טורטיקוליס מולד: אבחון וטיפול

טורטיקוליס מולד: אבחון וטיפולמהירים המתבצעים בסמיכות ללידה הם הצעדים הנדרשים למניעת שינויים כרוניים. טורטיקוליס מולד היא בעיה שכיחה הכרוכה במגבלות תנועה, ראש מוטה לצד אחד בעוד שהסנטר מוטה לכיוון השני, עיוות הפנים ויציבה לקויה. המשמעות של "טורטיקוליס" (Torticollis) היא צוואר מפותל (Wry neck). טורטיקוליס יכול להיות מולד (Congenital) או נרכש.

הגורם לטורטיקוליס מולד הוא לרוב התקצרות של שריר בצוואר הקרוי סטרנוקלאידומסטואיד (Sternocleidomastoid). הסיבות להתקצרות של השריר הזה אינן ברורות אך יש לטפל בבעיה בהקדם. התעלמות מהבעיה תוביל לשינויים מבניים קבועים בעמוד השדרה ונטייה להתפתחות תסמונות כאב שונות כולל בין היתר כאבים בצוואר. באמר "טורטיקוליס מולד: אבחון וטיפול" נדון בחשיבות של הנהול המוקדם כדי להגיע לתוצאות טובות יותר עבור תינוקכם.

טורטיקוליס מולד: אבחון וטיפול – רקע

טורטיקוליס מולד, וברוב המקרים טורטיקוליס שרירי מולד (Congenital Muscular Torticollis – CMT), הוא אחת מההפרעות שריר שלד השכיחות בילוד ובתינוקות. הוא מוגדר כהתקצרות או פיברוזיס חד-צדדי של שריר ה־SCM (sternocleidomastoid), הגורם להטיית הראש לצד השריר הפגוע ולסיבוב הסנטר לצד הנגדי. (Rodríguez-Huguet, 2024).

במרבית המקרים מדובר בפתולוגיה שפירה עם פרוגנוזה טובה מאוד כאשר האבחון והטיפול נעשים מוקדם. עם זאת, ללא זיהוי והתערבות בזמן עלולים להופיע עיוותים קבועים בגולגולת, בפנים ובעמוד השדרה, פיגור מוטורי ואף השפעה על תחומי התפתחות נוספים. (Kim, 2022; Hollier, 2000)

בשנים האחרונות התפרסמו קווים מנחים קליניים מעודכנים משנים 2018 ו-2024, וכן סקירות שיטתיות ומחקרים קליניים חדשים, המחזקים את החשיבות של הטיפול הידני המוקדם והדרכת הורים כבסיס הטיפול, לצד בחינה של טיפולים נוספים, לרבות טיפול כירופרקטי. (Kaplan, 2018; Sargent, 2024; Rodríguez-Huguet, 2024; Stitt, 2024). הטיפול זה כולל מתיחות ידניות ושינויים בסביבת חייו של התינוק. במקרים עמידים או חמורים במיוחד עשויים להידרש ניתוח או זריקות רעלן בוטולינום. במאמר "טורטיקוליס מולד: אבחון וטיפול" נדון בהרחבה בנושא.

שכיחות

השכיחות המדווחת של טורטיקוליס מולד תלויה בהגדרות ובשיטות האבחון:

•  סקירות עדכניות מדווחות על שכיחות של כ-0.3%-2% מכלל היילודים. ההערכה השמרנית הזאת מבוססת על מקרים עם אבחנה רפואית רשמית. (Rodríguez-Huguet, 2024; Funao, 2024).
•  מחקר אוכלוסייה רחב מדרום קוריאה מצא שכיחות של כ-0.2% בקרב מעל 900,000 ילדים. הגיל החציוני לאבחנה במחקר הזה היה כ-4 חודשים. (Kim, 2022).

במחקר איכותני על תפיסת הורים, העוסק באוכלוסיית מטופלים שהופנו לפיזיותרפיה, דווח כי כאשר מבצעים סקר אקטיבי אחר אסימטריות צוואריות קלות:

• טורטיקוליס מולד יכול להופיע בשכיחות גבוהה יותר (3.9%-16%) (Stitt, 2024).

ההבדלים בשיעורי השכיחות משקפים מגוון רחב של חומרה. אלה כוללים החל ממצבים קלים ועד קיצור שריר משמעותי עם גוש פיברוטי מוחשי.

השריר סטרנוקלידומסטואיד (SCM)

שריר הסטרנוקלידומסטואיד, הוא אחד משרירי הצוואר הגדולים והשטחיים, האחראי על סיבוב הראש לצד הנגדי וכפיפת הצוואר. מצב של קיצור השריר נקרא טורטיקוליס ויכול להתפתח בילודים. תפקיד עיקרי של השריר כולל סיבוב הצוואר לצד הנגדי וכפיפת הצוואר וכן ייצוב של הצוואר.

גורמים וגורמי סיכון להתפתחות טורטיקוליס מולד

הגורם המדויק להתפתחות טורטיקוליס מולד אינו חד-חד ערכי, אך מספר מנגנונים הוצעו:

•  פיברוזיס מקומי וצריבה איסכמית של שריר הסטרנוקלידומסטואיד (SCM) עקב לחץ תוך-רחמי, עמדת עובר לא תקינה או טראומה מקומית (Lin, 2025; Kim, 2022).
•  דימום או קרע בשריר סטרנוקלידומסטואיד במהלך לידה ממושכת או טראומטית, הגורמים להתפתחות גוש ("tumor") ובהמשך להצטלקות והתקצרות (Rodríguez-Huguet, 2024).
•  מיופתיה מולדת ראשונית בסטרנוקלידומסטואיד, המתבטאת בשינויי רקמה ללא סיפור ברור של לחץ או טראומה (Rodríguez-Huguet, 2024).

 גורמי סיכון מוכרים

מחקרים תצפיתיים וקבוצות מקרה מצביעים על מספר גורמי סיכון:

•  מצג עכוז, מצג פנים/מצח, או מצגי לידה לא תקינים. (Funao, 2024) ([pdfs.semanticscholar.org][6])
•  לידה ממושכת או עם שימוש במכשירים (ואקום/מלקחיים). (Rodríguez-Huguet, 2024) ([pdfs.semanticscholar.org][1])
•  הריון מרובה עוברים או רחם צר/אנומלי (מגביל תנועתיות עוברית). (Kim, 2022) ([pdfs.semanticscholar.org][2])
•  משקל לידה גבוה או תינוק "גדול לגיל ההיריון".
•  מין זכר – במספר מחקרים נמצאה שכיחות מעט גבוהה יותר בבנים. (Kim, 2022) ([pdfs.semanticscholar.org][2])

חשוב לציין:

בנוסף לטורטיקוליס מולד שרירי, קיימות צורות אחרות של טורטיקוליס מולד שאינן שריריות, שעל הקלינאי לזהות ולא להחמיץ:

•  מומים מולדים בחוליות הצוואר (לדוגמה hemivertebra).
•  פתולוגיה עינית (ocular torticollis) המובילה להטיית ראש מפצה.
•  הפרעות נוירולוגיות מרכזיות. (Kim, 2022; Driehuis, 2019 – דיון בפתולוגיות רקע בטיפול מנואלי בילדים).

נזקים אפשריים וסיבוכים ארוכי טווח

בהיעדר טיפול מוקדם, CMT עלול לגרום לנזקים מבניים ותפקודיים:

1. פלגיוצפליה (תסמונת הראש השטוח) ועיוותי גולגולת/פנים

קשר הדוק נמצא בין CMT לבין פלגיוצפליה תנוחתית. מחקרים מעריכים שיעורי חפיפה של 75%-95% (Stitt, 2024; Hollier, 2000).

Hollier ועמיתיו תיארו עיוותים במנח העיניים, הלסת והאוזניים בילדים עם CMT לא מטופל, חלקם דורשים התערבות כירורגית פלסטית (Hollier, 2000).

2. עיוותים בעמוד השדרה והשלד

מחקר אוכלוסייה הראה שכיחות מוגברת של עיוותי עמוד שדרה צווארי וחזי, וכן עיוותי כף רגל וירך (למשל DDH) בילדים עם CMT, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (Kim, 2022).

CMT ממושך עלול לגרום לסקוליוזיס צווארי/צווארי-חזי משני.

3. השפעה התפתחותית-מוטורית וקוגניטיבית

בילדים עם CMT/פלגיוצפליה נמצא סיכון גבוה יותר לאיחור במוטוריקה גסה ועדינה בגילאי ינקות וגן. (Stitt, 2024; Kim, 2022).

ישנם דיווחים על קשר אפשרי לעיכוב שפה והפרעות קשב בגיל בית הספר, אם כי הקשר הסיבתי עדיין בבחינה. (Stitt, 2024).

4. השפעה רגשית והורית

הורים לילדים עם CMT מדווחים על רמות גבוהות יותר של לחץ, אשמה ובלבול סביב ביצוע תרגילי בית, הנקה וטיפול יומיומי, מה שעלול לפגוע בהיענות לטיפול. (Stitt, 2024).

המשמעות הקלינית:

טורטיקוליס מולד אינו רק "ראש עקום" אסתטי. מדובר במצב שעלול להשפיע על מכלול התפתחות הילד ומצדיק אבחון וטיפול אקטיביים.

סימנים ותסמינים של טורטיקוליס מולד

הביטוי הקלאסי של CMT כולל:

• הטיית ראש (lateral flexion) לצד השריר הפגוע עם סיבוב הסנטר לצד הנגדי. (Rodríguez-Huguet, 2024).

סימנים נפוצים נוספים:

• גוש פיברוטי/נוקשה ב-SCM בצד הפגוע (בדרך כלל נעלם עד גיל 1 שנה).
• מגבלה בטווח תנועות סיבוב וצידוד צווארי – לעיתים רק לכיוון אחד.
• אסימטריה בפנים ובגולגולת – אוזן קדמית יותר, לחי בולטת, מצח שטוח בצד אחד. (Hollier, 2000).
• העדפת שכיבה/הסתכלות לכיוון מסוים, רתיעה משכיבה על הבטן, וקשיים בהנקה מצד מסוים.
• סטיית גו (truncal curvature) ולעיתים אסימטריה בכתפיים ובאגן.

סימני אזהרה (Red Flags)

יש לשלול גורמים לא-שריריים כאשר:

• מופיעים כאב משמעותי, נוקשות צווארית חריגה, חום או סימני מחלה מערכתית.
• הטורטיקוליס מופיע בפתאומיות לאחר תקופה של התפתחות תקינה.
• יש היסטוריה של טראומה, או ממצאים נוירולוגיים כגון חולשה, הפרעות הליכה, או סימני לחץ תוך-גולגולתי.
• קיימים ממצאים עיניים חריגים (למשל, סטראבismus או פזילה אנכית) המרמזים על טורטיקוליס עיני.

אבחון

 היסטוריה קלינית

ההערכה מתחילה באנמנזה מפורטת:

•  גיל הופעת ההטיה והאם נראתה כבר בסמוך ללידה.
•  מהלך ההיריון והלידה (מצג, שימוש במכשירים, משקל לידה, הריון מרובה).
•  העדפות מנח בשכיבה, בהנקה ובהאכלה.
•  מדדים התפתחותיים – התהפכות, ישיבה, זחילה וכדומה.

בדיקה גופנית

1. תצפית כללית – מנח הראש, הפנים, הכתפיים והגו, בחינה לשני הצדדים ומכל זווית.
2. מישוש SCM – חיפוש גוש פיברוטי, התקצרות או רגישות.
3. טווחי תנועה של הצוואר – אקטיביים ופסיביים, סיבוב וצידוד, והשוואה בין הצדדים.
4. הערכת הגולגולת והפנים – פלגיוצפליה, אסימטריה אוזנית, חוסר סימטריה בשקיעת העיניים או הלסת. (Hollier, 2000).
5. בדיקה נוירולוגית – טונוס, רפלקסים, סימנים פוקליים.
6. הערכת המערכת השריר-שלדית – בדיקת מפרקי ירך (DDH), עמוד שדרה גבי ומותני, כפות רגליים. (Kim, 2022).

מחקרים מראים כי גם הערכה ויזואלית של טווחי הצוואר יכולה להיות אמינה כאשר מבוצעת באופן שיטתי, אך במדידה מחקרית נהוג להשתמש במדדים סטנדרטיים. (Rodríguez-Huguet, 2024).

הדמיה ובדיקות נוספות

לא בכל מקרה נדרשת הדמיה, אך היא מומלצת כאשר:

•  מופיעים סימני אזהרה או כאשר אין שיפור בטיפול שמרני.
•  יש חשד למומים גרמיים או פתולוגיה אחרת.

אפשרויות הדמיה:

•  אולטרסאונד של SCM – לצורך הערכת עובי השריר, הימצאות גוש ודרגת פיברוזיס. (Lin, 2025).
•  צילום רנטגן או CT של עמוד שדרה צווארי – לשלילת מומים חולייתיים.
•  הערכת עיניים – כאשר קיימת חשד לטורטיקוליס עיני.

במקביל מומלץ שימוש בסיווג דרגת החומרה (Grade) של CMT כפי שהוגדר בקווים המנחים, המשלב גיל, נוכחות גוש ב-SCM ודרגת הגבלת התנועה, ומסייע בבחירת האסטרטגיה הטיפולית. (Kaplan, 2018; Sargent, 2024).

טיפול

עקרונות כלליים:

מטרות הטיפול:

1. השגת טווח תנועה סימטרי של הצוואר.
2. מרכז ראש סימטרי מעל הכתפיים והגו.
3. הפחתת או מניעת עיוותי גולגולת ופנים.
4. תמיכה בהתפתחות מוטורית ופסיכו-חברתית תקינה.

הקונצנזוס כיום הוא שטיפול שמרני מוקדם – ובמרכזו טיפול ידני – הוא קו ראשון ובעל שיעורי הצלחה גבוהים במיוחד. כאשר הטיפול מתחיל לפני גיל 3 חודשים יש צורך נמוך מאוד בניתוח (Durguti, 2019; Kim, 2022; Sargent, 2024).

 טיפול שמרני

קווי ההנחיה של APTA משנת 2018 ו-2024 מגדירים חמש התערבויות "בחירה ראשונה": (Kaplan, 2018; Sargent, 2024; Stitt, 2024).

1. מתיחות פסיביות של הצוואר

מתיחות עדינות של SCM לכיוון הנגדי למנח העיוות – סיבוב הראש לכיוון השריר הפגוע וצידוד לצד הנגדי.

תדירות גבוהה (מספר פעמים ביום), תוך שמירה על כאב מינימלי.

2. תרגול אקטיבי של הצוואר והגו

גירוי התינוק להסתכל לשני הצדדים באמצעות צעצועים, קולות והאכלה בכיוונים שונים.

חיזוק שרירי הצוואר והכתפיים באמצעות תנוחות ופעילות מתאימות לגיל.

3. הקניית תנועה סימטרית

שינוי החזקה על הידיים, נשיאה, הנחה על משטחים שונים ועידוד תנועתיות לצד "הקשה".

4. התאמות סביבתיות

סידור מיטה/לול כך שהגירויים (אור, דלת, הורה) יופיעו בצד "הלא מועדף".

שימוש בעזרים להפחתת לחץ חד-צדדי על הגולגולת במקרים של פלגיוצפליה.

5. הדרכת הורים

הדרכה מעשית כיצד לבצע את התרגילים בבית, איך להחזיק את התינוק, כיצד לשלב תרגול בשגרת היומיום, וכיצד לזהות סימני התקדמות או החמרה. (Stitt, 2024).

ראיות מחקריות

• סקירה שיטתית עדכנית מצאה כי מתיחות פסיביות, טיפול מנואלי עדין הכוללמוביליזציות עדינות ומניפולציות רכות של עמוד השדרה הצווארי ומעקב מובנה משפרים באופן משמעותי את טווחי התנועה הצוואריים ואת תפקוד ה-SCM, עם רמת בטיחות גבוהה כאשר הטיפול מבוצע על ידי מטפלים מיומנים (Rodríguez-Huguet, 2024; Pastor-Pons, 2021 בתוך Rodriguez-Huguet).
• מחקרים מראים כי גיל התחלת הטיפול משפיע באופן דרמטי על משך הטיפול ועל הסיכוי להזדקק לניתוח – התחלה לפני גיל 1-2 חודשים מוליכה ברוב המקרים להחלמה מלאה תוך חודשים ספורים. (Durguti, 2019; Kim, 2022; Sargent, 2019). 
• מסאז' וטכניקות מגע – מחקר רטרוספקטיבי משנת 2025 הראה כי טיפול משולב של מסאז' ידני ואלקטרותרפיה בתדר בינוני (Medium-frequency electrotherapy) שיפר משמעותית טווחי תנועה ותפקוד צווארי, וללא תופעות לוואי משמעותיות. (Lin, 2025).

טיפול כירופרקטי

הספרות המדעית על טיפול כירופרקטי ב-CMT כוללת בעיקר דיווחי מקרה וסדרות מקרה, לעיתים בשילוב טיפולים אחרים:

•  דו"ח מקרה של ניהול כירופרקטי של טורטיקוליס תינוקי עם קיבוע עין חריג, שבו טיפול שכלל מניפולציה של עמוד השדרה הצווארי, מסאז' ומתיחות הוביל להיעלמות כמעט מלאה של הטורטיקוליס תוך כ-4 שבועות. (Hobaek Siegenthaler, 2015).
• סדרת מקרים ותיאורי Case Series שונים מצביעים על שיפור בטווחי תנועה ובהטיית הראש אחרי טיפולים כירופרקטיים שונים (מניפולציות, מוביליזציות עדינות, טיפול תחת הרדמה במצבים ארתרוגניים ועוד). (Paravicini, 2018; דיווחים המצוטטים אצל Rodríguez-Huguet, 2024).  

טיפול ניתוחי וטיפולים פולשניים

כאשר טיפול שמרני אינטנסיבי במשך מספר חודשים (בייחוד אם התחיל לאחר גיל 6-12 חודשים) אינו מביא לשיפור מספק, שוקלים התערבויות פולשניות:

1. הזרקת בוטולינום טוקסין A ל-SCM

• עשויה לשמש כגשר בין טיפול שמרני לניתוח במקרים עקשניים, עם דיווחים על שיפור בטווחי תנועה וצמצום צורך בניתוח. (Rodríguez-Huguet, 2024 – מצטטת מחקרים מוקדמים בתחום).

2. ניתוח שחרור של סטרנוקלידומסטואיד (Unipolar/Bipolar Release)

• ניתוח מיועד בדרך כלל לילדים גדולים יותר או לבני נוער עם CMT "מוזנח", כאשר נותר קיצור משמעותי.

מחקר משנת 2024 שהשווה שחרור יחיד (unipolar) לעומת כפול (bipolar) מצא תוצאות פונקציונליות ואסתטיות טובות בשתי השיטות, עם שיעור סיבוכים נמוך, כאשר בחירת השיטה תלויה בחומרת העיוות ובממצאים האנטומיים. (Funao, 2024)

חשוב להדגיש שגם לאחר ניתוח, טיפול ידני הוא רכיב הכרחי להחזרת טווחי תנועה ולשימור התוצאה. 

פרוגנוזה

הפרוגנוזה של CMT טובה מאוד כאשר יש אבחון מוקדם וטיפול שמרני אינטנסיבי:

• התחלת הטיפול הידני לפני גיל 1 חודש קשורה להחלמה מלאה בכ-98% מהילדים תוך כחודש וחצי. (Sargent, 2019, מסכם נתוני מחקרי עוקבה).
• התחלה בין 1-3 חודשים מאריכה את משך הטיפול ל-4-6 חודשים אך עדיין רוב התינוקות נרפאים ללא ניתוח. (Durguti, 2019; Kim, 2022).
• התחלה מאוחרת יותר (לאחר גיל חצי שנה) מעלה משמעותית את הסיכון לצורך בניתוח, לעיוותים קבועים ולבעיות סטטיות בעמוד השדרה. (Kim, 2022; Funao, 2024).
• ילדים שלא קיבלו פיזיותרפיה נמצאו במחקר אוכלוסייה עם סיכון גבוה יותר לעיכוב התפתחותי לפי שאלוני סקר התפתחותיים לאומיים. (Kim, 2022).

מניעה והדרכת הורים

לא כל מקרה של CMT ניתן למניעה, אך ניתן להפחית את חומרת ההשלכות באמצעות:

1. סקר שיטתי לאחר לידה ובביקורי מעקב

בדיקה סטנדרטית של מנח הראש, טווחי תנועה וצורת הגולגולת בביקורי רופא/אחות בטיפת חלב.

הפניה מוקדמת לטיפול ידני עם זיהוי סטייה קלה ולא רק במקרים קשים.

2. הדרכת הורים לגבי “tummy time” ותנוחות

עידוד שכיבה על הבטן בהשגחה מגיל צעיר כדי לחזק צוואר וכתפיים ולהפחית לחץ על הגולגולת (Stitt, 2024).

שינוי צד בהנקה, בהאכלה מבקבוק ובמנח בעריסה.

3. מודעות לקשר בין פלגיוצפליה וטורטיקוליס

זיהוי פלגיוצפליה כ"סמן" אפשרי ל-CMT והפנייה להערכה (Stitt, 2024; Kim, 2022).

המסר המרכזי להורים ולמטפלים: עדיף להפנות יותר מדי מאשר מעט מדי – טיפול מוקדם, פשוט וזול משמעותית מטיפול מאוחר ומורכב.

 סיכום

טורטיקוליס שרירי מולד הוא פתולוגיה שכיחה יחסית בילדות המוקדמת, הקשורה במגוון השלכות – מאסתטיות ועד התפתחותיות. אבחון קל ויעיל מבוסס על אנמנזה, בדיקה גופנית, ולעיתים אולטרסאונד, בעוד שטיפול קו ראשון הוא פיזיותרפיה שמרנית, בתדירות גבוהה, עם מעורבות גבוהה של ההורים.

העדויות העדכניות תומכות באופן ברור בגישה זו ומדגישות את חשיבות האבחון המוקדם, בעוד שטיפולים משלימים – כולל טיפול כירופרקטי – נמצאים ברמת הוכחה נמוכה, ודורשים זהירות ושיקול דעת, במיוחד בהקשר של בטיחות מניפולציות צוואריות בתינוקות.

שילוב בין קווים מנחים מבוססי-עדות, פיזיותרפיה איכותית, מעקב רב-תחומי והדרכת הורים מאפשר ברוב המכריע של המקרים להשיג תוצאה תפקודית ואסתטית מצוינת, ולהפחית את הצורך בהתערבויות פולשניות. 

References:

Hobaek Siegenthaler, M. (2015). Chiropractic management of infantile torticollis with associated abnormal fixation of one eye: A case report. Journal of Chiropractic Medicine, 14(1), 51-56.

Hollier, L. H., Kim, J., Grayson, B. H., & McCarthy, J. G. (2000). Congenital muscular torticollis and the associated craniofacial changes. Plastic and Reconstructive Surgery, 105(3), 827-835.

Kaplan, S. L., Coulter, C., & Sargent, B. (2018). Physical therapy management of congenital muscular torticollis: A 2018 evidence-based clinical practice guideline from the APTA Academy of Pediatric Physical Therapy. Pediatric Physical Therapy, 30(4), 240-290.

Kim, O. H., Lee, S. W., Ha, E. K., Kim, J. H., Jo, Y. H., Rhie, S., & Han, M. Y. (2022). Neurodevelopmental outcomes and comorbidities of children with congenital muscular torticollis: Evaluation using the National Health Screening Program for Infants and Children database. Clinical and Experimental Pediatrics, 65(6), 312-319.

Lin, K.-N., Sun, A.-J., & Wang, X.-X. (2025). Efficacy and safety analysis of massage and medium-frequency electrotherapy in the treatment of congenital muscular torticollis in infants. Frontiers in Pediatrics, 13, 1594911.

Driehuis, F., Hoogeboom, T. J., Nijhuis-van der Sanden, M. W. G., de Bie, R. A., & Staal, J. B. (2019). Spinal manual therapy in infants, children and adolescents: A systematic review and meta-analysis on treatment indication, technique and outcomes. PLOS ONE, 14(6), e0218940.

Durguti, Z., Murtezani, A., Spahiu, L., Durguti, T., & Gara, E. (2019). Management of infants with congenital muscular torticollis. Journal of Pediatric Neurology, 17(3), 138-142.

Funao, H., Isogai, N., Otomo, N., Yamanouchi, K., Mizukoshi, R., Fujita, N., Ebata, S., Ishii, K., & Yagi, M. (2024). Clinical results after release of sternocleidomastoid muscle surgery for neglected congenital muscular torticollis—Unipolar vs. bipolar release surgery. Journal of Clinical Medicine, 13(1), 131.

Greve, K. R., Goldsbury, C. M., & Simmons, E. A. (2022). Infants with congenital muscular torticollis require supplemental physical therapy interventions. Pediatric Physical Therapy, 34(4), 335-341.

Rodríguez-Huguet, M., Rodríguez-Almagro, D., Rosety-Rodríguez, M. Á., Vinolo-Gil, M. J., Ayala-Martínez, C., & Góngora-Rodríguez, J. (2024). Effectiveness of the treatment of physiotherapy in the congenital muscular torticollis: A systematic review. Children, 11(1), 8.

Sargent, B., Coulter, C., Cannoy, J., & Kaplan, S. L. (2024). Physical therapy management of congenital muscular torticollis: A 2024 evidence-based clinical practice guideline from the American Physical Therapy Association Academy of Pediatric Physical Therapy. Pediatric Physical Therapy, 36(4), 370-421.

Sargent, B., Kaplan, S. L., Coulter, C., & Baker, C. (2019). Congenital muscular torticollis: Bridging the gap between research and clinical practice. Pediatric Physical Therapy, 31(4), 340-349.

Stitt, A., & Operacz, R. (2024). A qualitative investigation of parent perceptions of home exercises for congenital muscular torticollis. Children, 11(6), 689.