דלקת בגיד אכילס מה גורם לה? גודלו העצום יחסית של גיד אכילס מרמז על העומסים האדירים שהוא נחשף להם. דלקת וכאבים בגיד הזה מתפתחים כאשר העומסים על כפות הרגליים חורגים מיכולת הספיגה של הגיד. היות שדלקת כזאת אינה מתרחשת בקרב ילדים יש להוסיף כגורם גם תהליכים ניווניים מוקדמים. הגיד יכול להינזק מעומס יתר חד פעמי המוטל על הרגל והקרסול (תאונה, נפילה, קפיצה) או מעומס יתר מצטבר (ריצה, קפיצות, משחקי כדור ועוד).
עומסים אלו חושפים את הגיד לסוגי פציעה שונים הכוללים:
- מתיחה
- קרע חלקי
- או קרע מלא
נזקים אלו גורמים להתפתחות כאבים בכף הרגל, מגבלות תנועה ועוד. בעבר נהגו לטפל בדלקת זאת באמצעות זריקות סטרואידים. נכון להיום בגלל תופעות הלוואי האפשריות הטיפול הזה אינו מקובל יותר.
רוב הנזקים של הגיד מתרחשים מספר סנטימטרים מעל עצם העקב. קריעה מלאה של הגיד מחייבת כירורגיה. במקרה של דלקת בגיד אכילס מה גורם לה היא השאלה שאתם צריכים להפנות לכירופרקט. סימנים ותסמינים אופייניים עשויים לתת רמז לגבי מהות הנזק בגיד.
דלקת בגיד אכילס מה גורם לה – רקע
גיד אכילס המחבר את עצם העקב אל שרירי השוק מורכב מאגד של סיבים קשיחים ביותר. דלקת בגיד אכילס מתרחשת לרוב בקרב:
- רצים שמעלים באופן חד מידי את העצימות של האימונים
- ספורטאים מבוגרים יותר המתאמנים בטניס, כדורגל, כדורסל ועוד. סוגי ספורט אלה יוצרים עומסי יתר על הגיד
השכיחות של הפגיעה בגיד אכילס נחשבת לגבוהה במיוחד במדינות המתועשות. במדינות אלה פגיעה בגיד אכילס נגרמת לאחד מכול 15,000 תושבים. במדינות העולם השלישי שבהן יותר אנשים צועדים יחפים יש פחות הפרעות בגיד אכילס. הגברים נוטים לסבול מדלקת בגיד אכילס יותר מנשים. הנתון הזה מרמז שספורט אגרסיבי המאפיין בעיקר גברים מהווה גורם משמעותי להתפתחות דלקת בגיד אכילס. גילם הממוצע של הנפגעים בגיד אכילס עומד על 36 שנים.
רוב המקרים של דלקת בגיד אכילס יכולים להיות מטופלים בהצלחה באופן שמרני. כלומר, ללא ניתוחים ורצוי גם ללא תרופות. במקרים רציניים יותר שבהם הקרע בגיד גדול מכדי להיות מטופל שמרנית יש לשקול התערבות כירורגית. אבחון ובמידת הצורך טיפול מהירים עשויים למנוע התפתחות דלקת בגיד אכילס. ניהול אחראי של הדלקת הזאת עשויה למנוע מקרע זעיר בגיד להתפתח לקרע מלא המחייב ניתוח.
אנטומיה של הגיד
גיד אכילס הוא הגיד הגדול והחזק ביותר בגופנו. הגיד נוצר למעשה על ידי חיבור שני הגידים של שרירי הרגל התחתונה האחוריים (calf muscles):
- שריר התאומים (gastrocnemius)
- ושריר הסוליה (soleus)
גיד האכילס מחבר את השרירים הללו אל עצם העקב מאחור. כאשר שרירי הרגל האחוריים מתכווצים גיד אכילס נמתח ומושך אחריו את העקב ואת כף הרגל. מכניקה זו נדרשת לעמידה על האצבעות, להליכה, ריצה וקפיצה. העומס על גיד אכילס עלול להגיע במהלך ריצה או קפיצה לעד פי 12 ממשקל גופו של האתלט.
גיד אכילס שצורתו מזכירה כבל מסיבי, בנוי מרקמת חיבור המכילה סיבי קולגן. כול סיב קולגן בגיד כולל בתוכו כלי דם ועצבוב. בניגוד לגידים אחרים גיד אכילס אינו מכוסה בשרוול מלא אלה ברקמת חיבור הקרויה פראטנדון (Paratendon).
בהשוואה לרקמות אחרות בגופנו לגיד אכילס אספקת דם דלה. אספקת הדם דלה במיוחד בגובה של בין 2 – 6 סנטימטרים מעל נקודת החיבור של הגיד אל עצם העקב. זהו אכן האזור שבו מתרחשות רוב הקריעות ומתפתחת דלקת בגיד אכילס.
גורמים לדלקת בגיד אכילס
דלקת בגיד אכילס משתייכת לרוב למחלקת פציעות הספורט. ברוב המקרים עומסי היתר המוטלים על הגיד או החבלות שהוא סופג נגרמים מספורט. הגורמים העיקריים לפציעות ודלקות בגיד אכילס כוללים:
עומס יתר
גורם רב השפעה להתפתחות דלקת בגיד אכילס הם עומסים חוזרניים על הגיד. עומסים אלה מובילים לנזקים מצטברים בגיד, כאבים ועוד. לכול רקמה בגוף יש את היכולת לעמוד ברמת עומסים מסוימת ומעבר לרמה זאת מתפתח כשל. גם לגיד אכילס ולא משנה מה מצבו הפיזיולוגי קיימת מגבלה. ניתן באמצעות אימונים להגדיל את כושר העמידה של הגיד במאמצים אך לכך נדרשים בין היתר:
- סבלנות
- תכנית אימונים הדרגתית
דלקות ומחלות
דלקות פרקים, מחלות אוטואימוניות ומחלות גנטיות המשבשות את מבנה הגיד ואיכותו מהוות גורם סיכון מוגבר לפציעה והתפתחות דלקת בגיד אכילס. מחלה כמו קושינג שהיא הפרעה אנדוקרינית הנגרמת עקב רמות גבוהות של קורטיזון בדם פוגעת ברקמות החיבור בגוף כולל במבנה האנטומי של הגיד ומגבירה את הסיכון לפציעה.
נזקי חבלה לגיד
נפילות, פציעות ספורט ותאונות כאלה ואחרות עלולים לגרום נזק לגיד אכילס ולהתפתחות דלקת.
גורמי סיכון להתפתחות דלקתית בגיד
מגוון גורמי סיכון מעלים את הסיכוי לנזקים והתפתחות דלקת בגיד אכילס. בין היתר נציין:
- ראשית תהליכי ניוון. סיכויי גיד שנחשף לעומס יתר להיפגע דומים לסיכויי הפגיעה של גיד מנוון. חוסר שימוש בגיד אכילס או בכול גיד אחר גורם לגיד לאבד מעוביו ומיכולתו לעמוד בעומסים. דלקת בגיד אכילס מתרחשת בעיקר בקרב ספורטאים מבוגרים (30 – 60) אשר אינם מתאמנים באופן סדיר. כאשר אותם ספורטאים שלרוב חצו את שיאם עולים למגרש הם מגזימים ומנסים לשחזר הצלחות מימים עברו. העומסים הקיצוניים הללו על גיד שאינו כשיר מהווים הזמנה לנזק ולדלקת.
- לגברים סיכוי גדול יותר לסבול מהבעיה
- גיל. גם הגיל מהווה גורם בניוונו של הגיד וחשיפתו לנזק פוטנציאלי. עם השנים עובר הגיד כמו יתר רקמות הגוף תהליכי ניוון. בעיקר נכון הדבר לגבי אנשים שאינם מתאמנים באופן סדיר ו/או אלו שעיקר הפעילות הגופנית שלהם אינה נושאת משקל גוף (שחייה, אופניים).
- ליקויים מבניים בכף הרגל כמו שרירי שוק קצרים, כפות רגליים שטוחות או גבוהות ועוד
- סוגי ספורט שכרוך בעומסים גדולים על כפות הרגליים. בין ענפי הספורט הללו נציין כאלה שמחייבים ריצות ובעיקר ריצות בעליות וריצות עם שינויי כיוון מהירים, קפיצות
- עלייה חדה מידי בעצימות האימונים
- ריצה עם נעליים לא מתאימות
- טיפולים תרופתיים אנטיביוטיים או על בסיס סטרואידים
סימנים ותסמינים אופייניים לדלקת בגיד אכילס
כמובן שהסימנים והסימפטומים ובעיקר עצמתם תלויה בסוג הנזק וחומרתו. מתיחה של הגיד תגרום להתפתחות דלקת איטית. הכאבים והמגבלות תנועה שנלווים לה עשויים להופיע רק כעבור מספר שעות מרגע הפציעה. קרע של הגיד יגרום להתפתחות דלקת מהירה. הכאב בחלק האחורי של הרגל ומגבלות תנועה קשות יהיו מידיים. סימנים ותסמינים שכיחים המופיעים בעקבות נזק לגיד אכילס עלולים לכולל:
- אנשים שקרעו את הגיד מתארים את רגע הפגיעה כקליע רובה שפגע בהם מאחור
- לעיתים ידווחו אותם אנשים על רעש של קריעה הנלווה לתחושת הכאב
- במישוש ניתן יהיה לחוש במרווח שנוצר בנקודת הקרע
- בצקת ושטף דם צפויים להתפתח סביב הקרסול
- הפעולות של גיד אכילס הכוללות ניתור, יכולת לעמוד על קצות אצבעות והליכה נפגעות באופן חד
פציעות שכיחות בגיד אכילס
1) דלקת בחיבור שבין הגיד לעצם העקב
פעילות חוזרת יוצרת עומס נקודתי בחיבור שבין גיד אכילס לעצם העקב (Calcaneus). עומס זה מוביל לקרעים מיקרוסקופיים, דלקת מקומית, נפיחות וכאבים. לעיתים פתולוגיה זו יכולה להילוות לדלקת ברקמת הבורסה המצויה בין הגיד לעצם העקב (Retro calcaneal bursa).
2) דלקת בשרוול שעוטף את גיד אכילס
השרוול שעוטף את גיד אכילס מועד לנזקים ודלקות (Para tendinitis) בעיקר בקרב אצנים. הדלקת הזו נובעת כנראה מהאצה והאטה במהירות הריצה ו/או אצנים בעלי כף רגל מתגלגלת פנימה עקב אובדן קשת.
3) דלקת בגיד אכילס
כמו כול רקמה אחרת גם גיד אכילס עצמו חשוף למתיחות, קרעים מקרוסקופיים ודלקות (Achilles Tendinitis). אלה נגרמים לרוב בגין עומסים חוזרניים ופעילות חוזרת או בגלל עומס חד פעמי היוצר נזק. לעיתים, אספקת הדם דלילה לגיד לא מאפשרת את שיקום הגיד והדלקת הולכת ומחריפה. בסופו של דבר הגיד מתעבה, נחלש וכואב. גיד אכילס יכול להינזק ולהידלק בנקודת החיבור שלו לעצם העקב (Insertional Achilles Tendinitis) או במרכזו (Non insertional Achilles Tendinitis). בשני המקרים סיבי הגיד שניזוקו עלולים להתקשות ולהסתייד. ואז ניתן לזהות את הנזק גם בצילום רנטגן פשוט (ראה תמונה בראש העמוד).
4) קרע חלקי או מלא של גיד אכילס
העומסים העצומים המוטלים על גיד אכילס חושפים אותו לדלקות ולקרעים זעירים. עומס קיצוני או טראומה חדה עלולים גם לגרום לקרע חלקי או אפילו קרע מלא של הגיד. קרע כזה מתרחש לרוב כ- 3-4 סנטימטרים מעל נקודת החיבור של הגיד לעצם העקב. ברוב המקרים קרע חלקי יכול להתאחות על ידי התנהלות נכונה, טיפול ושיקום מקצועיים.
יש לפעמים שהתעלמות מהכאבים בגיד והזנחה של הדלקת או קרע חלקי שנוצרו בה עלולים להוביל להתפתחות קרע מלא בגיד. במקרה של קרע מלא של הגיד אין מנוס מניתוח לתיקון הקרע.
