סחרחורת ורטיגו צוואריים

סחרחורת ממקור צווארי: אבחון ואבחנה מבדלת

תוכן עניינים

סחרחורת ממקור צווארי: אבחון ואבחנה מבדלת נדונים כאן בהרחבה. ורטיגו צווארי (Cervicogenic Dizziness) הוא תסמונת קלינית המאופיינת בתחושת חוסר יציבות, שיוט או סחרחורת, הנובעת מליקוי מכני או דלקתי בעמוד השדרה הצווארי וברקמות השריר סביבו. מקור התופעה הוא "כשל חושתי" (Sensory Mismatch): קולטני התנועה שבצוואר (פרופריוספציה) משדרים למוח מידע שגוי שאינו תואם את הקלט המגיע מהעיניים ומהאוזן הפנימית.

אבחון התסמונת מורכב במיוחד ומוגדר כ"אבחנה על דרך השלילה" (Diagnosis of Exclusion), שכן לא קיים מבחן מעבדתי או הדמייתי יחיד המוכיח אותה באופן מוחלט. האבחון מתבסס על הצלבת תלונות המטופל על כאבי צוואר ומגבלות תנועה עם הופעת הסחרחורת, לצד בדיקות פיזיקליות של מפרקי הצוואר העליונים. במסגרת האבחנה המבדלת, על הרופא לשלול מחלות פריפריות של האוזן הפנימית (כמו BPPV או מחלת מנייר), פתולוגיות נוירולוגיות מרכזיות (כמו מיגרנה וסטיבולרית או גידולים), וכן בעיות כלי דם כמו אי-ספיקה ורטברו-בזילרית.

סחרחורת ממקור צווארי: עקרונות האבחון

סחרחורת ממקור צווארי (Cervicogenic Dizziness) היא אחת האבחנות המורכבות והשנויות במחלוקת ביותר בעולם הרפואה המודרנית. התסמונת, המתאפיינת בתחושת חוסר יציבות, ריחוף או ערפול שיווי משקל המלווים בכאב ונוקשות בצוואר, מציבה אתגר קליני יוצא דופן בפני רופאים, כירופרקטים ופיזיותרפיסטים. הסיבה המרכזית לכך היא שאין בדיקת מעבדה יחידה, בדיקת דם או מדד הדמיה (כמו רנטגן, CT או MRI) שיכולים לאשר בצורה עצמאית ומובהקת כי מקור הסחרחורת הוא אכן עמוד השדרה הצווארי. כתוצאה מכך, קביעת האבחנה הרפואית מתבססת בראש ובראשונה על תהליך אבחנה מבדלת קפדני ואבחון על דרך השלילה.

בבואו של המטפל לאבחן מצב זה, המשימה הקריטית ביותר היא לשלול גורמים שכיחים או מסוכנים בהרבה האחראיים להופעת סחרחורות. תהליך האבחנה המבדלת דורש הפרדה מדויקת בין ליקויים במערכת הווסטיבולרית שבאוזן הפנימית, כגון סחרחורת תנוחתית שפירה (BPPV), דלקת בעצב הווסטיבולרי או מחלת מנייר, לבין פתולוגיות נוירולוגיות מרכזיות ומצבים קרדיווסקולריים (כמו אי ספיקה ורסברולו-בזילרית או שינויים בלחץ הדם). רק לאחר שלילה מתודית של מערכות אלו, ובתנאי שקיים קשר כרונולוגי וקליני מובהק בין תנועות ראש ספציפיות, שינויי תנוחה של הצוואר או פגיעות עבר (כמו צליפת שוט) לבין התפרצות הסחרחורת, ניתן לייחס את התסמינים לשיבוש האותות הפרופריוצפטיביים המגיעים מקולטני החישה בצוואר.

מאמר זה יסקור בהרחבה את הפרוטוקול הקליני הרב-שלבי הנדרש לביצוע אבחנה מבדלת מקיפה. נציג את המבחנים הפיזיקליים הייעודיים (כמו מבחן פיתול צווארי ומבחן מיקום מחדש של הראש), נדון בחשיבות בדיקות ההדמיה לשלילת חוסר יציבות מבנית, ונשרטט את קווי המתאר המדויקים להפרדה בין "ורטיגו" אמיתי לבין אי-יציבות ממקור צווארי. הבנת תהליך אבחנתי סבוך זה מהווה את התשתית החיונית ביותר לבניית תוכנית טיפול ממוקדת ומצילת איכות חיים.

מהי סחרחורת ממקור צווארי וכיצד היא מתפתחת?

הגדרת Cervicogenic Dizziness בספרות העדכנית

סחרחורת ממקור צווארי (Cervicogenic Dizziness) מתוארת כתסמונת קלינית שבה תחושת סחרחורת מופיעה יחד עם כאב צוואר (Reiley וחבריו, 2017). המונח נקרא בעבר גם "ורטיגו צווארי", "ורטיגו פרופריוספטיבי" או "סחרחורת צווארית". כיום מעדיפים את המונח סחרחורת, משום שוורטיגו סיבובי אמיתי נדיר יחסית אצל מטופלים אלה, ותלונתם השכיחה היא חוסר יציבות, חוסר התמצאות או תחושת ריחוף (Devaraja, 2018; Reiley וחבריו, 2017). סקירת פרספקטיבה שפורסמה ב-2025 מגדירה את התסמונת כסחרחורת לא סיבובית הקשורה לכאב צוואר, להגבלה בתנועתיות הצוואר או לשניהם (De Hertogh וחבריו, 2025).

המנגנון הפרופריוספטיבי המשוער

ההסבר המקובל ביותר נשען על מערכת הקולטנים הפרופריוספטיביים של הצוואר. לפי השערה זו, מידע שגוי או משובש המגיע משרירי הצוואר העמוקים, מהמפרקים ומהרקמות הרכות יוצר אי־התאמה בינו לבין המידע הווסטיבולרי והחזותי, והמוח מפרש את הסתירה כתחושת סחרחורת (Li וחבריו, 2022). Li וחבריו מציינים כי בספרות הוצעו ארבעה מנגנונים שונים לתסמונת, וכי המנגנון הפרופריוספטיבי הוא הנפוץ והמקובל מביניהם. Devaraja (2018) הדגיש שתחת אותה כותרת נכללים מצבים בעלי פתופיזיולוגיה שונה, ושאף מחקר קליני עד כה לא בודד והשווה את כולם זה לצד זה.

מגבלות הידע: אבחנת הדרה ללא בדיקת זהב

אין כיום בדיקה קלינית או מעבדתית מכרעת לסחרחורת ממקור צווארי, ולכן מדובר באבחנת הדרה (Reiley וחבריו, 2017). סקירה עדכנית מתארת את הישות כשנויה במחלוקת, בדיוק משום שהיא נשענת על שלילה ונעדרת קריטריונים מוסכמים ובדיקת זהב. הכותבים מציינים שקיימת עבודה לגיבוש קריטריונים בהסכמה במסגרת הסיווג הבינלאומי של הפרעות וסטיבולריות (ICVD), אך אלה טרם פורסמו (De Hertogh וחבריו, 2025). סקירה שיטתית קודמת הגיעה למסקנה דומה: היעדר קריטריונים מקובלים מגביל הן את המחקר והן את העבודה הקלינית (Knapstad וחבריו, 2019). המשמעות המעשית ברורה. גם כאשר הצוואר כואב והסחרחורת אמיתית, הקשר ביניהם הוא השערה קלינית הדורשת בירור, ולא עובדה מוגמרת.

מה ההבדל בין סחרחורת צווארית לוורטיגו סיבובי?

ורטיגו, סחרחורת, חוסר יציבות ותחושת עילפון: ארבע תלונות שונות

המילה "סחרחורת" משמשת מטופלים לתיאור חוויות שונות מאוד. ורטיגו הוא אשליה של תנועה, לרוב סיבובית, של הגוף או של הסביבה. סחרחורת לא סיבובית מתוארת כריחוף, כ"ראש כבד" או כתחושת ניתוק במרחב. חוסר יציבות הוא קושי לשמור על שיווי משקל בעמידה ובהליכה, גם ללא תחושת תנועה. תחושת טרום עילפון היא הרגשה שעומדים לאבד הכרה, ולעיתים קרובות היא קשורה לירידה בזרימת הדם למוח בעת קימה (Kim וחבריו, 2019). ההבחנה בין התלונות הללו היא נקודת הפתיחה של כל בירור, אף שתיאור המטופל לבדו אינו אמין מספיק כדי להכריע.

סוג התלונהתיאור אופייני של המטופלכיוון אבחוני ראשוני
ורטיגו סיבובי"החדר מסתובב", תחושת סחרורמערכת וסטיבולרית היקפית או מרכזית
סחרחורת לא סיבוביתריחוף, ערפול, חוסר התמצאותמגוון רחב, כולל מקור צווארי, מיגרנה ו-PPPD
חוסר יציבותהליכה לא בטוחה, תחושת נדנודוסטיבולרי, נוירולוגי, פרופריוספטיבי
טרום עילפון"כמעט התעלפתי", החשכת ראייההמודינמי, לבבי, תרופתי

מדוע תזמון וגורמים מעוררים חשובים יותר מאיכות התחושה

ההנחיות לטיפול בסחרחורת חריפה בחדר המיון (GRACE-3) מבססות את ההערכה על דפוס הזמן ועל הגורמים המעוררים, ולא רק על התיאור המילולי של התחושה (Edlow וחבריו, 2023). שאלות כמו "האם הסחרחורת רציפה או בהתקפים?", "האם היא מופיעה מעצמה או בעקבות תנוחה מסוימת?" ו"כמה זמן היא נמשכת?" מצמצמות את האבחנה המבדלת ביעילות רבה יותר מהשאלה "איך זה מרגיש?".

היכן ממוקמת הסחרחורת הצווארית על הספקטרום

במחקר שבו הועבר שאלון של 41 שאלות ל-48 מטופלים (n = 16 עם ורטיגו צווארי, n = 16 עם מיגרנה, n = 16 עם ורטיגו וסטיבולרי), רק 27% מהמטופלים בקבוצת הוורטיגו הצווארי דיווחו על ורטיגו אמיתי (Thompson-Harvey & Hain, 2019). התסמינים שדווחו בקבוצה זו חפפו במידה ניכרת את התסמינים של שתי הקבוצות האחרות. מכאן שהופעת ורטיגו סיבובי מובהק צריכה להפנות את תשומת הלב קודם כול לאבחנות וסטיבולריות, ורק לאחר שלילתן לשקול את הצוואר.

מהם התסמינים האופייניים לסחרחורת ממקור צווארי?

כאב צוואר, נוקשות והגבלת תנועה לצד חוסר יציבות

התמונה הקלינית המתוארת בספרות כוללת חוסר שיווי משקל, חוסר יציבות, חוסר התמצאות, כאב צוואר והגבלה בטווחי התנועה של עמוד השדרה הצווארי. לעיתים מצטרף כאב ראש (Reiley וחבריו, 2017). התסמינים הצוואריים והסחרחורת אמורים להופיע בקשר זמני הדוק, כך שהחמרה בכאב או בנוקשות מלווה בהחמרה בתחושת חוסר היציבות. התקף של סחרחורת נמשך בדרך כלל דקות עד שעות, ולא שניות בודדות (Reiley וחבריו, 2017). במחקר של Thompson-Harvey ו-Hain (2019) דיווחו 94% מהמטופלים בקבוצת הוורטיגו הצווארי (n = 16) על כאב צוואר ו-50% על כאב ראש.

הקשר בין תנועות הצוואר להופעת התסמינים

מטופלים מתארים לעיתים קרובות הופעה או החמרה של הסחרחורת בעקבות תנועות צוואר, תנוחות צוואר ממושכות או עבודה ממושכת מול מסך. גורם מעורר כזה מחזק את החשד, אך אינו ספציפי. גם ורטיגו תנוחתי התקפי שפיר, מיגרנה וסטיבולרית ופגיעות וסטיבולריות שלא הושלמה הסתגלותן מחמירים בתנועת ראש. ההבחנה החשובה היא אם התסמין קשור לתנועת הצוואר ביחס לגוף, או לתנועת הראש במרחב ביחס לכוח המשיכה. השאלה הזו תחזור בפרקי הבדיקה הקלינית.

מה מראים המחקרים על יציבות ושיווי משקל

סקירה שיטתית מצאה כי הממצא הקליני העקבי ביותר אצל מטופלים שסווגו כבעלי סחרחורת צווארית, בהשוואה לאוכלוסיות אחרות, היה ירידה ביציבות בבדיקת פוסטורוגרפיה (Knapstad וחבריו, 2019). הכותבים הדגישו שמספר המחקרים קטן ושהקריטריונים לאבחנה לא היו אחידים. מחקר חתך בלגי בחן 60 מטופלים עם סחרחורת כרונית (n = 18 עם סחרחורת צווארית, n = 42 ללא) לצד 43 נבדקים בריאים.

אצל בעלי הסחרחורת הצווארית נמצאה מוגבלות גבוהה יותר הקשורה לכאב צוואר בשאלון Neck Bournemouth (p = 0.006). דווקא שיווי המשקל הסטטי (p = 0.001) וההליכה בטנדם (p = 0.049) היו טובים יותר אצלם בהשוואה למטופלים סחרחרים ללא מקור צווארי (De Vestel וחבריו, 2022). הממצא הזה מרמז שבסחרחורת צווארית ההפרעה הבולטת היא בתחום הצוואר עצמו, ושהפרעת שיווי משקל קשה צריכה לעורר חשד לגורם אחר.

כיצד מערכת התחושה הצווארית משתלבת במערכת שיווי המשקל?

קולטנים פרופריוספטיביים בצוואר

עמוד השדרה הצווארי עשיר בקולטנים פרופריוספטיביים. המידע שהם מעבירים משתלב במערכת העצבים המרכזית עם המידע הווסטיבולרי והחזותי, ומשפיע דרך רפלקסים על שרירי הצוואר ועל שרירי העיניים. כך נשמר תיאום בין תנועות הראש, העיניים, הצוואר והגוף (Li וחבריו, 2022). שני רפלקסים מרכזיים מתוארים בהקשר זה: הרפלקס הצווארי־עיני (Cervico-ocular reflex) והרפלקס הצווארי־קולי (Cervico-collic reflex). שיבוש בהם נחשב לבסיס התיאורטי של חלק מהבדיקות הקליניות לסחרחורת צווארית (Li וחבריו, 2022).

אינטגרציה של מידע צווארי, חזותי ווסטיבולרי

שיווי משקל תקין דורש שלושה ערוצי מידע שמספרים סיפור עקבי: האוזן הפנימית מדווחת על תאוצות ועל מיקום הראש ביחס לכוח המשיכה, העיניים מדווחות על הסביבה, והצוואר מדווח על מיקום הראש ביחס לגוף. כאשר הראש מסתובב והגוף נשאר במקומו, רק המידע הצווארי מאפשר למוח להבחין בין שתי האפשרויות. Treleaven (2017) תיארה כיצד בכאב צוואר טראומטי עלולות להופיע הפרעות בשליטה התחושתית־מוטורית: סחרחורת, חוסר יציבות, הפרעות ראייה ושינויים בשליטה על תנועות הראש והעיניים. לפי תיאורה, מקורן האפשרי של הפרעות אלה הוא שינוי במידע הנכנס מהצוואר, בין השאר בהשפעת כאב וחבלה.

תיאוריית אי־ההתאמה התחושתית וגבולותיה

לפי תיאוריית אי־ההתאמה, סחרחורת עשויה להופיע כאשר המידע הפרופריוספטיבי הצווארי משתנה ואינו תואם את הקלט הווסטיבולרי והחזותי (Li וחבריו, 2022). התיאוריה סבירה מבחינה פיזיולוגית, ונתמכת בממצאים מחקריים על שינויים בחוש המנח ובשליטה בתנועות עיניים אצל אנשים עם כאב צוואר. עם זאת, הממצאים הללו מתארים בעיקר הבדלים ברמת הקבוצה. אין בהם כדי להוכיח שאצל מטופל מסוים הסחרחורת נובעת מהצוואר. סקירת הפרספקטיבה מ-2025 מזכירה כי התסמונת נותרה שנויה במחלוקת, בין השאר משום שאין לה קריטריונים ספציפיים ובדיקת זהב (De Hertogh וחבריו, 2025). לכן כדאי להתייחס למנגנון כאל מסגרת עבודה מועילה, ולא כאל הסבר שהוכח לכל מקרה.

אילו מצבים צוואריים עשויים להיות קשורים לסחרחורת?

כאבי צוואר לא ספציפיים ותסמונת כאב מיופסציאלי

רוב המטופלים שאצלם עולה חשד לסחרחורת צווארית סובלים מכאב צוואר לא ספציפי, לעיתים כרוני, עם רגישות שרירית ונקודות טריגר. מחקר חתך רב־מרכזי מטורקיה, שכלל 2,361 מטופלים עם כאב צוואר שנמשך חודש לפחות, דיווח על סחרחורת אצל 40.1% מהם. תסמונת כאב מיופסציאלי הייתה האבחנה הצווארית השכיחה ביותר באותו מדגם (58.5%). מין נשי ניבא סיכון מוגבר לסחרחורת (OR = 1.641, 95% CI: 1.241 עד 2.171, p = 0.001), וכך גם השכלה נמוכה יותר (p < 0.001), ממצא שהחוקרים פירשו כביטוי להשפעה של גורמים ביו־פסיכו־סוציאליים (Vural וחבריו, 2021). נתונים כאלה ממחישים עד כמה השילוב של כאב צוואר וסחרחורת שכיח, אך הם אינם מלמדים מה גרם למה.

צליפת שוט, הפרעות תפקודיות לאחר חבלה ושינויים ניווניים

בסיווג שהציע Devaraja (2018) נכללים תחת המטרייה של סחרחורת צווארית מצבים שונים: הפרעות הקשורות לצליפת שוט, ספונדילוזיס צווארית, תסמונות כאב מיופסציאלי ומצבים כלי דמיים כמו דחיסה סיבובית של העורק הוורטברלי. כל אחד מהם נשען על מנגנון אחר, ולכן קשה להכליל ממחקר אחד לכלל המטופלים. שינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי שכיחים עם הגיל, ונוכחותם בבדיקת הדמיה אינה מלמדת לבדה שהם מקור הסחרחורת.

קשר סטטיסטי אינו סיבתיות מוכחת

סחרחורת וכאב צוואר הם שניהם תסמינים נפוצים באוכלוסייה. לפי סקירה עדכנית, סחרחורת וורטיגו פוגעים בעד 20% מהמבוגרים מדי שנה (De Hertogh וחבריו, 2025). כאשר שני מצבים שכיחים מופיעים אצל אותו אדם, ההופעה המשותפת יכולה להיות מקרית. הקריטריונים העקביים ביותר שנמצאו בסקירה השיטתית של Knapstad וחבריו (2019) התבססו על הופעה משותפת של כאב צוואר וסחרחורת, לאחר שלילת הסברים אחרים. גם בהגדרה זו אין הוכחה לסיבתיות, אלא רק צמצום של ההסברים המתחרים. בפועל, החשד למקור צווארי מתחזק כאשר שלושה תנאים מתקיימים יחד: קשר זמני ברור, ממצאים צוואריים בבדיקה ושלילה סבירה של גורמים אחרים. גם אז, הוא נותר השערה.

סחרחורת לאחר צליפת שוט: האם המקור בהכרח צווארי?

צליפת שוט כמודל לפגיעה בשליטה התחושתית־מוטורית

צליפת שוט היא ההקשר שבו נחקרה סחרחורת צווארית באופן הנרחב ביותר. Treleaven (2017) תיארה כי אצל אנשים עם כאב צוואר טראומטי שכיחות תלונות של סחרחורת, חוסר יציבות והפרעות ראייה, לצד ממצאים מדידים בחוש המנח, בשליטה בתנועות העיניים וביציבות היציבתית. הממצאים האלה מתיישבים עם ההשערה הפרופריוספטיבית. אולם אותה חבלה שמפעילה כוחות על הצוואר מפעילה כוחות גם על הראש, על האוזן הפנימית ועל כלי הדם בצוואר. לכן, לאחר חבלה, ההנחה שהצוואר הוא המקור היחיד מסוכנת במיוחד.

זעזוע מוח ופגיעה וסטיבולרית לאחר חבלה

Reiley וחבריו (2017) מונים בין האבחנות שיש לשלול לפני קביעת מקור צווארי גם זעזוע מבוך (Labyrinthine concussion), הפרעה בתפקוד עורקי הצוואר והפרעות הקשורות לצליפת שוט. הצהרת ההסכמה הבינלאומית האחרונה בנושא זעזוע מוח בספורט מדגישה הערכה רב־תחומית של ספורטאי לאחר חבלה, ומציעה לשם כך כלי הערכה מובנים חדשים (Patricios וחבריו, 2023). חבלת ראש היא גם גורם מוכר ל-BPPV, שעלול להופיע בימים או בשבועות שלאחר האירוע. כל אלה עשויים להתבטא בסחרחורת ובכאב צוואר בו בזמן.

מיגרנה, PPPD וגורמים נוספים לאחר חבלה

כאב ראש פוסט־טראומטי בעל מאפיינים מיגרנוטיים עלול ללוות סחרחורת וסטיבולרית, והתמונה מזכירה במידה רבה סחרחורת צווארית (Thompson-Harvey & Hain, 2019). אפשרות נוספת היא סחרחורת תפיסתית־יציבתית מתמשכת (PPPD). מדובר בהפרעה וסטיבולרית תפקודית כרונית, הנמשכת שלושה חודשים ומעלה ומחמירה בעמידה, בתנועה ובחשיפה לגירויים חזותיים מורכבים. היא עלולה להתפתח בעקבות אירוע וסטיבולרי, מחלה גופנית או מצוקה נפשית, ויכולה להתקיים לצד מצבים אחרים (Staab וחבריו, 2017). לאחר צליפת שוט, השאלה הנכונה איננה "האם הצוואר מעורב?", אלא "אילו מערכות נפגעו, ומה התרומה היחסית של כל אחת מהן?".

סחרחורת צווארית לעומת BPPV: כיצד מבדילים?

מאפייני ורטיגו תנוחתי התקפי שפיר

ורטיגו תנוחתי התקפי שפיר (BPPV) מוגדר כהפרעה של האוזן הפנימית המתאפיינת באירועים חוזרים של ורטיגו תנוחתי (Bhattacharyya וחבריו, 2017). ההתקפים קצרים, מופיעים בעקבות שינוי במיקום הראש ביחס לכוח המשיכה, ובולטים בשכיבה, בהתהפכות במיטה, בהרמת הראש למעלה או בהתכופפות. מכיוון שתנועות כאלה כוללות כמעט תמיד גם תנועת צוואר, מטופלים רבים מייחסים את הסחרחורת לצוואר. זו אחת הטעויות השכיחות והחשובות ביותר באבחנה המבדלת, בעיקר משום ש-BPPV מגיב היטב לתמרון החזרה פשוט.

ניסטגמוס ובדיקות תנוחתיות

לפי ההנחיה הקלינית של האקדמיה האמריקנית לרפואת אף־אוזן־גרון, אבחנה של BPPV בתעלה האחורית נקבעת כאשר תמרון Dix-Hallpike מעורר ורטיגו המלווה בניסטגמוס פיתולי הפונה כלפי מעלה. התמרון מבוצע במעבר מישיבה לשכיבה, כשהראש מסובב ב-45 מעלות לצד אחד והצוואר מיושר ב-20 מעלות, והאוזן הנבדקת פונה מטה (Bhattacharyya וחבריו, 2017). הנחיות GRACE-3 ממליצות שרופאי מיון יוכשרו בביצוע Dix-Hallpike ותמרון Epley (Edlow וחבריו, 2023). הנקודה המכרעת היא שבסחרחורת צווארית לא צפוי להופיע ניסטגמוס תנוחתי אופייני. הופעתו מכוונת בבירור ל-BPPV.

מבחנים להבחנה וגבולותיהם

כאשר הצוואר רגיש או מוגבל, יש לשקול בזהירות את אופן ביצוע הבדיקה התנוחתית, משום שהיא כוללת סיבוב ויישור של הצוואר. מבחנים שמסובבים את הגוף מתחת לראש קבוע, כמו מבחן פיתול הצוואר (Cervical Neck Torsion Test), נועדו לגרות את הצוואר בלי לשנות את מיקום הראש במרחב. בסקירה של Reiley וחבריו (2017) מובאים נתונים ממחקר קודם, שלפיהם רגישות המבחן להבחנה בין סחרחורת צווארית ל-BPPV הייתה 72% והסגוליות 92%. הנתונים הללו מבוססים על מחקר יחיד ועל השוואה ל-BPPV בלבד, ולכן אין להסיק מהם על דיוק המבחן מול מיגרנה וסטיבולרית או מול הפרעות מרכזיות.

מאפייןBPPVסחרחורת ממקור צווארי (משוערת)
סוג התחושהורטיגו סיבובי מובהקלרוב חוסר יציבות או ריחוף
משךהתקפים קצריםדקות עד שעות
גורם מעוררשינוי מיקום הראש ביחס לכוח המשיכהתנועות או תנוחות צוואר, כאב צוואר
ניסטגמוס תנוחתיקיים ואופייני בבדיקהאינו צפוי
כאב צוואראינו חלק מהתסמונתמרכיב מרכזי
מקור הנתוניםBhattacharyya וחבריו, 2017Reiley וחבריו, 2017

סחרחורת צווארית לעומת מיגרנה וסטיבולרית

הקריטריונים האבחוניים של מיגרנה וסטיבולרית

מיגרנה וסטיבולרית היא אחת האבחנות שקל במיוחד לבלבל עם סחרחורת צווארית. הקריטריונים של אגודת בראני והאגודה הבינלאומית לכאבי ראש מבוססים על ארבעה רכיבים: תסמינים וסטיבולריים חוזרים, היסטוריה של מיגרנה, קשר זמני בין התסמינים הווסטיבולריים לתסמינים מיגרנוטיים, ושלילת גורמים אחרים (Lempert וחבריו, 2022). העדכון מ-2022 הוסיף סקירת ספרות אך השאיר את הקריטריונים המקוריים מ-2012 ללא שינוי. בין התסמינים המתאימים לאבחנה נכללת גם סחרחורת המושרית על ידי תנועת ראש ומלווה בבחילה. משך ההתקפים המוגדר בקריטריונים נע בין 5 דקות ל-72 שעות.

רגישות לתנועה, לאור ולקול

ההבחנה הקלינית נשענת על חיפוש פעיל אחר מאפיינים מיגרנוטיים בזמן ההתקפים: כאב ראש פועם או חד־צדדי, רגישות לאור, רגישות לקול והילה חזותית. מטופלים עם מיגרנה וסטיבולרית מתארים לעיתים קרובות רגישות גבוהה לתנועה, החמרה בסביבה עמוסה חזותית ותחושת חוסר יציבות בין ההתקפים. כאב צוואר ונוקשות שכיחים גם הם במיגרנה, ולכן נוכחותם אינה מוציאה מיגרנה מן האבחנה. במחקר של Thompson-Harvey ו-Hain (2019) נמצא שהתסמינים של מטופלים שאובחנו כבעלי ורטיגו צווארי דמו מאוד לאלה של מטופלים עם מיגרנה. החוקרים הציעו שחלק ממטופלי הוורטיגו הצווארי עשויים להיות בפועל מטופלים עם מיגרנה, שיש להם בנוסף עדות לפגיעה בצוואר.

סחרחורת מיגרנוטית ללא כאב ראש

טעות נפוצה היא לשלול מיגרנה וסטיבולרית משום שהמטופל אינו סובל מכאב ראש בזמן הסחרחורת. הקריטריונים אינם מחייבים כאב ראש בכל התקף. הם דורשים שמאפיין מיגרנוטי אחד לפחות יופיע לפחות במחצית מההתקפים הווסטיבולריים (Lempert וחבריו, 2022). לכן תשאול על היסטוריה אישית ומשפחתית של מיגרנה, על מחלת תנועה בילדות, על גורמים מעוררים כמו חוסר שינה, מחזור חודשי או מזונות מסוימים, ועל רגישות לאור ולקול, הוא חלק בלתי נפרד מהבירור. כאשר דפוס כזה קיים, האבחנה של סחרחורת צווארית הופכת לפחות סבירה, גם אם הצוואר כואב.

כיצד מבדילים בין סחרחורת צווארית להפרעות באוזן הפנימית?

דלקת בעצב הווסטיבולרי: תסמונת וסטיבולרית חריפה

אגודת בראני מעדיפה כיום את המונח "וסטיבולופתיה חד־צדדית חריפה" (AUVP) כשם נרדף לדלקת בעצב הווסטיבולרי. לפי הקריטריונים, מדובר בהופעה חריפה או תת־חריפה של ורטיגו מתמשך, סיבובי או לא סיבובי, בעוצמה בינונית עד קשה, הנמשך 24 שעות לפחות. התמונה כוללת עדות לירידה חד־צדדית בתפקוד הרפלקס הווסטיבולו־עיני, ללא סימנים נוירולוגיים מרכזיים חריפים וללא תסמינים שמיעתיים חריפים (Strupp וחבריו, 2022). תמונה כזו שונה מאוד מסחרחורת צווארית. היא רציפה, עזה ומלווה בניסטגמוס ספונטני ובבחילה. גם לאחר החלמה חלקית, מטופלים עלולים לדווח במשך חודשים על חוסר יציבות בתנועות ראש מהירות, ואז ההיסטוריה של האירוע החריף היא שמכוונת לאבחנה.

מחלת מנייר ותסמינים שמיעתיים

מחלת מנייר מוגדרת בהנחיה האמריקנית העדכנית כהתקפי ורטיגו ספונטניים הנמשכים כל אחד בין 20 דקות ל-12 שעות, עם ירידת שמיעה תחושתית־עצבית מתועדת בתדרים הנמוכים עד הבינוניים באוזן הפגועה, לפני אחד מהתקפי הוורטיגו, במהלכו או אחריו (Basura וחבריו, 2020). ההנחיה ממליצה בחוזקה לבצע בדיקת שמיעה (אודיוגרם) כאשר חושדים במחלה. טנטון, תחושת מלאות באוזן ושינויים בשמיעה אינם חלק מהתמונה של סחרחורת צווארית. הופעתם מחייבת הפניה להערכה אוטולוגית.

הפרעות וסטיבולריות נוספות שיש להכיר

מעבר לאבחנות אלה קיימים מצבים נוספים שבהם ההתקפים או חוסר היציבות עלולים להיראות כאילו מקורם בצוואר. ביניהם וסטיבולופתיה דו־צדדית, שבה חוסר היציבות מחמיר בחושך ועל משטחים לא אחידים, ו-PPPD, שהוזכרה בפרק הקודם. זו הפרעה תפקודית כרונית שמחמירה בעמידה, בתנועה ובחשיפה לגירויים חזותיים, ועשויה להתקיים במקביל להפרעות אחרות (Staab וחבריו, 2017). כאשר סחרחורת נמשכת זמן רב לאחר אירוע וסטיבולרי מוגדר, יש לשקול PPPD לפני שמייחסים את התסמינים לצוואר בלבד. Reiley וחבריו (2017) מציעים לבצע את שלילת ההפרעות ההיקפיות והמרכזיות כשלב מוקדם ומובנה בתהליך האבחון, ולא כמחשבה שנייה.

אילו גורמים נוירולוגיים וכלי דם עלולים לגרום לסחרחורת?

אירוע מוחי והפרעות במחזור הדם האחורי

סחרחורת וורטיגו הם מהתסמינים השכיחים של אירוע מוחי במחזור הדם האחורי. אגודת בראני מסווגת סחרחורת כלי דמית לשני דפוסים: חריפה וממושכת, הנמשכת 24 שעות ומעלה, וחולפת, הנמשכת מדקות ועד פחות מ-24 שעות (Kim וחבריו, 2022). לפי הקריטריונים, יש לשקול מקור כלי דמי אצל מטופל עם תסמינים וסטיבולריים חריפים ותסמינים או סימנים נוירולוגיים מרכזיים נוספים. בין הסימנים האלה נמנים ממצאי HINTS מרכזיים: מבחן דחף ראש תקין, ניסטגמוס מתחלף כיוון בהתאם למבט, או סטייה אנכית בולטת של העיניים.

החשד מתחזק כאשר קיימים גורמי סיכון כלי דמיים. ההנחיות למיון ממליצות להשתמש ב-HINTS כדי להבחין בין גורם מרכזי להיקפי במטופלים עם ניסטגמוס, ולהעריך את חומרת הקושי בהליכה במטופלים ללא ניסטגמוס (Edlow וחבריו, 2023).

דיסקציה עורקית ותסמונת דחיסת העורק הוורטברלי

דיסקציה של העורק הוורטברלי או של עורק התרדמה עלולה להתבטא בכאב צוואר ובכאב ראש, לעיתים לפני הופעת תסמינים נוירולוגיים. זו בדיוק הסיבה שמסגרת IFOMPT הבינלאומית מדגישה תשאול ובדיקה מותאמים לזיהוי פתולוגיה כלי דמית לפני כל התערבות ידנית בצוואר.

לפי המסגרת, אירועים כאלה נדירים אך חשובים, וניתן לזהות אותם כאשר שואלים את השאלות הנכונות ומפרשים את הממצאים בהתאם (Rushton וחבריו, 2023). תסמונת דחיסת העורק הוורטברלי היא מצב נדיר שבו סיבוב ראש גורם לחסימה זמנית של העורק. האבחנה שלה דורשת, לפי אגודת בראני, תיעוד של הפגיעה בזרימה בהדמיה או באולטרסאונד (Kim וחבריו, 2022).

מחלות נוירולוגיות אחרות וגורמים מערכתיים

טרשת נפוצה, גידולים בגזע המוח או בזווית הגשר־מוחון, מחלות נוונתיות של המוח הקטן ונוירופתיה היקפית עלולים כולם לגרום לחוסר יציבות מתמשך. ירידת לחץ דם אורתוסטטית ותסמונות דומות גורמות לסחרחורת או לתחושת עילפון בעת קימה, בשל ירידה גלובלית בזרימת הדם למוח (Kim וחבריו, 2019). תרופות, הפרעות קצב לב, אנמיה והיפוגליקמיה משלימות את הרשימה. הטבלה הבאה מסכמת את האבחנות המרכזיות שנידונו.

אבחנהמאפיינים שעשויים לסייע בהבחנהמקור
סחרחורת ממקור צוואריתסמינים צוואריים עם קשר זמני לסחרחורת; אין בדיקת אבחון מכרעתReiley וחבריו, 2017
BPPVהתקפי ורטיגו קצרים בעקבות שינוי תנוחת הראש; ניסטגמוס אופייני בבדיקה תנוחתיתBhattacharyya וחבריו, 2017
מיגרנה וסטיבולריתהתקפים של 5 דקות עד 72 שעות עם מאפיינים מיגרנוטייםLempert וחבריו, 2022
מחלת מניירהתקפי ורטיגו של 20 דקות עד 12 שעות עם ירידת שמיעה מתועדתBasura וחבריו, 2020
דלקת בעצב הווסטיבולריתסמונת וסטיבולרית חריפה הנמשכת 24 שעות לפחותStrupp וחבריו, 2022
ירידת לחץ דם אורתוסטטיתסחרחורת או תחושת עילפון בעקבות קימהKim וחבריו, 2019
גורם נוירולוגי או וסקולרי מרכזיסחרחורת שעלולה להיות מלווה בסימנים נוירולוגיים, ולעיתים מופיעה גם בלעדיהםKim וחבריו, 2022
PPPDסחרחורת ברוב הימים במשך 3 חודשים ומעלה, מחמירה בעמידה ובגירוי חזותיStaab וחבריו, 2017

כיצד מתבצע תשאול רפואי בחשד לסחרחורת ממקור צווארי?

משך התסמינים, אופן ההופעה וגורמים מעוררים

התשאול הוא הכלי האבחוני החשוב ביותר בבירור של סחרחורת, ובמקרים רבים הוא מכוון לאבחנה עוד לפני הבדיקה הגופנית. הנחיות GRACE-3 מסדרות את החשיבה סביב תזמון וגורמים מעוררים (Edlow וחבריו, 2023). השאלות הבסיסיות הן: מתי החלה הסחרחורת? האם הופיעה בפתאומיות או בהדרגה? האם היא רציפה או מופיעה בהתקפים? כמה זמן נמשך כל התקף? האם היא מופיעה מעצמה, בשינוי תנוחה, בקימה, בתנועת צוואר או בסביבה עמוסה חזותית? בסחרחורת צווארית מצופה דפוס של התקפים הנמשכים דקות עד שעות, בקשר זמני הדוק לכאב או לנוקשות בצוואר (Reiley וחבריו, 2017).

תסמינים נלווים והיסטוריה של חבלות

השלב הבא הוא חיפוש שיטתי אחר תסמינים שאינם מתאימים למקור צווארי. ירידת שמיעה, טנטון ותחושת מלאות באוזן מכוונים לאוזן הפנימית. רגישות לאור ולקול וכאב ראש פועם מכוונים למיגרנה. כפל ראייה, הפרעת דיבור, קושי בבליעה, חולשה או נימול בגפיים מחייבים הערכה נוירולוגית דחופה. יש לשאול במפורש על חבלות ראש וצוואר, על תאונות דרכים ועל פגיעות ספורט, ובמקרה של חבלה, על הפרק הזמן שבין האירוע להופעת התסמינים.

תרופות, מחלות רקע ושאלונים מובנים

תרופות להורדת לחץ דם, תרופות הרגעה, נוגדי דיכאון ונוגדי פרכוסים עלולות לגרום לסחרחורת. גורמי סיכון כלי דמיים כמו יתר לחץ דם, סוכרת, עישון והפרעות בשומני הדם מעלים את ההסתברות לגורם מרכזי (Kim וחבריו, 2022). מסגרת IFOMPT מדגישה שתשאול ממוקד הוא הדרך העיקרית לזהות סיכון לפתולוגיה כלי דמית בצוואר (Rushton וחבריו, 2023).

שאלונים מובנים מוסיפים מדידה כמותית. במחקר של De Vestel וחבריו (2022), השילוב של שאלון Neck Bournemouth עם מבחן הליכה בטנדם הראה את יכולת ההבחנה הגבוהה ביותר לסחרחורת צווארית בקרב מטופלים עם סחרחורת כרונית. המדגם במחקר זה היה קטן, ויש לפרש את הממצא בזהירות.

שאלה בתשאולממצא שמחזק חשד צוואריממצא שמפנה לאבחנה אחרת
סוג התחושהחוסר יציבות, ריחוףורטיגו סיבובי עז
משךדקות עד שעות, בקשר לכאב צווארשניות (BPPV), 24 שעות ומעלה ברציפות (AUVP או אירוע מוחי)
גורם מעוררתנועה או תנוחה ממושכת של הצווארשכיבה והתהפכות במיטה, קימה, ספונטני
תסמינים נלוויםכאב צוואר, נוקשות, כאב ראש צווארישמיעה, טנטון, רגישות לאור, חסר נוירולוגי
רקעכאב צוואר מתמשך, חבלה צוואריתגורמי סיכון כלי דמיים, מיגרנה, תרופות

אילו בדיקות קליניות מסייעות באבחנה של סחרחורת צווארית?

בדיקה נוירולוגית והערכה וסטיבולרית תחילה

הבדיקה הגופנית מתחילה בשלילה, לא באישור. בדיקה נוירולוגית בסיסית כוללת עצבי גולגולת, כוח ותחושה בגפיים, קואורדינציה, הליכה ותנועות עיניים. הערכה וסטיבולרית כוללת חיפוש אחר ניסטגמוס ספונטני ותלוי מבט, ובדיקות תנוחתיות לשלילת BPPV (Bhattacharyya וחבריו, 2017). אצל מטופל עם תסמונת וסטיבולרית חריפה ורציפה, בדיקת HINTS נועדה להבחנה בין מקור מרכזי להיקפי, ואינה מיועדת למטופל עם סחרחורת התקפית קלה (Edlow וחבריו, 2023). רק לאחר שהשלבים האלה אינם מעלים ממצא חריג, יש טעם לפרש ממצאים צוואריים כחלק מהתמונה.

בדיקת תפקוד הצוואר ובדיקות פרופריוספציה

בדיקת הצוואר כוללת טווחי תנועה פעילים וסבילים, מישוש של מפרקים ושרירים, הערכת תנועתיות סגמנטלית בעמוד השדרה הצווארי העליון, ובדיקות סיבולת של שרירי הצוואר העמוקים. מבחן שגיאת מנח המפרק (Joint Position Error Test) בודק את יכולת המטופל להחזיר את הראש, בעיניים עצומות, לנקודת המוצא לאחר תנועה. סקירה עדכנית מציינת שגיאה העולה על 4.5 מעלות כסף לממצא חיובי (Li וחבריו, 2022).

בסקירה של Reiley וחבריו (2017) מובאים נתונים ממחקר קודם על מבחן ההחזרה, ולפיהם רגישותו להבחנה בין סחרחורת צווארית ל-BPPV הייתה 72% והסגוליות 75%, כאשר הסף היה שגיאה ממוצעת מעל 4.5 מעלות. מבחן פיתול הצוואר מסובב את הגוף מתחת לראש קבוע, כדי לגרות את הקולטנים הצוואריים בלי לגרות את האוזן הפנימית. לפי Li וחבריו (2022), מבחן הפיתול הוא כנראה הכלי האבחוני הטוב ביותר שיש כיום.

מגבלות הבדיקות הקיימות

למרות האמור, אף אחד מהמבחנים האלה אינו מאשר אבחנה. רוב הנתונים על דיוקם מבוססים על מדגמים קטנים, על מחקרים בודדים ועל השוואה לקבוצות מסוימות בלבד, בדרך כלל BPPV או נבדקים בריאים. מבחן חיובי מעיד על שינוי בשליטה התחושתית־מוטורית של הצוואר, אך אינו מוכיח שהשינוי הזה הוא שגורם לסחרחורת. המסקנה של Reiley וחבריו (2017) הייתה שהאבחנה נקבעת מצירוף של היסטוריה, ממצאים צוואריים ושלילת אבחנות מתחרות, ולא מתוצאת מבחן אחד.

בדיקהמה היא בודקתראיות על דיוקמגבלה עיקרית
Cervical Neck Torsion Testתגובה לגירוי צווארי ללא תנועת ראש במרחברגישות 72%, סגוליות 92% מול BPPV (מתוך Reiley וחבריו, 2017)מחקר יחיד, השוואה ל-BPPV בלבד
Joint Position Error Testחוש המנח של הצוואררגישות 72%, סגוליות 75% מול BPPV, סף 4.5° (מתוך Reiley וחבריו, 2017)שונות בשיטות ובספים
Neck Bournemouth Questionnaire יחד עם Tandem Gaitמוגבלות צווארית ושיווי משקל דינמייכולת ההבחנה הגבוהה ביותר בקרב 60 מטופלים (De Vestel וחבריו, 2022)מדגם קטן, טרם אושש במחקרים נוספים
בדיקות תנוחתיות ו-HINTSשלילת BPPV וגורם מרכזימבוססות הנחיות (Bhattacharyya וחבריו, 2017; Edlow וחבריו, 2023)דורשות הכשרה ייעודית

מתי נדרשות בדיקות הדמיה או הפניה לבירור רפואי נוסף?

הדמיה אינה מאשרת סחרחורת צווארית

אין בדיקת הדמיה שמאשרת סחרחורת ממקור צווארי. בדיקת MRI של עמוד השדרה הצווארי תציג לעיתים קרובות בלט דיסק או שינויים ניווניים, אך ממצאים אלה שכיחים גם אצל אנשים ללא סחרחורת, ואינם מבססים קשר סיבתי. הדמיה צווארית מוצדקת כאשר יש סימנים שמעידים על פגיעה עצבית, כמו כאב המקרין לזרוע עם חולשה או חסר תחושתי, סימנים של לחץ על חוט השדרה, חשד לשבר לאחר חבלה, או חשד לתהליך דלקתי או גידולי. במצבים אלה ההחלטה מתקבלת בידי רופא, בהתאם לממצאים.

מתי נדרשת הדמיה של המוח ושל כלי הדם

במטופל עם סחרחורת חריפה, הנחיות GRACE-3 ממליצות שלא להשתמש בטומוגרפיה ממוחשבת (CT) של המוח לצורך שלילת אירוע מוחי. MRI אינו מומלץ כבדיקת קו ראשון כאשר זמין רופא שהוכשר בבדיקת HINTS, אך הוא משמש כבדיקה מאששת כאשר ממצאי HINTS מרכזיים או אינם חד־משמעיים (Edlow וחבריו, 2023). כאשר יש חשד לדיסקציה עורקית או לפגיעה בזרימה בעורק הוורטברלי, נדרשת הדמיה ייעודית של כלי הדם. תסמונת דחיסת העורק הוורטברלי, לדוגמה, מאובחנת רק בתיעוד של פגיעה בזרימה בהדמיה או באולטרסאונד (Kim וחבריו, 2022).

בדיקות שמיעה והפניה לרופא אף־אוזן־גרון או לנוירולוג

כאשר יש תלונות שמיעתיות, טנטון או תחושת מלאות באוזן, בדיקת שמיעה היא צעד מרכזי, ובחשד למחלת מנייר ההנחיה האמריקנית ממליצה עליה בחוזקה (Basura וחבריו, 2020). באותה הנחיה, כמו בהנחיה ל-BPPV, מושם דגש גם על הימנעות מבדיקות עזר שאינן נחוצות (Basura וחבריו, 2020; Bhattacharyya וחבריו, 2017). הפניה לרופא אף־אוזן־גרון מתאימה כאשר החשד הוא לגורם באוזן הפנימית. הפניה לנוירולוג מתאימה כאשר יש ממצאים נוירולוגיים, חשד למיגרנה וסטיבולרית או חוסר יציבות מתקדם ללא הסבר. הפניה לפיזיותרפיסט וסטיבולרי מתאימה לשיקום לאחר אירוע וסטיבולרי. במקרים מורכבים, כמו לאחר חבלה, הבירור הנכון הוא לרוב רב־תחומי, וכולל הערכה של הצוואר, של המערכת הווסטיבולרית ושל המערכת הנוירולוגית במקביל.

סימני אזהרה בסחרחורת: מתי יש לפנות בדחיפות למיון?

סחרחורת חריפה עם חסר נוירולוגי

סחרחורת שמופיעה בפתאומיות ומלווה בחסר נוירולוגי היא מצב חירום, עד שיוכח אחרת. התסמינים המחייבים פנייה מיידית לחדר מיון כוללים הפרעת דיבור, כפל ראייה, קושי בבליעה, חולשה או נימול בפנים או בגפיים, ירידה בתחושה בצד אחד של הגוף, וקושי חמור בעמידה או בהליכה. הקריטריונים לסחרחורת כלי דמית כוללים גם ממצאים בבדיקת תנועות העיניים, שאותם ניתן לזהות רק בבדיקה מקצועית (Kim וחבריו, 2022). במצבים אלה אין מקום לטיפול ידני בצוואר, ואין מקום להמתנה כדי לראות אם התסמינים יחלפו.

אירוע מוחי ללא חסר נוירולוגי ברור

אירוע מוחי בחלק האחורי של המוח עלול להתבטא בסחרחורת בלבד, ללא חולשה, ללא הפרעת דיבור וללא חסר בולט אחר. לכן היעדר חסר נוירולוגי בולט אינו שולל אירוע מוחי. הנחיות GRACE-3 נכתבו בין השאר כדי לסייע לרופאי מיון לזהות מטופלים כאלה, באמצעות בדיקת HINTS ובאמצעות הערכה של חומרת הקושי בהליכה (Edlow וחבריו, 2023). סחרחורת חריפה ורציפה, במיוחד אצל אדם עם גורמי סיכון כלי דמיים, מצדיקה הערכה רפואית דחופה, גם כשהיא מופיעה לבדה.

כאב ראש או צוואר פתאומי וחמור

כאב צוואר או ראש חריף, חדש ובעוצמה שהמטופל לא חווה בעבר, בייחוד לאחר תנועה חדה, חבלה קלה או מאמץ, עלול להיות סימן לדיסקציה עורקית. כאשר הוא מלווה בסחרחורת, החשד מתחזק. מסגרת IFOMPT מדגישה את הצורך לזהות הצגות כאלה לפני כל טיפול ידני בצוואר (Rushton וחבריו, 2023). בישראל, במצב של חשד לאירוע מוחי יש להזעיק את מד"א (101) מיד.

סימן אזהרהחשש אפשריפעולה מומלצת
הפרעת דיבור, כפל ראייה, קושי בבליעהאירוע מוחי במחזור הדם האחוריפנייה מיידית למיון, הזעקת מד"א
חולשה או נימול בפנים או בגפייםאירוע מוחיפנייה מיידית למיון
חוסר יכולת לעמוד או ללכתאירוע מוחי במוח הקטןפנייה מיידית למיון
סחרחורת חריפה ורציפה, גם ללא סימנים נוספיםגורם מרכזי או היקפי חריףהערכה רפואית דחופה באותו יום
כאב צוואר או ראש פתאומי וחמור עם סחרחורתדיסקציה עורקיתפנייה מיידית למיון
ירידת שמיעה פתאומיתפגיעה באוזן הפנימית או אירוע כלי דמיהערכה רפואית דחופה
עילפון, דפיקות לב או כאב בחזהגורם לבביפנייה מיידית למיון

כיצד מאבחנים סחרחורת ממקור צווארי ב־GAV Clinic?

תהליך ההערכה הקלינית במרפאה

סחרחורת ממקור צווארי: אבחון ואבחנה מבדלת
סחרחורת ממקור צווארי: אבחון ואבחנה מבדלת

במרפאת GAV Clinic בתל אביב, הערכה של מטופל עם סחרחורת וכאבי צוואר מתחילה בתשאול מפורט, המתמקד בתזמון, בגורמים המעוררים, בתסמינים הנלווים, בחבלות קודמות ובתרופות. בשלב הראשון נבדקים סימני אזהרה, ומטופל שמציג אחד מהם מופנה מיד להערכה רפואית דחופה. לאחר מכן מתבצעת בדיקה נוירולוגית בסיסית ובדיקה של תנועות העיניים, ובמידת הצורך בדיקות תנוחתיות לשלילת BPPV.

רק אז עוברים לבדיקת הצוואר עצמו: טווחי תנועה, מישוש, תנועתיות סגמנטלית, סיבולת השרירים העמוקים ובדיקות פרופריוספציה כמו מבחן שגיאת מנח המפרק. סדר הפעולות הזה נשען על הגישה ההדרגתית שתוארה בספרות (Reiley וחבריו, 2017), ועל ההמלצה לשלב בתשאול ובבדיקה זיהוי של פתולוגיה כלי דמית לפני כל טיפול ידני (Rushton וחבריו, 2023).

גבולות האבחון הכירופרקטי

ההערכה הכירופרקטית מיועדת לזהות הפרעות בתפקוד מערכת השריר והשלד, ולהעריך אם התמונה הקלינית מתיישבת עם מקור צווארי. היא אינה מחליפה בירור רפואי, אודיולוגי או נוירולוגי. כאשר הממצאים אינם תואמים מקור צווארי, או כאשר עולה חשד לגורם וסטיבולרי, נוירולוגי או כלי דמי, המטופל מופנה לרופא המשפחה, לרופא אף־אוזן־גרון, לנוירולוג או לחדר מיון, לפי הצורך. במקרים רבים האבחנה הסופית מתגבשת בשיתוף פעולה בין כמה גורמים, וזו בדיוק המשמעות של אבחנת הדרה.

מהאבחון לתוכנית הטיפול

כאשר הבירור תומך במקור צווארי סביר, הממצאים הופכים לבסיס לתוכנית טיפול. במרפאת GAV Clinic, המתמחה באבחון, בטיפול ובשיקום של פציעות ספורט ותסמונות כאב של מערכת השריר והשלד, התוכנית משלבת טכניקות ידניות ותרגול שיקומי לשיפור השרשרת הקינטית. במידת הצורך נעשה שימוש בגלי הלם ובלייזר רך, במטרה להאיץ את ריפוי הרקמות הרכות הפגועות באזור הצוואר והשכמות. השיטות האלה מכוונות לרקמות הצוואר ולתפקודן, ולא לסחרחורת עצמה. היקף הראיות לגבי השפעתן על סחרחורת ממקור צווארי יידון במאמר הטיפול. הקפדה על אבחון זהיר מראש היא שמאפשרת לטיפול להיות ממוקד, ומונעת טיפול בצוואר כאשר המקור האמיתי נמצא במקום אחר.

מסקנות ומבט אל הטיפול

מה ניתן לומר כיום על אבחון סחרחורת צווארית

הממצאים בספרות מרמזים כי סחרחורת ממקור צווארי קיימת כתסמונת קלינית אצל חלק מהמטופלים עם כאב צוואר, אך אין כיום בדיקה אחת שמאשרת אותה. האבחנה נשענת על קשר זמני בין התסמינים, על ממצאים בבדיקת הצוואר ועל שלילה שיטתית של BPPV, מיגרנה וסטיבולרית, הפרעות באוזן הפנימית, גורמים המודינמיים וגורמים נוירולוגיים וכלי דמיים. נדרשים מחקרים נוספים, ובראשם גיבוש קריטריונים מוסכמים, כדי לאשש את הכלים האבחוניים הקיימים (De Hertogh וחבריו, 2025).

הצעד הבא: טיפול ושיקום

מאמר זה עוסק באבחון בלבד. אפשרויות הטיפול השמרני, מקומו של הטיפול הידני, התרגילים, השילוב עם שיקום וסטיבולרי והדרכים למדוד התקדמות מפורטים במאמר ההמשך סחרחורת ממקור צווארי: טיפול ושיקום.

References:

Basura, G. J., Adams, M. E., Monfared, A., Schwartz, S. R., Antonelli, P. J., Burkard, R., Bush, M. L., Bykowski, J., Colandrea, M., Derebery, J., Kelly, E. A., Kerber, K. A., Koopman, C. F., Kuch, A. A., Marcolini, E., McKinnon, B. J., Ruckenstein, M. J., Valenzuela, C. V., Vosooney, A., et al. (2020). Clinical practice guideline: Ménière's disease. Otolaryngology-Head and Neck Surgery, 162(2_suppl), S1-S55. https://doi.org/10.1177/0194599820909438

Bhattacharyya, N., Gubbels, S. P., Schwartz, S. R., Edlow, J. A., El-Kashlan, H., Fife, T., Holmberg, J. M., Mahoney, K., Hollingsworth, D. B., Roberts, R., Seidman, M. D., Steiner, R. W. P., Do, B. T., Voelker, C. C. J., Waguespack, R. W., & Corrigan, M. D. (2017). Clinical practice guideline: Benign paroxysmal positional vertigo (update). Otolaryngology-Head and Neck Surgery, 156(3_suppl), S1-S47. https://doi.org/10.1177/0194599816689667

De Hertogh, W., Micarelli, A., Reid, S. A., Malmström, E.-M., Vereeck, L., & Alessandrini, M. (2025). Dizziness and neck pain: A perspective on cervicogenic dizziness exploring pathophysiology, diagnostic challenges, and therapeutic implications. Frontiers in Neurology, 16, 1545241. doi:10.3389/fneur.2025.1545241

De Vestel, C., Vereeck, L., Van Rompaey, V., Reid, S. A., & De Hertogh, W. (2022). Clinical characteristics and diagnostic aspects of cervicogenic dizziness in patients with chronic dizziness: A cross-sectional study. Musculoskeletal Science and Practice, 60, 102559. https://doi.org/10.1016/j.msksp.2022.102559

Devaraja, K. (2018). Approach to cervicogenic dizziness: A comprehensive review of its aetiopathology and management. European Archives of Oto-Rhino-Laryngology, 275(10), 2421-2433. https://doi.org/10.1007/s00405-018-5088-z

Edlow, J. A., Carpenter, C., Akhter, M., Khoujah, D., Marcolini, E., Meurer, W. J., Morrill, D., Naples, J. G., Ohle, R., Omron, R., Sharif, S., Siket, M., Upadhye, S., E Silva, L. O. J., Sundberg, E., Tartt, K., Vanni, S., Newman-Toker, D. E., & Bellolio, F. (2023). Guidelines for reasonable and appropriate care in the emergency department 3 (GRACE-3): Acute dizziness and vertigo in the emergency department. Academic Emergency Medicine, 30(5), 442-486.

Kim, H. A., Bisdorff, A., Bronstein, A. M., … Strupp, M., & Kim, J.-S. (2019). Hemodynamic orthostatic dizziness/vertigo: Diagnostic criteria. Journal of Vestibular Research, 29(2-3), 45-56.

Kim, J.-S., Newman-Toker, D. E., Kerber, K. A., Jahn, K., Bertholon, P., Waterston, J., Lee, H., Bisdorff, A., & Strupp, M. (2022). Vascular vertigo and dizziness: Diagnostic criteria. Journal of Vestibular Research, 32(3), 205-222. https://doi.org/10.3233/VES-210169

Knapstad, M. K., Nordahl, S. H. G., & Goplen, F. K. (2019). Clinical characteristics in patients with cervicogenic dizziness: A systematic review. Health Science Reports, 2(9), e134.

Lempert, T., Olesen, J., Furman, J., Waterston, J., Seemungal, B., Carey, J., Bisdorff, A., Versino, M., Evers, S., Kheradmand, A., & Newman-Toker, D. (2022). Vestibular migraine: Diagnostic criteria (update). Journal of Vestibular Research, 32(1), 1-6.

Li, Y., Yang, L., Dai, C., & Peng, B. (2022). Proprioceptive cervicogenic dizziness: A narrative review of pathogenesis, diagnosis, and treatment. Journal of Clinical Medicine, 11(21), 6293. https://doi.org/10.3390/jcm11216293

Patricios, J. S., Schneider, K. J., Dvorak, J., Ahmed, O. H., Blauwet, C., Cantu, R. C., Davis, G. A., Echemendia, R. J., Makdissi, M., McNamee, M., Broglio, S., Emery, C. A., Feddermann-Demont, N., Fuller, G. W., Giza, C. C., Guskiewicz, K. M., Hainline, B., Iverson, G. L., Kutcher, J. S., … Meeuwisse, W. (2023). Consensus statement on concussion in sport: The 6th International Conference on Concussion in Sport-Amsterdam, October 2022. British Journal of Sports Medicine, 57(11), 695-711. https://doi.org/10.1136/bjsports-2023-106898

Reiley, A. S., Vickory, F. M., Funderburg, S. E., Cesario, R. A., & Clendaniel, R. A. (2017). How to diagnose cervicogenic dizziness. Archives of Physiotherapy, 7, 12. https://doi.org/10.1186/s40945-017-0040-x

Rushton, A., Carlesso, L. C., Flynn, T., Hing, W. A., Rubinstein, S. M., Vogel, S., & Kerry, R. (2023). International framework for examination of the cervical region for potential of vascular pathologies of the neck prior to musculoskeletal intervention: International IFOMPT cervical framework. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 53(1), 7-22. https://doi.org/10.2519/jospt.2022.11147

Staab, J. P., Eckhardt-Henn, A., Horii, A., Jacob, R., Strupp, M., Brandt, T., & Bronstein, A. (2017). Diagnostic criteria for persistent postural-perceptual dizziness (PPPD): Consensus document of the committee for the Classification of Vestibular Disorders of the Bárány Society. Journal of Vestibular Research, 27(4), 191-208. https://doi.org/10.3233/VES-170622

Strupp, M., Bisdorff, A., Furman, J., Hornibrook, J., Jahn, K., Maire, R., Newman-Toker, D., & Magnusson, M. (2022). Acute unilateral vestibulopathy/vestibular neuritis: Diagnostic criteria. Journal of Vestibular Research, 32(5), 389-406. https://doi.org/10.3233/VES-220201

Thompson-Harvey, A., & Hain, T. C. (2019). Symptoms in cervical vertigo. Laryngoscope Investigative Otolaryngology, 4(1), 109-115.

Treleaven, J. (2017). Dizziness, unsteadiness, visual disturbances, and sensorimotor control in traumatic neck pain. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 47(7), 492-502. https://doi.org/10.2519/jospt.2017.7052

Vural, M., Karan, A., Gezer, İ. A., Kurt, E. E., Erhan, B., Alptekin, H. K., Ural, H. İ., et al. (2021). Prevalence, etiology, and biopsychosocial risk factors of cervicogenic dizziness in patients with neck pain: A multi-center, cross-sectional study. Turkish Journal of Physical Medicine and Rehabilitation, 67(4), 399-408.