מרפק גולף: המדריך המלא לאבחון וטיפול מפורט כאן במאמר הנוכחי. אפיקונדיליטיס מדיאלי (מרפק גולף) היא דלקת בגיד או בשריר שנאחז בחלק הפנימי של המרפק ואחראי לכפיפת כף היד. התסמונת הזאת כמו גם פציעות מרפק שכיחות אחרות מתפתחת לרוב בגלל עומסי יתר בעבודה ובספורט אך עלולה להתפתח גם על רקע חבלה.
שימוש ממושך וחוזרני עם המרפק עלול לקרעים זעירים בגידים ובשרירים שאחוזים בו. מדובר בגידים ובשרירים שאחראים על הכפיפה והפשיטה של כף היד. פציעה של הגידים והשרירים הללו גרמו להתפתחות הדרגתית של סימפטומים. בין יתר הסימפטומים נציין כאבים בצד הפנימי של המרפק, מגבלות תנועה וקשיי תפקוד של המפרק. אבחון מוקדם ומדויק של מרפק גולף יאפשר טיפול ושיקום יעילים. התעלמות מהסימפטומים עלולה לגרום להתפתחות הפרעה כרונית במפרק הזה וקושי בריפוי.
מרפק גולף: המדריך המלא לאבחון וטיפול – רקע
מרפק גולף, או אפיקונדיליטיס מדיאלי, הוא מצב כאב בצד הפנימי של המרפק, באזור שבו נאחזים גידי השרירים המכופפים של שורש כף היד ומסובבי האמה פנימה. למרות השם, הבעיה אינה מוגבלת לשחקני גולף. היא מופיעה גם אצל עובדי כפיים, מתאמנים בחדר כושר, שחקני מחבט, מטפסים, זורקים, מוזיקאים וכל אדם שמבצע אחיזה חזקה או תנועה חוזרת של כף היד והאמה (Ciccotti, 2004; Amin, 2015).
השם “אפיקונדיליטיס” מרמז על דלקת, אך במקרים רבים מדובר בטנדינופתיה: שינוי ניווני־מכני בגיד, עם עומס חוזר, פגיעה בסידור סיבי הקולגן וירידה ביכולת הרקמה לשאת מאמץ. לכן טיפול יעיל אינו מסתכם במשחה, מנוחה או זריקה בלבד, אלא דורש אבחון תפקודי, התאמת עומסים, שיקום הדרגתי ולעיתים שילוב טיפול ידני או כירופרקטי כחלק מתוכנית רחבה (Walz, 2010; Adani, 2025).
שכיחות מרפק גולף באוכלוסייה
מרפק גולף שכיח פחות ממרפק טניס, אך הוא עדיין גורם משמעותי לכאב, ירידה בכוח אחיזה ופגיעה בתפקוד. בספרות מדווחת שכיחות כללית של כ־0.3% עד 1.1%, ובקרב אוכלוסיות עבודה מסוימות השכיחות עשויה להיות גבוהה יותר, עד כ־5% (Brady, 2016). מחקרי אוכלוסייה מצאו קשר בין אפיקונדיליטיס מדיאלי לבין עישון, השמנה, עבודה חוזרת ופעולות כוחניות של הגפה העליונה (Shiri, 2006).
המצב שכיח במיוחד בגילאי העבודה האמצעיים, לרוב בעשורים הרביעי עד השישי לחיים, אך הוא עשוי להופיע גם אצל צעירים פעילים, בעיקר בספורט זריקה, הרמת משקולות, טיפוס, טניס וגולף. אצל ספורטאים, הכאב עלול לפגוע לא רק באימון אלא גם בדיוק, בכוח, במהירות ובתחושת הביטחון בתנועה (Mishra, 2014; Konarski, 2023). (Semantic Scholar)
אנטומיה של מרפק גולף: מה באמת כואב?
הגיד המשותף של מכופפי שורש כף היד
הכאב במרפק גולף מתרכז בדרך כלל סביב האפיקונדיל המדיאלי, בליטה גרמית בצד הפנימי של המרפק. באזור זה נאחז הגיד המשותף של שרירי האמה, ובהם פרונטור טרס, פלקסור קרפי רדיאליס, פלקסור קרפי אולנריס וחלק ממכופפי האצבעות. שרירים אלה פועלים כמעט בכל פעולה של אחיזה, נשיאת חפץ, הברגה, משיכה, דחיפה, חבטה או זריקה.
כאשר השרירים האלה עובדים שוב ושוב תחת עומס, נוצר מתח באזור החיבור בין הגיד לעצם. אם העומס גדול מיכולת ההתאוששות של הרקמה, עשויים להופיע כאב, רגישות מקומית, חולשה וירידה ביכולת להפעיל כוח. לכן האבחון חייב להתייחס גם לגיד עצמו וגם לשרשרת התנועה שמפעילה עליו עומס: כף היד, שורש כף היד, האמה, המרפק, הכתף, השכמה ולעיתים גם הצוואר.
גורמים מרכזיים למרפק גולף
עומס חוזר ואחיזה חזקה
הגורם המרכזי למרפק גולף הוא עומס חוזר על מוצא השרירים המכופפים והמסובבים של האמה. פעולה אחת לרוב אינה גורמת לבעיה, אלא הצטברות של עומס: שעות עבודה עם כלי עבודה, אימוני כוח מרובים, משחקי מחבט, חבטות גולף, טיפוס או זריקות חוזרות. הכאב מתפתח לעיתים בהדרגה, עד שפעולות יומיומיות פשוטות כמו פתיחת צנצנת, לחיצת יד, נשיאת שקיות או הרמת מחשב נייד הופכות לכואבות.
עומס תעסוקתי וארגונומיה לקויה
במסגרות עבודה, הסיכון עולה כאשר יש שילוב של כוח, חזרתיות ומנחי יד לא ניטרליים. סקירות על גורמי סיכון תעסוקתיים מצאו קשר בין הפרעות מרפק לבין תנועות חוזרות, אחיזה חזקה, שימוש בכלים, כיפוף חוזר של כף היד והרמת עומסים (van Rijn, 2009; Seidel, 2019). עובדים בסיכון כוללים טכנאים, נגרים, עובדי ייצור, עובדי מטבח, עובדי ניקיון, גננים, מכונאים, מטפלים ידניים וכל מי שמבצע פעולות ידניות ממושכות.
עומסי ספורט, זריקה וחבטה
בספורט, מרפק גולף נפוץ בעיקר כאשר האמה והמרפק סופגים עומס חוזר בתנועות חבטה או זריקה. בגולף, אחיזה חזקה מדי, חבטה בקרקע, טכניקה לקויה או עלייה מהירה בכמות האימונים יכולים להעמיס על הצד הפנימי של המרפק. בטניס, סקווש ובדמינטון, גורמים דומים מופיעים בעקבות מחבט לא מותאם, שינוי מיתרים, טכניקה לא יעילה או עומס משחק גבוה. בספורט זריקה, כמו בייסבול, כידון וכדוריד, יש לבדוק גם את הרצועה האולנרית ואת העצב האולנרי, משום שכאב פנימי במרפק לא תמיד נובע רק מהגיד (Barco, 2017; Adani, 2025).
תסמינים של מרפק גולף
כאב בצד הפנימי של המרפק
התסמין השכיח ביותר הוא כאב ממוקד בצד הפנימי של המרפק, לעיתים מעט מתחת לבליטה הגרמית. הכאב מוחמר בדרך כלל באחיזה, הרמה, כיפוף שורש כף היד נגד התנגדות, סיבוב האמה פנימה או פעולות הדורשות כוח מתמשך. במקרים קלים הכאב מופיע רק בזמן מאמץ. במקרים מתקדמים יותר הוא עשוי להופיע גם לאחר הפעילות, בזמן מנוחה או בפעולות יומיומיות.
ירידה בכוח אחיזה ותפקוד
אנשים רבים עם מרפק גולף מתארים ירידה בכוח האחיזה. הם יכולים להחזיק חפץ, אך מרגישים שהיד “לא סומכת על עצמה”. אצל ספורטאים זה יכול להתבטא בירידה במהירות זריקה, ירידה בדיוק, קושי לסיים חבטה או פחד להעמיס. אצל עובדים זה יכול להתבטא בקושי להשתמש בכלים, לסחוב ציוד או לבצע פעולה חוזרת לאורך יום עבודה מלא.
נימול או עקצוץ: סימן שצריך לבדוק עצב
כאשר מופיעים נימול, עקצוץ או תחושת הירדמות בקמיצה ובזרת, יש לשקול מעורבות של העצב האולנרי, למשל בתסמונת התעלה הקוביטלית. במצב כזה הטיפול שונה מטיפול בטנדינופתיה פשוטה. לכן חשוב לא לאבחן כל כאב פנימי במרפק כמרפק גולף באופן אוטומטי (Konarski, 2022; Adani, 2025).
אבחון מרפק גולף: איך בודקים נכון?
תשאול קליני ממוקד
אבחון מרפק גולף מתחיל בתשאול. חשוב להבין מתי התחיל הכאב, האם הייתה חבלה, האם הייתה עלייה בעומס, אילו פעולות מחמירות את הכאב, האם יש כאב בלילה, האם יש נימול, ומהי דרישת העבודה או הספורט של המטופל. תשאול טוב עוזר להבדיל בין עומס גידי, בעיה עצבית, פגיעה רצועתית, כאב מוקרן מהצוואר או פגיעה מפרקית.
בדיקה גופנית של המרפק והשרשרת התפקודית
בבדיקה מחפשים רגישות מקומית באזור האפיקונדיל המדיאלי, כאב בכיפוף שורש כף היד נגד התנגדות, כאב בפרונציה נגד התנגדות וכאב במתיחה פסיבית של קבוצת המכופפים. ברוב המקרים טווח התנועה של המרפק נשמר, אך הכאב מופיע בהעמסה. סקירות על בדיקות מרפק מדגישות שהבדיקה הקלינית חשובה, אך יש לפרש אותה בהקשר של הסיפור, העומס והאבחנה המבדלת (Zwerus, 2018; Adani, 2025).
בדיקת כתף, שכמה, שורש כף יד וצוואר
אבחון איכותי אינו נעצר במרפק. מגבלה בשורש כף היד, חולשה בכתף, ירידה בשליטה בשכמה או נוקשות בצוואר ובעמוד השדרה החזי יכולים לשנות את חלוקת העומסים ולהעמיס יותר על האמה. מחקר תצפיתי מצא שיעור ניכר של פציעות קודמות במפרקים סמוכים אצל אנשים עם טנדינופתיות מרפק, ולכן יש ערך להסתכלות רחבה על כל הגפה העליונה (Vinolo-Gil, 2024). (Semantic Scholar)
הדמיה במרפק גולף: מתי צריך אולטרסאונד או MRI?
אולטרסאונד למרפק גולף
במקרים רבים האבחנה היא קלינית ואינה דורשת הדמיה. עם זאת, כאשר הכאב נמשך, האבחנה אינה ברורה, יש חשד לקרע, קיימים תסמינים עצביים או יש צורך בתכנון טיפול מתקדם, אולטרסאונד יכול להיות כלי שימושי. באולטרסאונד ניתן לראות עיבוי של הגיד, שינוי במרקם הגיד, אזורים היפואקואיים ולעיתים הסתיידויות. יתרונו הוא זמינות, עלות נמוכה יחסית ואפשרות לבדיקה דינמית (Park, 2008; Konarski, 2022).
MRI והערכת פגיעות נוספות
MRI מתאים כאשר יש צורך לראות טוב יותר את הרקמות הרכות, להעריך את הגיד המשותף, לבדוק את הרצועה האולנרית, לשלול פגיעה סחוסית או להבין כאב עקשני שלא מגיב לטיפול שמרני. סקירות עדכניות מציינות ש־MRI מספק פירוט רקמתי גבוה, בעוד אולטרסאונד הוא חלופה דינמית ויעילה כאשר מבוצע על ידי בודק מנוסה (Adani, 2025).
אבחנה מבדלת: מצבים שמחקים מרפק גולף
תסמונת התעלה הקוביטלית
תסמונת התעלה הקוביטלית מתרחשת כאשר העצב האולנרי מגורה או נלחץ באזור המרפק. היא עלולה לגרום לכאב בצד הפנימי של המרפק, אך גם לנימול, חולשה או תחושת זרמים בקמיצה ובזרת. אם מתייחסים למצב כזה כאל טנדינופתיה בלבד, עלולים לפספס את מקור הבעיה.
פגיעה ברצועה האולנרית
אצל ספורטאי זריקה, כאב מדיאלי במרפק עלול לנבוע מפגיעה ברצועה האולנרית הקולטרלית. מצב זה מתבטא לעיתים בכאב בזמן זריקה, ירידה במהירות, תחושת חוסר יציבות או כאב בשלבי תאוצה של הזריקה. כאן השיקום חייב לכלול לא רק את המרפק, אלא גם כתף, שכמה, ליבה וטכניקת זריקה.
כאב מוקרן מהצוואר או מהכתף
לעיתים כאב במרפק מושפע ממקור גבוה יותר, כמו הצוואר, הכתף או מערכת עצבית רגישה. לכן כאשר יש כאב מפושט, נימול, חולשה לא מוסברת או חוסר התאמה בין הבדיקה המקומית לבין רמת הכאב, יש להרחיב את האבחון.
טיפול במרפק גולף: העיקרון החשוב ביותר
טיפול מוצלח מתחיל בניהול עומס
הטיפול היעיל ביותר מתחיל בהבנה שהגיד זקוק לעומס מתאים, לא למנוחה מוחלטת ולא להעמסה בלתי מבוקרת. בשלב הראשון מפחיתים פעולות שמגבירות כאב: אחיזה חזקה, הרמות כבדות, תנועות חוזרות, חבטות, זריקות או תרגילי כוח שמעמיסים על הצד הפנימי של המרפק. ההפחתה צריכה להיות זמנית ומדויקת, כדי לא ליצור חולשה נוספת.
הכלל המעשי הוא לשמור על פעילות שאינה מחמירה את הכאב באופן משמעותי ואינה יוצרת החמרה ביום שאחרי. אם הכאב עולה מעט בזמן תרגול אך נרגע תוך זמן קצר ואינו מחמיר בהמשך, ייתכן שהעומס סביר. אם הכאב חד, מתגבר או נשאר מוגבר למחרת, יש להפחית עומס.
טיפול שמרני במרפק גולף
מנוחה יחסית, קירור ותרופות
בשלב כאב חריף ניתן להשתמש במנוחה יחסית, קירור קצר, התאמת פעילות ותרופות לשיכוך כאב או נוגדי דלקת לפי התאמה רפואית. תרופות עשויות לעזור בהפחתת כאב בטווח הקצר, אך הן אינן מתקנות את יכולת הגיד לשאת עומס. לכן הן צריכות להיות חלק קטן מהטיפול, לא הטיפול המרכזי.
סד, רצועת מרפק או תמיכה לשורש כף היד
רצועת מרפק נגד־כוח או סד לשורש כף היד עשויים להפחית עומס על מוצא הגיד בזמן פעילות. הם שימושיים במיוחד כאשר המטופל חייב להמשיך לעבוד או כאשר יש צורך לחזור בהדרגה לספורט. עם זאת, שימוש ממושך ללא חיזוק עלול ליצור תלות ולא לפתור את מקור הבעיה. התמיכה צריכה לשרת את השיקום, לא להחליף אותו.
פיזיותרפיה ותרגול מדורג
תרגול הוא ליבת הטיפול. הוא כולל חיזוק הדרגתי של מכופפי שורש כף היד, מסובבי האמה, שרירי האחיזה, שרירי הכתף והשכמה. מתחילים בעומסים נמוכים ומתקדמים בהדרגה לכוח, סבולת ושליטה. תוכנית טובה משלבת תרגול איזומטרי לשיכוך כאב, חיזוק קונצנטרי ואקצנטרי, תרגילי אחיזה מותאמים ותרגול פונקציונלי המדמה עבודה או ספורט.
תרגילים למרפק גולף: איך בונים שיקום נכון?
שלב ראשון: הפחתת כאב ושמירה על תנועה
בשלב הראשון המטרה היא להוריד רגישות ולשמור על תנועה. ניתן לבצע תנועות עדינות של כף היד והמרפק, כיווצים איזומטריים קלים של כופפי שורש כף היד, ותנועות כתף ושכמה ללא כאב משמעותי. אין צורך “לשבור את הכאב”. גיד רגיש מגיב טוב יותר לעומס מדורג ומבוקר.
שלב שני: חיזוק הדרגתי של האמה
כאשר הכאב מתייצב, מוסיפים חיזוק הדרגתי. תרגילים נפוצים כוללים כפיפת שורש כף היד עם משקל קל, פרונציה וסופינציה עם פטיש או משקולת, סחיטה מבוקרת של כדור רך ועליות עומס איטיות. הדגש הוא על שליטה, טווח מלא, נשימה והתקדמות קטנה. העומס צריך להיות מספיק כדי לגרות הסתגלות, אך לא כזה שמחמיר את התסמינים.
שלב שלישי: חזרה לתפקוד אמיתי
בשלב מתקדם משלבים תרגילים שדומים לעבודה או לספורט של המטופל. עובד כפיים יתרגל אחיזה, נשיאה, הברגה והרמה בצורה מדורגת. שחקן מחבט יתרגל אחיזה, חבטות קלות ועלייה הדרגתית בזמן המשחק. זורק יתרגל שלבי זריקה, שליטה בשכמה, כוח כתף וחזרה הדרגתית למהירות. זהו השלב שמונע חזרה של הכאב.
זריקות וטיפולים מתקדמים למרפק גולף
קורטיקוסטרואידים: הקלה קצרה מול תכנון ארוך טווח
זריקות סטרואידים עשויות להפחית כאב בטווח הקצר, אך יש לשקול אותן בזהירות, במיוחד בטנדינופתיה כרונית. הפחתת כאב מהירה אינה תמיד מעידה על שיפור באיכות הגיד. כאשר הכאב יורד מהר מדי והמטופל חוזר לעומס מלא מוקדם מדי, עלולה להתרחש החמרה חוזרת. לכן גם לאחר זריקה יש צורך בשיקום הדרגתי.
PRP, דם עצמי ודיקור יבש
טיפולים ביולוגיים כמו PRP או הזרקת דם עצמי נועדו לעודד תהליכי ריפוי בגיד. קיימות עדויות מסוימות לתועלת, אך איכות המחקרים משתנה, וקשה לקבוע פרוטוקול אחיד שמתאים לכל מטופל. דיקור יבש וטיפולים נוספים עשויים לעזור לחלק מהאנשים בהפחתת כאב, אך גם הם צריכים להשתלב עם תרגול וניהול עומסים, ולא להחליף אותם (Adani, 2025).
מתי שוקלים ניתוח במרפק גולף?
ניתוח נשקל בדרך כלל כאשר יש כאב ותפקוד ירוד שנמשכים לפחות כמה חודשים למרות טיפול שמרני איכותי, או כאשר יש פגיעה נלווית משמעותית כמו מעורבות עצבית או קרע משמעותי. ההליכים כוללים לרוב ניקוי רקמה ניוונית באזור הגיד, תיקון גיד לפי הצורך ולעיתים טיפול בעצב האולנרי אם הוא מעורב.
סקירה שיטתית על ניתוחים במרפק גולף מצאה שקיימות גישות שונות, כולל פתוחה, ארתרוסקופית ומלעורית, אך אין טכניקה אחת שהוכחה כעליונה בכל המצבים. לכן ההחלטה הניתוחית צריכה להתבסס על מצב המטופל, משך התסמינים, ממצאי הבדיקה, ההדמיה, דרישות העבודה או הספורט וניסיון המנתח (Arevalo, 2023).
כירופרקטיקה למרפק גולף: איך היא יכולה להועיל?
טיפול כירופרקטי כחלק משיקום כולל
כירופרקטיקה יכולה להועיל במרפק גולף כאשר היא אינה מתמקדת רק במרפק, אלא בוחנת את כל שרשרת התנועה. כירופרקט עשוי לבדוק את תנועת שורש כף היד, המרפק, הכתף, השכמה, הצוואר ועמוד השדרה החזי, ולזהות הגבלות תנועה, עומסי פיצוי או דפוסי תנועה שמגבירים את העומס על הגיד.
הטיפול עשוי לכלול מוביליזציות או מניפולציות מפרקיות מותאמות, טיפול ברקמות רכות, תרגילי חיזוק, תרגול יציבה, עבודה על שליטה עצבית־שרירית והדרכה לשינוי עומסים. התועלת האפשרית היא הפחתת כאב, שיפור תנועה, שיפור תפקוד והחזרת המטופל לתוכנית שיקום פעילה.
מה אומר המחקר על כירופרקטיקה ומרפק מדיאלי?
מחקר מ־2025 תיאר סדרת מקרים של חמישה מטילי כידון עם פציעות בצד המדיאלי של המרפק שטופלו בגישה כירופרקטית רב־מערכתית, שכללה טיפול ברקמות רכות, דיקור יבש, לייזר נמוך עוצמה, מניפולציה או מוביליזציה של מפרקים, חיזוק, אימון יציבתי והדרכה טכנית ייעודית. כל הספורטאים חזרו לתפקוד ספורטיבי בתוך 12-26 שבועות, אך החוקרים הדגישו שמדובר בסדרת מקרים ולכן אין להסיק ממנה על יעילות כללית של רכיב טיפולי יחיד (McEntyre, 2025).
מתי לא מספיק טיפול ידני בלבד?
טיפול ידני, כולל כירופרקטיקה, אינו אמור להחליף שיקום פעיל. אם הגיד אינו נחשף בהדרגה לעומס מתאים, השיפור עלול להיות זמני. כמו כן, כאשר יש נימול, חולשה עצבית, חשד לקרע, כאב לאחר חבלה, ירידה משמעותית בכוח או סימני אי יציבות, יש צורך בהערכה רפואית מתאימה ולעיתים הדמיה.
מניעת חזרת מרפק גולף
התאמת עבודה והרגלי עומס
מניעה מתחילה בהפחתת עומס מיותר. בעבודה כדאי לגוון פעולות, לשנות מנחים, להשתמש בכלים עם ידית מתאימה, להפחית אחיזה חזקה מדי ולשלב הפסקות קצרות. לעיתים שינוי קטן כמו הגדלת קוטר ידית, הרמת החפץ קרוב יותר לגוף או חלוקת עומס בין שתי ידיים יכול להפחית משמעותית את העומס על המרפק.
חיזוק קבוע ולא רק בזמן כאב
אנשים רבים מפסיקים לתרגל ברגע שהכאב יורד. זו טעות נפוצה. גיד שהחלים מבחינת כאב עדיין צריך לבנות יכולת נשיאת עומס. לכן מומלץ להמשיך תוכנית תחזוקה הכוללת חיזוק אמה, כתף ושכמה, במיוחד אצל מי שעובד עם הידיים או עוסק בספורט מחבט, זריקה, טיפוס או אימוני כוח.
חזרה הדרגתית לספורט
בחזרה לספורט יש להתקדם לפי תפקוד ולא לפי לוח שנה בלבד. לפני חזרה מלאה צריך לוודא שהמטופל מסוגל לבצע אחיזה, הרמה, תרגילי כוח, חבטה או זריקה מדורגת ללא החמרה. בספורט תחרותי כדאי לשלב תכנון עומסים, בדיקת טכניקה, התאמת ציוד וחיזוק של כל השרשרת הקינטית.
מתי לפנות לבדיקה מקצועית?
יש לפנות לבדיקה כאשר הכאב נמשך יותר משבועות ספורים, מחמיר למרות הפחתת עומס, מפריע לעבודה או לספורט, מלווה בנימול, גורם לחולשה, מופיע לאחר חבלה, או חוזר שוב ושוב בכל חזרה לפעילות. גם כאב שמרגיש “קטן” אך מונע אימון או עבודה תקינה ראוי לבדיקה, מפני שככל שהבעיה הופכת כרונית יותר, השיקום עשוי להיות ממושך יותר.
סיכום: מרפק גולף דורש אבחון מדויק וטיפול מדורג
מרפק גולף הוא מצב שכיח יחסית בעולם העבודה והספורט, גם אם הוא פחות נפוץ ממרפק טניס. הוא נגרם לרוב מעומס חוזר על הגיד המשותף של מכופפי שורש כף היד ומסובבי האמה, אך הכאב מושפע גם מתפקוד שורש כף היד, הכתף, השכמה, הצוואר והרגלי העומס של המטופל.
הטיפול היעיל ביותר מתחיל באבחון נכון, ממשיך בניהול עומסים, ומשלב חיזוק הדרגתי, תרגול תפקודי, התאמות עבודה או ספורט, ולעיתים אולטרסאונד, MRI, זריקות או ניתוח במקרים עקשניים. כירופרקטיקה עשויה להועיל כאשר היא משולבת בגישה שיקומית כוללת, עם טיפול ידני, תרגול והדרכת עומסים. המטרה אינה רק להוריד כאב, אלא להחזיר יכולת אמיתית לאחוז, להרים, לעבוד, להתאמן ולנוע בלי פחד.
References:
Adani, N., Azalia, X., Gani, K. S., Mitchel, M., & Kholinne, E. (2025). Non-traumatic medial-sided elbow pain: A comprehensive review of etiologies, diagnostic strategies, and treatment approaches. Cureus, 17(10), e94701. https://doi.org/10.7759/cureus.94701
Amin, N. H., Kumar, N. S., & Schickendantz, M. S. (2015). Medial epicondylitis: Evaluation and management. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 23(6), 348-355. https://doi.org/10.5435/JAAOS-D-14-00145
Arevalo, A., Rao, S., Willier, D. P., Schrock, C. I., Erickson, B. J., Jack, R. A., Cohen, S. B., & Ciccotti, M. G. (2023). Surgical techniques and clinical outcomes for medial epicondylitis: A systematic review. The American Journal of Sports Medicine, 51(9), 2506-2515. https://doi.org/10.1177/03635465221095565
Barco, R., & Antuña, S. A. (2017). Medial elbow pain. EFORT Open Reviews, 2(8), 362-371. https://doi.org/10.1302/2058-5241.2.160006
Brady, C., & Dutta, A. (2016). Medial epicondylitis and medial elbow pain syndrome: Current treatment strategies. Journal of Musculoskeletal Disorders and Treatment, 2, 014.
Ciccotti, M. C., Schwartz, M. A., & Ciccotti, M. G. (2004). Diagnosis and treatment of medial epicondylitis of the elbow. Clinics in Sports Medicine, 23(4), 693-705. https://doi.org/10.1016/j.csm.2004.04.011
Descatha, A., Leclerc, A., Chastang, J.-F., & Roquelaure, Y. (2003). Medial epicondylitis in occupational settings: Prevalence, incidence and associated risk factors. Journal of Occupational and Environmental Medicine, 45(9), 993-1001. https://doi.org/10.1097/01.jom.0000085888.37273.d9
Hoogvliet, P., Randsdorp, M. S., Dingemanse, R., Koes, B. W., & Huisstede, B. M. A. (2013). Does effectiveness of exercise therapy and mobilisation techniques offer guidance for the treatment of lateral and medial epicondylitis? A systematic review. British Journal of Sports Medicine, 47(17), 1112-1119. https://doi.org/10.1136/bjsports-2012-091990
Konarski, W., Poboży, T., Kotela, A., Hordowicz, M., & Poboży, K. (2022). Ultrasound in the differential diagnosis of medial epicondylalgia and medial elbow pain-Imaging findings and narrative literature review. Healthcare, 10(8), 1529. https://doi.org/10.3390/healthcare10081529
Konarski, W., Poboży, T., Poboży, K., Domańska, J., & Konarska, K. (2023). Current concepts of natural course and in management of medial epicondylitis: A clinical overview. Orthopedic Reviews, 15, 84275. https://doi.org/10.52965/001c.84275
Mishra, A., Pirolo, J. M., & Gosens, T. (2014). Treatment of medial epicondylar tendinopathy in athletes. Sports Medicine and Arthroscopy Review, 22(3), 164-168. https://doi.org/10.1097/JSA.0000000000000031
Park, G. Y., Lee, S. M., & Lee, M. Y. (2008). Diagnostic value of ultrasonography for clinical medial epicondylitis. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, 89(4), 738-742. https://doi.org/10.1016/j.apmr.2007.09.048
Seidel, D. H., Ditchen, D. M., Hoehne-Hückstädt, U. M., Rieger, M. A., & Steinhilber, B. (2019). Quantitative measures of physical risk factors associated with work-related musculoskeletal disorders of the elbow: A systematic review. International Journal of Environmental Research and Public Health, 16(1), 130. https://doi.org/10.3390/ijerph16010130
Shiri, R., Viikari-Juntura, E., Varonen, H., & Heliövaara, M. (2006). Prevalence and determinants of lateral and medial epicondylitis: A population study. American Journal of Epidemiology, 164(11), 1065-1074. https://doi.org/10.1093/aje/kwj325
van Rijn, R. M., Huisstede, B. M. A., Koes, B. W., & Burdorf, A. (2009). Associations between work-related factors and specific disorders at the elbow: A systematic literature review. Rheumatology, 48(5), 528-536. https://doi.org/10.1093/rheumatology/kep013
Vinolo-Gil, M. J., García-Campanario, I., Estebanez-Pérez, M. J., Rodríguez-Huguet, M., Linares-Gago, M., & Martin-Vega, F. J. (2024). Lateral and medial elbow tendinopathy and previous injuries to adjacent joints: A multicenter observational study. Healthcare, 12(17), 1758. https://doi.org/10.3390/healthcare12171758
Walz, D. M., Newman, J. S., Konin, G. P., & Ross, G. (2010). Epicondylitis: Pathogenesis, imaging, and treatment. Radiographics, 30(1), 167-184. https://doi.org/10.1148/rg.301095078
Zwerus, E. L., Somford, M. P., Maissan, F., Heisen, J., Eygendaal, D., & van den Bekerom, M. P. (2018). Physical examination of the elbow, what is the evidence? A systematic literature review. British Journal of Sports Medicine, 52(19), 1253-1260. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-096712