ורטיגו צווארי: אבחון, אבחנה מבדלת ודרכי טיפול

ורטיגו צווארי: אבחון, אבחנה מבדלת ודרכי טיפול נדונים כאן בהרחבה. ורטיגו צווארי (Cervicogenic Dizziness) הוא תסמונת קלינית המאופיינת בתחושת חוסר יציבות, שיוט או סחרחורת, הנובעת מליקוי מכני או דלקתי בעמוד השדרה הצווארי וברקמות השריר סביבו. מקור התופעה הוא "כשל חושתי" (Sensory Mismatch): קולטני התנועה שבצוואר (פרופריוספציה) משדרים למוח מידע שגוי שאינו תואם את הקלט המגיע מהעיניים ומהאוזן הפנימית. אבחון התסמונת מורכב במיוחד ומוגדר כ"אבחנה על דרך השלילה" (Diagnosis of Exclusion), שכן לא קיים מבחן מעבדתי או הדמייתי יחיד המוכיח אותה באופן מוחלט. האבחון מתבסס על הצלבת תלונות המטופל על כאבי צוואר ומגבלות תנועה עם הופעת הסחרחורת, לצד בדיקות פיזיקליות של מפרקי הצוואר העליונים.

במסגרת האבחנה המבדלת, על הרופא לשלול מחלות פריפריות של האוזן הפנימית (כמו BPPV או מחלת מנייר), פתולוגיות נוירולוגיות מרכזיות (כמו מיגרנה וסטיבולרית או גידולים), וכן בעיות כלי דם כמו אי-ספיקה ורטברו-בזילרית. דרכי הטיפול הן שמרניות ורב-מערכתיות. קו הטיפול הראשון כולל כירופרקטיקה ידנית (מוביליזציות של חוליות הצוואר) להפחתת עומס מכני. טיפול זה משולב עם שיקום וסטיבולרי (תרגול עיניים וראש להחזרת התיאום החושי), תרגילי חיזוק לשרירי הצוואר העמוקים, ולעיתים טיפול תרופתי נוגד דלקת או מרפה שרירים בשלב האקוטי.

ורטיגו צווארי: אבחון, אבחנה מבדלת ודרכי טיפול – רקע

ורטיגו צווארי, (Cervicogenic Dizziness), הוא מצב שבו תחושת סחרחורת, חוסר יציבות או ערפול שיווי משקל מופיעה יחד עם כאב, נוקשות או הפרעה בתפקוד הצוואר. חשוב להדגיש כבר בתחילת המאמר: ורטיגו צווארי הוא אבחנה מורכבת, שנויה במחלוקת בחלק מהספרות, ולרוב נחשבת אבחנה בשלילה. כלומר, לפני שמחליטים שהמקור הוא הצוואר, יש לשלול גורמים שכיחים ומסוכנים יותר לסחרחורת, כמו BPPV, מיגרנה וסטיבולרית, דלקת עצב וסטיבולרי, מחלת מנייר, בעיות לב וכלי דם, השפעת תרופות, הפרעות נוירולוגיות, פגיעה וסקולרית ו־PPPD.

למרות המורכבות, קיימת הכרה קלינית בכך שאצל חלק מהמטופלים הצוואר יכול לתרום לסחרחורת. ההסבר המקובל הוא שמערכת שיווי המשקל נשענת על שילוב מידע מהמערכת הווסטיבולרית באוזן הפנימית, מערכת הראייה וחיישני תנועה ומנח בצוואר. כאשר קלט תחושתי מהצוואר משתבש עקב כאב, פציעה, עומס, מגבלה תנועתית או הפרעה פרופריוספטיבית, עלול להיווצר “קונפליקט” בין המערכות, והתוצאה יכולה להיות סחרחורת או חוסר יציבות (Wrisley, 2000; Li, 2022).

מהו ורטיגו צווארי?

ורטיגו צווארי מתאר תחושת סחרחורת או חוסר יציבות הקשורה לתפקוד לקוי של הצוואר. בדרך כלל המטופל יתאר סחרחורת לא סיבובית, תחושת שיוט, חוסר יציבות, ערפול, כבדות בראש או קושי למקד מבט בזמן תנועות צוואר. התסמינים מופיעים לרוב יחד עם כאב צוואר, נוקשות, ירידה בטווח תנועה, כאב ראש צווארי, מתח בשרירי העורף או היסטוריה של חבלה צווארית כמו צליפת שוט.

בשונה מ־BPPV, שבו הסחרחורת בדרך כלל סיבובית, קצרה ומופיעה בשינוי תנוחת הראש ביחס לכוח הכבידה, ורטיגו צווארי נוטה להיות פחות חד ויותר עמום או מתמשך. הוא יכול להימשך דקות עד שעות, ולעיתים מוחמר לאחר ישיבה ממושכת, נהיגה, עבודה מול מחשב, תנועות צוואר, עומס על הכתפיים או תנוחות ראש ממושכות. עם זאת, מאפיינים אלה אינם מספיקים לאבחנה; הם רק מעלים חשד.

למה הצוואר יכול להשפיע על שיווי המשקל?

הצוואר עשיר בקולטני מנח ותנועה, בעיקר במפרקים העליונים ובשרירים העמוקים. קולטנים אלה שולחים למוח מידע על מיקום הראש ביחס לגוף. המוח משווה מידע זה לקלט מהעיניים ומהאוזן הפנימית. כאשר שלוש המערכות מספקות מידע תואם, האדם מרגיש יציב. כאשר יש חוסר התאמה בין המערכות, תיתכן תחושת סחרחורת או אי־יציבות.

בסקירה משנת 2022 תוארה תאוריה פרופריוספטיבית של ורטיגו צווארי: הפרעה בקלט הצווארי עלולה ליצור mismatch בין מידע צווארי, וסטיבולרי וראייתי. לפי אותה סקירה, מבחן פיתול צווארי (Cervical Torsion Test) נחשבת אחת הבדיקות הקליניות המועילות יותר לחשד ל־CGD, והטיפול דומה בחלקו לטיפול בכאב צוואר וכולל בעיקר טיפול ידני ותרגול (Li, 2022).

תסמינים של ורטיגו צווארי

התסמינים משתנים בין מטופלים. חלק מתארים סחרחורת, אחרים חוסר יציבות, ויש מטופלים שמתקשים להסביר את התחושה ומדווחים על “ראש צף”, “ערפל”, “חוסר פוקוס”, “כאילו הרצפה לא יציבה” או “סחרחורת מהצוואר”. לרוב יש קשר כלשהו בין התסמינים לבין כאב צוואר או תנועות צוואר.

מדוע ורטיגו צווארי הוא אבחנה בשלילה?

אין בדיקת דם, צילום, MRI או מבחן יחיד שמאשרים ורטיגו צווארי בוודאות. לכן האבחון מבוסס על שלושה מרכיבים: קשר ברור בין סחרחורת לבין כאב או תפקוד צווארי, ממצאים בבדיקה קלינית שמתאימים להפרעה צווארית, ושלילת גורמים אחרים לסחרחורת. Reiley ועמיתיו הציעו גישה שיטתית שבה עוברים מהיסטוריה רפואית, דרך סינון דגלים אדומים, הערכה וסטיבולרית, בדיקה צווארית ובדיקות ייעודיות לוורטיגו צווארי (Reiley, 2017).

גישה זו חשובה במיוחד משום שסחרחורת היא תסמין רחב. היא יכולה לנבוע מהאוזן הפנימית, מהמוח, מכלי הדם, מהלב, מלחץ דם, מתרופות, מחרדה, ממיגרנה, מהצוואר או משילוב גורמים. אבחנה מהירה מדי של “ורטיגו צווארי” עלולה לפספס BPPV שניתן לטפל בו בתמרון פשוט, או מצב נוירולוגי/וסקולרי שמחייב טיפול דחוף.

דגלים אדומים בסחרחורת: מתי לפנות בדחיפות?

סחרחורת עם סימנים נוירולוגיים או וסקולריים אינה מתאימה לטיפול ידני לפני בירור. יש לפנות לבדיקה רפואית דחופה כאשר הסחרחורת מלווה בחולשה בפנים או בגפיים, קושי בדיבור, ראייה כפולה, קושי בבליעה, חוסר קואורדינציה, כאב ראש חדש וחזק, נפילה פתאומית, אובדן הכרה, כאב חזה, דופק לא סדיר, סחרחורת לאחר חבלה משמעותית או כאב צוואר חריג ופתאומי.

אבחנה מבדלת של ורטיגו צווארי

האבחנה המבדלת היא לב הנושא. רוב המטופלים עם סחרחורת לא מגיעים עם אבחנה מוכנה, אלא עם תיאור תחושתי כללי. לכן חשוב להבדיל בין סוגי סחרחורת לפי משך, טריגרים, תסמינים נלווים, בדיקה וסטיבולרית, בדיקה נוירולוגית ובדיקה צווארית.

BPPV לעומת ורטיגו צווארי

BPPV הוא אחת הסיבות השכיחות ביותר לוורטיגו סיבובי קצר. הוא נגרם מתנועה של קריסטלים זעירים באוזן הפנימית, ומופיע לרוב בשכיבה, התהפכות במיטה, הרמת ראש או הורדת ראש. ההתקף נמשך בדרך כלל שניות עד פחות מדקה, ולעיתים מלווה בניסטגמוס אופייני בבדיקת Dix-Hallpike או בבדיקת גלגול.

הנחיית BPPV המעודכנת מדגישה אבחון יעיל בעזרת בדיקות תנוחה והפחתת שימוש מיותר בהדמיה ובתרופות מדכאות וסטיבולריות כאשר האבחנה ברורה. הטיפול העיקרי הוא תמרון החזרת קריסטלים, כמו Epley, ולא טיפול צווארי כללי (Bhattacharyya, 2017).

מיגרנה וסטיבולרית לעומת ורטיגו צווארי

מיגרנה וסטיבולרית היא גורם שכיח אך לעיתים מאובחן באיחור. היא יכולה לגרום לסחרחורת, ורטיגו, רגישות לתנועה, בחילה וחוסר יציבות, עם או בלי כאב ראש באותו רגע. רמזים חשובים הם היסטוריה של מיגרנה, רגישות לאור או לרעש, החמרה סביב שינה, סטרס, מחזור, מזונות מסוימים או עומס חושי.

קריטריוני Bárány Society ו־International Headache Society מגדירים מיגרנה וסטיבולרית לפי התקפים חוזרים של תסמינים וסטיבולריים, היסטוריית מיגרנה וקשר בין התסמינים לבין מאפייני מיגרנה. עצם העובדה שיש גם כאב צוואר אינה מספיקה ל־CGD, משום שכאב צוואר נפוץ גם במיגרנה (Lempert, 2022).

PPPD לעומת ורטיגו צווארי

Persistent Postural-Perceptual Dizziness, או PPPD, הוא מצב כרוני של סחרחורת, חוסר יציבות או תחושת שיוט הנמשכים מעל שלושה חודשים ומוחמרים בעמידה, תנועה עצמית או חשיפה לגירויים חזותיים מורכבים כמו קניון, מסכים, נהיגה או סופרמרקט. PPPD יכול להתפתח אחרי BPPV, דלקת וסטיבולרית, מיגרנה, אירוע חרדה או מצב רפואי אחר.

הקריטריונים של Bárány Society מתארים את PPPD כהפרעה וסטיבולרית פונקציונלית כרונית, שאינה מחלה מבנית של האוזן או “בעיה פסיכיאטרית בלבד”. חשוב להבדיל אותה מ־CGD משום שהטיפול כולל לעיתים שיקום וסטיבולרי מותאם, CBT ולעיתים טיפול תרופתי לפי רופא, ולא רק טיפול צווארי (Staab, 2017).

בדיקה קלינית של ורטיגו צווארי

בדיקה קלינית צריכה להתחיל בבטיחות. לפני שמבצעים בדיקות צוואריות או טיפול ידני, חשוב לשאול על דגלים אדומים, מחלות כלי דם, חבלה, כאב ראש חריג, סימנים נוירולוגיים, תרופות, ירידת שמיעה ותסמינים לבביים. לאחר מכן מבצעים בדיקה וסטיבולרית בסיסית ובדיקה צווארית.

בבדיקה הצווארית בודקים טווחי תנועה, כאב, נוקשות, תנועתיות צוואר עליון, שרירי עורף, שליטה מוטורית, יציבה, תנועת עיניים־ראש, תחושת מנח ראש, ושיווי משקל. הבדיקה אינה נועדה “להוכיח” CGD לבדה, אלא לבדוק האם הצוואר באמת קשור לתסמינים.

בדיקות ייעודיות ל־CGD

שתי בדיקות שמוזכרות רבות הן מבחן פיתול צווארי (Cervical Torsion Test) ומבחן מיקום מחדש של הצוואר, (Head-Neck Relocation Test). בבדיקת torsion מנסים לגרות את הצוואר תוך הפחתת תנועת הראש ביחס למרחב, כדי לבדוק האם סיבוב הצוואר עצמו מעורר תסמינים או ניסטגמוס.

מבחן פיתול צווארי

מבחן פיתול צווארי (Cervical Torsion Test) הוא בדיקה קלינית המשמשת לאבחון סחרחורת ממקור צווארי (Cervicogenic Dizziness). המבחן מבודד את תנועת עמוד השדרה הצווארי כדי לבדוק האם הגירויים העצביים בצוואר גורמים לסחרחורת, ללא מעורבות של מערכת שיווי המשקל באוזן הפנימית. כיצד מתבצע המבחן?

• הכנה: הנבדק יושב על כיסא מסתובב, כאשר הירכיים והברכיים כפופות בזווית של 90 מעלות. הנבדק עוצם עיניים. המטפל מקבע את ראשו של הנבדק במרחב במצב ניטרלי.
• ביצוע התסביב (Torsion): המטפל מבקש מהנבדק לסובב באופן פעיל את פלג גופו התחתון (האגן והגו) לצד אחד בזווית של כ-45 עד 90 מעלות, בזמן שהראש נשאר יציב לחלוטין וללא תזוזה. המנח נשאר קבוע למשך כ-30 שניות.
• חזרה: הנבדק חוזר למצב ניטרלי ופותח את העיניים.
• מבצעים את הפעולה גם לצד השני.

תוצאות המבחן

המבחן מוגדר כחיובי אם הנבדק מדווח על תסמינים בזמן התסביב או מיד לאחריו, הכוללים:

• סחרחורת או תחושת "ראש קל" (Lightheadedness).
• הפרעות בראייה או תנועות עיניים חריגות לאחר פתיחת העיניים.
• בחילה או תחושת קלקול קיבה (Motion sickness).
• טינטון, כאב ראש, או תחושת נימול.

מבחן מיקום מחדש של הצוואר

מבחן מיקום מחדש של הצוואר (Cervical Relocation Test) הוא בדיקה קלינית המשמשת להערכת הפרופריוספציה (תחושת המיקום במרחב) של הצוואר. המבחן בודק את יכולתו של המטופל להחזיר את הראש לנקודת המנוחה המדויקת שלו לאחר תנועה. איך מתבצע המבחן?

• הכנה: המטופל יושב זקוף, וחובש לראשו קשת מיוחדת עם מצביע לייזר. מול המטופל מוצבת מטרה (לוח עם נקודת מרכז), והוא מכוון אליה את הלייזר במצב מנוחה.
• הפעולה: המטופל עוצם עיניים ומניע את הראש (למעלה, למטה, או לצדדים). לאחר מכן, הוא מתבקש להחזיר את הראש בדיוק לאותה נקודת ההתחל.
• המדידה: המטפלים מודדים את המרחק בסנטימטרים בין הנקודה אליה כיוון המטופל בפועל לבין נקודת ההתחלה המקורית. [1]

משמעות התוצאות

• תוצאה תקינה: המטופל מצליח לחזור לאותה נקודה או קרוב מאוד אליה (שגיאה זניחה של כ-4.5 מעלות ומטה).
• שגיאה משמעותית: חריגה של מעל למספר סנטימטרים מעידה על קושי במיקום המפרק.
• מתי משתמשים בזה? המבחן מסייע לאבחן פגיעות תחושתיות-מוטוריות, סחרחורות שמקורן בצוואר (Cervicogenic dizziness) או חוסר יציבות שנובע מטראומה כגון צליפת שוויף (Whiplash).

Reiley ועמיתיו ציינו כי cervical neck torsion test היה בעל ערך אבחנתי טוב יותר ל”rule in” של CGD, בעוד cervical relocation test עשוי לעזור יותר ב”rule out”, אך הדגישו שאין מבחן יחיד שמספיק לאבחון (Reiley, 2017).

טיפול בוורטיגו צווארי: עקרונות מרכזיים

הטיפול מתחיל באבחנה. אם מדובר ב־BPPV, יש לבצע תמרוני repositioning. אם מדובר במיגרנה וסטיבולרית, יש להתייחס למיגרנה. אם מדובר ב־PPPD, יש לשלב שיקום וסטיבולרי וגישות התנהגותיות. אם לאחר בירור מתאים החשד הוא ורטיגו צווארי, הטיפול מתמקד בשיפור תפקוד הצוואר ובוויסות הקלט התחושתי ממנו.

הטיפול השמרני כולל בדרך כלל טיפול ידני, תרגילי צוואר, אימון פרופריוספטיבי, שיקום שיווי משקל, תרגילי עיניים־ראש, חיזוק שרירי צוואר ושכמה, הדרכה ארגונומית, ניהול עומסים וחזרה הדרגתית לפעילות. סקירות שיטתיות מצאו כי טיפול ידני וטיפול ידני בשילוב תרגול עשויים להפחית סחרחורת, כאב צוואר ומוגבלות, אך איכות הראיות נעה בין נמוכה לבינונית וקיימת שונות בין מחקרים (Lystad, 2011; Yaseen, 2018; De Vestel, 2022).

כירופרקטיקה בוורטיגו צווארי

כירופרקטיקה יכולה להועיל כאשר הסחרחורת קשורה להפרעה שריר־שלדית בצוואר: מגבלה בצוואר עליון, כאב צוואר, נוקשות, עומס שרירי, ירידה בשליטה מוטורית, כאב ראש צווארי או הפרעה פרופריוספטיבית. כירופרקט מוסמך צריך לבצע סינון בטיחותי, לזהות דגלים אדומים, לשלול או להפנות לבירור של גורמים וסטיבולריים/נוירולוגיים/וסקולריים, ורק לאחר מכן לבנות טיפול מתאים.

טיפול כירופרקטי עשוי לכלול מוביליזציה עדינה של הצוואר, עבודה על הגב העליון והשכמות, טיפול ברקמות רכות, תרגילי מנח ראש, תרגילי שיווי משקל, תרגילי שליטה בצוואר, הדרכת עבודה מול מחשב וניהול עומסים. כאשר יש סחרחורת, הטיפול צריך להיות מדורג וזהיר. לא כל מטופל מתאים למניפולציה צווארית מהירה, ובמקרים מסוימים עדיף להשתמש במוביליזציות עדינות, תרגול ושיקום סנסורי־מוטורי.

טיפול ידני: מה אומר המחקר?

מחקר אקראי על SNAGs מצא שטכניקת sustained natural apophyseal glides הייתה יעילה לטיפול ב־CGD בהשוואה לפלצבו של לייזר לא פעיל (Reid, 2008). מחקרים מאוחרים יותר בדקו SNAGs ומוביליזציות Maitland, ומצאו שיפור במדדים כמו סחרחורת, טווחי תנועה ומוגבלות, עם השפעות שנשמרו בחלק מהמדדים גם במעקב (Reid, 2014; Reid, 2015).

עם זאת, יש לפרש את המחקר בזהירות. מספר המחקרים אינו גדול, אוכלוסיות המחקר אינן אחידות, והאבחנה עצמה אינה נשענת על gold standard. לכן טיפול ידני מומלץ בעיקר כחלק מתוכנית רב־מרכיבית ולא כטיפול יחיד או אוטומטי.

תרגילים ושיקום לוורטיגו צווארי

תרגול הוא חלק מרכזי בטיפול. אם הצוואר מספק מידע תחושתי לא מדויק, המטרה היא לשפר שליטה, תנועה ופרופריוספציה. התרגילים צריכים להיות מותאמים לרמת הסימפטומים. בהתחלה עובדים בעדינות, ללא גרימת סחרחורת חזקה. בהמשך מוסיפים תרגילי עיניים־ראש, שיווי משקל, תנועות צוואר מדורגות וחזרה לפעולות יומיומיות.

שיקום וסטיבולרי: מתי הוא מתאים?

שיקום וסטיבולרי מתאים כאשר יש סימנים של רגישות לתנועת ראש, חוסר יציבות, תלות ראייתית או שילוב בין מקור צווארי לווסטיבולרי. במקרים רבים, במיוחד אחרי חבלה או תקופה ממושכת של סחרחורת, המוח לומד להימנע מתנועה. הימנעות זו מקלה זמנית אך עלולה לשמר רגישות. לכן שיקום מדורג מלמד את המערכת לחזור לסבול תנועה.

השילוב בין טיפול צווארי לשיקום וסטיבולרי הגיוני מבחינה קלינית, אך המחקר הישיר עדיין מוגבל. Lystad ועמיתיו מצאו עדות בינונית לטיפול ידני, אך ציינו שהראיות לשילוב עם שיקום וסטיבולרי עדיין אינן מספיקות כדי להסיק מסקנה חזקה (Lystad, 2011).

התאמות יומיומיות וארגונומיה

במטופלים רבים, הסחרחורת מוחמרת אחרי שעות של צוואר סטטי. עבודה מול מחשב, נהיגה, קריאה בטלפון, שינה עם כרית לא מתאימה או מתח מתמשך בכתפיים יכולים להגביר כאב צווארי ולשמר תסמינים. לכן טיפול מוצלח חייב לכלול גם שינוי עומסים יומיומי.

תרופות וטיפולים רפואיים

אין תרופה ייחודית שמטפלת ב־CGD עצמו. אם קיימת מיגרנה וסטיבולרית, הטיפול עשוי לכלול טיפול מיגרנוטי. אם קיימת מחלת מנייר, נדרש טיפול אוטולוגי. אם קיימת PPPD, ייתכן טיפול רב־תחומי. אם יש כאב צוואר חריף, רופא עשוי לשקול משככי כאב או נוגדי דלקת לפי מצב המטופל, אך תרופות מדכאות וסטיבולריות אינן מומלצות לשימוש ממושך ללא סיבה ברורה משום שהן עלולות לעכב הסתגלות.

חזרה לתפקוד מלא

חזרה לתפקוד צריכה להיות הדרגתית. בתחילה מתמקדים בהפחתת סחרחורת וכאב צוואר, שיפור טווח תנועה ויכולת לבצע פעולות פשוטות. בהמשך מוסיפים הליכה בסביבות מורכבות, עבודה מול מסך, נהיגה, אימון קל ופעילות גופנית. המדד החשוב אינו רק ירידת הסחרחורת במנוחה, אלא יכולת לחזור לחיים רגילים ללא פחד מתנועה.

טעויות נפוצות בטיפול בוורטיגו צווארי

טעות ראשונה היא לאבחן CGD בלי לשלול BPPV, מיגרנה וסטיבולרית או גורמים מסוכנים. טעות שנייה היא להימנע מתנועה לחלוטין, מה שעלול לשמר רגישות. טעות שלישית היא לבצע טיפול צווארי אגרסיבי מדי במטופל עם סחרחורת פעילה. טעות רביעית היא להתמקד רק בצוואר בלי להתייחס למערכת הווסטיבולרית, לראייה, לשיווי משקל ולגורמים כמו שינה, סטרס ופעילות.

סיכום: איך מאבחנים ומטפלים בוורטיגו צווארי?

ורטיגו צווארי הוא מצב שבו סחרחורת או חוסר יציבות קשורים לכאב או הפרעה בתפקוד הצוואר. הוא מתבסס על קשר קליני בין צוואר לסחרחורת, ממצאים בבדיקה צווארית ושלילת אבחנות אחרות. אין בדיקת זהב אחת, ולכן נדרשת בדיקה שיטתית וזהירה.

הטיפול כולל לרוב טיפול ידני עדין, כירופרקטיקה מותאמת כאשר יש מרכיב שריר־שלד, תרגילי צוואר, אימון פרופריוספטיבי, שיקום שיווי משקל, הדרכה ארגונומית וחזרה הדרגתית לפעילות. כירופרקטיקה יכולה להועיל במיוחד כאשר קיימים כאב צוואר, מגבלה תנועתית, עומס שרירי והפרעה סנסורית־מוטורית, אך היא אינה מחליפה בירור רפואי כאשר יש דגלים אדומים או חשד לגורם וסטיבולרי, נוירולוגי או וסקולרי.

References:

Bhattacharyya, N., Gubbels, S. P., Schwartz, S. R., Edlow, J. A., El-Kashlan, H., Fife, T., Holmberg, J. M., Mahoney, K., Hollingsworth, D. B., Roberts, R., Seidman, M. D., Steiner, R. W. P., Do, B. T., Voelker, C. C. J., Waguespack, R. W., & Corrigan, M. D. (2017). Clinical practice guideline: Benign paroxysmal positional vertigo (update). Otolaryngology – Head and Neck Surgery, 156(3-suppl), S1-S47. doi:10.1177/0194599816689667

De Hertogh, W., Micarelli, A., Reid, S. A., Malmström, E.-M., Vereeck, L., & Alessandrini, M. (2025). Dizziness and neck pain: A perspective on cervicogenic dizziness exploring pathophysiology, diagnostic challenges, and therapeutic implications. Frontiers in Neurology, 16, 1545241. doi:10.3389/fneur.2025.1545241

De Vestel, C., Vereeck, L., Reid, S. A., Van Rompaey, V., Lemmens, J., & De Hertogh, W. (2022). Systematic review and meta-analysis of the therapeutic management of patients with cervicogenic dizziness. Journal of Manual & Manipulative Therapy, 30(5), 273-283. doi:10.1080/10669817.2022.2033044

Kerry, R., Taylor, A. J., Mitchell, J., McCarthy, C., & Brew, J. (2008). Manual therapy and cervical arterial dysfunction, directions for the future: A clinical perspective. The Journal of Manual & Manipulative Therapy, 16(1), 39-48. doi:10.1179/106698108790818594

Lempert, T., Olesen, J., Furman, J., Waterston, J., Seemungal, B., Carey, J., Bisdorff, A., Versino, M., Evers, S., Kheradmand, A., & Newman-Toker, D. (2022). Vestibular migraine: Diagnostic criteria (update): Literature update 2021: Consensus document of the Bárány Society and the International Headache Society. Journal of Vestibular Research, 32(1), 1-6. doi:10.3233/VES-201644

Li, Y., Yang, L., Dai, C., & Peng, B. (2022). Proprioceptive cervicogenic dizziness: A narrative review of pathogenesis, diagnosis, and treatment. Journal of Clinical Medicine, 11(21), 6293. doi:10.3390/jcm11216293

Lystad, R. P., Bell, G., Bonnevie-Svendsen, M., & Carter, C. V. (2011). Manual therapy with and without vestibular rehabilitation for cervicogenic dizziness: A systematic review. Chiropractic & Manual Therapies, 19, 21. doi:10.1186/2045-709X-19-21

Reid, S. A., Rivett, D. A., Katekar, M. G., & Callister, R. (2008). Sustained natural apophyseal glides (SNAGs) are an effective treatment for cervicogenic dizziness. Manual Therapy, 13(4), 357-366. doi:10.1016/j.math.2007.03.006

Reid, S. A., Callister, R., Katekar, M. G., & Treleaven, J. M. (2014). Effects of cervical spine manual therapy on range of motion, head repositioning, and balance in participants with cervicogenic dizziness: A randomized controlled trial. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, 95(9), 1603-1612. doi:10.1016/j.apmr.2014.04.009

Reid, S. A., Rivett, D. A., Katekar, M. G., & Callister, R. (2014). Comparison of Mulligan sustained natural apophyseal glides and Maitland mobilizations for treatment of cervicogenic dizziness: A randomized controlled trial. Physical Therapy, 94(4), 466-476. doi:10.2522/ptj.20120483

Reid, S. A., Callister, R., Snodgrass, S. J., Katekar, M. G., & Rivett, D. A. (2015). Manual therapy for cervicogenic dizziness: Long-term outcomes of a randomised trial. Manual Therapy, 20(1), 148-156. doi:10.1016/j.math.2014.08.003

Reiley, A. S., Vickory, F. M., Funderburg, S. E., Cesario, R. A., & Clendaniel, R. A. (2017). How to diagnose cervicogenic dizziness. Archives of Physiotherapy, 7, 12. doi:10.1186/s40945-017-0040-x

Staab, J. P., Eckhardt-Henn, A., Horii, A., Jacob, R., Strupp, M., Brandt, T., & Bronstein, A. M. (2017). Diagnostic criteria for persistent postural-perceptual dizziness (PPPD): Consensus document of the committee for the Classification of Vestibular Disorders of the Bárány Society. Journal of Vestibular Research, 27(4), 191-208. doi:10.3233/VES-170622

Treleaven, J. (2017). Dizziness, unsteadiness, visual disturbances, and sensorimotor control in traumatic neck pain. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 47(7), 492-502. doi:10.2519/jospt.2017.7052

Wrisley, D. M., Sparto, P. J., Whitney, S. L., & Furman, J. M. (2000). Cervicogenic dizziness: A review of diagnosis and treatment. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 30(12), 755-766. doi:10.2519/jospt.2000.30.12.755

Yaseen, K., Hendrick, P., Ismail, A., & Alshehri, M. A. (2018). The effectiveness of manual therapy in treating cervicogenic dizziness: A systematic review. Journal of Physical Therapy Science, 30(1), 96-102. doi:10.1589/jpts.30.96