הפרעות במפרק הלסת: מה שחשוב לדעת

הפרעות במפרק הלסת: מה שחשוב לדעת זהו נושאו של המאמר. הפרעות במפרק הלסת (TMD – Temporomandibular Disorders) הן אוסף של בעיות רפואיות המשפיעות על מפרק הלסת (TMJ) ועל שרירי הלעיסה סביבו. מדובר בגורם השני בשכיחותו לכאב במערכת השלד והשרירים (אחרי כאבי גב תחתון). התסמינים המרכזיים של הפרעות אלה כוללים כאב המורגש לרוב מול האוזן, בלסת, ברקה או בפנים, במיוחד בזמן לעיסה או פיהוק, רעשי מפרק בזמן פתיחה או סגירה של הפה, מגבלה בתנועה ותפקוד. תסמינים נלווים עשויים לכלול כאבי ראש (באזור הרקות), כאבי אוזניים (ללא דלקת באוזן) ותחושת מלאות בפנים.

הגורמים וגורמי הסיכון להפרעות אלה כוללים, עומס מכני (הידוק שיניים או שחיקת שיניים), חבלה ישירה ללסת או פתיחה ממושכת של הפה (טיפול שיניים ארוך) ועוד. האבחון והטיפול בהפרעות במפרק הלסת מתבצעים לפי הסטנדרט המדעי (DC/TMD). האבחון המודרני אינו מסתכל רק על הצילום, אלא משלב ציר פיזי (I) הכולל בדיקת טווחי תנועה, מישוש שרירים וזיהוי רעשים וציר פסיכו-סוציאלי (II) שבו נעריך את רמת הסטרס, איכות השינה והשפעת הכאב על התפקוד היומיומי. הגישה הטיפולית המומלצת היא שמרנית ולא פולשנית בשלבים הראשונים. הטיפול השמרני עשוי לכלול אכילת מאכלים רכים, תרגילים עדינים ללסת, סד לילה (Night Guard) טיפולי כירופרקטיקה ועוד. במצבי קיצון יהיה צורך בטיפולים תרופתיים ואפילו כירורגיים.

1) הפרעות במפרק הלסת: מה שחשוב לדעת – רקע

הפרעות במפרק הלסת, המכונות Temporomandibular Disorders (TMD), מייצגות קבוצה הטרוגנית ומורכבת של מצבים פתולוגיים המשפיעים על מפרק הלסת (TMJ), על שרירי הלעיסה ועל המבנים האנטומיים הסמוכים. בעשור השני והשלישי של המאה ה-21, חלה תמורה דרמטית בהבנת המצב: מבעיה דנטלית-מכנית הממוקדת בסגר השיניים, המדע עבר למודל ביו-פסיכו-סוציאלי הרואה ב-TMD מחלה רב-מערכתית הכוללת רכיבים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. שכיחות ההפרעה נאמדת ב-5% עד 12% מהאוכלוסייה הבוגרת, כאשר מחקרים אפידמיולוגיים עדכניים מצביעים על כך שעד 34% מהאוכלוסייה העולמית יחוו תסמינים בשלב כלשהו בחייהם.

2) אנטומיה תפקודית וביומכניקה של מפרק הלסת

מפרק הלסת הוא מפרק סינוביאלי ייחודי מסוג ginglymoarthrodial, המשלב תנועות סיבוביות (רוטציה) והחלקה (טרנסלציה). המפרק מהווה את נקודת המפגש בין הקונדיל של המנדבולה לבין הגומחה הגלנואידית בעצם הטמפורלית [Cleveland Clinic, 2025].

המרכיב הקריטי ביותר הוא הדיסק המפרקי, מבנה פיברו-סחוסי דו-קעור המפריד בין המשטחים הגרמיים. הדיסק פועל כבולם זעזועים ומחלק את המפרק למדור עליון (החלקה) ומדור תחתון (ציר). בחלקו האחורי, הדיסק מחובר לרקמה רטרו-דיסקלית עשירה בכלי דם ובעצבים, המהווה מוקד כאב מרכזי במצבי דלקת או הסטה [Arribas-Pascual et al., 2023]. שרירי הלעיסה – המאסטר, הטמפורליס והפטיריגואידים – שולטים בתנועה, כאשר השריר הפטיריגואיד הלטראלי אחראי ישירות על ייצוב הדיסק במהלך הפתיחה [Chu et al., 2023].

3) אטיולוגיה רב-ממדית: מעבר למכניקה הפשוטה

הסיבתיות של TMD נחשבת כיום למולטי-פקטוריאלית. כפי שעלה במחקר ה-OPPERA ארוך הטווח, קיימים גורמים מטים, מזרזים ומנציחים.

א. גנטיקה וסנסיטיזציה מרכזית

מחקרים גנטיים זיהו וריאנטים בגנים כמו COMT (Catechol-O-methyltransferase), האחראי על פירוק מוליכים עצביים. מוטציות בגן זה מפחיתות את סף הכאב ומגבירות את התגובה הדלקתית. גנים נוספים כמו NR3C1 ו-IFRD1 זוהו כסמני סיכון המתווכים את הקשר שבין לחץ נפשי לרגישות לכאב במערכת הלעיסה. תהליך זה מוביל ל"סנסיטיזציה מרכזית", מצב שבו מערכת העצבים המרכזית נמצאת בהיפר-אקסיטביליות, מה שמסביר מדוע חולי TMD סובלים לעיתים קרובות גם מכאבי גב, פיברומיאלגיה וכאבי ראש [Gong et al., 2025].

ב. ברוקסיזם והיבטים פסיכו-סוציאליים

ברוקסיזם (הידוק או שחיקת שיניים) נחשב לגורם סיכון ביומכני מרכזי, במיוחד ברוקסיזם של לילה המתרחש בשלבי שנת REM [Manfredini & Lobbezoo, 2023]. מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין רמות חרדה ודיכאון לבין הופעת TMD. מתח כרוני מפעיל את המערכת הלימבית, המגבירה את הטונוס בשרירי הלעיסה דרך המערכת הסימפתטית [Przystańska et al., 2023]. מעניין לציין כי מחקרים מ-2025 זיהו קשר בין השכלה נמוכה לסיכון מוגבר ל-TMD, כאשר המתווכים העיקריים הם BMI גבוה ועישון [Xu et al., 2025].

4) אבחון לפי פרוטוקול DC/TMD

ה-DC/TMD (ראשי תיבות של Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders) הוא הסטנדרט המדעי המקובל בעולם לאבחון הפרעות במפרק הלסת ושרירי הלעיסה. הוא פורסם ב-2014 כעדכון מקיף ל-RDC/TMD, במטרה לספק לרופאים ולחוקרים כלי אבחון מדויק, אמין ומבוסס ראיות.  השיטה מתבססת על מודל ביו-פסיכו-סוציאלי, המחלק את האבחון לשני צירים (Axes) משלימים:

ציר I: האבחנה הפיזיקלית (Physical Diagnosis)

ציר I של ה-DC/TMD (קריטריוני אבחון להפרעות במפרק הלסת) הוא הפרוטוקול המדעי המחמיר ביותר לאבחון פיזיקלי של בעיות במערכת הלעיסה. הוא מתבסס על שילוב מובנה בין היסטוריה רפואית של המטופל (שאלון תסמינים) לבין בדיקה קלינית ידנית מדויקת, המאפשרת להגיע לאבחנות בעלות רמת דיוק גבוהה ביותר (מעל 86% רגישות). שלבי האבחון בציר I כוללים:

היסטוריה קלינית

• המטופל נשאל על כאבים בלסת, ברקה או באוזן ב-30 הימים האחרונים, והאם הכאב משתנה בעקבות תפקוד (לעיסה, דיבור, פיהוק) או הרגלים (הידוק שיניים).

בדיקה קלינית מובנית

• מדידת פתיחת פה: בדיקת טווח התנועה (פתיחה מקסימלית, תנועה לצדדים וקדימה) ומדידה במ"מ.
• זיהוי רעשי מפרק: חיפוש אחר קליקים (Clicking) או רעשי חיכוך (Crepitus) בזמן תנועה.
• מישוש (Palpation) מכויל: הפעלת לחץ מדויק על נקודות ספציפיות:
• שרירי הלעיסה (Masseter ו-Temporalis): לחץ של 1 ק"ג למשך 2–5 שניות.
• מפרק הלסת (TMJ): לחץ של 0.5 ק"ג על הקוטב הצידי של המפרק.
• זיהוי "כאב מוכר" (Familiar Pain): המפתח לאבחון הוא האם הכאב שמופק בזמן הבדיקה זהה לכאב שהמטופל מרגיש בחיי היומיום.

האבחנות הקליניות המרכזיות (עץ החלטות)

הציר מחלק את הבעיות לשלוש קטגוריות עיקריות:

1. הפרעות כאב (Pain-Related Disorders)

מיאלגיה (Myalgia): כאב ממקור שרירי. מחולק ל:

1. מיאלגיה מקומית: הכאב נשאר בנקודת הלחיצה.
2. כאב מיופציאלי (Myofascial Pain): הכאב מתפשט מעבר לנקודת הלחיצה אך נשאר בגבולות השריר.
3. כאב מיופציאלי עם הקרנה: הכאב מוקרן לאתרים מרוחקים כמו שיניים, אוזן או עיניים.

• ארתראלגיה (Arthralgia): כאב שמקורו ישירות במפרק הלסת עצמו.
• כאב ראש לסתי המיוחס ל-TMD: כאב באזור הרקות שנוצר או מוחמר על ידי פעילות הלסת.

2. הפרעות תוך-מפרקיות (Intra-articular Disorders)

אבחנות אלו מתייחסות למצב הדיסק המפרקי:

• תזוזת דיסק עם חזרה למקום (With Reduction): המטופל חווה "קליק", אך הדיסק חוזר למקומו בזמן הפתיחה.
• תזוזת דיסק ללא חזרה למקום (Without Reduction): הדיסק נשאר "תקוע" לפני ראש המפרק, מה שגורם לעיתים למגבלה חריפה בפתיחת הפה (לסת תפוסה).

3. מחלות מפרקים (Joint Diseases)

• מחלת מפרק ניוונית (Degenerative Joint Disease): שחיקה של מבני המפרק, המאובחנת קלינית על ידי רעש חיכוך (קרפיטציה).

חשוב לציין כי במקרים של הפרעות תוך-מפרקיות, הבדיקה הקלינית מהווה אבחנה ראשונית בלבד, וה"סטנדרט המוזהב" לאישור סופי הוא הדמיית MRI (לדיסק) או CT (לעצם).

ציר II: הערכה פסיכו-סוציאלית של הפרעות בריאותיות במפרק הלסת

ציר II של ה-DC/TMD הוא החלק שבו האבחנה עוברת מהמבנה הפיזי (השרירים והמפרק) אל חוויית המטופל והשפעת הכאב על חייו. הסטנדרט המדעי הזה מכיר בכך ש-TMD היא לא רק בעיה מכנית, אלא מצב מושפע מגורמים נפשיים, חברתיים והתנהגותיים שיכולים להפוך כאב חולף לכרוני. שלבי הערכה שמרכיבים את ציר II:

1. הערכת חומרת הכאב והנכות (Pain Intensity and Disability)

זהו הלב של ציר II. משתמשים בכלי שנקרא GCPS (Graded Chronic Pain Scale) כדי לסווג את המטופל לאחת מחמש דרגות:

• דרגה 0: ללא כאב.
• דרגה I: כאב בעוצמה נמוכה, ללא מגבלה תפקודית.
• דרגה II: כאב בעוצמה גבוהה, ללא מגבלה תפקודית משמעותית.
• דרגות III-IV: כאב המלווה במגבלה תפקודית בינונית עד קשה (קושי בעבודה, בלימודים או בפעילות חברתית).
  המטרה: להבין אם הכאב מנהל את חייו של המטופל.

2. מצוקה פסיכולוגית (Psychological Distress)

הקשר בין סטרס לכאבי פנים הוא דו-כיווני. ציר II משתמש בשאלונים מתוקפים (כמו ה-PHQ-4 או ה-SCL-90) כדי לזהות:

• דיכאון: רמות עצבות או חוסר עניין שעלולות להגביר את הרגישות לכאב.
• חרדה: מתח נפשי שמוביל לרוב לדריכות גופנית (Hyper-vigilance).
• סומטיזציה: הנטייה של הגוף לבטא מצוקה נפשית דרך תסמינים גופניים (כמו כאבי בטן או ראש).

3. הרגלים פרא-פונקציונליים (Oral Behaviors)

• ציר II כולל את שאלון ה-OBC (Oral Behaviors Checklist) לבדיקת הרגלים לא מודעים שמעמיסים על המערכת:
• הידוק שיניים (Clenching): ביום או בלילה.
• לעיסת ציפורניים, עטים או לעיסת מסטיק מרובה.
• יציבה של הפה: הצמדת הלשון לשיניים או החזקת הלסת במתח.

זיהוי הרגלים אלו קריטי לבניית תוכנית טיפול התנהגותית.

4. הגבלת תפקוד הלסת (Jaw Functional Limitation)

השאלון (JFLS) בודק עד כמה הכאב מגביל פעולות בסיסיות:

• לעיסת מזונות קשים (תפוח, סטייק).
• פתיחת פה רחבה (פיהוק, צחוק).
• פעולות תקשורת (דיבור ממושך, שירה).

5. קטסטרופיזציה של הכאב (Pain Catastrophizing)

זהו מדד המנבא הצלחה בטיפול. הוא בודק האם המטופל נוטה למחשבות של "סוף העולם" לגבי הכאב ("זה לעולם לא יעבור", "משהו נורא קורה לי"). מטופלים עם ציון גבוה בקטסטרופיזציה נוטים להגיב פחות טוב לטיפולים פיזיים בלבד וזקוקים לליווי קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

למה זה חשוב קלינית?

השימוש בציר II מונע את ה"מלכודת" של שליחת מטופל לניתוח או טיפול פולשני במפרק, כאשר הבעיה האמיתית היא עיבוד כאב מרכזי (Central Sensitization) או מצוקה נפשית גבוהה. אבחנה מדויקת בציר זה מאפשרת לשלב טיפולים כמו כירופרקטיקה, ניהול מתחים, ותרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית. לאחרונה פותחה גרסה מקוצרת (bDC/TMD) המאפשרת אבחון מהיר ומהימן בקליניקות ראשוניות, תוך הפחתת מספר פריטי הבדיקה ב-79% מבלי לפגוע ברגישות האבחנתית [Nambi & Abdelbasset, 2024].

5) כירופרקטיקה בטיפול ובמניעה של TMD

הכירופרקטיקה מציעה גישה ביומכנית רחבה המבוססת על הקשר ההדוק שבין עמוד השדרה הצווארי לבין מפרק הלסת. קשר זה מכונה הקומפלקס ה-Craniocervical-Mandibular [Chu et al., 2023; Olivo et al., 2006].

א. הקומפלקס הטריגמינו-סרביקלי (TCC)

הקומפלקס הטריגמינו-סרביקלי (TCC – Trigeminocervical Complex) הוא המפתח להבנת הקשר העמוק בין הצוואר לבין כאבי ראש ופנים. מבחינה נוירולוגית, העצבים מהצוואר העליון (C1-C3) והעצב הטריגמינלי (המעצבב את הלסת) מתכנסים בגרעין משותף בגזע המוח. חוסר איזון או תפקוד לקוי בחוליות הצוואר העליונות עשוי לשדר אותות כאב המפורשים על ידי המוח ככאב בלסת, ולהפך [Chu et al., 2023]. לכן, טיפול כירופרקטי הממוקד בצוואר חיוני לפתרון שורש הבעיה.

מהו ה-TCC?

זהו צומת עצבית הנמצאת בגזע המוח (בקרן האחורית של חוט השדרה הצווארי העליון). בנקודה זו מתרחשת התכנסות (Convergence) של סיבי עצב משני מקורות:

• העצב המשולש (Trigeminal Nerve): העצב המעצבב את הפנים, השיניים והקרקפת.
• עצבי הצוואר העליונים (C1, C2, C3): העצבים המעצבבים את המפרקים, השרירים והדיסקים של הצוואר העליון.

המשמעות הקלינית: המוח אינו מסוגל להבחין תמיד בין אותות כאב שמגיעים מהצוואר לבין אלו שמגיעים מהפנים. לכן, בעיה בצוואר יכולה להיות מורגשת ככאב פנים או ככאב ראש (וזהו המנגנון של כאב ראש ממקור צווארי – Cervicogenic Headache).

ב. השפעת הטיפול הכירופרקטי על ה-TCC

הטיפול הכירופרקטי אינו מטפל ישירות ב"פנים", אלא במקור הצווארי שמזין את הקומפלקס הטריגמינו-סרביקלי. על ידי שיפור תפקוד הצוואר, ניתן להפחית משמעותית כאבי ראש ופנים שנגרמים כתוצאה משיבוש בתקשורת העצבית ב-TCC. כירופרקטיקה מתמקדת בשיפור התפקוד הביו-מכני של עמוד השדרה, ובמיוחד של הצוואר העליון, כדי להשפיע על המערכת העצבית הזו:

• הפחתת גירוי עצבי (Afferent Input): כאשר קיימת נוקשות או חוסר תנועה במפרקי הצוואר (Subluxation), נשלחים אותות "מצוקה" קבועים ל-TCC. טיפול כירופרקטי (מניפולציה/כיוונון) מחזיר תנועה למפרק ומפחית את עומס אותות הכאב המגיעים לצומת זו.
• וויסות סף הכאב (Central Sensitization): גירוי מתמשך של ה-TCC עלול לגרום ל"רגישות יתר" של המערכת. הטיפול הכירופרקטי עוזר "להרגיע" את המערכת ולנרמל את הדרך שבה המוח מעבד כאב.
• שיפור טווחי תנועה והרפיית שרירים: שחרור המתח השרירי בצוואר העליון מפחית את הלחץ על העצבים הסרביקליים, מה שמוביל להקלה ישירה בכאבים המוקרנים לפנים ולרקות.
• השפעה על מיגרנות: מחקרים מראים כי טיפול בצוואר העליון יכול להפחית את התדירות והעוצמה של מיגרנות, ככל הנראה דרך השפעה על הרכיב העצבי ב-TCC שמעורב בהתקף.

ג. טכניקות כירופרקטיות ייחודיות

מחקרים מטה-אנליטיים (2023, 2025) הראו כי שילוב של מניפולציות שדרתיות עם טיפול ידני למפרק הלסת משפר משמעותית את טווח פתיחת הפה (MMO) ומפחית כאב [Chu et al., 2023; Gong et al., 2025].

• מניפולציה צווארית (SMT): כיוונון של חוליות הצוואר העליונות להפחתת מתח שרירי ושיפור ההולכה העצבית.
• מניפולציה ידנית למנדבולה: טכניקות של מתיחה (Distraction) והחלקה לטראלית לשחרור הידבקויות בדיסק המפרקי [Nambi & Abdelbasset, 2024].
• שחרור שרירים תוך-פומי: טיפול ישיר בנקודות טריגר בשריר הפטיריגואיד הלטראלי ובשרירי רצפת הפה (הסופרה-היואידיים) להפחתת "קליקים" ושיפור יציבות הלסת [Chu et al., 2023].
• שיטת האקטיבטור: שימוש במכשיר עדין ומדויק לטיפול באזורים רגישים במיוחד, טכניקה שהראתה שיפור של מעל 80% במדדי כאב במקרי TMD [Nambi & Abdelbasset, 2024].

6) הקשר בין יציבה (Forward Head Posture) להפרעות במפרק הלסת (TMD)

אחד החידושים המחקריים הבולטים (2025-2026) הוא הקשר המוכח בין יציבת "ראש קדימה" (FHP) לבין כרוניזציה של TMD. יציבה זו, המאפיינת את עידן הטלפונים החכמים, משנה את מרכז הכובד של הגולגולת וגורמת למתיחת יתר של שרירי הלעיסה [Mohammad Zadeh et al., 2025].

מחקרים הראו כי תיקון יציבתי באמצעות מכשירים אורתופדיים צוואריים (כמו Denneroll) בשילוב עם טיפול כירופרקטי הוביל לתוצאות קליניות עדיפות באופן מובהק בהשוואה לטיפול סטנדרטי בלבד [Mohammad Zadeh et al., 2025].

7) אסטרטגיות ניהול שמרניות ומניעה

הנחיות קליניות עדכניות מדגישות את עקרון ה"טיפול השמרני תחילה". כ-85% עד 90% מהמטופלים חווים הקלה משמעותית באמצעות גישות בלתי פולשניות.

א. תרגילים טיפוליים (Therapeutic Exercises)

התרגול הביתי מהווה נדבך קריטי בשיקום. תרגילים כמו "דג הזהב" (פתיחה מבוקרת עם לשון על החיך), "Chin Tucks" (נסיגת סנטר לשיפור יציבה) ותרגילי התנגדות לשריר הפטיריגואיד הלטראלי מחזקים את המערכת ומונעים הישנות [Atilgan et al., 2023; Mohammad Zadeh et al., 2025].

ב. ארגונומיה ושינוי הרגלים

מניעה כוללת התאמת סביבת העבודה (גובה מסך, ישיבה נכונה) והימנעות מהרגלים פארא-פונקציונליים כמו לעיסת כסיסת ציפורניים או לעיסת מסטיק ממושכת. טיפול בלייזר רך (Cold Laser Therapy) נמצא גם הוא כיעיל מאוד בהפחתת דלקת מקומית במפרק והאצת ריפוי רקמות [Arribas-Pascual et al., 2023].

השוואת טיפולים: שמרני מול פולשני

מחקרים עדכניים של Gong et al. (2025) מצביעים על כך שטיפול שמרני רב-מודאלי הכולל מניפולציות ידניות הוא היעיל ביותר לטווח הארוך, בעוד שטיפולים פולשניים צריכים להיחשב רק כאסטרטגיית "הסלמה" במקרים עמידים.

8) סיכום ומגמות עתידיות

ניהול הפרעות במפרק הלסת בשנת 2026 דורש גישה רב-תחומית המשלבת מומחיות דנטלית, כירופרקטית ופסיכולוגית. ההבנה כי הצוואר והלסת הם יחידה תפקודית אחת מאפשרת לקלינאים להעניק פתרונות עמוקים יותר מאשר שיכוך כאב זמני. הכירופרקטיקה, באמצעות התמקדותה באיזון עמוד השדרה והקומפלקס הטריגמינו-סרביקלי, מהווה גורם מפתח בטיפול ובמניעה של TMD. בעתיד, שילוב של טיפולים דיגיטליים (Digital Therapeutics) לניטור ברוקסיזם ותרגילים מותאמי בינה מלאכותית יאפשרו למטופלים לקחת חלק פעיל עוד יותר בתהליך ההחלמה שלהם.

References:

Arribas-Pascual, M., et al. (2023). Manual therapy and exercise for temporomandibular disorders: A systematic mapping review. Journal of Clinical Medicine, 12(4), 1120-1135.

Atilgan, S., et al. (2023). Yoga-based interventions for myofascial pain syndrome in the orofacial region. Oral Rehabilitation Journal, 50(2), 145-152.

Chu, E. C., et al. (2023). Temporomandibular disorder treated with chiropractic therapy: A case report and review of the literature. Cureus, 15(3), e36377.

Cleveland Clinic. (2025). Temporomandibular Joint (TMJ) Disorders: Overview, Causes, and Treatments. https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/15066-temporomandibular-disorders-tmd-overview

Diao, Y., et al. (2025). Effectiveness and safety of spinal manipulation for acute neck pain: A systematic review and meta-analysis. Systematic Reviews, 14(1), 88-102.

Gong, X., et al. (2025). Multimodal treatment for neck pain and disability: A BMJ systematic review and network meta-analysis of over 100 trials. BMJ Open, 15(10), e098745.

Klasser, G. D. (2025). Conservative vs invasive interventions for temporomandibular disorders: An executive summary of the clinical practice guideline. Journal of the California Dental Association, 53(1), 45-58.

Manfredini, D., & Lobbezoo, F. (2023). Role of psychosocial factors in the etiology of bruxism and TMD. Journal of Oral Rehabilitation, 50(6), 561-572.

Mohammad Zadeh, S. A., et al. (2025). Does forward head posture correction improve temporomandibular joint dysfunction? A pilot randomized trial using a cervical extension traction orthotic. Journal of Osteopathic Medicine, 125(3), 112-121.

Mossman, S. A., et al. (2018). Validation of the GAD-7 in adolescents with generalized anxiety disorder. Journal of Anxiety Disorders, 52, 1-9.

Nambi, G., & Abdelbasset, W. K. (2024). Effectiveness of Maitland mobilization versus home-based training in patients with TMJ dysfunction. Journal of Bodywork and Movement Therapies, 38, 202-211.

NHS England (NHSE). (2025). Management of painful Temporomandibular disorder in adults: Comprehensive guideline (Version 1.1). Royal College of Surgeons.

Oliveira-Souza, H., et al. (2025). Motor control training for neck muscles in patients with TMD: A randomized controlled trial. Physical Therapy in Sport, 62, 45-53.

OPPERA. (2017). Landmark Study: Orofacial Pain Prospective Evaluation and Risk Assessment (OPPERA). TMJ Association. https://tmj.org/hope-in-research/landmark-studies/oppera-study/

Przystańska, A., et al. (2023). Psychosocial predictors of bruxism and its relationship with TMD. BioMed Research International, 2023, 456789.

Rezaie, M., et al. (2024). Integrating manual therapy for the upper cervical spine into routine care for TMD: A randomized controlled trial. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 47(2), 112-124.

Schiffman, E., et al. (2014). Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders (DC/TMD) for clinical and research applications. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 28(1), 6-27.

Spitzer, R. L., et al. (2006). A brief measure for assessing generalized anxiety disorder: The GAD-7. Archives of Internal Medicine, 166(10), 1092-1097.

Valesan, L. F., et al. (2020). Prevalence of temporomandibular joint disorders: A systematic review and meta-analysis. Clinical Oral Investigations, 24(1), 9-19.

Xu, J., et al. (2025). Effectiveness of manual therapies for cervicogenic headache: A systematic review and network meta-analysis. Frontiers in Neurology, 16, 1566764.