תסמונת פיריפורמיס מה גורם לה? תסמונת זאת מתפתחת כאשר שריר הפיריפורמיס (השריר האגסי) לוחץ על העצב הסיאטי וגורם לסיאטיקה. סיאטיקה היא למעשה תסמונת בפני עצמה הכוללת מגוון של סימנים ותסמינים הנובעים מגירוי של העצב הסיאטי. בין הסימנים והתסמינים הללו נמנה:
- כאבים בישבן, הקרנות כאב לאורך הרגל, שינויים תחושתיים ומוטוריים בחלקי הגפה התחתונה השונים.
גורמי הסיכון להתפתחות תסמונת זאת כוללים בין היתר:
- עומסי יתר על שריר הפיריפורמיס.
- חוסר איזון בשרירי האגן והגפיים.
- מיקום אנטומי לקוי של העצב הסיאטי. העצב הסיאטי עלול בחלק מהמקרים לעבור של שריר הפיריפורמיס ובכך מעלה את הסיכון להיווצרות גירוי.
הסימפטומים של תסמונת שריר הפיריפורמיס (Piriformis Muscle Syndrome) דומים בחלקם לסימפטומים של הפרעות אחרות. דוגמא לכך הם הסימפטומים הנגרמים בגלל לחץ של בלט או פריצת דיסק על שורש עצב מותני. גם ליקויים במפרק הירך, במפרקי העצה והכסל וסימפיזיס פוביס עלולים לתת תמונה קלינית דומה בחלקה. לאבחון נכון וטיפול יעיל בהפרעה יש חשיבות לבצע הליך של אבחנה מבדלת. בתהליך זה ניקח בחשבון את כלל ההפרעות שעלולות לגרום לסימפטומים הדומים לאלה של תסמונת פיריפורמיס. נשקלל ונעריך את הסיכוי של כול אחת מהן להיות האשמה האמיתית ונקבע אבחון.
תסמונת פיריפורמיס מה גורם לה – רקע
תסמונת פיריפורמיס כוללת סימפטומים המתפתחים בגלל גירוי או לחץ על העצב הסיאטי בעוברו בסמוך או דרך שריר הפיריפורמיס. הסימנים והתסמינים הנוצרים עקב גירוי של העצב הסיאטי נקראים סיאטיקה. השכיחות של תסמונת פיריפורמיס אינה ברורה, אך ההערכה היא שהיא מהווה 6 – 36% מהמקרים של כאבי גב תחתון וסיאטיקה. תסמונת זאת שכיחה יותר אצל נשים מאשר גברים, ואצל אנשים בגיל העמידה.
לא תמיד ברור למה שריר הפיריפורמיס מתחיל להפעיל לחץ על העצב הסיאטי. שריר הפיריפורמיס מחבר את החוליות התחנות בעמוד השדרה המותני אל מפרק הירך. באזור המעבר של העצב הסיאטי מהאגן אל הרגל (sciatic notch) שריר הפיריפורמיס והעצב הסיאטי נמצאים בקרבה מקסימלית. קרבה זאת היא שמובילה לגירוי העצב. יש לעתים שהעצב הסיאטי עובר דרך שריר הפיריפורמיס ולכן נמצא בסיכון גדול יותר לפציעה.
האבחנה של תסמונת פיריפורמיס היא בעיקר קלינית ומבוססת על הדרה של סיבות אחרות. הטיפול בתסמונת פיריפורמיס כולל אמצעים שמרניים כגון כירופרקטיקה, תרופות וזריקות, כמו גם אפשרויות כירורגיות.
אנטומיה של שריר הפיריפורמיס
שריר הפיריפורמיס (שריר האגסי) הוא שריר קטן וחשוב הממוקם מתחת לשרירי העכוז (Gluteal muscles). השריר מתחיל בחלק הפנימי של עצם העצה (Sacrum) עושה את דרכו בין שרירי העכוז ומסתיים בזיז הגדול של ראש הירך (Greater trochanter). תפקידו העיקרי של השריר הוא לסובב את הירך החוצה. ספאזם או כיווץ חזק של השריר הזה עלול לגרום לכף רגל, בעת הליכה או ריצה, לפנות החוצה (toe out) וכן להסתובב על ציר כף הרגל לכיוון החיצוני (פרונציה).
בדרכו לירך, שריר הפיריפורמיס חוצה את המפרק העצה והכסל (Sacroiliac joint) ואת מפרק הירך (Hip joint). בכך הוא תורם במקביל לייצובם של שני המפרקים הללו. השפעה זאת חושפת אותו לעומסים ופציעות.
באזור המעבר של העצב הסיאטי מהאגן אל הרגל בסמיכות לחריץ הסיאטי (Sciatic notch) נמצאים העצב הסיאטי ושריר הפיריפורמיס בקרבה מרבית. קרבה זאת מהווה את הסיבה לגירוי של העצב.
העצב הסיאטי הוא העצב הגדול והעבה ביותר בגוף האדם. עצב זה שמקורו משורשי העצבים התחתונים הבוקעים מחוט השדרה עושה את דרכו באגן מתחת לשריר הפיריפורמיס (בקרב 80% מהאוכלוסייה) או פיזית דרך השריר (בקרב 15-20% מהאוכלוסייה), בוקע בחלק האחורי של האגן דרך החריץ הסיאטי ויורד במורד הרגל מאחור עד לכף הרגל.
תסמונת פיריפורמיס סימנים ותסמינים
לחץ על העצב הסיאטי באמצעות שריר הפיריפורמיס או כורם אחר עלול לגרום להתפתחות סיאטיקה. הסימנים והתסמינים של סיאטיקה ולא משנה מה גרם לה כוללים חלק או את כל התסמינים הבאים:
- כאבי גב תחתון.
- כאבים בישבן היורדים במורד הרגל על פי המסלול של העצב עד לשוק ולכף הרגל.
הכאבים עלולים להחמיר בעת הפעלת שריר הפיריפורמיס או בעת הפעלת לחץ על הישבן. אלה מתרחשים במצבים הבאים:
- על ידי סיבוב הירך החוצה מול התנגדות.
- ישיבה ממושכת ופעילות גופנית כגון רכיבה על אופניים, הליכה וריצה.
- סיבוב פנימה של הרגל ימתח את שריר הפיריפורמיס ויחמיר את הכאב.
- סיבוב פסיבי החוצה של הרגל ירפה את השריר ויפחית את הלחץ מעל העצב ואת הכאב.
יתכנו גם סימנים נוירולוגיים. חומרתם תלויה בחומרת הלחץ הנוצר על העצב. בין יתר הסימפטומים הנוירולוגיים נמנה:
- נימול או הירדמות של חלקים מסוימים ברגל (עלולה להתפתח גם מסיבות אחרות).
- חולשה של שריר או שרירים ברגל הפגועה ועוד.
גורמים לתסמונת פיריפורמיס
הגורם לתסמונת שריר פיריפורמיס הוא לרוב אידיופטי – כלומר לא ידוע. יחד עם זאת ישנם מספר גורמים וגורמי סיכון המעלים את ההיתכנות של התפתחות תסמונת לכידה עצבית זאת. בין הגורמים להתפתחות תסמונת פיריפורמיס נמנה.
עומסי יתר
עומס יתר על שריר הפיריפורמיס עלול לגרום לו לעווית שרירית (ספאזם) והתרחבות (Hypertrophy). עומסי יתר על רקע מאמצים חוזרניים עם שריר הפיריפורמיס ניתן לזהות בקרב:
- צועדים או רצים למרחקים ארוכים.
- רוכבי אופניים למרחקים ארוכים.
- חותרי קיאק ועוד.
מאמצים מסוג זה ושינויים שנוצרים בעקבותיהם יכולים לגרום לגירוי חוזרני של העצב הסיאטי. גירוי של העצב הסיאטי העובר בסמוך או מבעד לשריר הפיריפורמיס יגרום להתפתחות תסמונת פיריפורמיס.
נזקי חבלה
נזקי חבלה ישירים בשריר הפיריפורמיס עלולים לגרום לשטפי דם, צלקות ושינוי במבנה השריר. נזקים פיזיים לשריר עצמו עלולים להיגרם בגלל:
- פציעת ספורט.
- תאונת דרכים.
- או כל טראומה אחרת.
שינוי זה במבנה השריר מעלה את הסבירות לגירוי של העצב הסיאטי ולהתפתחות תסמונת פיריפורמיס.
גורמי סיכון להתפתחות תסמונת פיריפורמיס
מגדר נשי
לנשים סיכוי גדול יותר פי 6 לסבול מהתופעה הזאת. ישנה סברה שהדבר נובע מהשינויים האנטומיים הקיימים בין גברים לנשים.
מבנה לקוי או מיקום אנטומי לקוי של העצב הסיאטי או של שריר הפיריפורמיס
מיקומו האנטומי של העצב הסיאטי ביחס לשריר הוא גורם סיכון נוסף. העצב הסיאטי עובר בסמיכות לשריר הפיריפורמיס ולעתים אף דרכו. יש הטוענים שהעצב הסיאטי חשוף ליותר פגיעות בעוברו דרך השריר או בסמיכות גדולה מידי אליו. גם מבנה אנטומי לקוי של השריר או של העצב מעלים את הסבירות להתפתחות תסמונת פיריפורמיס.
חולשה של שרירי העכוז
אחת הסיבות למאמץ יתר של השריר הפיריפורמיס היא חולשה. חולשה זו של הפיריפורמיס נובעת מחולשה של שרירי העכוז (Gluteal muscles) שתפקידם לסייע לו בסיבוב הירך החוצה. מאמץ יתר של השריר המוחלש עלול לגרום להתרחבותו ולהפעלת לחץ על העצב הסיאטי.
שרירים קצרים מידי
סיבה אפשרית לחולשת השרירים הללו היא אורח החיים המודרני, היושבני. אורח חיים פסיבי זה גורם לשרירים מכופפי הירך להיות קצרים ואקטיביים מידי. בין השרירים מכופפי הירך נציין:
- שריר המותן (Psoas).
- הירך הישר (Rectus femoris).
- שריר הכסל (iliacus).
גורל דומה נגזר על:
- שרירים מקרבי ירך (Adductors).
שינויים אלה מנטרלים ומחלישים את השרירים פושטי הירך או השרירים שתפקידם לסובב החוצה את הירך ובכלל זה את שריר הפיריפורמיס
פרונציה מוגברת של כף הרגל
גם פרונציה מוגברת של כף הרגל עלולה לגרום להתפתחות:
- עווית (ספאזם) בשריר הפיריפורמיס.
- התרחבות (Hypertrophy) של שריר הפיריפורמיס.
אלה עלולים להתפתח בגלל ניסיונו של השריר לבלום את התנועה המוגזמת של כף הרגל. שינויים אלה מעלים את הסבירות להפרעה לעצב הסיאטי והתפתחות תסמונת פיריפורמיס.
סוג הספורט שבו אתם עוסקים
פעילות גופנית מאומצת הנעשית בישיבה כגון חתירה ואופניים עלולה להוביל לתוצאה דומה. תסמונת זאת אופיינית גם לעוסקים בספורט המצריך שימוש חוזר ונשנה בשריר הזה ובכלל זה:
- ריצה.
- קפיצות.
- כפיפות ברכיים.
- פעילות גופנית הכרוכה בישיבה ממושכת.
- ספורט הכרוך בעלייה ממושכת במדרגות ועוד.
ליקויים מבניים בעמוד השדרה או ברגל
שינוי באופן ששריר הפיריפורמיס עובד ומתפקד עלול להיגרם גם בגלל:
- עקמת.
- ברכיים O או ברכי X.
- ליקויים בקשתות של כפות הרגליים.
- אורך רגליים לא זהה ועוד.
שינויים אלה עלולים להוביל להתפתחות גירוי חוזרני של העצב הסיאטי ותסמונת פיריפורמיס.
אורח חיים יושבני
ישיבה ממושכת יוצרת עומס וכוחות מתיחה על רקמות האגן ובכלל זה על שריר הפריפורמיס. במיוחד נכונים הדברים כאשר ארנק עבה מונח בכיס האחורי. ארנק כזה יכול ללחוץ ישירות על שריר הפיריפורמיס ועל העצב הסיאטי ולגרום להתפתחות תסמונת פיריפורמיס.
ניתוחים קודמים בירך
אחת מתופעות הלוואי האפשריות של ניתוחי ירך הוא שינוי אפשרי באופן שבו פועל שריר הפריפורמיס. בין ניתוחי הירך שעלולים לגרום לשינויים תפקודיים של שריר זה נציין במיוחד את:
- הניתוח להחלפת ירך
שינוי תפקודי של שריר הפיריפורמיס מעלה את הסיכון להתפתחות תסמונת פיריפורמיס.
הפרעות בריאותיות בכפות הרגליים
הפרעות בריאותיות בכפות הרגליים יכולות לשנות את האופן שבו אנו הולכים ואף לגרום לצליעה. בין ההפרעות הללו נמנה את:
- דורבן ברגל.
- מורטון נוירומה.
- מטטרסלגיה ועוד.
המשמעות של צליעה והליכה משובשת עלולה להיות גם פגיעה באופן שבו מתפקד שריר הפיריפורמיס. ליקוי תפקודי של שריר הפיריפורמיס עלול לגרום להתרחבותו ולהתפתחות לחץ חוזרני על העצב הסיאטי.
References:
Piriformis Syndrome – StatPearls – NCBI Bookshelf. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK448172/
Diagnosis and Management of Piriformis Syndrome. https://practicalneurology.com/articles/2012-May-june/diagnosis-and-management-of-piriformis-syndrome
Piriformis Syndrome – Physiopedia. https://www.physio-pedia.com/Piriformis_Syndrome
Boyajian-O'Neill LA, McClain RL, Coleman MK, Thomas PP. Diagnosis and management of piriformis syndrome: an osteopathic approach. J Am Osteopath Assoc. 2008;108(11):657-664.
Kirschner JS, Foye PM, Cole JL. Piriformis syndrome, diagnosis, and treatment. Muscle Nerve. 2009;40(1):10-18.
Fishman LM, Dombi GW, Michaelsen C, et al. Piriformis syndrome: diagnosis, treatment, and outcome–a 10-year study. Arch Phys Med Rehabil. 2002;83(3):295-301.
Beaton LE, Anson BJ. The relation of the sciatic nerve and of its subdivisions to the piriformis muscle. Anat Rec. 1937;70(1):1-5.
Chen CK, Nizar AJ. Prevalence of piriformis syndrome in chronic low back pain patients. A clinical diagnosis with modified FAIR test. Pain Pract. 2012;12(5):363-370.
Keskula DR, Tamburello M. Conservative management of piriformis syndrome. J Athl Train. 1992;27(2):102-110.
