נוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף: גורמים, תסמינים ודרכי טיפול נדונים כאן בהרחבה. הליכה יציבה ונטולת מאמץ היא פעולה יומיומית שאנו נוטים לקבל כמובנת מאליה, אך היא תלויה ברשת מורכבת ועדינה של עצבים ושרירים. פגיעה באחד המרכיבים המרכזיים ברשת זו מובילה לתופעה רפואית מוכרת: נוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף (Common Peroneal Nerve). עצב זה, המסתעף מעצב הסיאטי ועובר באופן שטחי בצדה החיצוני של הברך, אחראי על התחושה בחלק מהרגל ועל הפעלת השרירים המרימים את כף הרגל. בשל מיקומו האנטומי הרגיש, הוא חשוף במיוחד ללחצים חיצוניים ולחבלות.
מאמר זה נועד לשפוך אור על התסמונת, המוכרת לרבים בעיקר בשל תסמין "צניחת כף הרגל" (Foot Drop) – מצב המקשה על ההליכה ומגביר את הסיכון למעידות. בחלקים הבאים נבחן לעומק את הגורמים המגוונים לתופעה, החל מלחץ תמים של הצלבת רגליים ממושכת ועד לפציעות ספורט ושברים. כמו כן, נסקור את מגוון התסמינים התחושתיים והמוטוריים, ונציג את חזית דרכי הטיפול העדכניות. אלו נעות בין פתרונות שמרניים כמו כירופרקטיקה וסדים ייעודיים, ועד להתערבויות כירורגיות במקרים מורכבים. הבנת המנגנון והתערבות מוקדמת הן המפתח לחזרה לאורח חיים פעיל ובריא.
נוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף: גורמים, תסמינים ודרכי טיפול – רקע
מהי נוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף? נוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף, המכונה גם נוירופתיה של העצב הפרונאלי המשותף או Common Fibular Neuropathy, היא פגיעה או גירוי של עצב העובר בצד החיצוני של הברך והשוק. זהו אחד העצבים החשובים לשליטה בהרמת כף הרגל, פשיטת האצבעות והפניית כף הרגל החוצה. כאשר העצב נפגע, התוצאה יכולה להיות חולשה, נימול, כאב, הפרעה בהליכה ולעיתים “צניחת כף רגל” – מצב שבו קשה להרים את קדמת כף הרגל בזמן הליכה.
העצב השוקיתי המשותף רגיש במיוחד באזור ראש עצם השוקית, בצד החיצוני של הברך. בנקודה זו הוא שטחי יחסית, עובר סמוך לעצם, ולכן חשוף ללחץ חיצוני, חבלה, מתיחה, תנוחות ממושכות, ירידה חדה במשקל, גבס, ניתוחים ופגיעות ספורט. סקירות קליניות מתארות את הנוירופתיה הפרונאלית כאחת הנוירופתיות הלחיצתיות השכיחות ביותר בגפה התחתונה וכגורם מרכזי לצניחת כף רגל (Fortier, 2021; Poage, 2016).
אנטומיה בסיסית: למה העצב הזה כל כך פגיע?
העצב השוקיתי המשותף הוא ענף של העצב הסיאטי. הוא נע מהחלק האחורי של הירך לכיוון החלק החיצוני של הברך, מקיף את ראש השוקית, ולאחר מכן מתפצל לשני ענפים עיקריים: העצב השוקיתי העמוק והעצב השוקיתי השטחי. העצב העמוק אחראי בעיקר להרמת כף הרגל והאצבעות ולתחושה באזור שבין הבוהן הגדולה לאצבע השנייה. העצב השטחי אחראי בעיקר להפניית כף הרגל החוצה ולתחושה בחלק החיצוני של השוק ובגב כף הרגל.
המיקום השטחי סביב ראש השוקית הוא נקודת חולשה אנטומית. לחץ ממושך באזור, כמו ישיבה ברגליים משוכלות, כריעה, ישיבה ממושכת על הברכיים, גבס הדוק או חבלה בצד הברך, עלול לפגוע בהולכה העצבית. פגיעה קלה יחסית יכולה להיות נוירופרקסיה, כלומר פגיעה זמנית במעטפת המיאלין של העצב, בעוד פגיעות חמורות יותר עלולות לערב נזק עמוק יותר לסיבי העצב ולהצריך זמן החלמה ארוך יותר או טיפול ניתוחי (Baima, 2008; Fortier, 2021).
מהם הגורמים לנוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף?
לחץ חיצוני סביב ראש השוקית
הגורם השכיח ביותר הוא לחץ חיצוני על העצב באזור ראש השוקית. ישיבה ממושכת ברגליים משוכלות, כריעה ממושכת, תנוחת שינה עם לחץ על הצד החיצוני של הברך, גבס הדוק, סד לא מתאים או תחבושת לוחצת יכולים לגרום להפרעה בהולכה העצבית. במקרים מסוימים התסמינים מתחילים בפתאומיות לאחר תנוחה ממושכת, ובמקרים אחרים הם מתפתחים בהדרגה.
כאשר הלחץ מוסר מוקדם, יש סיכוי טוב יותר להתאוששות. עם זאת, אם הלחץ נמשך או אם מופיעה חולשה משמעותית, חשוב לא להמתין זמן רב מדי. עצב שנמצא תחת לחץ ממושך עלול לפתח נזק קשה יותר, והחלון לטיפול מיטבי עלול להצטמצם.
חבלה, נקע, שבר או פציעת ברך
חבלה בצד החיצוני של הברך, שבר בראש השוקית, פריקת ברך, פציעת רצועות או נקע קרסול משמעותי יכולים לפגוע בעצב השוקיתי. פציעות אלה מערבות לעיתים מתיחה חזקה או לחץ ישיר על העצב. פריקות ברך הן דוגמה חשובה במיוחד, מפני שהן עלולות לערב פגיעה בכלי דם ובעצבים ודורשות הערכה רפואית דחופה.
גם נקע בקרסול עלול, לעיתים נדירות יותר, ליצור מתיחה או גירוי לאורך מסלול העצב. לכן כאשר לאחר פציעת קרסול או ברך מופיעה צניחת כף רגל, חולשה בהרמת אצבעות או נימול בגב כף הרגל, יש צורך בבדיקה עצבית ולא רק בטיפול מקומי במפרק.
ניתוחים, גבס ותנוחות רפואיות
נוירופתיה של העצב השוקיתי יכולה להופיע לאחר ניתוחים באזור הברך, הירך או האגן, לאחר החלפת ברך, לאחר החלפת ירך, בעקבות תנוחה ממושכת בחדר ניתוח או כתוצאה מקיבוע בגבס. במקרים כאלה הפגיעה יכולה לנבוע מלחץ, מתיחה, שינוי ציר, נפיחות או טראומה ישירה לעצב.
לאחר ניתוח, הופעה של חולשה חדשה בהרמת כף הרגל או נימול בצד החיצוני של השוק אינה תופעה שיש להתעלם ממנה. יש לדווח על כך לצוות המטפל, במיוחד אם החולשה מחמירה או מלווה בכאב עצבי חזק (King, 2024).
ירידה חדה במשקל
ירידה מהירה ומשמעותית במשקל יכולה להעלות את הסיכון לנוירופתיה של העצב השוקיתי. ההסבר המקובל הוא אובדן ריפוד שומני סביב ראש השוקית, כך שהעצב הופך חשוף יותר ללחץ חיצוני. מצב זה תואר לאחר דיאטות קיצוניות, מחלות, ניתוחים בריאטריים או מצבים של תת־תזונה.
חשוב להבדיל בין ירידה הדרגתית ובריאה במשקל לבין ירידה חדה שמלווה חולשה, עייפות, חסרים תזונתיים או הופעת תסמינים עצביים. כאשר מופיעה צניחת כף רגל לאחר ירידה במשקל, יש לבדוק גם גורמים מערכתיים ולא להניח שמדובר רק בלחץ מקומי.
גוש, ציסטה או לחץ פנימי
לעיתים מקור הלחץ אינו חיצוני אלא פנימי. ציסטה גנגליונית, ציסטה סינוביאלית, גוש שפיר, נפיחות, צלקת או שינוי אנטומי סביב ראש השוקית יכולים ללחוץ על העצב. במקרים כאלה התסמינים עשויים להתקדם בהדרגה, ולעיתים הטיפול השמרני לבדו אינו מספיק.
כאשר הכאב או החולשה אינם משתפרים, כאשר יש גוש מוחשי, או כאשר ההדמיה מצביעה על לחץ מבני, יש לשקול הערכה אורתופדית או נוירוכירורגית. הסרת גורם הלחץ יכולה להיות חיונית לשיפור ההולכה העצבית (Fortier, 2021).
מהם התסמינים של נוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף?
צניחת כף רגל ושינוי בהליכה
התסמין המוכר ביותר הוא צניחת כף רגל. במצב זה קשה להרים את קדמת כף הרגל בזמן הליכה, ולכן האצבעות עלולות להיתפס ברצפה. כדי לפצות, המטופל מרים את הברך גבוה יותר בכל צעד, תבנית המכונה steppage gait. לעיתים מופיעה גם נטייה למעידות, חוסר ביטחון בהליכה וקושי בעלייה במדרגות.
חומרת החולשה משתנה. אצל אדם אחד תהיה רק חולשה קלה בהרמת האצבעות, ואצל אחר תהיה צניחה ברורה של כף הרגל. חולשה משמעותית היא סימן שדורש בדיקה מקצועית, משום שהיא מצביעה על פגיעה מוטורית ולא רק על גירוי תחושתי.
נימול, עקצוץ ותחושת שריפה
פגיעה בעצב השוקיתי המשותף יכולה לגרום לנימול, עקצוץ, תחושת שריפה או ירידה בתחושה בצד החיצוני של השוק ובגב כף הרגל. כאשר הענף העמוק מעורב במיוחד, ייתכן נימול באזור שבין הבוהן הגדולה לאצבע השנייה. כאשר הענף השטחי מעורב, התחושה הלא תקינה תופיע יותר בגב כף הרגל ובחלק החיצוני של השוק.
תסמינים תחושתיים בלבד יכולים להיות קלים, אך הם עדיין חשובים. אם הנימול מתפשט, אם מופיעה חולשה, או אם התחושה מלווה בכאב עצבי חזק, יש צורך בבירור.
כאב סביב הברך, השוק או גב כף הרגל
לא כל נוירופתיה של העצב השוקיתי מתבטאת רק בחולשה. חלק מהמטופלים מתארים כאב חד, שורף, דוקר או עמוק בצד החיצוני של הברך, לאורך השוק או בגב כף הרגל. הכאב עשוי להחמיר בהליכה, ישיבה ברגליים משוכלות, כריעה, לחץ מקומי על ראש השוקית או נעילת נעליים מסוימות.
לעיתים הכאב דומה לכאב שמקורו בגב התחתון או בעצב הסיאטי. זו אחת הסיבות לכך שהאבחון חייב לכלול גם בדיקה של הגב, הירך, הברך, הקרסול והעצב עצמו.
אבחנה מבדלת: מה עוד יכול לגרום לצניחת כף רגל?
רדיקולופתיה L5
אחת האבחנות החשובות ביותר שיש להבדיל מנוירופתיה שוקיתית היא רדיקולופתיה של שורש L5 בגב התחתון. גם רדיקולופתיה L5 יכולה לגרום לחולשה בהרמת כף הרגל, כאב מקרין, נימול וקושי בהליכה. ההבדל הוא שמקור הבעיה נמצא בשורש עצב היוצא מעמוד השדרה, ולא בעצב סביב ראש השוקית.
בבדיקה מחפשים סימנים שמבדילים בין המצבים. בנוירופתיה של העצב השוקיתי, חולשה בהפניית כף הרגל החוצה שכיחה, בעוד שכוח הפניית כף הרגל פנימה עשוי להישמר. ברדיקולופתיה L5, עלולה להופיע חולשה גם בשרירים שאינם מעוצבבים על ידי העצב השוקיתי בלבד. לכן בדיקת כוח מפורטת, תחושה, רפלקסים ומבחנים עצביים חשובה מאוד (Masakado, 2008; Foreman, 2020).
פגיעה בעצב הסיאטי או במקלעת הלומבו־סקרלית
פגיעה גבוהה יותר בעצב הסיאטי או במקלעת העצבים באגן יכולה לגרום לתסמינים דומים, אך בדרך כלל תהיה מעורבות רחבה יותר. ייתכנו חולשה בכיפוף ברך, חולשה בשרירי ירך אחוריים, שינוי תחושה נרחב יותר או מעורבות של שרירים שאינם שייכים לעצב השוקיתי בלבד.
האבחנה חשובה משום שהטיפול שונה. לחץ מקומי על ראש השוקית אינו מטופל כמו פגיעה במקלעת עצבית או בעצב הסיאטי, וההדמיה הנדרשת עשויה להיות שונה.
מצבים מרכזיים נדירים
לעיתים נדירות, צניחת כף רגל יכולה לנבוע ממקור במוח או בחוט השדרה. בדרך כלל יהיו סימנים נוירולוגיים נוספים, אך לא תמיד הם בולטים בתחילה. חולשה פתאומית, שינוי בדיבור, חולשה ביד, הפרעת שיווי משקל, בלבול או סימנים נוירולוגיים חדשים מחייבים בדיקה רפואית דחופה.
איך מאבחנים נוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף?
תשאול קליני ממוקד
האבחון מתחיל בשאלות מדויקות: מתי התחילה החולשה, האם הייתה חבלה, האם הייתה ישיבה ממושכת ברגליים משוכלות, האם הייתה ירידה חדה במשקל, האם היה ניתוח, האם יש כאב גב, האם יש נימול, האם יש החמרה, והאם יש קושי בהליכה או מעידות.
יש לברר גם מחלות רקע כמו סוכרת, מחלות עצביות, מחלות דלקתיות, חסרים תזונתיים, שימוש בתרופות מסוימות, אלכוהול, טיפולים אונקולוגיים או היסטוריה של פציעות ברך וקרסול. נוירופתיה יכולה להיות מקומית, אך לעיתים היא מופיעה על רקע מערכת עצבים רגישה יותר או מחלה כללית.
בדיקה גופנית ונוירולוגית
בדיקה טובה כוללת הערכת הליכה, יכולת הליכה על עקבים, כוח בהרמת כף הרגל, פשיטת הבוהן, הפניית כף הרגל החוצה ופנימה, תחושה בגב כף הרגל ובשוק, רפלקסים, בדיקת גב תחתון, בדיקת ברך וקרסול ומישוש סביב ראש השוקית.
סימן טינל חיובי באזור ראש השוקית, כלומר עקצוץ או הקרנה בעת נקישה עדינה על העצב, יכול לתמוך במקור מקומי. עם זאת, סימן בודד אינו מספיק. האבחון נשען על דפוס שלם: סיפור, מיקום, חולשה, תחושה, בדיקה והמשך בירור לפי הצורך.
EMG ובדיקות הולכה עצבית
בדיקות הולכה עצבית ו־EMG הן כלי מרכזי באבחון. הן יכולות לזהות האם קיימת האטה בהולכה סביב ראש השוקית, חסם הולכה, פגיעה אקסונלית, מעורבות של שרירים מסוימים או סימנים שמכוונים לרדיקולופתיה. הן עוזרות גם להעריך חומרה ופרוגנוזה.
חשוב לדעת שבשלב מוקדם מאוד לאחר פגיעה, חלק מהממצאים עשויים עדיין לא להיות מלאים. לכן במקרים מסוימים נדרשת בדיקה חוזרת לאחר מספר שבועות. סקירות בתחום מדגישות שהבדיקה האלקטרופיזיולוגית מסייעת הן לאבחנה מבדלת והן לתכנון טיפול (Marciniak, 2013; Masakado, 2008).
אולטרסאונד, MRI והדמיה
אולטרסאונד עצבי יכול להדגים עיבוי של העצב, לחץ מקומי, שינוי מבני, ציסטה או הפרעה סביב ראש השוקית. מחקר על אולטרסאונד בנוירופתיה של העצב השוקיתי בראש השוקית מצא שמדידת שטח חתך של העצב יכולה לסייע באבחון ולהשלים את הבדיקות האלקטרופיזיולוגיות (Kim, 2016).
MRI יכול להיות חשוב כאשר חושדים בגוש, ציסטה, פגיעה טראומטית, בעיה בברך, פגיעה בעמוד השדרה או מקור שאינו ברור. אולטרסאונד שימושי במיוחד להערכת עצבים שטחיים ודינמיים, בעוד MRI מספק תמונה רחבה יותר של רקמות רכות, מפרקים ועמוד שדרה (Wijntjes, 2020).
טיפול שמרני: מה עושים בתחילת הדרך?
הסרת לחץ ושינוי הרגלים
הצעד הראשון הוא להסיר גורם לחץ ברור. יש להימנע מישיבה ברגליים משוכלות, כריעה ממושכת, לחץ על הצד החיצוני של הברך, סד לוחץ או תנוחה שמגבירה נימול. לעיתים מומלץ להשתמש בריפוד באזור ראש השוקית, במיוחד בשינה או בזמן ישיבה ממושכת.
אם מקור הבעיה הוא תנוחה או לחץ חיצוני, שינוי התנהגותי מוקדם יכול להיות משמעותי מאוד. במקרים קלים, כאשר אין חולשה קשה ואין החמרה, הגוף עשוי להתאושש בהדרגה לאחר הסרת הלחץ ומתן זמן לעצב להשתקם.
תרגול ושיקום הליכה
שיקום כולל חיזוק שרירי הרמה של כף הרגל, חיזוק שרירי השוק והירך, תרגול שיווי משקל, תרגול הליכה, שמירה על טווח תנועה בקרסול ומניעת התקצרות של גיד אכילס. כאשר קיימת צניחת כף רגל, חשוב לעבוד גם על בטיחות בהליכה כדי להפחית סיכון למעידות.
תרגול עצבי עדין, המכונה לעיתים גלישה עצבית (nerve gliding או nerve flossing), עשוי להשתלב במקרים מסוימים, אך עליו להתבצע בזהירות. תרגול אגרסיבי מדי יכול להחמיר גירוי עצבי. לכן המינון צריך להיות מותאם לתגובה של המטופל (Fortier, 2021).
סד AFO ותמיכה בכף הרגל
כאשר יש צניחת כף רגל משמעותית, סד AFO יכול לעזור לשמור את כף הרגל במנח בטוח בזמן הליכה. המטרה אינה “להחליף” שיקום, אלא לאפשר הליכה בטוחה, להפחית מעידות ולמנוע תבניות פיצוי מזיקות.
סד מתאים במיוחד כאשר החולשה מפריעה לתפקוד היומיומי או כאשר יש סיכון לנפילות. במקביל, ממשיכים לעקוב אחר חזרת כוח, תחושה ותפקוד.
טיפול בכאב עצבי
כאב עצבי יכול להיות שורף, דוקר או חשמלי. טיפול בכאב עשוי לכלול תרופות לפי החלטת רופא, התאמת עומסים, טיפול שיקומי והפחתת לחץ מכני. לא מומלץ להסתמך רק על משככי כאבים אם קיימת חולשה מתקדמת, מפני שהבעיה המרכזית היא תפקוד העצב ולא רק תחושת הכאב.
מתי שוקלים ניתוח?
ניתוח נשקל כאשר יש לחץ מבני ברור, ציסטה או גוש, פגיעה טראומטית חמורה, החמרה נוירולוגית, או חוסר שיפור לאחר תקופה מתאימה של טיפול שמרני. במקרים של לחץ סביב ראש השוקית, ניתוח דקומפרסיה יכול לשחרר את העצב מהרקמות הלוחצות סביבו.
מחקר רטרוספקטיבי משנת 2024 דיווח על שיפור במדדי כוח, תחושה וכאב לאחר דקומפרסיה של העצב השוקיתי המשותף, אך כמו במחקרים כירורגיים רבים, יש לפרש תוצאות לפי סוג הפגיעה, משך התסמינים, חומרת החולשה ומצב המטופל (King, 2024). בחלק מהמקרים, אם הפגיעה ממושכת וקשה, נשקלות גם אפשרויות כמו העברת גיד לשיפור הרמת כף הרגל.
כירופרקטיקה ונוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף
איפה כירופרקטיקה יכולה להשתלב?
כירופרקטיקה יכולה להועיל כחלק מגישה שמרנית ותפקודית, במיוחד כאשר יש צורך להבדיל בין מקור מקומי בעצב השוקיתי לבין מקור מהגב התחתון, האגן, הירך או העצב הסיאטי. כירופרקט מיומן יכול לבצע בדיקה שרירית־שלדית ונוירולוגית בסיסית, להעריך הליכה, טווחי תנועה, כוח, תחושה, תפקוד קרסול וברך, ולזהות גורמי עומס כמו לחץ סביב ראש השוקית, מגבלת תנועה או תבנית הליכה מפצה.
הטיפול הכירופרקטי עשוי לכלול טיפול ידני עדין במפרקי הקרסול, הברך, הירך, האגן או הגב לפי צורך, טיפול ברקמות רכות, הדרכה להפחתת לחץ על העצב, תרגילי חיזוק, שיווי משקל, תרגול הליכה והפניה להמשך בירור כאשר יש חולשה משמעותית או חשד למקור שאינו מכני.
מה חשוב להדגיש לגבי כירופרקטיקה?
כירופרקטיקה אינה מחליפה EMG, אולטרסאונד, MRI או הערכה רפואית כאשר מופיעה צניחת כף רגל חדשה או מתקדמת. חולשה בהרמת כף הרגל היא סימן נוירולוגי חשוב, ולכן טיפול ידני בלבד ללא בירור מתאים עלול לעכב אבחנה.
ישנם דיווחי מקרה על טיפול כירופרקטי במטופלים עם צניחת כף רגל על רקע נוירופתיה פרונאלית, אך מדובר ברמת ראיות מוגבלת ולא בהוכחה שטיפול כירופרקטי מתאים לכל מקרה (Francio, 2014). לכן הגישה הנכונה היא שילוב: אבחון זהיר, מעקב אחר כוח ותחושה, שיקום פעיל, הסרת לחץ, והפניה לנוירולוג, אורתופד או מומחה עצבים כאשר יש צורך.
סקירה רחבה על כירופרקטיקה ומניפולציה עמוד־שדרתית מדגישה שהמקצוע מבוסס בעיקר על טיפול בהפרעות שריר־שלד, עם חשיבות להתאמה אישית, זיהוי מצבים שאינם מתאימים לטיפול ידני ושילוב טיפול פעיל (Trager, 2024). במקרה של נוירופתיה שוקיתית, זהירות זו חשובה במיוחד.
סימני אזהרה שמחייבים בדיקה מהירה
יש לפנות לבדיקה רפואית בהקדם כאשר מופיעה צניחת כף רגל חדשה, חולשה שמחמירה, חוסר יכולת להרים את הבוהן או כף הרגל, נפילות, חוסר תחושה משמעותי, כאב עצבי חזק, פגיעה לאחר חבלה קשה, כאב גב עם חולשה ברגל, אובדן שליטה על סוגרים, נימול באזור המפשעה או סימנים נוירולוגיים נוספים.
בדיקה מהירה חשובה גם כאשר התסמינים הופיעו לאחר ניתוח, גבס, ירידה חדה במשקל, חבלה בברך או הופעת גוש סביב ראש השוקית. ככל שמזהים מוקדם יותר את מקור הלחץ, כך גדל הסיכוי למנוע נזק ממושך.
מניעה: איך מפחיתים סיכון לנוירופתיה שוקיתית?
מניעה מתחילה בהימנעות מלחץ ממושך על הצד החיצוני של הברך. כדאי להימנע מישיבה ממושכת ברגליים משוכלות, לשנות תנוחות לעיתים קרובות, להיזהר מכריעה ממושכת, לוודא שסדים או גבסים אינם לוחצים, ולרפד אזור רגיש כאשר יש נטייה ללחץ בזמן שינה.
בספורט ובעבודה פיזית חשוב להתייחס לפציעות ברך וקרסול בזמן, לשקם נקעי קרסול, לשפר שיווי משקל, לחזק את שרירי השוק והירך ולמנוע חזרה מוקדמת מדי לפעילות לאחר פציעה. אצל אנשים עם סוכרת או נוירופתיה כללית, יש חשיבות מיוחדת להימנעות מלחץ מקומי, משום שעצבים רגישים יותר עלולים להיפגע בקלות רבה יותר.
סיכום: אבחון מוקדם וטיפול מותאם הם המפתח
נוירופתיה של העצב השוקיתי המשותף היא פגיעה עצבית חשובה שיכולה לגרום לנימול, כאב, חולשה, שינוי הליכה וצניחת כף רגל. הסיבה השכיחה ביותר היא לחץ סביב ראש השוקית, אך יש לשקול גם חבלה, ניתוח, ירידה חדה במשקל, גוש, ציסטה, רדיקולופתיה L5, פגיעה בעצב הסיאטי ומצבים נוירולוגיים אחרים.
האבחון כולל תשאול, בדיקה נוירולוגית, בדיקת הליכה, EMG, בדיקות הולכה עצבית ולעיתים אולטרסאונד או MRI. הטיפול מתחיל לרוב בהסרת לחץ, התאמת פעילות, פיזיותרפיה, תרגול, סד AFO לפי צורך ומעקב. כאשר אין שיפור, כאשר יש החמרה או כאשר יש לחץ מבני ברור, ייתכן צורך בהערכה ניתוחית.
כירופרקטיקה יכולה להשתלב כחלק מטיפול שמרני כאשר היא מבוססת על אבחנה מבדלת, בדיקה נוירולוגית, שיקום פעיל והפניה מתאימה. המטרה אינה רק להפחית כאב, אלא לשמור על תפקוד, למנוע מעידות, להחזיר כוח ולזהות מוקדם מקרים שדורשים בירור רפואי מתקדם.
References:
Baima, J., & Krivickas, L. (2008). Evaluation and treatment of peroneal neuropathy. Current Reviews in Musculoskeletal Medicine, 1(2), 147-153.
Carolus, A. E., Becker, M., Cuny, J., Smektala, R., Schmieder, K., & Brenke, C. (2019). The interdisciplinary management of foot drop. Deutsches Ärzteblatt International, 116(20), 347-354.
Fortier, L. M., Markel, M., Thomas, B. G., Sherman, W. F., Thomas, B. H., & Kaye, A. D. (2021). An update on peroneal nerve entrapment and neuropathy. Orthopedic Reviews, 13(2), 24937.
Francio, V. T. (2014). Chiropractic care for foot drop due to peroneal nerve neuropathy. Journal of Bodywork and Movement Therapies, 18(2), 200-203.
Kim, J. Y., Song, S., Park, H. J., Rhee, W. I., & Won, S. J. (2016). Diagnostic cutoff value for ultrasonography of the common fibular neuropathy at the fibular head. Annals of Rehabilitation Medicine, 40(6), 1057-1063.
King, J. D., Gwam, C. U., Cignetti, N. E., Dhaliwal, K. K., Gordon, J. B., Ma, X., & Li, Z. (2024). Outcomes of common peroneal nerve decompression. Cureus, 16(9), e68526.
Marciniak, C. (2013). Fibular/peroneal neuropathy: Electrodiagnostic features and clinical correlates. Physical Medicine and Rehabilitation Clinics of North America, 24(1), 121-137.
Masakado, Y., Kawakami, M., Suzuki, K., Abe, L., Ota, T., & Kimura, A. (2008). Clinical neurophysiology in the diagnosis of peroneal nerve palsy. The Keio Journal of Medicine, 57(2), 84-89.
Poage, C., Roth, C., & Scott, B. (2016). Peroneal nerve palsy: Evaluation and management. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 24(1), 1-10. https://doi.org/10.5435/JAAOS-D-14-00420.
Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668.
Wijntjes, J., Borchert, A., van Alfen, N., & colleagues. (2020). Nerve ultrasound in traumatic and iatrogenic peripheral nerve injury. Diagnostics, 10(11), 908.