כאב טוב וכאב רע: איך יודעים מתי להמשיך ומתי לעצור?כאב הוא מנגנון ההגנה המתוחכם ביותר של הגוף, אך בעולם הכושר והשיקום הגבולות שלו מטושטשים לעיתים קרובות. משפטים כמו "אין כאב, אין הישג" (No Pain, No Gain) השתרשו עמוק בתרבות הספורט, וגרמו לרבים מאיתנו להאמין שכל תחושת אי-נוחות היא סימן להצלחה. אולם, המציאות הפיזיולוגית מורכבת הרבה יותר. קיים הבדל תהומי בין "כאב טוב", המהווה חלק בלתי נפרד מתהליך ההתחזקות וההתפתחות של הגוף, לבין "כאב רע", המהווה תמרור אזהרה בוהק מפני פציעה קרובה או נזק רקמתי מצטבר.
היכולת להבחין בין השניים היא המפתח לאימון חכם, אפקטיבי ובטוח לאורך זמן. ספורטאים חובבים ומקצוענים כאחד מוצאים את עצמם שוב ושוב מול אותה דילמה גורלית במהלך המאמץ: האם מדובר באתגר מנטלי ופיזי שיש לצלוח כדי להשתפר, או שמא זהו הרגע המדויק שבו חובה להניח את המשקולות, לעצור את הריצה ולתת לגוף לנוח? מאמר זה יעניק לכם את הכלים המדעיים והפרקטיים להקשבה נכונה לגוף. נבחן את המאפיינים הייחודיים של כל סוג כאב, נמפה את תמרורי האזהרה האדומים שאסור להתעלם מהם, ונלמד כיצד לקבל את ההחלטה הנכונה בזמן אמת – מתי להמשיך ומתי לעצור.
כאב טוב וכאב רע: איך יודעים מתי להמשיך ומתי לעצור? – רקע
למה חשוב להבדיל בין כאב שמותר לעבוד איתו לבין כאב שמחייב עצירה? כאב הוא אחד המסרים החשובים ביותר של הגוף, אבל הוא גם אחד המסרים המבלבלים ביותר. מצד אחד, כאב יכול להיות סימן טבעי לכך שהגוף מסתגל לאימון, לעומס חדש או לתהליך שיקום. מצד שני, כאב יכול להיות סימן לפציעה, דלקת, עומס־יתר, לחץ עצבי או מצב רפואי שמצריך בדיקה. הבעיה היא שכאב אינו מדד פשוט לנזק: לפעמים יש כאב חזק בלי פגיעה חמורה, ולפעמים קיימת פגיעה משמעותית עם כאב מתון יחסית. ההגדרה המודרנית של כאב מדגישה שהוא חוויה אישית המושפעת מגורמים גופניים, רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים, ולא רק “אזעקה” ישירה של רקמה פגועה (Raja, 2020).
שכיחות כאב: למה כמעט כולם מתמודדים עם השאלה הזאת?
השאלה “להמשיך או לעצור?” רלוונטית כמעט לכל אדם פעיל: מתאמנים מתחילים, ספורטאים, אנשים שחוזרים מפציעה, עובדים בעבודה פיזית, ילדים, בני נוער ומבוגרים. כאב כרוני וכאב שריר־שלד נפוצים מאוד. סקירה שיטתית עדכנית בילדים ובני נוער מצאה שכאב כרוני מופיע אצל כ־20.8% מהאוכלוסייה הצעירה, כאשר כאב שריר־שלד היה בין התת־סוגים השכיחים יותר (Chambers, 2024). אצל מבוגרים, סקירות על פעילות גופנית וכאב כרוני מדגישות שכאב ממושך הוא בעיה שכיחה, אך פעילות גופנית מותאמת יכולה לשפר כאב ותפקוד בחלק מהמצבים (Geneen, 2017). לכן ההבחנה בין כאב “צפוי” לבין כאב “מסוכן” היא כלי בריאותי בסיסי.
מהו “כאב טוב” ומהו “כאב רע”?
המונחים “כאב טוב” ו”כאב רע” אינם אבחנות רפואיות רשמיות. הם דרך פשוטה לתאר שני סוגים של חוויית כאב. “כאב טוב” הוא בדרך כלל כאב צפוי, מתון, נשלט וזמני, שמופיע כחלק מהסתגלות לעומס או כחלק משיקום מבוקר. הוא אינו מחמיר באופן מתמשך, אינו משנה את צורת התנועה, ואינו מלווה בסימנים מדאיגים. “כאב רע” הוא כאב חד, פתאומי, מתגבר, ממוקד מאוד, מלווה בחולשה, נימול, נפיחות, חום, אובדן תפקוד או כאב שאינו נרגע. במילים אחרות, לא כל כאב הוא סיבה לעצור הכול, אבל כאב עם דפוס מסוכן הוא סיבה להאט, לשנות או לפנות לבדיקה.
כאב אינו תמיד שווה נזק
אחד העקרונות החשובים ביותר בהבנת כאב הוא שכאב ונזק אינם אותו דבר. כאב הוא תוצר של מערכת העצבים שמפרשת מידע מהגוף ומהסביבה. כאשר מערכת העצבים מעריכה שיש איום, היא יכולה לייצר כאב גם אם אין פגיעה משמעותית ברקמה. מנגד, במצבים מסוימים הגוף יכול “להסתדר” זמנית עם פגיעה בלי כאב חזק. לכן אין להסתמך רק על עוצמת הכאב. צריך לבדוק גם את ההקשר: מתי הכאב התחיל, האם הייתה חבלה, האם הכאב משתפר או מחמיר, האם יש שינוי בתפקוד, ומה קורה ביום שאחרי הפעילות. חינוך לכאב, הנקרא Pain Neuroscience Education, נמצא מועיל במיוחד כאשר הוא משולב עם פעילות ושיקום ולא עומד לבדו (Louw, 2016; Cuenca-Martínez, 2023).
כאב טוב אחרי אימון: DOMS וכאב שרירים מאוחר
איך מזהים כאב שרירים מאוחר?
כאב שרירים מאוחר, או DOMS, הוא דוגמה קלאסית לכאב שיכול להיות “טוב” או לפחות צפוי. הוא מופיע בדרך כלל אחרי פעילות חדשה, אימון חזק מהרגיל, תרגילי כוח, ירידות, ספרינטים או עבודה אקסצנטרית שבה השריר מתארך תחת עומס. הכאב לרוב אינו מופיע מיד, אלא מתפתח לאחר שעות, מגיע לשיא סביב יום־יומיים אחרי האימון, ואז יורד בהדרגה. הוא מורגש בדרך כלל כרגישות, נוקשות או כאב מפושט יחסית בשרירים שעבדו. סקירה ותיקה אך מרכזית תיארה את DOMS כתופעה נפוצה אחרי עומס לא רגיל, במיוחד אצל מתאמנים חדשים או אחרי שינוי חד בסוג האימון (Cheung, 2003). סקירות מאוחרות יותר מדגישות שהמנגנון אינו רק “קרעים קטנים בשריר”, אלא עשוי לערב גם רקמת חיבור, מערכת עצבים ותגובה דלקתית מקומית (Wilke, 2021).
מתי DOMS הוא סביר ומתי הוא מוגזם?
DOMS סביר הוא כאב סימטרי יחסית, מורגש בשריר ולא במפרק, משתפר עם תנועה קלה, ואינו גורם לצליעה משמעותית או אובדן כוח חריג. במצב כזה אפשר לרוב להמשיך בפעילות קלה, להפחית עצימות, לבצע הליכה, תרגילי תנועה או אימון קל יותר. לעומת זאת, אם הכאב חד, חד־צדדי מאוד, מלווה בנפיחות חריגה, חולשה משמעותית, קושי לדרוך, שינוי צבע, חום או החמרה מתמשכת – זה כבר לא נשמע כמו DOMS רגיל. במקרה כזה עדיף לעצור את הפעילות המעמיסה ולפנות להערכה מקצועית. כאב שרירים אחרי אימון לא צריך להיות יעד בפני עצמו; אימון טוב אינו חייב להסתיים בכאב חזק.
כאב בזמן אימון: מתי מותר להמשיך?
כאב קל שנשאר יציב
במצבים מסוימים, במיוחד בשיקום גידים, כאבי ברכיים מכניים או כאבים כרוניים, מותר לעבוד עם כאב קל עד בינוני, כל עוד הוא נשלט ואינו מחמיר. מודל “ניטור כאב” שנחקר באכילס טנדינופתיה הראה שבחלק מהמקרים אפשר להמשיך פעילות מבוקרת, כולל פעילות שמעמיסה על הגיד, כאשר הכאב מנוטר ואינו מתגבר בצורה בעייתית (Silbernagel, 2007). גם במחקר על מתבגרים עם כאב פטלופמורלי, תוכנית שכללה שינוי עומסים, ניטור כאב וחזרה הדרגתית לספורט הייתה קשורה לשיפור בתסמינים ובתפקוד (Rathleff, 2019). המפתח הוא לא “להתעלם מהכאב”, אלא להשתמש בו כמד עומס.
כלל מעשי: כאב שמותר לעבוד איתו
כאב שניתן לעבוד איתו הוא בדרך כלל כאב קל עד מתון, שאינו משנה את הטכניקה, אינו גורם לצליעה, אינו מתגבר מאימון לאימון, ואינו נשאר חזק ביום הבא. לדוגמה, אם אדם מבצע תרגיל שיקום לברך ומרגיש אי־נוחות קלה שנרגעת לאחר האימון, ייתכן שזה עומס סביר. אם אותו תרגיל גורם לכאב חד, החמרה בערב, כאב חזק בבוקר הבא או ירידה בתפקוד – העומס כנראה גבוה מדי. לכן השאלה אינה רק “כמה כואב עכשיו?”, אלא “מה התגובה של הגוף ב־24 השעות הבאות?”.
כאב רע: סימנים שמחייבים עצירה
כאב רע הוא כאב שמאותת על סיכון גבוה יותר לפציעה או מצב רפואי. יש לעצור פעילות כאשר הכאב חד ופתאומי, כאשר נשמע או מורגש “קליק” עם כאב ואובדן תפקוד, כאשר מופיעה נפיחות מהירה, כאשר אי אפשר לדרוך, כאשר יש עיוות במפרק, כאשר הכאב גורם לשינוי ברור בצורת התנועה, או כאשר הכאב מחמיר ככל שממשיכים. גם כאב שמקרין עם נימול, חולשה, חוסר תחושה או תחושת זרמים צריך להדליק נורה אדומה. בסקירות על דגלים אדומים בכאב צוואר וגב מודגש שלא כל סימן כזה בהכרח מצביע על מצב מסוכן, אך שילוב של סימנים חריגים מחייב הערכה מקצועית ולא המשך פעילות כרגיל (Feller, 2024).
כאב שמופיע אחרי חבלה
כאשר כאב מתחיל אחרי נפילה, חבלה, תאונה, סיבוב חד של מפרק או מכה ישירה, יש להיזהר יותר. כאב קל אחרי מכה יכול לחלוף, אך כאב שמלווה בנפיחות, הגבלה, חוסר יציבות, קושי לשאת משקל או ירידה בכוח אינו כאב “טוב”. במקרה כזה עדיף להפסיק פעילות, להימנע מהעמסה נוספת ולפנות לבדיקה. אצל ילדים ובני נוער חשוב במיוחד לא להתעלם מכאב לאחר חבלה או כאב עצם ממוקד שחוזר באימון, משום שפציעות עומס ושברי מאמץ עלולים להתפתח בהדרגה. חזרה מוקדמת מדי לפעילות יכולה להאריך את ההחלמה.
כאב חד לעומת כאב עמום
כאב עמום, מפושט ומתון אחרי מאמץ מתאים לעיתים לעייפות שרירית או עומס אימוני. כאב חד, דוקר, ממוקד או “חותך” הוא מדאיג יותר, במיוחד אם הוא מופיע מיד עם תנועה מסוימת. לדוגמה, כאב שרירי כללי בירכיים אחרי אימון סקוואטים חדש יכול להיות צפוי. לעומת זאת, כאב חד בחלק הקדמי של הברך בכל ירידה במדרגות, כאב חד בשוק בזמן ריצה, או כאב חד בגב עם הקרנה לרגל אינם סימנים שכדאי “לנצח בכוח”. ככל שהכאב ממוקד יותר, חד יותר וחוזר באותה נקודה תחת עומס, כך עולה הצורך בהפחתת עומס ובבדיקה.
כאב שמחמיר תוך כדי פעילות
כאב טוב בדרך כלל נשאר יציב או אפילו משתפר אחרי חימום. כאב רע נוטה להחמיר ככל שממשיכים. אם רץ מתחיל עם אי־נוחות קלה שהופכת לכאב חזק אחרי כמה דקות, אם מתאמנת כוח מרגישה כאב כתף שמתגבר בכל חזרה, או אם ילד משחק כדורגל ומתחיל לצלוע יותר ויותר – זה סימן לעצור. המשך פעילות במצב כזה מלמד שהעומס הנוכחי גבוה מיכולת הרקמות להתמודד איתו. עצירה אינה כישלון; היא החלטה שמונעת החמרה.
כאב ביום שאחרי: המדד החשוב שאנשים מפספסים
אחד המדדים החשובים ביותר הוא לא רק הכאב בזמן הפעילות, אלא הכאב ביום שאחרי. אם הכאב חזר לרמתו הרגילה או ירד, ייתכן שהעומס היה מתאים. אם הכאב חזק יותר, נמשך יותר זמן, גורם לנוקשות, משנה הליכה או מצמצם תפקוד – הפעילות הייתה כנראה מעבר ליכולת הנוכחית. בשיקום, זהו עיקרון מרכזי: לא מחפשים אפס כאב בכל רגע, אלא תגובה טובה לעומס. מודלים של ניהול עומס וניטור כאב משתמשים בדיוק ברעיון הזה – להתקדם כאשר הגוף מגיב טוב, ולהוריד עומס כאשר התגובה מוגזמת (Silbernagel, 2007; Rathleff, 2019).
כאב כרוני: למה עצירה מוחלטת לא תמיד עוזרת?
כאשר כאב נמשך חודשים, מערכת העצבים עלולה להיות רגישה יותר. במצב כזה כל תנועה יכולה להרגיש מאיימת, גם אם התנועה אינה מזיקה. עצירה מוחלטת מפחיתה עומס לזמן קצר, אך עלולה להוביל לירידה בכוח, בכושר, בביטחון וביכולת התפקודית. לכן בכאב כרוני, הטיפול היעיל אינו תמיד מנוחה, אלא חשיפה הדרגתית לתנועה, חיזוק, פעילות אירובית קלה, שיפור שינה והפחתת פחד מתנועה. סקירות על פעילות גופנית בכאב כרוני מצביעות על כך שפעילות מותאמת יכולה לשפר כאב ותפקוד, אף שההשפעה משתנה בין אנשים ומצבים (Geneen, 2017; De la Corte-Rodriguez, 2024).
כאב אצל ילדים ובני נוער: מתי להיזהר יותר?
ילדים ובני נוער יכולים לחוות DOMS, כאבי גדילה, עומס ספורטיבי וכאבים מכניים, אבל יש מצבים שבהם צריך להיבדק. כאב שמופיע אחרי חבלה, כאב שמחמיר בלילה, כאב שמלווה בחום, ירידה במשקל, צליעה, חולשה, נימול, כאב עצם ממוקד או כאב שמונע פעילות רגילה – אינו משהו שצריך “לדחוף דרכו”. אצל מתבגרים פעילים, כאב שחוזר תמיד באותה נקודה בזמן ריצה, קפיצה או פשיטה של הגב יכול להעיד על פציעת עומס. ילדים לא תמיד יודעים לתאר כאב במדויק, ולכן שינוי בתנועה, הימנעות ממשחק או ירידה בביצועים הם סימנים חשובים לא פחות מהמילים שהם משתמשים בהן (Kamper, 2016; Chambers, 2024).
איך להחליט בפועל: להמשיך, לשנות או לעצור?
מצב ירוק – אפשר להמשיך בזהירות
אפשר להמשיך כאשר הכאב קל, צפוי, לא חד, לא מתגבר, לא משנה תנועה, ולא נשאר חזק ביום שאחרי. דוגמה טובה היא כאב שרירי מאוחר אחרי אימון חדש או אי־נוחות קלה בתרגיל שיקום. במצב כזה רצוי להמשיך אבל לא להעלות עומס באותו יום. אפשר להפחית משקל, לקצר טווח תנועה, להאט קצב, לבצע חימום ארוך יותר או לבחור פעילות קלה יותר.
מצב צהוב – לשנות את העומס
צריך לשנות כאשר הכאב בינוני, חוזר באותה תנועה, מופיע מוקדם מהרגיל, או גורם לחשש. במצב כזה לא חייבים לעצור לגמרי, אבל צריך להוריד עומס: פחות משקל, פחות חזרות, פחות קילומטרים, פחות מהירות, פחות קפיצות או מעבר לתרגיל חלופי. אם שינוי העומס מפחית את הכאב והתנועה נשארת טובה, אפשר להמשיך בזהירות. אם הכאב ממשיך לעלות, עוברים למצב אדום.
מצב אדום – לעצור ולבדוק
צריך לעצור כאשר הכאב חד, פתאומי, חזק, מחמיר, מלווה בנפיחות, צליעה, חולשה, נימול, חוסר יציבות, חום, כאב לילה חריג או חוסר יכולת להשתמש באיבר. במצב כזה לא כדאי “לבדוק אם זה עובר תוך כדי”. עצירה מוקדמת יכולה למנוע פציעה ממושכת. אם יש סימנים עצביים, חבלה משמעותית או קושי לשאת משקל, עדיף לפנות לרופא או איש מקצוע מוסמך.
מה לעשות במקום מנוחה מוחלטת?
במקרים רבים, במקום מנוחה מוחלטת עדיף לבצע מנוחה יחסית. מנוחה יחסית פירושה שמפסיקים את הפעילות שמחמירה את הכאב, אבל ממשיכים פעילות שאינה מחמירה אותו. לדוגמה, רץ עם כאב שוק יכול לעבור זמנית לאופניים או שחייה; אדם עם כאב כתף יכול לבצע תרגילי רגליים; מתאמן עם כאב גב יכול לבצע הליכה קלה במקום אימון כבד. כך שומרים על כושר, מצב רוח ותנועה, בלי להעמיס על האזור הרגיש. כאשר הכאב נרגע, חוזרים בהדרגה לפעילות המקורית.
כירופרקטיקה: איך היא יכולה להועיל בהבחנה בין כאב טוב לכאב רע?
כירופרקטיקה יכולה להועיל כחלק מניהול כאבי שריר־שלד כאשר היא מבוססת על בדיקה, סינון סימני אזהרה, טיפול ידני מותאם, תרגול והדרכה. כירופרקט מיומן יכול לעזור להעריך אם הכאב נראה מכני ושפיר, האם יש מגבלה בתנועתיות, האם יש צורך להפחית עומס, ואילו תרגילים מתאימים לחזרה הדרגתית לפעילות. סקירה עדכנית מצאה שהמלצות קליניות רבות תומכות בשימוש במניפולציה שדרתית או טיפול מנואלי כחלק מטיפול רב־מרכיבי בכאבי גב תחתון וצוואר, אך מדגישה שיש להתאים את הטיפול למצב ולא להשתמש בו במקום אבחון רפואי כאשר קיימים דגלים אדומים (Trager, 2024).
כירופרקטיקה, תרגול וחזרה לפעילות
התרומה החשובה של כירופרקטיקה אינה רק “שחרור” או מניפולציה. במקרים רבים הערך הוא בשילוב: אבחון תפקודי, טיפול ידני להפחתת כאב, תרגילים לשיפור שליטה וכוח, והדרכה איך להתקדם בלי להחמיר. במחקר על מתבגרים עם כאב גב תחתון כרוני, שילוב של מניפולציה שדרתית עם תרגילי שיקום היה יעיל יותר מתרגילים בלבד לאורך שנה, אך החוקרים הדגישו שמדובר בטיפול משולב ולא בפתרון פסיבי יחיד (Evans, 2018). מצד שני, סקירה על טיפול מנואלי בילדים ובמתבגרים מצאה שאיכות הראיות עדיין מוגבלת, ולכן נדרשת זהירות, התאמה לגיל ושיתוף פעולה עם רופא כשצריך (Driehuis, 2019).
מתי כירופרקטיקה אינה מתאימה?
כירופרקטיקה אינה מתאימה כתחליף לבדיקה רפואית כאשר יש כאב לאחר חבלה משמעותית, חשד לשבר, חום, כאב לילה חריג, ירידה בלתי מוסברת במשקל, חולשה מתקדמת, נימול משמעותי, אובדן שליטה על סוגרים, נפיחות חריפה או כאב שמחמיר במהירות. במצבים כאלה אין לבצע טיפול ידני אגרסיבי לפני בירור מתאים. טיפול כירופרקטי בטוח צריך להתחיל בסינון, בהבנת ההיסטוריה ובקביעת מטרות טיפול ברורות: הפחתת כאב, שיפור תנועה, חזרה הדרגתית לתפקוד והפחתת סיכון להישנות.
מיתוס “אין כאב אין הישג”
המשפט “אין כאב אין הישג” עלול להיות מסוכן כאשר מפרשים אותו כפשוטו. התקדמות דורשת מאמץ, ולעיתים מאמץ מלווה באי־נוחות. אבל כאב חזק אינו הוכחה לאימון טוב. להפך, כאב חזק מדי יכול להפריע לשינה, להפחית מוטיבציה, לשבש טכניקה ולהאריך התאוששות. אימון איכותי נמדד ביכולת להתמיד, להתקדם, להשתקם ולתפקד טוב יותר לאורך זמן. כאב קל ומבוקר יכול להיות חלק מהדרך; כאב שמאלץ אותך לשנות תנועה, לחשוש מהפעילות או לסבול ימים אחר כך הוא סימן שהעומס אינו מתאים.
סיכום: איך יודעים מתי להמשיך ומתי לעצור?
ההבדל בין כאב טוב לכאב רע אינו תלוי רק במספר מ־1 עד 10. כאב טוב הוא כאב צפוי, מתון, זמני, נשלט, שאינו מחמיר ואינו פוגע בתנועה. כאב רע הוא כאב חד, פתאומי, מתגבר, מלווה בסימני אזהרה או נשאר חזק אחרי הפעילות. ההחלטה הנכונה היא לא תמיד “להמשיך” או “לעצור”, אלא לעיתים “לשנות”: להפחית עומס, להחליף פעילות, לנטר את התגובה ביום שאחרי ולחזור בהדרגה. כירופרקטיקה יכולה להשתלב כחלק מטיפול שמרני מועיל, במיוחד כאשר היא כוללת בדיקה, טיפול ידני מותאם, תרגול וניהול עומסים. כאשר יש סימני אזהרה, פונים לבדיקה רפואית ולא ממשיכים בכוח.
References:
Chambers, C. T., Dol, J., Tutelman, P. R., Langley, C. L., Parker, J. A., Cormier, B. T., Macfarlane, G., Jones, G., Chapman, D., Proudfoot, N., Grant, A., & Marianayagam, J. (2024). The prevalence of chronic pain in children and adolescents: A systematic review update and meta-analysis. Pain, 165(10), 2215-2234. https://doi.org/10.1097/j.pain.0000000000003267.
Cheung, K., Hume, P. A., & Maxwell, L. (2003). Delayed onset muscle soreness: Treatment strategies and performance factors. Sports Medicine, 33(2), 145-164. https://doi.org/10.2165/00007256-200333020-00005.
Cuenca-Martínez, F., Suso-Martí, L., La Touche, R., & Ferrer-Peña, R. (2023). Pain neuroscience education in patients with chronic musculoskeletal pain: An umbrella review. International Journal of Environmental Research and Public Health, 20(8), 5498. https://doi.org/10.3390/ijerph20085498.
De la Corte-Rodriguez, H., Roman-Belmonte, J. M., Resino-Luis, C., Madrid-Gonzalez, J., & Rodriguez-Merchan, E. C. (2024). The role of physical exercise in chronic musculoskeletal pain: Best medicine-A narrative review. Healthcare, 12(2), 242. https://doi.org/10.3390/healthcare12020242.
Driehuis, F., Hoogeboom, T. J., Nijhuis-van der Sanden, M. W. G., de Bie, R. A., & Staal, J. B. (2019). Spinal manual therapy in infants, children and adolescents: A systematic review and meta-analysis on treatment indication, technique and outcomes. PLOS ONE, 14(6), e0218940. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0218940.
Evans, R., Haas, M., Schulz, C., Leininger, B., Hanson, L., & Bronfort, G. (2018). Spinal manipulation and exercise for low back pain in adolescents: A randomized trial. Pain, 159(7), 1297-1307. https://doi.org/10.1097/j.pain.0000000000001211.
Feller, D., Chiarotto, A., Koes, B., Maselli, F., & Mourad, F. (2024). Red flags for potential serious pathologies in people with neck pain: A systematic review of clinical practice guidelines. Archives of Physiotherapy, 14, 15. https://doi.org/10.1186/s40945-024-00194-1.
Geneen, L. J., Moore, R. A., Clarke, C., Martin, D., Colvin, L. A., & Smith, B. H. (2017). Physical activity and exercise for chronic pain in adults: An overview of Cochrane Reviews. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2017(1), CD011279. https://doi.org/10.1002/14651858.CD011279.pub3.
Kamper, S. J., Yamato, T. P., & Williams, C. M. (2016). Musculoskeletal pain in children and adolescents. Brazilian Journal of Physical Therapy, 20(3), 275-284. https://doi.org/10.1590/bjpt-rbf.2014.0149.
Louw, A., Zimney, K., Puentedura, E. J., & Diener, I. (2016). The efficacy of pain neuroscience education on musculoskeletal pain: A systematic review of the literature. Physiotherapy Theory and Practice, 32(5), 332-355. https://doi.org/10.1080/09593985.2016.1194646.
Raja, S. N., Carr, D. B., Cohen, M., Finnerup, N. B., Flor, H., Gibson, S., Keefe, F. J., Mogil, J. S., Ringkamp, M., Sluka, K. A., Song, X.-J., Stevens, B., Sullivan, M. D., Tutelman, P. R., Ushida, T., & Vader, K. (2020). The revised International Association for the Study of Pain definition of pain: Concepts, challenges, and compromises. Pain, 161(9), 1976-1982. https://doi.org/10.1097/j.pain.0000000000001939.
Rathleff, M. S., Graven-Nielsen, T., Hölmich, P., Winiarski, L., Krommes, K., Holden, S., & Thorborg, K. (2019). Activity modification and load management of adolescents with patellofemoral pain: A prospective intervention study including 151 adolescents. The American Journal of Sports Medicine, 47(7), 1629-1637. https://doi.org/10.1177/0363546519843915.
Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. https://doi.org/10.3390/jcm13195668.
Wilke, J., Behringer, M., & Föhrenbach, D. (2021). Is “delayed onset muscle soreness” a false friend? The potential implication of the fascial connective tissue in post-exercise discomfort. International Journal of Molecular Sciences, 22(17), 9482. https://doi.org/10.3390/ijms22179482.