איך מסווגים פציעות ספורט

איך מסווגים פציעות ספורט? סיווג של פציעות הספורט מהווה חלק חשוב מההליך האבחוני. כאן המקום לציין שלא כל כאב המופיע אחרי פעילות גופנית מייצג פציעה. בחלק ניכר מהמקרים מדובר בכאבים טובים המייצגים שיפור יכולות. פציעה הנגרמת מפעילות גופנית נחלקת לרוב לשני סוגים:

פגיעה על רקע טראומטי.
פגיעה הנובעת ממאמץ חוזרני.

האופן שבו נטפל ונשקם את הפגיעה תלויים בין היתר בסוג הפציעה, בסוג הרקמה ובחומרת הפגיעה. אפשרויות הטיפול כוללות טיפול וניהול עצמי או טיפול וניהול מקצועי. פציעות ספורט בדומה לנזקים גופניים מסיבות אחרות גורמות לתגובה דלקתית. התגובה הדלקתית מהווה את השלב הראשון במהלך הריפוי העצמי של הגוף. לעתים קיים קושי להחליט מתי לטפל לבד בפציעה ומתי כדאי לפנות לגורם מקצועי. אבחון יסודי יכלול סיווג של פציעות ספורט המתבסס על מנגנון גרימת הפציעה, אומדן של חומרת הנזק ועוד. במאמר "איך מסווגים פציעות ספורט" נדון בנושא.

איך מסווגים פציעות ספורט – רקע

תחת הקטגוריה פציעות ספורט אנו כוללים את כלל החבלות והנזקים שעלולים להתרחש בגין פעילות ספורטיבית. ישנן מספר דרכים לסווג פציעות ספורט, כגון לפי הזמן שלוקח לרקמות להיפצע, סוג הרקמה המושפעת, חומרת הפציעה ומנגנון הפציעה. סיווג פציעות ספורט אינו תמיד פשוט או עקבי. תיתכן חפיפה או אי בהירות בין קטגוריות או קריטריונים שונים. יתר על כן, הסיווג עשוי להשתנות עם הזמן ככל שמידע חדש הופך לזמין או ככל שהפציעה מתקדמת או מחלימה. לכן, יש לראות את הסיווג כתהליך דינמי וגמיש המסייע לתאר ולהבין פציעות ספורט ולא כמערכת נוקשה וקבועה המגדירה ומגבילה אותן.

היכולת לסווג פציעות ספורט באופן עקבי היא הבסיס לאפידמיולוגיה קלינית, להשוואת מחקרים, לתקשורת בין אנשי צוות ולתכנון מניעה ושיקום. בעשורים האחרונים התגבשו מסגרות אחידות המבחינות בין סוגי פציעה (חריפה/שימוש־יתר), בין רקמות (שריר/גיד/רצועה/עצם/סחוס/עצבים/עור), בין מנגנוני פגיעה (מגע/ללא־מגע), ובין דרגות חומרה ועומס תפקודי (Fuller, 2006; Bahr, 2020).

לצד מסגרות “אוניברסליות” הותאמו סיווגים ייעודיים לקבוצות פציעה מרכזיות-למשל, סיווג מינכן לפגיעות שריר וסיווג British Athletics (BAMIC) המונחה־MRI (Müller-Wohlfahrt, 2013; Pollock, 2014). במקביל עודכנה גם מערכת הקידוד OSIICS (Orchard Sports Injury & Illness Classification System) כדי לאפשר רישום ושיתוף נתונים חוצי־ענפים (Orchard, 2022; Orchard, 2024). במאמר "איך מסווגים פציעות ספורט" נדון בהרחבה בהליך חשוב זה.

פציעות ממאמץ נשנה שכיחות יותר אך מצטלמות פחות טוב מפציעות חריפות

הסיווג של פציעות ספורט וההיגיון שעומד מאחוריהן

1) ציר הזמן והמנגנון: חריפה לעומת שימוש־יתר, ומגע לעומת ללא־מגע

פציעות ספורט חריפות (Acute) – אירוע יחיד וברור (פיתול קרסול, קרע שריר בעת ספרינט).
פציעות ספורט משימוש יתר (Overuse/Gradual onset) – הופעה הדרגתית על רקע עומס מצטבר ללא טריגר חד, לדוגמה דלקת גיד הפיקה או כאב שוק מדורג.
מגע/ללא־מגע – הבחנה קריטית למניעה (לדוגמה, קרע ACL ללא־מגע מול חבלה ישירה). בגרסאות עדכניות נהוג גם להבחין בין מגע ישיר (Direct contact), מגע עקיף (Indirect contact) וללא־מגע, כדי לשקף את שרשרת האירוע (Bahr, 2020; Fuller, 2006).

2) מהו מקרה פציעה? חומרה לפי משטרי מעקב

כדי להשוות נתונים בין ספורטאים וענפים, יש הסכמה להשתמש בהגדרות סטנדרטיות:

Medical-attention injury – כל תלונה גופנית שדורשת תשומת לב רפואית.
Time-loss injury – פציעה שגוררת היעדרות מפעילות/תחרות לפחות יום־אחד.
חומרה לפי זמן־אובדן – סיווג נאמן לנטל אמיתי (למשל 1-3 ימים, 4-7, 8-28, >28).

בנוסף, ה־IOC ממליץ לתעד חשיפות (שעות אימון/תחרות) כדי להמיר לשכיחות/היארעות יחסית (למשל פציעות ל־1000 שעות) ולזהות מוקדי־סיכון (Bahr, 2020).

3) OSIICS – הקידוד האחיד לפציעות ומחלות

ה־OSIICS (לשעבר OSICS) משלים את ICD בכך שהוא מאפשר קידוד ממוקד־ספורט: אנטומיה מדויקת, רקמה, מנגנון, ותת־סוגים ייעודיים (למשל תתי־קודים לזעזוע מוח, קרדיולוגיה בספורט, בריאות הנפש בספורטאים) (Orchard, 2022; Orchard, 2024). במערכי מעקב של ליגות והוועד האולימפי זוהי אחת משתי המערכות המומלצות לקידוד אחיד, עם עדכונים תקופתיים לציטוט והצלבה עם הצהרות קונצנזוס ענפיות (Bahr, 2020; Orchard, 2024).

למה זה חשוב קלינית? קידוד עקבי משפר זיהוי דפוסים (למשל, עודף נגעי גיד באתלטיקה קלה לעומת נגעי רצועות בכדורגל), ממקד מניעה, ומקל על תקשורת בין צוותים.

4) סיווג לפי רקמה/פתולוגיה – מה נפגע?

שריר: מתיחה/קרע, חבלה (קונטוזיה), כאב שריר מושהה (Delayed onset muscle soreness – DOMS).
גיד: טנדינופתיה תגובתית, טנדינופתיה דגנרטיבית, קרע חלקי/מלא.
רצועה: נקע דרגה I-III.
עצם: קונטוזיה, שבר מאמץ (Gradual), שבר חריף.
סחוס/מעברים מפרקיים: פגיעה סחוסית/לברום/מניסקוס.
עצבים/עור/כלי דם: מתיחה עצבית, פגיעה תחושתית, חתכים/שפשופים.

מיפוי זה מאפשר התאמת סולם חומרה ייעודי (למשל דרוג נקע או דרוג קרע שריר) ובחירת הדמיה/טיפול רלוונטיים (Bahr, 2020; Fuller, 2006).

5) סולמות חומרה ייעודיים לרקמות

שריר: הצהרת מינכן קבעה טרמינולוגיה וסיווג לפגיעות שריר (פונקציונליות לעומת מבניות; 1-4) ושלבה קריטריונים קליניים והדמייתיים (Müller-Wohlfahrt, 2013).
BAMIC (British Athletics) – דרוג 0-4 לפי MRI, עם סיומות a/b/c המבדילות בין פגיעה מיופציאלית (a), מיוטנדינאית (b) ותוך־גידית (c)-רמות עם משמעות פרוגנוסטית (Pollock, 2014).
רצועה (Sprains): דרגות I-III: מתיחה מיקרוסקופית; קרע חלקי; קרע מלא/אי־יציבות-עם השלכות שונות על זמן־חזרה ותיקון (Fuller, 2006; Bahr, 2020).
גיד (Tendinopathy):בחלוקה מודרנית מבדילים בין תגובה־טעינתית (Reactive) לדגנרציה (Degenerative), ולפי היקף הקרע (אם קיים). חיבור זה לציר “שימוש־יתר” מסייע בתכנון עומסים ובבחירת התערבות (Bahr, 2020).
עצם: שבר מאמץ מסווג לפי אתר סיכון (גבוה/נמוך), מאפייני דימות, ומצבו של “שלב־מאמץ” (Overuse). שברים חריפים – לפי תבנית (רוחבי/אלכסוני/דחיסה), עקירה ויציבות (Bahr, 2020).
זעזוע מוח/פגיעות ראש: ה־OSIICS והצהרות IOC משלבות קודי תת־סוג (תסמינים, שלבים, פרוטוקולים), לצורך אחידות מעקב ותקשורת (Orchard, 2024; Bahr, 2020).

6) סיווג לפי מיקום אנטומי וספורט

כל מערכת סיווג כוללת מיקום: אזור (ירך/ברך/קרסול/כתף/מרפק/עמוד שדרה), צד, ותת־מבנים. סיווגים ספציפיים לענפים (למשל השלמת הגדרות לספורט חורף לפי הרחבת ה־IOC) משפרים דיוק בהקשרים ייחודיים (Spörri, 2025).

7) סיווג לפי נסיבות האירוע ומסגרות מדידה

אימון/תחרות; שלב עונה; משטח/נעל; מזג־אוויר-משתנים סטנדרטיים בטופסי איסוף הנתונים (Bahr, 2020).
Time-loss vs Medical-attention: שתי “עדשות” משלימות. יחידות־עומס (לדוגמה, פציעות ל־1000 שעות) מאפשרות השוואה בין ענפים וקבוצות גיל (Bahr, 2020).
חדש/חוזר/החמרה: לפי Fuller-האם הפציעה באותו אתר ובאותו סוג? האם מדובר בהישנות לאחר חזרה מלאה או בהחמרה במהלך השיקום? (Fuller, 2006).

8) שימוש בשאלוני עומס ובריאות: OSTRC

פציעות שימוש־יתר לעיתים אינן גורמות להיעדרות ולכן חומקות ממדדי “זמן־אובדן”. שאלוני OSTRC (מקוריים ועדכון OSTRC-O2/-H2) מודדים חומרה מצטברת של בעיות בריאותיות (0-100 לשבוע), ובכך “כולטים” את הנטל האמיתי של עומס־יתר (Clarsen, 2013; Clarsen, 2020). הכללה של OSTRC כחלק מסיווג/מעקב נותנת תמונה מלאה יותר של פגיעה תפקודית.

9) למה זה חשוב בפועל?

תכנון מניעה: אבחנה בין ללא־מגע (כשלי שליטה/עומס) למגע (נסיבות משחק/ציוד) מנחה תכניות neuromuscular, ניהול עומסים או ציוד מגן (Bahr, 2020).
פרוגנוזה ושיקום: אותיות BAMIC (a/b/c) או דרגת נקע משנות תחזית זמן־חזרה והחלטות טיפול.
מחקר והשוואות: OSIICS ו־IOC מייצרים “שפה משותפת”-מונחי חומרה, נסיבות, וחשיפה-כך שאפשר להשוות קבוצות/ענפים באופן אמין (Bahr, 2020; Orchard, 2022).

אחיזה לקויה בידיות האופניים מזיקה כמו שימוש לקוי במקלדת!

שכיחות של פציעות ספורט

השכיחות של פציעות ספורט משתנה מאוד בין ענפים ורמות תחרות. מערכי מעקב לפי סטנדרט IOC 2020 מדווחים שיעורי היארעות ביחידות־חשיפה, לרוב בין 3-12 פציעות ל־1000 שעות אימון/תחרות, עם דפוסים שונים (לדוגמה: עומסי ריצה/קפיצה באתלטיקה מול מגע ישיר בכדורגל) (Bahr, 2020).

שימוש ב־OSIICS ושאלוני OSTRC חושף שנטל פציעות שימוש־יתר ניכר ולעיתים גבוה לפחות כמו הפציעות החריפות בזמן אובדן-מה שמדגיש את חשיבות ניהול העומס (Clarsen, 2013; Clarsen, 2020; Orchard, 2024).

גורמים וגורמי סיכון

גורמי סיכון “חוצי־ענפים” כוללים (Bahr, 2020):

היסטוריה של פציעה באותו אזור.
עומס־יתר/שינויים חדים בנפח/עצימות.
טכניקה/שליטה מוטורית לקויה.
חוסר שינה/שחיקה.
היבטים סביבתיים (משטח, נעל, ציוד).

בספורט מגע-ריבוי אירועי מגע ישיר/עקיף. בפגיעות שריר-מהירות ספרינט ושינויי כיוון. בגיד-עומסים משתרשרים ללא התאוששות. בעצם-שברי מאמץ עקב מיקרו־פציעות מצטברות (Bahr, 2020; Müller-Wohlfahrt, 2013; Pollock, 2014). מדידות נטל OSTRC מצביעות כי בעיות “קטנות” מתמשכות מסבירות נתח גדול מהירידה ביכולת-גם ללא זמן־אובדן (Clarsen, 2013; Clarsen, 2020).

סימנים ותסמינים

סימנים ותסמינים של פציעות ספורט משתנים על פי מיקום הפציעה וחומרתה. תסמינים אופייניים כוללים:

בפציעות חריפות

כאב פתאומי, קפיצה/חבטה, ירידה מיידית בביצוע
לעיתים נפיחות/המטומה/אי־יציבות.

בפציעות שימוש יתר

כאב הדרגתי, קשור לעומס.
נוקשות/כאב בוקר.
רגישות מקומית.

בפגיעות שריר

כאב מישורי/נקודתי עם חסר כוח.

בפגיעת גיד

כאב שמוקל בחימום ומוחמר ב־24-48 שעות.

בפגיעה ברצועה

תחושת בריחה של המפרק.

בפגיעה בעצם

כאב נקודתי המוחמר בעומס (Müller-Wohlfahrt, 2013; Pollock, 2014; Bahr, 2020).

אבחון

האבחון משלב:

סיווג קליני (מנגנון, ציר זמן, רקמה)
בדיקה גופנית הכוללת התבוננות, מישוש, הנעת האזור הפצוע, בדיקות פרובוקטיביות
במידת הצורך הדמיה:

US/MRI לשריר/גיד – לדרוג לפי מינכן/BAMIC (Pollock, 2014; Müller-Wohlfahrt, 2013).
MRI/CT לעצם (חשד לשבר מאמץ/חריף). רצועות – בדיקות יציבות/ MRI לפי צורך.
תיעוד לפי OSIICS והגדרות IOC (מנגנון, חומרה, חשיפה), ושילוב OSTRC להערכת עומס/נטל שימוש־יתר, משפרים דיוק, מניעים החלטות שיקום ומאפשרים מעקב לאורך עונה (Bahr, 2020; Clarsen, 2013; Orchard, 2022).

טיפול (כולל כירופרקטי)

הקו המנחה של הטיפול הראשוני בפציעות ספורט ניהול עומסים + שיקום אקטיבי + חינוך:

בפציעות חריפות: הגבלת עומס ראשונית, שליטה בכאב/בצקת, ושילוב מוקדם של תרגילי שליטה/כוח/סבולת מדורגים לפי סיווג הרקמה והחומרה (Bahr, 2020).
בפגיעות שריר-פרוגנוסטיקה לפי BAMIC/מינכן מנחה קצב התקדמות
בגיד-תכניות עומס מבוקר (אקסצנטרי/כבידי/איזומטרי) לסוג הטנדינופתיה
לשברי מאמץ-הפחתת עומס פרופורציונלית לסיכון האתר (Pollock, 2014; Müller-Wohlfahrt, 2013).

תרומת הכירופרקטיקה:

במסגרת רב־תחומית, כירופרקטורים יכולים לתרום במניפולציה/מוביליזציה של מפרקים שכנים (כאשר הדבר בטוח ומתאים), בתרגול מוטורי, בחינוך לניהול עומס ובהטמעת החזרה המדורגת לספורט. הראיות מצביעות על השפעה בכאב/תפקוד בכאב עמוד־שדרה כרוני, כאשר ההתערבות משולבת בתכנית אקטיבית-ולא עומדת לבדה (Coulter, 2018). העיקר: עמידה בהגדרות הסיווג כדי להתאים את הטיפול לרקמה/חומרה/מנגנון (Qaseem, 2017; Rubinstein, 2019).

פרוגנוזה

הפרוגנוזה תלויה בסיווג: לדוגמה, פגיעה שרירית BAMIC-c (תוך־גידית) חוזה זמן־חזרה ארוך יותר ונשנות גבוהה יותר לעומת פגיעה מיופציאלית (a) בדרגה זהה (Pollock, 2014). נקע רצועה דרגה III יצריך זמן ארוך יותר/שקילת ניתוח לעומת דרגה I. פציעות שימוש־יתר מגיבות היטב לניהול עומסים שיטתי; שברי מאמץ באתרים “בסיכון גבוה” (צוואר הירך, צירשום) דורשים מסגרת שמרנית קפדנית ולעיתים ניתוח (Bahr, 2020).

מניעה

התאמת עומסים (Avoid the spike), תכניות נוירומוסקולריות (שליטה, קואורדינציה, נחיתה), היגיינת שינה, ציוד/משטח מותאמים, ושיקום מלא לפני חזרה-אלו אבני־היסוד. ברמת הארגון-יישום הגדרות IOC לרישום אחיד, קידוד OSIICS ושימוש ב־OSTRC לאיתור בעיות מוקדם-מאפשרים מניעה ממוקדת ברמת קבוצה וספורט (Bahr, 2020; Orchard, 2022; Clarsen, 2020).

References:

Bahr, R., Clarsen, B., Derman, W., Dvorak, J., Emery, C. A., Finch, C. F., Hägglund, M., Junge, A., Kemp, S., Khan, K. M., Marshall, S. W., Meeuwisse, W. H., Mountjoy, M., Myklebust, G., Orchard, J., Pluim, B. M., Quarrie, K. L., Reider, B., Schwellnus, M., & Soligard, T. (2020). International Olympic Committee consensus statement: Methods for recording and reporting of epidemiological data on injury and illness in sport 2020 (including the STROBE extension for sport injury/illness surveillance (STROBE-SIIS)). British Journal of Sports Medicine, 54(7), 372-389.

Clarsen, B., Rønsen, O., Myklebust, G., Flørenes, T. W., & Bahr, R. (2013). The Oslo Sports Trauma Research Center questionnaire on health problems: A new approach to prospective monitoring of illness and injury in elite athletes. British Journal of Sports Medicine, 47(8), 495-502.

Clarsen, B., Bahr, R., Myklebust, G., et al. (2020). The OSTRC questionnaire on health problems: An update of the OSTRC-O and OSTRC-H. British Journal of Sports Medicine, 54(7), 390-396.

Coulter, I. D., Crawford, C., Hurwitz, E. L., Vernon, H., Khorsan, R., Suttorp Booth, M., Herman, P. M., & Shekelle, P. G. (2018). Manipulation and mobilization for treating chronic low back pain: A systematic review and meta-analysis. The Spine Journal, 18(5), 866-879.

Fuller, C. W., Ekstrand, J., Junge, A., Andersen, T. E., Bahr, R., Dvorak, J., Hagglund, M., McCrory, P., & Meeuwisse, W. H. (2006). Consensus statement on injury definitions and data collection procedures in studies of football (soccer) injuries. British Journal of Sports Medicine, 40(3), 193-201.

Müller-Wohlfahrt, H. W., Haensel, L., Mithoefer, K., et al. (2013). Terminology and classification of muscle injuries in sport: The Munich consensus statement. British Journal of Sports Medicine, 47(6), 342-350.

Orchard, J. W., Rae, K., Brooks, J., Hägglund, M., & Til, L. (2020/2022). Orchard Sports Injury and Illness Classification System (OSIICS) Version 13. British Journal of Sports Medicine.

Orchard, J. W., Rio, E., Crossley, K. M., Orchard, J. J., & Mountjoy, M. (2024). Orchard Sports Injury and Illness Classification System (OSIICS) Version 15. Journal of Sport and Health Science, 13(4), 599-604.

Pollock, N., James, S. L. J., Lee, J. C., & Chakraverty, R. (2014). British athletics muscle injury classification: A new grading system. British Journal of Sports Medicine, 48(18), 1347-1351.

Qaseem, A., Wilt, T. J., McLean, R. M., & Forciea, M. A. (2017). Noninvasive treatments for acute, subacute, and chronic low back pain: A clinical practice guideline from the American College of Physicians. Annals of Internal Medicine, 166(7), 514-530.

Rubinstein, S. M., de Zoete, A., van Middelkoop, M., Assendelft, W. J. J., de Boer, M. R., & van Tulder, M. W. (2019). Benefits and harms of spinal manipulative therapy for chronic low back pain: Systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. BMJ, 364, l689.

Spörri, J., Crum, B., Verhagen, E., et al. (2025). Snow sports-specific extension of the IOC consensus statement: Methods for recording and reporting of epidemiological data on injury and illness in sport. British Journal of Sports Medicine, 59(1), 8-20.