בלט דיסק בצוואר: גורמים, אבחון ודרכי טיפול

בלט דיסק בצוואר: גורמים, אבחון ודרכי טיפול מפורטים במאמר הנוכחי. בלט דיסק צווארי הוא אחד הגורמים השכיחים ביותר לפגיעה באיכות החיים ולכאבים באזור עמוד השדרה הצווארי. הדיסקים הבין-חולייתיים משמשים כבולמי זעזועים בין חוליות הצוואר, ובמצב של בלט, המעטפת החיצונית של הדיסק נחלשת ובולטת כלפי חוץ. תהליך זה עלול ליצור לחץ מכני או דלקתי על שורשי העצבים או על חוט השדרה עצמו. הגורמים המרכזיים לתופעה זו כוללים שחיקה טבעית ותהליכי ניוון של הדיסק כתוצאה מגיל, לצד עומס ביומכני מתמשך הנגרם מיציבה לקויה, שימוש ממושך במסכים או הרמת משאות כבדים. בנוסף, טראומה פיזית כגון פציעות ספורט או תאונות דרכים במנגנון "צליפת שוט" עלולה להוביל להתפתחות הבלט.

אבחון של הבעיה נשען על שילוב בין הערכה קלינית לבין בדיקות דימות. המטפל מבצע בדיקה נוירולוגית לבחינת רפלקסים, תחושה וכוח שרירים בגפיים העליונות, כאשר כלי האבחון המרכזי והמדויק ביותר לאישוש האבחנה והערכת חומרת הבלט הוא בדיקת MRI צווארי. מרבית המטופלים משיגים שיפור משמעותי באמצעות טיפול שמרני שאינו ניתוחי, הכולל כירופרקטיקה, שינויים ארגונומיים, טיפול תרופתי ולעיתים זריקות אפידורליות. התערבות כירורגית נשקלת רק כמוצא אחרון, במקרים בהם הטיפול השמרני נכשל או כאשר מתפתח חסר נוירולוגי מתקדם כגון חולשה קיצונית בידיים. מאמר זה יסקור את המנגנונים הפיזיולוגיים של הבלט ויציג את הכלים העדכניים להתמודדות עמו.

בלט דיסק בצוואר: גורמים, אבחון ודרכי טיפול – רקע

בלט דיסק בצוואר הוא ממצא שכיח בעמוד השדרה הצווארי, אך חשוב להבין שהוא אינו תמיד הסיבה לכאב. אצל חלק מהאנשים בלט דיסק מופיע בבדיקת MRI ללא כל תסמין, ואצל אחרים הוא עלול לגרום לכאב צוואר, כאב מוקרן לכתף וליד, נימול, חולשה או במקרים חמורים יותר סימני לחץ על חוט השדרה. לכן השאלה החשובה אינה רק “האם יש בלט דיסק?”, אלא האם הממצא מתאים לסיפור הקליני, לבדיקה הגופנית ולתסמינים.

הגישה המודרנית לבלט דיסק צווארי מבוססת על אבחון מדויק, זיהוי דגלים אדומים, התאמת טיפול שמרני, שיקום הדרגתי ושימוש מושכל בהדמיה. במקרים רבים ניתן להשיג שיפור משמעותי ללא ניתוח, בעזרת הדרכה, תרגילים, טיפול ידני, שינוי עומסים, טיפול תרופתי לפי צורך ולעיתים הזרקות. כירופרקטיקה יכולה להשתלב בטיפול כאשר מדובר בכאב צווארי או רדיקולרי ממקור שריר־שלד, כל עוד אין סימנים נוירולוגיים מסוכנים או לחץ משמעותי על חוט השדרה.

מהו בלט דיסק בצוואר?

הדיסקים הבין־חולייתיים נמצאים בין חוליות עמוד השדרה. הם בנויים מטבעת חיצונית סיבית וממרכז ג’לטיני יותר, ותפקידם לספוג עומסים, לאפשר תנועה ולשמור על מרווח בין החוליות. בלט דיסק מתאר מצב שבו הדיסק בולט מעבר לגבולותיו הרגילים, אך אינו בהכרח “פרוץ” או קרוע. פריצת דיסק מתארת בדרך כלל יציאה ממוקדת יותר של חומר דיסק דרך קרע בטבעת החיצונית.

בצוואר, הדיסקים החשובים מבחינה קלינית נמצאים בעיקר בין C4-C5, C5-C6, C6-C7 ו־C7-T1. כאשר בלט או פריצת דיסק לוחצים על שורש עצב, עלולה להופיע רדיקולופתיה צווארית. כאשר הלחץ משמעותי יותר ומערב את חוט השדרה עצמו, מדובר במצב אחר וחמור יותר: מיאלופתיה צווארית. ההבחנה בין שני המצבים חיונית, משום שרדיקולופתיה לרוב מתחילה בטיפול שמרני, בעוד שמיאלופתיה משמעותית דורשת הערכה רפואית מהירה ולעיתים ניתוחית (Fehlings, 2017; Badhiwala, 2020).

בלט דיסק אינו תמיד מקור הכאב

אחת הטעויות הנפוצות היא להניח שכל ממצא MRI הוא מקור הכאב. מחקרים על אנשים ללא תסמינים מצאו שממצאים ניווניים בצוואר, כולל בלטים, שינויים בדיסקים ולעיתים היצרויות, נפוצים גם אצל אנשים שאינם סובלים מכאב צוואר או כאב ביד. לכן MRI צריך להתפרש יחד עם התסמינים והבדיקה הקלינית, ולא כראיה יחידה לאבחנה (Nakashima, 2015).

משמעות הדבר היא שאדם עם “בלט דיסק C5-C6” לא בהכרח צריך טיפול אגרסיבי, הזרקה או ניתוח. לעומת זאת, אדם עם חולשה מתקדמת ביד, ירידה בתחושה או סימני מיאלופתיה עשוי להזדקק לבירור דחוף גם אם הכאב עצמו אינו חזק במיוחד. האבחנה הנכונה תלויה בהתאמה בין הדמיה, מיקום הכאב, תפקוד עצבי, כוח שרירים, רפלקסים ותסמינים יומיומיים.

גורמים לבלט דיסק בצוואר

בלט דיסק בצוואר יכול להתפתח כתוצאה משינויים ניווניים, עומסים חוזרים, ירידה באלסטיות הדיסק, נטייה גנטית, עישון, עבודה ממושכת בתנוחות צוואר לא נוחות, טראומה, חבלה או שילוב של כמה גורמים. עם השנים הדיסק מאבד חלק מתכולת המים שלו, הטבעת החיצונית עלולה להיחלש, ומפרקי הצוואר עוברים התאמות ניווניות. תהליך זה אינו בהכרח מחלה, אלא חלק מהזדקנות עמוד השדרה.

עומסים יומיומיים ותנוחות ממושכות

עבודה מול מחשב, שימוש ממושך בטלפון, נהיגה ארוכה או שינה בתנוחה לא נוחה אינם “גורמים לבדם” לבלט דיסק אצל כל אדם. עם זאת, הם יכולים להגביר כאב אצל מי שכבר קיימת אצלו רגישות בצוואר, עומס דיסקלי, מגבלה מפרקית או חולשה בשרירי צוואר ושכמה. כאשר הצוואר נמצא שעות רבות בכיפוף, הגוף מקבל פחות גיוון תנועתי, והשרירים סביב הצוואר והשכמות עובדים בצורה סטטית.

חבלה ותנועות חדות

חבלה כמו נפילה, תאונת דרכים, פציעת ספורט או תנועה חדה עשויה לגרום להחמרה של דיסק קיים או להופעת פריצה חדשה. לאחר חבלה, במיוחד אם יש כאב חזק, נימול, חולשה, סחרחורת חריגה או כאב ראש חדש, יש צורך בבדיקה רפואית. לא כל כאב אחרי חבלה הוא דיסק, ולכן יש לשלול שבר, פגיעה רצועתית, פגיעה עצבית או פגיעה וסקולרית.

תסמינים של בלט דיסק בצוואר

התסמינים משתנים לפי כיוון הבלט, דרגת הלחץ, הרקמות המעורבות והרגישות העצבית. בלט מרכזי עשוי לגרום לכאב צווארי בלבד או ללחץ על חוט השדרה. בלט צדדי או פורמינלי עלול לגרום לגירוי שורש עצב ולהקרנה ליד.

רדיקולופתיה צווארית: כשהדיסק מגרה שורש עצב

רדיקולופתיה צווארית מופיעה כאשר שורש עצב בצוואר מגורה או נלחץ. התסמינים יכולים לכלול כאב צוואר, כאב סביב השכמה, כאב בכתף, הקרנה לאורך הזרוע, נימול באצבעות, ירידה בתחושה, חולשה ושינוי ברפלקסים. לרוב השורשים השכיחים הם C6 ו־C7, אך כל שורש צווארי יכול להיות מעורב (Iyer, 2016; Borrella-Andrés, 2021).

תבניות הקרנה לפי שורש עצב

הטבלה היא כלי עזר בלבד. בפועל קיימת חפיפה בין שורשים, ולעיתים כאב כתף או נימול ביד נובעים מבעיה מקומית בכתף, במרפק, בשורש כף היד או מעצב פריפרי.

מיאלופתיה צווארית: הדגל האדום החשוב ביותר

מיאלופתיה צווארית היא מצב שבו יש לחץ על חוט השדרה. היא יכולה להופיע בעקבות בלט דיסק מרכזי גדול, היצרות תעלת השדרה, שינויים ניווניים, עיבוי רצועות או שילוב של גורמים. בניגוד לרדיקולופתיה, שבה נפגע שורש עצב אחד, במיאלופתיה נפגעת מערכת עצבית מרכזית יותר.

סימנים מחשידים כוללים קושי בהליכה, חוסר שיווי משקל, נפילות, סרבול בידיים, קושי בכפתורים או כתיבה, חולשה דו־צדדית, נוקשות בגפיים, החזרים ערים, תחושת זרם לאורך הגב בכיפוף צוואר ולעיתים הפרעות בשליטה על שתן. הנחיות קליניות למיאלופתיה ניוונית ממליצות על ניתוח במקרים בינוניים וחמורים, ועל מעקב צמוד או טיפול ניתוחי לפי מצב המטופל במקרים קלים (Fehlings, 2017).

דגלים אדומים בבלט דיסק צווארי

אבחון בלט דיסק בצוואר

אבחון מתחיל בסיפור המקרה. יש לברר מתי הכאב התחיל, האם יש הקרנה ליד, אילו אצבעות מעורבות, האם יש חולשה, מה מחמיר ומה מקל, האם הייתה חבלה, והאם קיימים סימני מיאלופתיה. לאחר מכן מבצעים בדיקה גופנית הכוללת טווחי תנועה בצוואר, כוח שרירים, תחושה, רפלקסים, בדיקת כתף, בדיקת עצבים פריפריים ובדיקות פרובוקציה לרדיקולופתיה.

מבחנים כמו Spurling, cervical distraction, upper limb tension test והגבלת סיבוב צוואר יכולים לעזור להעריך סבירות לרדיקולופתיה. במחקר קלאסי על דיוק בדיקה קלינית נמצא ששילוב של כמה מבחנים חיוביים מעלה את הסבירות לרדיקולופתיה צווארית יותר מאשר מבחן בודד (Wainner, 2003).

בדיקות אבחון נפוצות

מתי צריך MRI?

MRI הוא כלי חשוב, אך לא תמיד נדרש מיד. במטופל עם כאב צוואר ללא חולשה, ללא דגלים אדומים וללא תסמינים מתקדמים, ניתן לרוב להתחיל בטיפול שמרני. MRI נשקל כאשר יש חולשה, ירידה בתחושה, חשד למיאלופתיה, כאב חריף שאינו משתפר, חבלה, חשד לזיהום או גידול, או לפני טיפול פולשני כמו הזרקה או ניתוח.

חשוב לזכור ש־MRI מציג מבנה, לא כאב. אם רואים בלט דיסק בצד ימין אבל הכאב והנימול בצד שמאל, ייתכן שהממצא אינו הגורם המרכזי. לכן פענוח MRI צריך להיות חלק מתמונה קלינית ולא תחליף לבדיקה.

אבחנה מבדלת: מה יכול להיראות כמו בלט דיסק צווארי?

כאבים בצוואר, בכתף וביד אינם תמיד נובעים מדיסק. אבחנה מבדלת נכונה מונעת טיפולים מיותרים ועוזרת לבחור טיפול מדויק.

טיפול שמרני בבלט דיסק בצוואר

ברוב המקרים ללא דגלים אדומים מתחילים בטיפול שמרני. טיפול זה יכול לכלול הדרכה, שמירה על פעילות מותאמת, תרגילי צוואר ושכמה, טיפול ידני, התאמת עבודה ושינה, תרופות נוגדות כאב או דלקת לפי רופא, ולעיתים מתיחה צווארית מבוקרת. הנחיות לכאב צוואר ממליצות לשלב טיפול ידני עם תרגול, חיזוק, תנועתיות וחינוך, ולא להסתמך על טיפול פסיבי בלבד (Blanpied, 2017).

למה לא מומלץ לנוח יותר מדי?

מנוחה קצרה יכולה לעזור בשלב כאב חד, אך הימנעות ממושכת מתנועה עלולה להגביר פחד, נוקשות, חולשה ורגישות. המטרה היא למצוא “טווח פעילות נסבל”: להמשיך בפעולות שאינן מחמירות תסמינים, להפחית זמנית עומסים שמגבירים הקרנה ליד, ולחזור בהדרגה לתנועה, עבודה ואימון.

טיפול ידני וכירופרקטיקה בבלט דיסק צווארי

כירופרקטיקה יכולה להועיל כאשר הכאב קשור למערכת השריר־שלד: מגבלה בתנועת הצוואר, עומס במפרקי הצוואר והגב העליון, כאב שרירי סביב השכמה, כאב מוקרן עם מרכיב מכני, או רגישות עצבית שמוחמרת בתנוחות מסוימות. כירופרקט מוסמך אמור לבצע בדיקה נוירולוגית, לזהות דגלים אדומים, להעריך את הצורך בהדמיה או הפניה, ולהתאים טיפול שאינו מחמיר סימנים עצביים.

הטיפול עשוי לכלול מוביליזציה עדינה, מניפולציה מותאמת במקרים מתאימים, טיפול בגב העליון, שחרור רקמות רכות, תרגילי החלקת עצב, תרגילי שליטה צווארית, חיזוק שכמות והדרכה ארגונומית. סקירה שיטתית על טיפול ידני ברדיקולופתיה צווארית מצאה שגישה רב־מרכיבית הכוללת טיפול ידני עשויה לשפר כאב ומוגבלות בטווח הקצר, אך הדגישה שהמחקרים שונים זה מזה ושאין פרוטוקול אחד מוכח לכולם (Borrella-Andrés, 2021).

מתי להימנע ממניפולציה צווארית?

כאשר יש חשד למיאלופתיה, חולשה מתקדמת, חבלה משמעותית, סימנים נוירולוגיים חריפים, מחלה וסקולרית, סחרחורת חריגה, כאב ראש חדש וחזק, זיהום, גידול או אי־יציבות צווארית, אין לבצע טיפול מניפולטיבי לפני בירור רפואי. גם כאשר טיפול ידני מתאים, יש להעדיף גישה מדורגת, עדינה ומבוססת תגובה, ולא טיפול אגרסיבי.

תרגילים ושיקום לבלט דיסק בצוואר

תרגול הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בטיפול. המטרה אינה “להחזיר את הדיסק למקום” בכוח, אלא לשפר שליטה, להפחית רגישות, להחזיר טווח תנועה, לחזק שרירי צוואר ושכמה, ולבנות יכולת לעמוד בעומסים יומיומיים.

תרגילי החלקת עצב

כאשר יש נימול או כאב מוקרן, תרגילי החלקת עצב עשויים לעזור, אך יש לבצע אותם במינון נמוך וללא החמרת הקרנה. תרגיל עצבי אינו מתיחה חזקה. הוא אמור להיות עדין, מחזורי ולגרום לכל היותר לתחושה קלה שחולפת מיד. אם התרגיל מגביר שריפה, נימול או כאב שנמשך אחרי התרגול, יש להפחית מינון או להפסיק עד בדיקה מקצועית.

טיפול תרופתי והזרקות

טיפול תרופתי יכול לכלול משככי כאב, נוגדי דלקת, מרפי שרירים או תרופות לכאב עצבי, לפי שיקול רופא ובהתאם לרקע הרפואי. תרופות יכולות לעזור להפחית כאב ולאפשר תנועה ושיקום, אך הן אינן מתקנות לבדן חולשה או לחץ מכני משמעותי.

במקרים שבהם כאב רדיקולרי נמשך למרות טיפול שמרני, ניתן לשקול הזרקה אפידורלית או חסם שורש עצב סלקטיבי. מחקרים עדכניים בוחנים גם חסמים מונחי אולטרסאונד או CT, אך הבחירה תלויה במיקום הכאב, ממצאי ההדמיה, סיכונים והעדפת המטופל (Joo, 2024).

מתי שוקלים ניתוח?

ניתוח נשקל כאשר יש חולשה מתקדמת, מיאלופתיה, כאב רדיקולרי קשה שאינו משתפר, פגיעה תפקודית משמעותית, או התאמה ברורה בין ממצא הדמייתי לבין תסמינים שלא הגיבו לטיפול שמרני. סוגי ניתוחים כוללים ACDF, החלפת דיסק צווארי, פורמינוטומיה אחורית או גישות אחרות לפי מיקום הלחץ ומבנה הצוואר.

ההחלטה אינה מבוססת רק על גודל הבלט. אדם עם בלט גדול אך ללא חסר נוירולוגי יכול להשתפר שמרנית, בעוד שאדם עם לחץ קטן יותר אך חולשה משמעותית עשוי להזדקק להתערבות. במיאלופתיה בינונית או חמורה, ההמלצות נוטות לכיוון ניתוחי משום שמדובר בלחץ על חוט השדרה ולא רק בכאב עצבי מקומי (Fehlings, 2017; Badhiwala, 2020).

התאמות יומיומיות למניעת החמרה

ניהול עומסים יומיומי הוא חלק חשוב מהטיפול. אין תנוחה אחת “נכונה” שמונעת בלט דיסק, אך גיוון תנועה חשוב. מומלץ להימנע מישיבה ממושכת ללא הפסקות, להגביה מסך לגובה נוח, לקרב מקלדת ועכבר, להימנע מהחזקת טלפון בין האוזן לכתף, ולשנות תנוחות במהלך היום.

חזרה לפעילות גופנית

חזרה לפעילות צריכה להיות הדרגתית. בשלב ראשון כדאי לבחור תרגילים שאינם מגבירים הקרנה ליד: הליכה, אופניים נייחים, תרגילי שכמות, תרגילי גב עליון וחיזוק קל. בהמשך ניתן להחזיר תרגילי כוח, אך רצוי להימנע זמנית מעומס ישיר כבד על הצוואר, משיכות כבדות שמגבירות תסמינים, לחיצות מעל הראש בטווח מכאיב או אימון עד כשל כאשר התסמינים עדיין פעילים.

המדד החשוב הוא תגובת הגוף ב־24 – 48 השעות שאחרי האימון. כאב קל שחולף יכול להיות נסבל; החמרת נימול, כאב מקרין או חולשה הם סימן להוריד עומס ולהיבדק.

סיכום: בלט דיסק בצוואר דורש אבחנה ולא בהלה

בלט דיסק בצוואר הוא ממצא נפוץ, ולעיתים הוא חלק משינויים טבעיים בעמוד השדרה. כאשר הוא גורם לתסמינים, הוא יכול להתבטא בכאב צוואר, כאב מוקרן ליד, נימול, חולשה או במקרים חמורים סימני מיאלופתיה. האבחון הנכון מבוסס על התאמה בין סיפור המקרה, בדיקה נוירולוגית, בדיקה תנועתית והדמיה לפי צורך.

ברוב המקרים ללא דגלים אדומים מתחילים בטיפול שמרני: הדרכה, תרגילים, ניהול עומסים, טיפול ידני, כירופרקטיקה מותאמת, תרופות לפי רופא ולעיתים הזרקות. כירופרקטיקה יכולה לסייע בהפחתת כאב, שיפור תנועה, טיפול במרכיב השריר־שלדי והחזרת תפקוד, אך אינה מחליפה בירור רפואי כאשר יש סימנים נוירולוגיים מתקדמים או חשד ללחץ על חוט השדרה.

References:

Badhiwala, J. H., Ahuja, C. S., Akbar, M. A., Witiw, C. D., Nassiri, F., Furlan, J. C., Curt, A., Wilson, J. R., & Fehlings, M. G. (2020). Degenerative cervical myelopathy – update and future directions. Nature Reviews Neurology, 16(2), 108-124. doi:10.1038/s41582-019-0303-0

Blanpied, P. R., Gross, A. R., Elliott, J. M., Devaney, L. L., Clewley, D., Walton, D. M., Sparks, C., & Robertson, E. K. (2017). Neck pain: Revision 2017 clinical practice guidelines linked to the International Classification of Functioning, Disability and Health from the Orthopaedic Section of the American Physical Therapy Association. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 47(7), A1-A83. doi:10.2519/jospt.2017.0302

Borrella-Andrés, S., Marqués-García, I., Lucha-López, M. O., Fanlo-Mazas, P., Hernández-Secorún, M., Pérez-Bellmunt, A., Tricás-Moreno, J. M., & Hidalgo-García, C. (2021). Manual therapy as a management of cervical radiculopathy: A systematic review. BioMed Research International, 2021, 9936981. doi:10.1155/2021/9936981

Childress, M. A., & Becker, B. A. (2016). Nonoperative management of cervical radiculopathy. American Family Physician, 93(9), 746-754.

Corey, D. L., & Comeau, D. (2014). Cervical radiculopathy. Medical Clinics of North America, 98(4), 791-799. doi:10.1016/j.mcna.2014.04.001

Fehlings, M. G., Tetreault, L. A., Riew, K. D., Middleton, J. W., Aarabi, B., Arnold, P. M., Brodke, D. S., Burns, A. S., Carette, S., Chen, R., Chiba, K., Dettori, J. R., Furlan, J. C., Gaspar, C. M., Holly, L. T., Kotter, M. R. N., Kwon, B. K., Martin, A. R., Milligan, J., … Wang, J. C. (2017). A clinical practice guideline for the management of patients with degenerative cervical myelopathy: Recommendations for patients with mild, moderate, and severe disease and nonmyelopathic patients with evidence of cord compression. Global Spine Journal, 7(3 Suppl), 70S-83S. doi:10.1177/2192568217701914

Feng, T., Chen, M., Zhang, Y., Liu, Y., Wang, Y., & Zhu, L. (2024). Cervical rotation-traction manipulation for cervical radiculopathy: A systematic review and meta-analysis. Journal of Pain Research, 17, 1673-1688. doi:10.2147/JPR.S456101

Iyer, S., & Kim, H. J. (2016). Cervical radiculopathy. Current Reviews in Musculoskeletal Medicine, 9(3), 272-280. doi:10.1007/s12178-016-9349-4

Joo, H. J., Lee, S. H., Choi, S. S., Lee, M. K., Kim, D. H., & Suh, J. H. (2024). Therapeutic efficacy of ultrasound-guided selective nerve root block for cervical radiculopathy. Journal of Clinical Medicine, 13(5), 1407. doi:10.3390/jcm13051407

Kim, H. J., Nemani, V. M., Piyaskulkaew, C., Vargas, S. R., & Riew, K. D. (2016). Cervical radiculopathy: Incidence and treatment of 1,420 consecutive cases. Asian Spine Journal, 10(2), 231-237. doi:10.4184/asj.2016.10.2.231

Nakashima, H., Yukawa, Y., Suda, K., Yamagata, M., Ueta, T., & Kato, F. (2015). Abnormal findings on magnetic resonance images of the cervical spines in 1211 asymptomatic subjects. Spine, 40(6), 392-398. doi:10.1097/BRS.0000000000000775

Nouri, A., Tetreault, L., Singh, A., Karadimas, S. K., & Fehlings, M. G. (2015). Degenerative cervical myelopathy: Epidemiology, genetics, and pathogenesis. Spine, 40(12), E675-E693. doi:10.1097/BRS.0000000000000913

Romeo, A., Vanti, C., Boldrini, V., Ruggeri, M., Guccione, A. A., Pillastrini, P., & Bertozzi, L. (2018). Cervical radiculopathy: Effectiveness of adding traction to physical therapy—A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Physical Therapy, 98(4), 231-242. doi:10.1093/ptj/pzy001

Trager, R. J., Cupler, Z. A., DeLano, K. J., Perez, J. A., Dusek, J. A., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(18), 5668. doi:10.3390/jcm13185668

Wainner, R. S., Fritz, J. M., Irrgang, J. J., Boninger, M. L., Delitto, A., & Allison, S. (2003). Reliability and diagnostic accuracy of the clinical examination and patient self-report measures for cervical radiculopathy. Spine, 28(1), 52-62. doi:10.1097/00007632-200301010-00014