הפרעות ברצפת האגן: אבחון, טיפול ושיקום נדונים כאן בהרחבה. הפרעות ברצפת האגן כוללות מגוון רחב של תופעות הנובעות מחולשה, נזק אנטומי או כיווץ יתר של השרירים ורקמות החיבור התומכים באיברי האגן. הפרעות אלו נפוצות מאוד בקרב נשים (במיוחד לאחר לידות) אך קיימות גם אצל גברים ומשפיעות על השליטה בסוגרים, התפקוד המיני והיציבה. תהליך האבחון מתחיל בדרך כלל אצל רופא נשים, אורולוג, פרוקטולוג או כירופרקט שמתמחה בתחום. האבחון כולל תשאול והערכה קלינית הכוללת בירור התסמינים (דליפות שתן, עצירות, כאבים) והיסטוריה רפואית.
בשלב הבא נבצע בדיקה גופנית הכוללת הערכת כוח השרירים, טווח תנועה ובדיקת צניחת איברים. במידת הצורך נבצע גם בדיקות הדמיה ותפקודץ אלה עשויים לכלול בדיקות כמו אולטרה-סאונד של רצפת האגן, מנומטריה אנורקטלית (למדידת לחצים בפי הטבעת), או דפקוגרפיה (צילום רנטגן דינמי של תהליך ההתרוקנות). הטיפול מותאם אישית לפי סוג הבעיה (חולשה לעומת כיווץ יתר) ועשוי לכלול טיפול ושיקום של רצפת האגן באמצעות תרגילי קיגל, ביופידבק, וטכניקות טיפול ידניות. טיפולים נוספים כוללים שינוי הרגלי חיים והדרכה (הרגלי התרוקנות, ניהול עומסים), טיפולים תרופתיים (לשלפוחית רגיזה או לעצירות כרונית). התערבות כירורגים מוצעת במקרים של צניחה משמעותית של איברי האגן שלא הגיבה לטיפול שמרני.
הפרעות ברצפת האגן: אבחון, טיפול ושיקום – רקע
רצפת האגן היא מערכת מורכבת של שרירים, רקמות חיבור, רצועות ועצבים הנמצאת בתחתית האגן. היא משתתפת בתמיכה בשלפוחית השתן, הרחם או הערמונית, הרקטום והמעי, ועוזרת לשלוט במתן שתן, ביציאות, ביציבה, בלחץ תוך־בטני ובתפקוד מיני. כאשר המערכת הזו חלשה מדי, מתוחה מדי, אינה מתזמנת נכון או נפגעת עקב לידה, ניתוח, גיל, עומס או כאב כרוני, עלולות להופיע הפרעות ברצפת האגן. הפרעות אלו כוללות דליפת שתן, דליפת צואה, צניחת איברי אגן, כאב אגני כרוני, עצירות תפקודית, קושי בהרפיה ולעיתים שילוב של כמה תסמינים יחד (Haylen, 2010; Förstl, 2024).
שכיחות הפרעות ברצפת האגן: בעיה נפוצה אך לעיתים מושתקת
הפרעות ברצפת האגן נפוצות הרבה יותר מכפי שנהוג לחשוב. במחקר אמריקאי מבוסס אוכלוסייה נמצא שכמעט רבע מהנשים הבוגרות דיווחו על לפחות הפרעה אחת ברצפת האגן, והשכיחות עלתה עם הגיל (Nygaard, 2008). מחקר נוסף בארצות הברית מצא שכ־25% מהנשים הבוגרות דיווחו על לפחות הפרעה סימפטומטית אחת, ללא ירידה משמעותית בשיעורים בין השנים שנבדקו (Wu, 2014). למרות זאת, רבות אינן פונות לטיפול בגלל בושה, חוסר ידע או מחשבה שמדובר ב”חלק רגיל” מהתבגרות, היריון או לידה.
אילו מצבים נכללים תחת הפרעות ברצפת האגן
דליפת שתן במאמץ, דחיפות ובריחת שתן מעורבת
דליפת שתן במאמץ מתרחשת כאשר יש אובדן שתן בזמן שיעול, צחוק, קפיצה, ריצה, הרמה או מאמץ שמעלה לחץ תוך־בטני. דליפת שתן מדחיפות קשורה לתחושת צורך פתאומי וחזק להטיל שתן, ולעיתים לקושי להגיע בזמן לשירותים. יש גם מצב מעורב שבו קיימים שני הדפוסים יחד. מבחינה טיפולית, ההבדל חשוב: דליפה במאמץ קשורה לרוב לתמיכה ולתזמון של רצפת האגן, בעוד דחיפות מערבת גם שליטה עצבית־שרירית, הרגלי שתייה, רגישות שלפוחית ולעיתים טיפול תרופתי או אימון שלפוחית (Dumoulin, 2018; Cho, 2021).
צניחת איברי אגן
צניחת איברי אגן מתארת ירידה של אחד או יותר ממבני האגן ממקומם התקין. צניחה יכולה לערב את דופן הנרתיק הקדמית, הרחם או קצה הנרתיק לאחר ניתוח, או את הדופן האחורית. לא כל צניחה דורשת טיפול אגרסיבי; ההחלטה תלויה בתסמינים, בדרגת הצניחה, בגיל, בבריאות כללית, בהעדפות המטופלת ובאיכות החיים. סקירה עדכנית מציינת כי צניחת איברי אגן משפיעה על מיליוני נשים בעולם, ובשנת 2021 דווח שיעור שכיחות מתוקנן גיל של 2,769 לכל 100,000 נשים (Padoa, 2025).
דליפת צואה, גזים וקושי בשליטה ביציאות
דליפת צואה או גזים היא אחת ההפרעות הפחות מדוברות אך המשמעותיות ביותר מבחינת איכות חיים. היא יכולה לנבוע מפגיעה בסוגר, ירידה בתחושה, שלשול כרוני, עצירות עם הצפה, פגיעה עצבית, לידה מכשירנית, קרעים בלידה, ניתוחים או מחלות מעי. חשוב להבחין בין דליפה עקב חולשה לבין דליפה עקב בעיית התרוקנות, משום שהטיפול שונה. סקירת מצב־המדע של NIDDK הדגישה כי דליפת צואה היא מצב רב־גורמי המחייב סיווג מדויק של המנגנון לפני בחירת טיפול (Bharucha, 2015).
כאב אגני כרוני ומתח יתר של רצפת האגן
לא כל הפרעה ברצפת האגן נובעת מחולשה. אצל חלק מהאנשים הבעיה המרכזית היא דווקא כיווץ יתר, רגישות יתר או קושי להרפות. במצבים אלה יכולים להופיע כאב אגני כרוני, כאב במפשעה, כאב בעצם הזנב, כאב סביב שלפוחית השתן, קושי בהתרוקנות, עצירות, לחץ פנימי או כאב בעת ישיבה ממושכת. הגישה הטיפולית שונה לחלוטין מאימון חיזוק רגיל: לעיתים יש צורך בהרפיה, נשימה, טיפול בכאב, טיפול מנואלי עדין, שיקום תנועה וטיפול רב־תחומי (FitzGerald, 2009; Grinberg, 2020).
גורמי סיכון להפרעות ברצפת האגן
היריון, לידה וגיל
היריון ולידה הם גורמי סיכון מרכזיים, אך אינם ההסבר היחיד. במהלך ההיריון רצפת האגן נושאת עומסים מכניים והורמונליים משמעותיים, ובלידה עלולים להתרחש מתיחה, עומס עצבי, פגיעה ברקמות תומכות או שינוי בשליטה השרירית. עם זאת, גם נשים שלא ילדו יכולות לסבול מהפרעות רצפת אגן. גיל, ירידה באסטרוגן לאחר גיל המעבר, השמנה, עצירות כרונית, שיעול כרוני, עבודה פיזית כבדה, ניתוחי אגן וגנטיקה יכולים כולם לתרום לסיכון (Hallock, 2016; Baruch, 2023).
עצירות, מאמץ יתר והרגלי התרוקנות
עצירות כרונית ומאמץ חוזר בזמן התרוקנות מעלים לחץ תוך־בטני ועלולים להעמיס על רצפת האגן. במקרים מסוימים דווקא כיווץ יתר של רצפת האגן מפריע להתרוקנות, ויוצר מעגל שבו האדם מתאמץ יותר, השרירים מתכווצים יותר, והקושי מתמשך. לכן טיפול בהפרעות רצפת אגן אינו מסתכם ב”לחזק”. לפעמים הדבר החשוב ביותר הוא ללמוד להרפות, לנשום נכון, לשפר תנוחת התרוקנות, לשנות תזונה ונוזלים, ולטפל בהרגלי יציאות בצורה עדינה ולא כפייתית.
פעילות גופנית, ספורט ועומסים גבוהים
פעילות גופנית בריאה חשובה לבריאות כללית, אך עומסים גבוהים מאוד ללא שליטה טובה בלחץ תוך־בטני עלולים להחמיר תסמינים אצל חלק מהאנשים. קפיצות, ריצה עצימה, הרמות כבדות או תרגילי בטן אגרסיביים עלולים לחשוף חולשה, תזמון לקוי או צניחה קיימת. אין פירוש הדבר שאסור להתאמן, אלא שיש צורך בהתאמה: נשימה נכונה, הדרגתיות, שליטה בעומס, חיזוק מותאם ויכולת להרפות בין מאמצים.
אבחון הפרעות ברצפת האגן
אבחון מתחיל בשיחה קלינית מדויקת
אבחון טוב מתחיל בשאלות על דליפת שתן, דחיפות, תדירות מתן שתן, יקיצות בלילה, עצירות, דליפת גזים או צואה, כאב, תחושת כובד, לידות, ניתוחים, תרופות, פעילות גופנית, תפקוד יומיומי והשפעה על איכות החיים. חשוב לשאול בצורה מכבדת ולא שיפוטית, משום שמטופלים רבים אינם מעלים את הנושא מיוזמתם. שאלונים מתוקפים יכולים לעזור למדוד חומרה, לעקוב אחר שינוי ולבחור טיפול מתאים (Haylen, 2010; Förstl, 2024).
בדיקה גופנית והערכת רצפת האגן
הבדיקה עשויה לכלול הערכת יציבה, נשימה, תנועתיות גב ואגן, כוח שרירי בטן וירך, רגישות שרירית, שליטה בלחץ תוך־בטני ובדיקה ייעודית של רצפת האגן כאשר היא מתאימה ונעשית בהסכמה. בצניחת איברי אגן, שיטת POP-Q מאפשרת לתאר באופן סטנדרטי את דרגת הצניחה. במקרים של דליפת שתן, עצירות או דליפת צואה ייתכן צורך בבדיקות נוספות כמו בדיקת שתן, אולטרסאונד, אורודינמיקה, מנומטריה אנורקטלית או הדמיה לפי המקרה (Hamahata, 2022; Förstl, 2024).
מתי צריך לפנות לרופא ולא להסתפק בתרגילים
יש לפנות להערכה רפואית כאשר יש דם בשתן או בצואה, כאב חדש וחזק, חום, ירידה לא מוסברת במשקל, קושי חדש במתן שתן, אובדן שליטה פתאומי, חולשה או נימול באזור הרגליים, צניחה שמחמירה במהירות, כאב לאחר חבלה או תסמינים לאחר ניתוח. תרגילי רצפת אגן אינם פתרון לכל מצב, ולעיתים התחלה לא נכונה של חיזוק עלולה להחמיר כאב או כיווץ יתר.
טיפול בהפרעות רצפת האגן
אימון שרירי רצפת האגן הוא טיפול מרכזי – אבל רק כאשר הוא מותאם נכון
אימון שרירי רצפת האגן, PFMT, הוא אחד הטיפולים השמרניים החשובים ביותר בדליפת שתן ובחלק ממקרי הצניחה. סקירת Cochrane מצאה שאימון רצפת אגן יעיל יותר מחוסר טיפול או טיפול לא פעיל אצל נשים עם דליפת שתן (Dumoulin, 2018). עם זאת, אימון נכון אינו רק “לכווץ כמה פעמים ביום”. יש צורך ללמוד לזהות את השרירים, לכווץ בלי להחזיק נשימה, להרפות לאחר כיווץ, לבנות כוח וסבולת, ולשלב את הכיווץ בזמן מאמץ יומיומי כמו הרמה, שיעול או מעבר מישיבה לעמידה.
טיפול פיזיותרפי לרצפת האגן
פיזיותרפיה לרצפת האגן יכולה לכלול הדרכה, תרגול כוח, הרפיה, ביופידבק, עבודה על נשימה, תיאום עם שרירי בטן וירך, טיפול בכאב, אימון שלפוחית ושינוי הרגלי התרוקנות. במקרים של כאב וכיווץ יתר, הדגש יהיה לעיתים על הורדת מתח ולא על חיזוק. במקרים של דליפה במאמץ, הדגש יהיה על שיפור תמיכה ותזמון. במקרים של עצירות תפקודית, הדגש עשוי להיות על הרפיה בזמן התרוקנות ותיאום שרירי נכון.
ביופידבק, גירוי חשמלי וטכנולוגיות מדידה
ביופידבק יכול לעזור למטופלים להבין אם הם מכווצים או מרפים נכון את שרירי רצפת האגן. גירוי חשמלי עשוי להישקל במקרים מסוימים, בעיקר כאשר קשה להפעיל את השרירים באופן עצמאי. סקירה עדכנית על טכנולוגיות להערכת תפקוד רצפת האגן מצאה מגוון רחב של חיישנים ושיטות מדידה, אך גם הדגישה שהתחום עדיין מתפתח ושיש צורך בהתאמה קלינית ולא בהסתמכות אוטומטית על מכשיר (Förstl, 2024).
טיפול בצניחת איברי אגן
מעקב, תרגול ופסרי
בצניחה קלה או לא סימפטומטית, לעיתים מספיק מעקב, הדרכה, טיפול בעצירות, ירידה במשקל לפי צורך ואימון רצפת אגן. במחקר POPPY, אימון אישי של רצפת האגן אצל נשים עם צניחה סימפטומטית הביא לשיפור בתסמינים בהשוואה לייעוץ בלבד (Hagen, 2014). פסרי הוא אביזר תמיכה נרתיקי המותאם על ידי איש מקצוע, ויכול לשמש כטיפול לא ניתוחי או כגשר לניתוח. סקירת Cochrane עדכנית דנה בשימוש בפסרים כטיפול מכני לצניחה, וסקירה מ־2025 דיווחה על התאמה מוצלחת בשיעור גבוה ועל המשכיות טיפול משמעותית אצל חלק מהנשים (Bugge, 2020; Padoa, 2025).
מתי שוקלים ניתוח לצניחה
ניתוח נשקל כאשר הצניחה גורמת לתסמינים משמעותיים, כאשר טיפול שמרני אינו מספק, או כאשר קיימת פגיעה באיכות החיים. מטרת הניתוח אינה רק “לתקן אנטומיה”, אלא לשפר תפקוד ותסמינים בהתאם להעדפות המטופלת. בשנים האחרונות מודגש יותר טיפול ממוקד־מטופלת, החלטה משותפת ושקלול סיכונים, הישנות, תפקוד מיני, גיל, מחלות רקע וציפיות (Sung, 2023; Padoa, 2025).
טיפול בדליפת שתן
טיפול שמרני כקו ראשון
בדליפת שתן במאמץ, טיפול שמרני כולל בדרך כלל אימון רצפת אגן, ירידה במשקל כאשר יש עודף משקל משמעותי, טיפול בשיעול כרוני, שינוי עומסי אימון, הדרכה לשתייה נכונה והימנעות מהרגלי התרוקנות מזיקים. בדחיפות יתר, ייתכן צורך באימון שלפוחית, ניהול נוזלים, הפחתת גורמים מגרים לפי תגובה אישית, ולעיתים טיפול תרופתי. מטא־אנליזות וסקירות עדכניות ממשיכות לתמוך ב־PFMT כטיפול בסיסי ובטוח, בעיקר בדליפת שתן במאמץ (Dumoulin, 2018; Curillo-Aguirre, 2023).
טיפול ניתוחי בדליפת שתן
כאשר דליפת שתן במאמץ משמעותית אינה משתפרת לאחר טיפול שמרני איכותי, ניתן לשקול טיפול ניתוחי. קיימות אפשרויות שונות, והבחירה תלויה באבחנה, חומרת הדליפה, מצב רקמות, גיל, מחלות רקע והעדפות. חשוב לבצע אבחון מדויק לפני פעולה ניתוחית, משום שדליפה במאמץ, דחיפות יתר ושלפוחית רגיזה אינן אותו מצב, ולעיתים הן מופיעות יחד.
טיפול בכאב אגני כרוני וברצפת אגן מכווצת
למה חיזוק אינו תמיד הפתרון
בכאב אגני כרוני, חלק מהמטופלים סובלים משרירי רצפת אגן רגישים, מכווצים או בעלי נקודות כאב. במצב כזה תרגילי כיווץ חוזרים יכולים להחמיר תחושת לחץ או כאב. הטיפול עשוי לכלול נשימה סרעפתית, הרפיה, חינוך לגבי כאב, טיפול מנואלי עדין, עבודה על גב תחתון ואגן, טיפול בעצירות, פעילות גופנית מדורגת ולעיתים טיפול פסיכולוגי־התנהגותי כחלק מגישה רב־תחומית (Grinberg, 2020; FitzGerald, 2009).
כירופרקטיקה והפרעות ברצפת האגן
היכן כירופרקטיקה יכולה להועיל
כירופרקטיקה אינה טיפול ישיר בצניחת איברי אגן, דליפת שתן או דליפת צואה, ואינה מחליפה פיזיותרפיה ייעודית לרצפת האגן או אבחון רפואי. עם זאת, היא יכולה להועיל כאשר להפרעה יש מרכיב שריר־שלדי: כאב גב תחתון, כאב באגן, כאב סביב מפרקי העצה־כסל, כאב עצם הזנב, מתח שרירי ירך, שינויי יציבה, מגבלת תנועה או עומס מכני שמחמיר תסמינים. כירופרקט מיומן יכול להעריך את הגב, האגן, הירכיים והשרשרת התנועתית, ולשלב טיפול מנואלי, תרגילי ייצוב, הדרכת עומסים והפניה לפיזיותרפיסטית רצפת אגן בעת הצורך (Weis, 2020; Trager, 2024).
כירופרקטיקה בהיריון ולאחר לידה
בהיריון ולאחר לידה שכיחים כאבי גב תחתון וכאבי חגורת אגן. סקירה שיטתית על טיפול כירופרקטי בכאב גב תחתון, כאב חגורת אגן או שילוב שלהם בהיריון בחנה התערבויות הנמצאות במסגרת הטיפול הכירופרקטי, ומצאה שהתחום רלוונטי במיוחד להיבט השריר־שלדי של כאב אגן, גם אם איכות הראיות אינה אחידה (Weis, 2020). בהקשר של רצפת האגן, המשמעות היא שכירופרקטיקה עשויה להיות תוספת מועילה כאשר כאב, תנועה מוגבלת או עומס באגן מפריעים לשיקום, אך אינה מחליפה בדיקת רצפת אגן כאשר קיימות דליפות, צניחה או כאב פנימי.
איך נראה שילוב נכון בין כירופרקטיקה לשיקום רצפת האגן
שילוב נכון מתחיל באבחנה ברורה: האם התסמין העיקרי הוא דליפה, צניחה, כאב, עצירות או שילוב שלהם. לאחר מכן אפשר לחלק את הטיפול: פיזיותרפיה לרצפת האגן תטפל ישירות בשרירים, בהרפיה, בכוח ובתפקוד המקומי; כירופרקטיקה יכולה לסייע בהפחתת כאב גב־אגן, שיפור תנועתיות, איזון עומסים וחזרה לפעילות. הטיפול האיכותי ביותר הוא רב־תחומי, לא תחרות בין מקצועות.
מניעה של הפרעות רצפת האגן
הרגלים יומיומיים שמפחיתים עומס
מניעה מתחילה בניהול לחץ תוך־בטני: לנשוף בזמן הרמה, לא לעצור נשימה במאמץ, לטפל בעצירות, להימנע מדחיפות חוזרות בשירותים, לשמור על פעילות גופנית מותאמת ולבנות כוח הדרגתי. אצל מתאמנים, חשוב ללמוד להפעיל ליבה ורצפת אגן בלי כיווץ יתר. אצל נשים לאחר לידה, חזרה לאימון צריכה להיות הדרגתית ולכלול הערכה כאשר יש דליפה, תחושת כובד, כאב או לחץ.
משקל, שיעול ותזונה
עודף משקל משמעותי, שיעול כרוני ועצירות הם גורמים שמעלים עומס מתמשך על רצפת האגן. לכן מניעה כוללת גם טיפול באסתמה או שיעול, הפסקת עישון כאשר רלוונטי, שתייה מספקת, סיבים תזונתיים לפי צורך, פעילות גופנית ושינה. לא מדובר ב”אשמת המטופל”, אלא בהבנה שרצפת האגן מושפעת מכל מערכת הלחצים של הגוף.
מיתוסים נפוצים על רצפת האגן
“צריך רק לעשות קיגל”
תרגילי קיגל יכולים לעזור, אך הם אינם מתאימים לכל אדם ובוודאי לא בכל מצב. מי שסובל מכיווץ יתר, כאב אגני או קושי בהתרוקנות עשוי להזדקק דווקא להרפיה ולשיקום תנועתי. גם כאשר יש חולשה, חשוב לוודא שהכיווץ נכון, שאפשר להרפות, ושאין פיצוי משרירי ישבן, בטן או ירך.
“צניחה תמיד מחייבת ניתוח”
צניחה אינה תמיד מחייבת ניתוח. הטיפול תלוי בתסמינים, בדרגת הצניחה ובהעדפות המטופלת. במקרים רבים אפשר להתחיל במעקב, פיזיותרפיה, פסרי ושינוי הרגלים. ניתוח הוא אפשרות חשובה במקרים מתאימים, אך לא בהכרח הצעד הראשון (Bugge, 2020; Sung, 2023; Padoa, 2025).
סיכום: הפרעות ברצפת האגן הן שכיחות, ניתנות לאבחון ולעיתים ניתנות לשיפור משמעותי
הפרעות ברצפת האגן כוללות דליפת שתן, צניחת איברי אגן, דליפת צואה, עצירות תפקודית, כאב אגני וקושי בהרפיה. הן שכיחות, משפיעות על איכות החיים, ולעיתים אינן מטופלות בגלל בושה או חוסר ידע. הדרך הנכונה אינה להסתפק בתרגיל כללי, אלא לבצע אבחון מדויק, להבין האם הבעיה היא חולשה, כיווץ יתר, צניחה, כאב, בעיית התרוקנות או שילוב. פיזיותרפיה לרצפת האגן היא מרכיב מרכזי בטיפול, פסרי וניתוח מתאימים במקרים נבחרים, וכירופרקטיקה יכולה להועיל כאשר יש מרכיב שריר־שלדי של גב, אגן, ירך או כאב תנועתי. הטיפול הטוב ביותר הוא מכבד, מדורג, מבוסס ראיות ורב־תחומי.
References:
Bharucha, A. E., Dunivan, G., Goode, P. S., Lukacz, E. S., Markland, A. D., Matthews, C. A., Mott, L., Rogers, R. G., Zinsmeister, A. R., Whitehead, W. E., Rao, S. S. C., & Hamilton, F. A. (2015). Epidemiology, pathophysiology, and classification of fecal incontinence: State of the science summary for the National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Diseases workshop. The American Journal of Gastroenterology, 110(1), 127-136. DOI: 10.1038/ajg.2014.396
Bugge, C., Adams, E. J., Gopinath, D., Stewart, F., Dembinsky, M., Sobiesuo, P., & Kearney, R. (2020). Pessaries (mechanical devices) for managing pelvic organ prolapse in women. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2020(11), CD004010. DOI: 10.1002/14651858.CD004010.pub4
Cho, S. T., & Kim, K. H. (2021). Pelvic floor muscle exercise and training for coping with urinary incontinence. Journal of Exercise Rehabilitation, 17(6), 379-387. DOI: 10.12965/jer.2142666.333
Dumoulin, C., Cacciari, L. P., & Hay-Smith, E. J. C. (2018). Pelvic floor muscle training versus no treatment, or inactive control treatments, for urinary incontinence in women. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2018(10), CD005654. DOI: 10.1002/14651858.CD005654.pub4
FitzGerald, M. P., Anderson, R. U., Potts, J., Payne, C. K., Peters, K. M., Clemens, J. Q., Kotarinos, R., Fraser, L., Cosby, A., Fortman, C., & others. (2009). Randomized multicenter feasibility trial of myofascial physical therapy for the treatment of urological chronic pelvic pain syndromes. The Journal of Urology, 182(2), 570-580. DOI: 10.1016/j.juro.2009.04.022
Förstl, N., Adler, I., Süß, F., & Dendorfer, S. (2024). Technologies for evaluation of pelvic floor functionality: A systematic review. Sensors, 24(12), 4001. DOI: 10.3390/s24124001
Grinberg, K., Sela, Y., & Nissanholtz-Gannot, R. (2020). New insights about chronic pelvic pain syndrome. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(9), 3005. DOI: 10.3390/ijerph17093005
Hagen, S., Stark, D., Glazener, C., Dickson, S., Barry, S., Elders, A., Frawley, H., Galea, M. P., Logan, J., McDonald, A., McPherson, G., Moore, K. H., Norrie, J., Walker, A., & Wilson, D. (2014). Individualised pelvic floor muscle training in women with pelvic organ prolapse (POPPY): A multicentre randomised controlled trial. The Lancet, 383(9919), 796-806. DOI: 10.1016/S0140-6736(13)61977-7
Hallock, J. L., & Handa, V. L. (2016). The epidemiology of pelvic floor disorders and childbirth: An update. Obstetrics and Gynecology Clinics of North America, 43(1), 1-13. DOI: 10.1016/j.ogc.2015.10.008
Hamahata, Y., Murayama, R., Kozuma, Y., Yasunaga, H., & Matsuda, S. (2022). Current status of pelvic organ prolapse diagnosis and treatment. Journal of the Anus, Rectum and Colon, 6(1), 1-10. DOI: 10.23922/jarc.2021-030
Haylen, B. T., de Ridder, D., Freeman, R. M., Swift, S. E., Berghmans, B., Lee, J., Monga, A., Petri, E., Rizk, D. E., Sand, P. K., & Schaer, G. N. (2010). An International Urogynecological Association/International Continence Society joint report on the terminology for female pelvic floor dysfunction. Neurourology and Urodynamics, 29(1), 4-20. DOI: 10.1002/nau.20798
Nygaard, I., Barber, M. D., Burgio, K. L., Kenton, K., Meikle, S., Schaffer, J., Spino, C., Whitehead, W. E., Wu, J., & Brody, D. J. (2008). Prevalence of symptomatic pelvic floor disorders in US women. JAMA, 300(11), 1311-1316. DOI: 10.1001/jama.300.11.1311
Sung, V. W., Jeppson, P., & Madsen, A. (2023). Nonoperative management of pelvic organ prolapse. Obstetrics & Gynecology, 141(4), 724-736. DOI: 10.1097/AOG.0000000000005121
Trager, R. J., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(18), 5668. DOI: 10.3390/jcm13185668
Weis, C. A., Pohlman, K., Draper, C., daSilva-Oolup, S., Stuber, K., & Hawk, C. (2020). Chiropractic care for adults with pregnancy-related low back, pelvic girdle pain, or combination pain: A systematic review. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 43(7), 714-731. DOI: 10.1016/j.jmpt.2020.05.005
Woodley, S. J., Lawrenson, P., Boyle, R., Cody, J. D., Mørkved, S., Kernohan, A., & Hay-Smith, E. J. C. (2020). Pelvic floor muscle training for preventing and treating urinary and faecal incontinence in antenatal and postnatal women. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2020(5), CD007471. DOI: 10.1002/14651858.CD007471.pub4
Wu, J. M., Vaughan, C. P., Goode, P. S., Redden, D. T., Burgio, K. L., Richter, H. E., & Markland, A. D. (2014). Prevalence and trends of symptomatic pelvic floor disorders in U.S. women. Obstetrics & Gynecology, 123(1), 141-148. DOI: 10.1097/AOG.0000000000000057