אנטומיה וביומכניקה של המרפק

אנטומיה וביומכניקה של המרפק מהווים בסיס איתן לביצוע אבחון כאבי מרפק. זהו מפרק מורכב המעניק יכולת תנועה לגפה העליונה. פגיעה ביכולות פוגמת משמעותית ביכולת התפקודית של האדם. המפרק אחוז, נתמך ומונע על ידי מגוון רקמות שחשוב להכיר. אנו שמים לב לקיומו של המרפק רק כאשר אנו חשים כאב או מוגבלות בגלל פגיעה או הפרעה בריאותית במפרק הזה.

המרפק מהווה נקודת מפגש לשלוש עצמות ולשלושה מפרקים שונים. מספר רצועות מחזקו את קופסית המפרק. המרפק מבצע כפיפה, פשיטה ותנועה סיבובית. מספר רב של שרירים מאפשרים את תנועתו של המפרק. עומסי יתר על המפרק מהווים את הגורם העיקרי לפציעות והתפתחות כאבים ותסמינים נוספים. גורם שכיח נוסף לפציעות היא חבלה. נפילות, תאונות ופציעות ספורט עלולות לגרום לנזקים וכאבים במרפק.

אנטומיה וביומכניקה של המרפק – רקע

כאבים במרפק הם עניין שכיח בכלל האוכלוסייה אך בעיקר בקרב ספורטאים ועובדי תעשייה. הגורם העיקרי לפציעות וכאבים במפרק זה הם עומסי היתר החוזרניים המוטלים עליו. עומסי יתר חוזרניים על המרפק מוטלים בחיי היום יום שלנו, בספורט ובעבודה. אנו מפעילים את המפרק הזה ללא הרף בלי לתת את הדעת למופלאות הביומכנית של המפרק הזה. בין יתר הפעולות שאנו מבצעים אתו נציין:

• מכופפים
• פושטים
• מסובבים

עוד חשוב לזכור שגם כאשר אנו אוחזים באמצעות כפות הידיים בחפצים שונים אנו למעשה מפעילים את השרירים שמקורם במרפק. ועל כן הפעלה חוזרנית של כפות הידיים ושל שורשי כפות הידיים עלולה לגרום להתפתחות דלקות וכאב במרפקים. דוגמאות קלסיות לכך הן:

• מרפק טניס הנגרם בגלל עומסים על השרירים הפושטים של כף היד
• ומרפק גולף הנגרם בגלל עומסים על השרירים המכופפים של כף היד.
• כאבים במרפק יכולים להתפתח היותו חשוף לנזקי חבלה בעקבות פציעות ספורט, נפילות או תאונות וכמובן מחלות ודלקות מערכתיות הפוגעות בו. פציעות שכיחות במרפק כוללות בעיקר פציעות גידים:
• מרפק טניס
• ומרפק גולף
• פגיעה באמתחת (בורסה) של המרפק הממוקמת בחלק האחורי של המפרק

אבחן פציעה כזו או אחרת במרפק נעשית קלה כאשר אנו:

• מכירים את הרכיבים האנטומיים במרפק
• את הרקמות סביב המרפק
• את תפקידן ואופן פעולתן של הרקמות הללו

מבנה אנטומי של מרפק

מפרק המרפק המחבר את עצם הזרוע אל עצמות האמה מכיל למעשה שלושה מפרקים שונים.

עצמות ומפרקים

אנטומיה וביומכניקה של המרפק מתחילה בעצמות ובמפרקים המרכיבים את המרפק. מפרק המרפק מהווה נקודת מפגש עבוד שלוש עצמות שונות: החלק התחתון של עצם הזרוע (Humerus) עם החלק העליון של עצם החישור (Radius) ועצם הגומד (Ulna). במפרק פועלים גם שלושה מפרקים שונים בקופסית אחת:

• בין עצם הזרוע והגומד (humeroulnaris)
• מפרק בין עצם הזרוע והחישור (humeroradialis)
• ובין עצם החישור והגומד המקורב (radioulnaris proximalis)

קופסית, רצועות, סחוס, אמתחת

חתך אנטומי של המרפק שלושת המפרקים עטופים בקופסית משותפת שלה תפקיד בייצוב המפרק. רצועות (Ligaments) תומכות בקופסית ובמפרק:

• הרצועה העקיפה הגומדית (Ulnar collateral)
• רצועה עקיפה חישורית (Radial collateral)
• והרצועה הטבעתונית (Annular)

קצות העצמות, בנקודות המפגש שלהן לצורך יצירת המפרקים, מכוסות בסחוס שתפקידו לאפשר תנועה חלקה. בחלק האחורי של המרפק ישנה אמתחת הקרויה בורסה – אולקרנון בורסה (Olecranon Bursa) החשופה לדלקות.

שרירים עיקריים

השרירים אחוזים לעצמות באמצעות גידים תפקידם להניע את המרפק. את כפיפת המרפק מבצעים השרירים הבאים:

• השריר הדו-ראשי (Biceps)
• שריר הזרוע (Brachialis) הוא הדומיננטי
• ושריר הזרוע והחישור (Barchioradialis)

את פשיטת המרפק מבצעים השרירים הבאים:

• השריר התלת ראשי (Triceps)
• אנקוניאוס (Aconeus)

סיבוב מטה של המרפק מבצעים השרירים הבאים:

• שריר הכפן העגול (Pronator terez)
• ואת שריר הכפן המרובע (Pronator quadratus)

סיבוב מעלה של המרפק מבצעים השרירים הבאים:

• שריר הגבן (Supinator)
• ושריר הזרוע הדו ראשי (Biceps).

עצבים וכלי דם עיקריים

העצבים המעצבבים את מפרק המרפק בוקעים מהצמה העצבית הברכיאלית (Brachial plexus) בחוט השדרה הצווארי. מהצמה הזאת הם עושה דרכם במורד היד ומעצבבים את הרקמות השונות. העיצבוב מאפשר שליטה מוטורית ומגוון תחושות ובכלל זה:

• כאב
• מגע
• לחץ
• טמפרטורה
• ותחושת המיקום לאורך היד

בין סיבי העצבים ניתן למצוא את:

• עצב השריר והעור (Musculocutaneous)
• עצב החישור (Radial)
• את עצב הגומד (Ulnar)
• ואת עצב התווך (Median)

כלי הדם העיקרי ביד הוא:

• עורק הזרוע (Brachial)

העורק הזה הוא המשכו של עורק בית השחי (Axillary). עורק הזרוע על כל ענפיו מספק דם עשיר בחמצן לרקמות היד השונות. הווריד הבסיליק (Basilic) יחד עם הווריד הספאליק (Cephalic) אוספים את הדם מהיד הרווי בפחמן דו -חמצני וחומרי פסולת מטבולית ומובילים אותו אל הלב.

ביומכניקה של מרפק

המרפק נועד לשרת את הגפה העליונה. מבחינה ביו מכנית הוא מהווה נקודת קישור בשרשרת הקינטית של הגפה העליונה ומאפשר את הייצור ואת העברת הכוחות דרך שרשרת זאת. המרפק מעניק ליד יכולת תנועה במרחב בכך שהוא מקצר או מאריך על פי דרישה את הגפה העליונה.

בכול הנוגע למגוון התנועות, המרפק יכול לבצע תנועת כיפוף ופשיטה בטווחים 0 – 140 מעלות. את התנועות הללו מבצע המרפק באמצעות המפרק שבין עצם הזרוע לעצם הגומד. ציר התנועה עובר דרך הסליל (Trochlea).

קבוצת השרירים מכופפת המרפק כוללת:

• כפיפת מרפק חזקה כאשר המפרק נמצא ב- 90 מעלות מבצע השריר הדו ראשי
• שריר הזרוע (כופף חזק בכל זווית)
• ושריר הזרוע והחישור (כופף כאשר המרפק נמצא במצב ביניים)

קבוצת השרירים הפושטת את המרפק כוללת:

• את השריר התלת ראשי שפושט גם את הכתף
• המרפק באמצעות המפרק שבין עצם החישור לעצם הגומד מאפשר גם סיבוב האמה וכף היד קדימה (Supination) ואחורה (Pronation)

ציר התנועה עובר בין ראש עצם החישור לראש עצם הגומד. תנועות סיבוביות מיטביות מושגות כאשר המרפק נמצא ב-90 מעלות.

זוויות חשובות במרפק

ישנן מספר זוויות אנטומיות חשובות במרפק. זוויות תקינות מאפשרות תפקוד אופטימלי. בין הזוויות המדוברות נציין את זווית נשיאה (Carrying Angle) של המרפק. זווית זאת נוצרת בין הזרוע לאמה כאשר המרפק במנח פשיטה. הזווית הזאת המאפשרת הרחקת אובייקטים מהגוף בזמן נשיאתם. הזווית הנורמאלית:

• אצל גברים היא 5 מעלות
• ואצל נשים בגלל אגן רחב היא 10 מעלות
• זווית גדולה יותר נקראת קוביטל ולגוס (Cubitus valgus)
• וזווית קטנה יותר נקראת קוביטל ורוס (Cubitus varus)

לזוויות אלה משמעות קלינית:

• זוויות לא תקינות משנות את העברת הכוחות במפרק
• בכך חושפת את המפרק לעומסי יתר ופציעות אפשריות.