מתיחת רצועה בברך

מתיחת רצועה בברך

תוכן עניינים

מתיחת רצועה בברך היא גורם משמעותי לכאבי ברכיים, חוסר יציבות ופגיעה תפקודית. ‍הברך הוא מפרק מורכב הממלא תפקיד מכריע ביכולתנו ללכת, לרוץ ולעסוק בפעילויות גופניות שונות. עם זאת, מפרק זה מועד גם לפציעות, בעיקר ברצועות שלו. הרצועות הללו בנויות מרקמת חיבור המחברות את עצמות הברך ומספקות יציבות. מתיחה או קרע של אחת מהרצועות בברךפוגעת ביציבות של הברך ומהווה גורם סיכון להתפתחות דלקת פרקים ניוונית בעתיד.

מחקרים אחרונים ממשיכים להדגיש את החשיבות של אבחון מדויק, טיפול יעיל ומניעה ממוקדת לניהול מצב זה ביעילות.  התקדמות בהדמיה, טכניקות שיקום והתערבויות כירורגיות שיפרו את התוצאות, אך מודעות ואסטרטגיות מניעה נותרו חיוניות. במאמר "מתיחת רצועה בברך", נדון בנושא בהרחבה. נחקור את הסיבות, הסימפטומים ואפשרויות הטיפול בפציעות רצועות ברך, כולל מתיחת רצועה בברך.

מתיחת רצועה בברך – רקע

מתיחת רצועה בברך (Knee Sprain) היא פציעה שכיחה המתרחשת כאשר הרצועות התומכות במפרק נמתחות מעבר לטווח התנועה התקין שלהן. מאמר סוקר את מצב הידע העדכני (State of the Art) בשנים 2000-2026 בנוגע לפציעות רצועה בברך (Knee Ligament Sprains). הדו"ח נכתב מתוך פרספקטיבה קלינית ומדעית, ומיועד לשמש כמשאב ידע מעמיק. הסקירה מקיפה את ארבעת הרצועות העיקריות (ACL, PCL, MCL, LCL) ואת המבנים הנלווים להן, תוך ניתוח קריטי של הספרות המדעית בנושאי אפידמיולוגיה, דיוק אבחנתי, והמחלוקת בין טיפול שמרני לכירורגי, כולל פרוטוקולים חדשניים כמו ה-Cross Bracing Protocol וקונצנזוס מומחים בינלאומי משנת 2025.

1: אנטומיה פונקציונלית וביומכניקה של מפרק הברך

מפרק הברך הוא המפרק הגדול והמורכב ביותר בגוף האדם. תפקודו התקין תלוי באיזון עדין בין מבנים סטטיים (רצועות) לדינמיים (שרירים).

1.1 המבנה המפרקי ודרגות החופש

תפקוד הברך מאפשר תנועה בשש דרגות חופש (Six Degrees of Freedom): רוטציות (כיפוף/יישור, סיבוב פנימי/חיצוני, וארוס/ואלגוס) ותנועות קוויות (דחיסה/מתיחה, תזוזה קדמית/אחורית, ותזוזה מדיאלית/לטרלית) (Grood & Suntay, 1983). היציבות נשמרת על ידי מערכת רצועות מורכבת.

1.2 הרצועות המייצבות: מבנה ותפקוד

הרצועות הן רקמות חיבור צפופות המורכבות בעיקר מקולגן מסוג I:

2: אפידמיולוגיה ומנגנוני פציעה

2.1 שכיחות ומגמות (2000-2026)

1. ACL – הרצועה הצולבת הקדמית

באוכלוסייה כללית:

מחקר אוכלוסייה גדול (21 שנים) בארה״ב העריך היארעות שנתית מתוקננת של 68.6 קרעי רצועה צולבת קדמית לכל 100,000 שנות־אדם (Sanders et al., 2016). במחקר עדכני יותר המבוסס על מאגר תביעות רפואיות בארה״ב (2010-2020) דווחה היארעות מצטברת של 75.19 קרעי ACL לכל 100,000 שנות־אדם, עם ירידה מתונה לאורך העשור (Bergstein et al., 2025).

מסגרת “ניתוחים” (ACLR) מול “קרעים”

חשוב להבחין: נתוני שחזור רצועה צולבת קדמית משקפים גישה טיפולית/זמינות ניתוחים ולא רק שכיחות פציעה. לכן, לשכיחות “הפציעה” עדיפים מחקרי אוכלוסייה/Claims על פני רישומי ניתוחים (Sanders et al., 2016; Bergstein et al., 2025).

2. PCL – הרצועה הצולבת האחורית (פגיעה מבודדת)

פגיעה מבודדת ב־PCL נדירה משמעותית ביחס ל־ACL. סקירה עדכנית מציינת שההיארעות השנתית המדווחת של פגיעות PCL מבודדות היא סביב ~2 ל־100,000 אנשים לשנה (Knapik et al., 2022). המשמעות הקלינית: חלק גדול מפגיעות PCL בפועל מופיעות כחלק מפגיעה משולבת/רב־רצועתית.

3. MCL / LCL / PCL / ACL בספורט תיכונים (ל־10,000 חשיפות ספורט)

נתוני ניטור פציעות בספורטאי תיכון בארה״ב מספקים אומדן “לפי חשיפה”:

  • רצועה עקיפה פנימית(MCL): 0.80 פציעות לכל 10,000 AE (36.1% מכלל פציעות הברך המדווחות)
  • רצועה צולבת קדמית (ACL): 0.56 לכל 10,000 AE (25.4%)
  • רצועה עקיפה חיצונית (LCL): 0.17 לכל 10,000 AE (7.9%)
  • רצועה צולבת אחורית (PCL): 0.05 לכל 10,000 AE (2.4%)

כל הנתונים לעיל מתוך Swenson et al. (2013).

4. “כל פגיעות הרצועות בברך” באוכלוסייה (2000-2005)

בניו זילנד, ניתוח נתוני תביעות פציעה לאומיים (2000-2005) הראה שכיחות גבוהה של פגיעות רצועות ברך בכלל (כולל רבות שאינן דורשות ניתוח), עם פירוט לפי קטגוריות טיפוליות (Gianotti et al., 2009). זה מקור שימושי כשכותבים על הנטל הכולל של פגיעות רצועתיות, אך הוא אינו מפרק תמיד לפי רצועה ספציפית כפי שנעשה במחקרי ACL ייעודיים.

5. פציעות רב־רצועתיות / Knee Dislocation

אלו נדירות באוכלוסייה אך בעלות חשיבות גבוהה בגלל סיכון נלווה (וסקולרי/עיצבי):

  • בגרמניה דווחה היארעות שנתית של כ־0.44-0.54 ל־100,000 תושבים (Weber et al., 2024).
  • מחקר אחר (2002-2021) דיווח סדר גודל של ~0.6 ל־100,000 לשנה (Vistisen et al., 2025).
לסיכום:

פציעות רצועה צולבת קדמית הן הנחקרות ביותר, עם כ-400,000 שחזורים שנתיים בארה"ב. נשים נמצאות בסיכון מוגבר משמעותית לפציעות אלו (Logerstedt et al., 2017). לעומת זאת, פציעות MCL הן השכיחות ביותר באופן אבסולוטי אך מטופלות לרוב שמרנית. פציעות LCL ו-PCL נדירות יותר; מחקר אורך של 17 עונות כדורגל מקצועני הראה כי שיעור פציעות אלו ירד עם השנים, כאשר רובן מתרחשות במשחקים ולא באימונים עקב האינטנסיביות הגבוהה (Lundblad et al., 2020).

2.2 מנגנוני פציעה

  • רצועה צולבת קדמית: לרוב ללא מגע (Non-contact), במנגנון של האטה ושינוי כיוון עם ברך ביישור כמעט מלא ובוואלגוס.
  • רצועה עקיפה חיצונית: לרוב טראומה ישירה ("Dashboard injury") או נפילה על ברך כפופה (Gao et al., 2025).
  • רצועה צולבת אחורית: לרוב שילוב של מכה לברך הפנימית (Varus force) עם יישור יתר (Sobota et al., 2025).

3: גורמים לפציעות ברצועות הברך

פציעות ברצועות הברך יכולות להתרחש בגלל גורמים שונים. בין יתר הגורמים נציין:

  • טראומה הנגרמת מפציעות ספורט תאונות או נפילות עלולה לגרום לפציעה של אחת או יותר מהרצועות בברך.
  • שימוש יתר על רקע פעילויות חוזרניות כגון ריצה או קפיצה עלול לפגוע ברצועות בברך

3.1 גורמי סיכון לפציעות ברצעות הברך

בין יתר גורמי הסיכון למצב של מתיחת רצועה בברך נציין:

  • שרירים חלשים סביב מפרק הברך עלולים להיכשל במתן תמיכה ויציבות נאותים. בכך גדל הסיכון לתקינות הרצועות.
  • גמישות מופחתת ושרירים תפוסים יכולים להגביל את תנועת המפרקים ולהגדיל את הסיכון לשלמות הרצועות.
  • שליטה עצבית-שרירית לקויה
  • טכניקת ריצה או הליכה לקויים, במיוחד פרונציה מוגזמת (גלגול מוגזם פנימה של כף הרגל), עלולה להגביר את העומס על הברך ולסכן את הרצועות.
  • ככל שאנשים מתבגרים הרצועות מאבדות גמישות וכוח, והופכים מועדים למתיחה או לקרע במצבים של ללחץ או כוח מוגזמים.
  • מגדר נשי הוא אחד מגורמי הסיכון המדווחים ביותר לפציעות רצועות בברך, במיוחד ברצועה הצולבת הקדמית (ACL).
  • שינויים הורמונליים.
  • ענפי ספורט הכוללים בין היתר האטה ושינויי כיוון, סיבובי ציר, נחיתות מקפיצות, עצירות פתאומיות ועוד מעלים את הסבירות לפציעות ברכיים.
  • השמנת יתר ועודף משקל מעלים את הסבירות לפציעות רצועות בברך.
  • נעילת נעליים שאינן מתאימות כראוי, המשטח שעליו משחקים ועוד.

4: סימנים ותסמינים של מתיחה ברצועות הברך

הסימפטומים של פציעות ברצועת הברך יכולים להשתנות בהתאם לרצועה הספציפית שנפגעה וחומרת הפגיעה. עם זאת, כמה סימנים ותסמינים נפוצים כוללים:

כאב ורגישות

אנשים עם פציעות ברצועת הברך חווים לעתים קרובות כאב ורגישות באזור הפגוע. עוצמת הכאב יכולה לנוע בין קלה לחמורה, בהתאם לחומרת הפציעה.

נפיחות ושטפי דם

נפיחות ושטפי דם סביב מפרק הברך הם תסמינים שכיחים של פציעות רצועות. נוכחות של נפיחות ושינוי צבע מצביעה על תגובה דלקתית.

חוסר יציבות או קריסה

תחושה של חוסר יציבות או קריסת הברך עלולה להתרחש. אלה גורמים לקושי בהליכה או בנשיאת משקל על הרגל הפגועה. חוסר יציבות זה נובע לעתים קרובות מהפגיעה בשלמות הרצועה בברך.

צליל קריעה או חריקות

אנשים מסוימים עשויים לשמוע צליל של קריעה בזמן מתיחה או קרע של הרצועה בברך. רעשים וחריקות עלולות להישמע גם במהלך תנועת הברך לאחר פציעת הרצועה. רעשים וחריקות אלה יכולים להצביע על נזק לרצועה או על חוסר יציבות.

טווח תנועה מוגבל

פציעות בברך ובכלל זה מתיחת רצועה בברך יכולות להגביל את טווח התנועה הרגיל של מפרק הברך. אנשים עשויים למצוא את זה מאתגר לכופף או ליישר את הברך באופן מלא.

חולשת שרירים ונוקשות

מתיחת רצועה בברך עלולה להוביל לחולשת שרירים ונוקשות באזור סביב הברך. חולשה זאת שהולכת ומחמירה ככל שאנו נמנעים מלהשתמש במפרק עלולה להשפיע על הניידות והתפקוד הכללי.

5: אבחון קליני ודימות

האבחנה של מתיחת רצועה בברך מבוססת על היסטוריה קלינית, בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה:

5.1 היסטוריה קלינית

בשלב הזה נאסוף מידע על ההיסטוריה הרפואית של המטופל, כולל:

  • פרטי הפציעה, פציעות ברכיים קודמות וכל תסמין רלוונטי.
  • נלמד על הופעת ומיקום הכאב, נוכחות של נפיחות או חוסר יציבות, ואת המגבלות התפקודיות. כל אלה יסייעו בהבנת ההקשר והגורמים האפשריים לפגיעה הנוכחית ברצועה.

5.2 בדיקה גופנית

הבדיקה הגופנית כוללת הערכת מפרק הברך לסימני נפיחות, רגישות, חוסר יציבות וטווח תנועה. בדיקות ספציפיות עשויות להתבצע כדי להעריך את שלמות הרצועות ולזהות אזורים מדאיגים. סקירות שיטתיות מדגישות את החשיבות של שילוב מבחנים קליניים:

  • Lachman Test: המבחן המדויק ביותר ל-ACL במצב אקוטי (רגישות >85%) (Katz et al., 2013).
  • Lever Sign (Lelli's Test): מבחן חדש יחסית המראה דיוק גבוה בשלילת פציעה (Jarbo et al., 2017).
  • Pivot Shift: ספציפי מאוד לקרע ב-ACL (כמעט 100%), אך קשה לביצוע ללא הרדמה.
  • Dial Test: קריטי להבחנה בין פגיעת PCL מבודדת לפגיעה משולבת עם ה-PLC (Chahla et al., 2019).

5.3 דימות (MRI)

ה-MRI הוא הסטנדרט לאישוש האבחנה ולזיהוי פגיעות נלוות (מניסקוס, סחוס). עם זאת, מחקרים אחרונים מראים כי לעיתים הממצאים הרדיולוגיים אינם תואמים את הקליניקה, במיוחד לאחר החלמה ספונטנית חלקית (Filbay et al., 2023).

6: הרצועה הצולבת הקדמית (ACL) – פרדיגמות חדשות

הטיפול בקרע ב-ACL עבר מהפכה, עם עדויות גוברות ליכולת הריפוי העצמי של הרצועה תחת פרוטוקולים מסוימים.

6.1 שמרני מול כירורגי

מחקר ה-KANON המפורסם ומחקרים עוקבים הראו כי אין הבדל מובהק בתוצאות דיווח-עצמי (KOOS) בין מטופלים שעברו שיקום עם אופציה לניתוח מאוחר לבין אלו שנותחו מיד (Frobell et al., 2013). מחקר עדכני משנת 2025 על קוהורט ארצי הראה כי כשני שליש מהמטופלים שנבחרו לטיפול שמרני הצליחו להימנע מניתוח לאחר שנתיים, עם תוצאות תפקודיות מצוינות (Kooy et al., 2025).

6.2 Cross Bracing Protocol (CBP)

אחד החידושים המרעישים ביותר הוא פרוטוקול ה-CBP. מחקר שפורסם ב-British Journal of Sports Medicine הראה כי קיבוע הברך ב-90 מעלות כיפוף למשך 4 שבועות לאחר הפציעה (דבר המקרב את קצוות הרצועה הקרועה) הוביל לריפוי מלא (המשכיות סיבים ב-MRI) ב-90% מהמקרים בקרב קבוצת המחקר. מטופלים עם סימני ריפוי הראו תפקוד טוב יותר ואיכות חיים גבוהה יותר מאלו שעברו שחזור כירורגי (Filbay et al., 2023).

7: הרצועה העקיפה הפנימית (MCL)

7.1 ניהול פציעות MCL

רוב פציעות ה-MCL, כולל מדרגה III (קרע מלא), מטופלות בהצלחה באופן שמרני. סקירה שיטתית משנת 2024 איששה כי אין יתרון לניתוח ברוב המקרים המבודדים (Shultz et al., 2024). הטיפול כולל סד צירים ושיקום פונקציונלי מוקדם.

7.2 אינדיקציות לניתוח

ניתוח מומלץ במקרים של פגיעות משולבות (Multi-ligament), קרעים דיסטליים (Tibial avulsion) שבהם רצועה נלכדת (Stener-like lesion), או אי-יציבות כרונית (Shultz et al., 2024).

8: הרצועה הצולבת האחורית (PCL)

8.1 קונצנזוס בינלאומי 2025

בשנת 2025 פורסם קונצנזוס מומחים בינלאומי (17 מדינות) לניהול פציעות PCL. ההמלצות העיקריות כוללות:

  • אבחון: חשיבות הדמיית Stress Radiography לאומת מידת התזוזה האחורית.
  • טיפול: קרעים מבודדים בדרגה I ו-II מטופלים שמרנית. דרגה III חריפה עשויה להיות מטופלת שמרנית עם סד דינמי (PCL Jack Brace) הדוחף את השוק קדימה.
  • שיקום: דגש על חיזוק ארבע-ראשי והימנעות מוחלטת מהפעלת המסטרינגס בשלבים הראשונים (Gao et al., 2025).

9: הפינה הפוסטרו-לטרלית (PLC)

פציעות PLC הן המורכבות ביותר ולרוב דורשות התערבות ניתוחית. פספוס באבחון PLC הוא גורם מוביל לכישלון שחזורי ACL. הקונצנזוס המדעי הוא שפציעות דרגה III דורשות שחזור אנטומי (Reconstruction) ולא תיקון (Repair) בשלב האקוטי (תוך 3 שבועות) כדי למנוע אי-יציבות כרונית ועיוות ב-Varus (Chahla et al., 2019; Sobota et al., 2025).

10: עקרונות השיקום וחזרה לספורט

השיקום המודרני מבוסס על קריטריונים (Criterion-based) ולא על זמן.

10.1 שלבי השיקום

  • שלב אקוטי: הורדת נפיחות, השגת יישור מלא (ב-ACL), והפעלת שריר הארבע-ראשי למניעת אינהיביציה (AMI).
  • שלב ביניים: חיזוק בשרשרת קינמטית סגורה, שיפור פרופריוספציה ונשיאת משקל מלאה.
  • שלב מתקדם: כוח מתפרץ, פליאומטריה ותרגילים ספציפיים לספורט (Mass General Hospital, 2021).

10.2 קריטריונים לחזרה לספורט (RTS)

מתיחה של רצועה בברך
מתיחה של רצועה בברך

חזרה בטוחה דורשת עמידה בסוללת מבחנים: סימטריה של >90% בכוח ארבע-ראשי והמסטרינגס, הצלחה במבחני קפיצה (Hop Tests), ומדדים פסיכולוגיים של מוכנות (כגון שאלון ACL-RSI). חזרה מוקדמת (לפני 9 חודשים) מעלה דרמטית את הסיכון לקרע חוזר (Grindem et al., 2016; Paterno et al., 2014).

11: מניעת מתיחת רצועה בברך – תוכניות נוירומוסקולריות

11.1 יעילות תוכנית FIFA 11+

תוכניות חימום מובנות כמו FIFA 11+ הוכחו כמפחיתות את שיעור פציעות ה-ACL בעד 50%. היעילות תלויה בהיענות (Compliance) – ביצוע התוכנית לפחות פעמיים בשבוע הוא קריטי להשגת האפקט המגן (Sadigursky et al., 2017; Thorborg et al., 2017).

11.2 תרגיל קופנהגן (Copenhagen Adduction Exercise)

תרגיל זה הוכח כיעיל לחיזוק שרירי המקרבים (Adductors) ולמניעת פציעות מפשעה, אך יש לו חשיבות גם בייצוב האגן והברך ומניעת פציעות משניות (Harøy et al., 2019).

12: השלכות ארוכות טווח (Osteoarthritis)

הקשר בין פציעות רצועה להתפתחות דלקת מפרקים ניוונית (OA) הוא חזק ומטריד. כ-50% מהמטופלים יפתחו OA תוך 10-20 שנה מהפציעה (Lohmander et al., 2007). באופן מפתיע, שחזור כירורגי של ה-ACL אינו מפחית את הסיכון להתפתחות OA בהשוואה לטיפול שמרני, כפי שעולה מסקירות שיטתיות ארוכות טווח (Filbay et al., 2023; Rothrauff et al., 2020). גורמי הסיכון העיקריים ל-OA הם כריתת מניסקוס ופגיעה בסחוס בזמן הטראומה הראשונית (Lie et al., 2019).

13: סיכום

מתיחת רצועה בברך, יכולה להשפיע באופן משמעותי על הניידות ואיכות החיים של הפצוע. הבנת הגורמים, הסימפטומים ואפשרויות הטיפול בפציעה זאת חיונית לניהול והחלמה יעילים. הטיפול בפציעות רצועה בברך מחייב גישה מותאמת אישית. בעוד שהאופציה הניתוחית נותרת חיונית במקרים של אי-יציבות ניכרת ופציעות משולבות, העדויות המצטברות בשנים האחרונות (2020-2026) מחזקות את מקומו של הטיפול השמרני והביולוגי (כגון פרוטוקול CBP) ואת חשיבות המניעה הראשונית. ניתן לצמצם את הסיכון לפציעות רצועות בברך על ידי נקיטת אמצעי מניעה, הקפדה על כללי אימון גופני נכונים ופנייה לטיפול בזמן.

References:

Bergstein, V. E., Au, U., Hwang, M., & Fu, H. (2025). Decreasing incidence of anterior cruciate ligament tears and increasing utilization of anterior cruciate ligament reconstruction in the United States from 2010 to 2020. Arthroscopy: The Journal of Arthroscopic & Related Surgery.

Chahla, J., Murray, I. R., Robinson, J., Lagae, K., Margheritini, F., Fritsch, B.,… & LaPrade, R. F. (2019). Posterolateral corner of the knee: an expert consensus statement on diagnosis, classification, treatment, and rehabilitation. Knee Surgery, Sports Traumatology, Arthroscopy, 27, 2520-2529.

Filbay, S. R., Dowsett, M., Jomaa, M. C., Rooney, J., Sabharwal, R., Lucas, P.,… & Cross, T. (2023). Healing of acute anterior cruciate ligament rupture on MRI and outcomes following non-surgical management with the Cross Bracing Protocol. British Journal of Sports Medicine, 57(23), 1490-1497.

Frobell, R. B., Roos, H. P., Roos, E. M., Roemer, F. W., Ranstam, J., & Lohmander, L. S. (2013). Treatment for acute anterior cruciate ligament tear: five year outcome of randomised trial. BMJ, 346, f232.

Gao, S., Meng, J., Zeng, C., Monllau, J. C., LaPrade, R. F., Taft, T. N.,… & Rodeo, S. A. (2025). Management of posterior cruciate ligament injuries: An expert consensus from 17 countries. International Journal of Surgery, 111(6), 4080-4085.

Gianotti, S. M., Marshall, S. W., Hume, P. A., & Bunt, L. (2009). Incidence of anterior cruciate ligament injury and other knee ligament injuries: A national population-based study. Journal title as indexed in PubMed.

Grood, E. S., & Suntay, W. J. (1983). A joint coordinate system for the clinical description of three-dimensional motions: application to the knee. Journal of Biomechanical Engineering, 105(2), 136-144.

Harøy, J., Clarsen, B., Wiger, E. G., Øyen, M. G., Serner, A., Thorborg, K.,… & Bahr, R. (2019). The Adductor Strengthening Programme prevents groin problems among male football players: a cluster-randomised controlled trial. British Journal of Sports Medicine, 53(3), 150-157.

Knapik, D. M., et al. (2022). Global variation in isolated posterior cruciate ligament injury (review/summary of incidence reports).

Kooy, C. E. v. W., et al. (2025). Non-operative treatment of anterior cruciate ligament injuries: two-thirds avoid surgery at 2-year follow-up in a nationwide cohort. British Journal of Sports Medicine, 59.

LaPrade, R. F., Engebretsen, A. H., Ly, T. V., Johansen, S., Wentorf, F. A., & Engebretsen, L. (2007). The anatomy of the medial part of the knee. The Journal of Bone & Joint Surgery, 89(9), 2000-2010.

Lie, M. M., Risberg, M. A., Storheim, K., Engebretsen, L., & Øiestad, B. E. (2019). What’s the rate of knee osteoarthritis 10 years after anterior cruciate ligament injury? An updated systematic review. British Journal of Sports Medicine, 53(18), 1162-1167.

Logerstedt, D. S., Scalzitti, D., Risberg, M. A., Engebretsen, L., Webster, K. E., Feller, J.,… & McDonough, C. M. (2017). Knee stability and movement coordination impairments: knee ligament sprain revision 2017. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 47(11), A1-A47.

Lohmander, L. S., Englund, M., Dahl, L. L., & Roos, E. M. (2007). The long-term consequences of anterior cruciate ligament and meniscus injuries: osteoarthritis. The American Journal of Sports Medicine, 35(10), 1756-1769.

Lundblad, M., Hägglund, M., Thomeé, C., Hamrin Senorski, E., Ekstrand, J., Karlsson, J., & Waldén, M. (2020). Epidemiological data on LCL and PCL injuries over 17 seasons in men’s professional soccer. Open Access Journal of Sports Medicine, 11, 47-54.

Mass General Brigham. (2021). Rehabilitation Protocol for Anterior Cruciate Ligament (ACL) Reconstruction. Mass General Sports Physical Therapy.

Rothrauff, B. B., Jorge, A., de Sa, D., Kay, J., Fu, F. H., & Musahl, V. (2020). Anatomic ACL reconstruction reduces risk of post-traumatic osteoarthritis: a systematic review with minimum 10-year follow-up. Knee Surgery, Sports Traumatology, Arthroscopy, 28, 1072-1084.

Sadigursky, D., Braid, J. A., De Lira, D. N. L., Machado, B. A. B., Carneiro, R. J. F., & Colavolpe, P. O. (2017). The FIFA 11+ injury prevention program effectiveness in reducing football injuries: a systematic review. BMC Sports Science, Medicine and Rehabilitation, 9(1), 18.

Sanders, T. L., et al. (2016). Incidence of anterior cruciate ligament tears and reconstruction: A 21-year population-based study. The American Journal of Sports Medicine.

Shultz, C. L., Poehlein, E., Morriss, N. J., Green, C. L., Hu, J., Lander, S.,… & Lau, B. C. (2024). Nonoperative Management, Repair, or Reconstruction of the Medial Collateral Ligament in Combined Anterior Cruciate and Medial Collateral Ligament Injuries – Which Is Best? A Systematic Review and Meta-analysis. The American Journal of Sports Medicine, 52(2), 522-534.

Sobota, J., Arras, C., Frings, J., Sobota, M., Frosch, K. H., & Krause, M. (2025). Injury of the posterolateral corner of the knee does not lead to higher intra-articular external tibial rotation in the MRI. Journal of Experimental Orthopaedics, 12, e70360.

Swenson, D. M., Yard, E. E., Fields, S. K., & Comstock, R. D. (2013). Epidemiology of knee injuries among U.S. high school athletes, 2005/06-2010/11. Medicine & Science in Sports & Exercise.

Thorborg, K., Krommes, K. K., Esteve, E., Clausen, M. B., Bartels, E. M., & Rathleff, M. S. (2017). Effect of specific exercise-based football injury prevention programmes on the overall injury rate in football: a systematic review and meta-analysis of the FIFA 11 and 11+ programmes. British Journal of Sports Medicine, 51(7), 562-571.

Vistisen, H. C. S., Clausen, M., Elsoe, R., Said, S. M. A., & Larsen, P. (2025). Incidence and epidemiology of knee dislocation: A cross-sectional, retrospective observational study. Sports Orthopaedics and Traumatology.

Weber, J., et al. (2024). Knee joint dislocations – Current epidemiology and treatment in Germany. Acta Orthopaedica / related indexing (as cited).