פריצת דיסק צווארי: טיפול

פריצת דיסק צווארי: טיפול מהיר עשוי למנוע פגיעה בלתי הפיכה וצורך בניתוח. לרוב, סימפטומים המופיעים בצוואר נובעים מנזקים מינוריים וחולפים תוך זמן קצר. יש לעתים שנזקים משמעותיים יותר כמו בלט או פריצת דיסק הם מקור לסימנים והתסמינים.

התעלמות מהכאב ומשאר הסימפטומים הנגרמים בגלל נזק משמעותי עלולה להחמיר את הנזקים ואת הסימפטומים. התעלמות כזאת עלולה להוביל להתפתחות כאבים ומגבלות תנועה כרוניים ואפילו לחסרים נוירולוגיים וצורך בניתוח. עם זאת, חשוב לזכור שלא מומלץ לטפל בבלט או בפריצת דיסק צווארי שאינם גורמים לסימפטומים.

פריצת דיסק צווארי: טיפול – רקע

פריצת דיסק צווארית מתרחשת כאשר גרעין הדיסק (“החומר הג’לטיני”) בוקע דרך הטבעת הסיבית ופוגע בשורשי העצבים או בחוט השדרה. הביטוי הקליני נע בין כאבי צוואר מקומיים ועד רדיקולופתיה (הקרנה ליד) ומיאלופתיה (פגיעה בחוט השדרה). במרבית המקרים של פריצת דיסק צווארי אין סימנים נוירולוגיים חמורים ולכן ניתן לטפל בהם באופן שמרני. האבחנה של פריצת דיסק צווארית מבוססת על היסטוריה קלינית, בדיקה גופנית ומחקרי הדמיה. לדיוק האבחנה חשוב לבצע הליך של אבחנה מבדלת. הטיפול בפריצת דיסק צווארית תלוי בחומרת התסמינים, במידת הפגיעה הנוירולוגית ובהעדפת המטופל ובציפיותיו.

ברוב המקרים ניתן לטפל ולנהל פריצת דיסק צווארית באופן שמרני ובכלל זה טיפול כירופרקטי ועוד. טיפול שמרני מוקדם הכולל הדרכה להפחתת עומסים, תרגול מדורג, טיפול ידני/כירופרקטי מבוקר, התאמות ארגונומיות ולעיתים תמיכה צווארית קצרת־טווח מביאים לשיפור משמעותי תוך שבועות עד חודשים (Wong, 2014). ניתוח נשקל כאשר קיימת החמרה נוירולוגית, מיאלופתיה, או כישלון של פרוטוקול שמרני מלא (Fehlings, 2017).

למה חשוב לפעול מהר?

כאבים צוואריים שכיחים ולעיתים חולפים מעצמם, אולם כשהתמונה מתיישבת עם בלט/פריצה ולצידה הקרנה וחסרים נוירולוגיים, דחיית טיפול עלולה להאריך את משך הכאב, להגביר נוקשות ומגבלות, ואף להחמיר פגיעה עצבית. הגישה המומלצת היא “מהר ונכון”: זיהוי דגלים אדומים, התחלת שיקום שמרני מוקדם, ניטור הדוק של סימנים נוירולוגיים, והסלמה לטיפול מתקדם רק לפי צורך (Wong, 2014; Fehlings, 2017).

פתופיזיולוגיה בקצרה

בין חוליות הצוואר יושבים דיסקים בין־חולייתיים המשמשים כבולמי זעזועים. לאורך שנים מתרחשים שינויים ניווניים במים ובקולגן, הטבעת הסיבית נחלשת, ובתנאי עומס מסוימים נוצר בלט או פריצה. החומר הבוקע יכול לגרות כימית (“דלקת עצבית”) וללחוץ מכנית על שורש עצב — ולגרום כאב צווארי, הקרנה, נימול וחולשה. במקרים פחות שכיחים, קומפרסיה על חוט השדרה יוצרת מיאלופתיה: חוסר יציבות הליכה, חולשת ידיים דו־צדדית, היפררפלקסיה, הפרעות עדינות מוטוריות ועוד (Fehlings, 2017; Nouri, 2015).

מי בסיכון להתפתחות פריצת דיסק צווארי?

האטיולוגיה של פריצת דיסק צווארי היא רב־גורמית וכוללת בן היתר:

• גנטיקה, עישון, עודף משקל, עומסי עבודה (רטט, הרמה חוזרת, תנוחות צוואר כפופות/מוארכות), ועיסוקים ישיבתיים ללא הפסקות מספקות.

מחקרי אוכלוסייה ומחקרי מקרה־ביקורת תיארו קשרים בין גורמים מכניים ותעסוקתיים לפריצות דיסק, לצד תרומת גורמי סיכון מערכתיים (Zhang, 2018; Zielińska, 2021). מבחינת שכיחות, הפגיעה נפוצה בעשורים הרביעי–החמישי ומופיעה רבות בגבהים C5–C6 ו-C6–C7 אך גם בגבהים נוספים (Wong, 2014).

טיפול עצמי: מה לעשות ומה לא

כאבים קלים ללא הקרנה נוירולוגית משמעותית יכולים להשתפר עם ניהול עצמי של עומסים הכולל:

• הימנעות מכאב: המשיכו בפעילויות שאינן מגבירות כאב. הימנעו מהרמות כבדות או טלטלות צוואר חדות.
• מנח ושינה: כרית בגובה מותאם (רוחב כתף/תמיכת לורדוזה צווארית), שינה על הגב או הצד. לא לישון על הבטן.
• תומך צוואר רך לטווח קצר: לשימוש נקודתי בימים חריפים לשיכוך עומסים.
• חזרה מדורגת לשגרה: הליכה לפני ריצה/ענפי כוח. עקרונות עומס “לאט, נמוך, מדורג”.

הפחתת כאב “בכל מחיר” אינה המטרה: משככי כאב ואמצעי קירור/חימום הם כלים נקודתיים. העיקר הוא ניהול העומס והתקדמות תפקודית מבוקרת (Wong, 2014).

טיפול שמרני מקצועי: מה באמת עובד?

במקרים רבים במיוחד בהיעדר מיאלופתיה או חולשה פרוגרסיבית  הטיפול השמרני הוא קו ראשון. טיפול כזה עשוי לכלול:

1) חינוך והדרכה

הבנת מנגנון הכאב והעומס, זיהוי “טריגרים” תעסוקתיים/ספורטיביים, ותכנון מנגנוני מיקרו־הפסקות ותנוחות חלופיות לכל משימה (Wong, 2014).

2) טיפול ידני/כירופרקטי מבוקר

טכניקות ניוד מפרקי עדין (Mobilization), מניפולציות בעלות אמפליטודה נמוכה ומהירות מבוקרת כאשר יש אינדיקציה, וטיפול ברקמות רכות; כל אלה עשויים להפחית כאב, לשפר טווחי תנועה ולשפר מכניקה סגמנטלית. סקירות מורות כי בטווח הקצר טיפול ידני כחלק מפרוטוקול רב־מרכיבי עשוי לייעל הפחתת כאב ותסמינים (Boyles, 2011; Wong, 2014). חשוב להקפיד על סלקציה זהירה ולהימנע ממניפולציות צוואריות בחשד למיאלופתיה או פגיעה וסקולרית; הספרות מתארת מקרי סיבוך נדירים אך משמעותיים לאחר מניפולציות צוואר (Salame, 2015).

3) תרגול נוירודינמי וחיזוק מדורג

תרגילי גלישת עצב/גיד (Neurodynamics) לצד חיזוק ממוקד של מייצבים צוואריים, שכמות ושרירי חגורת הכתפיים — במינון הדרגתי ומבוקר — מסייעים להחזרת תפקוד והפחתת רגישות נוירומכנית (Wong, 2014).

4) התאמות ארגונומיות

יש לבצע התאמות ארגונומיות המפחיתות עומס מהצוואר. אלה כוללות בין היתר (Occupational Exposures Review, 2023):

• עמדת מחשב מותאמת ארגונומית (גובה מסך/כיסא/משטח).
•  שימוש באביזרים להפחתת כיפוף/פשיטה קיצוניים של הצוואר.
• חלוקת עומסים בעבודה ידנית.
• הפסקות קצרות תכופות.

5) קיבוע נקודתי ותרופות לפי צורך

• במידת הצורך ובמצבים חריפים מומלץ לעשות שימוש בקולר רך לתקופה קצרה.
• טיפול תרופתי נשקל לשיכוך זמני של הכאב אך אינו “הטיפול”. חשוב להיות מודע לתופעות הלוואי האפשריות.
• במקרים עמידים ולאחר הערכה מתאימה ניתן לשקול הזרקה אפידורלית ממוקדת כחלק מגשר לשיקום. חשוב להיות מודע לתופעות הלוואי האפשריות.

פרוגנוזה

סקירת ספרות רחבה הדגישה כי בחולים עם רדיקולופתיה צווארית ללא מיאלופתיה, השיפור הספונטני משמעותי במהלך חודשים ספורים. מרבית המטופלים מפחיתים כאב ומשפרים תפקוד גם ללא ניתוח (Wong, 2014). המשמעות: התנסות אמיתית בפרוטוקול שמרני של 6–12 שבועות היא לא רק בטוחה אלא גם מבוססת ראיות (Wong, 2014).

מתי כן מפנים לניתוח?

אינדיקציות עיקריות:

במקרים הבאים מומלץ לפנות לניתוח (Fehlings, 2017):

• מיאלופתיה ניוונית צווארית (סימנים מדולדלים/פרוגרסיביים) בהתאם לקווי ההנחיה
• ניתוח מומלץ ברוב המקרים של מיאלופתיה בינונית־חמורה
• לשקול גם בשלב החלתי כשיש פגיעה תפקודית או גורמי סיכון להידרדרות.
• חולשה מתקדמת/חסר נוירולוגי מחמיר, או כישלון טיפול שמרני מלא ומתועד.

טכניקות ניתוחיות כוללות ACDF (כריתה קדמית ואיחוי חוליות), פורמינוטומיה אחורית, וארתרופלסטיה של דיסק (CDA). בחירה תלויה בגובה הלחץ, יציבות, עיוות, גיל ותפקוד (Fehlings, 2017). בשנים האחרונות גדלה הזמינות של גישות אנדוסקופיות זעיר־פולשניות (PECD/PCF אנדוסקופית) עם יתרונות פוטנציאליים בהחלמה. בשל כך התרחב גם פרופיל סיבוכים ייחודי המחייב מיומנות ומדיניות בחירה נכונה (Li, 2022; Ju, 2023; Lee, 2024).

מה צפוי לאחר ניתוח ולמה הוא לא מהווה “קיצור דרך” לכל אחד?

למרות שיעורי הצלחה טובים בהקלה על לחץ עצבי, ניתוח כרוך בסיכונים (זיהום, דיספגיה זמנית בגישה קדמית, סיבוכי שתל/איחוי, כאב מתמשך) ומצריך שיקום. מטא־אנליזות עדכניות מצביעות כי בגישות זעיר־פולשניות תיתכן חזרה מהירה יותר לתפקוד, אך שיעור סיבוכים ספציפיים (למשל פגיעה שורשית/וסקולרית) קיים ודורש סלקציה קפדנית של מועמדים (Li, 2022; Hassan, 2024; Lee, 2024). מסיבה זו, גם מי שבסוף ינותח מרוויח תהליך טיפולי שמרני מקדים לשיפור תנועתיות, שליטה שרירית והרגלי עומס.

פריצת דיסק צווארי: תכנית טיפול פרקטית (6–12 שבועות)

שבוע 1–2

• חינוך והסבר: מנגנון הכאב, מסגור התקדמות מצופה.
• היגיינת עומסים: מיקרו־הפסקות כל 20–30 דק’, מנח ראש ניטרלי, הימנעות מתנועות קצה.
• טיפול כירופרקטי ידני עדין (מוביליזציות) ורקמות רכות. תרגול נוירודינמי נמוך־עומס; הליכה יומית.
• קולר רך רק לימים החריפים.
• ניטור: כאב (VAS/NRS), תפקוד (NDI), כוח/תחושה.

שבוע 3–6

• התקדמות בתרגול: הוספת חיזוק מייצבים עמוקים (Deep Cervical Flexors), סקלנינים ושכמות; טווחי תנועה מדורגים.
• טיפול ידני/כירופרקטי לפי תגובה קלינית. הימנעות ממניפולציות בצוואר אם יש חשד למיאלופתיה/חסר מתקדם.
• התאמות ארגונומיה ייעודיות לעבודה/נהיגה.
• הערכה מחדש בסוף שבוע 6: אם אין מגמת שיפור שקילת הדמיה/הזרקה ממוקדת.

שבוע 7–12

• חזרה מדורגת לפעילות/ספורט הכוללים אימוני כוח ויציבה מתקדמים.
• תכנית תחזוקה: 2–3 תרגילים יומיים קצרים לשמירת הישגים.
• אם עדיין יש כאב/חסר נוירולוגי משמעותי דיון על אפשרות ניתוח.

תכנית זו מתיישבת עם טבע המחלה, ממזערת סיכון, ומנצלת את אחוזי ההחלמה הגבוהים ללא התערבות פולשנית (Wong, 2014; Boyles, 2011).

פריצת דיסק צווארי טיפול כירופרקטי

לפריצת דיסק צווארי יש לרוב רקע מכני ועל כן יכולה להיות מטופלת תחילה באופן שמרני, כלומר ללא ניתוחים וללא תרופות (Wong, 2014). טיפול כירופרקטי עשוי לתת מענה מקיף לכלל הבעיות המכניות בעמוד שדרה ובכללן פריצת דיסק צווארי. הטיפול הכירופרקטי בפריצת דיסק צווארי יכול להיות יעיל ובטוח כחלק מפרוטוקול שמרני במקרים ללא מיאלופתיה או חסר נוירולוגי מתקדם. בליבת הגישה עומדים:

• חינוך וניהול עומסים.
• ניוד מפרקי עדין (mobilization).
• מניפולציות נבחרות כאשר קיימת התאמה קלינית.
• שימוש באמצעים חשמליים מרפאי דלקת כגון לייזר רך, אולטרה סאונד וגלי הלם
• טיפול ברקמות רכות.
• תרגילי גלישה נוירודינמית.
• חיזוק ושיקום מייצבים עמוקים של הצוואר ושכמות.

כאשר קיימת בחירה זהירה של מטופלים, מניפולציה/ניוד בשילוב תרגול מפחיתים כאב ומשפרים תפקוד בסוגי כאב צוואר שונים (Gross, 2015). קווים מנחים קליניים ממליצים על שילוב מניפולציה/ניוד עם תרגול ספציפי במטופלים עם “כאב צוואר עם הקרנה” (radicular symptoms). חשוב לעשות זאת, תוך התקדמות מדורגת, ניטור נוירולוגי והימנעות מטכניקות מהירות במצבי סיכון (Blanpied, 2017).

טיפול כירופרקטי איכותי אמור לכלול סקר דגלים אדומים, בחירה זהירה של טכניקות (עדיפות למוביליזציות בתחילה), תרגול ביתי מובנה והמלצות ארגונומיה. במקרה של החמרה נוירולוגית, חשד למיאלופתיה או היעדר התקדמות לאחר פרוטוקול מלא — יש לשקול הדמיה והפניה להערכה ניתוחית (Blanpied, 2017; Wong, 2014).

מניעה והפחתת הישנות

על מנת להוריד את הסיכון להישנות הכאב ויתר הסימנים והתסמינים הנובעים מפריצת דיסק צווארית עליכם להקפיד על:

• יציבה דינמית: לא “קפוא ישר” אלא תנועה תכופה בין תנוחות. יציבה נכונה מסירה חלק גדול מהעומס השלילי המוטל על עמוד השדרה.
• ארגונומיה מתמשכת: גובה מסך, עכבר/מקלדת, חלוקת עומסים.
• כושר ייעודי: סבולת צוואר־שכם, גמישות חזה/כתף, שווי־משקל ופרופריוספציה.
• גורמים מערכתיים: הפסקת עישון, שמירה על משקל תקין, שינה מספקת וניהול מתחים (Occupational Review, 2023; Zielińska, 2021).

שאלות נפוצות ומענה קצר

האם פריצת דיסק “נספגת”?

לעיתים כן. יש עדויות לנסיגה חלקית/מלאה של חומר הדיסק עם הזמן, בעיקר בעמוד שדרה מותני. בעמוד שדרה צווארי קיימים דיווחים דומים, אך השונות גבוהה בין מטופלים (Lai, 2025). מכאן הערך של מתן זמן לשיקום שמרני לפני החלטה על ניתוח כשאין דגלים אדומים.

האם מניפולציות צוואר מסוכנות?

סיבוכים במטופלים שנבחרו נכון הם נדירים ביותר. עם זאת, קיימים דיווחי מקרה על פגיעה נוירולוגית/וסקולרית לאחר מניפולציה. לכן יש להימנע ממניפולציות במצבי מיאלופתיה/חסר נוירולוגי מתקדם, ולבצע אותן רק בידי מטפל מיומן ובפרוטוקול בטיחות (Salame, 2015).

מסקנות

במרבית המקרים של פריצת דיסק צווארית ללא מיאלופתיה או חסר מתקדם, טיפול שמרני מוקדם הוא הבחירה הנבונה: הוא תואם את טבע המחלה, מפחית כאב ומשפר תפקוד, ומשאיר את “דלת הניתוח” פתוחה למי שבאמת זקוק. שמרו על עקרונות עומס נכונים, שלבו טיפול ידני/כירופרקטי מבוקר, וקדמו תרגול וחוסן תפקודי. פעלו במהירות אבל בצורה מושכלת. כשמופיעים דגלים אדומים או כישלון שמרני מתמשך, יש מקום לשקול אופציות ניתוחיות מוכחות בהתאם להנחיות (Fehlings, 2017; Wong, 2014; Li, 2022).

מכתב תודה על טיפול בפריצת דיסק צווארי. 

References:

Boyles, R., Toy, P., Mellon, J., Hayes, M., & Hammer, B. (2011). Effectiveness of manual physical therapy in the treatment of cervical radiculopathy: A systematic review. Journal of Manual & Manipulative Therapy, 19(3), 135–142.

Fehlings, M. G., Tetreault, L. A., Riew, K. D., Middleton, J. W., Aarabi, B., Arnold, P. M., … Wilson, J. R. (2017). A clinical practice guideline for the management of patients with degenerative cervical myelopathy: Recommendations for patients with mild, moderate, and severe disease and nonmyelopathic patients with evidence of cord compression. Global Spine Journal, 7(3 Suppl), 70S–83S.

Hassan, M. M. A., Elshakh, M., & Hamdi, M. (2024). Which is better to decompress the nerve roots in cervical radiculopathy? International Journal of Recent Surgical and Medical Sciences, 10(1), 19–27.

Ju, C. I., & Lee, S.-H. (2023). Complications and management of endoscopic spinal surgery. Asian Spine Journal, 17(1), 1–15.

Lai, Q., Liu, J., & Li, X. (2025). Mechanisms and factors influencing resorption of lumbar disc herniation: A review. Orthopedic Research and Reviews, 17, 67–85.

Lee, S. H., Kwon, H., & Park, J. (2024). Clinical outcomes and complications of unilateral biportal endoscopic posterior cervical foraminotomy. Journal of Minimally Invasive Spine Surgery and Technique, 9(2), 85–94.

Nouri, A., Tetreault, L., Singh, A., Karadimas, S. K., & Fehlings, M. G. (2015). Degenerative cervical myelopathy: Epidemiology, genetics, and pathogenesis. Spine, 40(12), E675–E693.

Radcliff, K., Kepler, C., Reitman, C., & Vaccaro, A. (2013). CT and MRI-based diagnosis of cervical spondylotic myelopathy: A systematic review. The Spine Journal, 13(9), 1109–1118.

Wong, J. J., Côté, P., Quesnele, J. J., Stern, P. J., & Mior, S. A. (2014). The course and prognostic factors of symptomatic cervical disc herniation with radiculopathy: A systematic review of the literature. The Spine Journal, 14(8), 1781–1789.

Blanpied, P. R., et al. (2017). Neck pain: Clinical practice guidelines. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 47(7), A1–A83.

Gross, A., et al. (2015). Manipulation and mobilization for neck pain. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015(9), CD004249.

Zhang, Y., Liu, J., Yao, Y., et al. (2018). Risk factors for cervical disc herniation: A case-control study. BMC Musculoskeletal Disorders, 19(1), 417.

Zielińska, N., Stradomska, T. J., & Karpiński, R. (2021). Risk factors of intervertebral disc pathology—A point of view literature review. Journal of Education, Health and Sport, 11(6), 369–382.