פציעות ספורט: אבחון נכון לפני טיפול ושיקום ימנע נזקים כרוניים. עבור ספורטאים חובבים ומקצוענים כאחד, פציעה היא חלומו הבלהות הגדול ביותר. בין אם מדובר במתיחת שריר פתאומית, קרע ברצועה או דלקת טורדנית כתוצאה ממאמץ יתר, פציעות ספורט הן חלק בלתי נפרד מעולם הפעילות הגופנית. התגובה הראשונית של ספורטאים רבים היא לרוב ניסיון "לסחוב" את הכאב, לחזור להתאמן במהירות או להסתמך על פתרונות זמניים כמו משככי כאבים וחבישות חובבניות. אולם, הגישה הזו טומנת בחובה סכנה גדולה. הניסיון לקפוץ ישירות לשלב הטיפול או השיקום, מבלי להבין לעומק את מקור הבעיה, עלול להחמיר את המצב באופן דרמטי.
המפתח לחזרה בטוחה למגרש ולמניעת נזקים ארוכי טווח טמון באבחון מדויק ומקצועי בשלב מוקדם. פציעה שאינה מאובחנת כהלכה עלולה להוביל לריפוי לקוי, ליצירת פיצוי תנועתי שגוי שיעמיס על איברים אחרים, ובסופו של דבר – להתפתחות של נזק כרוני בלתי הפיך שישבית את הספורטאי לתקופה ממושכת. במאמר זה נסקור את החשיבות המכרעת של תהליך האבחון האורתופדי והכירופרקטי לפני תחילת הטיפול. נבין אילו אמצעי דימות ובדיקות קליניות עומדים לרשותנו, כיצד בונים תוכנית שיקום מותאמת אישית, ומדוע סבלנות והערכה מקצועית נכונה הן ההשקעה הטובה ביותר לשמירה על הגוף שלכם לאורך זמן.
פציעות ספורט: אבחון נכון לפני טיפול ושיקום – רקע
אבחון פציעות ספורט לפני טיפול: למה זה השלב החשוב ביותר? פציעת ספורט אינה רק “כאב אחרי אימון”. היא יכולה להיות נקע קל, קרע שריר, פגיעת גיד, שבר מאמץ, פגיעה ברצועה, פריקה, זעזוע מוח או עומס מצטבר שמתחיל ככאב קטן ומסתיים בהשבתה ממושכת. לכן אבחון נכון לפני טיפול ושיקום הוא הבסיס לכל החלטה מקצועית: האם מותר להמשיך להתאמן, האם צריך מנוחה יחסית, האם נדרשת הדמיה, האם קיימים דגלים אדומים, ומהו מסלול השיקום הבטוח ביותר. כאשר מטפלים רק בסימפטום, ללא זיהוי מקור הפציעה, עלולים להחמיץ פציעה משמעותית, להחזיר את הספורטאי מוקדם מדי לפעילות, ולהגדיל את הסיכון לפציעה חוזרת.
שכיחות פציעות ספורט: עד כמה הבעיה נפוצה?
פציעות ספורט שכיחות בכל הרמות: ילדים, מתבגרים, חובבים, ספורטאים תחרותיים וספורטאי עילית. במחקר מעקב בקרב ספורטאים בני 14-21 נמצא כי 40.4% מהמשתתפים נפצעו במהלך שנה אחת, ושיעור הפציעות הממוצע היה 2.64 פציעות לכל 1,000 שעות פעילות; הכדורגל הציג את השיעור הגבוה ביותר מבין ענפי הספורט שנבדקו (Prieto-González, 2021). סקירה עדכנית של סקירות שיטתיות בענפי ספורט קבוצתיים מצאה כי הפציעות הנפוצות כוללות נקעים בקרסול, זעזועי מוח, מתיחות בשרירי ההמסטרינג, מתיחות בשריר הארבע־ראשי ופגיעות פנימיות בברך, כאשר רוב הפציעות מערבות את הגפה התחתונה (Zupančič, 2024). נתונים אלו מדגישים כי פציעות ספורט אינן חריג נדיר אלא חלק מרכזי בניהול פעילות גופנית בטוחה.
מהי פציעת ספורט ומה ההבדל בין פציעה חריפה לפציעת עומס?
פציעת ספורט חריפה מתרחשת בעקבות אירוע ברור: נחיתה לא טובה, שינוי כיוון חד, התנגשות, נפילה, תיקול, האצה פתאומית או מתיחה מהירה של שריר. לעומת זאת, פציעת עומס מתפתחת בהדרגה עקב חזרות רבות, עומס אימונים לא מותאם, חוסר התאוששות, טכניקה לקויה, ציוד לא מתאים או חזרה מהירה מדי לאחר פציעה קודמת. ההבדל חשוב משום שפציעה חריפה מחייבת לעיתים שלילת שבר, קרע או פריקה, בעוד שפציעת עומס מחייבת ניתוח של עומסים, נפח אימון, התאוששות, טכניקה וגורמים ביומכניים.
פציעות חריפות נפוצות
פציעות חריפות כוללות נקע קרסול, מתיחת שריר, קרע רצועה, חבלה ישירה, פריקת כתף, פגיעת ברך סיבובית, שבר או זעזוע מוח. במקרים אלה האבחון מתחיל בשאלה פשוטה: “מה בדיוק קרה?” מנגנון הפציעה מכוון מאוד לאבחנה. סיבוב ברך עם תחושת “קנאק”, נפיחות מהירה וחוסר יציבות מחשיד לפגיעה רצועתית או מניסקיאלית. כאב חד בשריר בזמן ספרינט מחשיד לפציעת שריר. נחיתה עם סיבוב קרסול פנימה מתאימה לנקע לטרלי בקרסול.
פציעות עומס נפוצות
פציעות עומס כוללות כאב קדמי בברך, שברי מאמץ, טנדינופתיה בגיד אכילס, כאב שוקי מאמץ, כאבי גב תחתון, כאבי כתף בשחייה או כאבי מרפק בענפי זריקה. במצבים כאלה האבחון צריך לזהות לא רק את הרקמה הכואבת אלא גם את הסיבה שהעומס עבר את יכולת ההסתגלות של הגוף. עלייה חדה בנפח אימון, שינוי משטח, נעליים חדשות, שינוי תפקיד במשחק, מחסור בשינה או חזרה מוקדמת לאחר מחלה יכולים להיות חלק מהאבחנה.
שלב ראשון באבחון פציעות ספורט: תשאול רפואי וספורטיבי
תשאול נכון הוא הבדיקה הראשונה. המטפל או הרופא צריכים לברר מתי הכאב התחיל, האם היה אירוע חד, מה היה מנגנון הפציעה, האם הופיעה נפיחות, האם הייתה חבלה ישירה, האם הספורטאי המשיך לשחק, האם הכאב מחמיר בעומס או במנוחה, והאם הייתה פציעה קודמת באותו אזור. פציעה חוזרת משנה את החשיבה, כי רקמה שנפגעה בעבר עלולה להיות רגישה יותר, והספורטאי עלול לפצות בתנועה וליצור עומס במקום אחר.
שאלות שחייבים לשאול לפני טיפול
חשוב לשאול על ענף הספורט, תדירות האימונים, עומס שבועי, תפקיד במגרש, תקופת העונה, שינויים בתוכנית האימון, שינה, התאוששות ותזונה. במחקר בקרב מתבגרים נמצא כי מספר גבוה יותר של שעות אימון בשבוע, היעדר חימום, מתקנים לא מתאימים, עומס אימון לא נכון והיעדר פעילות מניעתית היו קשורים לשיעורי פציעה גבוהים יותר (Prieto-González, 2021). לכן אבחון פציעת ספורט הוא גם אבחון של סביבת האימון, ולא רק של המפרק או השריר הכואב.
בדיקה גופנית לפציעות ספורט: מה בודקים בפועל?
הבדיקה הגופנית משווה בין הצד הפגוע לצד הבריא. היא כוללת הסתכלות, מישוש, טווחי תנועה, כוח, בדיקות יציבות, בדיקות נוירולוגיות לפי הצורך, הערכת הליכה, סקוואט, קפיצה, נחיתה או תנועה ספציפית לענף. בבדיקה טובה לא מסתפקים בשאלה “כואב או לא כואב”, אלא בודקים האם הספורטאי מסוגל לייצר כוח, לשלוט בתנועה, לשאת משקל ולבצע תנועה פונקציונלית ללא פיצוי.
בדיקה לפי אזור הפציעה
בקרסול בודקים נפיחות, רגישות מעל עצמות, רצועות, טווח תנועה ושיווי משקל. בברך בודקים נפיחות, יישור, כיפוף, יציבות רצועתית, מניסקוס, כוח ירך ושליטה בנחיתה. בכתף בודקים טווח תנועה, כוח מסובבי כתף, יציבות, כאב בהרמה ותפקוד שכמה. בפציעות שריר בודקים כאב במתיחה, כאב בכיווץ, רגישות מקומית, ירידה בכוח ותפקוד במהירות הדרגתית.
דגלים אדומים: מתי לא מתחילים שיקום לפני בירור?
יש מצבים שבהם טיפול ושיקום צריכים להמתין עד לבירור רפואי. כאב חזק לאחר חבלה עם חוסר יכולת לשאת משקל, עיוות במפרק, אובדן תחושה, חולשה נוירולוגית, כאב שמחמיר בלילה, חום, נפיחות חריגה, פצע פתוח, כאב ראש לאחר חבלת ראש, בלבול, הקאות, ראייה כפולה או החמרה בתסמינים לאחר מכה בראש – כל אלה מחייבים זהירות. במקרה של חשד לזעזוע מוח, אין להחזיר את הספורטאי למשחק באותו יום ויש לבצע הערכה רפואית בהתאם לעקרונות העדכניים של ניהול זעזוע מוח בספורט (Patricios, 2023).
בדיקות הדמיה בפציעות ספורט: צילום, אולטרסאונד ו־MRI
הדמיה אינה תמיד נדרשת, אך כאשר היא נדרשת היא יכולה לשנות את הטיפול. צילום רנטגן מתאים לשלילת שבר, פריקה או פגיעה גרמית. אולטרסאונד מתאים להערכת שרירים, גידים, שטפי דם ופגיעות שטחיות, והוא מאפשר בדיקה דינמית וזמינה יחסית. MRI מתאים כאשר חושדים בפגיעה עמוקה, קרע רצועה, פגיעת מניסקוס, שבר מאמץ, פגיעה סחוסית או פציעת שריר שדורשת הערכת חומרה מדויקת. בפציעות שריר, MRI נחשב רגיש במיוחד, אך אולטרסאונד שימושי מאוד משום שהוא זמין, ללא קרינה, זול יחסית ומאפשר מעקב אחר תהליך הריפוי (Paoletta, 2021).
למה לא לבצע הדמיה לכל כאב?
הדמיה יכולה להראות ממצאים שאינם בהכרח מקור הכאב, במיוחד אצל ספורטאים עם עומסים גבוהים. לכן יש להתאים את ההדמיה למנגנון הפציעה ולבדיקה הגופנית. לדוגמה, לאחר נקע קרסול לא תמיד צריך צילום; כללי החלטה קליניים כמו Ottawa Ankle Rules נועדו לעזור להחליט מתי צילום נדרש, במיוחד כאשר יש רגישות גרמית או קושי לשאת משקל (Cavazos, 2021). האבחון הנכון אינו “MRI לכל אחד”, אלא שימוש מושכל בכלים לפי חשד קליני.
אבחון נקע בקרסול לפני שיקום
נקע קרסול הוא אחת מפציעות הספורט הנפוצות ביותר. רוב הנקעים מערבים את הרצועות הלטרליות של הקרסול, בעיקר ATFL. למרות שלעיתים מתייחסים לנקע כאל פציעה קלה, מחקרים מראים שיעור לא מבוטל של פציעות חוזרות וחוסר יציבות כרונית לאחר נקע. סקירה שיטתית מצאה כי שיקום מבוסס תרגול מפחית את הסיכון לנקע חוזר בהשוואה לטיפול רגיל, אך התוכן האופטימלי של תוכנית השיקום עדיין משתנה בין מחקרים (Wagemans, 2022).
מה צריך לבדוק בנקע קרסול?
יש לבדוק יכולת נשיאת משקל, רגישות גרמית, נפיחות, טווח תנועה, יציבות, כאב ברצועות, מעורבות סינדסמוזיס ותחושת “בריחה”. ההחלטה על חזרה לספורט אינה צריכה להתבסס רק על היעלמות הכאב. מסגרת PAASS מציעה להעריך כאב, ליקויים בקרסול, שליטה סנסו־מוטורית, תפיסת הספורטאי ומוכנותו, וביצועים פונקציונליים לפני חזרה לספורט (Smith, 2021). גישה זו מפחיתה את הסיכון לחזרה מוקדמת מדי.
אבחון פציעות שריר: המסטרינג, ארבע־ראשי ותאומים
פציעות שריר שכיחות מאוד בענפי ספרינט, כדורגל, אתלטיקה, רוגבי וכדורסל. הן יכולות לנוע מכאב קל לאחר מאמץ ועד קרע משמעותי עם ירידה בכוח, שטף דם והגבלה תפקודית. סיווג מינכן לפציעות שריר הדגיש את הצורך בשפה אחידה לתיאור פציעות שריר, משום שסיווג מדויק משפיע על צפי ההחלמה, ניהול העומסים והחלטת החזרה לספורט (Mueller-Wohlfahrt, 2012).
למה אבחון פציעת שריר חייב להיות מדויק?
בפציעת המסטרינג, למשל, ההבדל בין DOMS, מתיחה קלה, פגיעה בצומת שריר־גיד וקרע משמעותי הוא קריטי. כאב קל לאחר אימון אינו דומה לכאב חד בזמן ספרינט עם ירידה מיידית בכוח. אבחון מדויק כולל מנגנון, מיקום הכאב, כאב במתיחה, כאב בכיווץ, בדיקת כוח הדרגתית ולעיתים הדמיה. חזרה מוקדמת מדי לריצה מהירה לאחר פציעת שריר היא גורם משמעותי לפציעה חוזרת, ולכן השיקום צריך להתקדם לפי קריטריונים ולא רק לפי ימים בלוח השנה.
אבחון פציעות ברך בספורט
פציעות ברך בספורט כוללות כאב פטלופמורלי, קרע ACL, פגיעות מניסקוס, פגיעות רצועה צידית, עומס גיד הפיקה ושברי מאמץ. מנגנון הפציעה מכוון מאוד: שינוי כיוון חד, נחיתה על רגל אחת, סיבוב ברך ותחושת קריסה מעלים חשד לפציעת ACL. נפיחות מהירה בתוך שעות מחשידה לפגיעה תוך־מפרקית. נעילה, קליקים כואבים או קושי ביישור יכולים להתאים לפגיעת מניסקוס.
חזרה לספורט לאחר פציעת ACL
לאחר פציעת ACL או שחזור רצועה, החזרה לספורט חייבת להיות הדרגתית ומבוססת קריטריונים. קונצנזוס Panther הדגיש כי חזרה לספורט אינה אירוע חד־פעמי אלא רצף: חזרה להשתתפות, חזרה לספורט וחזרה לביצועים מלאים (Meredith, 2020). גישה עדכנית מציעה לשלב כוח, קפיצות, סימטריה, שליטה בתנועה, מוכנות פסיכולוגית, חשיפה הדרגתית לעומסי ספורט וקבלת החלטות משותפת (Dingenen, 2017).
אבחון פציעות גידים וטנדינופתיה
טנדינופתיה מתפתחת לרוב בהדרגה, אך היא יכולה להחמיר בפתאומיות כאשר ממשיכים להעמיס. כאב בגיד אכילס, בגיד הפיקה, בגידי הכתף או במרפק של זורקים דורש אבחון של עומס, רגישות מקומית, כוח, טווח תנועה, טכניקה, נוקשות שרירית ויכולת הגיד להתמודד עם עומסים קפיציים או חזרתיים. לא כל כאב בגיד הוא “דלקת”, ולכן טיפול שמבוסס רק על מנוחה או עיסוי עלול לא להספיק. ברוב המקרים יש צורך בניהול עומס ובתרגול כוח הדרגתי.
אבחון כאבי גב בספורטאים
כאבי גב בספורטאים יכולים לנבוע מעומס שרירי, הגבלת תנועה, עומס מפרקי, טכניקה, חולשת שליטה, עומס יתר באימונים, ולעיתים גם ממצבים שדורשים בירור כמו שבר מאמץ בחוליות אצל ספורטאים צעירים. האבחון צריך לבדוק האם הכאב מכני, האם יש הקרנה לרגל, האם קיימים סימנים נוירולוגיים, האם הכאב קשור לפשיטה, סיבוב, הרמה או עומס חוזר. במקרה של כאב גב עם חולשה, ירידה בתחושה, הפרעה בשליטה על סוגרים או כאב חריג שאינו משתפר – יש צורך בבירור רפואי.
כירופרקטיקה בפציעות ספורט: איך היא יכולה להועיל?
כירופרקטיקה יכולה להועיל כחלק מתוכנית רב־מקצועית כאשר היא מבוססת אבחון נכון, בדיקת דגלים אדומים ושילוב עם תרגול פעיל. כירופרקטיקה ספורטיבית עשויה לכלול טיפול ידני, מוביליזציות, מניפולציות מותאמות, עבודה על טווחי תנועה, טיפול ברקמות רכות, הדרכה לעומסים, תרגול שליטה ותיקון דפוסי תנועה. במחקר אקראי בקרב שחקני פוטבול אוסטרלי חצי־מקצועיים נמצאה מגמה להפחתת פציעות גפה תחתונה, ובפרט ירידה משמעותית במתיחות שריר ראשוניות ובשבועות היעדרות, בעקבות התערבות כירופרקטית ידנית משולבת (Hoskins, 2010).
כירופרקטיקה אינה מחליפה אבחון רפואי
חשוב להדגיש: כירופרקטיקה אינה תחליף לבירור רפואי כאשר יש חשד לשבר, קרע רצועה משמעותי, פריקה, זעזוע מוח, פגיעה עצבית או כאב חריג. תפקידה הטוב ביותר הוא כחלק מתוכנית טיפול ושיקום לאחר שנקבעה אבחנה או כאשר נשללו מצבים מסוכנים. בסקירה על מניפולציה שדרתית לכאב גב תחתון כרוני נמצא כי טיפול מניפולטיבי יכול להיות דומה ביעילותו לטיפולים מקובלים אחרים, אך יש להתאים אותו למטופל ולמצב הקליני (Rubinstein, 2019). לכן הערך המרכזי של כירופרקטיקה בפציעות ספורט הוא שילוב בין טיפול ידני, תנועה, תרגול וניהול עומסים.
בניית תוכנית שיקום לאחר אבחון נכון
שיקום מוצלח מתחיל באבחנה ברורה. לאחר מכן מגדירים מטרות: הפחתת כאב, החזרת טווח תנועה, שיפור כוח, שיפור שליטה עצבית־שרירית, שיפור שיווי משקל, חזרה לריצה, חזרה לשינויי כיוון, חזרה למגע וחזרה לתחרות. השיקום צריך להיות מדורג, מדיד ומותאם לענף הספורט. ספורטאי כדורגל צריך להיבדק בריצה, האצה, בלימה, שינוי כיוון ובעיטה. שחיין צריך להיבדק בתנועת כתף חוזרת. שחקן כדורסל צריך להיבדק בקפיצה, נחיתה, יציאה מהמקום ושינוי כיוון.
עקרון החזרה ההדרגתית לספורט
קונצנזוס החזרה לספורט משנת 2016 הדגיש כי החלטת החזרה אינה מבוססת רק על החלמה ביולוגית, אלא גם על תפקוד, סיכון, מוכנות פסיכולוגית, הקשר ספורטיבי והחלטה משותפת בין הספורטאי, הצוות הרפואי והמאמנים (Ardern, 2016). המשמעות המעשית היא שאין להחזיר ספורטאי רק כי “עברו שלושה שבועות”. צריך לבדוק האם הוא עומד בקריטריונים תפקודיים, האם התנועה איכותית, האם אין תגובת כאב לאחר אימון, והאם עומסי האימון הועלו באופן הדרגתי.
אבחון פסיכולוגי ותפקודי: המרכיב שלעיתים מפספסים
פציעת ספורט אינה רק אירוע פיזי. פחד מתנועה, חשש מפציעה חוזרת, ירידה בביטחון, לחץ מצד קבוצה או מאמן, ותסכול מהשבתה יכולים להשפיע על תוצאות השיקום. סקירות עדכניות מדגישות שהיבטים פסיכולוגיים הם חלק מתהליך החזרה לספורט, במיוחד בפציעות משמעותיות כמו ACL, פציעות שריר חוזרות וזעזוע מוח (Tranaeus, 2024). לכן אבחון נכון כולל גם שאלות על ביטחון, מוכנות, פחד מכאב ותחושת שליטה.
טעויות נפוצות באבחון וטיפול בפציעות ספורט
טעות נפוצה היא להתחיל טיפול לפני שמבינים מה נפגע. טעות נוספת היא להתייחס להיעלמות הכאב כסימן להחלמה מלאה. כאב יכול לרדת לפני שהכוח, השליטה והעמידות לעומס חזרו. טעות שלישית היא להסתמך רק על הדמיה; MRI תקין אינו תמיד אומר שהספורטאי מוכן, וממצא הדמייתי אינו תמיד מקור הכאב. טעות רביעית היא חזרה מהירה מדי לפעילות מלאה ללא שלבי ביניים. טעות חמישית היא טיפול פסיבי בלבד ללא תרגול, עומס הדרגתי ושינוי גורמי סיכון.
מניעת פציעה חוזרת: האבחון ממשיך גם אחרי השיקום
אבחון פציעות ספורט אינו מסתיים ביום שבו הכאב יורד. צריך לבדוק מדוע הפציעה קרתה ומה יפחית את הסיכון לחזרתה. מודלים של מניעת פציעות מדגישים את הצורך להבין שכיחות, מנגנונים, גורמי סיכון, התערבות ויישום בפועל בסביבת האימון (Finch, 2006). אם הספורטאי חוזר לאותה תוכנית עומסים, אותה טכניקה ואותן חולשות – הסיכון לפציעה חוזרת נשאר גבוה.
סיכום: אבחון נכון הוא הבסיס לטיפול, שיקום וחזרה בטוחה לספורט
פציעות ספורט שכיחות, מגוונות ולעיתים מורכבות יותר ממה שנראה בתחילה. אבחון נכון לפני טיפול ושיקום כולל תשאול מדויק, הבנת מנגנון הפציעה, בדיקה גופנית, זיהוי דגלים אדומים, שימוש מושכל בהדמיה, הערכת עומסים והבנת דרישות ענף הספורט. שיקום יעיל אינו רק הפחתת כאב, אלא החזרת יכולת מלאה ובטוחה לפעילות. כירופרקטיקה יכולה להיות גורם מועיל כאשר היא משתלבת בתוכנית רב־מקצועית, מבוססת אבחון, תנועה, תרגול וניהול עומסים. החזרה לספורט צריכה להתבצע לפי קריטריונים ולא לפי תחושת לחץ, לוח משחקים או מספר ימים שרירותי.
References:
Ardern, C. L., Glasgow, P., Schneiders, A., Witvrouw, E., Clarsen, B., Cools, A., Gojanovic, B., Griffin, S., Khan, K. M., Moksnes, H., Mutch, S. A., Phillips, N., Reurink, G., Sadler, R., Silbernagel, K. G., Thorborg, K., Wangensteen, A., Wilk, K. E., & Bizzini, M. (2016). 2016 consensus statement on return to sport from the First World Congress in Sports Physical Therapy, Bern. British Journal of Sports Medicine, 50(14), 853-864. doi:10.1136/bjsports-2016-096278.
Bahr, R., Clarsen, B., Derman, W., Dvorak, J., Emery, C. A., Finch, C. F., Hägglund, M., Junge, A., Kemp, S., Khan, K. M., Marshall, S. W., Meeuwisse, W., Mountjoy, M., Orchard, J. W., Pluim, B. M., Quarrie, K. L., Reider, B., Schwellnus, M., Soligard, T., Stokes, K. A., Timpka, T., Verhagen, E., Bindra, A., Budgett, R., Engebretsen, L., Erdener, U., & Chamari, K. (2020). International Olympic Committee consensus statement: Methods for recording and reporting of epidemiological data on injury and illness in sport 2020, including STROBE Extension for Sport Injury and Illness Surveillance. British Journal of Sports Medicine, 54(7), 372-389. doi:10.1136/bjsports-2019-101969.
Cavazos, G. J., Jr., & Harkless, L. B. (2021). The epidemiology, evaluation, and assessment of lateral ankle sprains in athletes. Journal of Sports Medicine and Therapy, 6, 008-017. doi:10.29328/journal.jsmt.1001052.
Dingenen, B., & Gokeler, A. (2017). Optimization of the return-to-sport paradigm after anterior cruciate ligament reconstruction: A critical step back to move forward. Sports Medicine, 47(8), 1487-1500. doi:10.1007/s40279-017-0674-6.
Finch, C. (2006). A new framework for research leading to sports injury prevention. Journal of Science and Medicine in Sport, 9(1-2), 3-9. doi:10.1016/j.jsams.2006.02.009.
Hoskins, W., & Pollard, H. (2010). The effect of a sports chiropractic manual therapy intervention on the prevention of back pain, hamstring and lower limb injuries in semi-elite Australian Rules footballers: A randomized controlled trial. BMC Musculoskeletal Disorders, 11, 64. doi:10.1186/1471-2474-11-64.
Meredith, S. J., Rauer, T., Chmielewski, T. L., Fink, C., Diermeier, T., Rothrauff, B. B., Svantesson, E., Hamrin Senorski, E., Hewett, T. E., Sherman, S. L., & Panther Symposium ACL Injury Return to Sport Consensus Group. (2020). Return to sport after anterior cruciate ligament injury: Panther Symposium ACL Injury Return to Sport Consensus Group. Knee Surgery, Sports Traumatology, Arthroscopy, 28(8), 2403-2414. doi:10.1007/s00167-020-06009-1.
Mueller-Wohlfahrt, H. W., Haensel, L., Mithoefer, K., Ekstrand, J., English, B., McNally, S., Orchard, J., van Dijk, C. N., Kerkhoffs, G. M. M. J., Schamasch, P., Blottner, D., Swaerd, L., Goedhart, E. A., & Ueblacker, P. (2013). Terminology and classification of muscle injuries in sport: The Munich consensus statement. British Journal of Sports Medicine, 47(6), 342-350. doi:10.1136/bjsports-2012-091448.
Paoletta, M., Moretti, A., Liguori, S., Snichelotto, F., Menditto, I., Toro, G., Gimigliano, F., & Iolascon, G. (2021). Ultrasound imaging in sport-related muscle injuries: Pitfalls and opportunities. Medicina, 57(10), 1040. doi:10.3390/medicina57101040.
Patricios, J. S., Schneider, K. J., Dvorak, J., Ahmed, O. H., Blauwet, C., Cantu, R. C., Davis, G. A., Echemendia, R. J., Makdissi, M., McNamee, M., Broglio, S., Meeuwisse, W., & others. (2023). Consensus statement on concussion in sport: The 6th International Conference on Concussion in Sport – Amsterdam, October 2022. British Journal of Sports Medicine, 57(11), 695-711. doi:10.1136/bjsports-2023-106898.
Prieto-González, P., Martínez-Castillo, J. L., Fernández-Galván, L. M., Casado, A., Soporki, S., & Sánchez-Infante, J. (2021). Epidemiology of sports-related injuries and associated risk factors in adolescent athletes: An injury surveillance. International Journal of Environmental Research and Public Health, 18(9), 4857. doi:10.3390/ijerph18094857.
Rubinstein, S. M., de Zoete, A., van Middelkoop, M., Assendelft, W. J. J., de Boer, M. R., & van Tulder, M. W. (2019). Benefits and harms of spinal manipulative therapy for the treatment of chronic low back pain: Systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. BMJ, 364, l689. doi:10.1136/bmj.l689.
Smith, M. D., Vicenzino, B., Bahr, R., Bandholm, T., Cooke, R., Mendonça, L. D. M., Fourchet, F., Glasgow, P., Gribble, P. A., Herrington, L. C., Hiller, C. E., Lee, S. Y., Macaluso, A., Meeusen, R., Owoeye, O. B. A., Reid, D. A., Tassignon, B., Terada, M., Thorborg, K., Verhagen, E. A. L. M., Verschueren, J., Wang, D., Whiteley, R., Wikstrom, E. A., & Delahunt, E. (2021). Return to sport decisions after an acute lateral ankle sprain injury: Introducing the PAASS framework – An international multidisciplinary consensus. British Journal of Sports Medicine, 55(22), 1270-1276. doi:10.1136/bjsports-2021-104087.
Wagemans, J., Bleakley, C., Taeymans, J., Schurz, A. P., Kuppens, K., Baur, H., & others. (2022). Exercise-based rehabilitation reduces reinjury following acute lateral ankle sprain: A systematic review update with meta-analysis. PLOS ONE, 17(2), e0262023. doi:10.1371/journal.pone.0262023.
Zupančič, M., & Marušič, J. (2024). Overview of systematic reviews on the most common sports injuries. Exercise and Quality of Life Journal, 16(1), 5-18. doi:10.31382/eqol.240601.