התכווצות שרירים לא רצונית: אבחון וטיפול

התכווצות שרירים לא רצונית – טיפול יעיל יכול לקצר את סבלכם. התכווצות שרירים בלתי רצונית מתרחשת לרוב בלילה במהלך השינה ופוגעת בעיקר בשרירי השוק האחוריים. עם זאת התכווצות שרירים כזאת עלולה להתרחש גם בשרירים נוספים ובשעות אחרות. ההתכווצות מתרחשת במהירות ונמשכת שניות עד דקות. הכאבים עלולים להיות קשים ולגרום להפרעות שינה.

גורמי הסיכון להופעת התכווצות שרירים בלתי רצונית עשויים להיות מינוריים ולכלול פעילות גופנית מאומצת, עמידה ממושכת, היריון, חוסר במינרלים כגון סידן ומגנזיום וטיפולים תרופתיים שונים. ברוב המקרים של התכווצות שרירים אבחון וטיפול מהירים עשוי למנוע כאבים מתמשכים

התכווצות שרירים לא רצונית: אבחון וטיפול – רקע

התכווצות שרירים לא רצונית (“cramp” / “spasm”) היא כיווץ פתאומי, לא רצוני ולעיתים כואב, של שריר או קבוצת שרירים. רוב האנשים יחוו לפחות אפיזודה אחת במהלך החיים – כיווץ בשוק בלילה, בזמן ריצה, או “תפיסה” בשרירי כף היד בזמן עבודה. סקירה נוירולוגית עדכנית מגדירה כיווצי שריר ככאב חד, פתאומי, שמלווה בכיווץ נוקשה ומוחש של השריר, הנמשך שניות עד דקות, על רקע ירי מוגבר של יחידות מוטוריות (Dijkstra, 2023).

סקירת StatPearls מדגישה שהם ברוב המקרים תופעה שפירה וחולפת, אך לעיתים מהווים ביטוי להפרעה מטבולית, וסקולרית או נוירולוגית משמעותית (Bordoni, 2023). לכן, האתגר הקליני הוא כפול:

1. לזהות מי סובל מכיווצים “פיזיולוגיים” שניתן להרגיע ולטפל בהם בשיטות פשוטות.
2. לא לפספס את המיעוט שבו הכיווצים הם דגל אדום – למחלת עצב, שריר או מערכתית.

במאמר זה נתמקד ב אבחון  שיטתי של התכווצויות שריר לא רצוניות, ובאפשרויות  הטיפול  – לא תרופתיות ותרופתיות – על בסיס ספרות עדכנית.

מיפוי קליני ראשוני ?

כדי לגשת נכון לאבחון, חשוב להגדיר מהו סוג ההפרעה:

1. התכווצות שרירים לא רצונית (Muscle cramps) – כיווץ חד, כואב, מורגש כ"גוש" שרירי, לרוב בשוק או בכף הרגל, בלילה או בזמן מאמץ.
2. ספאזם – מונח רחב יותר לכל כיווץ לא רצוני; יכול להיות חלק מספסטיות במחלות של הנוירון המוטורי העליון (Therkildsen, 2024).
3. פסיקולציות – ריצודי שריר קטנים ומהירים, לא תמיד כואבים; שכיחים גם באנשים בריאים, אך גם במחלות נוירון מוטורי (Liu, 2021).
4. מיוקלונוס ודיסטוניה – תנועות פתאומיות (מיוקלונוס) או כיווצים ממושכים היוצרים תנוחה לא תקינה (דיסטוניה); אלו כבר הפרעות תנועה נפרדות, אף שגם הן “התכווצות שריר לא רצונית” (Sadnicka, 2022).

Dijkstra (2023) מציע לשאול תחילה:

1. האם מדובר באמת בעווית שרירים בלתי רצונית או אולי ספסטיות, דיסטוניה או מצב של התקצרות והתכווצות קבועה של שרירים, גידים, רצועות או עור (contracture), הגורמת למפרק להיות נוקשה ומעוות, ומונעת תנועה תקינה?
2. האם הכיווצים  קשורים למאמץ, מופיעים בלילה, או חלק ממחלה נוירולוגית/סיסטמית?

התשובה תשפיע ישירות על המשך האבחון והטיפול.

אבחון – שלב ראשון: אנמנזה מכוונת

הכלי הכי חזק ברפואה עדיין נשאר  השיחה.

שאלות מפתח

על פי Dijkstra (2023) ו-Miller (2021), כדאי לשאול באופן שיטתי:

1. מתי מופיעים הכיווצים?
2. רק במאמץ? רק בלילה? גם במנוחה?
3. איפה?
4. שריר בודד (שוק, כף רגל, כף יד) או אזורים רבים? חד-צדדי או דו-צדדי?
5. משך ותדירות של התכווצות שרירים, פעמים בודדות בחודש, או עשרות פעמים ביום?
6. כאב ותפקוד – כמה זה כואב? האם מפריע לשינה, להליכה, לעבודה?
7. תסמינים נלווים – חולשה, נימול, ירידה במשקל, עייפות, חום, שלשולים/הקאות, שינוי במתן שתן.
8. תרופות ותוספים – משתנים, סטטינים, β-אגוניסטים, תרופות פסיכיאטריות, כימותרפיה ועוד (Bordoni, 2023; Fat, 2013).
9. מצב בריאות כללי – סוכרת, מחלות כבד/כליה, הפרעות בבלוטת התריס, מחלת כלי דם היקפיים, מחלות נוירולוגיות ידועות.
10. אורח חיים – פעילות גופנית (סוג, משך, עצימות), שתייה, קפאין, אלכוהול, שינה, סטרס.

התכווצות שרירים שמופיעה רק במהלך פעילות גופנית או מיד אחריה, אצל אדם בריא עם כושר משתנה, נקראת התכווצויות שרירים הקשורות למאמץ גופני (EAMC – Exercise Associated Muscle Cramps) (Miller, 2021; Maughan, 2019). התכווצות שרירים לילית בשוקיים אצל אדם מבוגר, ללא נוירולוגיה חריגה – מתאימים יותר לעווית שרירים לילית (Nocturnal leg cramps) (Hawke, 2021).

 דגלים אדומים

מצבים שמחייבים חשד גבוה יותר למחלות נוירולוגיות/מערכתיות:

• חולשה מתקדמת, ניוון שרירים, נפילות חוזרות.
• ירידה בתחושה, ירידה ברפלקסים או סימנים פירמידליים בבדיקה.
• ירידה במשקל, חום, הזעות לילה.
• כיווצים מפושטים עם פסיקולציות נרחבות.

Turner (2013) מדגיש שמחלות נוירון מוטורי יכולות להופיע “כזיקית” – למשל התחלה בכיווצים ופסיקולציות – ולכן שילוב של כיווצים עם חולשה/ניוון חייב בירור (Turner, 2013).

אבחון – שלב שני: בדיקה גופנית ונוירולוגית

בדיקה כללית

• מדדי חיוניים, סימני התייבשות, ממצאים אנמיים.
• בדיקת עור ורקמה תת־עורית (בצקות, ורידים בולטים, סימני מחלות כבד/כליה).

בדיקה נוירולוגית

• כוח שרירים – לחפש חולשה מוקדית או כללית.
• רפלקסים – ירודים בנוירופתיה היקפית; ערים וספסטיות בפגיעה נוירון מוטורי עליון.
• טונוס – ספסטיות, נוקשות, דיסטוניה.
• תחושה – כאב, טמפרטורה, ויברציה, תחושת עמדה.
• צפייה בפסיקולציות – מיקום, פיזור (פרוקסימלי/דיסטלי).

לפי Liu (2021), ב-ALS פסיקולציות נפוצות יותר, בדרגה גבוהה יותר, ופזורות בעיקר בשרירים פרוקסימליים, בעוד שבמחלות שפירות הן קלות יותר ומוגבלות יחסית (Liu, 2021).

להבדיל בין התכווצות שרירים בלתי רצונית, ספסטיות וקונטרקטורה

Dijkstra (2023) מציע לסווג:

1. התכווצות שרירים לא רצונית – כיווץ חד וכואב, לרוב עם גוש מוחש, שחולף תוך דקות. הפיך באופן מיידי עם מתיחה ומנוחה
2. קונטרקטורה – קיצור שריר מתמשך, לרוב על רקע מיופתיות מטבוליות. אין הרפיה גם בהפסקת גירוי.
3. ספסטיות / spasm  – נזק למערכת העצבים המרכזית (חלק מסינדרום נוירון מוטורי עליון), עם טונוס מוגבר ורפלקסים ערים.

ההבחנה חשובה כי קונטרקטורה ורכיבי ספסטיות מצריכים בירור וטיפול שונים.

אבחון – שלב שלישי: בדיקות עזר

לא כל מטופל עם התכווצות שרירים לילית צריך “סל מלא” של בדיקות. הבחירה מותאמת לסיפור ולבדיקה.

בדיקות מעבדה בסיסיות

לפי Bordoni (2023) ו-Dijkstra (2023), בבירור ראשוני – במיוחד כשיש חשד להפרעה מערכתית – ניתן לשקול:

• ספירת דם, תפקודי כליה וכבד, גלוקוז.
• אלקטרוליטים – נתרן, אשלגן, סידן, מגנזיום, פוספט.
• TSH, לעיתים גם ויטמין B12.
• קריאטין קינאז (CK) אם יש חשד לנזק שרירי.

בחולי שחמת או אי-ספיקת כליה נדרשת לעיתים הרחבת בירור (Muller, 2024; Philips, 2024).

EMG והולכה עצבית

EMG נותן מידע על:

• פעילות חשמלית בזמן מנוחה – פוטנציאלי פסיקולציה, מיוטוניה.
• גיוס יחידות מוטוריות במאמץ – דפוס נוירופתי/מיופתי.

הוא חיוני כאשר יש חשד ל:

• מחלת נוירון מוטורי,
• נוירופתיה היקפית או רדיקולופתיה,
• מיופתיות דלקתיות או מטבוליות.

בסקירת BFS נמצא כי EMG תקין יחד עם בדיקה נוירולוגית תקינה תומכים מאוד באבחנה של תסמונת פסיקולציות שפירות (Benign Fasciculation Syndrome), עם סיכון זניח להתקדמות לטרשת אמיוטרופית צידית (ALS) (Mattiuzzi, 2024).

הדמיה

• MRI עמוד שדרה  – בחשד לרדיקולופתיה, פגיעה בחוט השדרה, מיאלופתיה.
• MRI מוח  – בחשד להפרעות תנועה מרכזיות (דיסטוניה, מיוקלונוס).

Turner (2013) מדגיש שמחלות נוירון מוטורי הן אבחנה קלינית, אך הדמיה ו-EMG מסייעים לשלול “מחקים” (mimics) כגון מיאלופתיות, הפרעות מטבוליות ועוד (Turner, 2013).

עקרונות טיפול כלליים – לפני כדורים וזריקות

הרגעה וחינוך המטופל

במרבית המקרים – במיוחד התכווצות שרירים לילית או התכווצות שרירים ממאמץ אצל אנשים בריאים – מדובר בתופעה  שפירה (Dijkstra, 2023; Bordoni, 2023). הסבר ברור על מנגנון הכיווץ, שכיחותו ועל כך שהוא לרוב לא סימן למחלה קשה, מפחית באופן משמעותי חרדה, שמשחקת תפקיד מוכר בהחמרת סימפטומים, במיוחד בתסמונת פסיקולציה שפירה (Sušac, 2025).

תיקון גורמי סיכון כלליים

• הידרציה – שתייה מספקת בהתאם לגיל, פעילות ומזג אוויר.
• איזון אלקטרוליטים – זיהוי ותיקון חסרים בבדיקות דם.
• בדיקת תרופות – האם ניתן להחליף משתנים/סטטינים/תרופות אחרות המחשידות לכיווצים (Fat, 2013).
• שינה ומתח – שיפור היגיינת שינה, התמודדות עם סטרס.

התאמת עומס ופעילות גופנית

במקרה של התכווצות שרירים הקשורה למאמץ גופני (EAMC) ההמלצה המרכזית היא  אימון הדרגתי:

• העלאת נפח/עצימות בשיעור קטן (לדוגמה 5-10% בשבוע).
• חימום ומתיחות לפני פעילות, וקירור לאחריה.
• התנסות בשינוי טכניקה ונעליים, תוך מעקב אחר תגובת הגוף (Miller, 2021; Maughan, 2019).

טיפולים לא תרופתיים – מה באמת עובד?

מתיחות (Stretching)

סקירת Cochrane על מניעת התכווצות שרירים לילית בגפיים התחתונות מצאה:

• מתיחות יומיות של שרירי הסובך וההמסטרינג למשך 6 שבועות – מפחיתות את  עוצמת הכאב בזמן כיווץ הלילה, אך ההשפעה על התדירות פחות ברורה (Hawke, 2021).
• מחקר RCT קודם הראה שגם התדירות ירדה במידה מסוימת אצל מבוגרים שביצעו מתיחות לפני השינה (Hawke, 2012).

המלצה פרקטית:

• לבצע מתיחה סטטית של הסובך וההמסטרינג 2-3 פעמים ביום (30-60 שניות כל מתיחה), בדגש על ערב לפני השינה.

עיסוי, תנועה, שינוי תנוחה

מחקר חדש מ-2024 שבחן דיווחי מטופלים על טיפולים לכיווצי רגל מצא שההתערבויות הלא תרופתיות השכיחות הן:

• עיסוי, מתיחה, הליכה קצרה, שימוש בחימום/קירור, ושינוי תנוחת השינה.

מקצת המטופלים דיווחו על הקלה משמעותית (Khandalavala, 2024). הנתונים אינם “זהב” מבחינת מחקר, אך מאחר שההתערבויות פשוטות ובטוחות, מקומן כקו ראשון מובן.

התערבויות בחולים כרוניים (כבד/כליה)

בסקירת ספרות על חולי שחמת נמצא כי תרגול גופני מותאם, תיקון תזונתי, שיפור מאזן אלקטרוליטים וטכניקות הרפיה יכולים להקל על עוצמת הכיווצים והכאב, לצד טיפול במחלה הבסיסית (Muller, 2024; Philips, 2024).

טיפול תרופתי – מה אומרת הספרות?

הקווים המנחים של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה (AAN) סיכמו כבר ב-2010 שהראיות התרופתיות לכיווצים מוגבלות, ורבות מהתרופות כרוכות בתופעות לוואי משמעותיות (Katzberg, 2010).

כינין (Quinine) – יעיל אך בעייתי

AAN מצאה ראיות ברמה גבוהה ליעילות כינין בהפחתת תדירות הכיווצים, אך בשל תופעות לוואי חמורות – הפרעות קצב, טרומבוציטופניה, הפרעות ראייה ותסמונת “סינכוניזם” – ה-FDA מזהיר מפני שימוש שגרתי בכינין לכיווצים (Katzberg, 2010; Oskarsson, 2018; Practical Neurology, 2019). כיום מומלץ להשתמש בו רק במקרים קשים מאוד, לאחר מיצוי טיפולים אחרים ותוך ניטור הדוק – אם בכלל.

גאבאפנטין

במחקר פתוח קטן (30 מטופלים) נמצא כי גאבאפנטין (gabapentin) בהדרגה עד 600 מ״ג/יום הפחית ב־50% ומעלה את תדירות הכיווצים תוך שבועיים, ובשלושה חודשים נעלמו הכיווצים בכל הקבוצה (Serrao, 2000).

עם זאת, מדובר במחקר ללא קבוצת ביקורת, כך שהראיות מוגבלות. AAN מדרגת את גאבאפנטין כתרופה שניתן לשקול במקרים קשים, תוך התייחסות לפרופיל תופעות הלוואי (Katzberg, 2010).

בקלופן ותרופות נוספות

סקר נוירולוגים בקנדה מצא כי התרופות השכיחות ביותר לטיפול בכיווצים הן גאבאפנטין (gabapentin), בקלופן (baclofen) וכינין (quinine) כאשר שתי האחרונות דווחו כסבילים יחסית (Fat, 2013).

בקלופן – אגוניסט GABA-B – משמש בעיקר לספסטיות, אך לעיתים נותנים אותו גם לכיווצים, במיוחד כאשר יש מרכיב של נוירון מוטורי עליון (Therkildsen, 2024).

מקסילטין ותרופות ייעודיות ב-ALS

במחקר RCT חולי ALS עם כיווצים קיבלו מקסילטין (mexiletine) 150 מ״ג פעמיים ביום. תדירות הכיווצים ירדה משמעותית לעומת פלצבו (Oskarsson, 2018).

במספר מחקרים נוספים הודגמה יעילות של מקסילטין לכיווצים ב-ALS, אך מדובר בתרופה אנטיאריתמית עם פוטנציאל תופעות לוואי קרדיאליות, ולכן השימוש בה נשאר מוגבל ונעשה בעיקר במרפאות נוירולוגיות ייעודיות (Katzberg, 2010; Oskarsson, 2018).

סיכום תרופתי

אין “טיפול תרופתי קסם” לכיווצים. מרבית ההמלצות הן  קו שני ושלישי  לאחר מיצוי גישות לא תרופתיות. בחירה בתרופה דורשת שקילת: חומרת הסימפטומים, מחלות רקע, אינטראקציות ותופעות לוואי.

גישות טיפול לפי תת-סוגים קליניים

התכווצות שרירים לילית בשוקיים (Nocturnal leg cramps)

אבחון:

לרוב מבוגרים, כיווץ בשוק בלילה, כואב מאוד, עם בדיקה נוירולוגית תקינה.

גישה טיפולית (Hawke, 2021; Dijkstra, 2023):

1. הסבר והרגעה.
2. מתיחות יומיות, במיוחד לפני השינה.
3. התאמת תרופות (לבדוק משתנים/סטטינים).
4. במקרים קשים: לשקול טיפול תרופתי (למשל gabapentin) לאחר דיון בסיכונים.

התכווצות שרירים הקשורה למאמץ (EAMC)

אבחון:

כיווצים בזמן/מיד אחרי פעילות; לרוב אצל ספורטאים או אנשים שמעלים עומס מהר מדי.

גישה (Miller, 2021; Maughan, 2019):

• ניתוח עומס: מה השתנה באימון?
• הדגשת חימום, קירור, מתיחות ותכנון אימון הדרגתי.
• הידרציה וצריכת מלח בהתאם לצורך (אך להבין שזה לא הגורם היחיד).
• תרגול לדפוסי תנועה וטכניקה.
• תרופות – נדירות, מיועדות בעיקר לספורטאי עילית עם כיווצים קשים וחוזרים.

כיווצים בחולי כבד/כליה

באי-ספיקת כליות ובשחמת, כיווצים הם חלק מהתסמונת המטבולית ומרמת החומרה של המחלה (Muller, 2024; Philips, 2024).

עקרונות:

• תיקון אלקטרוליטים והפרעות חומצה-בסיס.
• הערכת תרופות (משתנים, לקסיטיבים, תרופות נוספות).
• התערבויות לא תרופתיות – תזונה, תרגול, פיזיותרפיה מותאמת.
• טיפולים ייעודיים שנסקרו בחלק מהעבודות (כמו L-קרניטין בשחמת) – רק במסגרת מעקב מומחים (Nakanishi, 2014).

תסמונת פסיקולציה שפירה (BFS)

אבחון:

פסיקולציות (לעיתים עם כיווצים קלים), בדיקה נוירולוגית תקינה, EMG תקין, ללא חולשה/ניוון.

מטיוצי (Mattiuzzi, 2024) הראה שב־98% מהמקרים לא התפתחה מחלת נוירון מוטורי לאורך שנים, בחלקם אף נרשמה הקלה (Mattiuzzi, 2024). Sušac (2025) מדגיש את החשיבות של טיפול בחרדה בריאותית ובהסברים מפורטים. טיפול קוגניטיבי־התנהגותי נמצא יעיל בהפחתת דאגה והתעסקות יתר (Sušac, 2025).

טיפול:

• הרגעה והסבר מפורט על האבחנה.
• התייחסות לשינה, קפאין וסטרס.
• במידת הצורך – הפנייה לטיפול פסיכולוגי/CBT.
• מעקב תקופתי – אך לא בדיקות חוזרות מיותרות.

כיווצים במחלות נוירון מוטורי ונוירופתיות

כאן הכיווצים הם חלק ממחלה מורכבת יותר: ALS, נוירופתיות מוטוריות, רדיקולופתיות ועוד. (Turner, 2013; Dijkstra, 2023).

טיפול:

• קודם כל – טיפול במחלה הבסיסית במסגרת מרפאה נוירולוגית.
• ניהול סימפטומטי של כיווצים: מתיחות, חימום, התאמת עומס.
• תרופות כגון mexiletine, baclofen, gabapentin – בהתאם לנהלים ולשיקול נוירולוג מומחה (Oskarsson, 2018; Katzberg, 2010).

שילוב אבחון וטיפול – אלגוריתם מעשי מקוצר

בהתבסס על Dijkstra (2023), Practical Neurology (2025) וההנחיות של AAN ניתן לשרטט אלגוריתם עבודה פשוט:

1. אישור שמדובר בכיווץ – ולא בדיסטוניה/מיוקלונוס/contracture.
2. סיווג לפי הקשר – לילה, מאמץ, מחלה כרונית, נוירולוגיה נלווית.
3. חיפוש דגלים אדומים – חולשה, ניוון, ירידה במשקל, סימנים נוירולוגיים.
4. בדיקות בסיסיות – לפי צורך: מעבדה, EMG, הדמיה.
5. התערבות הדרגתית :

• חינוך, מתיחות, הידרציה, שינויי עומס.
• בחינת תרופות קיימות.
• במקרים קשים/שניים – שקילת טיפול תרופתי.

הפניה לנורולוג/מומחה כאשר יש חשד למחלות נלוות משמעותיות או כישלון טיפול בסיסי.

סיכום

התכווצות שרירים לא רצונית היא תופעה נפוצה מאוד, הנעה בין  פיזיולוגית ושפירה  לבין סימפטום של מחלות נוירולוגיות ומערכתיות משמעותיות.

אבחון נכון מבוסס על:

• אנמנזה מפורטת – דפוס ההופעה, תדירות, טריגרים, תרופות ומחלות רקע.
• בדיקה גופנית ונוירולוגית מדוקדקת – זיהוי חולשה, נוירופתיה, ספסטיות.
• שימוש מושכל בבדיקות עזר (מעבדה, EMG, הדמיה) רק כשיש אינדיקציה.

בטיפול, הראיות הטובות ביותר קיימות ל:

• מתיחות קבועות לשרירים הרלוונטיים,
• התאמת עומס ואימון בגורמי EAMC,
• התייחסות להידרציה, אלקטרוליטים ותכשירים נלקחים,
• התערבויות לא תרופתיות ממוקדות בחולים כרוניים.

טיפול תרופתי – כינין, gabapentin, baclofen, mexiletine – שמור למקרים נבחרים, אחרי מיצוי צעדים שמרניים ותוך שקילת תופעות לוואי וסיכונים. הנחיות ה-AAN מדגישות כי אין כיום תרופה “מושלמת” לכאבי כיווצים, וכי הדיוק באבחנה ובהתאמת הגישה למטופל חשובים לפחות כמו הבחירה התרופתית (Katzberg, 2010; Dijkstra, 2023).

בסופו של דבר, גישה אינטגרטיבית – המשלבת אבחון קליני קפדני, טיפול בגורמי סיכון, התערבויות התנהגותיות ותרופות לפי הצורך – מאפשרת לרוב המטופלים להפחית את תדירות ועוצמת הכיווצים, לשפר שינה, ולהחזיר את תחושת השליטה בגוף.

References:

Bordoni B, Goldin J, Sugumar K. Muscle Cramps. [Updated 2025 Sep 14]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-. 

Dijkstra, J. N., Boon, E., Kruijt, N., Brusse, E., Ramdas, S., Jungbluth, H., van Engelen, B. G. M., Walters, J., & Voermans, N. C. (2023). Muscle cramps and contractures: Causes and treatment. Practical Neurology, 23 (1), 23-34.

Fat, M. J. L., Kokokyi, S., & Katzberg, H. D. (2013). Neurologist practice patterns in treatment of muscle cramps in Canada. Journal of Foot and Ankle Research, 6, 2.

Hawke, F., Chuter, V., Burns, J., & Jull, G. (2021). Non-drug therapies for the secondary prevention of lower limb muscle cramps. Cochrane Database of Systematic Reviews, 5, CD008496.

Katzberg, H. D., Khan, A. H., & So, Y. T. (2010). Assessment: Symptomatic treatment for muscle cramps (an evidence-based review): Report of the Therapeutics and Technology Assessment Subcommittee of the American Academy of Neurology. Neurology, 74 (8), 691-696.

Khandalavala, B., Hurley, D. L., & Callen, E. R. (2024). Patient-reported leg cramp treatments and their effectiveness. Journal of the American Board of Family Medicine, 37 (6), 1123-1129.

Liu, J., Li, Y., Niu, J., Zhang, L., Fan, J., Guan, Y., Cui, L., & Liu, M. (2021). Fasciculation differences between ALS and non-ALS patients: An ultrasound study. BMC Neurology, 21, 441.

Matiuzzi, C., & Lippi, G. (2024). Clinical progression of benign fasciculation syndrome: A systematic literature review. Neurological Sciences . Advance online publication.

Maughan, R. J., & Shirreffs, S. M. (2019). Muscle cramping during exercise: Causes, solutions, and questions remaining. Sports Medicine, 49 (Suppl 2), 115-124.

Miller, K. C., McDermott, B. P., Yeargin, S. W., Fiol, A., & Schwellnus, M. P. (2021). An evidence-based review of the pathophysiology, treatment, and prevention of exercise-associated muscle cramps. Journal of Athletic Training, 56 (7), 663-672.

Minetto, M. A., Holobar, A., Botter, A., & Farina, D. (2013). Origin and development of muscle cramps. Exercise and Sport Sciences Reviews, 41 (1), 3-10.

Muller, R. M., Dranoff, J. A., Grimshaw, A. A., Gunderson, C. G., von Hippel, C., & Philip, A. (2024). Non-pharmacological interventions for muscle cramps and pain in patients with cirrhosis: A systematic review. Cureus, 16 (7), e64859.

Nakanishi, H., Kurosaki, M., Tsuchiya, K., et al. (2014). L-carnitine reduces muscle cramps in patients with cirrhosis. Clinical Gastroenterology and Hepatology, 12 (8), 1420-1426.e1.

Oskarsson, B., Horton, D. K., Mitsumoto, H., et al. (2018). Mexiletine for muscle cramps in amyotrophic lateral sclerosis: A randomized double-blind crossover trial. Muscle & Nerve, 58 (2), 235-239.

Philips, C. A., Ponnusamy, R., Augustine, P., et al. (2024). Commonly encountered symptoms and their management in advanced liver disease. Frontiers in Medicine, 11 , 1442525.

Sadnicka, A., Meppelink, A.-M., Kalinowski, A., Oakeshott, P., & van den Dool, J. (2022). Dystonia. BMJ, 377 , e062659.

Serrao, M., Rossi, P., Cardinali, P., Valente, G., Parisi, L., & Pierelli, F. (2000). Gabapentin treatment for muscle cramps: An open-label trial. Clinical Neuropharmacology, 23 (1), 45-49.

Sušac, V., & Beljan, I. (2025). Benign fasciculation syndrome. Zdravstveni Glasnik, 11 (1), 132-137.

Therkildsen, E. R., Kaster, P., & Nielsen, J. B. (2024). A scoping review on muscle cramps and spasms in upper motor neuron disorder – Two sides of the same coin? Frontiers in Neurology, 15 , 1360521.

Turner, M. R., & Talbot, K. (2013). Mimics and chameleons in motor neurone disease. Practical Neurology, 13 (3), 153-164.