דלקת חוליות מקשחת: אבחון וטיפול מהירים עשויים למנוע נזקים כרוניים ופגיעה קשה באיכות החיים. דלקת חוליות מקשחת (Ankylosing Spondylitis) היא מחלה דלקתית כרונית מורכבת, המשתייכת למשפחת המחלות האוטואימוניות ופוגעת בעיקר במערכת השלד. המחלה מתמקדת בראש ובראשונה בעמוד השדרה ובמפרקי העצה והכסל (החבור בין עמוד השדרה לאגן), אך עלולה להשפיע גם על מפרקים היקפיים ואיברים פנימיים. בשלביה הראשונים, הדלקת מתבטאת לרוב בכאבי גב תחתון טורדניים ובקשיחות בוקר משמעותית, המשתפרים דווקא בזמן תנועה ופעילות.
תהליך ההתפתחות של המחלה הדרגתי ומקורה בשילוב בין נטייה גנטית – כאשר הגורם המרכזי המזוהה עמה הוא הגן HLA-B27 – לבין טריגרים סביבתיים המפעילים את מערכת החיסון בצורה שגויה. כתוצאה מכך, הגוף תוקף את נקודות החיבור של גידים ורצועות אל העצם (אנתזיטיס). לאורך זמן, ניסיונות הריפוי הטבעיים של הגוף מובילים ליצירת עצם חדשה ועודפת במקומות הדלקתיים. תהליך זה גורם לאיחוי הדרגתי (התקשחות) של חוליות עמוד השדרה, דבר המוביל לאובדן גמישות, פגיעה קשה בטווח התנועה ובמקרים מתקדמים אף לכיפוף קבוע של הגב.
כיצד דלקת חוליות מקשחת קשורה לספונדילוארתריטיס אקסיאלית?
כאב גב כרוני הוא אחת הסיבות השכיחות ביותר לפנייה לטיפול, ורובו ממקור מכני. בתוך הקבוצה הגדולה הזו קיימת קבוצה קטנה יותר של מטופלים, לרוב צעירים, שהכאב שלהם נובע מתהליך דלקתי מערכתי. דלקת חוליות מקשחת (Ankylosing Spondylitis, AS) היא הביטוי המוכר ביותר של תהליך זה. הספרות הראומטולוגית העדכנית מתייחסת אליה כחלק מספקטרום רחב יותר, ספונדילוארתריטיס אקסיאלית (Axial Spondyloarthritis, axSpA), והמסגרת הזו משנה את האופן שבו מאבחנים, מטפלים ומשקמים. המאמר סוקר את הראיות לגבי מנגנון המחלה, האבחנה המבדלת, הטיפול התרופתי והשיקומי ומקומו של הטיפול הידני, תוך הבחנה בין התערבויות שמקלות על תסמינים לבין טיפול שמטרתו לשלוט בפעילות הדלקתית עצמה.
מהי דלקת חוליות מקשחת וכיצד היא מתפתחת?
דלקת חוליות מקשחת: מחלה דלקתית כרונית של השלד הצירי
דלקת חוליות מקשחת היא מחלה דלקתית כרונית שפוגעת בעיקר במפרקי העצה והכסל ובעמוד השדרה. הסקירה של Navarro-Compán וחבריו (2025) מתארת אותה כחלק מספונדילוארתריטיס אקסיאלית, שמופיעה בדרך כלל בעשור השלישי לחיים ומתבטאת בתחילתה בכאב גב כרוני ובנוקשות של עמוד השדרה. לצד הביטוי הצירי שכיחים ביטויים היקפיים כמו דלקת אנתזות, דלקת מפרקים ודקטיליטיס, וביטויים מחוץ למערכת השלד והשריר, ביניהם דלקת הענבייה (uveitis), מחלת מעי דלקתית וספחת. המחלה אינה מוגבלת לגב. היא מצב מערכתי שבו עמוד השדרה הוא אתר המעורבות הבולט.
כיצד הדלקת הופכת לנוקשות ולאיחוי חוליות
מה שמבדיל את המחלה מרוב מחלות המפרקים הדלקתיות הוא הנטייה ליצירת עצם חדשה. בשלבים הראשונים מתפתחת דלקת בלשד העצם הסמוך למפרקים ובנקודות החיבור של רצועות וגידים לעצם, האנתזות. עם הזמן עלולים להופיע שינויים מבניים: ארוזיות, החלפה שומנית של לשד העצם, טרשת תת-סחוסית, ובהמשך גשרים גרמיים בין חוליות (סינדסמופיטים) ואיחוי של מפרקים. לפי Navarro-Compán וחבריו (2025), פעילות מחלה מתמשכת, הנמדדת בעיקר במדד ASDAS, מובילה לנזק מבני בלתי הפיך ולפגיעה תפקודית. לא כל מטופל עובר את המסלול כולו. חלק נשארים שנים ארוכות ללא שינויים בצילום, וחלק מפתחים איחוי נרחב בתוך זמן קצר יחסית, והקצב קשה לחיזוי ברמת הפרט.
עיכוב באבחון דלקת חוליות מקשחת
הזמן שחולף מהופעת התסמינים ועד האבחנה ארוך. מטא-אנליזה שכללה 64 מחקרים מצאה עיכוב ממוצע מאוחד של 6.7 שנים (CI 95%: 6.2 עד 7.2), עם הטרוגניות גבוהה בין המחקרים וללא שיפור לאורך זמן כאשר המחקרים חולקו לפי שנת פרסום (Zhao וחבריו, 2021). באותה עבודה, העיכוב המאוחד בדלקת מפרקים פסוריאטית, שנבדק ב-8 מחקרים, היה 2.6 שנים (CI 95%: 1.6 עד 3.6). כאב גב דלקתי בגיל צעיר מתפרש לעיתים קרובות כפציעת ספורט או כעומס יתר, ומטופלים רבים מגיעים קודם לפיזיותרפיסטים, לכירופרקטורים ולאורתופדים. כל קלינאי שמטפל בכאבי גב נמצא אפוא בעמדה שמאפשרת לקצר את העיכוב.
דלקת חוליות מקשחת וספונדילוארתריטיס אקסיאלית: מה ההבדל?
ספונדילוארתריטיס אקסיאלית כמושג על
ספונדילוארתריטיס אקסיאלית היא שם כולל למטופלים שמחלתם הדלקתית מערבת בעיקר את השלד הצירי. ההנחיות של ACR, SAA ו-SPARTAN מגדירות את axSpA כמורכבת משני מצבים: דלקת חוליות מקשחת, המכונה גם axSpA רדיוגרפית (r-axSpA), ו-axSpA לא רדיוגרפית (nr-axSpA). לפי ההנחיות, nr-axSpA חולקת מאפיינים רבים עם AS, אך חסרים בה נזק מתקדם במפרקי העצה והכסל ואיחוי של עמוד השדרה (Ward וחבריו, 2019). ההבדל המרכזי הוא בממצא המבני בצילום, ולא בהכרח בעוצמת התסמינים.
לא כל מטופל עם axSpA יפתח שינויים בצילום רנטגן
מטופל עם nr-axSpA יכול לסבול מכאב, נוקשות ועייפות בעוצמה דומה לזו של מטופל עם AS מבוססת, ובכל זאת צילום האגן שלו תקין או כמעט תקין. MRI עשוי להראות דלקת פעילה, ולעיתים זה הממצא האובייקטיבי היחיד. חלק מהמטופלים יתקדמו לשינויים רדיוגרפיים במהלך השנים וחלק לא. Navarro-Compán וחבריו (2025) מציינים שההבחנה בין r-axSpA ל-nr-axSpA רלוונטית בעיקר למחקר, ושה-axSpA משמש מסגרת כוללת לשני המצבים. ההנחיות האמריקאיות מנסחות המלצות טיפוליות דומות לשתי הקבוצות (Ward וחבריו, 2019).
ספונדילוארתריטיס אקסיאלית מוקדמת: הגדרת זמן אחידה
בשנת 2024 פורסמה הגדרת ASAS מוסכמת ל-axSpA מוקדמת: מטופל שאובחן עם axSpA ומשך התסמינים הציריים שלו שנתיים לכל היותר, ללא קשר לקיומו של נזק רדיוגרפי. בסקרי Delphi השתתפו 151 עד 164 חברי ASAS, וההגדרה אושרה ברוב של 88%. המחברים מציינים שההגדרה מבוססת על הסכמת מומחים ומיועדת בעיקר למחקר (Navarro-Compán וחבריו, 2024). היא ממחישה שמשך התסמינים, ולא הממצא בצילום, מגדיר את שלב המחלה.
| מאפיין | axSpA רדיוגרפית (AS) | axSpA לא רדיוגרפית |
| נזק מבני במפרקי העצה והכסל בצילום | קיים ועומד בסף המוגדר | אינו קיים או אינו עומד בסף |
| דלקת פעילה ב-MRI | עשויה להופיע | עשויה להופיע ולעיתים היא הממצא האובייקטיבי העיקרי |
| עומס תסמינים | משמעותי | עשוי להיות דומה |
| התקדמות לשינויים רדיוגרפיים | כבר התרחשה | מתרחשת רק בחלק מהמטופלים |
| עקרונות טיפול לפי ההנחיות | דומים | דומים |
מה גורם לדלקת חוליות מקשחת ומהם גורמי הסיכון?
אטיולוגיה לא ידועה ורכיב תורשתי משמעותי
הסיבה המדויקת למחלה אינה ידועה. Mauro וחבריו (2021) מתארים אותה כמחלה דלקתית כרונית שמקורה אינו ברור, הנובעת ככל הנראה ממפגש בין נטייה גנטית, מערכת חיסון מולדת פעילה במיוחד וגורמים מקומיים בסביבת המפרק והמעי. הרכיב הגנטי בולט: Navarro-Compán וחבריו (2025) מציינים שחלק ניכר מהסיכון התורשתי מיוחס לגנים של מערכת ה-MHC, ושאוכלוסיות עם שכיחות גבוהה יותר של HLA-B27 מראות שיעורים גבוהים יותר של axSpA. לצד HLA-B27 זוהו גנים נוספים הקשורים לעיבוד פפטידים ולציר IL-23/IL-17, אך תרומתו של כל אחד מהם לבדו קטנה.
המעי, האנתזה והעומס המכני
שני אתרים מקבלים תשומת לב מחקרית רבה. הראשון הוא המעי, הנמצא בחזית האינטראקציה בין תאי חיסון של רירית המעי לבין המיקרוביוטה (Mauro וחבריו, 2021). השני הוא האנתזה. אותה סקירה מציעה שגורמים ביומכניים, כמו מיקרו-טראומה באנתזה, עשויים להיות מעורבים בהתפתחות הביטוי המפרקי, ושתאי חיסון השוכנים באנתזות מקשרים בין נזק מקומי, נטייה גנטית ודלקת כרונית. למרפאות שמטפלות בספורטאים יש לכך משמעות מעשית. כאב בגיד אכילס או בחיבור הפסיה הפלנטרית אינו תמיד פציעת עומס פשוטה.
גורמי סיכון קליניים שמעוררים חשד
בפרקטיקה, הגורמים שמצדיקים חשיבה על המחלה כוללים כאב גב שהחל לפני גיל 45, היסטוריה משפחתית של ספונדילוארתריטיס, דלקת ענבייה קדמית, ספחת או מחלת מעי דלקתית, ונשיאות HLA-B27. הצורה הרדיוגרפית מאובחנת בשכיחות גבוהה יותר בגברים, ואילו בצורה הלא רדיוגרפית היחס בין המינים מאוזן יותר (Navarro-Compán וחבריו, 2025). אף גורם בודד אינו מספיק לאבחנה. תפקידם לסייע בהחלטה מתי להפנות לבירור ראומטולוגי.
HLA-B27 ומערכת החיסון: מה תפקידם בהתפתחות המחלה?
HLA-B27: הגן החזק ביותר, אך לא הסבר מלא
HLA-B27 היא מולקולה של מערכת ה-MHC מסוג I, שתפקידה להציג פפטידים לתאי T. הקשר שלה למחלה ידוע עשרות שנים, אך המנגנון עדיין שנוי במחלוקת. בספרות נדונות כמה השערות: הצגה של פפטיד ארתריטוגני שמפעיל תאי T, קיפול לקוי של המולקולה בתוך התא שמוביל לעקה ברשתית האנדופלזמית ולשחרור ציטוקינים, ויצירת שרשראות כבדות חופשיות המגרות קולטנים על תאי חיסון. אף השערה אינה מסבירה לבדה את כל הממצאים. רוב נשאי HLA-B27 באוכלוסייה לעולם אינם מפתחים את המחלה, וחלק מהמטופלים אינם נשאים.
מחלה אוטואינפלמטורית, אוטואימונית או שתיהן
Mauro וחבריו (2021) סקרו את הראיות לשני הכיוונים. בניגוד למחלות אוטואימוניות מערכתיות קלאסיות, למערכת החיסון המולדת יש כאן תפקיד דומיננטי, עם פעילות חריגה של תאי T מסוג γδ, תאים לימפואידים מולדים מקבוצה 3, נויטרופילים, תאי MAIT ותאי פיטום באתרים הנוטים לחלות. מנגד, זיהוי נוגדנים עצמיים נגד CD74, סקלרוסטין ונוגין, וראיות להפעלה ולהתרבות שבטית של תאי T, תומכים ברכיב אוטואימוני. המחברים מציעים ליישב בין שתי ההשערות ולא לבחור ביניהן.
מהמנגנון אל הטיפול: TNF, IL-17 ו-JAK
ההבנה של המסלולים החיסוניים תורגמה ישירות לטיפולים. TNF ו-IL-17 הם ציטוקינים מרכזיים בתהליך, ותרופות ביולוגיות שחוסמות אותם הן הבסיס לטיפול המתקדם. ההנחיות האמריקאיות עודכנו ב-2019 בין היתר כדי לשלב את מעכבי IL-17A secukinumab ו-ixekizumab (Ward וחבריו, 2019). מאוחר יותר הודגמה יעילות לחסימה כפולה של IL-17A ו-IL-17F (van der Heijde וחבריו, 2023) ולעיכוב איתות תוך-תאי באמצעות מעכבי JAK (Deodhar וחבריו, 2022).
כאבי גב דלקתיים: מהם התסמינים האופייניים?
מאפייני כאב גב דלקתי
כאב גב דלקתי נבדל מכאב מכני בדפוס ולא בעוצמה. הוא מתחיל בהדרגה, בדרך כלל לפני גיל 40 עד 45, ונמשך יותר משלושה חודשים. המטופל מתאר נוקשות בוקר ממושכת, כאב שמעיר אותו בחלקו השני של הלילה, ושיפור עם תנועה לעומת החמרה במנוחה. כאב מתחלף בעכוזים, פעם מימין ופעם משמאל, משקף לעיתים קרובות מעורבות של מפרקי העצה והכסל. תגובה מהירה לנוגדי דלקת לא סטרואידליים היא רמז נוסף.
עייפות, הפרעות שינה ותסמינים מערכתיים
מטופלים רבים מתארים עייפות ניכרת, שינה מקוטעת וקושי לשמור על רציפות תפקודית בעבודה. כאב, עייפות ונוקשות נמדדים יחד במדד BASDAI, ובניסוי של Sveaas וחבריו (2020) הם השתפרו בעקבות תוכנית אימון. העייפות היא חלק מעומס המחלה ולא תופעה שולית, והיא מושפעת הן מהדלקת והן מהשינה המופרעת.
מדוע תסמינים לבדם אינם מספיקים לאבחנה
כאב גב שמתחיל בגיל צעיר, נוקשות בוקר, כאב לילי ושיפור בתנועה עשויים לעורר חשד, אך אינם מספיקים לאבחנה. גם צעירים פעילים עם כאב מכני מדווחים לעיתים על נוקשות בוקר ועל הקלה בתנועה. מנגד, חלק מהמטופלים עם axSpA מציגים דפוס פחות קלאסי, עם כאב מפושט או כאב בעמוד השדרה החזי והצווארי. Navarro-Compán וחבריו (2025) מדגישים שהאבחנה נשענת על שילוב של ממצאים קליניים, מעבדתיים והדמייתיים. הסיפור הקליני קובע למי כדאי לערוך בירור. הוא אינו קובע אבחנה.
סקרואילאיטיס: כיצד הדלקת במפרקי העצה והכסל קשורה למחלה?
מפרקי העצה והכסל כאתר המעורבות הראשון
דלקת מפרקי העצה והכסל, סקרואילאיטיס, היא בדרך כלל הביטוי ההדמייתי המוקדם ביותר של המחלה. המטופל מתאר כאב עמוק בעכוז, לעיתים עם הקרנה לירך האחורית, ללא התפשטות מתחת לברך וללא סימנים נוירולוגיים. מבחני פרובוקציה של המפרק משחזרים לעיתים את הכאב, אך אינם מבחינים בין דלקת לבין מקור מכני.
הגדרות ASAS לנגעים ב-MRI של מפרקי העצה והכסל
קבוצת העבודה של ASAS לדימות MRI עדכנה ב-2019 את ההגדרות לנגעים במפרקי העצה והכסל, ובחנה אותן בתרגיל תיקוף רב-קוראים על 278 סריקות מקוהורט הסיווג של ASAS. ההגדרה של MRI חיובי וההגדרות של דלקת תת-סחוסית וטרשת לא שונו, ואילו ההגדרות של דלקת הקופסית, דלקת אנתזות, נגע שומני וארוזיה עודכנו. המהימנות בין הקוראים הייתה גבוהה עבור הנגעים השכיחים ודומה בין נגעים פעילים למבניים (Maksymowych וחבריו, 2019).
בצקת בלשד העצם אינה תמיד סקרואילאיטיס
הממצא הדלקתי המרכזי, בצקת בלשד העצם, אינו ספציפי. Weber וחבריו (2018) בדקו סריקות MRI של מפרקי העצה והכסל אצל 20 רצים חובבים ו-22 שחקני הוקי קרח מקצועיים, ומצאו בצקת בממוצע בשלושה עד ארבעה רבעים של המפרק. ב-30% עד 41% מהנבדקים הממצאים עמדו בהגדרת ASAS לסקרואילאיטיס פעילה, והאזור שנפגע בשכיחות הגבוהה ביותר היה החלק האחורי התחתון של עצם הכסל. אצל אצן או שחקן עם כאב עכוז, בצקת בלשד העצם אינה מוכיחה מחלה דלקתית, ויש לפרשה בהקשר הקליני.
דלקת במפרקים, באנתזות ובעיניים: מהם הביטויים מחוץ לעמוד השדרה?
דלקת אנתזות ודלקת מפרקים היקפית
האנתזה היא אתר מטרה מרכזי במחלה. דלקת אנתזות מופיעה בעיקר בגיד אכילס ובחיבור הפסיה הפלנטרית לעקב, אך גם סביב האגן, בברך ובדופן בית החזה. דלקת מפרקים היקפית מערבת בדרך כלל מפרקים גדולים בגפה התחתונה, באופן א-סימטרי. דקטיליטיס, נפיחות של אצבע שלמה, נדירה יותר. ביטויים אלה נכללים בתיאור השכיח של המחלה (Navarro-Compán וחבריו, 2025).
דלקת ענבייה קדמית: מצב שמחייב הפניה דחופה
הביטוי המחוץ-שלדי החשוב ביותר הוא דלקת ענבייה קדמית חריפה. היא חד-צדדית בדרך כלל ומתבטאת בעין אדומה וכואבת, ברגישות לאור ובטשטוש ראייה. מצב זה מחייב הפניה מהירה לרופא עיניים. שאלה פשוטה על אירועים חוזרים של עין אדומה וכואבת היא חלק מהאנמנזה של כל מטופל צעיר עם כאב גב כרוני.
מעורבות המעי והעור והשפעתה על הטיפול
ספחת ומחלת מעי דלקתית, קרוהן ודלקת כיבית של המעי הגס, נלוות לחלק מהמטופלים. לביטויים אלה יש השלכה ישירה על בחירת התרופה, ולכן ההמלצות של ASAS-EULAR שמות דגש על התאמה אישית של הטיפול (Ramiro וחבריו, 2023).
| ביטוי | הצגה אופיינית | משמעות קלינית |
| דלקת אנתזות | כאב ורגישות בעקב, בגיד אכילס או סביב האגן | עלולה להתפרש כפציעת עומס |
| דלקת מפרקים היקפית | מפרקים גדולים בגפה התחתונה, א-סימטרית | משפיעה על בחירת הטיפול |
| דקטיליטיס | נפיחות של אצבע שלמה | רמז לספקטרום הספונדילוארתריטיס |
| דלקת ענבייה קדמית | עין אדומה וכואבת, רגישות לאור, לרוב חד-צדדית | הפניה דחופה לרופא עיניים |
| ספחת | נגעי עור קשקשיים | משפיעה על בחירת התרופה |
| מחלת מעי דלקתית | שלשול כרוני, כאבי בטן, דם בצואה | בירור גסטרואנטרולוגי, השפעה על בחירת התרופה |
כאב גב דלקתי לעומת כאב גב מכני: כיצד מבדילים?
ההבחנה מתחילה באנמנזה
כאב מכני קשור בדרך כלל לעומס, לתנוחה או לתנועה מסוימת, מחמיר במאמץ ומוקל במנוחה, ותחילתו לעיתים חדה ומזוהה עם אירוע. כאב דלקתי מופיע בהדרגה, מחמיר במנוחה ובבוקר ומשתפר בפעילות. התגובה לתנועה היא כנראה הסימן השימושי ביותר: מטופל שמרגיש טוב יותר אחרי אימון ורע יותר אחרי לילה במיטה מצדיק חשיבה נוספת.
מצבים שמחקים כאב גב דלקתי
כמה מצבים מחקים את התמונה. היפרוסטוזיס שלדי אידיופתי מפושט (DISH) מתבטא בנוקשות ובהסתיידות רצועות, בדרך כלל בגיל מבוגר. אוסטאיטיס קונדנסנס איליאי מופיע בעיקר בנשים לאחר לידה ומדמה טרשת בצילום. שברי מאמץ של עצם העצה אצל רצים וכאב מכני של מפרק העצה והכסל עשויים לייצר ממצאים דומים ב-MRI. ממצאי Weber וחבריו (2018) בספורטאים בריאים ממחישים כמה ההדמיה עלולה להטעות ללא הקשר קליני.
טבלת אבחנה מבדלת: כאב גב דלקתי מול כאב גב מכני
| מאפיין | כאב גב דלקתי | כאב גב מכני |
| גיל הופעה | בדרך כלל לפני 40 עד 45 | כל גיל |
| אופי ההתחלה | הדרגתית | לעיתים חדה וקשורה לאירוע |
| נוקשות בוקר | ממושכת | קצרה |
| השפעת פעילות | שיפור | החמרה |
| השפעת מנוחה | החמרה | הקלה |
| כאב לילי | בחלק השני של הלילה, מעיר משינה | פחות אופייני |
| כאב בעכוזים | מתחלף בין הצדדים | קבוע בצד אחד או אינו קיים |
| תגובה לנוגדי דלקת | מהירה ובולטת | חלקית |
| ממצאים נלווים | דלקת ענבייה, ספחת, מחלת מעי, דלקת אנתזות | בדרך כלל אין |
מתי להפנות לראומטולוג
כאשר מטופל מתחת לגיל 45 עם כאב גב כרוני מציג כמה מאפיינים דלקתיים, ובעיקר אם יש ביטויים נלווים או היסטוריה משפחתית, ההחלטה הנכונה היא הפניה לבירור ראומטולוגי, גם אם הבדיקה הגופנית אינה מראה ממצא בולט. טיפול שיקומי יכול להימשך במקביל, כל עוד אינו מעכב את הבירור.
כיצד מאבחנים דלקת חוליות מקשחת בבדיקה קלינית?
מדידת ניידות עמוד השדרה ובית החזה
הבדיקה הגופנית מתמקדת בניידות ובאיתור ביטויים נלווים. מבחן שובר המותאם מודד את התארכות עמוד השדרה המותני בכפיפה. נמדדים גם כפיפה צדית מותנית, מרחק טרגוס-קיר, סיבוב צווארי, מרחק בין הקרסוליים והתרחבות בית החזה. חלק מהמדדים מרוכזים במדד BASMI. בשלבים מוקדמים, ובמיוחד ב-nr-axSpA, המדדים עשויים להיות תקינים, ובדיקה תקינה אינה שוללת מחלה.
בדיקת מפרקי העצה והכסל והאנתזות
מבחני פרובוקציה כמו FABER ודחיסת האגן עשויים לשחזר כאב בעכוז, אך אינם ספציפיים. בדיקה שיטתית של האנתזות בעקב, בגיד אכילס, בעצם החזה ובאגן מוסיפה מידע, וכך גם בדיקת עור, ציפורניים ועיניים ושאלות על מערכת העיכול. הממצאים מקבלים משמעות רק בשילוב עם הדמיה ובדיקות מעבדה.
מדדי פעילות ותפקוד: ASDAS, BASDAI ו-BASFI
ASDAS משלב שאלות על כאב גב, נוקשות, כאב מפרקים היקפי והערכה כללית של המטופל עם ערך CRP, והוא המדד העיקרי לפעילות המחלה (Navarro-Compán וחבריו, 2025). BASDAI מבוסס על דיווח המטופל בלבד, ו-BASFI מעריך תפקוד יומיומי. מדדים אלה שימשו תוצאים עיקריים בניסויים שנסקרים כאן, למשל ASDAS ו-BASDAI בניסוי של Sveaas וחבריו (2020) ו-BASFI בסקירת Cochrane של Regnaux וחבריו (2019).
קריטריונים לסיווג אינם קריטריונים לאבחנה
קריטריוני הסיווג של ASAS נמצאים בשימוש נרחב במחקר ותרמו להבנת התמונה הקלינית (Navarro-Compán וחבריו, 2025), אך הם נועדו ליצור קבוצות מחקר אחידות. שימוש בהם כרשימת תיוג לאבחנה אצל מטופל בודד עלול להוביל לאבחון יתר, בעיקר כאשר ממצא MRI לא ספציפי משתלב עם נשאות HLA-B27.
בדיקות דם, CRP ו-HLA-B27: מה ניתן ללמוד מהן?
HLA-B27: בדיקה חיובית אינה מוכיחה מחלה
בדיקת HLA-B27 היא כלי מסייע, לא אבחנתי. תוצאה חיובית מעלה את ההסתברות למחלה כאשר התמונה הקלינית מתאימה, אך רוב הנשאים באוכלוסייה בריאים. תוצאה שלילית מורידה את ההסתברות ואינה שוללת את המחלה. ערך הבדיקה תלוי בשכיחות הנשאות באוכלוסייה ובהסתברות הקלינית שלפני הבדיקה. אין טעם לחזור עליה, משום שמדובר בתכונה גנטית קבועה.
CRP ו-ESR: מדדי דלקת תקינים אינם שוללים axSpA
CRP ושקיעת דם (ESR) מוגברים רק בחלק מהמטופלים, ומדדי דלקת תקינים אינם שוללים ספונדילוארתריטיס אקסיאלית. כאשר CRP מוגבר יש לו ערך כפול: הוא נכלל בחישוב ASDAS, והוא אחד הסימנים האובייקטיביים לדלקת שמשמשים בהחלטות טיפוליות. בניסוי SELECT-AXIS 2, למשל, תנאי ההכללה דרש דלקת פעילה ב-MRI של מפרקי העצה והכסל או CRP מוגבר (Deodhar וחבריו, 2022).
בדיקות נוספות לאבחנה מבדלת ולפני טיפול
בדיקות נוספות משמשות בעיקר לשלילת מצבים אחרים ולהכנה לטיפול: ספירת דם, תפקודי כליה וכבד לפני טיפול תרופתי, ולפני טיפול ביולוגי או ממוקד גם סקר לזיהומים כמו שחפת סמויה ודלקת כבד נגיפית, לפי פרוטוקול הראומטולוג.
| בדיקה | תוצאה חיובית או מוגברת | תוצאה שלילית או תקינה |
| HLA-B27 | מעלה הסתברות בהקשר קליני מתאים, אינה מוכיחה מחלה | מורידה הסתברות, אינה שוללת מחלה |
| CRP | תומך בדלקת פעילה, נכלל ב-ASDAS | אינו שולל axSpA |
| ESR | תומך בדלקת, פחות ספציפי | אינו שולל axSpA |
צילום רנטגן ו-MRI: כיצד מזהים דלקת ושינויים מבניים?
צילום רנטגן של האגן: עדות לנזק שכבר התרחש
צילום האגן מזהה שינויים מבניים במפרקי העצה והכסל: טרשת, ארוזיות, שינויים ברוחב מרווח המפרק, ובשלב מתקדם איחוי. בעמוד השדרה מזוהים סינדסמופיטים ובשלבים מאוחרים איחוי נרחב. השינויים מופיעים רק לאחר שנים של מחלה, ופענוחם תלוי בקורא. צילום תקין אינו שולל axSpA, והוא שמבדיל בין הצורה הרדיוגרפית ללא רדיוגרפית (Ward וחבריו, 2019).
MRI: זיהוי דלקת פעילה לפני הופעת שינויים ברנטגן
MRI ברצפים רגישים למים, כמו STIR, מזהה בצקת בלשד העצם, כלומר דלקת פעילה, לפני הופעת שינויים בצילום. רצפי T1 מזהים שינויים מבניים כמו החלפה שומנית, ארוזיות ואיחוי. ההגדרות של ASAS לנגעים אלה עודכנו כדי לשפר את האחידות בין קוראים (Maksymowych וחבריו, 2019). שילוב של נגע דלקתי עם נגעים מבניים מחזק את הסבירות לאבחנה יותר מכל ממצא בודד.
פירוש ממצאי MRI בהקשר הקליני
רגישות גבוהה באה עם ממצאים לא ספציפיים. בין 30% ל-41% מהספורטאים הבריאים שנבדקו עמדו בהגדרה של סקרואילאיטיס פעילה (Weber וחבריו, 2018), ובצקת דומה מתוארת גם לאחר לידה ובמצבי עומס מכני. MRI מתפרש לכן בהקשר הקליני ובידי קורא מנוסה, ומבוצע בעיקר כאשר הצילום אינו מאבחן והחשד נשאר. בחשד לשבר בעמוד שדרה מאוחה נדרשים CT או MRI באופן דחוף.
| שיטה | מה היא מזהה | יתרון | מגבלה |
| צילום רנטגן של האגן | טרשת, ארוזיות, איחוי | זמין ופשוט | שינויים מאוחרים, תלות בקורא |
| MRI של מפרקי העצה והכסל | בצקת בלשד העצם, החלפה שומנית, ארוזיות | מזהה דלקת מוקדמת | ממצאים לא ספציפיים בספורטאים ולאחר לידה |
| MRI של עמוד השדרה | דלקת בפינות החוליות, שינויים מבניים | מידע משלים | ספציפיות נמוכה כממצא בודד |
| CT במינון נמוך | שינויים מבניים עדינים ושברים | רזולוציה גרמית גבוהה | קרינה, אינו מזהה דלקת |
טיפול תרופתי: NSAIDs, תרופות ביולוגיות ומעכבי JAK
נוגדי דלקת לא סטרואידליים כקו טיפול ראשון
ההמלצות של ASAS-EULAR מ-2022 קובעות את נוגדי הדלקת הלא סטרואידליים (NSAIDs) כטיפול התרופתי הראשון המועדף, לצד הגדרת מטרת טיפול, מעקב שיטתי וטיפול לא תרופתי (Ramiro וחבריו, 2023). המינון ומשך הטיפול נקבעים לאחר הערכת הסיכון במערכת העיכול, בכליות ובמערכת הלב וכלי הדם. ההמלצות אינן מעודדות שימוש ממושך בסטרואידים, וגם לא בתרופות אנטי-ראומטיות קונבנציונליות כאשר המעורבות צירית בלבד.
טיפול ביולוגי: מעכבי TNF ומעכבי IL-17
כאשר המחלה נשארת פעילה למרות NSAIDs, בנוכחות סימנים אובייקטיביים לדלקת, הראומטולוג שוקל טיפול ביולוגי. ההנחיות האמריקאיות כוללות מעכבי TNF ומעכבי IL-17A (Ward וחבריו, 2019). בניסויי BE MOBILE 1 ו-BE MOBILE 2 נבדק bimekizumab, החוסם את IL-17A ואת IL-17F, במינון 160 מיליגרם אחת לארבעה שבועות. מטופלים עם nr-axSpA הוקצו ביחס 1:1 ומטופלים עם r-axSpA ביחס 2:1 לתרופה או לתרופת דמה, ומשבוע 16 כולם קיבלו את התרופה. תופעות הלוואי השכיחות כללו דלקת אף-לוע, זיהומי דרכי נשימה עליונות וקנדידה בפה. זיהומים פטרייתיים, כולם מקומיים, היו שכיחים יותר מבקבוצת הדמה, ולא דווחו אירועים קרדיווסקולריים חמורים או שחפת פעילה (van der Heijde וחבריו, 2023).
מעכבי JAK: טיפול ממוקד הניתן בפה
בניסוי SELECT-AXIS 2, שנערך ב-113 מרכזים ב-23 מדינות, נכללו 314 מטופלים עם nr-axSpA פעילה שהוקצו ל-upadacitinib במינון 15 מיליגרם ביום או לתרופת דמה. לאחר 14 שבועות השיגו תגובת ASAS40 כ-45% מהמטופלים בקבוצת הטיפול לעומת 23% בקבוצת הדמה, הפרש של 22 נקודות אחוז (CI 95%: 12 עד 32). שיעור תופעות הלוואי היה דומה, 48% לעומת 46% (Deodhar וחבריו, 2022). הבחירה בין מנגנונים מושפעת מהביטויים הנלווים, ממחלות רקע ומפרופיל הבטיחות.
הפחתת תסמינים לעומת שליטה בפעילות הדלקתית
משככי כאבים, טיפול ידני, גלי הלם ולייזר רך עשויים להפחית כאב ונוקשות, אך אין להם השפעה מוכחת על התהליך הדלקתי. NSAIDs, תרופות ביולוגיות ומעכבי JAK מכוונים לדלקת עצמה ונבחנים לפי השפעתם על מדדים כמו ASDAS. גם השפעתן על הנזק המבני מורכבת: מטא-אנליזה לא מצאה השפעה מגינה מובהקת של מעכבי TNF על התקדמות רדיוגרפית בעמוד השדרה לאחר שנתיים או ארבע שנים ומעלה, אך בניתוח שהוגבל למחקרים בסיכון נמוך להטיה נמצאה השפעה מגינה לאחר ארבע שנים לפחות (Karmacharya וחבריו, 2020).
| קבוצת טיפול | דוגמאות | מטרה עיקרית | שיקולי בטיחות עיקריים |
| NSAIDs | נוגדי דלקת לא סטרואידליים | קו ראשון להפחתת דלקת ותסמינים | מערכת העיכול, כליות, לב וכלי דם |
| מעכבי TNF | adalimumab, etanercept, infliximab, certolizumab, golimumab | שליטה בפעילות הדלקתית | זיהומים, סקר שחפת |
| מעכבי IL-17 | secukinumab, ixekizumab, bimekizumab | שליטה בפעילות הדלקתית | זיהומים פטרייתיים מקומיים |
| מעכבי JAK | upadacitinib | שליטה בפעילות הדלקתית, מתן בפה | הערכת סיכון זיהומי וקרדיווסקולרי |
| סטרואידים | גלוקוקורטיקואידים | אינם מומלצים לשימוש ממושך | תופעות לוואי מערכתיות |
| תרופות קונבנציונליות | methotrexate, sulfasalazine | מעורבות היקפית | אינן מומלצות למעורבות צירית בלבד |
פעילות גופנית, פיזיותרפיה ושיקום: כיצד משמרים תנועה ותפקוד?
מה מראות הראיות על תרגול בדלקת חוליות מקשחת
סקירת Cochrane כללה 14 ניסויים מבוקרים אקראיים עם 1,579 משתתפים. בהשוואה להיעדר התערבות, תוכניות תרגול הביאו לשיפור קל בתפקוד, הפחתה מוחלטת של 13% במדד BASFI (CI 95%: 9% עד 17%), ולהפחתה של 9% במדד BASDAI (CI 95%: 5% עד 13%) שלא הוגדרה כמשמעותית קלינית. המחברים לא יכלו לקבוע אם התרגול משפר ניידות של עמוד השדרה, מפחית עייפות או גורם לתופעות לוואי. רוב התוכניות ניתנו לצד טיפול תרופתי, ואיכות הראיות הופחתה בשל מגבלות מתודולוגיות (Regnaux וחבריו, 2019).
אימון בעצימות גבוהה: ניסוי מבוקר רב-מרכזי
בניסוי מבוקר אקראי עם הערכה סמויה השתתפו 100 מטופלים עם axSpA. קבוצת התרגול ביצעה אימוני סבולת לב-ריאה וכוח בעצימות גבוהה במשך שלושה חודשים, וקבוצת הביקורת קיבלה טיפול רגיל. 97 מתוך 100 המשתתפים השלימו את המדידות. האימון הפחית כאב, עייפות ונוקשות וגם את הדלקת, והמחברים הסיקו שאין תמיכה לחשש שאימון עצים מחמיר את פעילות המחלה (Sveaas וחבריו, 2020).
מרכיבי תוכנית שיקום מותאמת
ההמלצות של ASAS-EULAR רואות בחינוך המטופל, בפעילות גופנית סדירה ובפיזיותרפיה חלק מהבסיס הטיפולי (Ramiro וחבריו, 2023). תוכנית שיקום טובה משלבת תרגילי טווחי תנועה לעמוד השדרה, לירכיים ולכתפיים, חיזוק שרירי הגב והאגן, אימון סבולת אירובית, תרגילי נשימה והתרחבות בית החזה ואימון יציבה. היא משתנה עם פעילות המחלה, הביטויים ההיקפיים ומידת האיחוי.
השיקום במרפאת GAV Clinic
במרפאת GAV Clinic השיקום של מטופלים עם axSpA נבנה בשיתוף עם הראומטולוג המטפל ואינו בא במקומו. התוכנית מבוססת על הערכה של השרשרת הקינטית כולה, מהעקב ועד עמוד השדרה הצווארי, ומשלבת תרגול מותאם עם טכניקות ידניות עדינות לשיפור טווחי תנועה. במקרים של דלקת אנתזות או כאב כרוני ברקמות רכות אנו משתמשים בעת הצורך בגלי הלם ובלייזר רך כטיפול משלים להקלה על תסמינים ולהאצת ריפוי הרקמות. לגבי axSpA עצמה אין לטיפולים אלה ראיות להשפעה על הפעילות הדלקתית, ותפקידם תסמיני ותפקודי.
כירופרקטיקה וטיפול ידני: מהן האפשרויות, המגבלות והסיכונים?
טיפול ידני אינו מחליף טיפול ראומטולוגי
טיפול כירופרקטי אינו מחליף טיפול ראומטולוגי במחלה דלקתית פעילה. מטופל עם כאב גב דלקתי שאינו מאובחן, או מאובחן שמחלתו פעילה, זקוק קודם כול להערכה ראומטולוגית ולשליטה בדלקת. בתוך מסגרת זו, לטיפול ידני ולתרגול מותאם יש מקום כחלק מצוות רב-תחומי, בעיקר לשיפור תנועתיות, להקלה על כאב שרירי משני ולעידוד פעילות.
הסיכון לשברים בעמוד שדרה מאוחה
עמוד שדרה מאוחה מתנהג כעצם ארוכה וקשיחה. סקירה שיטתית מ-2025 שכללה 7 מחקרים ו-672 מטופלים עם עמוד שדרה מאוחה ושברים מצאה שהשברים ממוקמים בעיקר בעמוד השדרה הצווארי התחתון (C5 עד C7) ובמעבר החזי-מותני (T11 עד L2), חוצים לעיתים קרובות את שלושת עמודי היציבות ונושאים סיכון גבוה לפגיעה בחוט השדרה. לפי הסקירה, שכיחות השברים מוערכת כגבוהה פי ארבעה עד שמונה מבאוכלוסייה הכללית, והם מופיעים לעיתים לאחר חבלה קלה (Kaur וחבריו, 2025). ההמלצות של ASAS-EULAR מקדישות המלצות נפרדות לניתוחים ולשברים בעמוד השדרה (Ramiro וחבריו, 2023).
התוויות נגד וגבולות בטוחים לטיפול ידני
יש להימנע ממניפולציות בעוצמה ובמהירות גבוהות בעמוד שדרה מאוחה, אוסטאופורוטי או בלתי יציב, בשל הסיכון לשברים ולפגיעה נוירולוגית. גם במחלה מוקדמת ללא איחוי, בחירת טכניקה ידנית מחייבת היכרות עם ההדמיה, הערכת צפיפות עצם במידת הצורך ותיאום עם הראומטולוג. טכניקות במשרעת נמוכה, טיפול ברקמות רכות, מוביליזציה עדינה של בית החזה ותרגול נשימה הן אפשרויות זהירות יותר. כאב חדש ופתאומי בגב או בצוואר אצל מטופל עם AS, גם לאחר חבלה קלה, מחייב הפניה מיידית לבירור הדמייתי.
| מצב קליני | גישה מתאימה | גישה שיש להימנע ממנה |
| מחלה מוקדמת ללא איחוי | מוביליזציה עדינה, רקמות רכות, תרגול | מניפולציה בעוצמה גבוהה ללא הערכה מוקדמת |
| איחוי חלקי או מלא | תרגול נשימה, יציבה וסבולת, רקמות רכות היקפיות | כל מניפולציה בעוצמה גבוהה בעמוד השדרה |
| אוסטאופורוזיס ידועה | תרגול מבוקר ומניעת נפילות | כוחות דחיסה ומנוף על עמוד השדרה |
| כאב חדש לאחר חבלה קלה | הפניה מיידית ל-CT או MRI | כל טיפול ידני לפני שלילת שבר |
| דלקת אנתזות | עומס מבוקר וטיפול מקומי משלים | טיפול כפציעת עומס בלבד ללא בירור |
מהלך המחלה והמעקב: האם אפשר למנוע נוקשות, פגיעה תפקודית ואיחוי חוליות?
האם דלקת חוליות מקשחת ניתנת לריפוי

נכון להיום אין טיפול שמרפא את המחלה. המטרה היא השגת הפוגה או פעילות מחלה נמוכה, שמירה על תפקוד ואיכות חיים, ומניעה או האטה של נזק מבני. פעילות מחלה מתמשכת היא שמובילה לנזק בלתי הפיך ולפגיעה תפקודית (Navarro-Compán וחבריו, 2025), ולכן השליטה בדלקת היא היעד המרכזי, לא רק ההקלה על הכאב.
טיפול לפי מטרה ומעקב שיטתי
ההמלצות של ASAS-EULAR נפתחות בהגדרת מטרת טיפול ובמעקב (Ramiro וחבריו, 2023). בפועל, פירוש הדבר מדידה חוזרת של ASDAS, התאמת הטיפול כאשר המטרה אינה מושגת, ומעקב אחר תפקוד, ניידות וביטויים נלווים. לגבי מניעת איחוי הראיות מעורבות: השפעה מגינה של מעכבי TNF נמצאה רק בניתוח מחקרים בסיכון נמוך להטיה ובמעקב של ארבע שנים לפחות (Karmacharya וחבריו, 2020). הממצאים מרמזים ששליטה ממושכת בדלקת עשויה להאט את ההתקדמות, אך נדרשים מחקרים מבוקרים וארוכי טווח כדי לאשש זאת.
מחלות נלוות ואורח חיים
המעקב כולל התייחסות לסיכון הקרדיווסקולרי, לצפיפות העצם, לסיכון לנפילות ולשברים, להפסקת עישון ולבריאות הנפשית. פעילות גופנית סדירה תורמת הן לתסמיני המחלה (Sveaas וחבריו, 2020) והן לבריאות הכללית, ותפקידה של המרפאה השיקומית נמשך לאורך שנים ולא רק בזמן התלקחות.
מגבלות הראיות הקיימות
לראיות שנסקרו כאן יש כמה מגבלות. ניסויי התרופות שנסקרו מומנו בידי התעשייה, ושלב ההשוואה לתרופת דמה בהם קצר, 14 עד 16 שבועות, ללא השוואות ישירות בין תרופות. המטא-אנליזה על עיכוב האבחנה מאופיינת בהטרוגניות גבוהה. מחקר ה-MRI בספורטאים התבסס על מדגמים קטנים, 20 ו-22 נבדקים. סקירת השברים כוללת מחקרים רטרוספקטיביים, והמטא-אנליזה על התקדמות רדיוגרפית מציינת שאף מחקר לא סיפק השוואה מבוקרת וארוכת טווח. לא נמצאו ניסויים מבוקרים על טיפול כירופרקטי, גלי הלם או לייזר רך באוכלוסייה זו, ולכן ההמלצות בתחום זה מבוססות על עקרונות בטיחות ולא על ראיות ליעילות. הגדרות המחלה, כולל ההגדרה של axSpA מוקדמת, ממשיכות להתעדכן.
מסקנות: אבחון מוקדם, טיפול לפי מטרה ושיקום בטוח
דלקת חוליות מקשחת היא חלק מספקטרום רחב שבו לא כל מטופל מפתח שינויים בצילום רנטגן. האבחנה נשענת על שילוב של סיפור קליני, בדיקות מעבדה והדמיה, ואף אחד מהם אינו מספיק לבדו: HLA-B27 חיובי אינו מוכיח מחלה, מדדי דלקת תקינים אינם שוללים אותה, ובצקת ב-MRI מופיעה גם בספורטאים בריאים. הטיפול התרופתי, בהובלת הראומטולוג, נועד לשלוט בפעילות הדלקתית, ואילו התרגול והשיקום משמרים תנועה ותפקוד. טיפול ידני יכול להשתלב בצוות הרב-תחומי, בתנאי שנמנעים ממניפולציות בעוצמה גבוהה בעמוד שדרה מאוחה, אוסטאופורוטי או בלתי יציב. במרפאת GAV Clinic אנו מאבחנים, מפנים לבירור ראומטולוגי כשנדרש, ובונים תוכנית שיקום ארוכת טווח המותאמת לשלב המחלה.
References:
Deodhar, A., Van den Bosch, F., Poddubnyy, D., et al. (2022). Upadacitinib for the treatment of active non-radiographic axial spondyloarthritis (SELECT-AXIS 2): A randomised, double-blind, placebo-controlled, phase 3 trial. The Lancet, 400(10349), 369-379. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(22)01212-0
Karmacharya, P., Duarte-Garcia, A., Dubreuil, M., Murad, M. H., Shahukhal, R., Shrestha, P., Myasoedova, E., Crowson, C. S., Wright, K., & Davis, J. M. (2020). Effect of therapy on radiographic progression in axial spondyloarthritis: A systematic review and meta-analysis. Arthritis & Rheumatology, 72(5), 733-749.
Kaur, K., Okoye, J., Austin, W. J., Shehata Abdelmesih, S. R., Ahmed, R., Shetty, S., Rasul, S., Kolawole, A. O., Sabra, M., & Ahmed, K. (2025). Bechterew's disease and the risk of spinal fractures: Clinical patterns, imaging correlation, and outcomes. Cureus, 17(11), e96260. https://doi.org/10.7759/cureus.96260
Maksymowych, W. P., Lambert, R. G., Østergaard, M., et al. (2019). MRI lesions in the sacroiliac joints of patients with spondyloarthritis: An update of definitions and validation by the ASAS MRI working group. Annals of the Rheumatic Diseases, 78(11), 1550-1558. https://doi.org/10.1136/annrheumdis-2019-215589
Mauro, D., Thomas, R., Guggino, G., Lories, R., Brown, M. A., & Ciccia, F. (2021). Ankylosing spondylitis: An autoimmune or autoinflammatory disease? Nature Reviews Rheumatology, 17(7), 387-404. https://doi.org/10.1038/s41584-021-00625-y
Navarro-Compán, V., Benavent, D., Capelusnik, D., van der Heijde, D., Landewé, R. B., Poddubnyy, D., et al. (2024). ASAS consensus definition of early axial spondyloarthritis. Annals of the Rheumatic Diseases, 83(9), 1093-1099.
Navarro-Compán, V., Sepriano, A., Capelusnik, D., & Baraliakos, X. (2025). Axial spondyloarthritis. The Lancet, 405(10473), 159-172. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(24)02263-3
Ramiro, S., Nikiphorou, E., Sepriano, A., Ortolan, A., Webers, C., Baraliakos, X., Landewé, R. B. M., Van den Bosch, F., Boteva, B., Bremander, A., Carron, P., Ciurea, A., van Gaalen, F. A., Géher, P., Gensler, L., Hermann, J., de Hooge, M., Husakova, M., Kiltz, U., … van der Heijde, D. (2023). ASAS-EULAR recommendations for the management of axial spondyloarthritis: 2022 update. Annals of the Rheumatic Diseases, 82(1), 19-34. https://doi.org/10.1136/ard-2022-223296
Regnaux, J. P., Davergne, T., Palazzo, C., Roren, A., Rannou, F., Boutron, I., & Lefevre-Colau, M. M. (2019). Exercise programmes for ankylosing spondylitis. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2019(10), CD011321. https://doi.org/10.1002/14651858.CD011321.pub2
Sveaas, S. H., Bilberg, A., Berg, I. J., Provan, S. A., Rollefstad, S., Semb, A. G., Hagen, K. B., Johansen, M. W., Pedersen, E., & Dagfinrud, H. (2020). High intensity exercise for 3 months reduces disease activity in axial spondyloarthritis (axSpA): A multicentre randomised trial of 100 patients. British Journal of Sports Medicine, 54(5), 292-297. https://doi.org/10.1136/bjsports-2018-099943
van der Heijde, D., Deodhar, A., Baraliakos, X., Brown, M. A., Dobashi, H., Dougados, M., Elewaut, D., Ellis, A. M., Fleurinck, C., Gaffney, K., Gensler, L. S., Haroon, N., Magrey, M., Maksymowych, W. P., Marten, A., Massow, U., Oortgiesen, M., Poddubnyy, D., Rudwaleit, M., … Xu, H. (2023). Efficacy and safety of bimekizumab in axial spondyloarthritis: Results of two parallel phase 3 randomised controlled trials. Annals of the Rheumatic Diseases, 82(4), 515-526. https://doi.org/10.1136/ard-2022-223595
Ward, M. M., Deodhar, A., Gensler, L. S., et al. (2019). 2019 update of the American College of Rheumatology/Spondylitis Association of America/Spondyloarthritis Research and Treatment Network recommendations for the treatment of ankylosing spondylitis and nonradiographic axial spondyloarthritis. Arthritis Care & Research, 71(10), 1285-1299.
Weber, U., Jurik, A. G., Zejden, A., et al. (2018). Frequency and anatomic distribution of magnetic resonance imaging features in the sacroiliac joints of young athletes: Exploring background noise toward a data-driven definition of sacroiliitis in early spondyloarthritis. Arthritis & Rheumatology, 70(5), 736-745.
Zhao, S. S., Pittam, B., Harrison, N. L., Ahmed, A. E., Nursiah, K., Goodson, N. J., & Hughes, D. M. (2021). Diagnostic delay in axial spondyloarthritis: A systematic review and meta-analysis. Rheumatology, 60(4), 1620-1628. https://doi.org/10.1093/rheumatology/keaa807
