קרע בשריר התאומים: גורמים וגורמי סיכון נדונים במאמר הנוכחי. המכונה היסטורית "Tennis Leg", מהווה אתגר אבחוני וטיפולי משמעותי ברפואת ספורט. הוא פציעה הנוטה להתרחש באופן חוזרני ולהפוך לכרונית. שריר התאומים הוא חלק מקבוצת שרירי השוק. קרע בשריר התאומים קורה בדרך כלל במהלך פעילויות היוצרות עומסים קיצוניים על שרירי השוק. פעילויות אלה הכוללות האצה פתאומית, האטה או קפיצה מאפיינות ענפי ספורט כגון טניס, כדורסל או ריצה. הפציעות בשוק נגרמות בגלל מתיחה או קרע בשריר התאומים (סובך) או בשריר הסוליה הממוקם תחתיו. קרע בשריר התאומים מתאפיין בכאב בשוק, המופיע באופן חד, קשיי הליכה, שטף דם ועוד. הרבה מהחולים מתארים את רגע התרחשות הפציעה כפגיעת קליע רובה ברגל.
רגע אחד אתה רץ מלא באנרגיה וברגע השני אתה נבלם בחדות עם כאב חד בשוק. מחקר שנעשה בקרב שחקני כדורגל מצא ששיעור הפציעות בשוק עמד על 13% מכלל הפציעות. מאמץ יתר הוא הגורם העיקרי להתפתחות קרע בשריר התאומים. גורמי הסיכון לקרע כזה בשריר התאומים כוללים בין היתר גיל, מקצוע, סוג הספורט שלכם ועוד. אבחון מהיר ומדויק יאפשר טיפול ושיקום יעילים וימנע מצב של קרעים חוזרים. במקרה של קרע בשריר התאומים אבחון וטיפול מהירים ימנע מהפציעה להיות חוזרנית וכרונית. המאמר מעמיק באסטרטגיות הטיפול השמרני, פרוטוקולי שיקום מבוססי-קריטריונים, ובוחן בפירוט את תפקיד הכירופרקטיקה בניהול הפציעה ובמניעתה, תוך התייחסות לשרשרת הקינטית ולטכניקות גיוס רקמות רכות.
מה מגביר סיכון לקרע בשריר התאומים?
פציעות בשרירי השוק (Calf injuries) תופסות מקום מרכזי בסטטיסטיקה של פציעות שריר-שלד בגפה התחתונה. מבין פציעות אלו, קרע בשריר התאומים (Gastrocnemius strain/tear), המכונה "Tennis Leg" (רגל טניס), מייצג הפרעה קלינית מובחנת, המאתגרת הן באבחנה המבדלת והן בניהול השיקום ארוך הטווח. בעולם הספורט הוא מוכר כגורם מרכזי להיעדרות מאימונים ותחרות, אך הוא נפוץ גם באוכלוסייה הכללית – במיוחד אצל בני 40+ המבצעים מאמץ פתאומי (Meek, 2022; Delgado, 2002).
למרות שהמונח “קרע” נשמע דרמטי, רוב הפגיעות הן קרעים חלקיים בדרגות חומרה שונות, והבנת האנטומיה והביומכניקה של השוק חיונית כדי להבין למה זה קורה, מי בסיכון, ואיך להפחית סיכון להישנות (Green, 2017; Gray, 2025). אף על פי שהמונח נטבע לראשונה במאה ה-19, ההבנה שלנו לגבי הפציעה הזו עברה תמורות משמעותיות בעשור האחרון (2015-2025), בעיקר הודות להתקדמות בטכנולוגיות הדמיה כמו אולטרסאונד (US) ותהודה מגנטית (MRI). מאמר זה מספק סקירה מעמיקה של הפציעה ויציג פרוטוקולי טיפול מבוססי ראיות, החל מהשלב האקוטי ועד לחזרה מלאה לפעילות ספורטיבית (Return to Play – RTP).
ייחודו של מאמר זה הוא בדגש המושם על הפרספקטיבה הכירופרקטית והביומכנית. בעוד שהרפואה הקונבנציונלית מתמקדת לעיתים קרובות בניהול הסימפטומטי ובאיחוי הרקמה המקומית, הגישה הכירופרקטית והשיקומית המתקדמת בוחנת את הפציעה ככשל בשרשרת הקינטית (Kinetic Chain Failure). גישה זו מחייבת ניתוח מעמיק של תפקוד עמוד השדרה המותני, האגן, הברך והקרסול, וכן שימוש בטכניקות ידניות מתקדמות לגיוס רקמות רכות (Soft Tissue Mobilization).
השכיחות של קרע בשריר התאומים
מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שגברים נפגעים בשכיחות גבוהה יותר מנשים, והשיא מופיע בעשור הרביעי והחמישי לחיים (גילאי 30-50). בספורט מקצועני, כגון כדורגל או רוגבי, פציעות שוק מהוות כ-12-13% מכלל פציעות השריר (Green et al., 2017). בקרב ספורטאים, פציעות שוק/תאומים/סולאוס מהוות מקור משמעותי להפסדי זמן אימון ותחרות, עם שונות בזמני ההחלמה לפי סוג השריר, מנגנון הפציעה וחומרתה (Green, 2020).
שכיחות הפציעה בענפי הספורט השונים: טניס, כדורגל וריצה
קרע בשריר התאומים שכיח בצורה מובהקת בענפי ספורט הדורשים שינויי כיוון פתאומיים, האצות חדות ובלימות פתאומיות, כאשר טניס מוביל ברשימת ענפי הספורט המסוכנים לפציעה זו (התופעה אף מכונה בספרות הרפואית "Tennis Leg"). משחק הטניס מאופיין בזינוקים קצרים קדימה ואחורה ובמעברים חדים בין ריצה לעצירה מוחלטת, תנועות המפעילות לחץ גזירה קיצוני על הראש המדיאלי של התאומים (Kelly et al., 2025).
בכדורגל הפציעה נפוצה בעיקר בזמן מאבקי כוח, ספרינטים מתפרצים ובעיטות, בעוד שבריצה חובבנית ומקצועית הפציעות נוטות להיות כרוניות יותר וקשורות לעומסי נפח, אם כי ריצות ספרינט ואמוני עליות מייצרים שיעור גבוה של קרעים חריפים גם כן.
האנטומיה של שריר התאומים: מדוע הוא פגיע לקרעים?
שריר התאומים (Gastrocnemius) הוא השריר השטחי ביותר בחלק האחורי של השוק. יחד עם שריר הסוליה ושריר הפלנטריס, הם יוצרים את קומפלקס ה-Triceps Surae, המתחבר לעצם העקב (Calcaneus) דרך גיד אכילס.
א. מבנה כללי
שריר התאומים (Gastrocnemius) מורכב משני ראשים עיקריים:
- הראש המדיאלי (Medial Head): של התאומים גדול יותר, יורד נמוך יותר דיסטלית, ומייצר כוח רב יותר מהראש הלטרלי. בשל כך, וגם בשל הזוויות הביומכניות בעת הליכה וריצה, הוא נפגע בשכיחות גבוהה הרבה יותר (Nsitem, 2013).
- ראש לטרלי (Lateral head)
שני הראשים מתאחדים עם שריר הסוליה (Soleus) ליצירת גיד אכילס (Achilles tendon). מבחינה תפקודית, זהו “מנוע” מרכזי של כפיפה פלנטרית (דחיפה של כף הרגל מטה) – תנועה חיונית לריצה, קפיצה והאצה (Meek, 2022).
ב. “שריר דו-מפרקי” – נקודת תורפה חשובה
הייחוד הגדול של התאומים הוא שהוא חוצה שני מפרקים:
- מפרק הברך
- מפרק הקרסול
כלומר, הוא מתוח ומשתנה באורכו גם בכיפוף/יישור ברך וגם בתנועת הקרסול. לכן, מצבים כמו ברך ביישור + קרסול בדורסיפלקשן (כף רגל עולה למעלה) יכולים ליצור עומס מתיחה גבוה במיוחד – בדיוק התנוחה שמתרחשת לעיתים ברגעי האצה/בלימה/שינוי כיוון. שילוב של מתיחה תחת עומס גבוה (למשל כשהברך ביישור והקרסול בדורסיפלקשן) מייצר תנאים “מושלמים” להתפתחות קרע בשריר התאומים (Meek, 2022; Delgado, 2002).
ג. אזורי פגיעה אופייניים
בקרעי שרירים רבים (כולל התאומים) האזור הנפגע ביותר הוא:
- החיבור השרירי-גידי (MTJ) – המעבר בין סיבי השריר לרקמת הגיד/אפונברוזה.
סיבה מרכזית: באזור זה יש מעבר חד בתכונות המכאניות (רקמה “אלסטית” של שריר מול רקמה “קשיחה” יותר של גיד), ולכן הוא רגיש יותר לעומסי מתיחה/כיווץ גבוהים ומהירים (Mueller-Wohlfahrt, 2013; Meek, 2022).
המנגנונים של קרע בשריר התאומים: “איך זה קורה בפועל?”
א. פציעה “קלאסית” בזמן תנועה בליסטית
מנגנון שכיח הוא כיווץ חזק ומהיר של התאומים בזמן שהוא מתארך (אקסצנטרי), למשל במצבים של:
- האצה ספרינט
- ניתור וקפיצה
- יציאה מהירה מהמקום
- שינוי כיוון חד
במנגנון כזה העומס על החיבור השרירי-גידי מזנק, והסיכון לקרע עולה (Meek, 2022). במחקר עוקבה באתלטיקה מקצוענית (כדורגל אוסטרלי) נמצא שמנגנון ריצה-קשור שכיח, והאצה הופיעה כמנגנון נפוץ בקרב פציעות ריצה מוגדרות (Gray, 2025).
ב. “Tennis leg” – לא תמיד מה שחשבו
המונח “Tennis leg” תיאר היסטורית כאב חד בשוק האחורית אצל שחקני טניס, אך עבודות הדמיה הראו שלעתים קרובות מדובר בקרע של הראש המדיאלי של התאומים ולעיתים במעורבות של רקמות בין התאומים לסולאוס, כולל נוזל/דם בין-שרירי (Delgado, 2002; Kwak, 2006).
- חשוב קלינית: “Tennis leg” הוא תיאור תסמיני, לא אבחנה אחת, ולכן תמיד נדרשת אבחנה מבדלת (Jamadar, 2002; Delgado, 2002).
ג. פציעות דמויות-תאומים: סוליה, אכילס, פקקת ורידים עמוקים
כאב בשוק האחורית יכול לנבוע גם מ:
- פציעת בשריר הסוליה (לעיתים יותר “עומס יתר” מאשר אירוע חד) (Pedret, 2015)
- קרע בגיד אכילס/קרע חלקי
- פקקת ורידים עמוקים (DVT) – נדיר יותר אך משמעותי (Jamadar, 2002)
לכן “מנגנון” וסיפור המקרה חשובים: האם היה “קליק/פופ”, כאב חד פתאומי בחלק האחורי־מדיאלי של השוק, לעיתים עם תחושת “מכה” או “קריעה”. (Delgado, 2002). האם ניתן להמשיך ללכת, האם יש נפיחות חריגה, וכו’.
גורמי סיכון: מה המחקר מצא (ומה עדיין לא ברור)
סקירה שיטתית זיהתה מספר גורמי סיכון מרכזיים להתפתחות קרע בשריר התאומים (Green & Pizzari, 2017):
א. גיל ופציעה קודמת – הראיות החזקות ביותר
סקירה שיטתית זיהתה שני גורמי סיכון עם התמיכה העקבית ביותר:
- גיל עולה
- היסטוריה של פציעת תאומים/שוק בעבר
(Green, 2017)
זה מתאים גם לתצפיות בשטח: ככל שהגיל עולה יש שינויים ביכולת לספוג עומסים מהירים, והתאוששות מרקמות חיבור איטית יותר; ופציעה קודמת עשויה להשאיר “נקודת תורפה” ברקמה או לשנות דפוסי תנועה ועומסים. רקמת צלקת (Fibrosis) אינה גמישה כמו רקמת שריר בריאה, ויוצרת נקודת תורפה מכנית בגבול שבין הצלקת לשריר הבריא. (Green, 2017; Meek, 2022).
ב. האצה, ריצה וקפיצה: כיצד תנועות מתפרצות גורמות לקרע?
מחקרים עדכניים בספורט מקצועני מצביעים על כך ששינוי חד בעומסים (עלייה חדה בנפח/עצימות, מעבר בין משטחים, או שינוי תדירות אימונים) עלול להתקשר לשיקום ארוך יותר ואף לסיכון פציעה/חזרה איטית (Gray, 2025; Green, 2025).
- במילים פשוטות: גם אם “הגורם” הוא רגע אחד של האצה, הרקע של עומס-יתר מצטבר יכול להכין את הקרקע.
הסיבות לפגיעות הזאת כוללות:
האנטומיה הדו-מפרקית כבסיס לפגיעוּת
שריר התאומים (Gastrocnemius) הוא שריר דו-מפרקי, החוצה הן את מפרק הברך והן את מפרק הקרסול. מבנה אנטומי ייחודי זה מעניק לו יתרון מכני משמעותי בהפקת כוח, אך בו בזמן גם הופך אותו לפגיע במיוחד במהלך תנועות בליסטיות. השריר נדרש להתמודד עם מתח מכני משולב בשני קצותיו; לכן, שינוי פתאומי בזווית של אחד המפרקים משפיע ישירות על אורך סיביו ועל יכולתו לספוג עומסים חיצוניים.
הרכב סיבי השריר והגיוס העצבי המהיר
שריר התאומים מתאפיין בריכוז גבוה במיוחד של סיבי שריר לבנים מסוג 2 (Fast-twitch fibers), האחראים לכיווץ מהיר ועוצמתי. סיבים אלה מופעלים בעצימות מרבית במהלך פעולות מתפרצות, כגון האצה וקפיצה, הדורשות גיוס עצבי מיידי של יחידות מוטוריות. מחקרים עדכניים בתחום הביומכניקה של הספורט, ובהם סקירה שפורסמה בכתב העת Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy (2025), מצביעים על כך שחלק ניכר מהפציעות החריפות מתרחש בראש המדיאלי (הפנימי) של השריר. אזור זה מכיל שיעור גבוה יותר של סיבים מהירים ונחשף למתח גזירה גבוה משמעותית בהשוואה לראש הלטרלי (Halabchi et al., 2024; Gray et al., 2025).
מנגנון הכיווץ האקסצנטרי והעמסת היתר
הגורם הביומכני המרכזי לקרע הוא שילוב בין כיווץ אקסצנטרי מהיר (התארכות השריר תחת עומס) לבין מעבר חד לכיווץ קונצנטרי. במהלך ריצה או קפיצה, כאשר הקרסול נע בכוח לכיוון כפיפה גבית (Dorsiflexion) בעוד הברך מיושרת, שריר התאומים מגיע למתיחה מרבית. הניסיון של מערכת העצבים להפעיל את השריר באופן מיידי במצב מוארך זה יוצר כוחות גזירה פנימיים עצומים. סיבי השריר אינם מצליחים לעמוד במתח המתיחה הקיצוני ובקצב הפקת הכוח הנדרש, ולכן מתרחש כשל מכני חריף המתבטא בקרע של הסיבים (Halabchi et al., 2024).
דינמיקת הפציעה בשלבי ההאצה והיציאה מהמקום
בשלב ההאצה הראשוני בריצה ובספרינט, כף הרגל מייצרת דחף אופקי עוצמתי נגד הקרקע. מחקר אורך בן עשר שנים, שפורסם ב-PubMed (2025) ועקב אחר ספורטאי עילית, מצא כי האצה פתאומית היא אחד ממנגנוני הריצה המרכזיים המובילים לקרעים חריפים בשריר התאומים. נוסף על כך, שינויים חדים בעומסי האימון שקדמו לאירוע מגבירים במידה ניכרת את הסיכון המכני. בשלב היציאה מהמקום, הגידים והחיבורים שבין השריר לגיד נדרשים לאגור ולשחרר אנרגיה אלסטית במהירות רבה. עומס נקודתי חריג זה עלול להוביל לפגיעה ברקמה הרכה באזור החיבור בין השריר לגיד האכילס (Halabchi et al., 2024; Gray et al., 2025).
כוחות בליסטיים ואגירת אנרגיה פנימית בזמן קפיצה
במהלך ניתור או קפיצה, הגוף משתמש במנגנון מחזור המתיחה-כיווץ (Stretch-Shortening Cycle). שלב הנחיתה וההכנה לניתור מותח את מכלול השריר והגיד, והאנרגיה נאגרת ברקמת החיבור האלסטית. כאשר הניתור מתבצע בברך נעולה או כמעט מיושרת, המתח מועבר כמעט במלואו אל סיבי שריר התאומים, ולא אל שריר הסוליה העמוק. קצב העברת האנרגיה הגבוה עלול לחרוג מיכולת הספיגה הפיזיולוגית של השריר ולגרום לקרע, המלווה לעיתים בתחושת "קנאק" חדה או בתחושה כאילו התקבלה מכה ישירה בשוק האחורית (Halabchi et al., 2024; Coffey & Khan, 2023).
הקשר בין תזמון הפציעה לתיאום העצבי-שרירי
סקירות מחקריות עדכניות משנת 2026 מצביעות על הבדל מובהק בין פציעות בשריר הסוליה (Soleus) לבין פציעות בשריר התאומים. בעוד שפציעות בשריר הסוליה נגרמות לרוב מעייפות מצטברת במהלך ריצות ארוכות, קרעים בשריר התאומים נוטים להתרחש דווקא בתחילת הפעילות או מיד לאחר הפסקה. ממצאים אלה מצביעים על כך שחוסר תיאום עצבי-שרירי (Neuromuscular miscoordination) וחימום לקוי, ולאו דווקא עייפות כרונית של הסיבים, עשויים להיות גורמים מרכזיים להתכווצות א-סינכרונית ולכשל מכני במהלך תנועה מתפרצת (Pagan-Rosado et al., 2025).
ג. עייפות, כוח-סבולת, וקיבולת של שריר הסוליה
הספרות הקלינית מדגישה (גם אם לא תמיד עם RCT ישיר) שהשוק האחורית פועלת כיחידה: התאומים מספקים כוח מהיר, הסולאוס תורם לאורך זמן (סבולת/יציבות) ויכולת “לבלוע” עומסים חוזרים. כאשר קיבולת הסולאוס נמוכה, התאומים עלולים “להתאמץ יותר” במצבים של עייפות, במיוחד בריצה ובעליות (Meek, 2022; Pedret, 2015).
ד. השפעת גמישות מוגבלת בקרסול ובשרירי השוק כגורם סיכון
מגבלה בטווח התנועה של הקרסול, ובמיוחד קיצור של כפיפה גבית (Dorsiflexion), מהווה אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לפציעות אקוטיות בקומפלקס שרירי השוק האחוריים. כאשר שרירי השוק וגיד האכילס נוקשים, השריר אינו מסוגל להתרחב בצורה יעילה כדי לספוג את כוחות הבלימה בזמן תנועה בליסטית (Kelly et al., 2025).
במצב זה, העומס המכני המופעל על סיבי השריר בזמן נחיתה או יציאה מהירה מהמקום מרוכז כולו בנקודות תורפה אנטומיות, במקום להתפזר בצורה אחידה לאורך היחידה השרירית-גידית. הנוקשות המבנית מאלצת את שריר התאומים לעבוד בקצה גבול יכולת האלסטיות שלו, דבר שמקצר את שלב הכיווץ האקסצנטרי הבטוח ומעלה דרסטית את ההסתברות לכשל סיבים חריף.
ה. יעילות החימום המקדים בהפחתת הסיכון לקרע בשריר
חימום דינמי וממוקד לפני פעילות גופנית עצימה משפיע ישירות על התכונות המכניות של הרקמה הרכה ומפחית בצורה ניכרת את הסיכון לקרע. מבחינה פיזיולוגית, החימום מעלה את טמפרטורת השריר, משפר את זרימת הדם המקומית ומגביר את ההיענות (Compliance) של סיבי השריר והגידים לעומסי מתיחה.
יתרה מכך, החימום משפר את ההולכה העצבית ואת התזמון של הרפלקסים השריריים, מה שמונע כיווצים א-סינכרוניים פתאומיים שהם הגורם המרכזי לקריעת השריר בזמן תנועות מתפרצות. מחקרים קליניים עדכניים מדגישים כי חימום סטטי ארוך עלול דווקא להפחית את הפקת הכוח ולפגוע ביציבות המפרק, ולכן ההמלצה הרפואית הנוכחית מתמקדת בחימום דינמי המדמה את תנאי המשחק.
ו. גורמים עם ראיות מוגבלות/לא עקביות
בספרות נמצאו קשרים אפשריים אך פחות עקביים (Green, 2017) ל:
- פציעות קודמות אחרות בגפה התחתונה (למשל ירך/ברך)
- מדדי גוף (BMI), גובה/משקל – לרוב לא עקביים
- צד דומיננטי – לרוב לא עקבי
- ליקויי שליטה עצבית־שרירית עשוי לתרום-אך איכות הראיות משתנה בין גורמים שונים (Meek, 2022; Pagan-Rosado, 2025).
כלומר, יש הרבה “חשדות” קליניים, אבל מעט גורמים שנבדקו מספיק טוב כדי לומר שהם מנבאים בבירור.
זיהוי גורמי סיכון אישיים ומניעת פציעות חוזרות
מניעת קרע חוזר דורשת זיהוי מדויק של גורמי הסיכון האישיים של הספורטאי, כאשר הגורם המנבא החזק ביותר לפציעה עתידית הוא היסטוריה של קרע קודם באותו השריר. זיהוי גורמי הסיכון מתבצע באמצעות הערכה ביומכנית של טווחי תנועה, בדיקת כוח סגולית של שרירי השוק במצבי ברך ישרה וכפופה, ובחינת תבניות התנועה והנחיתה של הספורטאי (Green et al., 2025).
כדי להפחית את הסיכון לקרע חוזר, תוכנית השיקום חייבת לכלול חיזוק אקסצנטרי פרוגרסיבי של קומפלקס התאומים והסולאוס, שיפור הגמישות הדינמית של מפרק הקרסול, וניהול עומסי אימון מושכל המונע קפיצות פתאומיות בעצימות הפעילות הגופנית (Praxedes et al., 2026).
השוני במנגנוני הפציעה: שריר התאומים לעומת שריר הסולאוס
מנגנוני הפציעה של שריר התאומים ושריר הסולאוס (Soleus) שונים לחלוטין בשל ההבדלים המבניים והתפקודיים ביניהם. שריר התאומים הוא שריר דו-מפרקי המורכב מאחוז גבוה של סיבים מהירים, ולכן הוא פגיע בעיקר בתנועות מהירות ובליסטיות המערבות את הברך והקרסול יחד (Griffin et al., 2026).
לעומת זאת, שריר הסולאוס הוא שריר חד-מפרקי עמוק המורכב ברובו מסיבים איטיים (Type 1) המותאמים לעמידה ממושכת ומאמצי סיבולת. פציעות בסולאוס מתרחשות בדרך כלל כתוצאה מעייפות מצטברת וריצות נפח ארוכות כאשר הברך כפופה, בניגוד לקרע החריף והפתאומי המאפיין את שריר התאומים בזמן יישור ברך מקסימלי.
למה דווקא הראש המדיאלי נפגע יותר?

במחקר עוקבה של 10 שנים בכדורגל אוסטרלי נמצאה שכיחות גבוהה של פגיעות בראש המדיאלי של שריר התאומים (Gray, 2025).
הסברים אפשריים (לא תמיד מוכחים סיבתית):
- שונות באנטומיה, זוויות כוח ומומנטים
- דפוסי ריצה/האצה שמעמיסים יותר מדיאלית
- קשרים פאשיאליים בין התאומים לסוליה שיכולים להשפיע על אזור “החלקה” ביניהם (Delgado, 2002; Binkert, 2026)
איפה כירופרקטיקה נכנסת לתמונה (בהקשר של גורמי סיכון)?
כירופרקטיקה אינה “מונעת קרע” לבדה, אבל ברמה מעשית כירופרקטים רבים עוסקים ב:
- הערכת דפוסי תנועה והעמסה (למשל מגבלות בקרסול/ברך/ירך)
- שיפור טווחים ותפקוד מפרקי באמצעות מניפולציה/מוביליזציה במידת הצורך
- תרגול, חינוך עומסים וחזרה מדורגת לפעילות
הספרות על טיפול מניפולטיבי לגפה תחתונה קיימת בעיקר ברמת סקירות רחבות (לא ספציפית לקרע תאומים), ומדגישה שונות גדולה באיכות הראיות לפי אבחנה (Brantingham, 2012; Hoskins, 2006). לכן, ראוי להציג את תרומת הכירופרקטיקה כהשלמה (ביומכניקה, תנועה, עומסים), ולא כטיפול יחיד שמחליף שיקום מבוסס-עומס.
אבחנה מבדלת: מצבים רפואיים המדמים קרע בשריר התאומים
קיימים מספר מצבים קליניים בשוק האחורית אשר עלולים להציג תסמינים דומים מאוד לקרע בשריר התאומים ומצריכים אבחנה מבדלת קפדנית. המצב המסוכן ביותר שיש לשלול הוא פקקת ורידים עמוקים (DVT), אשר גורמת לכאב עז, נפיחות ורגישות בשוק ועלולה להיות מסכנת חיים.
מצב שכיח נוסף הוא תסמונת המדור (Compartment Syndrome), הנובעת מעליית לחץ חריגה בתוך המדורים האנטומיים של השוק וחוסמת את אספקת הדם. כמו כן, קרע מלא או חלקי של גיד האכילס, או דלקת חריפה בגיד הפלנטריס העובר במקביל לשריר התאומים, יכולים להטעות את הקלינאי בבדיקה הראשונית בשל דמיון רב במיקום הכאב ובעוצמתו.
סיכום המאמר
קרע בתאומים נובע בדרך כלל משילוב בין אנטומיה “דו-מפרקית”, עומסי האצה/בלימה מהירים, ורגישות של אזור ה-MTJ. גורמי הסיכון הבולטים ביותר במחקר הם גיל ופציעה קודמת, ובשנים האחרונות מתחזקת ההבנה לגבי חשיבות ניהול עומסים והימנעות מקפיצות חדות בעומס. בגישה קלינית מודרנית, הדיוק אינו רק “מה נקרע”, אלא גם “מה הוביל לכך” ואיך לבנות יכולת עומס כדי לצמצם הישנות (Green, 2017; Meek, 2022; Gray, 2025).
References:
Binkert, O. A., Pfirrmann, C. W. A., Fierstra, S., Higashigaito, K., & Rosskopf, A. B. (2025). Classification systems for assessing acute muscle injuries: A retrospective comparison of inter-reader agreements. Skeletal Radiology.
Brantingham, J. W., Bonnefin, D., Perle, S. M., Cassa, T. K., Globe, G., Pribicevic, M., Hicks, M., & Korporaal, C. (2012). Manipulative therapy for lower extremity conditions: Update of a literature review. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 35(2), 127-166.
Ceballos-Laita, L., Jimenez-Del-Barrio, S., Marín-Zurdo, J., Moreno-Calvo, A., & Estébanez-de-Miguel, E. (2019). Effects of dry needling in gastrocnemius muscle trigger points on muscle architecture and strength. Journal of Bodywork and Movement Therapies, 23(4), 776-781.
Cheatham, S. W., Lee, M., Cain, M., & Baker, R. (2016). The efficacy of instrument assisted soft tissue mobilization: a systematic review. The Journal of the Canadian Chiropractic Association, 60(3), 200.
Coffey R, Khan YS. Gastrocnemius Rupture. [Updated 2023 Jul 24]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2023 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/sites/books/NBK560869/
Cooper, J., & Colleagues. (2021). Surgical treatment of medial gastrocnemius tear. Arthroscopy Techniques, 10(3), e675-e679.
Delgado, G. J., Chung, C. B., Lektrakul, N., Azocar, P., Botte, M. J., Coria, D., Bosch, E., & Resnick, D. (2002). Tennis leg: Clinical US study of 141 patients and anatomic investigation of four cadavers with MR imaging and US. Radiology, 224(1), 112-119.
Flecca, D., Tomei, A., Ravazzolo, N., Martinelli, M., & Giovagnorio, F. (2007). US evaluation and diagnosis of rupture of the medial head of the gastrocnemius (tennis leg). Journal of Ultrasound, 10(4), 194-198.
George, J. W., Tunstall, A. C., Tepe, R. E., & Skaggs, C. D. (2006). The effects of active release technique on hamstring flexibility: a pilot study. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 29(3), 224-227.
Gray, C., Pizzari, T., Murphy, M. C., Schache, A. G., Breidahl, W. H., Klinken, S., Bell, T., & Green, B. (2025). Gastrocnemius muscle strain injury characteristics in elite male Australian football players: A 10-year longitudinal cohort study. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 55(10), 681-688.
Green, B. et al. (2025). Gastrocnemius Muscle Strain Injury Characteristics in Elite Male Football Players: A 10-Year Longitudinal Cohort Study. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy.
Green, B., & Pizzari, T. (2017). Calf muscle strain injuries in sport: A systematic review of risk factors for injury. British Journal of Sports Medicine, 51(16), 1189-1194. doi:10.1136/bjsports-2016-097177
Green, B., Lin, M., McClelland, J. A., Semciw, A. I., Schache, A. G., Rotstein, A., Cook, J., & Pizzari, T. (2020). Calf muscle strain injuries in elite Australian Football players: A descriptive epidemiological evaluation. Scandinavian Journal of Medicine & Science in Sports, 30(1), 174-184.
Green, B., Lin, M., McClelland, J. A., Semciw, A. I., Schache, A. G., Rotstein, A. H., Cook, J., & Pizzari, T. (2020). Return to play and recurrence after calf muscle strain injuries in elite Australian football players. The American Journal of Sports Medicine, 48(13), 3306-3315.
Green, B., McClelland, J. A., Semciw, A. I., Schache, A. G., Rotstein, A., Cook, J., & Pizzari, T. (2022). The assessment, management and prevention of calf muscle strain injuries: A qualitative study of the practices and perspectives of 20 expert sports clinicians. Sports Medicine – Open, 8(1), 10.
Green, B., Schache, A. G., & Pizzari, T. (2025). What is a recurrence? The onset, frequency and time loss impact of recurrent calf muscle strain injuries in elite male Australian football players over a decade. BMJ Open Sport & Exercise Medicine, 11(3), e002865.
Griffin, C. et al. (2026). Regional strain behaviour and biomacromechanical interactions of the triceps surae in high-speed tasks. SEMS-Journal / Usono Research.
Hopsyn, J., & Hosek, R. (2012). Chiropractic Management of Lower Extremity Conditions. Topics in Clinical Chiropractic.
Hoskins, W., Pollard, H., & McHardy, A. (2006). Chiropractic treatment of lower extremity conditions: A literature review. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 29(8), 658-671.
Jamadar, D. A., Jacobson, J. A., Theisen, S. E., Marcantonio, D. R., Fessell, D. P., Patel, S. V., & Hayes, C. W. (2002). Sonography of the painful calf: Differential considerations. AJR American Journal of Roentgenology, 179(3), 709-716.
Kelly S, Polglass G, Giakoumis M, Pollock N, Shaw JW. Calf muscle injury in elite athletics: an 8-season prospective cohort study. J Sci Med Sport. 2026 Mar;29(3):231-237. doi: 10.1016/j.jsams.2025.08.019. Epub 2025 Aug 31. PMID: 40976717.
Kelly, S. et al. (2025). Calf muscle injury in elite athletics: an 8-season prospective cohort study. Journal of Science and Medicine in Sport.
Kwak, H.-S., Han, Y.-M., Lee, S.-Y., Kim, K.-N., & Chung, G. H. (2006). Diagnosis and follow-up US evaluation of ruptures of the medial head of the gastrocnemius (“tennis leg”). Korean Journal of Radiology, 7(3), 193-198.
Loghmani, M. T., & Warden, S. J. (2009). Instrument-assisted cross-fiber massage accelerates knee ligament healing. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 39(7), 506-514.
Lubbe, D., et al. (2012). Manipulative therapy for lower extremity conditions. JMPT.
Martínez-Zapata, M. J., Orozco, L., Balius, R., Soler, R., Bosch, A., Rodas, G., Til, L., Peirau, X., Urrútia, G., & Bonfill, X. (2015). Efficacy of autologous platelet-rich plasma for the treatment of muscle rupture with haematoma: A multicentre, randomised, double-blind, placebo-controlled clinical trial. Blood Transfusion, 14(3), 245-254.
Meek, W. M., Kucharik, M. P., Eberlin, C. T., Naessig, S. A., Rudisill, S. S., & Martin, S. D. (2022). Calf strain in athletes. JBJS Reviews, 10(3), e21.00183.
Mueller-Wohlfahrt, H.-W., Haensel, L., Mithoefer, K., Ekstrand, J., English, B., McNally, S., Orchard, J., van Dijk, C. N., Kerkhoffs, G. M. M. J., Schamasch, P., Blottner, D., Swaerd, L., Goedhart, E., & Ueblacker, P. (2013). Terminology and classification of muscle injuries in sport: The Munich consensus statement. British Journal of Sports Medicine, 47(6), 342-350.
Nsitem, V. (2013). Diagnosis and rehabilitation of gastrocnemius muscle tear: A case report. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 57(4), 327-333.
Opar DA, Williams MD, Shield AJ. The Assessment, Management and Prevention of Calf Muscle Strain Injuries: A Narrative Review. Sports Med Open. 2021;7(1):64.
Pagan-Rosado, R., & Colleagues. (2025). Calf strains in athletes: A narrative review of management, injury grading, and return to sport. Sports Medicine – Open, 11, (Article number as assigned).
Pedret, C., Rodas, G., Balius, R., et al. (2020). Return to play after soleus muscle injuries. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 3(7). (Note: Discusses classification relevant to calf injuries).
Praxedes, J. et al. (2026). Risk factors for recurrent calf muscle strains in multi-directional sports: A systematic review and meta-analysis. Physical Therapy in Sport.
Vale, M., & Colleagues. (2024). The role of platelet-rich plasma injection for muscle strains in athletes. Journal of Clinical Medicine, 13 (or applicable volume/issue).
