כאב בברך: הסיבות השכיחות וגורמי הסיכון המרכזיים נדונים כאן בהרחבה. כאב בברך הוא אחת התלונות השכיחות ביותר במרפאות האורתופדיות, והוא פוגע באיכות החיים של מיליוני בני אדם בכל הגילאים. הברך היא מפרק מורכב הנושא את מרבית משקל הגוף, ולכן היא חשופה במיוחד לפציעות, לשחיקה ולמחלות דלקתיות. הבנת המקור לכאב היא הצעד הראשון והחיוני בדרך לטיפול יעיל ולחזרה לשגרה פעילה.הסיבות לכאבי ברכיים מגוונות ומשתנות בהתאם לגיל ולאורח החיים. בקרב צעירים וספורטאים, הכאב נובע לרוב מפציעות אקוטיות כמו קרע ברצועות הצולבות, פגיעה במיניסקוס או דלקות בגידים כתוצאה ממאמץ יתר.
לעומת זאת, אצל מבוגרים הסיבה השכיחה ביותר היא שחיקת סחוס (אוסטאוארתריטיס), תהליך טבעי ומצטבר הגורם לחיכוך כואב בין העצמות.לצד הסיבות הישירות, קיימים גורמי סיכון מרכזיים המגבירים את הסיכוי להתפתחות הכאב. משקל גוף עודף מפעיל לחץ מכני עצום על המפרק ומאיץ את שחיקתו. חולשת שרירים, בעיקר בשריר הארבע-ראשי, פוגעת ביציבות הברך ומותירה אותה ללא הגנה מספקת. גם מבנה אנטומי לא מאוזן או היסטוריה של פציעות קודמות מעלים משמעותית את הרגישות באזור. מאמר זה יסקור את הגורמים המובילים לכאבי ברכיים, ימפה את גורמי הסיכון ויציג דרכים להתמודדות ומניעה.
כאב בברך: הסיבות השכיחות וגורמי הסיכון המרכזיים – רקע
כאב בברך: למה זו תלונה כל כך נפוצה? כאב בברך הוא אחת התלונות השכיחות ביותר במערכת השריר־שלד. הברך היא מפרק מרכזי שנושא משקל, משתתף בהליכה, מדרגות, ריצה, קפיצה, כריעה, קימה מכיסא ושינויי כיוון. לכן היא חשופה לעומסים יומיומיים, עומסים ספורטיביים, פציעות, שינויים ניווניים ותהליכים דלקתיים. כאב בברך יכול להופיע אצל צעירים פעילים, ספורטאים, עובדים בעבודות פיזיות, אנשים שיושבים הרבה, נשים וגברים בגיל מבוגר, וגם אצל מי שלא חווה חבלה ברורה.
הנקודה החשובה היא שכאב בברך אינו אבחנה. הוא סימפטום. כדי להבין מה עומד מאחוריו צריך לשלב בין מיקום הכאב, גיל המטופל, מנגנון ההופעה, נפיחות, תחושת חוסר יציבות, עומס גופני, היסטוריה של פציעות, משקל גוף, עבודה, פעילות ספורטיבית ובדיקה תפקודית.
שכיחות כאבי ברכיים ואוסטיאוארתריטיס של הברך
אוסטיאוארתריטיס של הברך, המכונה לעיתים “שחיקת ברך”, היא אחת הסיבות המרכזיות לכאב כרוני בברך ולמוגבלות תפקודית. מחקרי אוכלוסייה מצביעים על כך ששכיחות אוסטיאוארתריטיס של הברך עולה עם הגיל, עם עודף משקל, לאחר פציעות קודמות ובקרב אוכלוסיות החשופות לעומסי ברך חוזרים (Cui, 2020). סקירות עדכניות על נטל המחלה העולמי מצביעות על כך שהברך היא אחד המפרקים הנפגעים ביותר באוסטיאוארתריטיס, ושעלייה בתוחלת החיים ובשיעורי השמנה צפויה להגדיל עוד יותר את מספר הסובלים (Xie, 2025).
כאב ברך אצל צעירים וספורטאים
אצל צעירים, כאב ברך אינו נובע בדרך כלל משחיקה ניוונית. אחת הסיבות הנפוצות היא כאב פטלופמורלי, כלומר כאב סביב הפיקה או מאחוריה. סקירה שיטתית ומטא־אנליזה מצאה שכאב פטלופמורלי נפוץ במיוחד בקרב מתבגרים, ספורטאים ואוכלוסיות פעילות, עם שכיחות גבוהה במיוחד בקרב נערות ספורטאיות (Smith, 2018). אצל ספורטאים נפוצים גם עומסי גיד הפיקה, פגיעות רצועה, פגיעות מניסקוס, תסמונת הרצועה האיליוטיביאלית ופציעות עומס חוזר.
הסיבה השכיחה ביותר בגיל המבוגר: אוסטיאוארתריטיס של הברך
אוסטיאוארתריטיס של הברך היא מצב שבו מתרחשים שינויים במפרק כולו: סחוס, עצם תת־סחוסית, סינוביום, רצועות, שרירים ותפקוד עצבי־שרירי. למרות השם העממי “שחיקה”, אין מדובר רק בסחוס שנשחק כמו צמיג. זהו תהליך ביולוגי־מכני מורכב המושפע מגיל, גנטיקה, משקל, עומסים, דלקת מקומית, פציעות קודמות ומצב מטבולי.
הכאב באוסטיאוארתריטיס מופיע לרוב בהליכה, עלייה וירידה במדרגות, קימה מכיסא, עמידה ממושכת או פעילות ממושכת. ייתכנו נוקשות לאחר מנוחה, נפיחות, קושי בכיפוף מלא, חריקות וירידה בביטחון בהליכה. עם זאת, חומרת הצילום אינה תמיד תואמת לעוצמת הכאב. יש אנשים עם שינויים משמעותיים בצילום וכאב קל, ואחרים עם כאב משמעותי וממצאים מתונים.
גורמי סיכון לאוסטיאוארתריטיס של הברך
גורמי הסיכון המרכזיים כוללים גיל מבוגר, עודף משקל והשמנה, פציעת ברך קודמת, עבודה פיזית הכוללת כריעה או כריעה ממושכת, מין נקבה, היסטוריה משפחתית, חולשת שרירים וגורמים מטבוליים. מטא־אנליזה מצאה שהשמנה ופציעת ברך קודמת הם מהגורמים העקביים ביותר הקשורים להופעת אוסטיאוארתריטיס של הברך (Blagojevic, 2010). סקירה מאוחרת יותר חיזקה את הקשר בין עודף משקל, השמנה, פציעה קודמת וגורמים תפקודיים לבין כאב ברך ואוסטיאוארתריטיס בגיל המבוגר (Silverwood, 2015).
כאב קדמי בברך: כאב פטלופמורלי
כאב בקדמת הברך, סביב הפיקה או מאחורי הפיקה, מתאים לעיתים קרובות לכאב פטלופמורלי. הכאב מחמיר בדרך כלל בירידה במדרגות, עלייה במדרגות, כריעה, ריצה, קפיצות, קימה מכיסא או ישיבה ממושכת עם ברכיים כפופות. מצב זה שכיח אצל מתבגרים, רצים, חיילים, רקדנים, מתאמנים ואנשים שהעלו עומס פעילות מהר מדי.
הסיבה אינה תמיד “פיקה לא במקום”. כאב פטלופמורלי קשור לרוב לשילוב בין עומס, כוח שרירי, שליטה בירך ובברך, תנועתיות קרסול, נפח אימון, קצב חזרה לפעילות ורגישות מקומית של המפרק. קונצנזוס קליני מדגיש כי תרגול משולב לירך ולברך הוא בסיס חשוב בטיפול בכאב פטלופמורלי (Collins, 2018).
גורמי סיכון לכאב פטלופמורלי
גורמי סיכון אפשריים כוללים חולשה יחסית בשרירי הירך, שליטה ירודה בתנועת הברך, עומס אימוני גבוה, קפיצה מהירה בנפח ריצה או אימון, מבנה תנועה אישי, כאבים קודמים וחוסר התאוששות. הנחיות קליניות לכאב פטלופמורלי מדגישות הערכה של עומס, תפקוד, כוח, תנועה ומטרות המטופל במקום הסתמכות על צילום בלבד (Willy, 2019).
כאב מתחת לפיקה: גיד הפיקה וברך קופצים
כאב ממוקד מתחת לפיקה, במיוחד בקפיצה, נחיתה, ריצה, ספרינט, סקוואט או ירידה במדרגות, עשוי להתאים לטנדינופתיה של גיד הפיקה. מצב זה נפוץ בענפי ספורט שכוללים קפיצות, שינויי כיוון ועומסי כוח, כמו כדורסל, כדורעף, כדורגל, אתלטיקה וחדר כושר.
טנדינופתיה אינה “דלקת פשוטה” בלבד. זהו מצב שבו הגיד מתקשה להתמודד עם העומס שמופעל עליו. גורמי סיכון כוללים עלייה מהירה מדי באימונים, תדירות קפיצות גבוהה, עומס כוח לא מדורג, התאוששות לא מספקת, כאבים קודמים וחוסר איזון בין עומס ליכולת. סקירה שיטתית על גורמי סיכון לטנדינופתיה של גיד הפיקה מצאה שמדובר במצב רב־גורמי, המושפע מגורמים פנימיים וחיצוניים יחד (van der Worp, 2011).
כאב בצד הפנימי של הברך: מניסקוס, רצועה או אוסטיאוארתריטיס
כאב בצד הפנימי של הברך נפוץ במיוחד. אצל מבוגרים הוא יכול להתאים לאוסטיאוארתריטיס במדור הפנימי של הברך או לקרע ניווני במניסקוס. אצל צעירים יותר, כאב שהופיע לאחר סיבוב חד, שינוי כיוון או חבלה עשוי להעלות חשד לפגיעת מניסקוס או רצועה צדית פנימית.
קרע מניסקוס יכול לגרום לכאב בקו המפרק, נפיחות לאחר פעילות, תחושת תפיסה, קליקים ולעיתים נעילה. עם זאת, קרעים ניווניים במניסקוס שכיחים עם הגיל ולא תמיד הם מקור הכאב. לכן חשוב לא לפרש כל ממצא MRI כבעיה שדורשת ניתוח. סקירה קלינית על קרעי מניסקוס מדגישה שהטיפול תלוי בגיל, סוג הקרע, סימפטומים מכניים, תפקוד ומטרות המטופל (Bhan, 2020).
כאב פנימי נמוך: פס אנסרינוס
כאשר הכאב נמצא בצד הפנימי של הברך אך מעט מתחת לקו המפרק, ייתכן שמדובר בגירוי באזור פס אנסרינוס. זהו אזור אחיזה של מספר גידים ליד עצם השוק, ולעיתים קיימת רגישות בבורסה סמוכה. הכאב יכול להחמיר במדרגות, קימה מכיסא, הליכה ממושכת או לחץ מקומי. הוא נפוץ יותר אצל אנשים עם אוסטיאוארתריטיס, עודף משקל, עומסים חוזרים או חולשת ירך.
כאב בצד החיצוני של הברך: IT Band ומניסקוס לטרלי
כאב בצד החיצוני של הברך מופיע לעיתים אצל רצים, רוכבי אופניים, מטיילים ואנשים שמעלים עומס פעילות במהירות. אחת הסיבות המוכרות היא תסמונת הרצועה האיליוטיביאלית. הכאב מופיע לרוב בצד החיצוני של הברך, מחמיר במהלך ריצה, במיוחד בירידות או לאחר מרחק מסוים, ולעיתים נרגע במנוחה.
גורמי סיכון כוללים עלייה מהירה במרחק ריצה, ריצה בשיפוע, חולשת ירך יחסית, עומס חוזר, שינוי נעליים, שינוי משטח או חזרה מהירה מדי לאימון. עם זאת, לא כל כאב חיצוני הוא IT Band. כאב בקו המפרק החיצוני, נפיחות, נעילה או תחושת תפיסה יכולים לכוון גם למניסקוס לטרלי או לבעיה תוך־מפרקית.
פגיעות רצועה: ACL, MCL וחוסר יציבות בברך
פגיעות רצועה שכיחות בספורט הכולל שינויי כיוון, בלימה, נחיתה, מגע או סיבוב פתאומי. פגיעה ברצועה הצולבת הקדמית, ACL, יכולה להופיע בזמן שינוי כיוון או נחיתה, לעיתים עם תחושת “פופ”, נפיחות מהירה וחוסר יציבות. פגיעה ברצועה הצדית הפנימית, MCL, מתרחשת לעיתים לאחר כוח שמופעל מהצד החיצוני של הברך.
סקירות על מנגנון פגיעות ACL מצביעות על כך שהסיכון מושפע ממין, סוג ספורט, נחיתה, שליטה עצבית־שרירית, כוח, עייפות, היסטוריה של פציעה ומבנה אנטומי (Wetters, 2016). אצל נערות ונשים בענפי ספורט מסוימים נצפה סיכון גבוה יותר לפגיעות ACL, כנראה עקב שילוב של גורמים ביומכניים, הורמונליים, עצביים־שריריים וספורטיביים.
למה פציעת ברך קודמת היא גורם סיכון מרכזי?
פציעת ברך קודמת היא אחד מגורמי הסיכון החשובים ביותר לכאב עתידי ולאוסטיאוארתריטיס. לאחר פגיעה ברצועה, מניסקוס או סחוס, ייתכן שינוי בתנועת הברך, בכוח השרירים, בתחושת היציבות ובחלוקת העומסים. גם אחרי שהכאב נרגע, אם לא הושלם שיקום מלא, הברך עלולה להישאר פחות מוכנה לעומסים גבוהים.
עודף משקל, השמנה וכאב ברך
עודף משקל והשמנה משפיעים על כאב ברך בשתי דרכים עיקריות. הראשונה היא מכנית: בכל צעד עוברים דרך הברך כוחות גבוהים ממשקל הגוף, ולכן עלייה במשקל מגדילה את העומס המצטבר. השנייה היא ביולוגית: רקמת שומן קשורה לתהליכים דלקתיים ומטבוליים שיכולים להשפיע על כאב ועל אוסטיאוארתריטיס.
מטא־אנליזות מצאו קשר עקבי בין BMI גבוה לבין סיכון מוגבר לאוסטיאוארתריטיס של הברך (Blagojevic, 2010; Silverwood, 2015). עם זאת, חשוב להציג את הנושא ברגישות: המטרה אינה האשמה או בושה, אלא הפחתת עומס ושיפור בריאות מפרקית. גם ירידה מתונה במשקל, בשילוב חיזוק ופעילות מותאמת, עשויה להפחית כאב ולשפר תפקוד אצל חלק מהאנשים.
עבודה פיזית, כריעה והרמת משאות כגורמי סיכון
עבודות הכוללות כריעה ממושכת, כריעה חוזרת, ישיבה על ברכיים, טיפוס מדרגות, הרמת משאות או עבודה חקלאית עלולות להעלות סיכון לכאב ברך ולאוסטיאוארתריטיס. סקירה שיטתית ומטא־אנליזה מצאה עדות לכך שחשיפה מצטברת לכריעה או סקוואט בעבודה קשורה לסיכון גבוה יותר לאוסטיאוארתריטיס של הברך (Verbeek, 2017).
המשמעות אינה שכל עבודה פיזית מזיקה לברכיים. עומס מדורג יכול לחזק. הבעיה נוצרת כאשר העומס חוזר, גבוה, ממושך, ללא התאוששות, ללא ציוד עזר וללא אפשרות לגוון תנוחות. לכן מניעה במקום העבודה צריכה לכלול הפסקות, עזרים, שינוי תנוחות, חלוקת עומסים, חיזוק גופני ותרבות עבודה שמאפשרת התאוששות.
חולשת שרירים, ירך וקרסול: למה הברך לא עובדת לבד?
הברך נמצאת בין הירך לקרסול, ולכן היא מושפעת משני האזורים. חולשה בשרירי הירך, שליטה ירודה באגן, הגבלה בקרסול או ירידה בכוח הארבע־ראשי יכולים לשנות את העומסים בברך. לדוגמה, כאב קדמי בברך יכול להיות קשור לאופן שבו הירך והברך נעות בזמן מדרגה, ריצה או נחיתה.
בגלל זה, טיפול בכאב ברך אינו צריך להתמקד רק בברך. בדיקה טובה תכלול גם ירך, קרסול, כף רגל, הליכה, סקוואט, עלייה במדרגה ולעיתים גם גב תחתון. הברך היא לעיתים המקום שבו הכאב מופיע, אך לא תמיד המקום היחיד שצריך לטפל בו.
כאב ברך ממקור דלקתי, זיהומי או מערכתי
רוב כאבי הברך הם מכניים או קשורים לעומס, אך קיימים מצבים שדורשים בירור רפואי. כאב עם חום, אודם, נפיחות משמעותית, חום גוף, כאב חזק במנוחה, כאבים במפרקים נוספים, נוקשות בוקר ממושכת או ירידה כללית בהרגשה עשוי להצביע על מקור דלקתי, זיהומי או מערכתי.
דלקת מפרקים שגרונית, גאוט, זיהום במפרק ומחלות דלקתיות אחרות יכולים לערב את הברך. במקרים כאלה טיפול ידני או תרגול רגיל אינם מספיקים ללא אבחון רפואי. ההבדלה בין כאב מכני לכאב דלקתי חשובה מאוד, במיוחד כאשר יש נפיחות חמה, כאב לילי חריג או תסמינים כלליים.
אבחון כאב ברך: מה בודקים לפני שמחליטים על טיפול?
אבחון כאב ברך מתחיל בשיחה: מתי התחיל הכאב, איפה הוא ממוקם, האם הייתה חבלה, האם יש נפיחות, האם הברך “בורחת”, האם יש נעילה, מה מחמיר ומה מקל, ומהי רמת הפעילות. לאחר מכן בודקים טווחי תנועה, רגישות, כוח, יציבות, מניסקוס, תנועת פיקה, הליכה ותפקוד.
סקירה קלינית על הערכת כאב ברך במבוגרים ומתבגרים מדגישה שהשלב הראשון הוא לשלול מצבים דחופים, ולאחר מכן לבנות אבחנה מבדלת לפי גיל, מיקום הכאב, מנגנון וסימנים נלווים (Bunt, 2018). הדמיה כמו צילום, אולטרסאונד או MRI יכולה להיות חשובה במקרים מסוימים, אך אינה נדרשת בכל כאב ברך.
מתי צריך לפנות לבדיקה במהירות?
יש לפנות לבדיקה כאשר יש חבלה משמעותית, חוסר יכולת לדרוך, נפיחות מהירה, עיוות, נעילה אמיתית, חום ואודם בברך, חום גוף, כאב חזק שמחמיר, חולשה, נימול, כאב לילי חריג או כאב שאינו משתפר למרות הפחתת עומס. גם כאב ברך אצל ילדים עם צליעה משמעותית או כאב מתמשך דורש הערכה.
כירופרקטיקה וכאב ברך: איך היא יכולה להועיל?
כירופרקטיקה יכולה להועיל בכאב ברך כאשר הכאב קשור למערכת השריר־שלד, תנועה, עומס, מפרקים סמוכים, שרירים, שליטה תנועתית או כאב מוקרן. כירופרקט מיומן אינו אמור לבדוק רק את הברך, אלא גם את הירך, האגן, הקרסול, כף הרגל, הגב התחתון ודפוסי התנועה. המטרה היא להבין למה הברך מקבלת עומס עודף או למה היא מתקשה להתאושש.
בטיפול כירופרקטי עשויים להשתלב מוביליזציות למפרקי הברך, הירך או הקרסול, טיפול ברקמות רכות, תרגילי חיזוק, תרגילי שיווי משקל, הדרכה לחזרה לפעילות, התאמת עומסים והפניה לרופא כאשר יש סימני אזהרה. טיפול טוב אינו “יישור ברך” בלבד, אלא תוכנית שמטרתה להחזיר תפקוד.
מחקר על טיפול ידני וכירופרקטיקה בברך
מחקרים על טיפול ידני באוסטיאוארתריטיס של הברך מצביעים על אפשרות לשיפור כאב, טווח תנועה ותפקוד, בעיקר כאשר הטיפול משתלב עם תרגול והדרכה. מחקר כירופרקטי שבדק פרוטוקול טיפול ידני בברך מצא שיפור קצר־טווח בכאב ובתפקוד אצל מטופלים עם כאב אוסטיאוארתריטי (Pollard, 2008). סקירה שיטתית מאוחרת יותר מצאה שטיפול ידני עשוי להוביל להפחתת כאב ולשיפור תפקוד בטווח הקצר אצל מטופלים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך (Tsokanos, 2021). מטא־אנליזה עדכנית תומכת בגישה משולבת של טיפול ידני ותרגילי חיזוק, אך מדגישה את הצורך בהתאמה אישית (Serrano-García, 2025).
מניעה והפחתת סיכון לכאב ברך
הפחתת הסיכון לכאב ברך מתחילה בניהול עומסים. מי שמתחיל לרוץ, חוזר לחדר כושר או מעלה נפח אימונים צריך להתקדם בהדרגה. מי שעובד בכריעה או בהרמות חוזרות צריך לגוון תנוחות, להשתמש בעזרים, לקחת הפסקות ולחזק את הגוף. מי שסובל מאוסטיאוארתריטיס צריך להתמקד בפעילות מותאמת, חיזוק, ניהול משקל, שיפור הליכה ותפקוד.
הנחיות קליניות לאוסטיאוארתריטיס של הברך ממליצות על פעילות גופנית, חינוך, ניהול משקל כאשר רלוונטי, תרגול כוח וטיפולים שמרניים לפני התערבויות פולשניות ברוב המקרים (Bannuru, 2019; Kolasinski, 2020). המסר אינו להימנע מתנועה, אלא לבנות ברך שמסוגלת להתמודד עם החיים.
סיכום: הסיבות השכיחות וגורמי הסיכון המרכזיים לכאב ברך
כאב בברך יכול לנבוע מאוסטיאוארתריטיס, כאב פטלופמורלי, פגיעות מניסקוס, פגיעות רצועה, טנדינופתיה של גיד הפיקה, תסמונת IT Band, בורסיטיס, עומס שרירי, כאב מוקרן או מצבים דלקתיים. גורמי הסיכון המרכזיים כוללים גיל, עודף משקל, פציעה קודמת, עומס עבודה בכריעה, עומסי ספורט, חולשת שרירים, עלייה מהירה מדי בפעילות, חוסר התאוששות ולעיתים גורמים מערכתיים.
האבחון הנכון מתחיל בהבנת מיקום הכאב והסיפור הקליני, אך חייב לכלול בדיקה תפקודית וסינון סימני אזהרה. כירופרקטיקה יכולה להיות גורם מועיל כאשר היא משתלבת בגישה מבוססת ראיות: אבחון אחראי, טיפול ידני מותאם, תרגילים, ניהול עומסים, חיזוק והפניה רפואית כשצריך. ברוב המקרים, המטרה אינה רק “להעלים כאב”, אלא להחזיר יכולת, ביטחון ותפקוד לאורך זמן.
References:
Bannuru, R. R., Osani, M. C., Vaysbrot, E. E., Arden, N. K., Bennell, K., Bierma-Zeinstra, S. M. A., Kraus, V. B., Lohmander, L. S., Abbott, J. H., Bhandari, M., Blanco, F. J., Espinosa, R., Haugen, I. K., Lin, J., Mandl, L. A., Moilanen, E., Nakamura, N., Snyder-Mackler, L., Trojian, T., Underwood, M., & McAlindon, T. E. (2019). OARSI guidelines for the non-surgical management of knee, hip, and polyarticular osteoarthritis. Osteoarthritis and Cartilage, 27(11), 1578-1589. DOI: 10.1016/j.joca.2019.06.011.
Bhan, K. (2020). Meniscal tears: Current understanding, diagnosis, and management. Cureus, 12(6), e8590. DOI: 10.7759/cureus.8590.
Blagojevic, M., Jinks, C., Jeffery, A., & Jordan, K. P. (2010). Risk factors for onset of osteoarthritis of the knee in older adults: A systematic review and meta-analysis. Osteoarthritis and Cartilage, 18(1), 24-33. DOI: 10.1016/j.joca.2009.08.010.
Bunt, C. W., Jonas, C. E., & Chang, J. G. (2018). Knee pain in adults and adolescents: The initial evaluation. American Family Physician, 98(9), 576-585.
Collins, N. J., Barton, C. J., van Middelkoop, M., Callaghan, M. J., Rathleff, M. S., Vicenzino, B. T., Davis, I. S., Powers, C. M., Macri, E. M., Hart, H. F., de Oliveira Silva, D., & Crossley, K. M. (2018). 2018 consensus statement on exercise therapy and physical interventions to treat patellofemoral pain. British Journal of Sports Medicine, 52(18), 1170-1178. DOI: 10.1136/bjsports-2018-099397.
Cui, A., Li, H., Wang, D., Zhong, J., Chen, Y., & Lu, H. (2020). Global, regional prevalence, incidence and risk factors of knee osteoarthritis in population-based studies. EClinicalMedicine, 29-30, 100587. DOI: 10.1016/j.eclinm.2020.100587.
Kolasinski, S. L., Neogi, T., Hochberg, M. C., Oatis, C., Guyatt, G., Block, J., Callahan, L., Copenhaver, C., Dodge, C., Felson, D., Gellar, K., Harvey, W. F., Hawker, G., Herzig, E., Kwoh, C. K., Nelson, A. E., Samuels, J., Scanzello, C., White, D., Wise, B., Altman, R. D., DiRenzo, D., Fontanarosa, J., Giradi, G., Ishimori, M., Misra, D., Shah, A. A., Shmagel, A. K., Thoma, L. M., Turgunbaev, M., Turner, A. S., Reston, J., & Spencer, D. (2020). 2019 American College of Rheumatology/Arthritis Foundation guideline for the management of osteoarthritis of the hand, hip, and knee. Arthritis Care & Research, 72(2), 149-162. DOI: 10.1002/acr.24131.
Pollard, H., Ward, G., Hoskins, W., & Hardy, K. (2008). The effect of a manual therapy knee protocol on osteoarthritic knee pain: A randomised controlled trial. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 52(4), 229-242.
Silverwood, V., Blagojevic-Bucknall, M., Jinks, C., Jordan, J. L., Protheroe, J., & Jordan, K. P. (2015). Current evidence on risk factors for knee osteoarthritis in older adults: A systematic review and meta-analysis. Osteoarthritis and Cartilage, 23(4), 507-515. DOI: 10.1016/j.joca.2014.11.019.
Smith, B. E., Selfe, J., Thacker, D., Hendrick, P., Bateman, M., Moffatt, F., Rathleff, M. S., Smith, T. O., & Logan, P. (2018). Incidence and prevalence of patellofemoral pain: A systematic review and meta-analysis. PLOS ONE, 13(1), e0190892. DOI: 10.1371/journal.pone.0190892.
Tsokanos, A., Livieratou, E., Billis, E., Tsekoura, M., Tatsios, P., Tsepis, E., & Fousekis, K. (2021). The efficacy of manual therapy in patients with knee osteoarthritis: A systematic review. Medicina, 57(7), 696. DOI: 10.3390/medicina57070696.
van der Worp, H., van Ark, M., Roerink, S., Pepping, G. J., van den Akker-Scheek, I., & Zwerver, J. (2011). Risk factors for patellar tendinopathy: A systematic review of the literature. British Journal of Sports Medicine, 45(5), 446-452. DOI: 10.1136/bjsm.2011.084079.
Verbeek, J., Mischke, C., Robinson, R., Ijaz, S., Kuijer, P., Kievit, A., Ojajärvi, A., & Neuvonen, K. (2017). Occupational exposure to knee loading and the risk of osteoarthritis of the knee: A systematic review and a dose-response meta-analysis. Safety and Health at Work, 8(2), 130-142. DOI: 10.1016/j.shaw.2017.02.001.
Wetters, N., Weber, A. E., Wuerz, T. H., Schub, D. L., & Mandelbaum, B. R. (2016). Mechanism of injury and risk factors for anterior cruciate ligament injury. Operative Techniques in Sports Medicine, 24(1), 2-6. DOI: 10.1053/j.otsm.2015.09.001.
Willy, R. W., Hoglund, L. T., Barton, C. J., Bolgla, L. A., Scalzitti, D. A., Logerstedt, D. S., Lynch, A. D., Snyder-Mackler, L., & McDonough, C. M. (2019). Patellofemoral pain: Clinical practice guidelines linked to the International Classification of Functioning, Disability and Health from the Academy of Orthopaedic Physical Therapy of the American Physical Therapy Association. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 49(9), CPG1-CPG95. DOI: 10.2519/jospt.2019.0302.
Xie, X., Wu, Q., Hao, S., & Liu, L. (2025). Global, regional, and national burden of osteoarthritis from 1990 to 2021: Results from the Global Burden of Disease Study 2021. Frontiers in Public Health. DOI unavailable in the searched record.