התכווצות שרירים לילית מה גורם לזה

התכווצות שרירים בלילה מה גורם לזה? התכווצות שרירים בלילה או עווית שרירים לילית הגורמת לכאבים ברגליים והפרעות שינה מהווים תלונה שכיחה ביותר. עם זאת התכווצות שרירים מהסוג הזה ושאר הסימנים והתסמינים הנלווים לה מתרחשים לעתים גם ביום. לרוב השרירים המתכווצים הם שרירי השוק מאחור. עם זאת, גם שרירים אחרים כולל אלו של כפות הרגליים עלולים להתכווץ. גורמים אפשריים לכך כוללים לרוב מאמץ יתר, התייבשות או חוסר איזון של אלקטרוליטים.

גורמים וגורמי סיכון נוספים כוללים:

התייבשות, גיל, היריון, מחלות מסוימות כגון הפרעות בכלי דם והפרעות בבלוטת התריס, תרופות מסוימות ועוד.

במאמר "התכווצות שרירים בלילה מה גורם לזה" נדון בגורמים ובגורמי הסיכון הידועים לבעיה כואבת זאת.

התכווצות שרירים לילית מה גורם לזה – רקע

התכווצות שרירים לילית, בלתי רצונית (cramps, spasms) היא כיווץ פתאומי ולעיתים כואב של שריר או קבוצת שרירים. היא יכולה להופיע בזמן מנוחה (למשל בלילה בשוק), בזמן או אחרי מאמץ, בהריון, בחולי כבד או כליה, וגם כחלק ממחלות נוירולוגיות. לפי Dijkstra (2023), ברוב המקרים מדובר בתופעה שנמצאת על הרצף של "הפיזיולוגי הנורמלי", אך לעיתים היא אות אזהרה להפרעה נוירולוגית או מערכתית.

Bordoni (2023) מציין שההבנה הקלאסית – ש"כיווץ שריר נובע מבעיה בשריר עצמו" – השתנתה: כיום רואים בכיווץ תוצר של אות עצבי לא מאוזן לשריר, על רקע שילוב של גורמים: עומס, אלקטרוליטים, זרימת דם, תרופות ומחלות נלוות. במאמר זה נתמקד בגורמים וגורמי הסיכון – מה מגביר נטייה להתכווצויות, אילו קבוצות אוכלוסייה בסיכון גבוה יותר, ואילו מצבים מצריכים התייחסות דחופה יותר.

איך בכלל נוצרת התכווצות? – מסגרת פיזיולוגית קצרה

על פי Minetto (2013), כיווץ שריר הוא תוצאה של ירי מהיר ומתמשך של יחידות מוטוריות – "פקודות" חשמליות אל השריר – ללא היכולת לחזור להרפיה.

כמה מנגנונים מרכזיים שיכולים להוביל להתפתחות התכווצות שרירים בלילה:

עייפות עצבית־שרירית – עומס ממושך על שריר (ריצה ארוכה, עמידה ממושכת) משנה את האיזון בין אותות מעוררים ומדכאים בחוט השדרה וגורם ל"התרגשות יתר" של הנוירון המוטורי (Minetto, 2013; Miller, 2021).
חוסר איזון אלקטרוליטים – שינויים בנתרן, אשלגן, סידן ומגנזיום משפיעים על סף העירור של סיב השריר והעצב (Bordoni, 2023).
הפרעה באספקת דם – איסכמיה זמנית בשריר (למשל במחלת כלי דם היקפיים או כיווץ כלי דם) מעלה את רגישות העצבים.
פגיעה עצבית/נוירולוגית – נזק לנוירון מוטורי, לשורש עצב או לעצבים היקפיים יכול ליצור ירי ספונטני ובלתי מבוקר – כיווצים ופסיקולציות (Leite, 2014; Dijkstra, 2023).

כל גורם סיכון שנדבר עליו בהמשך "משחק" על אחד או יותר מהמנגנונים האלה.

גורמי סיכון כלליים: גיל, מין וגנטיקה

גיל

עווית שרירים לילית ברגליים שכיחים במיוחד באוכלוסייה המבוגרת. Hawke (2021) מדגישה ששכיחות כיווצי שוק ליליים עולה בצורה חדה אחרי גיל 55, וקשה להפריד בין השפעת הגיל לבין צבר מחלות הרקע והתרופות.

גורמים אפשריים בגיל המבוגר:

ירידה במסת שריר ואיכות סיבי השריר (סרקופניה).
ירידה באספקת דם פריפרית.
שכיחות גבוהה יותר של מחלות אנדוקריניות וכלייתיות.
שימוש רב יותר בתרופות (משתנים, סטטינים, וכו’).

מגדר והריון

עווית שרירים לילית, במיוחד בשוקיים, נפוצים אצל נשים בהריון – כנראה על רקע שילוב של עומס מכני מוגבר, שינויים הורמונליים, פגיעה קלה בחזרה הוורידית ושינויים באלקטרוליטים (Bordoni, 2023).

גנטיקה

ישנם דיווחים על נטייה משפחתית לכיווצים, אך עד היום לא זוהה "גן כיווצים" ספציפי ברוב הכיווצים השפירים (Minetto, 2013). לעומת זאת, במחלות שריר תורשתיות (channelopathies, מיופתיות מטבוליות) ההתכווצויות הן חלק מהתסמונת ומצביעות על רקע גנטי ברור (Dijkstra, 2023).

עומס מכני ועייפות – כיווצים הקשורים למאמץ

Exercise-Associated Muscle Cramps (EAMC) הם כיווצים המופיעים במהלך או אחרי פעילות גופנית – ריצה, משחקי כדור, עבודה פיזית. Miller (2021) מראה שהגורם העיקרי הוא עייפות מוקדמת של השריר והמערכת העצבית, ולא "התייבשות ומחסור במלח" בלבד כפי שחשבו בעבר.

גורמי סיכון להתכווצות שרירים לא רצונית משנית לפעילות גופנית (EAMC) (Miller, 2021; Maughan, 2019):

מאמץ עצים או חריג ביחס לרמת הכושר.
היעדר אימון הדרגתי – "לקפוץ" מרמת פעילות נמוכה לגבוהה.
עומס חזרתי על קבוצת שרירים ספציפית (לדוגמה, בעקבות שינוי טכניקה בריצה או נעליים חדשות).
חום ולחות – מגבירים את אובדן הנוזלים והמלחים, ומחמירים את העייפות.
סיפור קודם של כיווצי מאמץ – אחד המדדים החזקים ביותר לסיכון חוזר.

המודל העדכני מדבר על שילוב בין גורמים פנימיים וחיצוניים – מצב מערכת העצבים, כושר, אלקטרוליטים, תנאי סביבה – ולא על סיבה אחת בודדת (Miller, 2021).

כיווצי לילה בשוקיים – מי בסיכון?

התכווצות שרירים בלילה ברגליים (Nocturnal leg cramps) הם אחת התופעות השכיחות ביותר – עד שליש מהמבוגרים מדווחים עליהם. Dijkstra (2023) ו־Hawke (2021) מתארים כמה גורמי סיכון עיקריים:

גיל מבוגר – כאמור.
חוסר פעילות ביום – ישיבה ממושכת, חוסר מתיחות וחוסר שימוש בשרירים.
מחלות נלוות – יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב וכלי דם.
הריונות.
תרופות – משתנים, סטטינים, β־אגוניסטים, תרופות פסיכיאטריות מסוימות.

בסקירת Cochrane, Hawke (2021) מציינת שברוב המשתתפים עם כיווצי לילה לא נמצאה "מחלה אחת גדולה ברקע", אלא מכלול של גורמי סיכון מצטברים – בעיקר גיל, תרופות וחוסר מתיחה/שימוש תקין של השרירים.

הפרעות אלקטרוליטים, אנדוקריניות ומטבוליות

אלקטרוליטים

אמנם לא כל התכווצות שרירים בלילה נובעת מחסר מגנזיום, אבל שינויים באלקטרוליטים בהחלט מגבירים סיכון:

היפונתרמיה/היפרנתרמיה
היפוקלמיה/היפרקלמיה
היפוקלצמיה
היפומגנזמיה

מצבים אלו מופיעים באי־ספיקת כליות, בשימוש במשתנים, בהקאות ושלשולים ממושכים, בהפרעות הורמונליות ועוד. Bordoni (2023) מדגיש שמצב אלקטרוליטי לא יציב משנה את סף העירור של העצב והשריר ומגביר נטייה לכיווצים.

הפרעות אנדוקריניות

תת־פעילות או יתר־פעילות של בלוטת התריס, אי־ספיקת אדרנל, הפרעות בגלוקוז (סוכרת), ותסמונות מטבוליות שונות תוארו כקשורות לכיווצי שריר, כנראה באמצעות השפעה על חילוף החומרים בשריר, זרימת הדם והעצבים (Bordoni, 2023; Dijkstra, 2023).

אי־ספיקת כליות

באי־ספיקת כליות, בעיקר בחולי דיאליזה, התכווצות שרירים בלילה ובכלל שכיחים מאוד. כיווצים אלה מתרחשים במהלך הדיאליזה ואחריה. הסיבות משוערות: שינויים חריפים בנפח ובאלקטרוליטים, אורמיה ונזק עצבי היקפי (Dijkstra, 2023).

שחמת כבד

התכווצות שרירים בלילה שכיחה גם בחולי שחמת. Muller (2024) ו־Philips (2024) מדווחים שכיווצי שרירים בחולי שחמת קשורים לחומרת המחלה, לתת־תזונה, שינויים באלקטרוליטים ובזרימת הדם השרירית, ומבינים כיום אותם כחלק מ"ספקטרום תסמונת הכבד־שריר".

מחלות וסקולריות וזרימת דם

התכווצות שרירים בלילה שכיחה יותר בחולים עם:

מחלת כלי דם היקפיים (Peripheral arterial disease) – איסכמיה של השריר במאמץ.
אי־ספיקה ורידית כרונית – הפרעה בחזרה הוורידית, בצקת, שינויים במטבוליזם המקומי.
מצבי התייבשות כרונית או נפח דם נמוך.

Bordoni (2023) מציין שמחלת כלי דם היקפיים ו"התייבשות קלה כרונית" מופיעים שוב ושוב ברשימת גורמי הסיכון לכיווצי גפיים תחתונות, בעיקר בלילה ובהליכה.

גורמים נוירולוגיים

כאן נכנס הספקטרום מהשפיר ועד מחלות נוירון מוטורי:

נוירופתיות ורדיקולופתיות

בפגיעה בעצבים ההיקפיים (נוירופתיה סוכרתית, נוירופתיה על רקע אלכוהול, חסר B12) או בגזע העצבים בשורש עמוד השדרה (רדיקולופתיה מותנית/צווארית) מופעלות יחידות מוטוריות בצורה לא יציבה ויכולות להופיע כיווצים, ספאזמים ולעיתים פסיקולציות (Dijkstra, 2023).

מחלות נוירון מוטורי (ALS ודומותיה)

ב־ALS, כיווצים ופסיקולציות הם חלק מהתמונה. Leite (2014) מדגישה שרוב הפסיקולציות – גם כאשר הן מפושטות – אינן סימן ל־ALS, אלא לרוב שפירות, אך כאשר הן מלוות בחולשה וניוון שרירים, עולה החשד (Leite, 2014).

Liu (2021) מצא שציוני הפסיקולציות בבדיקת US של השרירים היו גבוהים בהרבה בחולי ALS לעומת מטופלים עם תלונות דומות אך ללא ALS, עם התפלגות רחבה יותר של שרירים מעורבים ועוצמה גבוהה יותר.

תסמונות פסיקולציה שפירה (BFS)

בניגוד לכך, Mattiuzzi (2024) בחן 180 חולים עם Benign Fasciculation Syndrome והראה שב־98% מהמקרים הפסיקולציות נמשכו שנים אבל אף אחד לא פיתח מחלת נוירון מוטורי, אם כי הטרידו מאוד את המטופלים. גורמי סיכון ל־BFS כוללים לעיתים: לחץ נפשי, חסך שינה, קפאין מוגבר וחרדה בריאותית (Sušac, 2025).

נגעים במערכת העצבים המרכזית – ספסטיות ודיסטוניה

בפגיעה במוח או בחוט השדרה (שבץ, טרשת נפוצה, פגיעה בחוט השדרה) נוצרת לעיתים ספסטיות – עלייה בטונוס השריר, רפלקסים ערים ותופעות כמו ספאזמים (Therkildsen, 2024).

דיסטוניה – הפרעת תנועה של כיווצים ממושכים היוצרים תנוחות לא תקינות – קשורה לשיבוש מעגלי גרעיני הבסיס במוח. גורמי סיכון שלה שונים (גנטיים, תרופות אנטיפסיכוטיות, מחלות ניווניות) אך קלינית היא מתבטאת גם היא בהתכווצויות לא רצוניות (Sadnicka, 2022).

תרופות ורעלים

Bordoni (2023) מסכם רשימה ארוכה של תרופות הקשורות לעלייה בסיכון להתרחשות של התכווצות שרירים בלילה:

משתנים (תיאזידים, לולאה) – בעיקר דרך השפעה על אלקטרוליטים ונפח.
סטטינים – בנוסף למיופתיה, מדווחים כיווצים וכאב שרירי.
β־אגוניסטים (למשל בטיפול באסתמה).
תרופות פסיכיאטריות מסוימות (SSRI, ליתיום).
תרופות כימותרפיות שונות – דרך נוירופתיה או השפעה ישירה על השריר.

גם אלכוהול, הרעלות מתכות כבדות, הדבקות מסוימות וארסים (למשל הכשת נחש) יכולים לגרום להתכווצויות כחלק מהתסמונת הכללית.

בסקירה על חולי שחמת, Muller (2024) מדגיש שתרופות שונות המשמשות לטיפול בכיווצים (כמו בקלוּפן, אורפנדרין, טאורין) עצמן עלולות לגרום לתופעות לוואי, ולכן נדרש איזון בין גורמי סיכון, תועלת וסיכון.

גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים

לא כל כיווץ "יושב" רק בשריר. גורמים פסיכולוגיים – חרדה, סטרס כרוני, היפר־מודעות לתחושות גוף – יכולים להגביר את תשומת הלב לכיווצים קטנים, להחמיר מתח שרירים ולהוביל ל"מעגל כאב" מתמשך. Sušac (2025) מציין שבתסמונת פסיקולציה שפירה, חרדה בריאותית וקריאה מרובה באינטרנט על ALS קשורות להחמרת הסימפטומים, גם כאשר הבדיקות הנוירולוגיות תקינות לגמרי.

גורמים סביבתיים נוספים:

ישיבה ממושכת בעבודה / נהיגה – עומס סטטי על שרירים מסוימים.
נעליים לא מתאימות, תנוחות עבודה קיצוניות.
שינה בעמדה הגורמת ללחץ על עצבים (לדוגמה "להירדם" על היד).

אוכלוסיות מיוחדות בסיכון

ספורטאים

לפי Miller (2021), ספורטאים צעירים ובריאים יכולים לסבול מכיווצי מאמץ למרות כושר גבוה, בעיקר בתנאי חום, תחרויות ארוכות, או עומס שאינו תואם להכנה. גורמי סיכון: היסטוריה של EAMC, אימון לא מסודר, חוסר שינה, תזונה לא מספקת.

קשישים

כאמור, הגיל הוא אחד גורמי הסיכון הבולטים ביותר – עם שכיחות גבוהה של כיווצי לילה, מחלות רקע, התרופות והפרעות זרימה. (Hawke, 2021; Bordoni, 2023).

נשים בהריון

עלייה בנפח הדם, שינויים הורמונליים, עלייה במשקל, לחץ מכני על הוורידים והליכה שונה – כולם מגבירים נטייה לכיווצים בשוק ובכף הרגל, במיוחד בשליש השני והשלישי (Bordoni, 2023).

חולי כבד וכליה

כאמור, בחולי שחמת ודיאליזה כיווצים אינם "תופעת לוואי קטנה" אלא חלק מרכזי מהסבל היומיומי, קשורים לחומרת המחלה, ולרוב מחמירים בלילה ובמאמץ (Muller, 2024; Philips, 2024; Dijkstra, 2023).

למה חשוב לזהות גורמי סיכון? – המשמעות הקלינית

ההבחנה בין כיווץ "שפיר" לכיווץ כחלק ממחלה מורכבת נשענת במידה רבה על זיהוי גורמי הסיכון:

כיווצים לייליים בקשיש עם יתר לחץ דם ומשתנים – חשיבה על אלקטרוליטים, מתיחות, שינוי תרופות.
כיווצי מאמץ חוזרים בספורטאי – התייחסות לעומס, חום, שינה ותזונה.
כיווצים ופסיקולציות מפושטות עם חולשה וירידה במשקל – בירור נוירולוגי דחוף לאפשרות של מחלת נוירון מוטורי או נוירופתיה.
כיווצים בחולה עם שחמת או אי־ספיקת כליה – איתות לחומרה גדולה יותר של המחלה ולצורך באיזון רפואי ותזונתי.

Dijkstra (2023) מדגיש שמרבית הכיווצים אינם נובעים ממחלות פרוגרסיביות, אך אי־זיהוי של אותם מיעוטים – בהם הכיווץ הוא סימפטום של מחלה נוירולוגית או מערכתית משמעותית – עלול להוביל לעיכוב באבחון.

סיכום

התכווצות שרירים לא רצונית היא תוצאה של שילוב בין מנגנונים עצביים, שריריים, מטבוליים ווסקולריים – ולא "תקלה קטנה בשריר" בלבד.

גורמי הסיכון המרכזיים כוללים:

מאפיינים אישיים – גיל מבוגר, הריון, מחלות רקע (סוכרת, כבד, כליות, מחלות כלי דם), נטייה גנטית.
עומס ועייפות שרירית – פעילות מאומצת או חדשה, תנאי חום, שינה לא מספקת, עבודה סטטית ממושכת.
הפרעות מטבוליות ואנדוקריניות – הפרעות אלקטרוליטים, מחלות אנדוקריניות, תסמונות מטבוליות.
מחלות נוירולוגיות – נוירופתיות, רדיקולופתיות, מחלות נוירון מוטורי, פגיעות מוח וחוט שדרה, דיסטוניה.
תרופות ורעלים – משתנים, סטטינים, β־אגוניסטים, תרופות כימותרפיות, אלכוהול ותערובות נוספות.
גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים – סטרס, חרדה, קפאין, תנוחות עבודה ושינה.

References:

Dijkstra, J. N., Boon, E., Kruijt, N., Brusse, E., Ramdas, S., Jungbluth, H., van Engelen, B. G. M., Walters, J., & Voermans, N. C. (2023). Muscle cramps and contractures: Causes and treatment. Practical Neurology, 23(1), 23-34.

Hawke, F., Chuter, V., Burns, J., & Jull, G. (2021). Non-drug therapies for the secondary prevention of lower limb muscle cramps. Cochrane Database of Systematic Reviews, 5, CD008496.

Leite, M. A. A., Orsini, M., & de Freitas, M. R. G. (2014). Another perspective on fasciculations: When is it not caused by the classic form of amyotrophic lateral sclerosis or progressive spinal atrophy? Neurology International, 6(3), 5208.

Liu, J., Li, Y., Niu, J., Zhang, L., Fan, J., Guan, Y., Cui, L., & Liu, M. (2021). Fasciculation differences between ALS and non-ALS patients: An ultrasound study. BMC Neurology, 21, 441.

Maughan, R. J., & Shirreffs, S. M. (2019). Muscle cramping during exercise: Causes, solutions, and questions remaining. Sports Medicine, 49(Suppl 2), 115-124.

Mattiuzzi, C., & Lippi, G. (2024). Clinical progression of benign fasciculation syndrome: A systematic literature review. Neurological Sciences, 46(3), 1131-1135.

Miller, K. C., McDermott, B. P., Yeargin, S. W., Fiol, A., & Schwellnus, M. P. (2021). An evidence-based review of the pathophysiology, treatment, and prevention of exercise-associated muscle cramps. Journal of Athletic Training, 56(7), 663-672.

Minetto, M. A., Holobar, A., Botter, A., & Farina, D. (2013). Origin and development of muscle cramps. Exercise and Sport Sciences Reviews, 41(1), 3-10.

Muller, R. M., Grimshaw, A. A., Dranoff, J. A., & Philip, A. (2024). Non-pharmacological interventions for muscle cramps and pain in patients with cirrhosis: A systematic review. Cureus, 16(7), e63783.

Philips, C. A., Ponnusamy, R., Augustine, P., et al. (2024). Commonly encountered symptoms and their management in advanced liver disease. Frontiers in Medicine, 11, 1442525.

Sadnicka, A., Meppelink, A.-M., Kalinowski, A., Oakeshott, P., & van den Dool, J. (2022). Dystonia. BMJ, 377, e062659.

Sušac, V., Bosnjak, J., & Vranjes, D. (2025). Benign fasciculation syndrome. Psychiatria Danubina, 37(1), 65-73.

Therkildsen, E. R., Kaster, P., & Nielsen, J. B. (2024). Muscle cramps and spasms in upper motor neuron disorder – Two sides of the same coin? A scoping review. Frontiers in Neurology, 15, 1360521.