מחלת שוירמן: תסמינים, אבחון וטיפול

מחלת שוירמן: תסמינים, אבחון וטיפול נדונים כאן בהרחבה. מחלת שוירמן מתפתחת לרוב בגב העליון והמרכזי וליתר דיוק בחוליות עמוד השדרה הגבי. עיקר החולים המחלה זאת הם ילדים ובני נוער. ברוב המקרים המחלה הזאת אינה גורמת לסימנים ותסמינים משמעותיים. בחלק קטן מהמקרים היא עלולה לגרום לכאבי גב, להתפתחות עקשת חמורה (קיפוזיס על שם שוירמן) ובמשך הזמן גם לנזקים לדיסקים הבין חולייתיים.

ברוב המקרים מחלת שוירמן (Scheunemann's disease) פוגעת בחוליות הגביות (עמוד שדרה טורקלי). בחלק קטן מהמקרים המחלה עלולה לפגוע גם בעמוד השדרה הגבי מותני או הצווארי. מחלת שוירמן גורמת למבנה חוליות בצורת טריז. בעקבות זאת מתפתח קיפוזיס גבי מוגבר (Hyper kyphosis) ופרוגרסיבי. ילדים ובני הנוער הלוקים במחלת שוירמן מתאפיינים גב ביציבה לקויה ולעתים גם כאבי גב עליון. סיבוכים שכיחים בקרב חולי שוירמן כוללים פגיעה בדיסקים הבין חולייתיים, עקמת, ספונדילוליזיס מותני, ספונדילוליסטזיס מותני ועוד. אבחון מהיר וטיפול מתאים עשויים למנוע התפתחות של נזקים משניים. במאמר "מחלת שוירמן: תסמינים, אבחון וטיפול" נדון בנושא.

מחלת שוירמן: תסמינים, אבחון וטיפול – רקע

מחלת שוירמן, או Scheuermann’s disease, היא הפרעה התפתחותית של עמוד השדרה המתבטאת בקיפוזיס מבני – קימור מוגבר ונוקשה יחסית של עמוד השדרה, המופיע לרוב במהלך תקופת הגדילה. בניגוד ל"גב כפוף" יציבתי שניתן בדרך כלל ליישר באופן רצוני, במחלת שוירמן קיימים שינויים במבנה החוליות עצמן, ולכן הקימור אינו נעלם לחלוטין כאשר המטופל מזדקף. המחלה מזוהה בעיקר בגיל ההתבגרות, אך השפעותיה עשויות להמשיך גם בבגרות.

אצל חלק מהמתבגרים הביטוי העיקרי הוא שינוי בצורת הגב, בעוד שאצל אחרים מופיעים כאבים בין השכמות, עייפות בגב, נוקשות וקושי בפעילות ממושכת. חומרת התסמינים אינה תמיד תואמת את מידת הקיפוזיס בצילום. מחקרים ארוכי טווח אף מראים כי אנשים רבים עם מחלת שוירמן מתפקדים היטב לאורך עשרות שנים, ולכן עצם האבחנה אינה צריכה להתפרש כנזק מתקדם ובלתי נמנע לעמוד השדרה (Ristolainen et al., 2012; Jönsson et al., 2023).

הטיפול נקבע לפי גיל המטופל, מידת הקימור, שנות הגדילה שנותרו, נוקשות העקומה, רמת הכאב והאם קיימת התקדמות. במקרים רבים הטיפול שמרני וכולל פעילות גופנית, תרגול ממוקד, ניהול עומסים ולעיתים מחוך. כירופרקטיקה המתמחה בפציעות ספורט ושיקום יכולה להשתלב בטיפול כאשר מטרתה היא לשפר תפקוד, ניידות, כוח וסבילות לעומס, ולא כאשר מוצגת מניפולציה כדרך "ליישר" חוליות שעברו שינוי מבני.

מהי מחלת שוירמן?

עמוד השדרה החזי בנוי באופן טבעי בקימור לאחור הנקרא קיפוזיס. במחלת שוירמן הקימור גדול מהרגיל ונובע משינויים בתהליך הגדילה של מספר חוליות. החלק הקדמי של גוף החוליה גדל בצורה שונה מהחלק האחורי, וכך חלק מהחוליות מקבלות צורה טריזית. כאשר מספר חוליות סמוכות משתנות בצורה זו, מתפתחת קשת קיפוטית מבנית.

המחלה מתפתחת בדרך כלל בתקופה שבה השלד עדיין גדל. המנגנון המדויק אינו ידוע, אך המחקר מצביע על שילוב אפשרי של גורמים גנטיים, ביולוגיים ומכניים. מחקרים בתאומים מצאו מרכיב תורשתי משמעותי, אך אין מדובר במחלה שניתן להסביר באמצעות גן יחיד או גורם יחיד (Damborg et al., 2006; Damborg et al., 2011).

בצילומים ניתן לראות, נוסף על צורת הטריז של החוליות, גם אי־סדירות של לוחות הקצה ולעיתים קשריות Schmorl, שבהן רקמת דיסק חודרת לתוך גוף החוליה. ממצאים אלה מסייעים לאבחון אך אינם מלמדים לבדם כמה כאב יחווה המטופל (Gokce & Beyhan, 2016).

מחלת שוירמן לעומת קיפוזיס יציבתי

ההבחנה בין שוירמן לבין יציבה כפופה חשובה, משום שמדובר בשני מצבים שונים מבחינה מבנית וטיפולית. מתבגרים רבים מפתחים נטייה לשבת ולעמוד עם כתפיים שמוטות וגב מעוגל, אך אצלם עמוד השדרה עצמו יכול להיות תקין.

בבדיקה קלינית יבקש המטפל מהמטופל להזדקף או לבצע תנועה לכיוון פשיטת הגב. בקיפוזיס יציבתי ניתן בדרך כלל להפחית משמעותית את הקימור. במחלת שוירמן העקומה נשארת בולטת יותר גם כאשר המטופל מנסה להתיישר, משום שחלק ממנה נובע מהגאומטריה של החוליות עצמן (Palazzo et al., 2014).

מהם התסמינים של מחלת שוירמן?

המראה החיצוני הוא לעיתים הסימן הראשון. ההורים או המתבגר מבחינים בגב עליון מעוגל, ולעיתים נדמה שהראש והכתפיים נוטים קדימה. כאשר הקימור בחלק החזי בולט, הגוף יכול לפצות באמצעות הגדלת הלורדוזיס המותני או הצווארי כדי לשמור את הראש והאגן מעל בסיס התמיכה.

כאב גב הוא תסמין אפשרי אך אינו מופיע אצל כולם. כאשר הוא קיים, הוא ממוקם פעמים רבות סביב שיא הקימור ומתגבר לאחר ישיבה, עמידה, אימון או יום לימודים ממושך. חלק מהמטופלים מתארים עייפות או תחושת מאמץ בשרירי הגב יותר מאשר כאב חד.

שוירמן אצל ילדים ומתבגרים: תסמינים שכיחים

בגיל הגדילה ניתן לראות נוקשות בחלק החזי של עמוד השדרה, מתח בהמסטרינגס, קושי ביישור הגב ועייפות בפעילויות הדורשות שמירה ממושכת על תנוחה. אצל ספורטאים התלונה יכולה להופיע דווקא באימוני כוח, ריצה, חתירה, רכיבה על אופניים או ענפים שבהם שוהים זמן רב בכיפוף.

מחקרים מצאו קשר בין שוירמן לבין כאבי גב ותפקוד מופחת בחלק מהאוכלוסיות, אך הקשר אינו מוחלט. גם מידת הקימור בצילום אינה מאפשרת לנבא בצורה מדויקת את חומרת הכאב אצל אדם מסוים (Ristolainen et al., 2012; Bezalel et al., 2019).

מחלת שוירמן בגב אצל מבוגרים

לאחר סיום הגדילה, מבנה החוליות אינו משתנה באמצעות תרגילים או טיפול ידני. עם זאת, התסמינים סביבו בהחלט יכולים להשתנות. מבוגרים עשויים לפתח נוקשות, כאבי גב מכניים, סבולת נמוכה של שרירי זוקפי הגב או עומס מוגבר באזורים הסמוכים לקימור.

התמונה ארוכת הטווח אינה בהכרח שלילית. במחקר מעקב של 37 שנים נמצא אמנם סיכון גבוה יותר לחלק מתלונות הגב ולהגבלות מסוימות בקרב אנשים עם שוירמן, אך מחקר משנת 2023 בקרב גברים מבוגרים לא מצא יותר כאבי גב וצוואר או יותר מגבלות תפקודיות בהשוואה לגברים ללא המחלה (Ristolainen et al., 2012; Jönsson et al., 2023). הנתונים מחזקים את הצורך להתייחס למטופל ולא רק לצילום.

סוגים של מחלת שוירמן

נהוג להבחין בין שוירמן חזי "טיפוסי" לבין צורה חזית־מותנית או מותנית, המכונה לעיתים שוירמן א־טיפוסי.

שוירמן חזי טיפוסי

בצורה הטיפוסית שיא הקיפוזיס נמצא בדרך כלל באזור החזי האמצעי או התחתון. הקימור נראה כגב עליון מעוגל ובולט, ולעיתים הגוף מפצה באמצעות לורדוזיס מוגבר במותניים ובצוואר.

שוירמן חזי־מותני

כאשר המעורבות נמוכה יותר באזור המעבר בין בית החזה למותניים, הקימור החזי הכולל יכול להיות פחות בולט. לעומת זאת, המטופל עשוי להתלונן יותר על כאב סביב הגב התחתון או המעבר החזי־מותני. בהדמיה ניתן לראות אי־סדירות של לוחות הקצה, קשריות Schmorl ושינויים במספר חוליות נמוכות יותר (Gokce & Beyhan, 2016).

מה גורם למחלת שוירמן?

הסיבה המדויקת אינה ידועה. בעבר הוצעו הסברים שונים, החל מעומס מכני ועד הפרעה באספקת הדם ללוחות הגדילה. כיום ההבנה היא שסביר שמדובר בתהליך רב־גורמי.

המחקר הגנטי מספק ראיה משמעותית לכך שקיימת נטייה תורשתית. מחקר תאומים מצא התאמה גבוהה יותר בקרב תאומים זהים, ומחקר גנטי נוסף תמך בתרומה תורשתית משמעותית להתפתחות המחלה (Damborg et al., 2006; Damborg et al., 2011).

משקל, גדילה מהירה ועומסים מכניים עשויים להשפיע על אופן הביטוי של המחלה, אך אין בסיס לטענה שמתבגר "גרם לעצמו" לשוירמן משום שישב כפוף או השתמש בטלפון. יציבה כפופה יכולה להבליט את הקימור ולתרום לעייפות, אבל אינה מסבירה לבדה את השינוי המבני בחוליות (Fotiadis et al., 2008; Palazzo et al., 2014).

אבחון מחלת שוירמן

האבחון מבוסס על שילוב בין סיפור המקרה, בדיקה גופנית וצילומי עמוד שדרה בעמידה. גיל המטופל, מהירות השינוי במראה הגב, נוכחות כאב והיסטוריה משפחתית מספקים הקשר חשוב.

בבדיקה מתרשמים מהקימור במבט מהצד, מהגמישות שלו, ממנח הראש והאגן ומטווחי התנועה. בודקים גם כוח, תחושה ורפלקסים כאשר הדבר נדרש. בנוסף ניתן להעריך קיצור יחסי של שרירי הירך האחוריים, תנועתיות מפרקי הירך ויכולת השליטה בגו.

צילום רנטגן וקריטריונים לשוירמן

צילום עמוד שדרה צידי בעמידה הוא כלי מרכזי באבחון. זווית הקיפוזיס נמדדת בדרך כלל בשיטת Cobb. הקריטריון הקלאסי המזוהה עם שוירמן כולל צורת טריז של יותר מ־5 מעלות בשלוש חוליות סמוכות לפחות. בנוסף ניתן לראות אי־סדירות של לוחות הקצה, היצרות מסוימת של מרווחי הדיסקים וקשריות Schmorl (Gokce & Beyhan, 2016; Bezalel et al., 2019).

חשוב שלא להפוך מספר בודד בצילום לאבחנה בפני עצמה. טווח הקיפוזיס התקין משתנה בהתאם לגיל, תנוחת הצילום ושיטת המדידה. כמו כן, קיימים אנשים עם ממצאים רדיולוגיים של שוירמן ותסמינים מועטים מאוד.

האם צריך MRI במחלת שוירמן?

לא בכל מקרה. אצל מתבגר עם תמונה קלינית ורדיולוגית טיפוסית וללא סימנים חריגים, צילומי עמידה מספקים לעיתים קרובות את המידע המרכזי. MRI נעשה חשוב יותר כאשר מופיעים תסמינים נוירולוגיים, כאב שאינו מתאים לדפוס הרגיל, חשד לפגיעה בדיסק או פתולוגיה נוספת, או לפני ניתוח.

MRI מסוגל להדגים את הדיסקים, חוט השדרה והרקמות הרכות. מחקרים מצאו כי בחלק מהמטופלים קיימים שינויים בדיסקים וממצאים נוספים, אך משמעותם הקלינית חייבת להיקבע לפי התסמינים ולא לפי ההדמיה בלבד (Gokce & Beyhan, 2016). תסמינים נוירולוגיים משמעותיים נחשבים נדירים יחסית במחלת שוירמן.

אבחנה מבדלת: מה עוד יכול לגרום לגב קמור?

לא כל קיפוזיס בגיל ההתבגרות הוא שוירמן. חשוב לשלול קיפוזיס יציבתי, הפרעות מולדות של החוליות, עקמת משמעותית ומחלות נוירומוסקולריות. במצבים מסוימים יש לשקול גם דלקת, זיהום, גידול או שבר.

אצל מבוגרים יש אבחנות נוספות, ובהן שברי דחיסה כתוצאה מאוסטאופורוזיס, שינויים ניווניים ומחלות דלקתיות של עמוד השדרה. כאב לילה חריג, חום, ירידה במשקל או הופעה חדשה ומהירה של עיוות אינם תסמינים שיש לייחס אוטומטית לשוירמן ישן.

האם מחלת שוירמן מחמירה עם השנים?

המהלך משתנה. בתקופת הגדילה קיים פוטנציאל להתקדמות, ולכן זיהוי מוקדם חשוב במיוחד אצל מתבגר שהקימור שלו גדל במהירות. לאחר השלמת הגדילה, השינוי המבני נעשה יציב יותר בדרך כלל.

מחקר מעקב של Ristolainen ועמיתיו מצא שקיפוזיס חזי קל שלא טופל יכול להתקדם בהדרגה לאורך עשרות שנים, אך השינוי הרדיולוגי אינו בהכרח מתורגם להחמרה מקבילה בתפקוד (Ristolainen et al., 2017). מחקר מאוחר יותר באוכלוסייה מבוגרת מחזק את העובדה שמבנה שונה של עמוד השדרה אינו גוזר בהכרח כאב כרוני משמעותי (Jönsson et al., 2023).

טיפול במחלת שוירמן

הטיפול צריך להיות מותאם לגיל ולשלב הגדילה ולא רק למספר המעלות בצילום. מתבגר עם קימור גמיש יחסית ושנות גדילה רבות אינו דומה למבוגר בן 35 עם אותו מספר מעלות.

הטווחים המספריים המשמשים בהחלטה אינם גבולות מוחלטים. בספרות מקובל לשקול מחוך בעיקר כאשר המטופל עדיין גדל וקיים קימור בינוני שניתן לתיקון חלקי, ואילו ניתוח נשקל בדרך כלל בקימורים חמורים יותר, בהתקדמות משמעותית או בכאב שאינו מגיב לטיפול שמרני (Bezalel et al., 2014; Sardar et al., 2019).

פיזיותרפיה ותרגילים למחלת שוירמן

תרגול אינו משנה את הצורה שכבר נוצרה בגוף החוליות, אך הוא יכול להשפיע על החלק הגמיש של היציבה, יכולת פשיטת הגב, כוח, סבולת, נשימה ותפקוד. המטרות משתנות בהתאם למטופל: אצל מתבגר ספורטאי נרצה לשמור על יכולת להתאמן ולספוג עומסים; אצל מבוגר הסובל מכאב המטרה יכולה להיות הגדלת סבולת והפחתת רגישות.

תוכניות תרגול כוללות לעיתים קרובות חיזוק זוקפי הגב, חגורת הכתפיים והגו, עבודה על תנועתיות בית החזה ומתיחות מותאמות לשרירים נוקשים. אין צורך להפוך כל מטופל ל"ישר" מבחינה חזותית. המטרה היא לשפר את היכולת לנוע ולהתמודד עם עומס.

מחקר אקראי שבדק תרגול בשיטת Schroth בקרב מטופלים עם שוירמן מצא יתרון בתיקון הקיפוזיס ובמדדים של איכות חיים בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה תרגול סטנדרטי, אם כי היקף הראיות בתחום עדיין קטן ביחס למצבים שכיחים אחרים (Bezalel et al., 2019).

מחוך למחלת שוירמן

מחוך רלוונטי בעיקר אצל ילדים ומתבגרים שנותרה להם גדילה. המטרה היא להשפיע על העקומה בתקופה שבה החוליות עדיין מתפתחות. לאחר השלמת הבשלות השלדית יכולתו של מחוך לשנות באופן מהותי את המבנה מוגבלת מאוד.

סוג המחוך תלוי במיקום שיא הקימור ובחומרתו. נעשה שימוש במחוכים מסוג Milwaukee וב־TLSO מותאם, בהתאם למיקום העקומה. הצלחת הטיפול תלויה בין היתר בגיל, גמישות הקימור ומספר שעות השימוש בפועל (Weiss et al., 2009).

נקודה חשובה היא היענות. במחקר שבו הותקנו חיישנים במחוכים של מתבגרים עם שוירמן נמצא כי זמן השימוש האמיתי היה קצר יותר מהזמן שעליו דיווחו המטופלים וההורים. הדבר מדגיש שהצלחה במחוך תלויה לא רק במרשם אלא גם ביכולת המתבגר ללבוש אותו באופן עקבי (Sharifi et al., 2019).

כירופרקטיקה ספורטיבית ושיקום במחלת שוירמן

כירופרקטיקה המתמחה בפציעות ספורט ושיקום יכולה להשתלב בטיפול כאשר הגישה היא תפקודית ומבוססת על תרגול. הערכה יכולה לכלול טווחי תנועה של בית החזה, הצוואר והירכיים, כוח וסבולת של זוקפי הגב והשכמה, דפוסי סקוואט והרמה, תפקוד נשימתי בסיסי והתגובה לאימוני ספורט.

טיפול ידני עשוי לשמש להפחתה זמנית של נוקשות או כאב באזורים ניידים הסמוכים לעקומה. אולם יש להבחין בין שיפור בתנועה לבין שינוי מבני. מניפולציה אינה יכולה להפוך חוליה טריזית בחזרה לחוליה מלבנית, ולכן טיפול שמבטיח "להחזיר את החוליות למקום" אינו תיאור נכון של מטרת השיקום.

הראיות הישירות לטיפול כירופרקטי ספציפי במחלת שוירמן מוגבלות, וחלק מהפרסומים בתחום הם דיווחי מקרה או סדרות קטנות. לכן היתרון הסביר יותר של כירופרקט המתמחה בשיקום נובע מרכיבים משותפים לרפואת ספורט: תרגול, חיזוק, ניהול עומסים, טיפול ידני נקודתי, הדרכה והפניה לרופא או אורתופד כאשר קיימים סימנים המצדיקים זאת.

כירופרקטיקה ושיקום לספורטאים עם שוירמן

ספורטאי עם שוירמן אינו חייב להפסיק להתאמן רק בגלל צילום. יש לבחון אם קיימים כאב, מגבלה תפקודית, תגובה חריגה לעומס או התקדמות של הקימור בתקופת הגדילה. כירופרקט העוסק בפציעות ספורט יכול לסייע בהתאמת נפח האימונים ובבניית יכולת לפני החזרה לעומסים גבוהים.

בהרמת משקולות, לדוגמה, ניתן לשפר את יכולת החזקת הגו, כוח הירכיים וטכניקת הרמה בלי לדרוש "גב שטוח" שאינו אפשרי אנטומית. בענפים כגון שחייה, אופניים, חתירה והתעמלות יש להתייחס גם לזמן המצטבר בתנוחות מסוימות וליכולת להתאושש בין אימונים.

האם צריך להימנע מאימוני כוח?

ברוב המקרים אין בסיס לאיסור גורף. פעילות גופנית היא חלק חשוב משמירה על בריאות השרירים והעצמות, ואדם עם שוירמן יכול בדרך כלל להשתתף במגוון רחב של פעילויות בהתאם לתסמינים ולהנחיות רפואיות אישיות.

הבעיה מתחילה כאשר קיים עומס גדול מכושר ההסתגלות הנוכחי. אם אימון מסוים יוצר כאב הולך וגובר, החמרה שנמשכת ימים או ירידה בתפקוד, ניתן לשנות זמנית משקל, נפח, טווח תנועה או תדירות. לאחר מכן מעלים את הדרישה בהדרגה.

אצל מתבגר הנמצא במעקב בגלל עקומה מתקדמת, במיוחד כאשר נעשה שימוש במחוך, התאמת הפעילות צריכה להיות מתואמת עם הצוות המטפל.

טיפול בכאבים במחלת שוירמן

כאב אינו בהכרח סימן לכך שהעקומה מחמירה. שרירים עייפים, עומס גדול מדי, ישיבה ממושכת, ירידה בכושר או רגישות של רקמות סמוכות יכולים לתרום לכאב גם כאשר צילום עמוד השדרה יציב.

בשלב רגיש ניתן להפחית זמנית פעולות מחמירות ולשמור על תנועה נסבלת. בהמשך מחזירים עומסים בהדרגה. משככי כאבים או תרופות נוגדות דלקת עשויים להתאים במקרים מסוימים לאחר התייעצות רפואית, אך אינם משנים את המחלה עצמה.

שיקום איכותי צריך להימנע גם מהמסר שהגב "חלש" או "שחוק". מטרתו היא לשפר יכולת ולא ליצור פחד מתנועה. מחקרי המעקב ארוכי הטווח מראים שונות גדולה בתסמינים ומדגישים שרבים מהאנשים עם שוירמן ממשיכים לתפקד היטב בבגרות (Ristolainen et al., 2012; Jönsson et al., 2023).

מתי שוקלים ניתוח למחלת שוירמן?

ניתוח שמור למיעוט המטופלים. האינדיקציה אינה מתבססת על זווית Cobb בלבד אלא על שילוב של חומרת העיוות, התקדמות, כאב מתמשך שאינו מגיב לטיפול שמרני, איזון הגוף ולעיתים שיקולים תפקודיים ופסיכו־חברתיים.

בספרות מוזכרות לעיתים עקומות באזור 70 – 80 מעלות ומעלה כטווח שבו הדיון הניתוחי נעשה רלוונטי יותר, אך אין מספר יחיד שמחייב ניתוח. תסמינים נוירולוגיים, אף שהם נדירים, עשויים לחזק משמעותית את הצורך בבירור ובטיפול כירורגי (Sardar et al., 2019; Sebaaly et al., 2022).

בניתוחים מודרניים מבצעים בדרך כלל תיקון וייצוב באמצעות קיבוע חוליות. הספרות בשנים האחרונות מתארת מעבר במקרים רבים לגישה אחורית בלבד, במקום שילוב שגרתי של ניתוח קדמי ואחורי. בחירת השיטה תלויה בנוקשות העקומה, האנטומיה וניסיון המנתח.

סיכונים ותקופת שיקום לאחר ניתוח

ניתוח לתיקון קיפוזיס הוא הליך משמעותי. סיבוכים אפשריים כוללים זיהום, דימום, בעיות באיחוי העצם, כשל של אמצעי הקיבוע, בעיות סביב קצות אזור הקיבוע ופגיעה נוירולוגית נדירה. אחת הסיבות לכך שלא ממהרים לנתח היא שרוב המטופלים אינם זקוקים לכך.

לאחר הניתוח מתחיל תהליך הדרגתי של חזרה לתנועה, פעילות יומיומית ובהמשך ספורט. בשלבים הראשונים יש להגן על האיחוי, ולאחר מכן לשפר כוח, כושר וביטחון בתנועה. גם כאן לכירופרקט או מטפל שיקומי בעל הכשרה בספורט יכול להיות תפקיד משלים רק במסגרת הנחיות המנתח; מניפולציות באזור המאוחה אינן חלק מטיפול שגרתי לאחר קיבוע.

האם ניתן למנוע מחלת שוירמן?

אין כיום דרך מוכחת למנוע את עצם התפתחות המחלה, משום שהגורמים המבניים והגנטיים אינם בשליטת המטופל. אין בסיס לומר שישיבה כפופה, תיק כבד או שימוש בטלפון "יוצרים" שוירמן.

מה שכן ניתן למנוע או לצמצם הוא חלק מההשלכות התפקודיות. שמירה על פעילות גופנית, כוח, סבולת, משקל גוף מתאים והרגלי אימון הדרגתיים יכולה לסייע בהתמודדות עם כאב ועייפות. זיהוי מוקדם בתקופת הגדילה חשוב משום שהוא מאפשר לעקוב אחר עקומה מתקדמת ולשקול מחוך בזמן שבו השלד עדיין מגיב לטיפול.

מחקר משנת 2024 מצא קשר בין חוסר בוויטמין D לבין מספר תוצאות שליליות בקרב ילדים שאובחנו עם שוירמן, אך מדובר במחקר תצפיתי שאינו מוכיח שחוסר בוויטמין D גורם למחלה או שתוסף ויטמין D מתקן אותה (Chokshi et al., 2024). אין הצדקה לנטילת תוספים ללא צורך רפואי, אך במטופלים שבהם קיים חשד לחסר ניתן להתייעץ עם רופא לגבי בדיקה מתאימה.

שאלות נפוצות על מחלת שוירמן

האם מחלת שוירמן מסוכנת?

ברוב המקרים לא. זוהי הפרעה מבנית שיכולה לגרום לקיפוזיס, נוקשות וכאבי גב, אך רבים מהמטופלים מנהלים חיים פעילים. סיבוכים נוירולוגיים משמעותיים נדירים. חומרת העקומה והתגובה לאורך זמן הן שקובעות את הצורך במעקב וטיפול.

האם אפשר ליישר שוירמן באמצעות תרגילים?

תרגילים אינם משנים את הצורה הגרמית שכבר התפתחה בחוליות, אך הם יכולים לשפר את החלק הגמיש של היציבה, טווחי התנועה, כוח, כאב ותפקוד. אצל מתבגרים שעדיין גדלים ניתן לעיתים להשפיע גם על העקומה באמצעות שילוב של תרגול ומחוך מתאים.

האם כירופרקטיקה יכולה ליישר את עמוד השדרה בשוירמן?

אין ראיה שמניפולציה יכולה לשנות את צורתה של חוליה טריזית. כירופרקטיקה המתמקדת בפציעות ספורט ושיקום יכולה להיות שימושית יותר לשיפור ניידות באזורים שאינם מקובעים, להפחתת כאב, לחיזוק, לתכנון עומסים ולחזרה לפעילות. הטיפול צריך להיות מותאם למבנה עמוד השדרה ולא לנסות "לכפות" תיקון שאינו אפשרי אנטומית.

האם מחלת שוירמן גורמת לפריצת דיסק?

שוירמן יכול להיות קשור לשינויים בדיסקים ובלוחות הקצה, ובחלק מהמחקרים נמצאה שכיחות גבוהה יותר של שינויים ניווניים מסוימים. עם זאת, ממצא בדיסק אינו בהכרח מקור לכאב ואינו אומר שהמטופל יסבול מפריצת דיסק סימפטומטית (Gokce & Beyhan, 2016).

האם מותר לרוץ עם מחלת שוירמן?

בדרך כלל כן, כל עוד אין הוראה רפואית אחרת והפעילות נסבלת. אם ריצה מחמירה כאב באופן עקבי ניתן לבדוק את נפח האימונים, הקצב, ההתאוששות, כוח הרגליים והגו ולבנות חזרה הדרגתית.

האם שוירמן ממשיכה להתקדם אחרי גיל ההתבגרות?

השינוי המהיר יותר מתרחש בדרך כלל בתקופת הגדילה. לאחר הבשלת השלד העקומה נוטה להיות יציבה יותר, אם כי מחקרי מעקב מראים שיכולה להיות התקדמות איטית לאורך עשרות שנים. התקדמות רדיולוגית אינה בהכרח מלווה בהחמרה מקבילה בכאב או בתפקוד (Ristolainen et al., 2017).

מחלת שוירמן: השורה התחתונה

מחלת שוירמן היא קיפוזיס מבני המתפתח בעיקר בתקופת הגדילה ונובע משינויים בצורת החוליות. האבחנה אינה מבוססת על מראה כפוף בלבד, אלא על שילוב של בדיקה קלינית וצילומי עמוד שדרה. סימנים אופייניים כוללים חוליות בצורת טריז, אי־סדירות בלוחות הקצה ולעיתים קשריות Schmorl.

ברוב המקרים הטיפול שמרני. פעילות גופנית, תרגול מותאם, חיזוק וניהול עומסים יכולים לשפר כאב ותפקוד, ובמתבגרים נבחרים שעדיין גדלים מחוך עשוי לסייע בשליטה בעקומה. ניתוח נשקל במקרים חמורים או מתקדמים ובמצבים שבהם טיפול שמרני אינו מספק. כירופרקטיקה המתמחה בפציעות ספורט ושיקום יכולה להשתלב כחלק ממערך הטיפול כאשר הדגש הוא על תפקוד ולא על הבטחות לשינוי אנטומי. הערכת תנועה, חיזוק, שיקום ספורטיבי, טיפול ידני נקודתי והדרכה לניהול עומס יכולים להיות רלוונטיים. עם זאת, אין מקום לטענה שמניפולציה יכולה "להחזיר" חוליות שוירמן לצורתן המקורית.

המסר החשוב ביותר הוא שהצילום אינו קובע לבדו את עתיד המטופל. מחקרי מעקב של עשרות שנים מראים מגוון גדול של תוצאות, ואנשים רבים עם שוירמן ממשיכים לעבוד, להתאמן ולעסוק בספורט. מטרת הטיפול היא לא לרדוף אחר גב "מושלם", אלא לזהות מתי נדרשת התערבות, לשמור על כושר ותפקוד ולהעניק לעמוד השדרה את היכולת להתמודד עם דרישות החיים.

References:

Bezalel, T., Carmeli, E., Been, E., & Kalichman, L. (2014). Scheuermann's disease: Current diagnosis and treatment approach. Journal of Back and Musculoskeletal Rehabilitation, 27(4), 383-390. https://doi.org/10.3233/BMR-140483.

Bezalel, T., Carmeli, E., & Kalichman, L. (2019). Scheuermann's disease: Radiographic pathomorphology and association with clinical features. Asian Spine Journal, 13(1), 86-95. https://doi.org/10.31616/asj.2018.0025.

Bezalel, T., Carmeli, E., Levi, D., & Kalichman, L. (2019). The effect of Schroth therapy on thoracic kyphotic curve and quality of life in Scheuermann's patients: A randomized controlled trial. Asian Spine Journal, 13, 490-499.

Chokshi, S. N., Mudiganty, S., Clement, R. C., III, & Accousti, W. (2024). Vitamin D deficiency in Scheuermann's disease is associated with increased adverse outcomes. SICOT-J, 10, 13. https://doi.org/10.1051/sicotj/2024010.

Damborg, F., Engell, V., Andersen, M., Kyvik, K. O., & Thomsen, K. (2006). Prevalence, concordance, and heritability of Scheuermann kyphosis based on a study of twins. The Journal of Bone and Joint Surgery. American Volume, 88(10), 2133-2136. https://doi.org/10.2106/JBJS.E.01302.

Damborg, F., Engell, V., Nielsen, J., Kyvik, K. O., Andersen, M. Ø., & Thomsen, K. (2011). Genetic epidemiology of Scheuermann's disease. Acta Orthopaedica, 82(5), 602-605. https://doi.org/10.3109/17453674.2011.618919.

Fotiadis, E., Kenanidis, E., Samoladas, E., Christodoulou, A., Akritopoulos, P., & Akritopoulou, K. (2008). Scheuermann's disease: Focus on weight and height role. European Spine Journal, 17(5), 673-678. https://doi.org/10.1007/s00586-008-0641-x.

Gokce, E., & Beyhan, M. (2016). Radiological imaging findings of Scheuermann disease. World Journal of Radiology, 8(11), 895-901. https://doi.org/10.4329/wjr.v8.i11.895.

Jönsson, A., Damm, H., Hofvander, M., Rosengren, B. E., Redlund-Johnell, I., Ohlsson, C., Mellström, D., & Karlsson, M. K. (2023). In old men Scheuermann's disease is not associated with neck or back pain: A Swedish cohort study. Acta Orthopaedica, 94, 236-242. https://doi.org/10.2340/17453674.2023.12358.

Lowe, T. G. (2007). Scheuermann's kyphosis. Neurosurgery Clinics of North America, 18(2), 305-315. https://doi.org/10.1016/j.nec.2007.02.011.

Palazzo, C., Sailhan, F., & Revel, M. (2014). Scheuermann's disease: An update. Joint Bone Spine, 81(3), 209-214. https://doi.org/10.1016/j.jbspin.2013.11.012.

Ristolainen, L., Kettunen, J. A., Heliövaara, M., Kujala, U. M., Heinonen, A., & Schlenzka, D. (2012). Untreated Scheuermann's disease: A 37-year follow-up study. European Spine Journal, 21(5), 819-824. https://doi.org/10.1007/s00586-011-2075-0.

Ristolainen, L., Kettunen, J. A., Kujala, U. M., Heinonen, A., & Schlenzka, D. (2017). Progression of untreated mild thoracic Scheuermann's kyphosis: Radiographic and functional assessment after mean follow-up of 46 years. Journal of Orthopaedic Science, 22(4), 652-657. https://doi.org/10.1016/j.jos.2017.03.009.

Sardar, Z. M., Ames, R. J., & Lenke, L. G. (2019). Scheuermann's kyphosis: Diagnosis, management, and selecting fusion levels. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 27(10), e462-e472. https://doi.org/10.5435/JAAOS-D-17-00748.

Sharifi, P., Kamyab, M., Babaee, T., & Ganjavian, M. S. (2019). Objective monitoring of brace wearing time in adolescents with Scheuermann's kyphosis. Asian Spine Journal, 13(6), 942-948. https://doi.org/10.31616/asj.2019.0008.

Weiss, H.-R., Dieckmann, J., & Gerner, H.-J. (2002). Effect of intensive rehabilitation on pain in patients with Scheuermann's disease. Studies in Health Technology and Informatics, 88, 254-257. https://doi.org/10.3233/978-1-60750-932-5-254.

Weiss, H.-R., Turnbull, D., & Bohr, S. (2009). Brace treatment for patients with Scheuermann's disease: A review of the literature and first experiences with a new brace design. Scoliosis, 4, 22. https://doi.org/10.1186/1748-7161-4-22.America, Volume 3, Issue 1, 222.