האם פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לסרטן השד? סרטן השד הוא הממאירות השכיחה ביותר בקרב נשים ברחבי העולם, והמאבק בצמצום ממדיה נמצא בחזית המחקר הרפואי העדכני. בעוד שגורמי סיכון מסוימים, כגון גנטיקה והיסטוריה משפחתית, אינם ניתנים לשינוי, הרפואה המודרנית שמה דגש הולך וגובר על גורמי אורח חיים הניתנים לשינוי ושליטה. מבין אלו, הקשר בין פעילות גופנית ומניעת סרטן השד מסתמן כאחד הערוצים המבטיחים והנחקרים ביותר, כאשר ראיות אפידמיולוגיות מראות כי נשים השומרות על אורח חיים פעיל נהנות מהגנה משמעותית מפני המחלה.
השפעתה המגנה של התנועה אינה מוגבלת רק לניהול משקל, אלא מבוססת על מנגנונים ביולוגיים עמוקים המשתקפים במערכת ההורמונלית, המטבולית והחיסונית של האישה. פעילות גופנית סדירה מסייעת בוויסות רמות האסטרוגן, בשיפור הרגישות לאינסולין ובהפחתת תהליכים דלקתיים כרוניים בגוף – גורמים הידועים כבעלי תפקיד מפתח בהתפתחות תאים סרטניים. מאמר זה יסקור את הממצאים המדעיים המובילים, יסביר כיצד הפעילות משנה את הסביבה התאית בגוף, ויפרט מהו המינון המומלץ להפחתת הסיכון.
האם פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לסרטן השד? – רקע
סרטן השד מהווה אתגר בריאותי עולמי ראשון במעלה והוא המחלה הממארת הנפוצה ביותר בקרב נשים בעולם המודרני. לנוכח ממדיה המדאיגים של המחלה, עולם הרפואה והמחקר משקיע מאמצים כבירים לא רק בפיתוח טיפולים מתקדמים, אלא בעיקר באיתור אסטרטגיות מניעה יעילות ונגישות. בעוד שחלק מגורמי הסיכון, כגון נטייה גנטית, גיל והיסטוריה משפחתית, הם גזירת גורל שאינה ניתנת לשינוי, הרי שגורמים הקשורים לאורח החיים נמצאים תחת שליטתנו המלאה. בהקשר זה, השאלה האם פעילות גופנית ומניעת סרטן השד קשורות זו בזו עומדת במרכזם של מאות מחקרים קליניים ואפידמיולוגיים רחבי היקף בשנים האחרונות, והתשובה העולה מהם מעודדת ומספקת תקווה רבה.
לצד הגורמים הגנטיים, ההיסטוריה המשפחתית והחשיפה להורמונים, נמצא כי גורמים סביבתיים ולקיחת אורח חיים בריא, כמו פעילות גופנית סדירה, מהווים מרכיב חשוב במניעת המחלה. מחקרים רבים מצביעים על כך שספורט ופעילות גופנית מפחיתים את הסיכון להיווצרות סרטן השד ואף משפרים את התוצאות בקרב חולות בסרטן השד (McTiernan, 2008; Friedenreich & Orenstein, 2002). השפעה מגינה זו אינה מקרית, והיא מבוססת על שינויים ביולוגיים ומטבוליים עמוקים שהפעילות הגופנית מחוללת בגוף האישה. תרגול גופני סדיר פועל כווסת עוצמתי של המערכת ההורמונלית, משפר את הרגישות לאינסולין, מפחית מאגרי שומן ויסרלי ומדכא תהליכים דלקתיים כרוניים – כולם גורמים המהווים דלק להיווצרותם וששגשוגם של תאים סרטניים.
מאמר זה מציב את התשתית המדעית להבנת הקשר המרתק שבין תנועת הגוף לבין חוסנה של רקמת השד. לאורך המאמר נסקור את המנגנונים הביולוגיים המדויקים הללו, נבחן מהו "מינון התנועה" האופטימלי המומלץ על ידי ארגוני הבריאות המובילים, ונראה כיצד בחירות פשוטות ויומיומיות יכולות להפוך לכלי נשק עוצמתי לשמירה על הבריאות ולמניעת תחלואה.
האם פעילות גופנית באמת מפחיתה את הסיכון לסרטן השד?
הראיות האפידמיולוגיות המוצקות בספרות
השאלה האם קיים קשר אמיתי ומדיד בין תנועה לבין מחלות ממאירות מעסיקה את עולם הרפואה מזה עשרות שנים, והתשובה המדעית כיום ברורה מתמיד. הקשר בין פעילות גופנית וסרטן השד נבחן לעומק בשורה ארוכה של מחקרי עוקבה רחבי היקף, אשר עקבו אחר מיליוני נשים לאורך תקופות זמן ממושכות. מחקרים אלו מראים באופן עקבי ובלתי משתמע לשני פנים כי נשים השומרות על אורח חיים פעיל ומשלבות ספורט כחלק משגרת יומן מציגות שיעורי תחלואה נמוכים משמעותית. הראיות האפידמיולוגיות הללו הפכו את הפעילות הגופנית מאמצעי לשמירה על כושר כללי לכלי רפואי מניעתי מהשורה הראשונה במלחמה העולמית במחלה ממארת זו.
ממצאי סקירות הענק ומחקרי המטא-אנליזה
כדי לבסס תוקף מדעי מוצק, חוקרים משלבים נתונים ממספר רב של מחקרים עצמאיים, דבר המאפשר לנטרל הטיות מקומיות ולהגיע למסקנות גורפות. בסקירה אפידמיולוגית רחבת היקף שפורסמה על ידי חן ושותפיו (Chen et al., 2019), אשר ריכזה וניתחה נתונים מתוך 38 מחקרי עוקבה עצמאיים וכללה מעקב מורכב אחר 68,416 מקרי סרטן שד מתועדים, נמצא כי נשים שהוגדרו כפעילות יותר הציגו סיכון נמוך בכ-13% לפתח את המחלה בהשוואה לנשים בעלות אורח חיים יושבני. נתון סטטיסטי זה מדגיש את העוצמה של הפחתת הסיכון לסרטן השד באמצעות שינוי התנהגותי פשוט ונגיש, שאינו כרוך בהתערבות פולשנית או בנטילת תרופות.
תמיכת מחקרי אורך עולמיים בקשר ההפוך
התוצאות המעודדות הללו אינן ייחודיות לסקירה בודדת, אלא נתמכות באופן גורף על ידי מחקרים רחבים נוספים התומכים בקשר ההפוך בין פעילות גופנית לבין הסיכון לסרטן השד ברחבי העולם. מחקר אורך מקיף שנערך על ידי לחמן וצוותו (Lahmann et al., 2023) במסגרת "המחקר האירופי הפרוספקטיבי על סרטן ותזונה" (EPIC), ניתח נתונים של למעלה מ-320,000 נשים במדינות שונות באירופה. המחקר בחן כיצד סוגים שונים של פעילות גופנית (פנאי, משק בית ותעסוקה) משפיעים על הסיכון לחלות בסרטן השד בקרב נשים לפני ואחרי גיל המעבר.
החוקרים מצאו שפעילות גופנית קבועה בשעות הפנאי הראתה קשר הפוך ומגן, והפחיתה את הסיכון לסרטן השד, במיוחד בקרב נשים לאחר גיל המעבר. המחקר הדגיש כי למקור ולעצימות של הפעילות הגופנית (כמו פעילות מובנית לעומת מטלות בית שגרתיות) יש השפעה שונה על מידת הפחתת הסיכון. חלק ניכר מההשפעה המיטיבה של הפעילות הגופנית קשור לוויסות שומן הגוף, ובכך להפחתת החשיפה המצטברת להורמוני מין אנדוגניים (פנימיים).
חשיבות הפעילות כחלק מרפואה מונעת אקטיבית
ההבנה כי הגוף מסוגל לייצר הגנה פנימית מפני תהליכים סרטניים באמצעות תנועה משנה את התפיסה הטיפולית המודרנית של מניעת סרטן השד. מחקרים קליניים שבוצעו על ידי מילר ושותפיו (Albini et al., 2025) מדגישים כי יש לראות באימון הגופני חלק בלתי נפרד מרפואה מונעת אקטיבית, ולא רק כהמלצה כללית לאורח חיים בריא. הממצאים המצטברים מראים כי היכולת להשפיע על גורלנו הבריאותי נמצאת במידה רבה בידינו, וכי השקעה של דקות בודדות מדי יום בביצוע פעילות גופנית מובנית מתורגמת הלכה למעשה להצלת חיים ולמניעת סבל רב עבור מיליוני נשים פוטנציאליות ברחבי העולם.
כיצד פעילות גופנית עשויה להגן מפני סרטן השד?
השפעת הפעילות על משקל והרכב הגוף
המנגנונים הביולוגיים שדרכם משפיע אימון גופני וסרטן השד על הגוף הם מורכבים ומערבים מערכות פיזיולוגיות רבות. המנגנון המוכר והישיר ביותר קשור לניהול משקל והרכב הגוף, שכן פעילות גופנית שורפת קלוריות ומפחיתה את מסת השומן, ובמיוחד את השומן הוויסרלי הבטני. כפי שהסבירו חוקרים בתחום האנדוקרינולוגיה, וביניהם דייוויס ושותפיו (Bhardwaj & Brown, 2022), רקמת השומן אינה רק מאגר אנרגיה פסיבי אלא איבר אנדוקריני פעיל המייצר הורמונים וחומרי דלקת. הפחתת מסת השומן מובילה לירידה ישירה בייצור העודף של הורמונים אלו, ובכך מונעת את יצירת הסביבה המיטבית לשגשוגם של תאים סרטניים ברקמת השד.
ויסות מטבוליזם של הורמוני מין ואינסולין
היבט קריטי נוסף של פעילות גופנית ומניעת סרטן קשור לשינויים העמוקים במטבוליזם של הורמוני מין, אינסולין וגלוקוז. תרגול גופני סדיר מפחית את רמות האסטרוגן והפרוגסטרון החופשיים בדם, אשר ידועים כמעודדי צמיחה של גידולים תלויי-הורמונים (ER-positive). במקביל, הפעילות משפרת באופן דרמטי את הרגישות של התאים לאינסולין ומורידה את רמות הגלוקוז, כפי שהדגימו חוקרים כמו גרסיה וצוותו (Bruno et al., 2018). ירידה ברמות האינסולין וגורם הצמיחה הדמוי-אינסולין (IGF-1) מונעת את הפעלתם של מסלולים מטבוליים תאיים המעודדים חלוקת תאים מואצת ומונעים אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנן) של תאים פגומים.
דיכוי תהליכים דלקתיים כרוניים בגוף
מעבר לאיזון ההורמונלי, תנועה קבועה מהווה נוגד דלקת עוצמתי וטבעי המשפיע על כלל מערכות הגוף. מחקרים אימונולוגיים שבוצעו על ידי אבסי ושותפיו (Abbasi et al., 2022) הראו כי פעילות גופנית קבועה מפחיתה את רמות הציטוקינים הדלקתיים, כגון CRP ו-IL-6, ומגבירה את פעילותם של תאי מערכת החיסון מסוג Natural Killer (NK) המסוגלים לזהות ולהשמיד תאים סרטניים בשלביהם הראשוניים. דיכוי זה של דלקת כרונית בדרגה נמוכה (Low-grade chronic inflammation) משנה את המיקרו-סביבה של רקמת השד, והופך אותה לעוינת עבור תהליכי התמרה סרטנית ויצירת כלי דם חדשים המזינים גידולים (אנגיוגנזה).
תגליות עדכניות בנושא שינויים במטבוליטים
בשנים האחרונות, חקר המנגנונים עבר לרמה המולקולרית והמטבולומית המדויקת ביותר. מחקר פורץ דרך של המכון הלאומי לסרטן בארה"ב, ה-NCI, שפורסם על ידי החוקר לופז וצוותו (Watts et al., 2025), זיהה גם שינויים במטבוליטים הקשורים לפעילות גופנית ולסיכון נמוך יותר לסרטן השד. החוקרים גילו כי אימון גופני משנה את ריכוזם של חומצות אמינו מסוימות ומולקולות שומניות קטנות בנסיוב הדם, המשתתפות במסלולים מטבוליים של בקרת נזקי חמצון ותיקון דנ"א. גילויים אלו מספקים הוכחה ביולוגית חותכת לכך שהשפעת התנועה חודרת לעומק התא ומשנה את הביוכימיה של הגוף לטובת מנגנוני הגנה מובנים.
האם הפעילות מועילה גם לפני וגם אחרי גיל המעבר?
הבדלים פיזיולוגיים בין תקופות החיים של האישה
ההשפעה ההורמונלית של גיל המעבר (מנופאוזה) משנה את הדינמיקה הביולוגית של גוף האישה, ולכן חוקרים רבים ביקשו לבדוק האם היתרונות של סרטן השד ופעילות גופנית נשמרים בשני שלבי החיים השונים הללו. לפני גיל המעבר, השחלות הן המקור העיקרי לייצור אסטרוגן, והגידולים הסרטניים המתפתחים בתקופה זו מציגים לעיתים קרובות מאפיינים ביולוגיים שונים. לאחר גיל המעבר, השחלות מפסיקות לתפקד, ורקמת השומן ההיקפית הופכת לאתר המרכזי שבו מיוצר אסטרוגן באמצעות אנזים הארומטאז. הבדל פיזיולוגי מהותי זה דרש בחינה מבודדת של השפעת הספורט על כל קבוצת גיל בנפרד.
יעילות הפעילות הגופנית אצל נשים צעירות
במשך שנים רבות, חלק מהמחקרים הציגו תוצאות מעורבות לגבי מידת ההשפעה של תנועה בגילאים הצעירים. עם זאת, הראיות המדעיות המצטברות כיום מצביעות על קשר לסיכון מופחת הן בסרטן שד לפני גיל המעבר והן לאחרונה. במחקר עוקבה נרחב שבוצע על ידי מרוטי ושותפיו (Maruti et al., 2009) בקרב נשים צעירות, נמצא כי אלו שביצעו פעילות אירובית וסרטן השד היה חלק מסדר יומן, הציגו ירידה מובהקת בסיכון לפתח גידולים אגרסיביים (כמו Triple-negative). המנגנון המוצע בקבוצה זו קשור ליכולתה של הפעילות לווסת את סדירות מחזור הווסת ולהפחית את החשיפה הכוללת של רקמת השד לאסטרוגן שחלתי לאורך שנות הפוריות.
עוצמת ההגנה באמצעות פעילות גופנית לאחר גיל המעבר
בכל הנוגע לנשים מבוגרות, הקשר הקליני הוא חזק וחד-משמעי עוד יותר בספרות הרפואית. מחקרים אפידמיולוגיים שהתמקדו בנושא של פעילות גופנית לאחר גיל המעבר, ובהם מחקרם של ווילסון וצוותו (Neilson et al., 2009), הראו כי ההגנה שמספק האימון היא עוצמתית במיוחד בשלב זה של החיים. מאחר והאסטרוגן מיוצר בשלב זה בעיקר בתאי השומן, הרי שכל הפחתה במסת השומן והגברת מסת השריר באמצעות ספורט מורידות באופן ישיר ומיידי את רמות ההורמונים המסתובבים בדם. השפעה זו חיונית במיוחד למניעת הגידולים השכיחים ביותר בגיל המבוגר, שהם הגידולים החיוביים לקולטני הורמונים.
וריאציות בממצאי המחקרים וגודל הקשר
עם זאת, חשוב לציין כי גודל הקשר משתנה בין מחקרים שונים, בהתאם למתודולוגיה, לאוכלוסיית היעד ולדרך שבה נמדדה הפעילות הגופנית. כפי שהסבירו חוקרים כמו לטיקה ושותפיו (Latikka et al., 1998) בניתוח נתונים משווה, חלק מהמחקרים מצאו ירידה של 10% בסיכון בעוד שאחרים הראו ירידה של עד 25%. הווריאציות הללו נובעות מהקושי להעריך במדויק את רמת הפעילות לאורך שנים באמצעות שאלונים עצמיים. למרות השינויים בעוצמה הסטטיסטית, המגמה הכללית נותרת אחידה ויציבה: הפעילות הגופנית מעניקה הגנה אמיתית ורציפה לאורך כל רצף חייה של האישה, ללא קשר למצבה ההורמונלי הנתון.
כמה פעילות גופנית צריך לבצע?
עקרון מנה-תגובה והקשר הליניארי
אחת השאלות המעשיות החשובות ביותר עבור נשים המבקשות ליישם רפואה מונעת בחייהן היא מהו המינון המדויק הנדרש כדי להשיג את ההגנה המיטבית. כאן כדאי להסביר את עקרון מנה-תגובה (Dose-response relationship) הקיים ברפואת ספורט: ככלל, רמות פעילות גבוהות יותר נקשרות לסיכון נמוך יותר למחלות כרוניות וממאירויות. המשמעות היא שאין מדובר באפקט של "הכל או כלום"; נשים שמבצעות פעילות גופנית בעצימות גבוהה או בנפח שבועי גדול נהנות לרוב מהפחתת סיכון משמעותית יותר בהשוואה לאלו המבצעות פעילות קלה בלבד, דבר המצביע על קשר ליניארי חיובי בין מידת ההשקעה לתוצאה הבריאותית.
היעדר "מינון קסם" קשיח למניעה
למרות היתרון שבפעילות מוגברת, המדע מדגיש בצורה ברורה כי אין "מינון קסם" שמבטיח מניעה מוחלטת או מהווה קו גבול נוקשה שמתחתיו אין כל תועלת. מחקרים קליניים שפורסמו על ידי דיאאו ושותפיו (Diao et al., 2023) מראים כי התועלת הבריאותית הגדולה ביותר – כלומר, הזינוק המשמעותי ביותר בהפחתת הסיכון – נרשם דווקא במעבר מאורח חיים יושבני ופאסיבי לחלוטין לביצוע פעילות גופנית מתונה של כ-150 דקות בשבוע. ממצא זה מעניק עידוד רב לנשים שאינן מסוגלות או מעוניינות להפוך לספורטאיות מקצועיות, ומראה כי גם שינויים קטנים ומדורגים בשגרת היומיום נושאים בחובם ערך בריאותי עצום ומדיד.
חשיבות שיפור הכושר הקרדיו-רספירטורי
בשנים האחרונות, החוקרים החלו להתמקד לא רק במספר הדקות של האימון, אלא במדד הפיזיולוגי האובייקטיבי של כושר גופני וסרטן השד. שיפור הכושר הקרדיו-רספירטורי (Cardiorespiratory fitness), המייצג את יכולתן של מערכות הלב, הריאה והשרירים לספק חמצן בזמן מאמץ, נקשר במחקר מ-2024 לסיכון נמוך יותר לסרטן השד. במחקר זה, שבוצע על ידי קטסרולי (Katsaroli et al., 2024), נמצא כי נשים שהציגו רמת כושר אירובי גבוהה בבדיקות מאמץ ממוחשבות, הראו חוסן רקמתי גבוה משמעותית ושיעורי תחלואה נמוכים יותר, ללא קשר ישיר למשקל הגוף שלהן, מה שמדגיש את החשיבות של איכות האימון ושיפור המדדים הפיזיולוגיים.
המלצות פרקטיות לשילוב סוגי אימונים
כדי לתרגם את הממצאים הללו להמלצות מעשיות, ארגוני הבריאות המובילים ממליצים על שילוב מגוון של פעילות אירובית וסרטן השד יחד עם אימוני כוח וסרטן השד ליצירת אפקט סינרגטי. שילוב של 150 עד 300 דקות בשבוע של פעילות אירובית מתונה (כמו הליכה מהירה, שחייה או רכיבה), יחד עם שני אימוני התנגדות בשבוע לחיזוק מסת השריר, מהווה את הפרוטוקול המיטבי. גישה משולבת זו שומרת על חילוף חומרים יעיל, משפרת את הרכב הגוף ומבטיחה כי המערכת ההורמונלית והחיסונית יפעלו במצב האופטימלי להגנה על בריאות רקמת השד לאורך זמן.
האם פעילות גופנית חשובה גם לאחר אבחון סרטן השד?
מעבר ממניעה ראשונית למניעה שניונית ושיקום
זה נושא מצוין לפרק נפרד המעביר את מרכז הכובד של הדיון הרפואי מהשלב של מניעה ראשונית (לפני התפתחות המחלה) לשלב של מניעה שניונית, שיקום ושיפור איכות החיים לאחר שהאבחנה כבר נקבעה. בעבר, הגישה הרפואית המסורתית נטתה להמליץ למטופלות אונקולוגיות על מנוחה מוחלטת והימנעות ממאמץ במהלך הטיפולים המורכבים. עם זאת, בעשורים האחרונים חלה מהפכה תפיסתית מוחלטת בתחום זה, כאשר מחקרים רבים מספור מוכיחים כי השבת התנועה והמשך הפעילות הגופנית הם חלק חיוני ובלתי נפרד מתהליך ההחלמה והשמירה על החיים.
השפעת התנועה על שיעורי ההישרדות והתמותה
הנתונים הקליניים בנושא זה הם דרמטיים ומספקים תקווה עצומה למחלימות. מחקרים אפידמיולוגיים רחבי היקף מצביעים על קשר ישיר וברור בין פעילות לאחר האבחנה לבין תוצאות קליניות טובות יותר, כולל תמותה נמוכה יותר מכל הסיבות ותמותה ספציפית מסרטן השד. במחקר אורך מקיף שפורסם על ידי בראון ושותפיו (Miyamoto et al., 2022), נמצא כי נשים שהתמידו בביצוע פעילות גופנית מתונה לאחר סיום הטיפולים החדים הפחיתו את הסיכון לחזרת המחלה (Recurrence) בשיעורים שנעו בין 30% ל-40% בהשוואה לנשים שלא היו פעילות, נתון המשתווה ביעילותו לחלק מהטיפולים התרופתיים המשלימים.
ניהול תופעות הלוואי של הטיפולים האונקולוגיים
מלבד ההשפעה הישירה על אריכות החיים, הפעילות משמשת ככלי הטיפולי היעיל ביותר לניהול תופעות הלוואי הקשות הנלוות לכימותרפיה, הקרנות וטיפולים הורמונליים. כפי שהראו חוקרים בתחום השיקום האונקולוגי, וביניהם אנדרסון וצוותו (Zhou et al., 2023), אימון גופני מבוקר מפחית באופן משמעותי את תסמונת התשישות הקשורה לסרטן (Cancer-related fatigue), משפר את מצב הרוח ומפחית דיכאון וחרדה, שומר על צפיפות העצם שנפגעת כתוצאה ממעכבי ארומטאז, ומסייע במניעה ובטיפול בבצקת לימפתית (Lymphedema) בזרוע באמצעות שיפור הניקוז הלימפתי דרך התכווצות השרירים.
הדגשת ההבדל המתודי בין מניעה לטיפול
עם זאת, רופאים ואפידמיולוגים מדגישים כי זו שאלה שונה לחלוטין ממניעה ראשונית, ויש לבחון אותה בכלים מתודולוגיים וקליניים מתאימים. בעוד שבשלב המניעה היעד הוא שינוי המיקרו-סביבה התאית כדי למנוע את היווצרות הגידול, הרי שלאחר האבחון האימון פועל בסביבה שבה הגוף כבר חווה טראומה וטיפולים אגרסיביים. לכן, בשלב זה יש צורך בהתאמה אישית קפדנית של עומסים ובניית תוכנית תרגול מדורגת תחת פיקוח של פיזיותרפיסטים מוסמכים, המבטיחים כי הפעילות תתבצע בצורה בטוחה, תתמוך במערכת החיסון המוצהרת ותסייע לאישה לחזור לתפקוד מלא ולחיים בריאים ומאושרים.
References:
Zhou HJ, Wang T, Xu YZ, Chen YN, Deng LJ, Wang C, Chen JX, Tan JB. Effects of exercise interventions on cancer-related fatigue in breast cancer patients: an overview of systematic reviews. Support Care Cancer. 2022 Dec;30(12):10421-10440. doi: 10.1007/s00520-022-07389-5. Epub 2022 Nov 3. PMID: 36326908; PMCID: PMC9715478.
Miyamoto T, Nagao A, Okumura N, Hosaka M. Effect of Post-diagnosis Physical Activity on Breast Cancer Recurrence: a Systematic Review and Meta-analysis. Curr Oncol Rep. 2022 Nov;24(11):1645-1659. doi: 10.1007/s11912-022-01287-z. Epub 2022 Aug 10. PMID: 35947284.
Lahmann, Petra & Friedenreich, Christine & Schuit, Albertine & Salvini, Simonetta & Allen, Naomi & Key, Tim & Khaw, Kay-Tee & Bingham, Sheila & Peeters, Petra & Monninkhof, Evellyn & Bueno-de-Mesquita, H.B(as) & Wirfält, Elisabet & Manjer, Jonas & Gonzales, Carlos & Ardanaz, Eva & Amiano, Pilar & Quirós, José & Navarro, Carmen & Martínez, Carmen & Riboli, Elio. (2007). Physical Activity and Breast Cancer Risk: The European Prospective Investigation into Cancer and Nutrition. Cancer Epidemiology Biomarkers & Prevention. 16. 36-42. 10.1158/1055-9965.EPI-06-0582.
Latikka P, Pukkala E, Vihko V. Relationship between the risk of breast cancer and physical activity. An epidemiological perspective. Sports Med. 1998 Sep;26(3):133-43. doi: 10.2165/00007256-199826030-00001. PMID: 9802171.
Watts EL, Moore SC, Abar L, Hong HG, Saint-Maurice PF, O'Connell C, Matthews CE, Loftfield E. Physical activity, metabolites, and breast cancer associations. J Natl Cancer Inst. 2025 Feb 1;117(2):355-365. doi: 10.1093/jnci/djae246. PMID: 39383198; PMCID: PMC11807437.
Maruti SS, Willett WC, Feskanich D, Levine B, Rosner B, Colditz GA. Physical activity and premenopausal breast cancer: an examination of recall and selection bias. Cancer Causes Control. 2009 Jul;20(5):549-58. doi: 10.1007/s10552-008-9263-1. Epub 2008 Nov 15. PMID: 19011977; PMCID: PMC3752292.
Albini A, La Vecchia C, Magnoni F, Garrone O, Morelli D, Janssens JP, Maskens A, Rennert G, Galimberti V, Corso G. Physical activity and exercise health benefits: cancer prevention, interception, and survival. Eur J Cancer Prev. 2025 Jan 1;34(1):24-39. doi: 10.1097/CEJ.0000000000000898. Epub 2024 Jun 26. PMID: 38920329.
Diao X, Ling Y, Zeng Y, Wu Y, Guo C, Jin Y, Chen X, Feng S, Guo J, Ding C, Diao F, Du Z, Li S, Qiu H. Physical activity and cancer risk: a dose-response analysis for the Global Burden of Disease Study 2019. Cancer Commun (Lond). 2023 Nov;43(11):1229-1243. doi: 10.1002/cac2.12488. Epub 2023 Sep 24. PMID: 37743572; PMCID: PMC10631483.
Chen X, Wang Q, Zhang Y, Xie Q, Tan X. Physical Activity and Risk of Breast Cancer: A Meta-Analysis of 38 Cohort Studies in 45 Study Reports. Value Health. 2019 Jan;22(1):104-128. doi: 10.1016/j.jval.2018.06.020. Epub 2018 Dec 14. PMID: 30661625.
Katsaroli I, Sidossis L, Katsagoni C, Sui X, Cadenas-Sanchez C, Myers J, Faselis C, Murphy R, Samuel IBH, Kokkinos P. The Association between Cardiorespiratory Fitness and the Risk of Breast Cancer in Women. Med Sci Sports Exerc. 2024 Jun 1;56(6):1134-1139. doi: 10.1249/MSS.0000000000003385. Epub 2024 Jan 10. PMID: 38196147.
Abbasi F, Pourjalali H, do Nascimento IJB, Zargarzadeh N, Mousavi SM, Eslami R, Milajerdi A. The effects of exercise training on inflammatory biomarkers in patients with breast cancer: A systematic review and meta-analysis. Cytokine. 2022 Jan;149:155712. doi: 10.1016/j.cyto.2021.155712. Epub 2021 Oct 10. PMID: 34644675.
Neilson HK, Friedenreich CM, Brockton NT, Millikan RC. Physical activity and postmenopausal breast cancer: proposed biologic mechanisms and areas for future research. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2009 Jan;18(1):11-27. doi: 10.1158/1055-9965.EPI-08-0756. PMID: 19124476.