טריגר פינגר מה גורם לזה? "אצבע הדק" (Trigger finger) היא תופעה שכיחה. באופן נורמלי הגיד נע בחופשיות, בתוך השרוול האנטומי בו הוא מצוי. במצב של "אצבע הדק" האצבע נותרת כפופה והתיישרותה מתאפשרת רק במאמץ. לפעמים נדרש להפעיל כוח חיצוני על האצבע הכפופה כדי לישר אותה. ההתיישרות של האצבע תתרחש אז באופן פתאומי ולעתים קרובות יתלוו לשחרור גם צליל אופייני (קליק). סימנים ותסמינים נוספים שעלולים להתפתח כוללים גם כאבים בכף היד ובעיקר באצבע המעורבת.
טריגר פינגר מתפתח לרוב בגלל נזקים ושינויים במבנה הגיד ו/או השרוול העוטף אותו. אבחון וטיפול מהירים עשויים למנוע ניתוח. טיפול באמצעות גלי הלם בטריגר פוינט נחשב לטיפול יעיל. במאמר הנוכחי "טריגר יינגר מה גורם לזה" נרחיב על הנושא ונדון בדרכי הטיפול בתופעה הזאת?
טריגר פינגר מה גורם לזה – רקע
טריגר פינגר היא תסמונת כאב שכיחה שעלולה להתפתח באחת או יותר מאצבעות בכף היד. תסמונת זאת מובילה להיתפסות או נעילה של האצבע. הגורם להתפתחות הפרעה בריאותית זאת היא דלקת בגיד של האצבע המעורבת.
הגיד המחבר את השריר לעצם מורכב מסיבים של רקמת חיבור סיבית חזקה ועמידה. תכונות אלה מסייעות לעמוד בעומסים המופעלים עליו בעת התכווצות השריר וביצוע מטלות עם אצבעות כף היד. אספקת הדם לגיד מאוד דלה ומכאן הקושי שלו להתחדש והקושי שלנו לרפא אותו לאחר פציעה.
הגיד נע בתוך שרוול שבצדו הפנימי מכוסה בקרום סינוביאלי. הקרום הסינוביאלי מפריש חומרי סיכה שמאפשרים תנועה חלקה של הגיד בתוך השרוול. גירוי דלקתי של השרוול הזה עלולה לגרום להתעבותו, ללכידה של הגיד ולהתפתחות טריגר פינגר. במצב הזה כאשר אנו מכופפים את האצבע נוצרת תנועה של הגיד בתוך השרוול המוצר. בנקודת ההיצרות הגדולה ביותר אנו נתקלים במחסום. מעבר המחסום גורמים לרעש אופייני. השכיחות של אצבע הדק מוערכת:
- סביב 2% באוכלוסייה הכללית, עם שיעורים גבוהים יותר בקרב נשים, מבוגרים ואנשים עם סוכרת, דלקת מפרקים שגרונית, או עמילואידוזיס.
ברוב המקרים הסימנים והתסמינים של טריגר פינגר או אצבע הדק יחלפו תוך ימים עד שבועות בודדים גם ללא טיפול. ביתר המקרים יש להתייעץ עם איש מקצוע בתחום ולטפל בבעיה. ללא טיפול האצבע עלולה להיוותר כפופה באופן קבוע, הכאבים יחמירו והמצב יהפוך לכרוני. אפשרויות הטיפול באצבע על ההדק כוללות אמצעים שמרניים כגון, קיבוע ושינוי פעילות, גלי הלם ולייזר. במצבים קשים תיתכנה גם התערבויות פולשניות כגון זריקות סטרואידים או ניתוח.
אנטומיה של אצבע הדק
הגיד הוא כבל חזק, ללא גמישות, המורכב מרקמת חיבור קולגן, שמחבר את השריר אל העצם ומתפקידו להעביר כוח מהשריר אל העצם לצורך ביצוע תנועה. חלק מהגידים עטופים בתוך רקמה סינוביאלית בצורת מנהרה (Synovium). רקמה זו תפקידה להגן על הגיד ולייצר נוזל סיכה שמאפשר תפקוד חלק של הגיד. המנהרה והגיד בתוכה אחוזים לעצם באמצעות רצועות המעוגלות (Pulleys). קיימות 5 רצועות שנקראות A1 עד A5.
ברוב המקרים הגורם ללכידה של הגיד והתפתחות טריגר פינגר היא הגלגלת הראשונה A1 באזור המפרק שבין עצמות המסרק והעצמות הגליליות המקורבות (
גורמים וגורמי סיכון לאצבע הדק
לא תמיד ניתן להצביע על הגורם המדויק להתפתחות טריגר פינגר או אצבע הדק. התאוריה המקובלת היא שאצבע הדק נגרמת בעקבות התפתחות דלקת בגיד ו/או והתעבות בשרוול של הגיד ו/או דלקת ברצועות המעוגלות – גלגלות (Pulleys) שאוחזות בשרוול שהגיד נע בתוכה. דלקת זו גורמת להיצרות התעלה ולקושי להניע את האצבע. ברוב המקרים מיקום ההיצרות בתעלה תהייה בגלגלת A1.
הגורם העיקרי לדלקת הזו הוא לרוב שימוש יתר ועומסי יתר על הגידים ועל שרוולי הגידים. טריגר פינגר שייכת למשפחת הפציעות מתנועות ומאמץ חוזר. פציעות מסוג זה הקרויות גם פציעות ממאמץ נשנה, הפכו בשנים האחרונות למגפה וזאת עקב השימוש האינטנסיבי במחשבים, בטלפונים ניידים ובטכנולוגיות אחרות אשר השימוש בהן מחייב ביצוע תנועות חוזרות.
גורמי סיכון להתפתחות טריגר פינגר כוללים על כן עבודה או פעילות ספורטיבית הכרוכה בעומסים חוזרניים על כפות הידיים והאצבעות. כך למשל אנשים שנדרשים במסגרת עבודתם להבריג ממושכות, להקליד או לתפעל מכשיר כלשהו באופן חוזר ונשנה באמצעות האצבעות חשופים לסוג זה של פגיעה. גורמי סיכון נוספים כוללים גם דלקת פרקים שגרונית, סוכרת, תת פעילות בלוטת התריס ועוד.
סימנים ותסמינים אופייניים
הסימנים והתסמינים העיקריים בגין טריגר פינגר כוללים אצבע כפופה, מגבלות ביכולת ליישר או לכופף לאחר שהצלחתם ליישר את האצבע, וכאבים מקומיים ברמות חומרה שונות. יחד עם זאת אצבע הדק עלולה לגרום, בדומה לבעיות בריאות כרוניות אחרות, גם לתחושת תסכול.
אבחון טריגר פינגר
אבחון טריגר פינגר נעשה בעיקר על סמך לקיחת ההיסטוריה הרפואית ובדיקה פיזית של האצבע. הקשבה זהירה למידע שימסור החולה יצביע לרוב על מנגנון הפציעה. במהלך לקיחת ההיסטוריה ננסה להבין:
- מהו מיקום הכאב
- מתי וכיצד החל
- מהו סוג הכאב
- מה מקל ומה מחמיר את הכאב
- האם הכאב מעיר אתכם משנתכם
- נלמד את ההיסטוריה הרפואית הקודמת של הידיים (פציעות ומחלות קודמות…)
- האם הבעיה ביד קשורה לעבודה שלכם
- נעריך האן יש קשר בין הבעיה באצבע לפעילות גופנית אותה אתם מבצעים
לאחר מכן נמשיך בבדיקה פיזית. הבדיקות הגופניות תכלולנה:
- תצפית על האופן שבו אתם מניעים את האצבע המעורבת באופן אקטיבי
- מישוש של חלקי האצבע במטרה לאתר נקודות כאב ונפיחות
- נבצע בדיקות טווח תנועה
- נערוך בדיקות אורתופדיות ובדיקות נירולוגיות על מנת לשלול פתולוגיות אחרות
במהלך הבדיקה הפיזית ננסה לשחזר את הכאב ואת המגבלות שלכם. בתום הבדיקה הפיזית נוכל להצביע על הגיד שנפגע ולהעריך את חומרת הפגיעה. במידת הצורך ואם קיים ספק בנוגע לאבחנה, נשתמש בבדיקות מתקדמות כולל אמצעי הדמיה ובדיקות מעבדה.
טיפול בטריגר פינגר
לא תמיד נדרש טיפול להפרעה הקרויה טריגר פינגר. התופעה הקלינית של טריגר פינגר יכולה גם לחלוף מעצמה (כרבע מהמקרים). בשלב הראשוני, ניתן להסתפק מנוחה של האצבע המעורבת עד לריפוי הדלקת והשתחררות האצבע. יש להישמר לא להיכנס למצב של אצבע הדק כרוני שהוא בהכרח קשה יותר לטיפול.
ישנם מספר אפשרויות טיפול שמרניות, לא חודרניות וללא שימוש בתרופות באצבע הדק. לטיפולים אלו הכוללים גלי הלם, לייזר רך ואולטרה סאונד יש אחוזי הצלחה טובים. במקרים קיצוניים יתכן שיהיה צורך בקבלת זריקות על בסיס סטרואידים ואף בכירורגיה. מחקרים עדכניים שבים ומאשרים את היעילות של הטיפול באמצעות גלי הלם באצבע הדק.
סיבוכים אפשריים של ניתוח לשחרור אצבע הדק
ניתוח אצבע הדק כרוך בשחרור גלגלת A1 הגורמת לחסימת הגיד. זה יכול להיעשות על ידי טכניקה פתוחה או מלעורית, באמצעות הרדמה מקומית. הטכניקה הפתוחה כוללת ביצוע חתך קטן בכף היד וחיתוך גלגלת A1 תחת ראייה ישירה. הטכניקה המלעורית כוללת החדרת מחט דרך העור וחיתוך גלגלת A1 באופן עיוור, מונחה על ידי מישוש המנתח. לשתי הטכניקות שיעורי הצלחה דומים ושיעורי סיבוכים נמוכים, אך לטכניקה המלעורית עשויים להיות כמה יתרונות כגון זמן ניתוח קצר יותר, פחות כאבים לאחר הניתוח והתאוששות מהירה יותר.
כמה סיבוכים אפשריים של ניתוח אצבע הדק הם:
זיהום
זהו סיכון נדיר אך רציני לכל ניתוח. סימני זיהום כוללים אדמומיות, נפיחות, חום, מוגלה או חום. זיהום ניתן לטפל עם אנטיביוטיקה או לפעמים עם ניתוח אחר כדי לנקות את הפצע.
כאב או נוקשות
מידה מסוימת של כאב או נוקשות היא נורמלית לאחר הניתוח, אך היא בדרך כלל משתפרת עם הזמן והפיזיותרפיה. כאב יכול להיות מנוהל עם תרופות או קרח. ניתן למנוע נוקשות על ידי ביצוע תרגילים עדינים ועיסוי.
צלקת רגישה
הצלקת מהחתך עשויה להיות רכה או רגישה למשך זמן מה לאחר הניתוח. ניתן לשפר זאת על-ידי מריחת קרם לחות, קרם הגנה או ג'ל סיליקון. עיסוי הצלקת יכול גם לעזור לרכך אותה ולהפחית את הכאב.
נזק עצבי
קיים סיכוי קטן שהעצבים הסמוכים לגלגלת A1 עלולים להיפגע במהלך הניתוח. זה יכול לגרום לחוסר תחושה, עקצוץ או חולשה באצבע או ביד. נזק עצבי עשוי להתאושש מעצמו או עשוי לדרוש טיפול נוסף כגון תרופות או ניתוח.
הגיד יוצר גוש
זהו סיבוך נדיר שבו הגיד יוצא ממקומו הרגיל ויוצר גוש נראה לעין (Bowstringing) בצד כף היד של האצבע. זה יכול לקרות אם גלגלת A1 נחתכת יותר מדי או אם יש נפיחות מוגזמת או רקמת צלקת. קשת יכולה להשפיע על תפקוד ומראה האצבע ועשויה לדרוש ניתוח נוסף כדי לתקן אותה.
טריגר פינגר – מניעה
הגורם העיקרי להתפתחות טריגר פינגר ושאר נזקים לגידי הידיים הוא ביצוע תנועות חוזרניות וביצוע מטלות באופן חוזר ונשנה בתכיפות שאינה מאפשרת לגיד זמן התאוששות. שינויים באופן ביצוע העבודה עשוי להיות הדבר היחידי שעליכם לעשות כדי להימנע מאצבע הדק. הימנעו מאחיזת חפצים בכוח מוגזם לאורך זמן. כאשר אתם מבריגים, נסו לא לאחוז במברג בכוח רב מידי, כך גם לגבי אחיזה בפטיש, במחבט טניס או בכידון של אופניים.
אחיזה חזקה מידי ושימוש מתמשך מידי עלולים לגרום לעומס יתר גידי ולגרום להתפתחות של אצבע הדק. מאמץ גופני הדרגתי אשר מתחשב בזמני ההתאוששות הנדרשים לגיד עשוי לחזק את הגיד, לשפר את הסיבולת שלו ואת יכולתו לעמוד בעומסים. גיד שנתחשב בו הוא גיד שאנו מאטים את תהליך ההתנוונות שלו ואת סיכויי הפגיעה.
References:
Blazar PE, Aggarwal R. Trigger finger (stenosing flexor tenosynovitis). UpToDate. https://www.uptodate.com/contents/trigger-finger-stenosing-flexor-tenosynovitis
Williams AL, Leggit JC. Trigger Finger: Safety and Effectiveness of NSAID vs. Steroid Injection Therapy. Am Fam Physician. 2021;104(6):577-578. https://www.aafp.org/pubs/afp/issues/2021/1200/p577.html
Huisstede BM, Hoogvliet P, Coert JH, Fridén J; European HANDGUIDE Group. Multidisciplinary consensus guideline for managing trigger finger: results from the European HANDGUIDE study. Phys Ther. 2014 Oct;94(10):1421-33. doi: 10.2522/ptj.20130135.
David M, Rangaraju M, Raine A. Acquired triggering of the fingers and thumb in adults. BMJ. 2017 Nov 30;359:j5285. doi: 10.1136/bmj.j5285.
Skirven TM, Bachoura A, Jacoby SM, Culp RW, Osterman AL. The effect of injection location on trigger finger treatment: a prospective randomized controlled trial. J Hand Surg Am. 2013 Nov;38(11):2197-203. doi: 10.1016/j.jhsa.2013.08.109.
Sato ES, Gomes Dos Santos JB, Belloti JC, Albertoni WM, Faloppa F. Treatment of trigger finger: randomized clinical trial comparing the methods of corticosteroid injection, percutaneous release, and open surgery. Rheumatology (Oxford). 2012 Jan;51(1):93-9. doi: 10.1093/rheumatology/ker234.
Baumeister S, Germann G, Sauerbier M. Surgical treatment of trigger finger by longitudinal versus transverse incision: a prospective randomized study with one-year follow-up evaluation of patient satisfaction according to Levine's criteria (trigger finger satisfaction survey). Ann Plast Surg. 2005 May;54(5):503-6.
Cebesoy O, Kose KC, Kuru I et al (2007) Use of sonography in diagnosing trigger finger and determining optimal steroid injection site: a prospective study with cadaveric correlation*. J Clin Ultrasound 35(8):431–436
Dala-Ali BM et al (2012) The use of ultrasound in the management of trigger finger. J Hand Surg Eur Vol 37(1):18–22
