כאבים במרפק: גורמים וגורמי סיכון תעסוקתיים

כאבים במרפק: גורמים וגורמי סיכון תעסוקתיים כוללים בעיקר עומסים חוזרניים. הפרעות שלד-שריר הקשורות לעבודה (Work-Related Musculoskeletal Disorders – WRMSDs) מהוות את אחד האתגרים המורכבים והיקרים ביותר במערכות הבריאות ובשוק העבודה העולמי. בתוך הקשת הרחבה של תחלואה זו, הפרעות במרפק תופסות מקום מרכזי כגורם לתחלואה כרונית, ירידה בפריון ואובדן ימי עבודה. הספרות המחקרית העדכנית מצביעה על כך שפגיעות במרפק אינן אירועים בודדים או מקריים, אלא תוצאה של אינטראקציה מתמשכת ורב-ממדית בין דרישות ביומכניות, גורמים פסיכו-סוציאליים ומאפיינים אישיים של העובד.

המרפק מהווה ציר תנועה מרכזי. חלק ניכר מהפעולות שאנו מבצעים בעבודה ובכלל נעזרות במפרק הזה. מרכזיותו של המרפק והעומסים המוטלים עליו חושפים אותו לפציעות וכאבים. ואכן פציעות וכאבים במרפק מהווים תופעה שכיחה במקומות העבודה. הנזקים לעובד כוללים פגיעה הגבלה תפקודית, אובדן הכנסה, השפעה פסיכולוגית, סיבוכים רפואיים ועוד. המעביד מאידך סובל מהיעדרות העובדים, פגיעה בפריון, הוצאות כספיות, פגיעה במוניטין ולעתים גם מהיותו מעורב בהליכים משפטיים מול העובד והמוסד לביטוח לאומי.

כאבים במרפק: גורמים וגורמי סיכון תעסוקתיים – רקע

המרפק הוא “צומת” ביומכני: מפרק שמחבר בין כתף שמייצרת תנועה גדולה וחזקה לבין כף־יד שמבצעת דיוק, אחיזה והפעלת כלי עבודה. לכן הוא סופג עומסים חוזרים (כיפוף/יישור, פרונציה/סופינציה של האמה, אחיזה ממושכת) וגם עומסי לחץ מקומיים (הישענות על שולחן/משטח, מגע עם קצה קשיח). בעבודה, בניגוד לספורט, החשיפה לעומס בדרך כלל לא מגיעה בשיא קצר אלא ב”טפטוף” של אלפי חזרות ביום, לעיתים בתנאים של זמן מחזור קצר, רוטינה, עייפות, וקושי לשלוט בקצב. התוצאה היא שמגוון תסמונות-גידיות, עצביות ודלקתיות-מתבטאות ככאב במרפק, ירידה בכוח אחיזה, “בריחה” של חפצים מהיד, ולעיתים נימול וחולשה בכף־יד.

מה שמאתגר ברפואה תעסוקתית הוא שהאבחנה הספציפית (למשל דלקת גיד מול לכידת עצב) נשענת על דפוס סימפטומים ובדיקה גופנית-אבל גורמי הסיכון בעבודה חופפים: כוח + חזרתיות + מנחים קיצוניים + ויברציה + לחץ מקומי, ולעיתים גם גורמים פסיכו־חברתיים כמו תמיכה נמוכה או עומס נתפס גבוה (van Rijn, 2009; Bretschneider, 2022). מטרת דו"ח זה היא לספק ניתוח מעמיק, ומבוסס-ראיות של המנגנונים, הגורמים והפתרונות לכאבי מרפק תעסוקתיים. הדו"ח יפרק את המורכבות האנטומית והפיזיולוגית של הפגיעות, ינתח את המנגנונים התאיים של הנזק (מרמת הגיד ועד לרמת העצב וכלי הדם), ויסקור את הספרות העדכנית ביותר בנוגע להתערבויות ארגונומיות ושיקומיות.

היקף הבעיה והנטל האפידמיולוגי

שכיחות הכאבים במרפק באוכלוסייה הכללית מוערכת בכ-5%, אך נתון זה מטעה שכן הוא ממסך את שיעורי התחלואה הגבוהים דרמטית בסקטורים ספציפיים. מחקרים אפידמיולוגיים מראים שונות עצומה בהתאם למקצוע (Alqahtani et al., 2022). בעוד שהשכיחות בקרב האוכלוסייה הכללית מתונה:

• בקרב עובדים בתעשיות עתירות עומס פיזי כמו חיתוך בשר ועיבוד דגים, השכיחות מזנקת ל-8.9% ו-14.5% בהתאמה.
• בתעשיות ייצור המאופיינות בחזרתיות גבוהה, כגון ייצור צעצועים, נרשמה שכיחות מדאיגה של 21.3%, נתון המדגיש את הקשר הישיר בין אופי העבודה לבין התפתחות הפתולוגיה.

הנתונים מצביעים על כך שהפרעות אלו אינן נחלתם הבלעדית של עובדי כפיים ("Blue Collar"). עובדי צווארון לבן, ובכללם מנתחים, רופאי שיניים ומשתמשי מחשב כבדים, מציגים פרופיל סיכון ייחודי הנובע מעומסים סטטיים ודרישות מוטוריות עדינות, כאשר:

• בקרב מנתחים דווח כי כ-18.7% סבלו מאפיקונדיליטיס לטראלי במהלך הקריירה שלהם.

“כאב במרפק” הוא לא אבחנה: מפת הסיבות המרכזיות

כדי לדבר על גורמי סיכון תעסוקתיים, צריך קודם למפות מה הם הנזקים הגורמים לכאב. בעבודה נפוצים במיוחד:

• טנדינופתיה לטרלית (Lateral epicondylitis / “טניס אלבו”) – כאב בצד החיצוני של המרפק, רגישות מעל האפיקונדיל הלטרלי, החמרה בהרמת חפץ עם שורש־כף־יד ביישור או באחיזה (Haahr, 2003; Shiri, 2006).
• טנדינופתיה מדיאלית (Medial epicondylitis / “גולף אלבו”) – כאב בצד הפנימי, מוחמר בכיפוף שורש־כף־יד/פרונציה כנגד התנגדות; קשור יותר לעבודות כוח־אחיזה, הרמה וחזרתיות (Shiri, 2006; van Rijn, 2009).
• תסמונת התעלה הקוביטלית / לכידת העצב האולנרי במרפק (CuTS/UNE) – נימול באצבע 4-5, ירידה בכוח “פינצ’” והאינטרוסאיים, החמרה בכיפוף מרפק ממושך או לחץ על הצד המדיאלי (Burahee, 2021; Jackson, 2019).
• תסמונת התעלה הרדיאלית (Radial tunnel syndrome) – כאב עמוק באמה הפרוקסימלית/לטרלית, לעיתים דומה ל”טניס אלבו” אך עם נקודת כאב מעט דיסטלית יותר; קשורה במיוחד לסופינציה חוזרת תחת עומס (Roquelaure, 2000; van Rijn, 2009).
• בורסיטיס אולקרנונית – נפיחות וכאב מאחורי המרפק, אופייני ללחץ מקומי/הישענות חוזרת או חיכוך.
• אוסטאוארתריטיס/שינויים ניווניים, פגיעות רצועתיות, כאב מופנה מהצוואר/כתף – פחות “קלאסי” כתוצאה ישירה מעבודה, אך יכול להחמיר בעומס תעסוקתי.

המשותף: רוב התסמונות הללו הן פציעות־עומס מצטבר-לא “קרע חד”-ולכן החשיפה התעסוקתית היא המפתח להבנת הסיכון והפרוגנוזה.

מנגנון הנזק התעסוקתי: מה קורה ברקמות?

בעשור האחרון התפיסה לגבי אפיקונדיליטיס (בעיקר טנדינופתיה לטרלית) זזה בגלל העדר של תאי דלקת קלאסיים (נויטרופילים, מקרופאגים) מדלקת חריפה לטנדינופתיה ניוונית־מיקרוטראומטית. עומסי מתיחה וגזירה חוזרים על גיד האקסטנסורים (בעיקר ECRB) יוצרים תהליך אנגיו-פיברובלסטיק היפרפלזיה (Angiofibroblastic Hyperplasia):

• מיקרו-טראומה: עומס חוזרני גורם לקרעים מיקרוסקופיים בסיבי הקולגן.
• כשל בריפוי: במקום יצירת קולגן מסוג I (החזק והמאורגן), הגוף מייצר קולגן מסוג III (חלש ולא מאורגן).
• נאו-וסקולריזציה: נוצרים כלי דם חדשים ופגומים, המלווים בסיבי עצב חדשים (Neo-innervation). סיבי עצב אלו הם המקור לכאב הכרוני ולרגישות היתר, ולא הדלקת עצמה.

תובנה זו קריטית להבנת הכישלון של טיפולים אנטי-דלקתיים בטווח הארוך והצורך בשיקום מבוסס עומס מכני (תרגול אקסצנטרי) לעידוד בנייה מחודשת של הקולגן.

המנגנון להתפתחות אפיקונדיליטיס בעבודה:

שילוב של כוח גבוה (אחיזה/הרמה/הפעלת כלי) עם חזרתיות ומנחי שורש־כף־יד קיצוניים מגדיל את עומס המתיחה (Tensile load) ועומס הלחיצה (Compressive load) בגיד-ולכן גם את הסיכון לאפיקונדיליטיס (Fan, 2009; Herquelot, 2013). גידים מתוכננים ביולוגית לשאת בעיקר עומסי מתיחה ויש להם מבנה סיבי חזק ומאורגן המאפשר זאת. עם זאת, חשיפה לעומסי לחיצה (קומפרסיביים), במיוחד בשילוב עם מתיחה או פיתול, עלולה להיות פחות מותאמת למבנה הגיד ובמקרים מסוימים אף לתרום להתפתחות של פתולוגיות וכאבים בגיד (tendinopathy).

המנגנון בלכידת עצב אולנרי:

העצב האולנרי (Ulnar Nerve) עובר בתעלה הקוביטלית (Cubital Tunnel) בחלק האחורי-פנימי של המרפק. אנטומית, התעלה תחומה על ידי האפיקונדיל המדיאלי, האולקרנון ורצועת אוסבורן (Osborne’s Ligament). בעת כפיפת מרפק, נפח התעלה קטן והלחץ בתוכה עולה משמעותית. בנוסף, העצב נמתח סביב האפיקונדיל המדיאלי. שילוב זה של לחץ (Compression) ומתיחה (Traction) גורם להפרעה באספקת הדם לעצב (Ischemia), המובילה לבצקת פנים-עצבית, ובשלבים כרוניים – לדמיאליניזציה (פגיעה במעטפת המיאלין) ולנזק אקסונלי בלתי הפיך. בעבודות בנייה ותשתיות, חשיפה לעומסים סטטיים של הזרוע והפעלת כוח חוזרת נקשרה לתסמונת לכידת העצב האולנרי שמצריכה טיפול כירורגי (Chauhan et al., 2023; Jackson, 2019).

המנגנון בלכידת העצב הרדיאלי:

העצב הרדיאלי (Radial Nerve) עובר בתעלה הרדיאלית בצד הלטראלי. עבודה מאומצת הכוללת סופינציה ופרונציה חוזרת יכולה לגרום ללכידה של הענף העמוק (PIN) בתוך שריר הסופינטור (Supinator Muscle), מצב המחקה לעיתים קרובות את הסימפטומים של מרפק טניס (Rogier et al., 2023).

גורמי הסיכון התעסוקתיים: ארבעת הגדולים ועוד שניים

הספרות מסכימה באופן די עקבי על אשכול גורמים ביומכניים שחוזר שוב ושוב (van Rijn, 2009; Bretschneider, 2022):

• כוח (Force) – אחיזה חזקה, הרמה, שימוש בכלים כבדים, לחיצה/הידוק (למשל מברגת אימפקט, מספרי פח, צבתות).
• חזרתיות (Repetition) – תנועות חוזרות של שורש־כף־יד/אמה, פעולות קצרות־מחזור לאורך שעות.
• מנחים לא־ניטרליים (Awkward postures) – שורש־כף־יד ביישור/כיפוף קיצוני, סטייה רדיאלית/אולנרית, סופינציה/פרונציה ממושכת, מרפק ביישור מלא לאורך זמן.
• חשיפה משולבת (Combination) – הסיכון קופץ כשהכוח והחזרתיות מופיעים יחד, או כשמתווספת סטייה זוויתית (Shiri, 2006; Herquelot, 2013).
• ויברציה (Vibration) – בעיקר בכלים רוטטים ידניים; הראיות אינן תמיד אחידות לכל אבחנה, אך נמצאו קשרים במיוחד בהקשר של עומס אחיזה וחזרתיות (van Rijn, 2009).
• לחץ מגע מקומי (Contact stress) – הישענות על המרפק/שולחן, קצה קשיח, רתמות או ציוד שמפעיל לחץ נקודתי; רלוונטי במיוחד ל־CuTS/בורסיטיס.

מה אומרים מחקרי הדגל על מידת הסיכון?

טנדינופתיה לטרלית: כוח וחזרתיות-בעיקר ביחד

במחקר אוכלוסייה מפינלנד נמצא קשר בין חזרתיות של הגפיים העליונות ופעילות כוחנית, עם אינטראקציה שמעידה שהשילוב מסוכן במיוחד (Shiri, 2006).
מחקר מוושינגטון שכלל הערכת חשיפה אינדיבידואלית מצא קשר מובהק בין תדירות מאמצים כוחניים לבין אפיקונדיליטיס לטרלי, וכן שילוב של סופינציה בזווית משמעותית עם הרמה כוחנית (Fan, 2009).
ובמחקר עוקבה גדול עם מדידות חוזרות של חשיפה, נמצא שמאמץ פיזי גבוה יחד עם תנועות מרפק/שורש־כף־יד לאורך זמן היה קשור לעלייה בשיעורי היארעות (Herquelot, 2013).

גורמים פסיכו־חברתיים: לא במקום, אלא בנוסף

הגישה המודרנית ברפואה תעסוקתית אינה מבודדת את הגורמים הפיזיים, אלא בוחנת אותם בהקשר הרחב של המודל הביו-פסיכו-סוציאלי. מתח נפשי בעבודה אינו נשאר בגדר חוויה קוגניטיבית; הוא מתרגם לתגובות פיזיולוגיות המשפיעות ישירות על מערכת השלד-שריר.

מחקר מקרה־ביקורת הראה שתמיכה חברתית נמוכה בעבודה הייתה גורם סיכון (לפחות בחלק מהקבוצות), גם לאחר התאמה לעומס פיזי (Haahr, 2003). באנליזה מאוגדת של עוקבות תעסוקתיות, נמצא קשר בין מדדים כמו תשישות פיזית/מנטלית אחרי עבודה לבין אפיקונדיליטיס, גם לאחר התאמה לחשיפות פיזיות (Thiese, 2016).
המשמעות המעשית:

• עומס ארגוני (קצב, הפסקות, גמישות, תמיכה) יכול להשפיע על סיכון-בין אם דרך שינוי “המינון” בפועל (יותר חזרות, פחות התאוששות) ובין אם דרך תפיסת מאמץ והתנהגות כאב.

ההסבר המקובל להשפעה של גורמים מנטליים כולל עלייה במתח השרירי הבסיסי (Increased Muscle Tension) גם בזמן מנוחה, דיכוי המערכת החיסונית ותהליכי הריפוי, ושינויים בעיבוד הכאב המרכזי (Central Sensitization). כול אלה גורמים לעובד לחוש כאב בעוצמה רבה יותר עבור אותו נזק רקמתי.

לכידה של העצב האולנרי: סטטיות ולחץ ממושך

בעוקבה ענקית של עובדי בניין ותשתיות, גורמי עומס ביומכניים תעסוקתיים נקשרו לתסמונת לכידת העצב האולנרי (UNE – Ulnar Nerve Entrapment) שמצריך ניתוח (Jackson, 2019). ובסקירה כללית של תסמונת התעלה הקוביטלית מודגשת חשיבות המתיחה/הקומפרסיה בכיפוף מרפק והקשר למצבי חשיפה חוזרת (Burahee, 2021).

תמונת־על: סקירות שיטתיות עדכניות

סקירה שיטתית קלאסית מיפתה קשרים בין גורמי כוח, חזרתיות, מנחים קיצוניים וגורמים פסיכו־חברתיים לבין תסמונות מרפק שונות (van Rijn, 2009). סקירה עדכנית יותר, הכוללת מטא־אנליזה והערכת איכות ראיות, חיזקה את העיקרון של “תלות בעבודה” (work-relatedness) באפיקונדיליטיס לטרלית במיוחד כאשר קיימות חשיפות ביומכניות משמעותיות (Bretschneider, 2022).

אילו עבודות מועדות במיוחד לפציעות?

לא כל מקצוע יוצר אותו דפוס חשיפה, ולכן גם לא אותו דפוס אבחנות:

• ייצור/הרכבה/אריזה: חזרתיות גבוהה, לעיתים כוח בינוני וקצב מוכתב – סיכון לטנדינופתיות, במיוחד לטרלית.
• בנייה, תשתיות, תחזוקה: כוח גבוה, כלים רוטטים, מנחים לא־ניטרליים – סיכון גם לטנדינופתיות וגם ל־UNE.
• מטבחים מוסדיים/ניקיון: אחיזה, סיבובי אמה, הרמות חוזרות, לעיתים עומס סטטי – תערובת של כאבי מרפק ואמה.
• עבודת מחשב: לרוב כוח נמוך, אבל ישיבה ממושכת עם הישענות על מרפק או כיפוף ממושך עשויה להחמיר CuTS אצל חלק מהאנשים-במיוחד אם יש גורמי סיכון אישיים.

גורמי סיכון אישיים: למה שני עובדים עושים אותה עבודה ורק אחד מפתח כאב?

הספרות מצביעה על גורמים אישיים שמעלים סיכון או משפיעים על מהלך: גיל (שיא בעשורים 40-60), עישון, BMI גבוה, ולעיתים מצבים מטבוליים מסוימים (Shiri, 2006; Jackson, 2019).
עם זאת, ברפואה תעסוקתית חשוב לא ליפול למלכודת של “זה בגלל העישון/המשקל” ולהתעלם מהחשיפה. המודלים הטובים הם אינטראקטיביים: חשיפה ביומכנית מגדילה עומס; גורמים אישיים משפיעים על סף פגיעה, התאוששות ורגישות כאב.

אבחון תעסוקתי נכון: מה שואלים ומה בודקים

אבחון איכותי נשען על שלושה רכיבים:

1. תבנית קלינית: מיקום הכאב, תנועות מחמירות, נימול/חולשה, סימנים בלילה.
2. בדיקה גופנית מכוונת: מבחני התנגדות לשורש־כף־יד/אמה, נקודות רגישות, מבחני מתיחה לעצב אולנרי, בדיקת כוח אחיזה ושרירי יד פנימיים.
3. אנמנזה תעסוקתית כמותית: לא רק “עובד עם הידיים”, אלא מה המשקל של הכלי, כמה פעמים בדקה, כמה שעות ביום, האם יש הפסקות, האם יש רוטציה, האם יש דרישה למהירות/תפוקה.

כאן נופלת לא מעט תת־אבחון: עובדים מתארים “כאב מרפק” והרופא מתייג אוטומטית “טניס אלבו”, למרות שהגורם עלול להיות תסמונת התעלה הרדיאלית או תסמונת התעלה הקוביטלית ובעבודה זה משנה כי מניעת חשיפה שונה (Roquelaure, 2000; Burahee, 2021).

מניעה במקום העבודה: מה באמת מפחית סיכון?

אסטרטגיות מניעה, התערבות וניהול

לאור המורכבות של גורמי הסיכון, הפתרון אינו יכול להיות נקודתי אלא חייב להיות מערכתי, המשלב הנדסת אנוש, ניהול קליני ושינוי תרבותי.

1)התערבויות ארגונומיות (Ergonomic Interventions)

מטרת הארגונומיה היא להתאים את הכלי והסביבה למגבלות הביולוגיות של העובד.

מהפכת העכבר האנכי (Vertical Mouse):

עבור עובדי משרד הסובלים מ-LE, השימוש בעכבר אנכי הוכח כאסטרטגיה יעילה. עכבר זה מציב את היד במנח של "לחיצת יד" (Handshake position), שהוא מנח ניטרלי המבטל את הפרונציה של האמה. מחקרים ביומכניים הראו כי עכבר אנכי מפחית את הפעילות החשמלית (EMG) של שרירי האמה ב-14% בהשוואה לעכבר רגיל, ומוריד את הלחץ על העצב המדיאני והרקמות הרכות. עם זאת, נדרשת תקופת הסתגלות, ויש לוודא שהעכבר מתאים לגודל כף היד של המשתמש למניעת מתיחת אצבעות.

מקלדות וסביבת עבודה

שימוש במקלדות מפוצלות (Split Keyboards) מאפשר שמירה על מנח ישר של שורש כף היד. הנמכת רגליות המקלדת (למצב שטוח או שיפוע שלילי) מונעת פשיטת יתר.

כפפות לשיכוך רטט (Anti-Vibration Gloves)

השימוש בכפפות אלו מורכב. אמנם הן נועדו לספוג את הרטט, אך יעילותן תלויה בתדר הרטט של הכלי הספציפי. מחקרים מראים כי לעיתים הכפפות יעילות יותר בתדרים גבוהים מאשר בנמוכים. בעיה נוספת היא שכפפות עבות מפחיתות את התחושה הטקטילית, מה שגורם לעובד להגביר שלא לצורך את כוח האחיזה, ובכך להחמיר את העומס על המרפק. לכן, הבחירה בכפפות חייבת להיות מותאמת ספציפית לכלי ולמשימה.

תכנון כלים

עיבוי ידיות של כלי עבודה ידניים (כדי להגדיל את שטח המגע ולהפחית את כוח האחיזה הנדרש), שימוש בחומרים מונעי החלקה, ושינוי זווית הידית כך ששורש כף היד יישאר ישר בזמן העבודה.

2) שינויים ארגוניים (Administrative Controls)

כאשר לא ניתן לבטל את הסיכון הפיזי, יש לנהל את החשיפה אליו.

רוטציה (Job Rotation)

סבב בין תחנות עבודה המפעילות קבוצות שרירים שונות. למשל, מעבר מעמדת הרכבה הדורשת אחיזה כוחנית לעמדת בקרה ויזואלית.

משטר הפסקות (Work-Rest Cycles)

שילוב הפסקות קצרות ותכופות ("Micro-breaks") הוכח כיעיל יותר מאשר הפסקות ארוכות ונדירות. הפסקות אלו מאפשרות התאוששות מטבולית של השריר, פינוי חומרי פסולת וחידוש זרימת הדם.

גיוון בציוד

עבור טכנאי אולטרסאונד, מומלץ לגוון בין סוגי סריקות לאורך היום כדי למנוע עומס סטטי על אותם שרירים.

3) ניהול קליני ושיקום (Medical Management & Rehabilitation)

הטיפול ב-WRMSDs במרפק עבר אבולוציה משמעותית, מטיפולים פסיביים (מנוחה, קרח) לטיפולים אקטיביים מבוססי-עומס.

תרגול אקסצנטרי (Eccentric Exercise)

זהו כיום ה"גולד סטנדרט" בשיקום טנדינופתיה (LE/ME). התרגול כולל הארכה של השריר תחת עומס (למשל, הורדת משקולת באיטיות). פעולה זו מעודדת את הגיד לייצר קולגן תקין ולהסתדר מחדש בצורה ליניארית, תוך הפחתת הנאו-וסקולריזציה הפתולוגית. פרוטוקולים כמו זה של Alfredson (במקור לגיד אכילס, אך מיושם למרפק) הראו הפחתת כאב של עד 42% ושיפור בתפקוד.

שימוש בסדים (Bracing)

רצועת Counterforce: רצועה הנכרכת סביב האמה, דיסטלית למרפק. היא פועלת על ידי יצירת "נקודת עוגן" חדשה לשריר, ובכך מפחיתה את המתח המועבר לנקודת האחיזה הפגועה באפיקונדיל. היא יעילה להפחתת כאב בזמן פעילות אך אינה מרפאת.

סד לילה (Night Splinting)

הטיפול היעיל ביותר לשלבים ראשונים של תסמונת התעלה הקוביטלית (CuTS). הסד מונע את כפיפת המרפק בלילה (תנוחה שרבים מאמצים בשינה), ובכך מוריד את הלחץ התוך-תעלתי ומאפשר לעצב להתאושש.

זריקות – חרב פיפיות

זריקות קורטיקוסטרואידים היו בעבר הטיפול המקובל. כיום ידוע כי למרות שהן מספקות הקלה מהירה בכאב לטווח הקצר, הן עלולות לפגוע במבנה הגיד בטווח הארוך, להגדיל את הסיכון לקרע ולהישנות הבעיה, ולעכב את ההחלמה האמיתית. השימוש בהן כיום שמור למקרים אקוטיים ומוגבל מאוד.

טיפול כירופרקטי

הכירופרקטיקה מטפלה בהפרעות כאב באמצעות טכניקות טיפול ידניות כגון מניפולציות, הנעה, שחרור רקמות רכות ועוד. בנוסף לכך, הכירופרקט עושה שימוש במכשור כגון לייזר רך – (LLLT/HILT) וגלי הלם חוץ-גופיים (ESWT). שני האמצעים הללו הדגימו יעילות בהפרעות כאב במרפק (Zhang L et al., 2024; Şen SB et al., 2025; Zhu et al., 2025).

חזרה לעבודה ושיקום תעסוקתי: מה המטרה?

המטרה אינה רק “שלא יכאב”, אלא יכולת ביצוע בטוחה בלי הצטברות עומס חוזר. הפרוטוקולים העדכניים מחלקים את השיקום לארבעה שלבים: אקוטי (הגנה והפחתת כאב), תת-אקוטי (התחלת תנועה), חיזוק (תרגול אקסצנטרי וקונצנטרי), וחזרה לפעילות (סימולציה של מטלות העבודה). לכן תכנית חזרה לעבודה מוצלחת כוללת:

• התאמות זמניות: הפחתת כוח/חזרתיות, הימנעות ממנחים קיצוניים, הקטנת זמן חשיפה רציף.
• שיקום מדורג של כוח וסבולת שרירי אמה וכתף, כי לעיתים המרפק “משלם” על אסטרטגיית תנועה לא יעילה של כל הגפה.
• ניטור סימפטומים מול חשיפה: אם הכאב עולה בהתאם ל”מינון” תעסוקתי, צריך לכייל את העבודה-לא רק להוסיף עוד טיפול.

סיכום: עקרונות מפתח למעסיקים, רופאים ועובדים

• כאב במרפק הוא סימפטום-צריך לזהות את התסמונת (טנדינופתיה/עצב/לחץ מקומי).
• גורמי הסיכון התעסוקתיים העיקריים הם כוח, חזרתיות ומנחים לא־ניטרליים-והשילוב שלהם קריטי (van Rijn, 2009; Fan, 2009; Herquelot, 2013).
• גורמים פסיכו־חברתיים יכולים להעצים סיכון ולהשפיע על מהלך, במיוחד כשקצב עבודה גבוה מפחית התאוששות (Haahr, 2003; Thiese, 2016).
• מניעה אפקטיבית היא רב־שכבתית: כלים/הנדסה + ארגון + תרבות דיווח מוקדם.
• העדכון המחקרי המרכזי הוא חיזוק ההכרה ב־work-relatedness של אפיקונדיליטיס לטרלית כאשר החשיפה הביומכנית משמעותית, תוך שימוש בהערכות איכות ראיות מודרניות (Bretschneider, 2022).

References:

Alqahtani SM, Alzahrani MM, Bicknell R, Pichora D. Prevalence and factors of work-related musculoskeletal disorders among hand surgeons. World J Orthop. 2022 May 18;13(5):465-471.

Bretschneider, S. F., Los, F. S., Eygendaal, D., Kuijer, P. P. F. M., & van der Molen, H. F. (2022). Work-relatedness of lateral epicondylitis: Systematic review including meta-analysis and GRADE work-relatedness of lateral epicondylitis. American Journal of Industrial Medicine, 65(1), 41-50.

Burahee, A. S., Sanders, K. J., & Waldrop, R. (2021). A comprehensive review of cubital tunnel syndrome. EFORT Open Reviews, 6, 743-750.

Chauhan M, Anand P, Das JM. Cubital Tunnel Syndrome. [Updated 2023 Aug 14]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.

Fan, Z. J., Silverstein, B. A., Bao, S., Bonauto, D. K., Howard, N. L., Spielholz, P. O., Smith, C. K., Polissar, N. L., & Viikari-Juntura, E. (2009). Quantitative exposure-response relations between physical workload and prevalence of lateral epicondylitis in a working population. American Journal of Industrial Medicine, 52(6), 479-490.

Haahr, J. P., & Andersen, J. H. (2003). Physical and psychosocial risk factors for lateral epicondylitis: A population-based case-referent study. Occupational and Environmental Medicine, 60(5), 322-329.

Herquelot, E., Guéguen, A., Roquelaure, Y., Bodin, J., Sérazin, C., Ha, C., Leclerc, A., Goldberg, M., Zins, M., & Descatha, A. (2013). Work-related risk factors for incidence of lateral epicondylitis in a large working population. Scandinavian Journal of Work, Environment & Health, 39(6), 578-588.

Jackson, J. A., Olsson, D., Punnett, L., Burdorf, A., Järvholm, B., & Wahlström, J. (2019). Occupational biomechanical risk factors for surgically treated ulnar nerve entrapment in a prospective study of male construction workers. Scandinavian Journal of Work, Environment & Health, 45(1), 63-72.

Rhodes, B. A. (2015). Cubital tunnel syndrome occurrence in workers: A review. MOJ Orthopedics & Rheumatology, 3(3), 00095.

Rogier M. van Rijn, Bionka M. A. Huisstede, Bart W. Koes, Alex Burdorf, Associations between work-related factors and specific disorders at the elbow: a systematic literature review, Rheumatology, Volume 48, Issue 5, May 2009, Pages 528-536.

Roquelaure, Y., Raimbeau, G., Dano, C., Martin, Y.-H., Pelier-Cady, M.-C., Mechali, S., Benetti, F., Mariel, J., Fanello, S., & Penneau-Fontbonne, D. (2000). Occupational risk factors for radial tunnel syndrome in industrial workers. Scandinavian Journal of Work, Environment & Health, 26(6), 507-513.

Şen SB, Koçyiğit BF, Ortaç EA, Kösehasanoğulları M, Bilecik NA. Comparison of the effects of high-intensity laser therapy and low-level laser therapy in knee osteoarthritis. Clin Rheumatol. 2025 Nov;44(11):4661-4669.

Shiri, R., & Viikari-Juntura, E. (2011). Lateral and medial epicondylitis: Role of occupational factors. Best Practice & Research Clinical Rheumatology, 25(1), 43-57.

Shiri, R., Viikari-Juntura, E., Varonen, H., & Heliövaara, M. (2006). Prevalence and determinants of lateral and medial epicondylitis: A population study. American Journal of Epidemiology, 164(11), 1065-1074.

Thiese, M. S., Hegmann, K. T., Kapellusch, J., Merryweather, A., Bao, S., Silverstein, B., & Garg, A. (2016). Psychosocial factors related to lateral and medial epicondylitis: Results from pooled study analyses. Journal of Occupational and Environmental Medicine, 58(6), 588-593.

van Rijn, R. M., Huisstede, B. M. A., Koes, B. W., & Burdorf, A. (2009). Associations between work-related factors and specific disorders at the elbow: A systematic literature review. Rheumatology (Oxford), 48(5), 528-536.

Zhang L, Zhang X, Pang L, Wang Z, Jiang J. Extracorporeal Shock Wave Therapy Versus Local Corticosteroid Injection for Chronic Lateral Epicondylitis: A Systematic Review with Meta-Analysis of Randomized Controlled Trials. Orthop Surg. 2024 Nov;16(11):2598-2607.

Zhu P, Tang P, Su J, Yang Y, Yang S, Zhang C, Xiao W, Zhou Y, Li Y, Deng Z. Comparison of extracorporeal shockwave therapy, ultrasound therapy, and corticosteroid injections for treatment of lateral epicondylitis: an umbrella review of meta-analyses. J Orthop Traumatol. 2025 Aug 18;26(1):55.