חריקת שיניים: גורמים, כאבי לסת וטיפולים יעילים מפורטים כאן במאמר הנוכחי. מתעוררים בלילה בגלל קול של עכבר מכרסם? יכול להיות שהאחראי לכך אינו עכבר אלא בן או בת הזוג שלכם שחורק שיניים בעוז. ברוקסיזם (חריקת שיניים) היא פעילות אוראלית פרא-פונקציונלית הכוללת חריקת שיניים מוגזמת או הידוק לסת. זה יכול להתרחש במהלך השינה (ברוקסיזם שינה) או ערות (ברוקסיזם ער). לא ברור לחלוטין מה גורם להתפתחות חריקת שיניים (Bruxism). עם זאת ברור לחלוטין שלחצים נפשיים מעורבים. עוד ברור שכדאי לא להתעלם מהנזקים האפשריים שחריקת שיניים עלולה לגרום.
ברוקסיזם יכול לגרום לתסמינים שונים, כגון כאבים בשרירי הלעיסה, כאבי ראש, שיניים רגישות במיוחד, שחיקת שיניים ונזק לשחזורי שיניים. אבחון מהיר וטיפול יעיל בנזקים שנגרמים בגלל חריקת שיניים עשויים למנוע נזקים וכאבים כרוניים. על השאלה חריקת שיניים מה זה עלול לגרום נוכל לענות? רק אחרי הליך אבחוני מסודר. בדומה להפרעות אחרות במערכת שריר ושלד כדאי לעשות כל מאמץ כדי להימנע מהן.
חריקת שיניים: גורמים, כאבי לסת וטיפולים יעילים – רקע
חריקת שיניים, או ברוקסיזם, היא פעילות חוזרת של שרירי הלעיסה שיכולה לכלול הידוק שיניים, חריקה, דחיפת הלסת או החזקת הלסת במאמץ. ההגדרה המודרנית מבחינה בין ברוקסיזם בשינה לבין ברוקסיזם בערות, מפני שמדובר בשתי תופעות דומות במראה אך שונות במנגנונים, בגורמי הסיכון ובדרך הטיפול. ברוקסיזם בשינה קשור יותר לעוררות מערכת העצבים במהלך שינה, לשינויים נשימתיים ולפעילות שרירית לא מודעת; ברוקסיזם בערות קשור לעיתים קרובות יותר להרגלים מוטוריים, ריכוז, עומס נפשי ומתח שרירי במהלך היום (Lobbezoo, 2013; Lobbezoo, 2018).
ברוקסיזם אינו תמיד “מחלה”
אחת ההבנות החשובות בעשור האחרון היא שברוקסיזם אינו תמיד מצב פתולוגי המחייב “הפסקה מוחלטת”. לעיתים הוא התנהגות שרירית שאינה מזיקה, ולעיתים הוא גורם סיכון לשחיקת שיניים, כאבי שרירים, כאבי ראש או הפרעות במפרק הלסת. לכן המטרה הקלינית אינה רק לשאול “האם האדם חורק שיניים”, אלא האם קיימים נזק, כאב, עומס יתר, פגיעה בשינה או ירידה בתפקוד. עדכון הקונצנזוס הבינלאומי מדגיש דירוג אבחוני ברור יותר והפרדה בין התנהגות לבין מחלה פעילה (Verhoeff, 2025).
שכיחות חריקת שיניים: עד כמה התופעה נפוצה?
שכיחות חריקת השיניים משתנה מאוד בין מחקרים, מפני שחלקם מסתמכים על דיווח עצמי, חלקם על בדיקה קלינית וחלקם על מדידות שינה או מכשירים ביתיים. סקירת ספרות על מבוגרים דיווחה בעבר על שכיחות משוערת של ברוקסיזם בשינה בטווח של 9.3%-15.3% ושל ברוקסיזם בערות בטווח של 22.1%-31% (Manfredini, 2013). מטה־אנליזה עדכנית יותר העריכה שכיחות כללית של ברוקסיזם בשינה ובערות סביב 22.22%, עם שונות גדולה בין יבשות, קבוצות גיל ושיטות אבחון (Zieliński, 2024).
למה מספרי השכיחות שונים כל כך?
אדם יכול לדווח שהוא “חורק שיניים”, אך בפועל מדובר בהידוק שקט של הלסת ביום. אדם אחר עשוי לשחוק שיניים בלילה אך לא להיות מודע לכך. בנוסף, שחיקת שיניים אינה תמיד הוכחה לברוקסיזם פעיל, מפני שהיא יכולה לשקף נזק ישן. לכן מחקרים עדכניים מעדיפים להבחין בין “ברוקסיזם אפשרי” לפי דיווח, “ברוקסיזם סביר” לפי דיווח ובדיקה קלינית, ו“ברוקסיזם ודאי” לפי מדידה מכשירית, למשל פוליסומנוגרפיה או אלקטרומיוגרפיה (Lobbezoo, 2018; Kim, 2024).
גורמים לחריקת שיניים: מודל רב־גורמי
מתח, חרדה ועוררות מערכת העצבים
הגורם המוכר ביותר בציבור הוא סטרס, אך הקשר מורכב יותר מ“לחץ גורם לחריקה”. מחקרים מצביעים על קשר בין דיווח עצמי על ברוקסיזם לבין מתח, חרדה ועומס פסיכו־סוציאלי, במיוחד בברוקסיזם בערות. אצל חלק מהאנשים, הידוק הלסת הופך להרגל אוטומטי בזמן ריכוז, לימודים, עבודה מול מסך או התמודדות עם עומס רגשי. מנגד, בברוקסיזם בשינה הקשר למתח קיים בחלק מהמחקרים אך אינו עקבי בכל המדידות, במיוחד כאשר משתמשים בפוליסומנוגרפיה (Winocur, 2011; Polmann, 2021).
שינה, דום נשימה וברוקסיזם לילי
ברוקסיזם בשינה קשור לעיתים לאירועי עוררות קצרצרים בשינה, לשינויים בדופק, לתנועות גוף ולתפקוד מערכת הנשימה. סקירות עדכניות מציינות קשר אפשרי בין ברוקסיזם בשינה לבין הפרעות שינה, במיוחד דום נשימה חסימתי בשינה, אך אין להסיק שכל אדם שחורק שיניים סובל מדום נשימה או להפך. כאשר יש נחירות חזקות, יקיצות מרובות, עייפות בוקר או חשד להפסקות נשימה, ההערכה צריכה לכלול גם רופא שינה או רופא אף־אוזן־גרון, ולא רק סד לילה (Kim, 2024; Kuang, 2022).
קפאין, עישון, תרופות והרגלי חיים
חומרים מעוררים והרגלי חיים מסוימים נקשרו בספרות לעלייה בסיכון לברוקסיזם בשינה, אם כי הקשרים אינם תמיד סיבתיים. סקירה שיטתית מצאה קשרים בין ברוקסיזם בשינה לבין קפאין, טבק, אלכוהול ושימוש בחומרים מסוימים, אך הדגישה שהראיות תלויות באיכות המחקרים ובשיטות האבחון (Bertazzo-Silveira, 2016). גם תרופות מסוימות, מצבים נוירולוגיים והפרעות שינה יכולים להשפיע על פעילות שרירי הלעיסה, ולכן בירור רפואי חשוב במיוחד כשחריקת השיניים מתחילה בפתאומיות או מלווה בתסמינים חדשים.
האם מנשך “לא תקין” הוא הסיבה המרכזית?
בעבר נהוג היה להסביר חריקת שיניים בעיקר כתגובה לבעיית מנשך. כיום הגישה זהירה יותר: מגעים סגריים, שחזורים לא מאוזנים או שינוי במנשך יכולים להחמיר אי־נוחות אצל חלק מהמטופלים, אך הם אינם נחשבים הסבר יחיד או מרכזי לרוב מקרי הברוקסיזם. לכן איזון סגרי בלתי הפיך, השחזת שיניים או טיפול אורתודונטי רק כדי “לרפא חריקה” אינם מומלצים ללא אבחנה ברורה והצדקה קלינית. הגישה העדכנית מעדיפה טיפול שמרני, הפיך ומותאם אישית (Yap, 2016; Chahrour, 2025).
חריקת שיניים וכאבי לסת
איך ברוקסיזם גורם לכאב?
כאבי לסת הקשורים לברוקסיזם נובעים לרוב מעומס יתר על שרירי הלעיסה, במיוחד המסטר והטמפורליס, ולעיתים גם ממעורבות מפרק הלסת עצמו. כאשר השרירים עובדים בעוצמה גבוהה או לאורך זמן, עלולים להופיע רגישות במישוש, כאב בפתיחת פה, עייפות שרירית, כאבי ראש באזור הרקות, כאב סביב האוזן ותחושת “נעילה” או הגבלה בתנועה. עם זאת, לא כל חריקה גורמת לכאב, ולא כל כאב לסת נובע מחריקה. יש לבצע אבחנה מבדלת מול הפרעות מפרק, כאב מיופציאלי, בעיות שיניים, דלקות, כאבי ראש והפרעות שינה (Svensson, 2008; Kim, 2024).
הקשר בין ברוקסיזם ל־TMD
הפרעות במפרק הלסת ושרירי הלעיסה נקראות TMD, והן כוללות כאב, קליקים, הגבלת פתיחה, סטייה בתנועת הלסת ולעיתים כאב ראש. השכיחות העולמית של TMD גבוהה: סקירה ומטה־אנליזה מ־2025 העריכה שכמעט שליש מהאוכלוסייה סובלת מ־TMD לפי קריטריונים מחקריים או קליניים, עם שכיחות גבוהה יותר בנשים ובצעירים (Alqutaibi, 2025). מחקרים מצביעים על קשר בין ברוקסיזם לבין TMD, אך הקשר אינו פשוט: ברוקסיזם יכול להיות גורם סיכון, תוצאה של כאב, הרגל נלווה או חלק ממערך רחב של עומסים ביולוגיים ופסיכו־סוציאליים (Mortazavi, 2023).
סימנים שמצדיקים בדיקה מקצועית
בדיקה אצל רופא שיניים, מומחה לרפואת הפה או מומחה לכאבי פנים ולסת מומלצת כאשר יש כאב מתמשך, שחיקת שיניים מתקדמת, שברים בשחזורים, כאבי ראש חוזרים, קושי בפתיחת פה, נעילת לסת, כאב חד במפרק, שינוי פתאומי במנשך או חשד לדום נשימה בשינה. בילדים ובני נוער, חריקה יכולה להיות שכיחה יותר ולעיתים חולפת, אך היא עדיין מצריכה הערכה כאשר יש כאב, הפרעות שינה, שחיקה משמעותית או ירידה בתפקוד. אבחון מוקדם מאפשר למנוע טיפולים מיותרים ולהתמקד בגורמים המשמעותיים באמת (Lobbezoo, 2018; Kim, 2024).
אבחון חריקת שיניים: מה בודקים בפועל?
תשאול, בדיקה קלינית ומדידה
האבחון מתחיל בתשאול: האם החריקה מתרחשת ביום או בלילה, האם יש כאב בבוקר, האם בן משפחה שומע חריקה, האם יש מתח, תרופות חדשות, נחירות או עייפות. לאחר מכן בודקים שחיקה, סדקים, רגישות שרירים, טווח פתיחת פה, רעשי מפרק ודפוסי תנועה. כאשר צריך דיוק גבוה, ניתן להשתמש בפוליסומנוגרפיה במעבדת שינה או במדידות אלקטרומיוגרפיות, אך אלו אינן נדרשות לכל מטופל. כלי הערכה סטנדרטיים כמו STAB נועדו לשפר אחידות מחקרית וקלינית (Manfredini, 2024; Raja, 2024).
טיפולים יעילים בחריקת שיניים וכאבי לסת
סד לילה: הגנה, לא בהכרח ריפוי
סד סגרי, המכונה לעיתים “סד לילה”, הוא אחד הטיפולים הנפוצים ביותר. תפקידו העיקרי הוא להגן על השיניים והשחזורים, לפזר עומסים ולעיתים להפחית כאב שרירי. חשוב להבין שסד אינו בהכרח “מפסיק” את פעילות שרירי הלעיסה; אצל חלק מהמטופלים הוא מפחית עומס ותסמינים, ואצל אחרים השפעתו מוגבלת. סקירות מצביעות על תועלת אפשרית בהפחתת כאב ושיפור תפקוד ב־TMD, אך גם על צורך בהתאמה אישית ובמעקב, במיוחד בשימוש ממושך (Macedo, 2007; Chahrour, 2025).
טיפול התנהגותי וברוקסיזם בערות
בברוקסיזם בערות, הטיפול החשוב ביותר הוא לעיתים מודעות ושינוי הרגלים. המטופל לומד לזהות מתי הלסת מהודקת, לשמור על “שפתיים סגורות, שיניים נפרדות”, להפחית עומס שרירי בזמן מסך, ולשלב הפסקות קצרות להרפיית הלסת והצוואר. טכניקות כמו ביופידבק, ניטור באמצעות תזכורות, טיפול קוגניטיבי־התנהגותי וניהול מתח עשויות לסייע, בעיקר כשברוקסיזם קשור למתח או להרגלי ריכוז. הראיות אינן אחידות לכל השיטות, אך הגישה ההתנהגותית בטוחה, שמרנית ומתאימה במיוחד להידוק שיניים ביום (Ommerborn, 2007; Bussadori, 2020).
פיזיותרפיה, תרגול ושיקום תפקודי
כאשר קיימים כאבי לסת, הגבלה בפתיחת פה, כאבי צוואר או רגישות שרירית, פיזיותרפיה יכולה להיות חלק מרכזי בטיפול. הטיפול עשוי לכלול הדרכה, תרגילי פתיחה מבוקרים, חיזוק עדין, מתיחות, טיפול ברקמות רכות, עבודה על יציבה ותיאום תנועת הלסת. סקירות שיטתיות מצביעות על כך שהתערבויות פיזיותרפיות ושמרניות יכולות להפחית כאב ולשפר תפקוד אצל מטופלים עם TMD, במיוחד כאשר הן מותאמות לסוג ההפרעה ולא ניתנות כפרוטוקול אחיד לכולם (González-Sánchez, 2023; Vieira, 2023).
טיפול ידני וכירופרקטיקה: מתי זה עשוי להועיל?
כירופרקטיקה יכולה להועיל כחלק מגישה שמרנית כאשר כאבי הלסת מלווים במתח צווארי, הגבלה בתנועת הצוואר, כאבי ראש שריריים או דפוסי יציבה שמעמיסים על מערכת הלעיסה. ההיגיון הטיפולי הוא שמפרק הלסת, עמוד השדרה הצווארי, שרירי הלעיסה והשרירים התת־עורפיים פועלים כמערכת תפקודית אחת. טיפול ידני, מוביליזציות, עבודה על רקמות רכות, הדרכת יציבה ותרגילי בית יכולים להפחית כאב ולשפר פתיחת פה אצל חלק מהמטופלים (Vieira, 2023).
עם זאת, חשוב לדייק: הראיות בעד טיפול ידני וכירופרקטיקה ב־TMD מעודדות אך אינן מצדיקות הבטחה לריפוי חריקת שיניים. סקירה מ־2023 מצאה השפעות חיוביות על כאב, פתיחת פה ומוגבלות, אך גם ציינה שגודל האפקט קטן ולעיתים אינו משמעותי קלינית. דיווחי מקרה כירופרקטיים מציגים שיפור אצל מטופלים מסוימים, אך הם אינם שקולים לניסוי מבוקר גדול. לכן כירופרקטיקה מתאימה כטיפול תומך, אצל מטפל מוסמך, בשילוב רופא שיניים ופיזיותרפיה לפי הצורך, ולא כתחליף לאבחון דנטלי או רפואי (Chu, 2023; Vieira, 2023).
תרופות, בוטולינום טוקסין וטיפולים מתקדמים
במקרים של כאב חריף או דלקתי, רופא עשוי לשקול טיפול תרופתי קצר טווח. במקרים קשים של כאב שרירי או פעילות שרירית מוגברת, נשקל לעיתים בוטולינום טוקסין לשרירי הלעיסה. סקירות מצביעות על תועלת אפשרית בהפחתת כאב או עוצמת פעילות שרירית, אך גם מדגישות צורך בזהירות, התאמת מינון, מעקב אחר תופעות לוואי והיעדר סטנדרטיזציה מלאה בין מחקרים. תרופות שינה או תרופות מרפות שרירים אינן טיפול שגרתי לברוקסיזם ויש לשקול אותן רק במסגרת רפואית מסודרת (Bussadori, 2020; Cerón, 2023; Kharraz, 2024).
תוכנית טיפול מומלצת לפי סוג הבעיה
כאשר הבעיה העיקרית היא שחיקת שיניים
אם אין כאב משמעותי אך יש שחיקה, שברים או פגיעה בשחזורים, הדגש יהיה על סד מותאם, מעקב תקופתי, בדיקת גורמי סיכון ושמירה על שיניים ושחזורים. חשוב להימנע מהשחזות בלתי הפיכה של השיניים ללא סיבה ברורה. אצל מטופלים עם שחיקה מהירה, מומלץ לשלב צילום, תיעוד דיגיטלי או מודלים כדי לעקוב אחר קצב הנזק.
כאשר הבעיה העיקרית היא כאב לסת
אם הכאב הוא הסימפטום המרכזי, הסד לבדו לרוב אינו מספיק. הטיפול צריך לכלול הדרכה, הפחתת עומס, תרגול לסת, טיפול בשרירי לעיסה וצוואר, שינה מספקת, ניהול סטרס ובדיקת גורמים תורמים כמו חרדה, נחירות או יציבה. במקרים כרוניים, טיפול רב־תחומי עדיף על חיפוש פתרון יחיד.
כאשר הבעיה העיקרית היא הידוק שיניים ביום
בברוקסיזם בערות, הטיפול מתמקד בזיהוי הטריגרים. כדאי לבדוק מתי הלסת נסגרת: בזמן מסך, לימודים, נהיגה, משחק, פעילות גופנית או מתח רגשי. שינוי הרגלים, תזכורות עדינות, נשימה איטית והרפיית לשון ולסת יכולים להפחית עומס. במקרים עקשניים אפשר לשלב טיפול קוגניטיבי־התנהגותי או ביופידבק.
מניעה ותחזוקה לטווח ארוך
הרגלים יומיומיים שמפחיתים עומס לסתי
כדי להפחית עומס על הלסת, כדאי להימנע מהחזקת שיניים במגע ממושך במהלך היום, לעיסה ממושכת של מסטיק, נשיכת עטים או פתיחת אריזות עם השיניים. מומלץ לשים לב למנח הלשון, להרפות כתפיים וצוואר, ולשלב הפסקות קצרות בזמן למידה או עבודה ממושכת מול מסך. שינה סדירה, טיפול בנחירות או הפרעות שינה, ופעילות גופנית מתונה יכולים לתמוך במערכת העצבים והשרירים, גם אם אינם “מרפאים” ברוקסיזם בפני עצמם.
מעקב מקצועי מונע החמרה
מעקב חשוב במיוחד אצל מי שכבר סובל משחיקת אמייל, רגישות בשיניים, סדקים, שברים בשחזורים או כאבי לסת חוזרים. בביקורת ניתן לבדוק אם הסד נשחק, אם טווח פתיחת הפה השתפר, אם הכאב פחת ואם נדרש שינוי בתוכנית. טיפול מוצלח בחריקת שיניים הוא בדרך כלל תהליך של התאמה, מדידה ושיפור הדרגתי, ולא פתרון חד־פעמי.
סיכום: טיפול יעיל מתחיל באבחנה מדויקת
חריקת שיניים היא תופעה נפוצה ורב־גורמית, ולא תמיד היא מחלה בפני עצמה. כאשר היא גורמת לכאב, שחיקה, פגיעה בשינה או ירידה בתפקוד, יש צורך באבחון שמבחין בין ברוקסיזם בשינה, ברוקסיזם בערות ו־TMD. הטיפולים היעילים ביותר הם לרוב שמרניים ורב־תחומיים: סד מותאם להגנה, שינוי הרגלים, טיפול התנהגותי, פיזיותרפיה, טיפול ידני ולעיתים כירופרקטיקה כתמיכה במערכת הלסת־צוואר. במקרים קשים ניתן לשקול טיפולים רפואיים מתקדמים, אך רק לאחר אבחון ומעקב. המסר המרכזי הוא לא “להפסיק לחרוק בכל מחיר”, אלא לזהות האם הברוקסיזם מזיק, מה מניע אותו, ואיזו תוכנית טיפול בטוחה ומתאימה לאדם המסוים.
References:
Alqutaibi, A. Y., Alhammadi, M. S., Hamadallah, H. H., Altarjami, A. A., Malloush, O. T., Aloufi, A. M., Alkahtani, L. M., Alharbi, F. S., Halboub, E., & Almashraqi, A. A. (2025). Global prevalence of temporomandibular disorders: A systematic review and meta-analysis. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 39(2), 48-65. doi:10.22514/jofph.2025.025
Bertazzo-Silveira, E., Kruger, C. M., Porto de Toledo, I., Porporatti, A. L., Dick, B. D., Flores-Mir, C., & De Luca Canto, G. (2016). Association between sleep bruxism and alcohol, caffeine, tobacco, and drug abuse: A systematic review. Journal of the American Dental Association, 147(11), 859-866.e4. doi:10.1016/j.adaj.2016.06.014
Bussadori, S. K., Motta, L. J., Horliana, A. C. R. T., Santos, E. M., Martimbianco, A. L. C., & Martimbianco, A. L. C. (2020). The current trend in management of bruxism and chronic pain: An overview of systematic reviews. Journal of Pain Research, 13, 2413-2421. doi:10.2147/JPR.S268114
Chahrour, M., & Reda, B. (2025). Assessment of using occlusal splints without other adjunctive treatment modules in the management of temporomandibular disorders: A systematic review of literature. Cureus, 17(8), e89955. doi:10.7759/cureus.89955
Cerón, L., Pacheco, R., & Santos, E. M. (2023). Therapies for sleep bruxism in dentistry. Dental and Medical Problems, 60(2), 335-344. doi:10.17219/dmp/156400
González-Sánchez, B., García-Monterey, P., Ramírez-Durán, M. V., Garrido-Ardila, E. M., Rodríguez-Mansilla, J., & Jiménez-Palomares, M. (2023). Temporomandibular joint dysfunctions: A systematic review of treatment approaches. Journal of Clinical Medicine, 12(12), 4156. doi:10.3390/jcm12124156
Kim, H.-K., & Shin, H.-R. (2024). Sleep bruxism in adults: A comprehensive review of enduring but evolving issues for clinicians. Sleep Medicine Research, 15(3), 151-161. doi:10.17241/smr.2024.02258
Kuang, B., Li, D., Lobbezoo, F., de Vries, R., Hilgevoord, A., de Vries, N., Huynh, N., Lavigne, G. J., & Aarab, G. (2022). Associations between sleep bruxism and other sleep-related disorders in adults: A systematic review. Sleep Medicine, 89, 31-47. doi:10.1016/j.sleep.2021.11.008
Lobbezoo, F., Ahlberg, J., Glaros, A. G., Kato, T., Koyano, K., Lavigne, G. J., de Leeuw, R., Manfredini, D., Svensson, P., & Winocur, E. (2013). Bruxism defined and graded: An international consensus. Journal of Oral Rehabilitation, 40(1), 2-4. doi:10.1111/joor.12011
Lobbezoo, F., Ahlberg, J., Raphael, K. G., Wetselaar, P., Glaros, A. G., Kato, T., Santiago, V., Winocur, E., De Laat, A., De Leeuw, R., Koyano, K., Lavigne, G. J., Svensson, P., & Manfredini, D. (2018). International consensus on the assessment of bruxism: Report of a work in progress. Journal of Oral Rehabilitation, 45(11), 837-844. doi:10.1111/joor.12663
Macedo, C. R., Silva, A. B., Machado, M. A. C., Saconato, H., & Prado, G. F. (2007). Occlusal splints for treating sleep bruxism. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2007(4), CD005514. doi:10.1002/14651858.CD005514.pub2
Manfredini, D., Winocur, E., Guarda-Nardini, L., Paesani, D., & Lobbezoo, F. (2013). Epidemiology of bruxism in adults: A systematic review of the literature. Journal of Orofacial Pain, 27(2), 99-110. doi:10.11607/jop.921
Mortazavi, N., Tabatabaei, A. H., Mohammadi, M., & Rajabi, A. (2023). Is bruxism associated with temporomandibular joint disorders? A systematic review and meta-analysis. Evidence-Based Dentistry, 24, 144. doi:10.1038/s41432-023-00918-5
Ommerborn, M. A., Schneider, C., Giraki, M., Schäfer, R., Handschel, J., Franz, M., Raab, W. H.-M., & Wippermann, B. (2007). Effects of an occlusal splint compared with cognitive-behavioral treatment on sleep bruxism activity. European Journal of Oral Sciences, 115(1), 7-14. doi:10.1111/j.1600-0722.2007.00417.x
Polmann, H., Réus, J. C., Massignan, C., Serra-Negra, J. M., Dick, B. D., Flores-Mir, C., Lavigne, G. J., & De Luca Canto, G. (2021). Association between sleep bruxism and stress symptoms in adults: A systematic review and meta-analysis. Journal of Oral Rehabilitation, 48(5), 621-631. doi:10.1111/joor.13142
Verhoeff, M. C., Lobbezoo, F., Ahlberg, J., Bender, S., Bracci, A., Colonna, A., Dal Fabbro, C., Durham, J., Glaros, A. G., Häggman-Henrikson, B., Kato, T., Koutris, M., Lavigne, G. J., Nykänen, L., Raphael, K. G., Svensson, P., Wieckiewicz, M., & Manfredini, D. (2025). Updating the bruxism definitions: Report of an international consensus meeting. Journal of Oral Rehabilitation, 52(9), 1335-1342. doi:10.1111/joor.13985
Vieira, L. S., Pestana, P. R. M., Miranda, J. P., Soares, L. A., Silva, F., Alcantara, M. A., & Oliveira, V. C. (2023). The efficacy of manual therapy approaches on pain, maximum mouth opening and disability in temporomandibular disorders: A systematic review of randomised controlled trials. Life, 13(2), 292. doi:10.3390/life13020292
Winocur, E., Uziel, N., Lisha, T., Goldsmith, C., & Eli, I. (2011). Self-reported bruxism-Associations with perceived stress, motivation for control, dental anxiety and gagging. Journal of Oral Rehabilitation, 38(1), 3-11. doi:10.1111/j.1365-2842.2010.02118.x
Yap, A. U., & Chua, A. P. (2016). Sleep bruxism: Current knowledge and contemporary management. Journal of Conservative Dentistry, 19(5), 383-389. doi:10.4103/0972-0707.190007
Zieliński, G., Pająk, A., & Wójcicki, M. (2024). Global prevalence of sleep bruxism and awake bruxism in pediatric and adult populations: A systematic review and meta-analysis. Journal of Clinical Medicine, 13(14), 4259. doi:10.3390/jcm13144259