צוואר תפוס: אבחון וטיפול

צוואר תפוס: אבחון וטיפול מהירים עשויים למנוע תסמינים כרוניים. התחושה של צוואר תפוס היא נפוצה ביותר ומעט מאוד אנשים חומקים ממנה במהלך חייהם. המשמעות של צוואר תפוס היא קושי בהנעת הצוואר. לעתים לקושי הזה מתלווים תסמינים נוספים כגון כאבים בצוואר, בכתף וביד, נימול ביד, חולשה ביד ועוד. חלק מהם מתוודע לתחושה של צוואר תפוס בבוקר עם ההשכמה, אחרים חשים זאת לאחר פעילות גופנית מסוימת או עבודה מול מחשב.

אצל חלק מהאנשים התחושה שהצוואר תפוס נעלמת תוך זמן קצר ואצל אחרים היא נותרת ללא שינוי לאורך כול היום ולפעמים גם בלילה. לרוב תחושה של צוואר תפוס אינה נגרמת מנזק משמעותי. הגורמים השכיחים לכך כוללים:

• דלקת בשריר או רקמה אחרת בצוואר על רקע ביצוע תנועה לא טובה או שינה בתנוחה לא טובה.
• כאבי שרירים לאחר אימון.
• דלקת פרקים ניוונית במפרקי העמוד השדרה הצווארי ועוד.

עם זאת חשוב לזכור שגם כאשר הנזק שגורם לתחושת התפיסות הצוואר אינו משמעותי אסור להתעלם ממנו כדי שעל ציר הזמן לא יעשה משמעותי. עוד חשוב לזכור שלפעמים צוואר תפוס מצביע על בעיה חמורה יותר.

צוואר תפוס: אבחון וטיפול – רקע

“צוואר תפוס” הוא תיאור שכיח למצב שבו מופיעים כאב ונוקשות בצוואר, לעיתים עם הגבלה חדה בטווח התנועה וקושי להסתובב, להטות או להרים את הראש. אצל חלק מהאנשים מדובר באירוע קצר וחולף לאחר שינה לא נוחה או עומס עבודה; אצל אחרים זה סימן לבעיה מורכבת יותר כמו הקרנה עצבית (רדיקולופתיה), חבלה (כמו “צליפת שוט”), או תהליך דלקתי/זיהומי. לכן, האתגר המרכזי בטיפול אינו רק “לשחרר את התפיסה”, אלא להבדיל בין מצב מכני שכיח ובטוח יחסית לבין מצבים הדורשים בירור דחוף, הדמיה, או הפניה.

המאמר מציג גישה קלינית עדכנית: כיצד מאבחנים “צוואר תפוס”, מה חשוב לשאול ולבדוק, מתי יש “דגלים אדומים”, ומהן אפשרויות הטיפול הנתמכות במחקר – החל מהדרכה ותרגול, דרך תרופות ושיקום, ועד טיפול ידני וכירופרקטיקה, כולל דיון מבוסס-ראיות על יעילות ובטיחות.

1) מה בעצם גורם לתחושה של צוואר תפוס?

ברוב המקרים מדובר בכאב צוואר מכני לא ספציפי: שילוב של רגישות שרירית, עומס על מפרקי הצוואר, ולעיתים תרומה של היציבה והעומס היומיומי. לעיתים התמונה דומה לספאזם שרירי, ולעיתים הדומיננטיות היא מפרקית (למשל מפרקי הפאסט). התוצאה דומה: כאב, הגנה שרירית, והגבלה בתנועה.

חשוב להבין: כאב חריף ונוקשות אינם מצביעים בהכרח על מצב דלקתי. בהרבה מקרים אין קורלציה טובה בין ממצאי הדמיה (כמו שינויים ניווניים) לבין עוצמת הסימפטומים, ולכן הדמיה לא תמיד מסייעת בשלב הראשון (Loh, 2024). ההסתכלות המודרנית רואה בצוואר תפוס מצב רב-גורמי: רקמות, מערכת עצבים, עייפות/שינה, מתח, וגורמי עבודה וסביבת חיים.

2) אבחון: סינון נכון וסיווג חכם

האבחון מתחיל בשתי מטרות:

1. לשלול מצבים מסוכנים או חריגים (“דגלים אדומים”).
2. לסווג את הבעיה כדי להתאים טיפול.

גישה זו תואמת עקרונות של הנחיות קליניות עדכניות לכאב צוואר (Blanpied, 2017) ולניהול ראשוני בקהילה (Loh, 2024).

דגלים אדומים שמצריכים הערכה דחופה

בין הסימנים/סיפורים שמעלים חשד לפתולוגיה משמעותית:

• חום, צמרמורות, דיכוי חיסוני, חשד לזיהום.
• ירידה לא מוסברת במשקל, היסטוריה של ממאירות, כאב לילה חריג.
• חבלה משמעותית או חשד לשבר/אי-יציבות.
• סימנים נוירולוגיים מתקדמים: חולשה משמעותית, הפרעות הליכה, ירידה בקואורדינציה, סימני “חוט שדרה” (מיאלופתיה).
• כאב צוואר/ראש עם תיאור “קריעה/תלישה” או מאפיינים שמעלים חשד לדיסקציה עורקית (Loh, 2024).

במצבים כאלה לא ממשיכים כרגיל עם טיפול שמרני בלבד – אלא משלבים בירור רפואי בהתאם.

3) היסטוריה קלינית: שאלות שמבדילות בין צוואר תפוס רגיל לבעיה אחרת

היסטוריה טובה יכולה לכוון את האבחנה כמעט כמו בדיקה גופנית:

• מה התחיל קודם ומה קרה לפני (שינה, הרמה, אימון, תאונה).
• דפוס הכאב: מקומי בצוואר או מקרין ליד? האם יש נימול/זרמים?
• מה מחמיר ומה מקל (תנועה, מנוחה, תנוחה, חום/קור).
• תפקוד: האם יש קושי להחזיק חפצים, לפתוח כפתורים, ללכת?
• משך: חריף (ימים-שבועות) מול מתמשך/כרוני.
• רקע: מיגרנות/כאבי ראש, מחלות דלקתיות, טיפול תרופתי, סטרואידים, ועוד (Loh, 2024).

4) בדיקה גופנית

הבדיקה כוללת:

• תצפית: יציבה, הטיית ראש, תנועתיות ספונטנית.
• טווחי תנועה: כפיפה/יישור/הטיה/סיבוב – אילו תנועות מגבילות ומה “מרגיש”.
• מישוש: נקודות רגישות, טונוס שרירי, אזורים שמחזירים כאב.
• בדיקה נוירולוגית: תחושה, כוח, רפלקסים – כדי להבדיל בין רדיקולופתיה (שורש עצב) לבין מיאלופתיה (חוט שדרה) (Loh, 2024).
• מבחנים פרובוקטיביים: למשל מבחן ספירלינג או מבחנים משלימים להערכת חשד לרדיקולופתיה, כאשר התלונה כוללת הקרנה/נימול (Wainner, 2003).

בדגש על רדיקולופתיה: מחקר קלאסי הראה ששילוב של פריטי אנמנזה ובדיקה יכול להעלות משמעותית את הסבירות לאבחנה, אך עדיין יש צורך בהקשר קליני כולל (Wainner, 2003).

5) מתי צריך הדמיה?

אחת הטעויות הנפוצות היא ריצה ל-MRI בכל כאב צוואר. ההבנה העדכנית היא:

• אם מדובר בכאב חריף ללא דגלים אדומים וללא חסר נוירולוגי משמעותי – לרוב אין צורך מיידי בהדמיה (Loh, 2024).
• הדמיה נשקלת כאשר יש דגלים אדומים, חבלה משמעותית, סימני מיאלופתיה, או תסמינים נוירולוגיים משמעותיים/מתקדמים, וכן כאשר אין תגובה לטיפול שמרני לאורך זמן סביר (Loh, 2024).
• חשוב גם להיזהר מ”ממצאים ניווניים” שנפוצים באוכלוסייה ומבלבלים: הם לא תמיד מסבירים את הכאב.

6) טיפול שמרני: מה עובד ברוב המקרים?

הבסיס בטיפול בכאב צוואר חריף/תת-חריף הוא החזרת תפקוד תוך הפחתת כאב, ולא חיפוש ריפוי מושלם של חוליה או שריר. הנחיות קליניות מדגישות שילוב של:

• הסבר והרגעה: מה צפוי, למה לרוב זה משתפר, ומה כן לעשות (Blanpied, 2017).
• הישארות פעילה: תנועה עדינה ומדורגת במקום הימנעות מוחלטת.
• תרגול מותאם: לפי סוג הכאב, עצימות, ומגבלות.
• טיפול ידני/מנואלי במידת הצורך כחלק מתוכנית רחבה – לא כפתרון יחיד (Blanpied, 2017).

תרגול: עמוד השדרה של השיקום

מחקרים וסקירות עדכניות מדגישים שתרגול הוא מרכיב מרכזי במיוחד במצבים כרוניים, עם השפעה לרוב צנועה עד בינונית אך משמעותית קלינית עבור רבים, בעיקר כשמותאם אישית ומשולב חינוך והדרכה (de Zoete, 2023). דגש פרקטי:

• להתחיל מתרגילי טווח תנועה עדינים.
• להתקדם לחיזוק וסבולת של שרירי צוואר-שכמות.
• לשלב תרגילי שליטה מוטורית ומודעות תנועה לפי צורך.
• להתאים עומס כדי להפחית “התלקחויות” ולשפר התמדה (de Zoete, 2023).

7) תרופות ואמצעים משלימים

תרופות אינן משחררות את הצוואר, אבל יכולות לאפשר תנועה ושינה. הפרקטיקה משתנה לפי מדינה ורופא, אך העיקרון הוא מינון זהיר, שימוש קצר-טווח ככל האפשר, ושילוב עם תנועה/שיקום. בנוסף:

• חימום מקומי עשוי להקל על כאב שרירי.
• התאמות ארגונומיות ושינה: שינוי גובה כרית, הפחתת תנוחות קיצון, הפסקות בעבודה מול מסך.

חשוב: כשכאב חזק גורם להימנעות מוחלטת מתנועה, לפעמים חלון של הקלה מאפשר להתחיל שיקום – וזה לעיתים הערך המרכזי.

8) טיפול ידני וכירופרקטיקה: מה אומרים המחקרים?

כירופרקטיקה היא מקצוע קליני המטפל בעיקר בהפרעות שריר-שלד, ולעיתים קרובות משתמש בטיפול מניפולטיבי בעמוד השדרה (SMT/CSM) לצד מוביליזציות, עבודה רקמתית, ושיקום תנועתי. הנחיות קליניות לכאב צוואר וכאבי וויפלאש כוללות טיפול ידני כאפשרות – בדרך כלל כחלק מתוכנית רב-מרכיבית (Bussières, 2016; Blanpied, 2017).

יעילות

בניסוי אקראי גדול בכאב צוואר חריף ותת-חריף, טיפול מניפולטיבי בעמוד שדרה הראה יתרון על פני תרופות במדדי כאב לאורך זמן מסוים, בעוד שתוכנית תרגול ביתית עם הדרכה הראתה תוצאות דומות בחלק מהמדדים ובנקודות זמן רבות (Bronfort, 2012). המשמעות הקלינית:

• טיפול ידני עשוי לעזור, במיוחד בהקלה קצרה-טווח ושיפור תנועה. אבל הוא לא קסם, ובמקרים רבים תרגול והדרכה הם בעלי ערך דומה לאורך זמן.
• לכן, ההמלצה המעשית היא לבחור טיפול כירופרקטי כאשר הוא משתלב בתוכנית תנועה ושיקום ולא מחליף אותה (Blanpied, 2017).

בטיחות וניהול סיכונים

טיפול מניפולטיבי צווארי (CSM) הוא טיפול בטוח. תופעות הלוואי במידה וישנן כוללות בעיקר רגישות וכאב זמני במקום הטיפול. רק במקרים נדירים עלולים להתרחש אירועים נדירים אך חמורים (Church, 2016). סקירה נוספת שהתמקדה בדיווחי מקרה הדגישה שאין ברוב הדיווחים על תופעות לוואי משמעותיות ראיות משכנעות לסיבתיות ישירה, אך הדגישה חשיבות סינון פתולוגיה צווארית לפני מניפולציה (Brown, 2024).

מנקודת מבט קלינית-פורנזית, סקירה שיטתית הצביעה על חשיבות אבחון, איזון תועלת-סיכון, וביצוע ע”י איש מקצוע מיומן, תוך תשומת לב לסימני אזהרה ולמצבים שבהם מניפולציה אינה מתאימה (Bernetti, 2022).

בפועל, זה מתורגם לכללים:

• לבצע סינון דגלים אדומים לפני טיפול ידני.
• להעדיף גישות עדינות יותר כשיש ספק (מוביליזציה, עבודה רקמתית, תרגול).
• לשלב הסכמה מדעת והסבר על חלופות.
• להפסיק ולשנות גישה אם מתפתחים סימנים חריגים.

9) מצבים שכיחים מיוחדים: החושה של צוואר תפוס לא נובעת תמיד מאותה סיבה

א) צליפת שוט (Whiplash)

לאחר תאונת דרכים או חבלה, כאב ונוקשות יכולים להיות חלק מפציעת צליפת שוט. כאן יש לעיתים מרכיב של רגישות מערכת עצבים, פחד מתנועה, ותסמינים נלווים. הנחיות לכאב צוואר וכאבי צליפת שוט מדגישות תנועה הדרגתית, חינוך, והפחתת הימנעות מתנועה, תוך התאמת עומס (Bussières, 2016).

ב) רדיקולופתיה צווארית

אם יש הקרנה ליד, נימול, חולשה או שינוי ברפלקסים – עולה חשד לרדיקולופתיה. בדיקה קלינית מובנית יכולה לסייע בזיהוי (Wainner, 2003). הטיפול לרוב מתחיל שמרני: הדרכה, תרגול, ולעיתים טיפול ידני/משיכות/מוביליזציות בהתאם. סקירה עדכנית מצאה עדויות לכך שטכניקות מנואליות מסוימות עשויות לסייע בכאב ותפקוד ברדיקולופתיה, אך איכות הראיות והטרוגניות המחקרים מגבילות מסקנות חדות (Feng, 2024).

ג) מיאלופתיה צווארית

כאשר יש סימני חוט שדרה (הפרעות הליכה, קלונוס, היפררפלקסיה, ירידה במיומנות ידיים), זו כבר “ליגה אחרת” מבחינת דחיפות ונתיב בירור (Loh, 2024). כאן נדרשת הערכה רפואית ולעיתים הדמיה דחופה.

ד) טורטיקוליס (Torticollis)

זהו אחד המצבים המרכזיים שנכנסים תחת הכותרת צוואר תפוס. טורטיקוליס הוא מצב שבו הראש “נתקע” בהטיה/סיבוב לא תקינים של הצוואר, לעיתים עם כאב חד, קיצור שרירים (בעיקר SCM), והגבלה משמעותית של טווח תנועה. חשוב להבדיל בין שלושה מופעים עיקריים. אותה תנוחה “תקועה” יכולה להסתיר החל משריר תפוס ועד מצבים שמצריכים בירור דחוף:

1. טורטיקוליס חריף נרכש (Acquired acute torticollis) – שכיח בילדים ובמבוגרים, לרוב אחרי תנוחה לא נוחה/מאמץ/שינה, אבל יכול להיות גם תוצאה של זיהום, בעיה מפרקית בצוואר העליון, תגובה תרופתית דיסטונית ועוד (Cunha, 2023).
2. טורטיקוליס מולד שרירי (Congenital muscular torticollis, CMT) – מתחיל בינקות, קשור לקיצור/פיברוזיס של שריר ה-SCM ולעיתים קשור לפלאגיוצפליה (Kuo, 2014; Kaplan, 2018).
3. דיסטוניה צווארית (Cervical dystonia / spasmodic torticollis) – הפרעה נוירולוגית תנועתית שבה שרירי הצוואר מתכווצים באופן לא רצוני; הטיפול העיקרי לרוב הוא הזרקות בוטולינום טוקסין, ושיקום תומך (Ayoub, 2025; Boyce, 2024).

בדיקה גופנית ממוקדת צריכה לכלול:

• הערכת טווחי תנועה אקטיביים ופסיביים
• בדיקה נוירולוגית בסיסית (כוח/תחושה/רפלקסים)
• הסתכלות על העיניים ותנועות עיניים כאשר יש חשד לגורם עיני (Cunha, 2023)
• מישוש SCM וחיפוש “מסה” טיפוסית בתינוקות (Kuo, 2014; Kaplan, 2018)

הדמיה נשקלת כאשר יש: טראומה, כאב עז/מתמשך, חשד לבעיה גרמית/תת-פריקה, חשד לזיהום עמוק, או סימנים נוירולוגיים (Cunha, 2023; Haque, 2012). הטיפול הכירופרקטי משתנה על פי הסיווג:

טיפול בטורטיקוליס חריף (מכני/שרירי) כולל:

הנעה עדינה ומדורגת, חימום מקומי, תרגילי טווח תנועה קצרים ותכופים, הפחתת עומס וחזרה הדרגתית לתפקוד (Blanpied, 2017; de Zoete, 2023).

טיפול בטורטיקוליס מולד שרירי (CMT) בתינוקות:

אבחון מוקדם ושיקום מוקדם מקצרים מהלך ומשפרים תוצאות. הטיפול כולל מתיחות פסיביות עדינות ותדירות גבוהה + תרגול תנועתי בהתאם לגיל. הדרכת הורים למניעת אסימטריה, “tummy time”, ושינוי תנוחות ביום-יום (Kaplan, 2018; Kuo, 2014).

טיפול בדיסטוניה צווארית (Spasmodic torticollis):

מדובר לרוב בבעיה נוירולוגית כרונית. הטיפול קו ראשון כולל לרוב הזרקה של בוטולינום טוקסין לשרירים הדיסטוניים. פיזיותרפיה/תרגול תומך, אסטרטגיות תפקודיות, ולעיתים גישות משלימות להפחתת כאב (Ayoub, 2025; Boyce, 2024).

10) תוכנית טיפול עבור צוואר תפוס ללא דגלים אדומים

הנה תבנית טיפול שמרנית מקובלת, שנשענת על עקרונות הנחיות ומחקר:

• 48-72 שעות ראשונות: תנועה עדינה תכופה (סיבובים קטנים, הטיות קלות), חום מקומי אם נעיםיא, הפחתת עומס קיצוני – אבל לא קיבוע מוחלט (Blanpied, 2017).
• שבוע ראשון: הוספת תרגילי טווח תנועה מדורגים + תרגילי שכמות/יציבה, התאמת סביבת עבודה ושינה (Loh, 2024).
• שבועות 2-6: מעבר לחיזוק וסבולת, שליטה מוטורית, ושיפור תפקוד (de Zoete, 2023).

אם הכאב ממשיך: לשקול שילוב טיפול ידני (כירופרקטיקה/פיזיותרפיה) כחלק מתוכנית רחבה, ולבחון גורמים שמחזיקים כאב (פחד מתנועה, עומס עבודה, שינה, סטרס) (Bronfort, 2012; Blanpied, 2017). אם מופיעים תסמינים נוירולוגיים מתקדמים/דגלים אדומים: עצירה והפניה להערכה רפואית (Loh, 2024).

11) איך בוחרים מטפל כירופרקטי/ידני בצורה בטוחה?

אם בוחרים כירופרקטיקה כחלק מהטיפול, כדאי לוודא:

• שיש אבחון מסודר (היסטוריה, בדיקה נוירולוגית, סינון דגלים אדומים) ולא רק טיפול שחרור מהיר (Bernetti, 2022).
• שהמטפל מציע תוכנית משלבת: הדרכה, תרגול, וחזרה לתפקוד – לא רק מניפולציות חוזרות ללא יעד (Bussières, 2016).
• שיש שיחה גלויה על סיכונים, חלופות, והסכמה מדעת, במיוחד לפני מניפולציה צווארית (Bernetti, 2022; Brown, 2024).

סיכום

“צוואר תפוס” הוא לרוב מצב מכני שכיח שמשתפר עם תנועה הדרגתית, תרגול מותאם, והפחתת עומסים – אך לפעמים הוא סימן לבעיה נוירולוגית או מערכתית משמעותית. אבחון נכון מתמקד בסינון דגלים אדומים, בדיקה נוירולוגית בסיסית, וסיווג הבעיה. הטיפול היעיל ביותר בדרך כלל אינו טריק אחד, אלא שילוב של חינוך, תנועה, תרגול, ולעיתים טיפול ידני. כירופרקטיקה יכולה להשתלב בתוכנית טיפול, במיוחד כאשר היא נשענת על הערכה קלינית מלאה ומשולבת תרגול ושיקום. בכל מקרה של סימנים חריגים, החמרה נוירולוגית, או חשד לפתולוגיה חמורה – חשוב לפנות להערכה רפואית.

References:

Ayoub, N., Jabbour, J., & Maalouf, F. T. (2025). Botulinum toxin therapy: A comprehensive review on clinical applications and treatment strategies. Journal of Clinical Medicine, 14(6), 2021.

Bernetti, A., La Russa, R., de Sire, A., Agostini, F., De Simone, S., Farì, G., Lacasella, G. V., Santilli, G., De Trane, S., Karaboue, M., et al. (2022). Cervical spine manipulations: Role of diagnostic procedures, effectiveness, and safety from a rehabilitation and forensic medicine perspective: A systematic review. Diagnostics, 12(5), 1056.

Blanpied, P. R., Gross, A. R., Elliott, J. M., Devaney, L. L., Clewley, D., Walton, D. M., Sparks, C., & Robertson, E. K. (2017). Neck pain: Revision 2017. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 47(7), A1-A83.

Boyce, M. J., McCambridge, A. B., Bradnam, L. V., Canning, C. G., Quel De Oliveira, C., & Verhagen, A. P. (2024). Botulinum toxin and conservative treatment strategies in people with cervical dystonia: An online survey. Journal of Neural Transmission, 131(1), 43-51.

Bronfort, G., Evans, R., Anderson, A. V., Svendsen, K. H., Bracha, Y., & Grimm, R. H. (2012). Spinal manipulation, medication, or home exercise with advice for acute and subacute neck pain: A randomized trial. Annals of Internal Medicine, 156(1 Pt 1), 1-10.

Brown, S. P. (2024). Cervical spine manipulation and causation of cervical artery dissection: A review of 10 case reports. Cureus, 16(6), e62845.

Bussières, A. E., Stewart, G., Al-Zoubi, F., Decina, P., Descarreaux, M., Haskett, D., Hincapié, C., Pagé, I., Passmore, S., Srbely, J., et al. (2016). The treatment of neck pain-associated disorders and whiplash-associated disorders: A clinical practice guideline. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 39(8), 523-544.e20.

Church, E. W., Sieg, E. P., Zalatimo, O., Hussain, N. S., Glantz, M., & Harbaugh, R. E. (2016). Systematic review and meta-analysis of chiropractic care and cervical artery dissection: No evidence for causation. Cureus, 8(2), e498.

Cunha B, Tadi P, Bragg BN. Torticollis. [Updated 2023 Aug 8]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.

de Zoete, R. M. J. (2023). Exercise therapy for chronic neck pain: Tailoring person-centred approaches within contemporary management. Journal of Clinical Medicine, 12(22), 7108.

Feng, T., Wang, X., Bu, H., Sun, K., Qin, X., Xie, R., Zhu, L., & Wei, X. (2024). Cervical rotation-traction manipulation for cervical radiculopathy: A systematic review and meta-analysis of randomized control trials. Journal of Pain Research, 17, 4055-4070.

Haque, S., Shafi, B. B. B., & Kaleem, M. (2012). Imaging of torticollis in children. RadioGraphics, 32(2), 557-571.

Kaplan, S. L., Coulter, C., & Fetters, L. (2018). Physical therapy management of congenital muscular torticollis: A 2018 evidence-based clinical practice guideline from the American Physical Therapy Association Academy of Pediatric Physical Therapy. Pediatric Physical Therapy, 30(4), 240-290.

Kuo, A. A., Tritasavit, S., & Graham, J. M., Jr. (2014). Congenital muscular torticollis and positional plagiocephaly. Pediatrics in Review, 35(2), 79-87.

Loh, R. H. W., Leong, A. Z., Lwin, S., & Goh, L. G. (2024). An approach to neck pain in primary care. Singapore Medical Journal, 65, 348-353.

Starc, M., Norbedo, S., Tubaro, M., Ronfani, L., Bassanese, G., & Barbi, E. (2018). Red flags in torticollis: A historical cohort study. Pediatric Emergency Care, 34(7), 463-466.

Wainner, R. S., Fritz, J. M., Irrgang, J. J., Boninger, M. L., Delitto, A., & Allison, S. (2003). Reliability and diagnostic accuracy of the clinical examination and patient self-report measures for cervical radiculopathy. Spine, 28(1), 52-62.