מרלגיה פרסטטיקה מה גורם לזה? מרלגיה פרסטטיקה היא תסמונת לכידת עצב תחושתי באגן הגורמת כאב בירך, נימול ותחושת שריפה בקדמת הירך. שמו של העצב התחושתי הוא עצב עור הירך הצדי (Lateral femoral cutaneous nerve). מקורו של העצב הזה הוא משורשי העצבים L2,3 בעמוד השדרה המותני. העצב יורד מטה אל הבטן ובצמוד לשריר מותן כסל יוצא החוצה מבעד או מתחת לרצועה המפשעתית. כאן בנקודה הזאת באזור של הרצועה המפשעתית הוא נלכד. בין הגורמים ללכידתו ופציעתו של העצב הזה נמנה ליקוי יציבה ו/או ליקויים ארגונומיים.
אבחן נכון של מקור הכאב יאפשר טיפול יעיל שעשוי למנוע התפתחות נזקים וכאבים כרוניים. אך אין לשכוח שכאבים וסימפטומים אחרים בירך מהווים תלונה שכיחה והגורמים האפשריים לכך הם מרובים. בין הגורמים לסימפטומים הללו נמנה:
- נזקים מקומיים בירך.
- כאב מופנה אל הירך (פריצת דיסק מותני) ועוד.
ריבוי הגורמים והקרבה של הירך לגב התחתון עלולים להפוך את מלאכת האבחון למאתגרת. ואכן, חולים רבים עם פגיעה במפרק הירך יוצאים עם אבחון של ליקוי בגב התחתון ומטופלים לא נכון. מיותר לציין שטיפול בכאבים בירך שונה בתכלית מהטיפול בכאבי גב תחתון.
מרלגיה פרסטטיקה מה גורם לזה – רקע
מרלגיה פרסטטיקה (Meralgia paresthetica), הידועה גם כ"תסמונת ברנהרד-רות" (Bernhardt-Roth syndrome), היא תסמונת של לכידת עצב תחושתי באגן. התסמינים של הפרעה זאת כוללים כאב, תחושת שריפה ונימול בחלק הקדמי או הצידי של הירך. הגורם להתפתחות מרלגיה פרסטטיקה הוא לחץ על העצב ההיקפי "עצב עור הירך הצדי" (Lateral Femoral Cutaneous Nerve, LFCN). מקורו של העצב הזה בשורשי העצבים L2-L3 בעמוד השדרה המותני (Mayo Clinic, 2023).
העצב יורד דרך הבטן ומתחת או דרך רצועת המפשעה (inguinal ligament), שם הוא חשוף ללחץ, מה שגורם לסימפטומים האופייניים (Harney & Patijn, 2007). מיקום הלכידה הוא האזור האנטומי שבו העצב עוזב את האגן וגולש במורד הירך ובחלקו הקדמי. ברבע מהמקרים הבעיה מתפתחת בשני צדי האגן. לרוב לא ברור מה גורם ללכידה העצבית זאת שדווחה לראשונה לפני יותר מ- 100 שנים. עם זאת, מרלגיה פרסטטיקה יכולה להתפתח גם בגלל פעילות חוזרנית עם הירך, חבלה או ניתוחים. מבין הניתוחים, ניתוח עמוד שדרה וניתוח להחלפת ירך נושאים בסיכון הגבוה ביותר להתפתחות מרלגיה פרסטטיקה.
האבחון של לכידה עצבית זאת עלול להיות מאתגר וזאת בגלל הדמיון של התסמינים לאלה של הפרעות אחרות. הליך של אבחנה מבדלת הוא על כן חיוני לקבוע אבחנה כזאת. עיכוב באבחון עלול לגרום להחמרה בתסמינים והפיכת הבעיה לכרונית.
אנטומיה ופתופיזיולוגיה
עצב עור הירך הצדי הוא עצב תחושתי טהור, ולכן לכידתו אינה גורמת לחולשת שרירים או לירידה ברפלקסים (Khalil et al., 2012). הוא עובר בסמוך לשריר המותן־כסל, חוצה את רצועת המפשעה, ונכנס לחלק הקדמי־צידי של הירך תוך התפצלות לשני ענפים תחושתיים (Grossman et al., 2001). שונות אנטומית במיקום מסלול העצב, כגון קרבה יתרה לזיז הגרמי הקדמי־עליון של הכסל (ASIS), מעלה את רגישותו ללחץ (Chhabra et al., 2010).
שכיחות ואפידמיולוגיה
על פי כמה מחקרים מבוססי אוכלוסייה השכיחות השנתית של מרלגיה פרסטטיקה באוכלוסייה הכללית מוערכת:
- ב־4.3 מקרים ל־10,000 איש, עם שכיחות מצטברת של 3-4 לכל 10,000 לאורך החיים (Grossman et al., 2001).
השכיחות גבוהה משמעותית בקרב חולי סוכרת (עד 20%) עקב נוירופתיה פריפרית משנית (Khalil et al., 2012), ובקרב אנשים עם השמנת־יתר (Van Slobbe et al., 2004). נשים בהריון מצויות בסיכון מוגבר עקב שינויים מכניים והורמונליים באגן (Harhaus et al., 2024).
מרלגיה פרסטטיקה מה גורם לזה – פירוט גורמים
במהלך מסלולו המפותל יכול העצב להילכד ולהילחץ בגלל מספר סיבות אפשריות וניתן לחלקם למספר קבוצות עיקריות:
גורמים מכניים ישירים
הגורמים המיידיים והישירים ביותר ללכידת העצב כוללים כל מצב שבו מופעל לחץ חיצוני מתמשך באזור המפשעה:
- לחץ חיצוני כרוני – ג’ינסים הדוקים, בגדי ספורט לוחצים, חגורות, מחוכים, חגורות צבאיות, או ציוד מגן הגורמים ללחץ באזור המפשעה (Khalil et al., 2012).
- חגורת בטיחות – לחץ ממושך בעת נהיגה, במיוחד בנסיעות ארוכות (Grossman et al., 2001).
- משקל עודף והשמנת־יתר – מגבירים את הלחץ באזור המפשעה ומצמצמים את המרחב האנטומי שבו עובר העצב (Van Slobbe et al., 2004).
- הריון – שינויים במנח האגן, עלייה במשקל ונפיחות ברקמות רכות מגבירים את הסיכון (Harhaus et al., 2024).
- מאמץ גופני חוזרני – פעילויות כגון ריצה למרחקים, רכיבה ממושכת על אופניים, או עבודה פיזית מאומצת עם כפיפות והטיות אגן (Harney & Patijn, 2007).
- שכיבה ממושכת – במיוחד לאחר ניתוח גב או אגן, יכולה ליצור לחץ ישיר על מסלול העצב (Khalil et al., 2012).
- ציוד עבודה כבד – חגורות כלים או אפודי מגן.
גורמים טראומטיים
- פציעות ספורט – חבטות ישירות באגן או בירך (Chhabra et al., 2010).
- תאונות דרכים – חבלה ממוקדת באזור רצועת המפשעה.
- נפילות – עלולות לגרום למתיחה פתאומית של העצב.
גורמים יאטרוגניים
פגיעה כתוצאה מהליך רפואי עלולה להוביל להתפתחות התסמונת:
- ניתוחים אורתופדיים – בעיקר החלפת מפרק ירך, שבה יש סיכון גבוה לפגיעה בעצב (van Eerten et al., 1995).מיקום הרטרקטור במהלך הניתוח יכול ללחוץ על העצב.
- ניתוחי עמוד שדרה מותני – מיקום המטופל בשכיבה על הבטן יכול ללחוץ על האגן ולפגוע בעצב (Harhaus et al., 2024). ניתוח עמוד שדרה מותני במיוחד גישות קדמיות, עלול לפגוע ישירות בעצב (Gupta et al., 2016).
- הליכים בבטן ובאגן – כולל ניתוחים גינקולוגיים או לתוספתן. חתכים קרובים לרצועה המפשעתית מעלים את הסבירות להתפתחות התסמונת.
גורמי סיכון אנטומיים
למסלול ה-LFCN יש וריאציות אנטומיות רבות, אשר עשויות להגדיל את הסיכון ללכידתו. במחקרים אנטומיים נמצא כי אצל חלק מהאנשים העצב עובר דרך סיבי הרצועה המפשעתית ולא מתחתיה, מה שמעלה את הסיכוי לחיכוך וגירוי (Aszmann et al., 1997).
- שונות אנטומית במסלול העצב (קרבה יתרה ל-ASIS או מעבר דרך סיבים צפופים של רצועת המפשעה) (Chhabra et al., 2010).
- פיתול או חלוקה מוקדמת של העצב לענפים.
- מיעוט רקמה שומנית מגינה באגן, מה שמותיר את העצב חשוף יותר ללחצים חיצוניים.
- עיוותים יציבתיים כמו לורדוזה מותנית מוגברת, עקמת או הטיות אגן.
מחלות רקע המשפיעות על העצב
מספר מצבים רפואיים מעלים את הסבירות להתפתחות מרלגיה פרסטטיקה ובככלם:
- סוכרת – מחקרים הראו שחולי סוכרת נמצאים בסיכון גבוה פי 7 לפתח מרלגיה פרסטטיקה, ככל הנראה עקב פגיעה מיקרו-וסקולרית בעצבים (Kasper et al., 2015). סוכרת – פוגעת בתפקוד העצב ומגבירה רגישות ללחץ (Van Slobbe et al., 2004)
- דלקת מערכתית כרונית – מצבים כמו דלקת מפרקים שגרונית יכולים לגרום לתגובה דלקתית סביב העצב.
- השמנה – עודף משקל מגביר את העומס המכני באזור המפשעה ומצמצם את המרחב האנטומי סביב העצב (Haim et al., 2006).
גורמי אורח חיים ופעילות גופנית
- מאמצי יתר – ריצה למרחקים ארוכים, רכיבה ממושכת על אופניים, או אימוני כוח אינטנסיביים הכוללים כפיפת ירך חוזרת (Natsis et al., 2014).
- יציבה לקויה – לורדוזה מותנית מוגברת או הטיית אגן קדמית מגבירות את המתיחה על הרצועה המפשעתית.
- עמידה או ישיבה ממושכת – מגבירות את הלחץ הקבוע על העצב.
מנגנון פתופיזיולוגי – מה קורה לעצב בזמן לכידה?
בעת לכידה ממושכת:
- נגרמת לחץ מכני על העצב, הפוגע בזרימת הדם הקפילרית.
- נוצרת איסכמיה מקומית, המובילה לפגיעה בתאי שוואן האחראים על יצירת המיאלין.
- נגרם דמיאליניזציה מוקדית, מה שמאט את הולכת הגירוי העצבית.
- בהמשך, במקרים כרוניים, מתפתחת נוירופתיה אקסונלית, עם נזק בלתי הפיך לסיבי העצב (Grossman & Ducey, 2019).
סימנים ותסמינים של מרלגיה פרססטיקה
עצב עור הירך הצדי הוא עצב תחושתי בלבד ואינו מכיל סיבים מוטוריים. מסיבה זאת הסימנים והתסמינים המופעים בעקבות לכידתו של העצב באגן יהיו בעלי אופי תחושתי בלבד ויכללו, לרוב:
- כאב שורף בירך. הכאב מחמיר בעת פעילות המחייבת הזדקפות או התיישרות. פעילויות כאלה כוללות הליכה, ריצה, שכיבה על הגב עם רגליים ישרות ועוד. ישיבה מפחיתה את הכאב. עוצמת הסימנים והתסמינים עלולה להפריע לשינה עם זאת לרוב, מנוחה בשכיבה (לא ארוכה מידי) יש השפעה מרגיעה על הכאבים.
- נימול בקדמת הירך.
- תחושה של מפשעה תפוסה.
- הירדמות ותחושת שריפה בחלק הקדמי והקדמי צדי של הירך.
- מישוש של האזור המעורב בירך יגרום לתחושה לא נעימה.
- יתכן גם כאב במקום הלכידה של העצב באגן בסמיכות לזיז הקדמי בירך באזור הרצועה המפשעתית.
אבחון ואבחנה מבדלת
האבחון מתבסס על היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית והדמיה במידת הצורך. המאפיינים הקלאסיים כוללים:
- כאב שורף/נימול בחלק הקדמי־צידי של הירך.
- היעדר חולשת שרירים או שינויים ברפלקסים (Khalil et al., 2012).
- הקלה בכאב בישיבה והחמרה בעמידה או בהליכה.
אבחנה מבדלת:
חשוב לשים לב שהסימנים והתסמינים של מרלגיה פרסטטיקה דומים בחלקם לאלו הנגרמים בגלל (Harney & Patijn, 2007):
- בורסיטיס בירך.
- אוסטאיטיס פוביס.
- פריצת דיסק בגב התחתון.
- דלקת פרקים במפרק הירך.
- ליקויים עצביים פריפריים ממגוון סיבות ועוד.
ביצוע אבחנה מבדלת הוא שלב חשוב בקביעת אבחון מדויק. יש לקחת בחשבון את הסימנים והתסמינים האופייניים לכול אחד מההפרעות הבריאותיות הללו ואחרות ולבחון אותן. פרטים חשובים לצורך ביצוע אבחנה מבדלת:
- מרלגיה פרסטטיקה לא תגרום לסימפטומים המופיעים מתחת לברך.
- לא יכללו תלונות על חולשת שריר או ליקוי מוטורי אחר.
- בדיקה של אזור הירך יגלה אובדן או ירידה בתחושתיות של החלק קדמי צדי של הירך.
טיפול ושיקום של מרלגיה פרסטטיקה
אפשרויות הטיפול בהתפתחות מרלגיה פרסטטיקה כוללות:
טיפול שמרני
- הפחתת לחץ – רפיון בגדים, ירידה במשקל, שינוי תנוחות עבודה (Mayo Clinic, 2023).
- פיזיותרפיה – מתיחות, חיזוק שרירי ליבה ועוד (Physiopedia, 2022).
טיפול רפואי
- טיפול תרופתי – NSAIDs לשיכוך כאב, תרופות נוגדות נוירופתיה כגון גאבאפנטין.
- הזרקות – חסימת העצב בהנחיית אולטרסאונד עם סטרואיד וחומר הרדמה מקומי הביאה לשיפור משמעותי ב־75% מהחולים לאחר חצי שנה (Khalil et al., 2012).
- טיפול כירורגי- הכולל שחרור העצב (decompression) או חיתוך העצב (neurectomy), עם שיעורי הצלחה של 63%-85% (van Eerten et al., 1995).
טיפול כירופרקטי
הטיפול הכירופרקטי במרלגיה פרסטטיקה מתמקד בהפחתת הלחץ על עצב עור הירך הצדי (LFCN). הכירופרקט עושה זאת באמצעות טכניקות ידניות, שיפור מנח האגן, והפחתת עומסים על הרצועה המפשעתית. כירופרקטים עושים שימוש:
- במניפולציות עדינות של עמוד השדרה המותני והאגן, במטרה לשפר את התנועתיות המפרקית, להקל על מתיחות רקמת חיבור, ולשפר את זרימת הדם והעצבוב לאזור הפגוע (Roecker et al,. 2023).
- טכניקות כמו הנעות וריפוי רקמות רכות יכולות לסייע בשחרור רקמות רכות סביב האגן והמפשעה, להפחתת הדלקת המקומית ולמניעת חיכוך מתמשך של העצב (Fernández-de-Las-Peñas et al., 2012).
- שילוב תרגילי מתיחה של שריר המותן־כסל והשרירים המייצבים של האגן, מה שמפחית לחץ ישיר על העצב (Shacklock, 2005).
במחקרים קליניים נמצא כי:
- שילוב של טיפול ידני עם הנחיות לשינוי אורח חיים, כמו הימנעות מביגוד לוחץ, ירידה במשקל ושיפור היציבה, מביא לשיפור משמעותי בסימפטומים תוך מספר שבועות (Boyajian-O’Neill et al., 2008).
סיכום
מרלגיה פרסטטיקה היא תסמונת לכידת עצב שכיחה יותר ממה שנהוג לחשוב, עם מגוון גורמים מכניים, טראומטיים ומבניים. אבחון מוקדם וזיהוי הגורם מאפשרים טיפול שמרני יעיל במרבית המקרים, עם שמירת אופציה להתערבות פולשנית במידת הצורך. הטיפול הכירופרקטי, בהיותו לא פולשני וללא שימוש בתרופות, מהווה אלטרנטיבה בטוחה למטופלים המבקשים להימנע מטיפול תרופתי או כירורגי בשלב הראשון.
