קרע בשריר התאומים: גורמים לכך נדונים במאמר הנוכחי. המכונה היסטורית "Tennis Leg", מהווה אתגר אבחוני וטיפולי משמעותי ברפואת ספורט. הוא פציעה הנוטה להתרחש באופן חוזרני ולהפוך לכרונית. שריר התאומים הוא חלק מקבוצת שרירי השוק. קרע בשריר התאומים קורה בדרך כלל במהלך פעילויות היוצרות עומסים קיצוניים על שרירי השוק. פעילויות אלה הכוללות האצה פתאומית, האטה או קפיצה מאפיינות ענפי ספורט כגון טניס, כדורסל או ריצה. הפציעות בשוק נגרמות בגלל מתיחה או קרע בשריר התאומים (סובך) או בשריר הסוליה הממוקם תחתיו. קרע בשריר התאומים מתאפיין בכאב בשוק, המופיע באופן חד, קשיי הליכה, שטף דם ועוד. הרבה מהחולים מתארים את רגע התרחשות הפציעה כפגיעת קליע רובה ברגל.
רגע אחד אתה רץ מלא באנרגיה וברגע השני אתה נבלם בחדות עם כאב חד בשוק. מחקר שנעשה בקרב שחקני כדורגל מצא ששיעור הפציעות בשוק עמד על 13% מכלל הפציעות. מאמץ יתר הוא הגורם העיקרי להתפתחות קרע בשריר התאומים. גורמי הסיכון לקרע כזה בשריר התאומים כוללים בין היתר גיל, מקצוע, סוג הספורט שלכם ועוד. אבחון מהיר ומדויק יאפשר טיפול ושיקום יעילים וימנע מצב של קרעים חוזרים. במקרה של קרע בשריר התאומים אבחון וטיפול מהירים ימנע מהפציעה להיות חוזרנית וכרונית. המאמר מעמיק באסטרטגיות הטיפול השמרני, פרוטוקולי שיקום מבוססי-קריטריונים, ובוחן בפירוט את תפקיד הכירופרקטיקה בניהול הפציעה ובמניעתה, תוך התייחסות לשרשרת הקינטית ולטכניקות גיוס רקמות רכות.
1) קרע בשריר התאומים: גורמים – רקע
פציעות בשרירי השוק (Calf injuries) תופסות מקום מרכזי בסטטיסטיקה של פציעות שריר-שלד בגפה התחתונה. מבין פציעות אלו, קרע בשריר התאומים (Gastrocnemius strain/tear), המכונה "Tennis Leg" (רגל טניס), מייצג הפרעה קלינית מובחנת, המאתגרת הן באבחנה המבדלת והן בניהול השיקום ארוך הטווח. בעולם הספורט הוא מוכר כגורם מרכזי להיעדרות מאימונים ותחרות, אך הוא נפוץ גם באוכלוסייה הכללית – במיוחד אצל בני 40+ המבצעים מאמץ פתאומי (Meek, 2022; Delgado, 2002).
למרות שהמונח “קרע” נשמע דרמטי, רוב הפגיעות הן קרעים חלקיים בדרגות חומרה שונות, והבנת האנטומיה והביומכניקה של השוק חיונית כדי להבין למה זה קורה, מי בסיכון, ואיך להפחית סיכון להישנות (Green, 2017; Gray, 2025). אף על פי שהמונח נטבע לראשונה במאה ה-19, ההבנה שלנו לגבי הפציעה הזו עברה תמורות משמעותיות בעשור האחרון (2015-2025), בעיקר הודות להתקדמות בטכנולוגיות הדמיה כמו אולטרסאונד (US) ותהודה מגנטית (MRI). מאמר זה מספק סקירה מעמיקה של הפציעה ויציג פרוטוקולי טיפול מבוססי ראיות, החל מהשלב האקוטי ועד לחזרה מלאה לפעילות ספורטיבית (Return to Play – RTP).
ייחודו של מאמר זה הוא בדגש המושם על הפרספקטיבה הכירופרקטית והביומכנית. בעוד שהרפואה הקונבנציונלית מתמקדת לעיתים קרובות בניהול הסימפטומטי ובאיחוי הרקמה המקומית, הגישה הכירופרקטית והשיקומית המתקדמת בוחנת את הפציעה ככשל בשרשרת הקינטית (Kinetic Chain Failure). גישה זו מחייבת ניתוח מעמיק של תפקוד עמוד השדרה המותני, האגן, הברך והקרסול, וכן שימוש בטכניקות ידניות מתקדמות לגיוס רקמות רכות (Soft Tissue Mobilization).
א. שכיחות
מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שגברים נפגעים בשכיחות גבוהה יותר מנשים, והשיא מופיע בעשור הרביעי והחמישי לחיים (גילאי 30-50). בספורט מקצועני, כגון כדורגל או רוגבי, פציעות שוק מהוות כ-12-13% מכלל פציעות השריר (Green et al., 2017).בקרב ספורטאים, פציעות שוק/תאומים/סולאוס מהוות מקור משמעותי להפסדי זמן אימון ותחרות, עם שונות בזמני ההחלמה לפי סוג השריר, מנגנון הפציעה וחומרתה (Green, 2020).
2) אנטומיה פונקציונלית: מהו “שריר התאומים” ומה מיוחד בו?
שריר התאומים (Gastrocnemius) הוא השריר השטחי ביותר בחלק האחורי של השוק. יחד עם שריר הסוליה ושריר הפלנטריס, הם יוצרים את קומפלקס ה-Triceps Surae, המתחבר לעצם העקב (Calcaneus) דרך גיד אכילס.
א. מבנה כללי
שריר התאומים (Gastrocnemius) מורכב משני ראשים עיקריים:
- הראש המדיאלי (Medial Head): של התאומים גדול יותר, יורד נמוך יותר דיסטלית, ומייצר כוח רב יותר מהראש הלטרלי. בשל כך, וגם בשל הזוויות הביומכניות בעת הליכה וריצה, הוא נפגע בשכיחות גבוהה הרבה יותר (Nsitem, 2013).
- ראש לטרלי (Lateral head)
שני הראשים מתאחדים עם שריר הסוליה (Soleus) ליצירת גיד אכילס (Achilles tendon). מבחינה תפקודית, זהו “מנוע” מרכזי של כפיפה פלנטרית (דחיפה של כף הרגל מטה) – תנועה חיונית לריצה, קפיצה והאצה (Meek, 2022).
ב. “שריר דו-מפרקי” – נקודת תורפה חשובה
הייחוד הגדול של התאומים הוא שהוא חוצה שני מפרקים:
- מפרק הברך
- מפרק הקרסול
כלומר, הוא מתוח ומשתנה באורכו גם בכיפוף/יישור ברך וגם בתנועת הקרסול. לכן, מצבים כמו ברך ביישור + קרסול בדורסיפלקשן (כף רגל עולה למעלה) יכולים ליצור עומס מתיחה גבוה במיוחד – בדיוק התנוחה שמתרחשת לעיתים ברגעי האצה/בלימה/שינוי כיוון. שילוב של מתיחה תחת עומס גבוה (למשל כשהברך ביישור והקרסול בדורסיפלקשן) מייצר תנאים “מושלמים” להתפתחות קרע בשריר התאומים (Meek, 2022; Delgado, 2002).
ג. אזורי פגיעה אופייניים
בקרעי שרירים רבים (כולל התאומים) האזור הנפגע ביותר הוא:
- החיבור השרירי-גידי (MTJ) – המעבר בין סיבי השריר לרקמת הגיד/אפונברוזה.
סיבה מרכזית: באזור זה יש מעבר חד בתכונות המכאניות (רקמה “אלסטית” של שריר מול רקמה “קשיחה” יותר של גיד), ולכן הוא רגיש יותר לעומסי מתיחה/כיווץ גבוהים ומהירים (Mueller-Wohlfahrt, 2013; Meek, 2022).
2) המנגנונים של קרע בשריר התאומים: “איך זה קורה בפועל?”
א. פציעה “קלאסית” בזמן תנועה בליסטית
מנגנון שכיח הוא כיווץ חזק ומהיר של התאומים בזמן שהוא מתארך (אקסצנטרי), למשל במצבים של:
- האצה ספרינט
- ניתור וקפיצה
- יציאה מהירה מהמקום
- שינוי כיוון חד
במנגנון כזה העומס על החיבור השרירי-גידי מזנק, והסיכון לקרע עולה (Meek, 2022). במחקר עוקבה באתלטיקה מקצוענית (כדורגל אוסטרלי) נמצא שמנגנון ריצה-קשור שכיח, והאצה הופיעה כמנגנון נפוץ בקרב פציעות ריצה מוגדרות (Gray, 2025).
ב. “Tennis leg” – לא תמיד מה שחשבו
המונח “Tennis leg” תיאר היסטורית כאב חד בשוק האחורית אצל שחקני טניס, אך עבודות הדמיה הראו שלעתים קרובות מדובר בקרע של הראש המדיאלי של התאומים ולעיתים במעורבות של רקמות בין התאומים לסולאוס, כולל נוזל/דם בין-שרירי (Delgado, 2002; Kwak, 2006).
- חשוב קלינית: “Tennis leg” הוא תיאור תסמיני, לא אבחנה אחת, ולכן תמיד נדרשת אבחנה מבדלת (Jamadar, 2002; Delgado, 2002).
ג. פציעות דמויות-תאומים: סוליה, אכילס, פקקת ורידים עמוקים
כאב בשוק האחורית יכול לנבוע גם מ:
- פציעת בשריר הסוליה (לעיתים יותר “עומס יתר” מאשר אירוע חד) (Pedret, 2015)
- קרע בגיד אכילס/קרע חלקי
- פקקת ורידים עמוקים (DVT) – נדיר יותר אך משמעותי (Jamadar, 2002)
לכן “מנגנון” וסיפור המקרה חשובים: האם היה “קליק/פופ”, כאב חד פתאומי בחלק האחורי־מדיאלי של השוק, לעיתים עם תחושת “מכה” או “קריעה”. (Delgado, 2002). האם ניתן להמשיך ללכת, האם יש נפיחות חריגה, וכו’.
3) גורמי סיכון: מה המחקר מצא (ומה עדיין לא ברור)
סקירה שיטתית זיהתה מספר גורמי סיכון מרכזיים להתפתחות קרע בשריר התאומים (Green & Pizzari, 2017):
א. גיל ופציעה קודמת – הראיות החזקות ביותר
סקירה שיטתית זיהתה שני גורמי סיכון עם התמיכה העקבית ביותר:
- גיל עולה
- היסטוריה של פציעת תאומים/שוק בעבר
(Green, 2017)
זה מתאים גם לתצפיות בשטח: ככל שהגיל עולה יש שינויים ביכולת לספוג עומסים מהירים, והתאוששות מרקמות חיבור איטית יותר; ופציעה קודמת עשויה להשאיר “נקודת תורפה” ברקמה או לשנות דפוסי תנועה ועומסים. רקמת צלקת (Fibrosis) אינה גמישה כמו רקמת שריר בריאה, ויוצרת נקודת תורפה מכנית בגבול שבין הצלקת לשריר הבריא. (Green, 2017; Meek, 2022).
ב. שינוי עומסים (load spike) ושינוי שגרה
מחקרים עדכניים בספורט מקצועני מצביעים על כך ששינוי חד בעומסים (עלייה חדה בנפח/עצימות, מעבר בין משטחים, או שינוי תדירות אימונים) עלול להתקשר לשיקום ארוך יותר ואף לסיכון פציעה/חזרה איטית (Gray, 2025; Green, 2025).
- במילים פשוטות: גם אם “הגורם” הוא רגע אחד של האצה, הרקע של עומס-יתר מצטבר יכול להכין את הקרקע.
ג. עייפות, כוח-סבולת, וקיבולת של שריר הסוליה
הספרות הקלינית מדגישה (גם אם לא תמיד עם RCT ישיר) שהשוק האחורית פועלת כיחידה: התאומים מספקים כוח מהיר, הסולאוס תורם לאורך זמן (סבולת/יציבות) ויכולת “לבלוע” עומסים חוזרים. כאשר קיבולת הסולאוס נמוכה, התאומים עלולים “להתאמץ יותר” במצבים של עייפות, במיוחד בריצה ובעליות (Meek, 2022; Pedret, 2015).
ד. גורמים עם ראיות מוגבלות/לא עקביות
בספרות נמצאו קשרים אפשריים אך פחות עקביים (Green, 2017) ל:
- פציעות קודמות אחרות בגפה התחתונה (למשל ירך/ברך)
- מדדי גוף (BMI), גובה/משקל – לרוב לא עקביים
- צד דומיננטי – לרוב לא עקבי
- מגבלה בטווח תנועת הקרסול: חוסר יכולת לבצע Dorsiflexion מלא (עקב קיצור בגיד אכילס או חסימה מפרקית) מעלה את העומס על המערכת.
- ליקויי שליטה עצבית־שרירית עשוי לתרום-אך איכות הראיות משתנה בין גורמים שונים (Meek, 2022; Pagan-Rosado, 2025).
כלומר, יש הרבה “חשדות” קליניים, אבל מעט גורמים שנבדקו מספיק טוב כדי לומר שהם מנבאים בבירור.
4) למה דווקא הראש המדיאלי נפגע יותר?
במחקר עוקבה של 10 שנים בכדורגל אוסטרלי נמצאה שכיחות גבוהה של פגיעות בראש המדיאלי של שריר התאומים (Gray, 2025).
הסברים אפשריים (לא תמיד מוכחים סיבתית):
- שונות באנטומיה, זוויות כוח ומומנטים
- דפוסי ריצה/האצה שמעמיסים יותר מדיאלית
- קשרים פאשיאליים בין התאומים לסוליה שיכולים להשפיע על אזור “החלקה” ביניהם (Delgado, 2002; Binkert, 2026)
5) איפה כירופרקטיקה נכנסת לתמונה (בהקשר של גורמי סיכון)?
כירופרקטיקה אינה “מונעת קרע” לבדה, אבל ברמה מעשית כירופרקטים רבים עוסקים ב:
- הערכת דפוסי תנועה והעמסה (למשל מגבלות בקרסול/ברך/ירך)
- שיפור טווחים ותפקוד מפרקי באמצעות מניפולציה/מוביליזציה במידת הצורך
- תרגול, חינוך עומסים וחזרה מדורגת לפעילות
הספרות על טיפול מניפולטיבי לגפה תחתונה קיימת בעיקר ברמת סקירות רחבות (לא ספציפית לקרע תאומים), ומדגישה שונות גדולה באיכות הראיות לפי אבחנה (Brantingham, 2012; Hoskins, 2006). לכן, ראוי להציג את תרומת הכירופרקטיקה כהשלמה (ביומכניקה, תנועה, עומסים), ולא כטיפול יחיד שמחליף שיקום מבוסס-עומס.
סיכום מאמר
קרע בתאומים נובע בדרך כלל משילוב בין אנטומיה “דו-מפרקית”, עומסי האצה/בלימה מהירים, ורגישות של אזור ה-MTJ. גורמי הסיכון הבולטים ביותר במחקר הם גיל ופציעה קודמת, ובשנים האחרונות מתחזקת ההבנה לגבי חשיבות ניהול עומסים והימנעות מקפיצות חדות בעומס. בגישה קלינית מודרנית, הדיוק אינו רק “מה נקרע”, אלא גם “מה הוביל לכך” ואיך לבנות יכולת עומס כדי לצמצם הישנות (Green, 2017; Meek, 2022; Gray, 2025).
References:
Binkert, O. A., Pfirrmann, C. W. A., Fierstra, S., Higashigaito, K., & Rosskopf, A. B. (2025). Classification systems for assessing acute muscle injuries: A retrospective comparison of inter-reader agreements. Skeletal Radiology.
Brantingham, J. W., Bonnefin, D., Perle, S. M., Cassa, T. K., Globe, G., Pribicevic, M., Hicks, M., & Korporaal, C. (2012). Manipulative therapy for lower extremity conditions: Update of a literature review. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 35(2), 127-166.
Ceballos-Laita, L., Jimenez-Del-Barrio, S., Marín-Zurdo, J., Moreno-Calvo, A., & Estébanez-de-Miguel, E. (2019). Effects of dry needling in gastrocnemius muscle trigger points on muscle architecture and strength. Journal of Bodywork and Movement Therapies, 23(4), 776-781.
Cheatham, S. W., Lee, M., Cain, M., & Baker, R. (2016). The efficacy of instrument assisted soft tissue mobilization: a systematic review. The Journal of the Canadian Chiropractic Association, 60(3), 200.
Cooper, J., & Colleagues. (2021). Surgical treatment of medial gastrocnemius tear. Arthroscopy Techniques, 10(3), e675-e679.
Delgado, G. J., Chung, C. B., Lektrakul, N., Azocar, P., Botte, M. J., Coria, D., Bosch, E., & Resnick, D. (2002). Tennis leg: Clinical US study of 141 patients and anatomic investigation of four cadavers with MR imaging and US. Radiology, 224(1), 112-119.
Flecca, D., Tomei, A., Ravazzolo, N., Martinelli, M., & Giovagnorio, F. (2007). US evaluation and diagnosis of rupture of the medial head of the gastrocnemius (tennis leg). Journal of Ultrasound, 10(4), 194-198.
George, J. W., Tunstall, A. C., Tepe, R. E., & Skaggs, C. D. (2006). The effects of active release technique on hamstring flexibility: a pilot study. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 29(3), 224-227.
Gray, C., Pizzari, T., Murphy, M. C., Schache, A. G., Breidahl, W. H., Klinken, S., Bell, T., & Green, B. (2025). Gastrocnemius muscle strain injury characteristics in elite male Australian football players: A 10-year longitudinal cohort study. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 55(10), 681-688.
Green, B., & Pizzari, T. (2017). Calf muscle strain injuries in sport: A systematic review of risk factors for injury. British Journal of Sports Medicine, 51(16), 1189-1194. doi:10.1136/bjsports-2016-097177
Green, B., Lin, M., McClelland, J. A., Semciw, A. I., Schache, A. G., Rotstein, A., Cook, J., & Pizzari, T. (2020). Calf muscle strain injuries in elite Australian Football players: A descriptive epidemiological evaluation. Scandinavian Journal of Medicine & Science in Sports, 30(1), 174-184.
Green, B., Lin, M., McClelland, J. A., Semciw, A. I., Schache, A. G., Rotstein, A. H., Cook, J., & Pizzari, T. (2020). Return to play and recurrence after calf muscle strain injuries in elite Australian football players. The American Journal of Sports Medicine, 48(13), 3306-3315.
Green, B., McClelland, J. A., Semciw, A. I., Schache, A. G., Rotstein, A., Cook, J., & Pizzari, T. (2022). The assessment, management and prevention of calf muscle strain injuries: A qualitative study of the practices and perspectives of 20 expert sports clinicians. Sports Medicine – Open, 8(1), 10.
Green, B., Schache, A. G., & Pizzari, T. (2025). What is a recurrence? The onset, frequency and time loss impact of recurrent calf muscle strain injuries in elite male Australian football players over a decade. BMJ Open Sport & Exercise Medicine, 11(3), e002865.
Hopsyn, J., & Hosek, R. (2012). Chiropractic Management of Lower Extremity Conditions. Topics in Clinical Chiropractic.
Hoskins, W., Pollard, H., & McHardy, A. (2006). Chiropractic treatment of lower extremity conditions: A literature review. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 29(8), 658-671.
Jamadar, D. A., Jacobson, J. A., Theisen, S. E., Marcantonio, D. R., Fessell, D. P., Patel, S. V., & Hayes, C. W. (2002). Sonography of the painful calf: Differential considerations. AJR American Journal of Roentgenology, 179(3), 709-716.
Kwak, H.-S., Han, Y.-M., Lee, S.-Y., Kim, K.-N., & Chung, G. H. (2006). Diagnosis and follow-up US evaluation of ruptures of the medial head of the gastrocnemius (“tennis leg”). Korean Journal of Radiology, 7(3), 193-198.
Loghmani, M. T., & Warden, S. J. (2009). Instrument-assisted cross-fiber massage accelerates knee ligament healing. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 39(7), 506-514.
Lubbe, D., et al. (2012). Manipulative therapy for lower extremity conditions. JMPT.
Martínez-Zapata, M. J., Orozco, L., Balius, R., Soler, R., Bosch, A., Rodas, G., Til, L., Peirau, X., Urrútia, G., & Bonfill, X. (2015). Efficacy of autologous platelet-rich plasma for the treatment of muscle rupture with haematoma: A multicentre, randomised, double-blind, placebo-controlled clinical trial. Blood Transfusion, 14(3), 245-254.
Meek, W. M., Kucharik, M. P., Eberlin, C. T., Naessig, S. A., Rudisill, S. S., & Martin, S. D. (2022). Calf strain in athletes. JBJS Reviews, 10(3), e21.00183.
Mueller-Wohlfahrt, H.-W., Haensel, L., Mithoefer, K., Ekstrand, J., English, B., McNally, S., Orchard, J., van Dijk, C. N., Kerkhoffs, G. M. M. J., Schamasch, P., Blottner, D., Swaerd, L., Goedhart, E., & Ueblacker, P. (2013). Terminology and classification of muscle injuries in sport: The Munich consensus statement. British Journal of Sports Medicine, 47(6), 342-350.
Nsitem, V. (2013). Diagnosis and rehabilitation of gastrocnemius muscle tear: A case report. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 57(4), 327-333.
Opar DA, Williams MD, Shield AJ. The Assessment, Management and Prevention of Calf Muscle Strain Injuries: A Narrative Review. Sports Med Open. 2021;7(1):64.
Pagan-Rosado, R., & Colleagues. (2025). Calf strains in athletes: A narrative review of management, injury grading, and return to sport. Sports Medicine – Open, 11, (Article number as assigned).
Pedret, C., Rodas, G., Balius, R., et al. (2020). Return to play after soleus muscle injuries. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 3(7). (Note: Discusses classification relevant to calf injuries).
Vale, M., & Colleagues. (2024). The role of platelet-rich plasma injection for muscle strains in athletes. Journal of Clinical Medicine, 13 (or applicable volume/issue).