קרע במיניסקוס – תסמינים וסימנים קליניים אופייניים עשויים להועיל באבחון הבעיה והערכה של חומרת הנזק. קרע במיניסקוס היא אחת מפציעות הברכיים השכיחות ביותר ואחד הגורמים השכיחים ביותר להתפתחות כאבי ברכיים. ענפי ספורט רבים יוצרים עומסי יתר על מפרק הברך ולכן חלק ניכר מהפגיעות במיניסקוס מתרחשים בשל עיסוק בספורט.
מלבד כאבים, פגיעה במיניסקוס מהווה גורם שכיח להתפתחות סימפטומים אופייניים נוספים הכוללים:
- מגבלות תנועה
- הפרעה תפקודית של הברך
- נעילה של הברך
- חריקות ורעשים הבוקעים מהברך ועוד
גורמים אפשריים להתפתחות קרע במיניסקוס כוללים עומסים חוזרניים ונזקי חבלה. ברוב המקרים שינויים ניווניים במיניסקוס מקדימים את התפתחות קרע במיניסקוס. גורמי סיכון לקרע במיניסקוס כוללים בין היתר: גיל, מגדר, ספורט מועדף ועוד. אבחון מהיר וטיפול שמרני יעיל עשויים למנוע ניתוח.
קרע במיניסקוס תסמינים – רקע
קרע במיניסקוס הוא פגיעה נפוצה בברך המשפיעה על הסחוס שבין עצם הירך לשוקה. המניסקוס משמש להעברת עומס, ספיגת זעזועים, סיוע ליציבות המפרקים, סיכוך והזנת הסחוס המפרקי. המניסקוס יכול להיקרע עקב כוח גזירה בין עצם הירך לשוקה, הנגרם בדרך כלל על ידי תנועה סיבובית על ברך מכופפת נושאת משקל. סוג, גודל ומיקום הקרע תלויים בגיל המטופל, במנגנון הפגיעה ובאספקת כלי הדם של המניסקוס. קרעים במניסקוס עלולים לגרום למגוון תסמינים כגון כאב, נפיחות, טווח תנועה מוגבל ועוד.
שכיחות הקרעים במיניסקוס מוערכים בין:
- 12% עד 14%.
- 61 מקרים לכל 100,000 איש.
קרעים אלה יכולים להיות חריפים עקב טראומה אצל צעירים פעילים או ניווניים באוכלוסייה המבוגרת. גורמי סיכון לקרעים במניסקוס כוללים גיל, עיסוק, פעילות גופנית מועדפת ועוד. האבחון כולל לקיחת היסטוריה מפורטת, בדיקות גופניות, ולעתים קרובות הדמיית תהודה מגנטית (MRI).
הבדיקה הגופנית כוללת בדיקות מיוחדות כמו הבדיקות של מקמורי ואפלי. דימות MRI מראה רגישות גבוהה וספציפיות לאבחון קרעים במיניסקוס. הטיפול תלוי בגורמים כמו גיל, מורכבות הקרע, איכות הרקמות, חומרת הסימפטומים ואטיולוגיה (קרע טראומטי לעומת קרע ניווני). טיפול שמרני מומלץ לקרעים מסוימים באזורים וסקולריים מאוד של המניסקוס.
ניהול כירורגי הכרחי עבור סוגים אחרים של קרעים. הליכים כירורגיים כמו כריתת מניסקוס חלקית ארתרוסקופית (APM) מבוצעים בדרך כלל ברחבי העולם עבור קרעים במיניסקוס. קיים סיכון מוגבר לדלקת מפרקים ניוונית בברך לאחר ניתוח. אבחון מדויק מאפשר גישה טיפולית מותאמת אישית ומייעל את תוצאות הטיפול.
שאלות שאני נשאל בנושא
להלן מספר שאלות שכיחות שקשורות להתפתחות קרע במיניסקוס שאני שומע במרפאה:
- קרע במיניסקוס יכול להתאחות?
- מדובר בקרע מלא או חלקי?
- שני המיניסקוס בברך שלי נקרעו?
- האם אני צריך ניתוח?
חומרת הנזק שנגרם למיניסקוס והיכולת שלה להתאחות תלויים, בגודל החתך ובמיקומו. יכולת ההחלמה של רקמות בגוף תלויה בין היתר באיכות אספקת הדם אליהן. רקמה עם אספקת דם עשירה בחומרי הזנה כמו שריר צפויה להחלים במהירות גם מחתך חמור יחסית. מאידך, רקמה עם אספקת דם דלה או ללא אספקת דם תתקשה להחלים גם מנזק שולי. כלל זה תופס גם לגבי קרע במיניסקוס. אספקת דם טובה יותר לחלק החיצוני היקפי של המיניסקוס מאפשרת לעתים לקרע בחלק הזה להתאחות. מאידך קרע בחלק הפנימי של המיניסקוס, אזור דל באספקת דם, אינו מתאחה או מתקשה להתאחות.
חשוב לדעת שקרע של שני המיניסקוס בברך אינה פציעה שכיחה. ברוב המקרים קרע כזה התרחש בברך אחת. בעבר היה נהוג לנתח כל ברך עם קרע במיניסקוס. מנהג זה פסק בשנים האחרונות בעקבות ההבנה שלעתים קרובות ברך שנותחה נוטה:
- להתפתחות דלקת פרקים ניוונית
כיום ההמלצה היא למצות את הטיפול השמרני בטרם בדיקת האופציה הכירורגית.
סימנים ותסמינים
התסמינים העיקריים בגין קרע במיניסקוס כוללים:
כאבים
התסמין העיקרי הוא כאב בברך. מיקום הכאב תלוי במיקום הקרע. כמו כל בעיה מכנית הכאבים ושאר התסמינים יחמירו בעת הפעלת הברך ויופחתו במנוחה כאשר הברך נמצאת במנח ובזווית מסוימים. הנחת הברך על כרית במצב של כפיפה קלה יאפשר, לרוב, הקלה בכאבים.
קשיי תנועה
מוגבלות תנועתית ובעיקר קושי ליישר לכופף או לסובב את הברך.
בצקת ונפיחות
נפיחות מקומית שעלולה להתפתח באופן מהיר או הדרגתי תלוי בחומרת הפגיעה, הנפיחות במקרים קשים עלולה להגיע עד לקרסול.
רעשים וחריקות.
במהלך התנועה החולה עלול לשמוע רעשים וחריקות הבוקעים מהברך.
נעילה של הברך
לעיתים נלכד החלק הקרוע של המיניסקוס בין עצמות המפרק ועלול לגרום לנעילת הברך ולחוסר יכולת להניע אותה.
ציסטה של בייקר
תסמין אפשרי נוסף בגלל פגיעה במיניסקוס הוא התפתחות של ציסטה על שם בייקר (Baker's cyst) או "ציסטה פופליטאלית" (Popliteal cyst) בברך. מדובר למעשה בהתפתחות שק מלא בנוזל בחלק האחורי של הברך. גם הציסטה הזאת עלולה לגרום לכאבים ומגבלות בתנועה בברך. במקרה הזה יש על כן לטפל בפגיעה במיניסקוס כדי שהציסטה הזאת תיספג.
גורמים אפשריים לקרע במיניסקוס
המיניסקוס יכול להיקרע יחד עם הרצועות בברך או בלעדיהם. הגורם לפגיעה זאת הוא לרוב חבלה או לחלופין בגלל עומס מצטבר ופגיעה מצטברת באופן הדרגתי:
פציעה טראומטי
קרע במיניסקוס יכולה להתרחש בעיקר בגין תנועה סיבובית בברך כאשר כף הרגל נותרת במקומה במצב כפוף קמעה. הפגיעה השכיחה ביותר במיניסקוס בקרב שחקני כדורגל מתרחשת כאשר הם מסובבים את הברך במהלך בעיטה בכדור בעוד רגל הציר שלהם נותרת במקומה. מנגנון פציעה דומה ניתן למצוא גם בקרב שחקני טניס שמסתובבים כדי להכות בכדור אך רגל הציר נותרת במקומה. התוצאה היא רוטציה חזקה בברך וגרימת נזק למיניסקוס ואולי גם לרקמות נוספות.
פגיעה הנובע מעומסים חוזרניים
קרע במיניסקוס יכול להתפתח גם בגלל עומס מצטבר ואגירה איטית של נזק. השילוב של עומס מצטבר וניוון מוקדם הוא שאחראי למרב הנזקים במיניסקוס. הפגיעות במיניסקוס החיצוני שכיחות יותר מאשר בפנימי. מנגנון שכיח להתפתחות הדרגתית של קרע במיניסקוס הוא ביצוע חוזרני של כפיפות ברכיים (Squatting). קחו את זה בחשבון בפעם הבאה שאתם מבצעים כפיפות ברכיים עמוקות עם משקלים על הכתפיים.
גורמי סיכון להתפתחות קרע במיניסקוס
מגוון רחב של גורמי סיכון מעלים את סיכויו של האדם לסבול מנזק כזה או אחר במיניסקוס בברך. בין גורמי הסיכון נציין:
תהליכים ניווניים
לעיתים קרובות מיניסקוס שעבר תהליך ניווני (בגלל גיל, פעילות מרובה מידי או פעילות פחותה מידי) צריך עומס יתר מינימלי על מנת להתחיל להיפצע. חשוב לציין שתהליכי הניוון פוגעים גם באספקת הדם למיניסקוס ובכך פוגעים ביכולת ההחלמה.
גיל
כמובן שהסיכוי לסבול משינויים ניווניים המעלים את הסיכוי לפציעה של המיניסקוס עולה עם התבגרותנו.
מגדר
גברים נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר לסבול מפגיעה במיניסקוס. סביר להניח שזה נובע מעצם מעורבת הגבוהה יותר בסוגי ספורט היוצרים עומסים על הברכיים.
מקצוע
אנשים שבמסגרת תפקידם המקצועי צריכים לבצע מטלות חוזרניות היוצרות עומסים חוזרניים על הברכיים נמצאים בסיכון גבוה לסבול מפציעה במיניסקוס. פעילות שעלולה לגרום לכך כוללות כריעות ברך, כפיפות ברך ועלייה במדרגות.
סוג הספורט מועדף
ענפי ספורט מסוימים מטילים עומסי יתר על הברכיים של המשתתפים בהם. בין ענפי הספורט שעלולים להגדיל את הסיכוי לפציעות מיניסקוס נכלול כדורגל, כדור סל ועוד.
References:
Luvsannyam E, Jain MS, Leitao AR, Maikawa N, Leitao AE. Meniscus Tear: Pathology, Incidence, and Management. Cureus. 2022 May 18;14(5):e25121.
Bhan K. Meniscal Tears: Current Understanding, Diagnosis, and Management. Cureus. 2020 Jun 13;12(6):e8590.
Barbara A.M. Snoeker, Eric W.P. Bakker, Cornelia A.T. Kegel, and Cees Lucas. Risk Factors for Meniscal Tears: A Systematic Review Including Meta-analysis. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy 2013 43:6, 352-367.
Moksnes H, Engebretsen L, Risberg MA. Prevalence and Incidence of New Meniscus and Cartilage Injuries After a Nonoperative Treatment Algorithm for ACL Tears in Skeletally Immature Children: A Prospective MRI Study. The American Journal of Sports Medicine. 2013;41(8):1771-1779.
Koki Kawada, Takayuki Furumatsu, Masanori Tamura, Naohiro Higashihara, Yusuke Yokoyama, Toshifumi Ozaki. Longitudinal changes in medial knee joint space narrowing after medial meniscus posterior root repair: A 2-year follow-up study, The Knee, Volume 47, 2024, Pages 92-101.
Anderson SE, Hope N, Shiraev T. Meniscal tear: presentation, diagnosis and management. Aust Fam Physician. 2012;41(4):182-187.
Hede A et al. Epidemiology of meniscal lesions in the knee. 1 100 open operations in Copenhagen 1982–84. Acta Orthop Scand 1990;61:435–437.
Hootman JM et al. Epidemiology of collegiate injuries for 15 sports: summary and recommendations for injury prevention initiatives. J Athl Train 2007;42:311–319.
Cullen KA et al. Ambulatory surgery in the United States, 2006 National Health Statistics Reports; no 11. Hyattsville, MD: National Center for Health Statistics. 2009.