כאבים באגודל: גורמים וגורמי סיכון מפורטים במאמר הנוכחי. כאב באגודל הוא תלונה שכיחה המשפיעה באופן דרמטי על התפקוד היומיומי ואיכות החיים, שכן האגודל אחראי לבדו על כחצי מתפקודי היד המורכבים והחיוניים ביותר. בשל המבנה האנטומי המורכב שלו, המשלב מספר רב של מפרקים, רצועות וגידים, האזור חשוף לעומסים מכניים גבוהים, ושחיקתו עלולה להוביל להגבלה קשה בתנועה.הגורמים לכאב באגודל מגוונים ומשתנים בהתאם לקבוצת הגיל ואורח החיים. הגורם המוביל בקרב מבוגרים הוא דלקת מפרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס), המתפתחת בעיקר בבסיס האגודל כתוצאה משחיקת הסחוס.
גורמים נפוצים נוספים כוללים דלקות בגידים, דוגמת תסמונת דה-קוורבן (De Quervain's) או תופעת "אגודל הדק", לצד פציעות וחבלות ברצועות המייצבות עקב נפילה או פגיעת ספורט.לצד גורמים אלו, קיימים גורמי סיכון מוגדרים המגבירים את ההסתברות להתפתחות הכאב. גיל מתקדם ומין נשי נחשבים לגורמי סיכון מובהקים לשחיקת מפרקים. כמו כן, שימוש יתר כרוני ומאמצים חוזרים – כגון הקלדה ממושכת בטלפונים ניידים, עבודה משרדית אינטנסיבית, או מקצועות הדורשים תנועות צביטה ואחיזה חזקות- מאיצים את הפגיעה ברקמות. הבנת הגורמים הללו מהווה את הצעד הראשון והחיוני למניעת נזק כרוני ארוך טווח.
כאבים באגודל: גורמים וגורמי סיכון – רקע
כאבים באגודל הוא תלונה נפוצה שמשפיע על אנשים בכל הגילאים והעיסוקים. השכיחות של כאב באגודל גדולה במיוחד בקרב אנשים שעיסוקם כולל מאמצים בידיים ובכלל זה מרפאים מנואלים, מעסים ופזיותרפיסטים. הגורמים לכאבי אגודל כוללים:
- טראומה, שימוש יתר, דלקת, זיהום, או ניוון של מפרק האגודל.
מפרק האגודל, הידוע גם בשם מפרק קרפומטקרפלי (CMC), הוא אחד המפרקים הניידים ביותר ביד (Li et al., 2013). עושר תנועותיו מאפשר לו לנוע בכיוונים שונים ולבצע פונקציות שונות, כגון צביטה, אחיזה והנעת חפצים. עם זאת, המפרק מאפשר תנועה ייחודית של נגדיות התנועה שבה האגודל פוגש את שאר האצבעות. זו התנועה המרכזית לצורך אחיזה הדוקה ואינטואיטיבית. תנועה זו דורשת שליטה פרופריוצפטיבית גבוהה ויכולת התאמה מהירה של השרירים והרצועות (2025 .,Lewis et al).
שימוש חוזרני באגודל באופן מצטבר מעמיס על הגידים והסחוסים ועלול לאורך זמן להוביל לנזקים (Peterson & Bancroft, 2006). תנועות הקלדה, שליחת הודעות, שימוש בכלי עבודה, משחקי גיימינג ועבודות יד שונות מהוות גורם סיכון לפציעות הללו. לטווח הארוך מפרק האגודל נוטה להישחק. שחיקה זאת מובילה לדלקת מפרקים ניוונית (OA). דלקת פרקים ניוונית היא הסיבה העיקרית לכאבי אגודל. יש לפנות בהקדם לכירופרקט כדי לאבחן ובמידת הצורך לטפל בגורם לבעיה. בכך ניתן להפחית את הסיכון להתפתחות נזקים כרוניים וצורך כירורגי עתידי.
שכיחות של כאבים באגודל
השכיחות של כאבים באגודל אינה אחידה. נתייחס כאן לשכיחות של כאבים באגודל הנגרמים בגלל:
דלקת פרקים ניוונית בבסיס האגודל
- במבוגרים בגיל 50: כ־5.8% בגברים וכ־7.3% בנשים. בגיל 80: כ־33.1% בגברים וכ־39.0% בנשים, עם עלייה של כ־6% בכל שנה נוספת בגיל (van der Oest et al., 2021).
- 25.3% בקרב אנשים מעל גיל 55, כאשר תסמונת זו הייתה שכיחה יותר בנשים (Teunissen et al., 2022).
- לאחר גיל 45 כ־6% מהאנשים קיבלו טיפול עבור OA ביד או בשורש כף היד (Dean et al., 2021).
- בסקר בין 8-12% כללית, ויכלה להגיע ל־33% בקרב נשים לאחר גיל המעבר (Haara et al., 2004).
תסמונת תסמונת דה קרוון (De Quervain Tenosynovitis)
- כ־1.2% באוכלוסייה הכללית, עם שיעור עיסוק גבוה יותר בקרב נשים (1.3%) לעומת גברים (0.6%) (Satteson & Tannan, 2023).
- כ־15.6% מהמרפאים המנואלים (physiotherapists) עברו בדיקת Finkelstein חיובית, כלומר סימנים של דה קרוון (Mazhar et al., 2023).
- 19.1% מהסטודנטים לרפואה דיווחו על כאב אגודל ושורש כף היד.
גורמים וגורמי סיכון עיקריים להתפתחות כאבים באגודל
כדי להבין לעומק כאבים באגודל, יש להפריד בין הגורמים הישירים (המחלות, הדלקות או הפציעות שמחוללות את הכאב עצמו) לבין גורמי הסיכון (הנסיבות, המאפיינים או ההרגלים שמגבירים את הסיכוי של אדם לפתח את הבעיות הללו). בשל חשיבותו המכנית של האגודל, המבנה שלו מורכב וכולל עצמות, סחוסים, רצועות מייצבות וגידים ארוכים. פגיעה בכל אחד מהמבנים הללו תוביל לכאב ותפקוד לקוי.
הסיבות המרכזיות לכאב באגודל נחלקות לטראומטיות, ניווניות, דלקתיות או נוירוגניות. פגיעות טראומטיות כוללות נקעים, קרעים ברצועות או שברים. במקרים אלו, המנגנון הפגיעתי הוא לרוב תנועה חדה החורגת מטווח התנועה הטבעי, לדוגמה, נפילה עם יד מושטת (Peterson & Bancroft, 2006). מהצד השני, גורמים ניווניים כוללים דלקת פרקים ניוונית (OA) של מפרק CMC. זו אחת מהתופעות השכיחות באנשים מעל גיל 50, בפרט בקרב נשים (2025 .,Lewis et al). עומסים חוזרים ונשנים לאורך שנים, כמו בהקלדה ממושכת או אחיזה חוזרת בכלים, יוצרים שחיקה של הסחוס התוך־מפרקי, כאבים, מגבלות תנועה ולעיתים אף עיוות במבנה האגודל.
רשימה מורחבת של גורמים לכאבים באגודל (Causes)
הגורמים מחולקים לפי סוג הרקמה או המנגנון הרפואי שנפגע:
א. מחלות מפרקים ושחיקת סחוס
דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis / Basal Joint Arthritis) הוא הגורם השכיח ביותר לכאב כרוני בבסיס האגודל (מפרק ה-CMC). הסחוס המרפד את העצמות נשחק, דבר המוביל לחיכוך ישיר של עצם בעצם, כאב עמוק, נפיחות ואיבוד כוח אחיזה. גם דלקת מפרקים שיגרונית (Rheumatoid Arthritis)עלולה להוות גורם. זוהי מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את הקרום הסינוביאלי של המפרקים. היא גורמת לכאב דו-צדדי, נפיחות חמה, נוקשות בוקר קשה ועיוותים במבנה האגודל. מחלה נוספת עם יכולת לגרום נזק וכאב באגודל היא שיגדון (Gout). במחלה זאת ישנה שקיעה של גבישי חומצת שתן (Uric Acid) בתוך מפרקי האגודל. התוצאה היא התקף פתאומי, חריף וקיצוני מאוד של כאב, המלווה באדמומיות, חום מקומי ונפיחות משמעותית.
ב. פגיעות בגידים (Tendinopathies)
תסמונת דה-קוורבן (De Quervain's Tenosynovitis) היא הפרעת גידים שכיחה שעלולה לגרום כאבים באגודל. בהפרעה זאת מתפתחת דלקת במעטפת הגידים האחראיים על הרחקת האגודל ויישורו, העוברים בצד שורש כף היד. הכאב מתמקד בבסיס האגודל ומחמיר בעיקר בזמן סיבוב שורש כף היד, אחיזת חפצים או סגירת אגרוף.
דלקת או התעבות של גיד הכיפוף של האגודל, גורמת לו להילכד בתוך התעלה (הגלגלת) שלו ומובילה להתפתחות אגודל הדק (Trigger Thumb). המטופל מרגיש קליק, כאב בבסיס האצבע, ובמקרים מתקדמים האגודל ננעל במצב כפוף ויש ליישר אותו באופן ידני.
ג. חבלות, טראומה ופציעות רצועה
נקע או קרע ברצועה המייצבת (Gamekeeper's / Skier's Thumb) היא פציעה שכיחה ברצועה העקיפה התיכונה (UCL) במפרק האמצעי של האגודל (MCP). הפציעה נגרמת כתוצאה ממתיחת יתר פתאומית של האגודל החוצה (למשל, בעת נפילה על יד פתוחה או תפיסת כדור). הפציעה מובילה לכאב חריף, נפיחות וחוסר יציבות קיצוני של האגודל בעת ניסיון צביטה.
כמובן שכאב באגודל עלול להיגרם גם בגלל שבר בעצמות האגודל או שבר מורכב בבסיס המפרק (כמו Bennett's Fracture), וכן פריקה של המפרק ממקומו עקב חבלה ישירה באנרגיה גבוהה.
ד. בעיות עצביות והקרנת כאב
תסמונת התעלה הקרפלית (Carpal Tunnel Syndrome) נגרמת בגלל לחץ על העצב המדייני (Median Nerve) בשורש כף היד. אף על פי שהלחץ אינו באגודל עצמו, התסמונת גורמת לכאב, זרמים, נימול וחולשה שרירית באגודל, באצבע ובאמה.
בלט או פריצת דיסק בעמוד השדרה הצווארי (לרוב בגבהים C6-C7) הלוחצים על שורש עצב גורמים להתפתחות רדיקולופתיה צווארית (Cervical Radiculopathy). הלחץ מקרין כאב חד, תחושת שריפה או נמלול לכל אורך הזרוע עד לאגודל.
גורמי סיכון לכאבים באגודל (Risk Factors)
גורמים אלו מעלים את הסבירות הסטטיסטית והפיזיולוגית לפיתוח אחד מהמצבים הרפואיים שצוינו לעיל:
א. מאפיינים דמוגרפיים ואנטומיים
- מין: נשים נמצאות בסיכון גבוה משמעותית (עד פי 6 יותר מגברים) לפתח דלקת מפרקים ניוונית בבסיס האגודל, בין היתר בשל הבדלים הורמונליים ומבנה רצועות אלסטי ורפוי יותר באופן טבעי.
- גיל: הסיכון לשחיקת סחוס ודלקות גידים עולה בצורה חדה מעל גיל 40-50, כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי של רקמות הגוף ואיבוד האלסטיות שלהן.
- גנטיקה והיסטוריה משפחתית: קיום היסטוריה משפחתית של שחיקת מפרקים, רפיון רצועות מולד או מבנה אנטומי לא מאוזן של כף היד מעלים את הסיכון האישי.
- השמנת יתר (Obesity): עודף משקל מגביר את רמות הדלקת הסיסטמיות בגוף (באמצעות חלבונים דלקתיים המופרשים מתאי שומן), מה שמאיץ פגיעה גם במפרקים שאינם נושאי משקל, כמו האגודל.
ב. עומס מכני, תעסוקה ואורח חיים
תנועות חוזרניות ומאמץ כרוני (Repetitive Strain): עיסוק במקצועות או תחביבים הדורשים תנועות צביטה חזקות, אחיזה ממושכת או תנועה קבועה של האגודל. דוגמאות בולטות:
- נגרים, אינסטלטורים וטכנאים.
- קלדניות, מוזיקאים (פסנתרנים, גיטריסטים) ומעסים.
- שפים וטבחים (חיתוך וקיצוץ אינטנסיבי).
שימוש מוגבר בטכנולוגיה ("Texting Thumb"): הקלדה ממושכת ואינטנסיבית בטלפונים סלולריים ושימוש מרובה במשחקי וידאו (ג'ויסטיקים) מפעילים עומס קבוע, לא טבעי ומהיר על גידי האגודל, מה שמוביל למיקרו-טראומה ברקמה.
פציעות עבר במפרק: אדם שחווה נקע חמור, שבר או חבלה באגודל בעבר, נמצא בסיכון גבוה משמעותית לפתח דלקת מפרקים ניוונית פוסט-טראומטית באותו מפרק, גם שנים רבות לאחר שהפציעה המקורית החלימה.
תסמונות כאב שכיחות באגודל
תסמונות כאב שכיחות באגודל כוללות בין היתר:
דלקת פרקים ניוונית של מפרק האגודל (CMC osteoarthritis)
מדובר בשחיקה הדרגתית של הסחוס בין עצם התבן לעצם המטקרפוס הראשון. תסמינים אופייניים כוללים כאב בבסיס האגודל בעת תנועה, קושי באחיזה ונפיחות. קיים קשר בין שכיחות גבוהה יותר של OA במפרק זה לבין שימוש יתר תעסוקתי ותפקודי (2025 .,Lewis et al).
סימנים ותסמינים של דלקת פרקים ניוונית באגודל
במפרק בריא סחוסים העוטפים את קצות העצמות במפרק לא מאפשרים מגע של עצם בעצם. תהליכי הבלאי של דלקת הפרקים הניוונית פוגמים בסחוס התוך מפרקי ולעתים אף מכחידים אותו לחלוטין. התוצאה היא חיכוך של עצם בעצם והתפתחות דלקת עם מגוון רחב של סימנים ותסמינים. סימנים ותסמינים אלו יכולים להיות קלים אך עלולים גם להיות קשים במיוחד. אלה כוללים בין היתר:
- כאבים בבסיס האגודל שעלולים להשליך מעלה אל האמה, הכאב המחמיר בעת אחיזה ושימוש כללי באגודל.
- מגבלות תנועה של האגודל.
- רעשים הבוקעים מהמפרק השחוק.
- נפיחות בבסיס האגודל.
- עיוות והתרחבות של המפרק.
- חולשה של האגודל ועוד.
תסמונת דה-קרוון (De Quervain's tenosynovitis)
זוהי דלקת של מעטפת הגידים הפושטים והמרחיקים של האגודל. ידועה גם בשמות דלקת גידים רדיאלית (radial tenosynovitis), ותסמונת המאמץ של הכובסות (washerwoman's sprain) ועוד. היא נגרמת משימוש חוזרני באגודל ופושטת בדרך כלל בקרב עובדים עם תנועות חוזרות כגון הרמת תינוקות, עבודה משרדית או גיימינג (Wajon & Ada, 2003).
סימנים ותסמינים של תסמונת דה-קרוון
- כאבים בחלק החיצוני של האגודל במהלך תנועת הגידים הפושטים של האגודל ועלולים אף להקרין במעלה האמה.
- קושי לפשוט את האגודל.
אגודל הדק (Trigger thumb או Stenosing tenosynovitis)
מדובר בפגיעה בגיד המכופף של האגודל, אשר גורמת להיתקעות של האגודל במצב כפיפה. לעיתים ניתן לשמוע “קפיצה” כאשר מנסים ליישר את האצבע. זוהי תוצאה של לחץ חוזרני ונפיחות מקומית של הגיד או מעטפתו (Yaseen et al., 2019).
סימנים ותסמינים של אגודל הדק
- רעשים אופייניים לתנועת "השחרור" של הגיד.
- כאבים מקומיים בחלק הקדמי של האגודל.
- נפיחות מקומית וכמו כן מגבלות תפקודיות.
אגודל טכנולוגי או בלאי מצטבר
האדם הממוצע שולח מידי יום עשרות מכתבים אלקטרוניים ומסרונים ומקנח במשחקי רשת. בקרב הדור הצעיר המספרים הללו גבוהים הרבה יותר ומסתכמים בעשרות שעות שבועיות. אלה כוללים שימוש בגפיים העליונות באופן כללי ושימוש במרפקים, כפות הידיים, אצבעות ואגודלים באופן עיקרי. התוצאה של פעילות זאת היא נזקים מצטברים ברקמות השונות עד להתפתחות כאבים באגודל באגודל. השמות נוספים של הפרעה זאת שנקראת "אגודל טכנולוגי" כוללות:
- אגודל גיימרים
- אגודל בלקברי
- אגודל שחקנים
- אגודל טלפון
סימנים ותסמינים
נזקים אלו גורמים למגוון רחב של סימנים ותסמינים שמשתנים בהתאם לרקמה המעורבת וחומרת הנזק ויכולים לכלול:
- כאבים באגודל
- מגבלות תנועה ומגבלות תפקודיות
נזקים טראומטיים לאגודל
כאבים באגודל עלולים להיגרם גם בגלל נזקים טראומטיים. מנגנון חבלה טראומטית שכיח באגודל כולל נפילה על יד מושטת לפנים. פציעות טראומטיות שכיחות באגודל כוללות:
נקיעה של האגודל
כאשר האגודל מבצע תנועה החורגת מטווח התנועה הנורמלי שלו, לרוב על רקע טראומטי, נגרם נזק לרקמות השונות האוחזות ומניעות שכולל בין היתר לרצועות. נקיעה כזאת מתרחשת לרוב בגלל פציעת ספורט (סקי, אומנויות לחימה, משחקי כדור ועוד), נפילה ועוד.
נקע באגודל תסמינים
- כאבים המחמירים העת ביצוע תנועות כגון פשיטה של האגודל לאחור.
- נפיחות וכמו כן שטפי דם באגודל.
- אובדן היציבות של המפרק בבסיס האגודל. חומרת חוסר היציבות משתנה בהתאם לחומרת הנזק.
אגודל סקי (Skier's thumb)
קרע של הרצועה האולנרית של האגודל (thumb ulnar collateral ligament injury) נקראת אגודל סקי. זוהי פציעה טראומטית ( Mayo Clinic, 2022). לעתים לקרע זה נלווה גם שבר תלישה בבסיס הגליל הקריבני של האגודל. הפציעה שכיחה בקרב העוסקים בסקי אך גם בקרב ספורטאים אחרים כגון שחקני כדור עף. מנגנון הפציעה הוא לרוב:
- נפילה על יד מושטת לפנים או נפילה על כף יד האוחזת מוט סקי
- הרחקה חוזרנית (Hyper abduction) של האגודל. פציעה זאת נקראת גם אגודל שומר שטחי הציד (gamekeeper's thumb).
אגודל סקי – סימפטומים
- כאבים.
- מלבד נפיחות נזהה גם שטפי דם בבסיס האגודל.
- חוסר יציבות של המפרק.
- קושי רב להניע את האגודל.
- כמו כן קשיים תפקודיים כגון קושי באחיזה ובצביטה.
- מישוש של בסיס האגודל יניב כאב.
כאבים מושלכים (מופנים) לאגודל
יש להבחין בין כאב שמקורו מקומי בכף היד לבין כאב מושלך. דוגמאות לכאב מושלך כוללות:
- תסמונת התעלה הקרפלית יכולה להקרין כאב לאגודל.
- דלקת בעצב פריפרי באזור המרפק או פריצת דיסק הצובטת שורש עצב צווארי יכולים להשליך כאב לאגודל.
שתי ההפרעות הללו עלולות לגרום להקרנה של כאב, תחושת נמלול ואף חולשה באגודל (Rossettini et al., 2016).
טיפול בהתפתחות כאבים באגודל
הטיפול בכאבים באגודל מבוסס על סולם טיפולים הדרגתי, כאשר הקו המנחה של איגודי האורתופדיה המובילים בעולם קובע כי יש להתחיל תמיד בטיפול שמרני (אי-כירורגי) לפני ששוקלים התערבות ניתוחית. האגודל הוא המפרק הפעיל והחיוני ביותר בכף היד, וכל התערבות פולשנית בו נושאת השלכות משמעותיות על תפקוד היד כולה.
מה כולל הטיפול הרפואי השמרני?
הטיפול השמרני משלב מספר כלים שמטרתם להפחית את הדלקת המקומית, לשכך כאב ולשמר את טווחי התנועה:
התאמת סדים ואורתוזות (Splinting)
שימוש בסד ייעודי (כגון Thumb Spica) המקבע את בסיס האגודל ומעניק לו מנוחה מכנית. הסד מונע את תנועות השחיקה והצביטה ומאפשר לרקמות המודלקות להחלים.
טיפול תרופתי נוגד דלקת (NSAIDs)
שימוש בתרופות המפחיתות את התהליך הדלקתי. מומלץ להתחיל בטיפול מקומי באמצעות ג'לים ומשחות (כמו וולטרן) הנספגים ישירות במפרק ומפחיתים תופעות לוואי במערכת העיכול, ובמידת הצורך לשלב כדורים דרך הפה.
ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה של כף היד
עבודה עם מטפל מוסמך על תרגילי חיזוק לשרירים הקטנים המייצבים את בסיס האגודל. חיזוק השרירים הללו מסייע בפיזור נכון של העומסים ובמניעת שחיקת סחוס נוספת.
שינוי הרגלים וארגונומיה
למידה של טכניקות הגנה על המפרק, שימוש באביזרי עזר (כמו פותחני צנצנות ייעודיים) והפחתת פעולות מאמצות וחוזרניות (כמו הקלדה אינטנסיבית).
זריקות קורטיקוסטרואידים
קו טיפול מתקדם יותר בתוך המסגרת השמרנית. הזרקה מונחית אולטרסאונד ישירות לתוך המפרק או סביב הגיד המודלק משיגה הפחתה מהירה ומשמעותית בכאב ובנפיחות, לרוב למשך מספר חודשים (Wajon & Ada, 2003).
מדוע כדאי ומומלץ להתחיל תמיד בטיפול שמרני?
מחקרים מראים כי רוב המטופלים הסובלים מדלקות גידים (כמו תסמונת דה-קוורון) או משלבים ראשוניים של שחיקת סחוס (אוסטיאוארתריטיס), חווים שיפור דרמטי ומצליחים לנהל את שגרת חייהם בצורה מלאה באמצעות שילוב של סד, תרגול ותרופות בלבד, ללא כל צורך בניתוח. עוד חשוב לזכור, שניתוחי אגודל דורשים תקופת החלמה ממושכת, קיבוע בגבס, ונושאים עימם סיכונים מובנים כגון פגיעה עצבית (נימול וחוסר תחושה), זיהומים, צלקות כואבות, או כשל של משתלים.
טיפול שמרני מאפשר למטופל להישאר פעיל ללא סכנת סיבוכים. כמו כן, בניתוחי אגודל מורכבים (כמו Trapeziectomy) לעיתים קרובות נאלצים המנתחים לכרות את אחת מעצמות שורש כף היד או לקבע את המפרק לחלוטין. הטיפול השמרני שומר על האנטומיה הטבעית של כף היד. יתרה מכך, ניסיון טיפולי שמרני אינו פוגע בסיכויי ההצלחה של ניתוח עתידי. אם המצב יחמיר והמטופל יזדקק לניתוח בהמשך, העובדה שהוא ביצע פיזיותרפיה או לבש סד אינה הופכת את הניתוח למורכב יותר או לפחות יעיל. ניתוח נותר תמיד כ"מוצא אחרון" למצבים בהם ישנו כשל תפקודי חמור שאינו מגיב לשום טיפול אחר.
מה כולל האבחון והטיפול הכירופרקטי בכאבים באגודל?
הגישה הכירופרקטית לטיפול בכאבים באגודל מבוססת על תפיסה הוליסטית וביומכנית. כירופרקטים אינם בוחנים רק את נקודת הכאב המקומית, אלא מתייחסים אל הגפה העליונה כאל שרשרת קינטית אחת. הטיפול מתמקד בהחזרת התנועתיות למפרקים, הפחתת עומס מרקמות רכות, ושיפור ההולכה העצבית לאורך כל הזרוע. ממצאים קליניים מראים שגישה אינטגרטיבית זו יכולה לשפר תפקוד ולהפחית כאבים באגודל (Wajon & Ada, 2003).
שלב האבחון הכירופרקטי (Chiropractic Diagnosis)
האבחון מיועד לזהות האם מקור הבעיה הוא מקומי (במפרקי האגודל), משני (פיצוי על תנועה לא תקינה בשורש כף היד) או מוקרן (לחץ עצבי בצוואר). ראשית נתחיל באנמנזה וסקירת סגנון חיים. נערוך תשאול מקיף על אופי הכאב (עמום, חד, שורף), מתי הוא מופיע (במנוחה או באחיזה) וזיהוי הרגלים יומיים, כגון הקלדה ממושכת בסמארטפון ("אגודל טקסט"), ספורט, או הרמת תינוקות חוזרת.
נבצע בדיקה פיזיקלית וטווחי תנועה. נעריך את המפרק הקרפומטקרפלי (CMC) בבסיס האגודל ומפרקי האצבע. נבדוק טווחי תנועה אקטיביים ופסיביים, יישור, כפיפה ויכולת ההתנגדות של האגודל (כוח אחיזה וצביטה). נבצע מבחנים אורתופדיים ייעודיים כולל:
- מבחן פינקלשטיין (Finkelstein Test): המטופל סוגר את אצבעותיו על האגודל ומטה את שורש כף היד לכיוון הזרת. כאב חד בבסיס האגודל מעיד על תסמונת דה-קוורון (דלקת בגידים).
- מבחן השחיקה (Grind Test): דחיסה וסיבוב עדין של מפרק בבסיס האגודל כדי לבדוק קיום של שחיקת סחוס (אוסטאוארתריטיס) ונוכחות חריקות (Crepitus) במפרק.
כירופרקטים בודקים באופן שגרתי את השרשרת הקינטית של כף היד כולל את תנועתיות עצמות שורש כף היד, המרפק, הכתף ועמוד השדרה הצווארי. חוסר איזון צווארי עלול לגרום ללחץ על מקלעת העצבים (Brachial Plexus) ולהקרין כאב או חולשה ישירות לאגודל.
טיפול כירופרקטי (Chiropractic Treatment) בכאבים באגודל
לאחר קביעת האבחנה, נבנית תוכנית טיפול שמרנית, לא פולשנית, שמטרתה להפחית דלקת, לשחזר תנועה חופשית ולמנוע הישנות. הטיפול הכירופרקטי כולל:
א. מניפולציות ומוביליזציה של המפרקים (Joint Adjustments)
הפעלת דחף מהיר ועדין או הנעה מבוקרת (מוביליזציה) של מפרק ה-CMC ושורש כף היד. טיפול זה משפר את המנח הביומכני, מפחית לחץ תוך-מפרקי ומעודד הפרשת אנדורפינים לשיכוך כאב טבעי. מידה וזוהתה בעיה שורשית בעמוד השדרה שמקרינה ליד, מבוצע כוונון צווארי וגב עליון כדי לשחרר לחץ עצבי ולשפר את התשדורת העצבית לגפה התחתונה של זרוע המטופל.
ב. טיפול ברקמות רכות וגידים (Soft Tissue Therapy) (Rossettini et al., 2016)
טכניקת שחרור אקטיבי (ART) שהוא עיסוי רפואי עמוק המשלב תנועה אקטיבית של האגודל כדי לפרק הידבקויות וצלקות ברקמה, במיוחד בגידי ה-Abductor Pollicis Longus וה-Extensor Pollicis Brevis (המעורבים בדה-קוורבן). טיפול באמצעות מכשירים (IASTM / Graston Technique) נירוסטה ייעודיים על פני העור כדי לסרוק ולגרד בעדינות את אזור הגידים המודלקים, מה שמגביר זרימת דם ומאיץ ריפוי רקמות.
ג. פיזיותרפיה כירופרקטית וטכנולוגיות משלימות
כירופרקטים רבים עושים שימוש באמצעי עזר לטיפול בהפרעות בריאותיות במערכת שריר ושלד. גלי הלם (Shockwave Therapy): נחשב כיום ל"תקן הזהב" הכירופרקטי לטיפול בדלקות גידים כרוניות באגודל ובשחיקת סחוס. גלי ההלם מפרקים הסתיידויות, מפחיתים דלקת ומעוררים ייצור קולגן חדש. אמצעים נוספים כוללים לייזר רך, טיפול בזרמים (IFC)ותרפיית חום/קור. שימוש בזרמי חשמל עדינים להרגעת מערכת העצבים המקומית, בשילוב חום לח להגברת אלסטיות הרקמה או קרח להורדת נפיחות אקוטית.
ד. שיקום, קיבוע והדרכה לעתיד
השלב הזה כולל שימוש בקינזיו-טייפינג (חבישה אלסטית) או התאמת סד ייעודי (Thumb Spica) כדי להעניק תמיכה ויציבות למפרק האגודל מבלי להשבית לחלוטין את תנועת כף היד. כמו כן ניתן למטופל תרגילים ספציפיים לבית. הדרכה לתרגילי מתיחה לגידים המקוצרים ותרגילי חיזוק אקסצנטריים ומבוקרים לשרירי האגודל והאמה כדי לייצב את המפרק לטווח ארוך. נעניק ייעוץ ארגונומי כולל שינוי הרגלי עבודה מול מחשב, התאמת עכבר ארגונומי, שינוי אופן הרמת חפצים או תינוקות, ומתן הפסקות מוגדרות משימוש בטלפון הנייד כדי להפחית עומס מכני חוזר.
על ידי שילוב של כוונון מפרקי, שחרור שרירי וטכנולוגיות מתקדמות, הטיפול הכירופרקטי מציע מענה מקיף ולעיתים קרובות מאפשר למטופלים להימנע מזריקות סטרואידים פולשניות או מניתוחים בשורש כף היד.
References:
Lewis C, Jackson JA, Stjernbrandt A, et al (2025). Occupational risk factors for thumb carpometacarpal joint osteoarthritis: a register-based study of construction workers. Occupational and Environmental Medicine 2025;82:14-20.
Thumb arthritis Mayo Clinic, 2022
Mazhar et al (2023). De Quervain’s tenosynovitis and thumb pain in physiotherapists practicing manual therapy: prevalence and associated factors. Biomedica – Official Journal of University of Health Sciences, Lahore, Pakistan Volume 39(1):38-43.
J.S. Teunissen, et al (2022). The prevalence, incidence, and progression of radiographic thumb base osteoarthritis in a population-based cohort: the Rotterdam Study, Osteoarthritis and Cartilage, Volume 30, Issue 4, Pages 578-585.
Benjamin J F Dean, et al (2021). Oxford Base of Thumb Collaborative, Base of thumb osteoarthritis in UK interface services – a cohort and survey-based study to assess current practice, Rheumatology, Volume 60, Issue 9, Pages 4094-4102.