מתיחת רצועה בברך

מתיחת רצועה בברך היא סיבה שכיחה לכאב ותסמינים נוספים. ‍הברך היא מפרק מורכב הממלא תפקיד מכריע ביכולתנו ללכת, לרוץ ולעסוק בפעילויות גופניות שונות. עם זאת, מפרק זה מועד גם לפציעות, בעיקר ברצועות שלו. הרצועות הללו בנויות מרקמת חיבור המחברות את עצמות הברך ומספקות יציבות. במאמר "מתיחת רצועה בברך", נדון בנושא בהרחבה. נחקור את הסיבות, הסימפטומים ואפשרויות הטיפול בפציעות רצועות ברך, כולל מתיחת רצועה בברך.

מתיחת רצועה בברך – רקע אנטומי

פציעות של אחת או יותר מהרצועות בברך היא פציעה שכיחה במיוחד בקרב ספורטאים ואנשים פעילים. מתיחת רצועה בברך עלולה לגרום בין היתר לכאבי ברכיים, נפיחות ומגבלות תנועה ותפקוד. המתיחה של הרצועה בברך נגרמת לרוב בגלל חבלה טראומטית או שימוש יתר. בארצות הברית, השכיחות השנתית של פציעות רצועות ברך מוערכת:

• 70,000 פציעות של ACL
• 40,000 פציעות של MCL
• 20,000 פציעות ACL/MCL משולבות

שכיחות פציעת הרצועה הצולבת האחורית והרצועה הצידית החיצונית (נפגעות בשכיחות נמוכה יחסית) היא:

• פציעות LCL מהוות 7.9% מכלל פציעות הרצועות בברכיים
• ופציעות PCL מהוות רק 2.4% מכלל פציעות הרצועות בברכיים

גורמי סיכון לפציעה זאת כוללים בין היתר את גיל, מגדר נשי, מדד מסת הגוף, מבנה אנטומי של המפרקים ועוד.

האבחנה של נקע ברצועת הברך מתבססת על היסטוריה ובדיקה גופנית. במידת בצורך ובעיקר כדי לשלול הפרעות אחרות נפנה לביצוע בדיקות הדמיה. הטיפול בתסמינים על רקע מתיחת רצועה בברך תלוי בסוג ודרגת הפציעה. ברוב המקרים, הטיפול השמרני ובכלל זה טיפול כירופרקטי נותן מענה יעיל לפציעה זאת. בחלק קטן מהמקרים תידרשנה התערבויות רפואיות כאלה ואחרות ובכללן ניתוחים.

הרצועות העיקריות בברך

במפרק הברך ממוקמות ארבע רצועות עיקריות, שכל אחת מהן משרתת תפקיד מסוים:

הרצועה הצולבת הקדמית (ACL)

ממוקמת במרכז הברך ושולטת בסיבוב ובתנועה קדימה של עצם השוק. רצועה זאת נוטה להימתח ולהיקרע לעתים קרובות במהלך תנועות פיתול פתאומיות או פעילויות בעלות השפעה גבוהה.

רצועה צולבת אחורית (PCL)

ממוקמת בחלק האחורי של הברך ושולטת בתנועה לאחור של עצם השוק. בהשוואה ל-ACL רצועה זאת נוטה פחות לפציעות אך עלולה להיפגע בפגיעה ישירה או טראומה חזקה.

הרצועה הצידית התיכונה (MCL)

מספקת יציבות לצד הפנימי של הברך. היא נפגעת לעתים קרובות כתוצאה ממכה בצד החיצוני של הברך, תופעה נפוצה בענפי ספורט כמו הוקי או כדורגל.

הרצועה הצידית החיצונית (LCL)

מעניקה יציבות לצד החיצוני של הברך. הוא נפגע פחות מכיוון שהיא מוגנת על ידי הרגל הנגדית.

סיבות לפציעות ברצועות הברך

פציעות ברצועות הברך יכולות להתרחש בגלל גורמים שונים. בין יתר הגורמים נציין טראומה, שימוש יתר, חולשת שרירים, גמישות מופחתת וצורת ריצה לא נכונה. להלן פירוט מורחב של הגורמים הללו:

טראומה

פציעות ברצועות הברך יכולות לנבוע מאירועים טראומטיים כגון תאונות דרכים, נפילות או פגיעה ישירה במפרק הברך. כוחות פתאומיים אלה יכולים לגרום לרצועות להימתח יתר על המידה או להיקרע.

שימוש יתר

עיסוק בפעילויות חוזרות או בעצימות גבוהה מבלי לאפשר מנוחה והתאוששות נאותות עלול להכריע את מפרק הברך, ולהוביל למתיחות ברצועות או נקעים. פעילויות כמו ריצה או קפיצה יכולות להפעיל לחץ מוגזם על הרצועות לאורך זמן.

חולשת שרירים

שרירים חלשים סביב מפרק הברך עלולים להיכשל במתן תמיכה ויציבות נאותים, מה שמגדיל את הסיכון לפציעות רצועות. חיזוק השרירים באמצעות תרגילים ממוקדים יכול לסייע במניעת פציעות כאלה.

גמישות מופחתת

שרירים תפוסים יכולים להגביל את תנועת המפרקים ולתרום לחולשות תפקודיות במפרק הברך. חולשה תפקודית של הברך מגדילה את הסבירות לפציעות ברכיים ובכלל זה מתיחת רצועה בברך.

טכניקת ריצה

ריצה או הליכה לא נכונים, במיוחד פרונציה מוגזמת (גלגול מוגזם פנימה של כף הרגל), עלולה להפעיל לחץ מוגבר על מפרק הברך. לחץ כזה מעלה את הסבירות לפציעות ברכיים ובכלל זה מתיחת רצועה בברך.

גורמי סיכון לפציעות ברכיים

גורמי הסיכון לנקע ברצועות הברך כוללים:

גיל

הגיל שלנו הוא אחד הגורמים שיכולים להשפיע על הסיכון לפציעות רצועות בברך. ככל שאנשים מתבגרים, הרצועות שלהם נוטות לאבד גמישות וכוח, מה שהופך אותם מועדים יותר למתיחה או לקרע במצבים של ללחץ או כוח מוגזמים.

מגדר נשי

מין האישה הוא אחד מגורמי הסיכון המדווחים ביותר לפציעות רצועות בברך, במיוחד ברצועה הצולבת הקדמית (ACL). מספר מחקרים הראו כי לספורטאיות יש שכיחות גבוהה יותר של פציעות ACL לעומת ספורטאים גברים באותם ענפי ספורט. הסיבות להבדל מגדרי זה אינן מובנות במלואן, אך כמה גורמים אפשריים כוללים גורמים אנטומיים, הורמונליים, ביומכניים, עצביים-שריריים וסביבתיים.

סוגי ספורט

השתתפות בענפי ספורט מסוימים מעלים את הסבירות לפציעות ברכיים. ענפי ספורט אלה כוללים בין היתר האטה ושינויי כיוון, סיבובי ציר, נחיתות מקפיצות, עצירות פתאומיות ועוד. הסבירות לפציעות רצועות בברך עולה גם מענפי ספורט שבהם קיים סיכוי גבוה לחבטה ישירה בברך או התנגשות, כגון תיקול בכדורגל

השמנה ומשקל עודף

השמנת יתר ועודף משקל מעלים את הסבירות לפציעות רצועות בברך. הוכח שמדד מסת גוף גבוה מעלה את הסיכון לפציעה במיוחד, של הרצועה הצולבת הקדמית (ACL).

גורמי סיכון נוספים כוללים:

מבנה אנטומי, רפיון מפרקים, כוח שרירים, שליטה עצבית-שרירית, שינויים הורמונליות, נעילת נעליים שאינן מתאימות כראוי, המשטח שעליו משחקים, שימוש בדפוסי תנועה לקויים, כגון הזזת הברכיים פנימה במהלך סקוואט וגורמים ספציפיים לספורט.

תסמינים של פציעות ברצועות הברך

הסימפטומים של פציעות ברצועת הברך יכולים להשתנות בהתאם לרצועה הספציפית שנפגעה וחומרת הפגיעה. עם זאת, כמה סימנים ותסמינים נפוצים כוללים:

כאב ורגישות

אנשים עם פציעות ברצועת הברך חווים לעתים קרובות כאב ורגישות באזור הפגוע. עוצמת הכאב יכולה לנוע בין קלה לחמורה, בהתאם לחומרת הפציעה.

נפיחות ושטפי דם

נפיחות ושטפי דם סביב מפרק הברך הם תסמינים שכיחים של פציעות רצועות. נוכחות של נפיחות ושינוי צבע מצביעה על תגובה דלקתית.

חוסר יציבות או קריסה

תחושה של חוסר יציבות או קריסת הברך עלולה להתרחש. אלה גורמים לקושי בהליכה או בנשיאת משקל על הרגל הפגועה. חוסר יציבות זה נובע לעתים קרובות מהפגיעה בשלמות הרצועה בברך.

צליל קריעה או חריקות

אנשים מסוימים עשויים לשמוע צליל של קריעה בזמן מתיחה או קרע של הרצועה בברך. רעשים וחריקות עלולות להישמע גם במהלך תנועת הברך לאחר פציעת הרצועה. רעשים וחריקות אלה יכולים להצביע על נזק לרצועה או על חוסר יציבות.

טווח תנועה מוגבל

פציעות בברך ובכלל זה מתיחת רצועה בברך יכולות להגביל את טווח התנועה הרגיל של מפרק הברך. אנשים עשויים למצוא את זה מאתגר לכופף או ליישר את הברך באופן מלא.

חולשת שרירים ונוקשות

מתיחת רצועה בברך עלולה להוביל לחולשת שרירים ונוקשות באזור סביב הברך. חולשה זאת שהולכת ומחמירה ככל שאנו נמנעים מלהשתמש במפרק עלולה להשפיע על הניידות והתפקוד הכללי.

אבחון פגיעות ברצועות הברך

האבחנה של מתיחת רצועה בברך מבוססת על היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה:

היסטוריה רפואית

בשלב הזה נאסוף מידע על ההיסטוריה הרפואית של המטופל, כולל פרטי הפציעה, פציעות ברכיים קודמות וכל תסמין רלוונטי. נלמד על הופעת ומיקום הכאב, נוכחות של נפיחות או חוסר יציבות, ואת המגבלות התפקודיות. כל אלה יסייעו בהבנת ההקשר והגורמים האפשריים לפגיעה הנוכחית ברצועה.

בדיקה גופנית

הבדיקה הגופנית כוללת הערכת מפרק הברך לסימני נפיחות, רגישות, חוסר יציבות וטווח תנועה. בדיקות ספציפיות עשויות להתבצע כדי להעריך את שלמות הרצועות ולזהות אזורים מדאיגים.

בדיקות הדמיה

ניתן להשתמש בבדיקות הדמיה כדי לאשר את האבחנה, לשלול סיבות אחרות לכאבי ברכיים ולהעריך את היקף הנזק. בדיקות הדמיה שעשויות להועיל כוללות צילומי רנטגן, סריקות MRI או אולטרסאונד.

אפשרויות טיפול בפציעות רצועות ברך

הגישה הטיפולית בפציעות רצועות ברך תלויה במספר גורמים. בין הגורמים נמנה את חומרת הפציעה, הרצועה הספציפית שנפגעה והבריאות הכללית ואורח החיים של האדם. אפשרויות הטיפול עשויות לכלול:

טיפול וניהול שמרני

מתיחת רצועה בברך ניתנת לרוב לטיפול שמרני. טיפול שמרני עשוי לכלול בין היתר:

• מנוחה, חבישה, תרופות נגד כאבים ללא מרשם, ותקופה של אימוביליזציה באמצעות סד.
• כירופרקטיקה לשיפור טווח התנועה ולהשבת היציבות והתפקוד של הברך

במקרה של כישלון הטיפול השמרני (נדיר) או פציעות נלוות יופנה החולה לטיפול רפואי. טיפול זה עשוי לכלול:

• תרופות אנטי דלקתיות, טיפול פלזמה עשירה בטסיות דם (PRP), התערבות כירורגית

החלמה ושיקום

החלמה מפציעה ברצועת הברך דורשת זמן, סבלנות והיצמדות לתוכנית שיקום מקיפה. משך ההחלמה יכול להשתנות בהתאם לחומרת הפציעה ולמחויבותו של הפרט לתהליך השיקום. כמה היבטים מרכזיים של התאוששות ושיקום כוללים:

מנוחה והגנה

מתן אפשרות לרצועה הפגועה להחלים דורש מנוחה והגנה נאותות. הימנעות מפעילויות המפעילות לחץ מוגזם על מפרק הברך היא חיונית בשלבים המוקדמים של ההתאוששות.

חזרה הדרגתית לפעילות

חזרה הדרגתית לפעילות גופנית בהנחיית איש מקצוע בתחום הבריאות חשובה למניעת פציעות חוזרות ולהבטחת חזרה בטוחה לפעילות גופנית סדירה.

שיקום הברך

עבודה עם כירופרקט היא חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום. הכירופרקט שמתמחה בשיקום יפתח תוכנית מותאמת אישית לחיזוק הדרגתי של השרירים, שיפור הגמישות וטווח התנועה ושיפור היציבות הכוללת של מפרקי הברך.

חינוך ושינויים באורח החיים

לימוד טכניקות נכונות לתנועה ופעילות גופנית, כמו גם ביצוע שינויים נחוצים באורח החיים. אלה יכולים לסייע במניעת פציעות עתידיות ברצועות הברך.

מניעת מתיחת רצועה בברך

בעוד שפציעות מסוימות ברצועות הברך עשויות להיות בלתי נמנעות עקב תאונות בלתי צפויות או טראומה, ישנם צעדים שניתן לנקוט כדי להפחית את הסיכון לפציעות כאלה. הנה כמה טיפים למניעה שיש לקחת בחשבון:

חיזוק שרירים סביב הברך

עיסוק בפעילות גופנית סדירה וחיזוק השרירים סביב הברך יכולים לשפר את יציבות המפרקים ולהפחית את הסיכון לפציעות רצועות. שלבו תרגילים המכוונים לשרירי הארבע ראשי, שרירי הערסל ושרירי השוק.

חימום ומתיחות

לפני שעוסקים בפעילות גופנית, חשוב לחמם את הגוף ולמתוח את השרירים כדי להכין אותם לדרישות האימון. זה עוזר לשפר את הגמישות ומפחית את הסיכון של זנים או נקעים.

טכניקה נכונה

הקפידו ללמוד ולתרגל טכניקות נכונות בספורט או בפעילויות הכוללות תנועות ברכיים. זה כולל שמירה על מבנה נכון, שימוש בנעליים מתאימות, והימנעות מתנועות פתאומיות ומוגזמות של פיתול או סיבובי ציר.

התקדמות הדרגתית

כאשר מתחילים ספורט או משטר אימונים חדש, הגדילו בהדרגה לאורך זמן את העצימות ואת משך זמן האימון. הדרגתיות מאפשרת לגוף להסתגל ולהתחזק, ומפחיתה את הסיכון לפציעות הנובעות משימוש יתר.

השתמש בציוד מגן

הקפידו להשתמש בציוד מגן בספורט או בפעילויות עם סיכון גבוה יותר לפציעות ברכיים, כגון ספורט מגע. לבישת ציוד מגן מתאים כמו כריות ברכיים או פלטה יכולה לספק שכבה נוספת של תמיכה ויציבות.

הקשיבו לגופכם

שימו לב לכל סימני אזהרה או אי נוחות במהלך פעילות גופנית. אם אתם חווים כאב או חוסר יציבות בברך, קחו הפסקה ובמידת הצורך פנו לקלינאי שעוסק בתחום פציעות ספורט.

סיכום

מתיחת רצועה בברך, יכולה להשפיע באופן משמעותי על הניידות ואיכות החיים של הפצוע. הבנת הגורמים, הסימפטומים ואפשרויות הטיפול בפציעה זאת חיונית לניהול והחלמה יעילים. ניתן לצמצם את הסיכון לפציעות רצועות בברך על ידי נקיטת אמצעי מניעה, הקפדה על כללי אימון גופני נכונים ופנייה לטיפול בזמן.

References:

Sanders TL Jr., Maradit Kremers H., Bryan AJ., et al. Incidence of anterior cruciate ligament tears and reconstruction: a 21-year population-based study. Am J Sports Med. 2016;44(6):1502-1507.

Sanders TL Jr., Maradit Kremers H., Bryan AJ., et al. Incidence of and risk factors for medial collateral ligament injury: a population-based study. Orthop J Sports Med. 2018;6(4):2325967118763005.

Sanders TL Jr., Maradit Kremers H., Bryan AJ., et al. Epidemiology of posterior cruciate ligament injuries and associated chondral lesions. J Knee Surg. 2018;31(5):396-401.

Hewett TE., Myer GD., Ford KR., et al. Biomechanical measures of neuromuscular control and valgus loading of the knee predict anterior cruciate ligament injury risk in female athletes: a prospective study. Am J Sports Med. 2005;33(4):492-501.

Bunt CW., Jonas CE., Chang JG. Knee pain in adults and adolescents: the initial evaluation. Am Fam Physician. 2018;98(9):576-585.

Logerstedt DS., Di Stasi SL., Grindem H., et al. Self-reported knee function can identify athletes who fail return-to-activity criteria up to 1 year after anterior cruciate ligament reconstruction: a delaware-oslo ACL cohort study. J Orthop Sports Phys Ther. 2014;44(12):914-923.

Mook WR., Miller MD., Diduch DR., et al. Multiple-ligament knee injuries: a systematic review of the timing of operative intervention and postoperative rehabilitation. J Bone Joint Surg Am. 2009;91(12):2946-2957.