ורטיגו סירוגי תנוחתי: אבחון וטיפול

ורטיגו סירוגי תנוחתי: אבחון וטיפול מהירים יסדיר את הגבישים באוזן ויקצרו את הפגיעה באיכות החיים. ורטיגו ו/או סחרחורת מהווים תלונות שכיחות. סימפטומים אלו נגרמים בגלל הפרעות בריאותיות רבות כאשר ההפרעה השכיחה ביותר היא "ורטיגו סירוגי תנוחתי". הפרעה זאת נגרמת בגלל שינוי במיקומם של גבישי הסידן באוזן התיכונה. גבישי הסידן מתנתקים ממקומם ונופלים לתעלות החצי עגולות באוזן התיכונה האחראיות על שיווי המשקל.

במקומם החדש גבישי הסידן יוצרים אותות עצביים מבלבלים. אותות אלה משודרים למוח וגורמים ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי (Benign paroxysmal positional vertigo) או בקצרה BPPV. הטיפול בהפרעה זאת הוא יעיל ביותר. יש לעתים שטיפול אחד או שניים עשויים לשפר את המצב בקרב 80% מהחולים. במהלך הטיפול מבצע הקלינאי מספר תמרונים עם גופו וצווארו של החולה לצורך הנעת הגבישים. במאמר "ורטיגו סירוגי תנוחתי טיפול" נדון בהפרעה זאת ומה ניתן לעשות כדי להיפטר ממנה. עם זאת חשוב לזכור שבעיה זאת עלולה לחזור.

ורטיגו סירוגי תנוחתי: אבחון וטיפול – רקע

סחרחורת תנוחתית היא מצב שכיח הגורם לתחושה של סיבוב או התנודדות כאשר הראש זז בדרכים מסוימות. זה יכול להיגרם על ידי הפרעות שונות של האוזן הפנימית או המוח. הסוג הנפוץ ביותר של ורטיגו תנוחתי הוא ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי (Benign Paroxysmal Positional Vertigo). וורטיגו סירוגי תנוחתי שפיר (BPPV) הוא אחד הגורמים השכיחים ביותר לסחרחורת סיבובית התקפית. הוא מתאפיין בהתקפים קצרים (בדרך-כלל שניות עד פחות מדקה) של תחושת “סיבוב”, שמופיעים בעקבות שינוי תנוחת הראש ביחס לכוח המשיכה. שינוי תנוחה יכול להיגרם למשל מהתהפכות במיטה, שכיבה לאחור, או הרמת הראש למעלה. תחושת וורטיגו עלולה להתפתח בגלל סיבות נוספות ובכללן:

מיגרנה וסטיבולרית, מחלת מנייר וורטיגו תנוחתי מרכזי.
ליקויים בצוואר וליקויים במפרק הלסת.

למרות שהתסמינים של BPPV עלולים להיות דרמטיים ואף לגרום לנפילות ולהימנעות מתנועה, זהו מצב שלרוב ניתן לטיפול מהיר ויעיל באמצעות מניפולציות מכוונות שמחזירות את “גרגירי הסידן” (אוטוקוניה) אל המקום שבו הם אמורים להיות (Bhattacharyya et al., 2017).

המאמר הנוכחי מתמקד בטיפולים היעילים ביותר ב-BPPV, תוך פירוט התאמת הטיפול לפי התעלה המעורבת, מה לעשות במקרים עמידים/חוזרים, ומה תפקידן של תרופות, שיקום וגישות מניעה עדכניות.

1) העיקרון הטיפולי: להחזיר את החלקיקים למקומם הטבעי

ההסבר המקובל ל-BPPV הוא היפרדות של אוטוקוניה מהאוטריקול (utricle) ונדידתן לתוך אחת מתעלות החצי-קשתיות באוזן הפנימית. כאשר הראש משנה תנוחה, החלקיקים זזים ויוצרים זרימת נוזל (אנדולימפה) שמגרה את חיישני התנועה וגורמת לוורטיגו ולניסטגמוס אופייני. הטיפולים היעילים ביותר אינם מדכאים סחרחורת, אלא מניעים את הראש/הגוף ברצפים מדויקים כדי להוציא את החלקיקים מהתעלה ולהחזירם לאוטריקול. (Bhattacharyya et al., 2017).

2) לפני טיפול: אבחנה מבדלת

אבחנה מבדלת של ורטיגו נשענת פחות על איך זה מרגיש ויותר על דפוס הזמן והטריגרים. גישה זאת מחלקת סחרחורת/ורטיגו:

(1) התקפי-מופעל (Triggered Episodic) – אופייני במיוחד לורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי. ב־BPPV, הופעת ורטיגו קצר ומופעל תנוחה עם ניסטגמוס אופייני במבחן דיקס-הולפייק/רול תומכת באבחנה (Bhattacharyya et al., 2017).

(2) התקפי-ספונטני (Spontaneous Episodic) – למשל מיגרנה וסטיבולרית, מחלת מנייר ולעיתים שבץ מוחי חולף/קל (TIA).

(3) תסמונת וסטיבולרית חריפה רציפה (Acute Vestibular Syndrome, AVS) – שבה האבחנה הקריטית היא נויריטיס וסטיבולרית לעומת שבץ אחורי (Newman-Toker & Edlow, 2015; Edlow et al., 2018). ב־AVS, בדיקות עיניים ממוקדות במיטה כמו (Head Impulse, Nystagmus, Test of Skew) עשויות להבדיל בין סיבה פריפרית למרכזית כאשר יש ניסטגמוס והבודק מיומן (Kattah et al., 2009).

חשוב לזכור מחקים לא-וסטיבולריים: הפרעות קצב, תת־לחץ דם אורתוסטטי, היפוגליקמיה, אנמיה, זיהומים/חום, שיכרון/תרופות, ואף חסר תיאמין במצבי הקאות ממושכות (Lee et al., 2025). דגלים אדומים כוללים חסר נוירולוגי מוקדי, אטקסיה קשה, כאב ראש חריג, או ורטיגו רציף חדש עם גורמי סיכון וסקולריים (Lee et al., 2025).

גורמים סומטוסנסוריים

באבחנה מבדלת של ורטיגו/סחרחורת צריך לכלול גם גורמים סומטו-סנסוריים מהצוואר והלסת. אלה לא תמיד “ורטיגו סיבובי אמיתי”, אבל יכולים להיחוות כסחרחורת/חוסר יציבות ולעיתים להטעות כאילו מדובר בבעיה וסטיבולרית.

1) סחרחורת צווארית (Cervicogenic / “Cervical” Dizziness)

להפרעה זאת אין “בדיקת זהב”, ולכן היא נחשבת לרוב אבחנה של שלילה אחרי שנשללו גורמים וסטיבולריים ומרכזיים משמעותיים (Reiley et al., 2017; De Hertogh et al., 2025).
מאפיינים שמחזקים חשד:

סחרחורת/חוסר יציבות שמופיעים בצמידות לכאב צוואר/נוקשות ומוחמרים עם תנועות צוואר (head-on-trunk), יותר מאשר עם שינוי תנוחה ביחס לכבידה (Reiley et al., 2017).
לעיתים תסמינים מעורבים כמו כאב ראש וצמצום טווח תנועה צווארי (Li et al., 2022).
כלים תומכים (לא מכריעים): מבחני בידול ראש-צוואר/טורסיה צווארית, הערכת שגיאת מיקום מפרקי (JPE) והערכת שליטה סנסורימוטורית צווארית (Li et al., 2022).

2) סחרחורת/תסמינים “אוראליים-אוטולוגיים” סביב הפרעת TMJ (לסת)

בהפרעות מפרק הלסת (TMD) מדווחים לעיתים על סחרחורת, טינטון, מלאות באוזן וכאב אוזן, אך הקשר הסיבתי לא תמיד ברור (Matheson et al., 2023; Hernández-Nuño de la Rosa et al., 2022).
מה שחשוב קלינית: במחקר על TMD לפי DC/TMD, נוכחות סחרחורת לא נקשרה לתת-סוג TMD מסוים, אך כן נקשרה יותר למצבי כאב ולתסמינים נלווים כמו טינטון/מלאות אוזן. דבר זה תומך באפשרות של סנסיטיזציה מרכזית/כאב כרוני כגורם מתווך (Karacay & Korkmaz, 2023).

חשד עולה במיוחד כשיש החמרה עם לעיסה/הידוק שיניים, קליקים/נעילות בלסת, רגישות בשרירי הלעיסה, ברוקסיזם, יחד עם תסמיני אוזן (Matheson et al., 2023).

איך משלבים את זה באבחנה מבדלת בפועל?

קודם שוללים מצבים שכיחים/מסוכנים (למשל BPPV, נויריטיס וסטיבולרי, מיגרנה וסטיבולרית, שבץ אחורי לפי דגלים אדומים).
אם הבירור הווסטיבולרי לא מסביר, ויש קורלציה עקבית בין סחרחורת לבין צוואר/לסת, בודקים באופן ממוקד את הלסת ומפנים לכירופרקט מנוסה (וסטיבולרית+מוסקולוסקלטלית) ו/או רופא שיניים/מומחה פה-ולסת לפי הממצאים (Reiley et al., 2017; Matheson et al., 2023).

ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי – אבחון לזיהוי תעלה מעורבת

יעילות הטיפול תלויה בזיהוי התעלה המעורבת והצורה הפתופיזיולוגית (קנלוליתיאזיס – חלקיקים חופשיים בתעלה או קופולוליתיאזיס – חלקיקים דבוקים לקופולה). האבחון נעשה לרוב באמצעות:

Dix-Hallpike (לרוב לתעלה האחורית).
Supine Roll Test / McClure (לתעלה האופקית).

הכיוון והדינמיקה של הניסטגמוס (גאוטרופי/אגאוטרופי בתעלה האופקית, מרכיב טורסיונלי וכו’) הם שמכתיבים את המניפולציה המתאימה. (Bhattacharyya et al., 2017).

3) טיפולי קו ראשון לפי התעלה

3.1 תעלה אחורית (Posterior Canal) – השכיחה ביותר.

א) מניפולציית אפלי (Epley / Canalith Repositioning Procedure).

הטיפול הנפוץ ביותר לתעלה האחורית. הוא כולל רצף תנוחות שמנצל כוח משיכה כדי להוביל את החלקיקים לאורך התעלה בחזרה לאוטריקול. ברוב המקרים ניתן לראות שיפור ניכר כבר לאחר טיפול אחד, ולעיתים נדרשות 1-2 חזרות. (Bhattacharyya et al., 2017).

למה זה יעיל? משום שהוא מתאים למודל חלקיקים חופשיים בתעלה האחורית ומכוון להוציאם דרך היציאה האנטומית שלה.

ב) סמונט (Semont) וסמונט-פלוס (Semont-Plus)

סמונט הוא תמרון מהיר יותר, עם מעבר צדדים נופל שמטרתו להזיז את החלקיקים בבת אחת. בשנים האחרונות נבחנה גם גרסה מודרנית – Semont-Plus – במחקר אקראי שהשווה אותו לאפלי בתעלה האחורית, והראה שהוא עשוי להיות חלופה יעילה מאוד בחלק מהמטופלים. (Strupp et al., 2023).

שיקול קליני: בחלק מהאנשים סמונט/סמונט-פלוס נוחים יותר לביצוע (או להפך – מאתגרים בשל מגבלות צוואר/גב). הבחירה תלויה גם בניסיון המטפל, בתנועתיות המטופל ובסבילות לתמרון מהיר.

ג) תרגילי ברנדט-דארוף (Brandt-Daroff)

אלו תרגילי הסתגלות החוזרים על שינויי תנוחה. הם פחות מכוונים-מטרה מאפלי/סמונט ולכן לרוב אינם הבחירה הראשונה לטיפול חריף, אך יכולים לסייע כאשר:

אין אפשרות לבצע מניפולציות מלאות (למשל מגבלות תנועה משמעותיות),
יש צורך בתרגול עצמי בבית,
או במצבי שארית/חזרתיות כחלק מתוכנית שיקום (Alolayet & Murdin, 2025).

3.2 תעלה אופקית (Horizontal / Lateral Canal)

ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי של התעלה האופקית דורש גישה שונה משום שמבנה התעלה והדינמיקה ההידרודינמית שונים.

א) ברביקיו רול / למפרט (Lempert / Roll-over)

רצף גלגולים ב-90 מעלות (ולעתים 360 מעלות) שמטרתו להוביל את החלקיקים לאורך התעלה האופקית אל האוטריקול. בעולם הקליני זהו אחד התמרונים הנפוצים לתעלה האופקית, במיוחד בקנלוליתיאזיס גאוטרופי (Strupp et al., 2025).

ב) גופוני (Gufoni) ואפיאני (Appiani)

תמרוני צד-שכיבה עם הטיית ראש ספציפית, שנועדו להבדיל בין מצבים גאוטרופיים לאגאוטרופיים ולהשפיע בהתאם. קיימים מחקרים המשווים תמרונים לתעלה האופקית ומראים שתמרון נכון לפי הסוג יכול להיות יעיל מאוד (Kim et al., 2012).

המסר המרכזי: בתעלה האופקית, דיוק אבחנתי (איזה צד? גאוטרופי או אגאוטרופי?) הוא ההבדל בין טיפול שמסיים התקף במהירות לבין טיפול שמחמיר/מאריך תסמינים.

3.3 תעלה קדמית (Anterior / Superior Canal) – נדירה יותר

ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי של התעלה הקדמית מאתגר יותר לזיהוי (לעיתים הניסטגמוס פחות ברור), והטיפול כולל תמרונים ייעודיים (למשל וריאציות של Yacovino/Reverse-Epley בהתאם לפרוטוקולים). במקרים כאלו כדאי טיפול אצל קלינאי/ת מנוסה בסחרחורת, ולעיתים שימוש בווידאוניסטגמוגרפיה מחדד את האבחנה (Bhattacharyya et al., 2017).

4) האם צריך הגבלות תנוחה אחרי טיפול?

במשך שנים נהגו להמליץ להימנע משכיבה על הצד הפגוע, לישון מוגבה, או לא להזיז את הראש לאחר אפלי. מחקרים השוו תוצאות עם/בלי הגבלות ומצאו שבדרך כלל אין יתרון משמעותי להגבלות מחמירות אחרי טיפול לתעלה האחורית. (De Stefano et al., 2011).

פרקטית: לעיתים נותנים המלצות מתונות (למשל להימנע מתנועות שממש מעוררות התקף ב-24 שעות הראשונות) – בעיקר לנוחות המטופל – אך לא כמרכיב חובה להצלחת הטיפול.

5) טיפול עצמי בבית – מתי זה יעיל ומתי מסוכן?

יש עניין גובר בטיפול עצמי מודרך, במיוחד לתעלה האחורית. מחקרים על טיפול עצמי (כולל וריאציות של אפלי חוזר/מודרך) מציעים שזה אפשרי בחלק מהמטופלים, אם האבחנה ברורה והביצוע נכון (Gan et al., 2021). בנוסף, קיים תמרון Half-Somersault (פוסטר) כחלופה ביתית. (Foster et al., 2012).

אבל: טיפול עצמי פחות מתאים כאשר:

לא בטוחים איזו תעלה מעורבת,
יש כאב/מגבלה צווארית משמעותית,
יש סיכון נפילה,
יש סימנים לא אופייניים ל-BPPV.

במצבים כאלו עדיף טיפול במרפאת סחרחורת או פיזיותרפיה וסטיבולרית.

6) מה לגבי תרופות? למה הן כמעט אף פעם לא הטיפול ב-BPPV

ב-BPPV, הבעיה היא מכנית. לכן, תרופות מדכאות וסטיבולריות (כמו אנטיהיסטמינים מסוימים/בנזודיאזפינים) אינן פותרות את הסיבה, ועלולות אפילו לעכב הסתגלות ולגרום ישנוניות ונפילות. ההמלצות הקליניות מדגישות שהטיפול המרכזי הוא מניפולציות, ותרופות – אם בכלל – רק להקלה קצרה מאוד במצבים חריגים (למשל בחילה קשה שמונעת ביצוע תמרון) (Bhattacharyya et al., 2017).

נתון מעניין מהעולם האמיתי: בסקר עולמי עדכני על טיפול בהפרעות וסטיבולריות דווח שימוש רחב בתרופות גם כשאיכות הראיות נמוכה – וזה מדגיש פער בין מה עובד ב-BPPV לבין הרגלים טיפוליים (Strupp et al., 2025).

7) שיקום וסטיבולרי ותופעת Residual Dizziness

גם אחרי תמרון מוצלח (כלומר הניסטגמוס נעלם), חלק מהמטופלים חווים תחושת חוסר יציבות/טשטוש/סחרחורת קלה במשך ימים עד שבועות (Residual dizziness). הסיבות יכולות לכלול התאוששות איטית של המערכת הוסטיבולרית, חרדה תנועתית, או שינויים בעיבוד מרכזי. סקירה עדכנית מדגישה שההתמודדות יכולה לכלול:

הסבר והרגעה (הפחתת הימנעות מתנועה),
תרגילי שיווי משקל/הביטואציה,
ולעיתים תוכנית שיקום וסטיבולרית מותאמת (Özgirgin & Kingma, 2024).

8) מקרים עמידים, מורכבים או חוזרים: מה עושים כשזה לא נגמר בתמרון אחד?

8.1 טעויות שכיחות שגורמות לכישלון מדומה

לפני שמגדירים ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי כעמיד, כדאי לבדוק:

האם האבחנה הייתה מדויקת (תעלה/צד/גאוטרופי-אגאוטרופי)?
האם מדובר במעורבות רב-תעלתית?
האם יש קופולוליתיאזיס שמצריך תמרון אחר?
האם יש conversion – מעבר תעלה בעקבות התמרון?

הספרות המודרנית מדגישה שקומורבידיות (כמו טראומה, מיגרנה, מחלות אוזן פנימית, מגבלות צוואר) עשויות להשפיע על הצלחת טיפול ראשון ולהעלות צורך בחזרות (Alolayet & Murdin, 2025).

8.2 כיסא סיבובי מכני (Mechanical Rotational Chair)

במטופלים עם מגבלות תנועה, BPPV חריג/רב-תעלתי, או כישלון חוזר, כיסאות סיבוביים מכניים מאפשרים שליטה מדויקת בזוויות ובמהירות, לעיתים עם וידאוניסטגמוגרפיה. מחקר אקראי פרוספקטיבי (שלוש זרועות) הראה שיעורי הצלחה גבוהים מאוד בטיפול ב-BPPV של התעלה האחורית באמצעות כיסא סיבובי, עם יעילות טובה ובטיחות (Hougaard et al., 2023).

8.3 רפואה מותאמת אישית וניתוח אנטומיה-לפי-MRI

כיוון חדש ומסקרן הוא התאמת התמרון לזוויות האישיות של התעלות באוזן הפנימית, על בסיס שחזור MRI וניתוח זרימת נוזלים (Computational Fluid Dynamics). פורסם פרוטוקול מחקר רב-מרכזי שמנסה לבדוק האם תמרונים מותאמים אישית (לעיתים בסיוע כיסא מכני) ישפרו ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי עמיד (Rossi-Izquierdo et al., 2025).

9) מניעת הישנות: ויטמין D – מה באמת יודעים היום?

ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי נוטה לחזור אצל חלק מהאנשים. בשנים האחרונות הצטברו נתונים על קשר בין חסר ויטמין D לבין שכיחות/הישנות BPPV, ועל אפשרות שתיסוף ויטמין D מפחית הישנות באוכלוסיות מתאימות. מטא-אנליזה עדכנית ורחבה מאוד מצאה קשר בין רמות ויטמין D נמוכות לבין ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי, וכן ירידה בהישנות בקבוצות שקיבלו תיסוף (בהשוואה לביקורת) (Li et al., 2025). גם סקירה ומטא-אנליזה ב-BMJ Open תיארה קשר בין חסר ויטמין D לבין שכיחות והישנות (Wood et al., 2024).

תרגום קליני זהיר:

לא כל אחד עם ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי צריך ויטמין D.

אבל אם יש חסר מוכח, היגיון רפואי תומך בתיקון החסר כחלק מאסטרטגיית מניעה, לצד טיפול מכני נכון בהתקף עצמו. (Li et al., 2025).

10) אוכלוסיות מיוחדות: דגש על מבוגרים

בגיל המבוגר ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי נפוץ יותר, והסיכון לנפילות ולפגיעה תפקודית גבוה יותר. סקירה קלינית עדכנית על ורטיגו סירוגי תנוחתי שפירי בקשישים מדגישה:

חשיבות אבחון פעיל (גם כשמתלוננים רק על חוסר יציבות).
התאמת תמרונים למגבלות צוואר/אוסטאופורוזיס/חולשה.
שילוב שיקום שיווי משקל והפחתת סיכון נפילה.
ומעקב אחר הישנות (Cox & Frith, 2025).

סיכום מעשי

הטיפולים היעילים ביותר ב-BPPV הם טיפולים מכניים מוכווני-תעלה:

תעלה אחורית: אפלי, סמונט/סמונט-פלוס – קו ראשון יעיל מאוד (Bhattacharyya et al., 2017; Strupp et al., 2023).
תעלה אופקית: למפרט/ברביקיו רול או גופוני – לפי גאוטרופי/אגאוטרופי (Kim et al., 2012).
תרופות: לא פותרות את הבעיה; לכל היותר להקלה קצרה ובזהירות (Bhattacharyya et al., 2017).
אחרי תמרון: לרוב אין צורך בהגבלות תנוחה מחמירות (De Stefano et al., 2011).
עמידות/מורכבות: כיסאות סיבוביים מכניים וגישות מותאמות אישית מתפתחות במיוחד למקרים קשים (Hougaard et al., 2023; Rossi-Izquierdo et al., 2025).
מניעת הישנות: תיקון חסר ויטמין D עשוי להפחית הישנויות בחלק מהאוכלוסיות (Li et al., 2025; Wood et al., 2024).

References:

Alolayet, H., & Murdin, L. (2025). Benign paroxysmal positional vertigo: A systematic review of the effects of comorbidities. Frontiers in Neurology, 16, 1595693.

Bhattacharyya, N., Gubbels, S. P., Schwartz, S. R., Edlow, J. A., El-Kashlan, H., Fife, T., Holmberg, J. M., Mahoney, K., Hollingsworth, D. B., Roberts, R., Seidman, M. D., Steiner, R. W. P., Do, B. T., Voelker, C. C. J., Waguespack, R. W., & Corrigan, M. D. (2017). Clinical practice guideline: Benign paroxysmal positional vertigo (Update). Otolaryngology-Head and Neck Surgery, 156(3_suppl), S1-S47.

Cox, H. J., & Frith, J. (2025). Best practice assessment and management of benign paroxysmal positional vertigo in older adults. Age and Ageing, 54, afaf225.

De Hertogh, W., Micarelli, A., Reid, S., Malmström, E.-M., Vereeck, L., & Alessandrini, M. (2025). Dizziness and neck pain: A perspective on cervicogenic dizziness exploring pathophysiology, diagnostic challenges, and therapeutic implications. Frontiers in Neurology, 16, 1545241.

De Stefano, A., Dispenza, F., Citraro, L., Petrucci, A. G., Di Giovanni, P., Kulamarva, G., & Croce, A. (2011). Are postural restrictions necessary for the management of posterior canal benign paroxysmal positional vertigo? Annals of Otology, Rhinology & Laryngology, 120(7), 460-464.

Edlow, J. A., Gurley, K. L., & Newman-Toker, D. E. (2018). A new diagnostic approach to the adult patient with acute dizziness. The Journal of Emergency Medicine, 54(4), 469-483.

Foster, C. A., Ponnapan, A., Zaccaro, K., & Strong, D. (2012). A comparison of two home exercises for benign positional vertigo: Half somersault versus Epley maneuver. Audiology and Neurotology Extra, 2(1), 16-23.

Gan, Z., Zhou, S., Yang, H., He, F., Wei, D., Bai, Y., Wang, Y., Wang, Y., Fu, W., & Han, J. (2021). Self-treatment of posterior canal benign paroxysmal positional vertigo: A preliminary study. Frontiers in Medicine, 8, 654637.

Hernández-Nuño de la Rosa, M. F., Keith, D. A., Siegel, N. S., & Moreno-Hay, I. (2022). Is there an association between otologic symptoms and temporomandibular disorders? An evidence-based review. Journal of the American Dental Association, 153(11), 1096-1103.

Hougaard, D. D., Duch, K., & Bech, M. W. (2023). Treatment of posterior benign paroxysmal positional vertigo is efficient and safe with a new mechanical rotational chair. Frontiers in Neurology, 14, 1239959.

Karacay, B. C., & Korkmaz, M. D. (2023). Investigation of factors associated with dizziness, tinnitus, and ear fullness in patients with temporomandibular disorders. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 37(1), 19-26.

Kattah, J. C., Talkad, A. V., Wang, D. Z., Hsieh, Y.-H., & Newman-Toker, D. E. (2009). HINTS to diagnose stroke in the acute vestibular syndrome: Three-step bedside oculomotor examination more sensitive than early MRI diffusion-weighted imaging. Stroke, 40(11), 3504-3510.

Kim, J. S., Oh, S. Y., Lee, S. H., Kang, J. H., Kim, D. U., Jeong, S. H., Choi, K. D., Moon, I. S., & Kim, B. K. (2012). Randomized clinical trial for geotropic horizontal canal benign paroxysmal positional vertigo. Neurology, 79(7), 700-707.

Kim, J. S., Oh, S. Y., Lee, S. H., Kang, J. H., Kim, D. U., Jeong, S. H., Choi, K. D., Moon, I. S., & Kim, B. K. (2012). Randomized clinical trial for apogeotropic horizontal canal benign paroxysmal positional vertigo. Neurology, 78(3), 159-166.

Lee, S.-U., Edlow, J. A., & Tarnutzer, A. A. (2025). Acute vertigo, dizziness and imbalance in the emergency department – Beyond stroke and acute unilateral vestibulopathy – A narrative review. Brain Sciences, 15, 995.

Li, Y., Gao, P., Ding, R., Xu, Y., Wang, Z., Pei, X., & Li, L. (2025). Association between vitamin D, vitamin D supplementation and benign paroxysmal positional vertigo: A systematic review and meta-analysis. Frontiers in Neurology, 16, 1560616.

Li, Y., Yang, L., Dai, C., & Peng, B. (2022). Proprioceptive cervicogenic dizziness: A narrative review of pathogenesis, diagnosis, and treatment. Journal of Clinical Medicine, 11(21), 6293.

Matheson, E. M., Fermo, J. D., & Blackwelder, R. S. (2023). Temporomandibular disorders: Rapid evidence review. American Family Physician, 107(1), 52-58.

Newman-Toker, D. E., & Edlow, J. A. (2015). TiTrATE: A novel, evidence-based approach to diagnosing acute dizziness and vertigo. Neurologic Clinics, 33(3), 577-599.

Özgirgin, N., & Kingma, H. (2024). How to deal with residual dizziness after the treatment of benign paroxysmal positional vertigo. Frontiers in Neurology, 15, 1382196.

Reiley, A. S., Vickory, F. M., Funderburg, S. E., Cesario, R. A., & Clendaniel, R. A. (2017). How to diagnose cervicogenic dizziness. Archives of Physiotherapy, 7, 12.

Rossi-Izquierdo, M., Santos-Pérez, S., Arán-Tapia, I., Blanco-Ulla, M., Arán-González, I., Vaamonde-Sánchez-Andrade, I., Franco-Gutiérrez, V., Pérez-Muñuzuri, V., Muñuzuri, A. P., & Soto-Varela, A. (2025). Personalized medicine to treat refractory benign paroxysmal positional vertigo, through computational fluid dynamics analysis from magnetic resonance image reconstructions. Frontiers in Neurology, 16, 1561356.

Strupp, M., Kern, N. L., Laurell, G., Lehner, L., Grill, E., & Strobl, R. (2025). Worldwide survey on the treatment of peripheral vestibular disorders. Frontiers in Neurology, 16, 1540443.

Strupp, M., Mandalà, M., Vinck, A. S., van Breda, L., Salerni, L., Gerb, J., Bayer, O., Mavrodiev, V., & Goldschagg, N. (2023). The Semont-plus maneuver or the Epley maneuver in posterior canal benign paroxysmal positional vertigo: A randomized clinical study. JAMA Neurology, 80(8), 798-804.

Wood, H., Kluk, K., & BinKhamis, G. (2024). Association between vitamin D deficiency and benign paroxysmal positional vertigo (BPPV) incidence and recurrence: A systematic review and meta-analysis. BMJ Open, 14, e077986.