כאב במפשעה ובקדמת הירך: האם האיליופסואס הוא הגורם?

כאב במפשעה ובקדמת הירך: האם האיליופסואס הוא הגורם? שריר האיליופסואס (מותן כסל) הוא אחד הגורמים השכיחים ביותר לכאב במפשעה ובקדמת הירך. שריר זה פועל כמכופף הירך העיקרי בגוף. כאשר הוא נחשף לעומס יתר, תנועות חוזרניות או ישיבה ממושכת, עלולה להתפתח בו דלקת בגיד או בבורסה העמוקה שמתחתיו. פגיעות אלו מתבטאות לרוב בכאב עמוק בקדמת המפרק המקרין מטה. עם זאת, אבחון מדויק מחייב שלילת בעיות בתוך מפרק הירך כגון תסמונת צביטה (FAI), קרע בלברום או שחיקת סחוס. גם מתיחה של השרירים המקרבים או של שריר הירך הישר עלולה להוות גורם. כאב במפשעה יכול גם להיות תוצאה של בקע מפשעתי, הקרנה עצבית מהגב התחתון או דחיסה של עצב הירך.

כאב ממקור איליופסואס יתגבר לרוב בעת הרמת הברך לחזה, מעבר מישיבה לעמידה, או פסיעה ארוכה לאחור. לעיתים יתלווה אליו צליל "קליק" או תחושת תפיסה במפשעה. אם הכאב נמשך מעל שבוע, מומלץ לפנות לכירופרקט או לאורתופד לבדיקה קלינית מקיפה והתאמת תוכנית טיפול. כאב במפשעה ובירך הקדמית נובע פעמים רבות ממעורבות של שריר האיליופסואס, אך דורש אבחנה מבדלת מקצועית כדי לשלול פתולוגיות מפרקיות, מבניות או עצביות באגן.

כאב במפשעה ובקדמת הירך: האם האיליופסואס הוא הגורם? – רקע

למה כאב במפשעה ובקדמת הירך מבלבל כל כך? כאב במפשעה ובקדמת הירך הוא אחת התלונות המאתגרות ביותר לאבחון במערכת השריר־שלד. הסיבה היא שבאזור קטן יחסית נפגשים מפרק הירך, שרירי כופפי הירך, שרירי המקרבים, עצבים, רצועות, גידים, הגב התחתון, האגן, דופן הבטן ולעיתים גם מערכות פנימיות. לכן קל מאוד להאשים שריר אחד – למשל האיליופסואס – גם כאשר מקור הכאב נמצא בכלל במפרק הירך, במקרבים, בגב התחתון, בבקע מפשעתי, בגיד אחר או בשילוב של כמה גורמים.

האיליופסואס אכן יכול לגרום לכאב קדמי בירך ובמפשעה, במיוחד אצל ספורטאים, רקדנים, רצים, שחקני כדור ומתאמנים שמבצעים הרבה כפיפות ירך. אבל הוא אינו הגורם היחיד, ולעיתים גם אינו הגורם המרכזי. לפי הסכמת דוחה לכאבי מפשעה בספורטאים, כאב מפשעה מחולק בין כמה ישויות קליניות, כולל כאב הקשור למקרבים, לאיליופסואס, לאזור המפשעתי, לערווה, למפרק הירך ולגורמים אחרים (Weir, 2015).

מהו האיליופסואס?

האיליופסואס הוא קומפלקס שרירי עמוק שמורכב בעיקר משריר הפסואס הגדול ומשריר האיליאקוס. הפסואס מתחיל באזור עמוד השדרה המותני, האיליאקוס מתחיל בתוך עצם האגן, ושניהם מתחברים לגיד שעובר בקדמת מפרק הירך ונאחז בטרוכנטר הקטן של עצם הירך. תפקידו העיקרי הוא כפיפה של הירך, כלומר הרמת הברך קדימה, אך הוא משתתף גם בייצוב האגן, השליטה בגב התחתון ותנועות יומיומיות כמו הליכה, ריצה, עלייה במדרגות וקימה מכיסא.

בגלל המיקום העמוק שלו, האיליופסואס קשה יותר לבדיקה ממבנים שטחיים כמו שרירי המקרבים או הארבע־ראשי. סקירה עדכנית על האיליופסואס בספורטאים מדגישה כי הוא עשוי להיות מקור משמעותי לכאב ירך קדמי, אך יש לאבחן אותו בזהירות משום שהוא קרוב למפרק הירך, לבורסה, לעצבים ולמבנים נוספים שיכולים לייצר כאב דומה (Tramer, 2024).

מתי האיליופסואס באמת חשוד כמקור הכאב?

האיליופסואס חשוד יותר כאשר הכאב נמצא בקדמת הירך או עמוק במפשעה, מחמיר בהרמת ברך, עלייה במדרגות, ריצה בעליות, בעיטות, ספרינטים, ישיבה ממושכת או מעבר מישיבה לעמידה. לעיתים יש תחושת “קליק” או “קפיצה” בקדמת הירך, במיוחד בתנועות שבהן הירך עוברת מכיפוף ליישור. מצב כזה יכול להתאים לתסמונת הירך הקופצת הפנימית, שבה גיד האיליופסואס נע על פני מבנים קדמיים בירך ויוצר קליק מורגש או נשמע (Walker, 2021).

עם זאת, קליק אינו מספיק לאבחנה. יש אנשים עם קליקים ללא כאב, ויש אנשים עם כאב איליופסואס ללא קליק. כאב הקשור לאיליופסואס נעשה סביר יותר כאשר בדיקות של כפיפת ירך נגד התנגדות משחזרות את הכאב המוכר, כאשר מתיחה של כופפי הירך מחמירה אותו, וכאשר בדיקת הגב, הירך, המקרבים והבטן אינה מסבירה טוב יותר את התמונה.

טבלה: סימנים שיכולים לרמז על מעורבות האיליופסואס

איליופסואס תפוס או פצוע: מה ההבדל?

אנשים רבים אומרים “האיליופסואס שלי תפוס”, אך מבחינה קלינית חשוב להבדיל בין תחושת נוקשות לבין פציעה או טנדינופתיה. נוקשות זמנית יכולה להופיע אחרי ישיבה ממושכת, אימון חדש או עומס לא רגיל. טנדינופתיה של האיליופסואס היא מצב שבו הגיד מגורה או אינו מסתגל טוב לעומסים חוזרים. בורסיטיס של האיליופסואס היא רגישות או דלקת בבורסה הסמוכה. פציעת שריר חריפה יכולה להופיע אחרי ספרינט, בעיטה או תנועה חדה.

הטיפול משתנה לפי האבחנה. נוקשות קלה עשויה להגיב לתנועה, חימום ותרגול. טנדינופתיה דורשת ניהול עומסים וחיזוק הדרגתי. בורסיטיס משמעותית עשויה לדרוש בירור רפואי או הדמיה. פציעה חריפה עם כאב חד, חולשה או שטף דם דורשת הערכה מקצועית.

למה לא כדאי לאבחן איליופסואס רק לפי מיקום הכאב?

כאב קדמי בירך או במפשעה אינו שייך אוטומטית לאיליופסואס. מפרק הירך עצמו הוא מקור שכיח לכאב קדמי. צביטה פמורו־אצטבולרית, קרע לברום, אוסטאוארתריטיס, שבר מאמץ בצוואר הירך או גירוי תוך־מפרקי יכולים כולם להופיע באזור דומה. גם שרירי המקרבים יכולים לגרום לכאב מפשעה, במיוחד בספורט שמערב שינויי כיוון, בעיטות והאצות.

סקירה על הערכת כאב ירך במבוגרים מדגישה שכאב ירך מחולק לרוב לקדמי, צידי ואחורי, ושכאב קדמי כולל גם גורמים תוך־מפרקיים, חוץ־מפרקיים ולעיתים גורמים שאינם שריר־שלדיים (Chamberlain, 2021).

אבחנה מבדלת: מה עוד יכול לגרום לכאב במפשעה ובקדמת הירך?

הסכמת דוחה: למה היא חשובה לכאב מפשעה?

הסכמת דוחה נועדה לעשות סדר במונחים הרבים ששימשו בעבר לכאבי מפשעה: “pubalgia”, “sports hernia”, “adductor strain”, “iliopsoas syndrome” ועוד. לפי הסכמה זו, יש לתאר כאב מפשעה בספורטאים לפי ישויות קליניות מוגדרות: כאב הקשור למקרבים, איליופסואס, מפשעה, ערווה, מפרק הירך או גורם אחר. היתרון הוא שגישה זו מפחיתה בלבול ומחייבת בדיקה מסודרת במקום הדבקת שם כללי (Weir, 2015).

בפועל, מטופל יכול לסבול מיותר מישות אחת. לדוגמה, שחקן כדורגל יכול לסבול גם מכאב מקרבים וגם מרגישות באיליופסואס. מתאמן כוח יכול לסבול מכאב ירך תוך־מפרקי יחד עם עומס על כופפי הירך. לכן אבחנה מדויקת אינה מסתפקת בשם אחד; היא בודקת אילו רקמות רגישות, אילו עומסים מעוררים כאב ומהו הגורם שמגביל תפקוד.

איך מאבחנים אם האיליופסואס הוא הגורם?

האבחון מתחיל בתשאול. המטפל ישאל איפה הכאב בדיוק, האם הוא עמוק או שטחי, האם יש קליק, האם הכאב מופיע בזמן ריצה, בעיטה, מדרגות, ישיבה, קימה מכיסא או אימון כוח. חשוב לשאול גם על חבלה, עלייה בעומסי אימון, שינוי נעליים, אימוני ספרינט, תרגילי בטן או כופפי ירך, כאבי גב, כאבי בטן, תסמיני שתן, נימול או חולשה.

לאחר מכן מגיעה בדיקה גופנית. בבדיקה בוחנים טווחי ירך, סיבוב פנימי וחיצוני, כפיפת ירך, כוח, כאב בכיווץ האיליופסואס, מתיחת כופפי ירך, בדיקת מקרבים, בדיקות מפרק הירך, בדיקת גב תחתון ובדיקה נוירולוגית לפי צורך. Thorborg ועמיתיו מדגישים שהערכת כאב מפשעה בספורטאים צריכה לשלב היסטוריה, בדיקה פיזיקלית, הדמיה לפי צורך ומדדי תפקוד, ולא להסתמך על מבחן יחיד (Thorborg, 2018).

בדיקות קליניות לאיליופסואס: מה המחקר אומר?

בעבר השתמשו רבות בבדיקות כמו Thomas test, בדיקת מתיחה של כופפי הירך, בדיקת snapping hip וכפיפת ירך נגד התנגדות. עם זאת, לא כל הבדיקות מדויקות באותה מידה. מחקר עדכני שבדק מבחנים קליניים לאבחון טנדינופתיה של האיליופסואס מצא כי בדיקת HEC, כפיפת ירך נגד התנגדות בישיבה ובדיקת סיבוב חיצוני נגד התנגדות בישיבה היו מבטיחות יותר, בעוד ש־Thomas test ובדיקת snapping hip נחשבו פחות טובות לאבחנה של טנדינופתיה (Vandeputte, 2025).

המשמעות המעשית היא שלא כדאי לומר “האיליופסואס הוא הבעיה” רק כי הוא מרגיש קצר או כי יש קליק. יש צורך בהתאמה בין הסיפור, הבדיקה, תגובת הכאב ולעיתים הדמיה או הזרקה אבחנתית.

טבלה: בדיקות שיכולות להשתלב באבחון

מתי צריך הדמיה?

הדמיה אינה נדרשת בכל כאב מפשעה או ירך קדמית. אם התמונה הקלינית ברורה, אין דגלים אדומים, והכאב מתאים לעומס שריר־גיד, אפשר להתחיל טיפול שמרני. עם זאת, הדמיה חשובה כאשר יש כאב חזק, חבלה, חשד לשבר מאמץ, כאב שאינו משתפר, חשד למקור תוך־מפרקי, קליקים עם נעילה, כאב אחרי ניתוח ירך, או חשד לבורסיטיס/טנדינופתיה שלא ברור בבדיקה.

אולטרסאונד שריר־שלד יכול להיות יעיל במיוחד להערכת האיליופסואס משום שהוא מאפשר בדיקה דינמית של הגיד בזמן תנועה, הדגמת בורסה, עיבוי גיד או תנועה חריגה. סקירה טכנית עדכנית מציינת שאולטרסאונד הוא כלי נגיש ודינמי להערכת האיליופסואס בקדמת הירך, במיוחד במצבים כמו טנדינופתיה, בורסיטיס וירך קופצת (Manske, 2024). (ijspt.scholasticahq.com)

FAI וקרע לברום: האבחנות שמחקות איליופסואס

צביטה פמורו־אצטבולרית, או FAI, היא מצב שבו צורת עצמות הירך והאצטבולום גורמת למגע מוקדם בין מבנים במפרק, בעיקר בתנועות כמו כפיפה, קירוב וסיבוב פנימי. הכאב מורגש לרוב במפשעה או בקדמת הירך, ולעיתים מלווה בקליקים, תפיסה, נוקשות או ירידה בטווח תנועה. הסכמת Warwick קבעה כי אבחנת FAI syndrome דורשת שילוב של תסמינים, סימנים קליניים וממצאי הדמיה – ולא רק מבנה עצם בצילום (Griffin, 2016).

קרע לברום יכול להופיע עם כאב עמוק, קליקים, תפיסה או תחושת נעילה. אלה תסמינים שיכולים להיראות דומים לירך קופצת או כאב איליופסואס. לכן כאשר יש קליקים כואבים, נעילה, כאב עמוק במפרק או ירידה בטווח סיבוב פנימי, צריך לבדוק את מפרק הירך ולא להתמקד רק בכופפי הירך.

מקרבים וכאב מפשעה: האבחנה השכיחה שנוטים לפספס

שרירי המקרבים נמצאים בצד הפנימי של הירך ומעורבים מאוד בריצה, בעיטות, שינויי כיוון, החלקות ובלימות. כאב הקשור למקרבים מופיע לרוב במפשעה הפנימית, סמוך לעצם הערווה או לאורך הירך הפנימית. הוא מוחמר בלחיצת ירכיים, שינויי כיוון, בעיטה או ריצה מהירה.

אצל ספורטאים, כאב מקרבים שכיח מאוד ולעיתים מופיע יחד עם כאב איליופסואס. סקירות על התערבויות לכאב מפשעה מצביעות על כך שתרגול וחיזוק ממוקד יכולים לשפר כאב ותפקוד, אך איכות הראיות משתנה ויש להתאים את התוכנית לאבחנה ולאדם (Lahuerta-Martín, 2023).

כאב מפשעתי או “בקע ספורטאים”

כאב מפשעתי הקשור לדופן הבטן או לתעלה המפשעתית יכול להופיע אצל ספורטאים שמבצעים ספרינטים, שינויי כיוון ובעיטות. לעיתים אין בקע ברור בבדיקה רגילה, אך יש כאב במאמץ, שיעול, כפיפות בטן או פעילות עצימה. מצב זה כונה בעבר “sports hernia” או “athletic pubalgia”, אך המונחים אינם תמיד מדויקים.

חשוב להבדיל בין כאב מפשעתי לבין כאב איליופסואס, כי הטיפול שונה. כאב דופן בטן עשוי לדרוש ניהול עומס, חיזוק ליבה, חיזוק מקרבים, ולעיתים הערכת כירורג ספורט במקרים עקשניים. איליופסואס, לעומת זאת, יגיב יותר לתוכנית שמווסתת עומסי כפיפת ירך ומחזירה בהדרגה כוח ושליטה בכופפי הירך.

מתי כאב קדמי בירך דורש בדיקה דחופה?

רוב כאבי המפשעה והירך הקדמית אינם מסוכנים, אך יש סימנים שמצריכים בדיקה רפואית מהירה. כאב חד לאחר חבלה, חוסר יכולת לדרוך, כאב עצם שמחמיר בהליכה, כאב לילה חריג, חום, ירידה לא מוסברת במשקל, נפיחות, חולשה משמעותית, נימול מתקדם או כאב שמופיע יחד עם תסמינים לא אופייניים – כל אלה דורשים בירור.

אצל רצים, רקדנים וחיילים, כאב קדמי במפשעה שמתחיל בזמן פעילות ומתקדם לכאב בהליכה או במנוחה מחייב חשיבה על שבר מאמץ בצוואר הירך. זהו מצב שלא כדאי “למתוח ולחזק” בלי בדיקה, כי המשך עומס עלול להחמיר את הפציעה.

טבלה: דגלים אדומים בכאב מפשעה וקדמת ירך

טיפול שמרני כאשר האיליופסואס הוא הגורם

הטיפול מתחיל בהפחתת עומסים שמגרים את האיליופסואס, אך לא במנוחה מוחלטת. אם הכאב מוחמר בהרמת ברך, כפיפות בטן, ריצה בעליות, בעיטות או ספרינטים, מפחיתים זמנית את הפעולות הללו. במקביל שומרים על תנועה נסבלת: הליכה רגועה, אופניים קלים אם אינם מכאיבים, תרגילי ירך בטווח נוח ותרגול נשימה ואגן.

לאחר שהכאב נרגע, מוסיפים חיזוק הדרגתי. מתחילים בכיווצים איזומטריים של כפיפת ירך, לאחר מכן תרגילים איטיים בעומס קל, ובהמשך תרגילים תפקודיים כמו march, step-up, dead bug, split squat, ריצה קלה וחזרה הדרגתית לפעילות ספורטיבית. במקרים של טנדינופתיה, העיקר הוא לבנות יכולת עומס ולא רק “לשחרר” את השריר.

האם צריך למתוח את האיליופסואס?

מתיחה יכולה לעזור כאשר יש תחושת נוקשות, אך היא אינה תמיד הטיפול הנכון. אם מדובר בטנדינופתיה או בורסיטיס, מתיחה עמוקה וחזקה של כופפי הירך עלולה להחמיר דחיסה וגירוי. אם הכאב מופיע בעיקר בכפיפת ירך נגד התנגדות, ייתכן שתרגול כוח מדורג יהיה חשוב יותר ממתיחה. אם הכאב נובע ממפרק הירך, מתיחת איליופסואס לא תפתור את הבעיה.

כלל מעשי: מתיחה צריכה להיות מתונה, לא כואבת, ולא להשאיר החמרה לאחר מכן. אם כל מתיחה של כופפי הירך מגבירה כאב קדמי במפשעה או יוצרת כאב חד, עדיף לעצור ולבדוק מחדש את האבחנה.

טבלה: טיפול לפי שלב

כירופרקטיקה בכאב מפשעה וקדמת ירך

כירופרקטיקה היא מקצוע בריאות העוסק באבחון, טיפול וניהול הפרעות של מערכת השריר־שלד, כולל עמוד השדרה, האגן, הירך, מערכת העצבים התנועתית ודפוסי תנועה. בכאב מפשעה וקדמת ירך, כירופרקט יכול לסייע בהבחנה בין מקור מהאיליופסואס, מפרק הירך, הגב התחתון, מפרק העצה־כסל, המקרבים, דופן הבטן או תבנית עומס כללית.

הבדיקה הכירופרקטית צריכה לכלול תשאול, בדיקת טווחי ירך, בדיקת גב תחתון, בדיקה נוירולוגית לפי צורך, מבחני ירך, הערכת כוח, הליכה, סקוואט או תנועות ספורטיביות. טיפול יכול לכלול מוביליזציה של הירך, האגן או הגב, טיפול ברקמות רכות, תרגילים לכופפי הירך, ישבן, מקרבים וליבה, הדרכת עומסים וחזרה הדרגתית לפעילות. סקירה עדכנית מתארת את הכירופרקטיקה כחלק מהטיפול השמרני בהפרעות שריר־שלד, בעיקר כאשר טיפול ידני משולב עם תרגול וחינוך (Trager, 2024).

מה כירופרקטיקה לא אמורה לעשות?

כירופרקטיקה אינה אמורה להחליף בירור רפואי כאשר קיימים סימני אזהרה, חשד לשבר מאמץ, כאב תוך־מפרקי משמעותי, נימול מתקדם או מחלה פנימית. היא גם אינה אמורה לקבוע שכל כאב מפשעה נובע מ”אגן לא במקום” או משריר איליופסואס “קצר”. גישה מקצועית צריכה להסביר את האבחנה האפשרית, לבדוק תגובה לטיפול, למדוד תפקוד ולהפנות להדמיה או לרופא כאשר התמונה אינה ברורה.

התרומה הטובה ביותר של כירופרקטיקה היא כחלק מגישה רב־מקצועית: טיפול ידני להפחתת כאב ושיפור תנועה, תרגול לבניית יכולת עומס, חינוך לניהול עומסים, והפניה לאורתופד, רופא ספורט, פיזיותרפיסט או מומחה אחר לפי הצורך.

איך למנוע חזרה של כאב איליופסואס?

מניעה מתחילה בניהול עומסים. אם הכאב הופיע אחרי עלייה חדה בריצה, ספרינטים, בעיטות או אימוני בטן, אין טעם לחזור מיד לאותו עומס. יש להעלות בהדרגה נפח, מהירות, עליות, שינויי כיוון ותרגילי כוח. בנוסף, חשוב לחזק לא רק את האיליופסואס אלא גם את המקרבים, הישבן, שרירי הליבה, הירך האחורית והקרסול.

חימום דינמי לפני פעילות, חשיפה הדרגתית למהירות, שינה מספקת, תזונה טובה והתאוששות הם חלק ממניעה. אצל ספורטאים, חשוב לבדוק טכניקה: בעיטה, ריצה, שינוי כיוון, נחיתה והרמת משקולות. לעיתים האיליופסואס כואב משום שהוא “עובד יותר מדי” בגלל חולשה או שליטה ירודה באזורים אחרים.

טעויות נפוצות בטיפול עצמי

להאשים את האיליופסואס בכל כאב מפשעה

האיליופסואס הוא מועמד חשוב, אך לא היחיד. כאב במפשעה יכול להגיע ממפרק הירך, מקרבים, גב, עצב, דופן בטן או עצם.

למתוח חזק מדי

מתיחה חזקה של כופפי הירך אינה תמיד פתרון. אם יש טנדינופתיה או בורסיטיס, היא עלולה להחמיר.

לעשות רק שחרור עם כדור או עיסוי

שחרור יכול להקל זמנית, אך אם לא בונים כוח ולא משנים עומס, הכאב עלול לחזור.

להתעלם מקליקים כואבים או נעילה

קליק לא כואב יכול להיות שפיר, אך קליק עם כאב עמוק, תפיסה או נעילה מצריך בדיקת מפרק ירך.

לחזור מהר מדי לספרינטים ובעיטות

היעדר כאב בהליכה אינו אומר שהאיליופסואס מוכן לספורט עצים. החזרה צריכה להיות מדורגת.

סיכום: האם האיליופסואס הוא הגורם?

האיליופסואס יכול בהחלט לגרום לכאב במפשעה ובקדמת הירך, במיוחד כאשר הכאב מוחמר בהרמת ברך, ריצה, עליות, בעיטות, כפיפות ירך או קליק קדמי בירך. אך הוא אינו האשם היחיד. כאב דומה יכול להגיע ממפרק הירך, FAI, קרע לברום, שרירי המקרבים, דופן הבטן, הגב התחתון, עצבים או שבר מאמץ.

האבחון הנכון משלב תשאול, בדיקה של הירך והגב, בדיקות כוח ומתיחה, בדיקה נוירולוגית לפי צורך, הערכת פעילות ולעיתים הדמיה. טיפול יעיל אינו מסתפק במתיחה או עיסוי; הוא כולל ניהול עומסים, חיזוק הדרגתי, שיפור שליטה באגן ובירך, חזרה מדורגת לפעילות וטיפול ידני במידת הצורך. כירופרקטיקה יכולה להשתלב בצורה מועילה כאשר היא מבוססת על אבחון מסודר, טיפול שמרני, תרגול והפניה כאשר יש צורך. השאלה החשובה אינה רק “האם האיליופסואס כואב?”, אלא “מדוע הוא כואב, ומה צריך להשתנות כדי שהכאב לא יחזור?”.

References:

Chamberlain, R. (2021). Hip pain in adults: Evaluation and differential diagnosis. American Family Physician, 103(2), 81-89.

Charlton, P. C., Drew, M. K., Mentiplay, B. F., Grimaldi, A., & Clark, R. A. (2017). Exercise interventions for the prevention and treatment of groin pain and injury in athletes: A critical and systematic review. Sports Medicine, 47(10), 2011-2026. doi: 10.1007/s40279-017-0742-y.

Fortier, L. M., MacWilliams, B. A., Makhni, E. C., & others. (2022). An updated review of femoroacetabular impingement syndrome. Orthopedic Reviews, 14(3), 37513. doi: 10.52965/001c.37513.

Griffin, D. R., Dickenson, E. J., O’Donnell, J., Agricola, R., Awan, T., Beck, M., Clohisy, J. C., Dijkstra, H. P., Falvey, E., Gimpel, M., Hinman, R. S., Hölmich, P., Kassarjian, A., Martin, H. D., Martin, R., Mather, R. C., Philippon, M. J., Reiman, M. P., Takla, A., Thorborg, K., Walker, S., Weir, A., & Bennell, K. L. (2016). The Warwick Agreement on femoroacetabular impingement syndrome: An international consensus statement. British Journal of Sports Medicine, 50(19), 1169-1176. doi: 10.1136/bjsports-2016-096743.

Lahuerta-Martín, S., Robles-Pérez, R., Hernando-Garijo, I., Jiménez-del-Barrio, S., Hernández-Lázaro, H., Mingo-Gómez, M. T., & Ceballos-Laita, L. (2023). The effectiveness of non-surgical interventions in athletes with groin pain: A systematic review and meta-analysis. BMC Sports Science, Medicine and Rehabilitation, 15, 81. doi: 10.1186/s13102-023-00684-6.

Manske, R. C., Voight, M., Wolfe, C., Page, P., & Bardowski, B. (2024). The use of diagnostic musculoskeletal ultrasound for the evaluation of the iliopsoas in the anterior hip: A guide for rehabilitation providers. International Journal of Sports Physical Therapy, 19(12), 1642-1646. doi: 10.26603/001c.126334.

Thorborg, K., Reiman, M. P., Weir, A., Kemp, J. L., Serner, A., Mosler, A. B., & Hölmich, P. (2018). Clinical examination, diagnostic imaging, and testing of athletes with groin pain: An evidence-based approach to effective management. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 48(4), 239-249. doi: 10.2519/jospt.2018.7850.

Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. doi: 10.3390/jcm13195668.

Tramer, J. S., Hölmich, P., & Safran, M. R. (2024). The iliopsoas: Anatomy, clinical evaluation, and its role in hip pain in the athlete: A scoping review. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 32(13), e620-e630. doi: 10.5435/JAAOS-D-23-01166.

Vandeputte, F.-J., Driesen, R., Timmermans, A., & Corten, K. (2025). Evaluation of clinical tests to diagnose iliopsoas tendinopathy. Clinical Orthopaedics and Related Research, 483(11), 2123-2132. doi: 10.1097/CORR.0000000000003520.

Walker, P., Ellis, E., Scofield, J., Kongchum, T., Sherman, W. F., & Kaye, A. D. (2021). Snapping hip syndrome: A comprehensive update. Orthopedic Reviews, 13(2), 25088. doi: 10.52965/001c.25088.

Weir, A., Brukner, P., Delahunt, E., Ekstrand, J., Griffin, D., Khan, K. M., Lovell, G., Meyers, W. C., Muschaweck, U., Orchard, J., Paajanen, H., Philippon, M., Reboul, G., Robinson, P., Schache, A. G., Schilders, E., Serner, A., Silvers, H., Thorborg, K., Tyler, T., Verrall, G., de Vos, R. J., Vuckovic, Z., & Hölmich, P. (2015). Doha agreement meeting on terminology and definitions in groin pain in athletes. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 768-774. doi: 10.1136/bjsports-2015-094869.