פציעות ספורט – אבחון מהיר יאפשר טיפול מהיר ויעיל וימנע נזקים כרוניים. בשנים האחרונות מספר גובר והולך של אנשים קיבלו את עצתם של מומחי בריאות ומגזינים למיניהם להתחיל לעסוק בפעילות גופנית. ברוב המקרים אכן מדובר בהצלחה בריאותית. בחלק קטן מהמקרים ובעיקר נכונים הדברים לגבי אותם אנשים שמגזימים או מתאמנים לא נכון יש גם תוצאות לוואי פציעות ספורט.
למזלנו הרב ניתן לטפל באופן יעיל ברוב הפגיעות הנגרמות בגלל פעילות גופנית. רוב הנפגעים יחזרו לאחר טיפול ושיקום להיות פעילים. המפתח לכך מצוי באבחון מהיר ומדויק של פציעות ספורט. עם זאת, חשוב לציין שגם במקרה הזה המניעה של פציעות ספורט היא הדרך לפעול. במאמר הנוכחי "פציעות ספורט אבחון" נדון בנושא בהרחבה.
פציעות ספורט אבחון – רקע
אם אתם עוסקים בספורט אתם בוודאי מכירים כבר יתרונותיו. אלה כוללים יתרונות גופניים ולא פחות חשוב גם יתרונות נפשיים. היתרונות הללו כל כך מובהקים שאנשים שעוסקים בספורט חיים בזכות זה יותר שנים. יחד עם זאת העיסוק בספורט כולל גם סיכוני פציעה. בכל שנה מיליוני בני אדם ברחבי העולם "יורדים מהמגרש" בגלל פציעות ספורט. ישנם שני סוגים עיקריים של פציעות ספורט:
- פציעות חריפות המתרחשות באופן פתאומי (למשל: נקיעת קרסול, קרע רצועה בברך ועוד).
- ופציעות כרוניות הנובעות מעומסים חוזרניים ונזקים מצטברים (למשל: שחיקת סחוס, דלקת בגיד ועוד).
פציעות ספורט הן בעיה נפוצה ויקרה המשפיעה על מיליוני אנשים בכל הגילאים ובכל רמות ההשתתפות. על פי דוחות סטטיסטיקת הבריאות הלאומית, היו כ-8.6 מיליון אירועי פציעות הקשורים לספורט ופנאי בארצות הברית בשנת 2014. שיעור הפציעות בשנה זאת היה 34.1 פציעות לכל 1,000 אנשים.
סוגי הפציעות השכיחים ביותר היו נקעים ומתחים, ואחריהם שברים, חבלות וזעזועי מוח. ענפי הספורט והפעילויות הנפוצים ביותר שנקשרו לפציעות היו רכיבה על אופניים, כדורסל, בייסבול וסופטבול, פוטבול וכדורגל. הסיכון לפציעה משתנה לפי גיל, מין, ספורט וזמן חשיפה. שיעור הפציעות הגבוה ביותר היה בקרב ילדים בגילאי 14-5, במיוחד בנים.
הפציעות החמורות ביותר נגרמות בענפי ספורט שכוללים מגע והתנגשויות. דוגמאות לספורט כזה כוללים כדורגל, הוקי קרח, אומנויות לחימה ועוד. ענפי ספורט ללא מגע, כמו שחייה, גולף, פלדנקרייז ועוד עלולים לגרום לפציעות מעומס חוזר או מטכניקה לקויה.
אבחון וטיפול מהירים בפציעת ספורט עשויים למנוע נזקים כרוניים ולאפשר חזרה מהירה למגרשי הספורט. אבחנה של פציעת ספורט מתבססת על הממצאים המופקים מההיסטוריה הרפואית, בדיקה גופנית ובמידת הצורך דימות ועוד. במאמר "פציעות ספורט אבחון" נדון בנושא.
אבחנה של פציעה מפעילות גופנית
בבואו לאבחן את מהותן של פציעות ספורט, חייב הקלינאי לחשוב על פוטנציאל הפגיעה של כל אחד מהמרכיבים האנטומיים של האזור. העור, הרקמה התת עורית, רקמת החיבור, שרירים, גידים, רצועות, בלוטות לימפה, עצבים, עורקים, וורידים, עצמות, סחוסים ומפרקים. שיטה זו תקל על האבחון של הפציעה. היא מנחה ומכוונת ואינה מאפשרת להתעלם מנזק אפשרי לרקמה או איבר נחבאים. תהליך האבחון כולל למידה של ההיסטוריה הרפואית של החולה, בדיקה גופנית של השרשרת הקינטית, בדיקות מיוחדות, בדיקות נוירולוגיות ובמידת הצורך גם בדיקות מעבדה ודימות.
לקיחת היסטוריה רפואית
אבחון פציעתו של הספורטאי תחל בלקיחת ההיסטוריה הרפואית הכללית והיסטוריה של הפציעה שבגינה הגיע. הרבה פעמים הבנה ברורה של איך קרה תיתן לנו רמז לגבי מה קרה. בהיסטוריה הרפואית הכללית נלמד על הרקע הבריאותי של הפצוע:
- מחלות קודמות
- פציעות ספורט קודמות
- שימוש בתרופות
- רקע בריאותי משפחתי
- עבר של אובדן הכרה או סחרחורות
- בעיות לב
- יכולת גופנית
- אלרגיות
- איברים חסרים (כליה?)
- אשפוזים
- טיפולים רפואיים קודמים.
נלמד פרטים על הפציעה מלקיחת ההיסטוריה הספציפית שלה ובכלל זה:
- מהי התלונה?
- איך התרחשה הפציעה?
- מהם התסמינים?
- מהן המגבלות?
אם הספורטאי סובל מכאבים ננסה להבין:
- מהו מיקום הכאב
- מתי וכיצד החל
- מהו סוג הכאב
- מה מקל ומה מחמיר את הכאבים ועוד
תסמינים נוספים?
פציעות ספורט גורמות לכאבים אך יש לזכור, שהרבה פעמים מלבד כאב, הפציעה גוררת אחריה מגוון גדול של סימנים וסימפטומים נוספים. הסימפטומים הנוספים עשויים לתת לנו רמז נוסף לגבי מקור הבעיה.
- לכאב במקום הפציעה מתלווה גם כאב במקום אחר?
- לכאבים המקומיים מתלווה גם חוסר תחושתי? עשוי להצביע על בעיה עצבית.
- לכאב המקומי מתלווה גם דימום בשתן? עשוי להצביע על בעיה במערכת השתן?
- האם לכאבים המקומיים מתלווה גם קושי בהליכה? דבר שיכול להצביע על בעיות במפרק הירך או באגן או בגב התחתון.
- לכאב בברך מתלווה גם חוסר יציבות של הברך? דבר שיכול להציעה על קריעת רצועה בברך.
בדיקה גופנית
בשלב הבא נערוך בדיקה גופנית מקיפה. הבדיקה תחל בתצפית ובבחינה של המראה הכללי, סימטריה, יציבה, אופן ההליכה, תפקוד תנועתי, דפורמציות גופניות, נפיחות ושינוי גוון של האזור שנפגע בגוף. נמשיך את הבדיקה במישוש (Palpation). נמשש את חלקי הגוף של החולה המתלונן על פציעות ספורט. נקפיד למשש את הבליטות הגרמיות ואת הרקמות הרכות ונחפש נפיחות, רגישות למגע, שינוי טמפרטורה, עווית שרירית פעימות וכיוצא בזה. נמשיך בבחינת התפקוד של השרירים.
בדיקות טווח תנועה אקטיביים ופסיביים. נערוך בדיקות ממוקדות לאזור הפצוע. נערוך בדיקות אורתופדיות, בדיקות נוירולוגיות וכמובן בדיקות כירופרקטיות. במידת הצורך ואם קיים ספק בנוגע לאבחנה, נפנה את החולה לבדיקות מתקדמות. בין הבדיקות מהסוג הזה נציין בדיקות דימות ובדיקות מעבדה. במהלך הבדיקה הפיזית ננסה לשחזר את הכאבים שלכם, להצביע על הרקמה שנפגעה ולעריך את חומרת הפגיעה.
סימנים לכך שמדובר בפציעה רצינית:
פציעות ספורט אינן זרות לספורטאים. למעשה חייו של ספורטאי מלווים בכאבים. השאלה היא מה עוצמת הכאב ומה הם הסימנים והתסמינים הנלווים לכאבים הללו. להלן מספר סימנים ותסמינים שאמורים לגרום לך לעצור את האימונים ולהתייעץ עם אחד או יותר מהגורמים המקצועיים המלווים אותך:
- לא יכול להניח את מלוא המשקל על חלק הגוף הפצוע.
- עקב כאבים עושה שימוש מפצה בחלק אחר של הגוף.
- צליעה
- הפרעות שינה.
- קשיי נשימה.
- כאבי ראש במהלך או לאחר הפעילות.
- נוקשות חריפה או כאבים משמעותיים באחד מחלקי הגוף.
- "ראש קל" סחרחורת או ורטיגו.
- אובדן תחושה באחד מחלקי הגוף.
- חולשה משמעותית.
דגלים אדומים וצהובים
מחובתו של כל קלינאי לחפש במהלך התשאול והבדיקות של החולה המתלונן על פציעות ספורט נוכחות של סימפטומים המעלים את הסבירות כי הגורם לכאב אינו מכני. סימפטום שיש יסוד להניח שאינו מכני במהותו מהווה דגל אדום המחייב הפנייה ובירור רפואי עמוק. דגלים אדומים נחשבים הסימפטומים הבאים:
- אובדן שליטה על הסוגרים.
- חום גבוה המתלווה לכאבי הגב.
- תחושת שריפה בעת מתן שתן.
- דם בשתן.
- אובדן משקל בלתי מוסבר.
- שימוש מתמשך בסטרואידים.
סימנים של דיכאון ודכדוך נפשי מצביעים לרוב על האפשרות שהבעיה הרפואית עלולה להימשך זמן ממושך מהסביר ומהווים דגל צהוב. הדגלים האדומים והדגלים הצהובים נועדו במקור לשימוש באבחון כאבי גב תחתון אבל יכולים להיות ישימים באופן נרחב. הקשר בין המצב הנפשי לבין התפתחות הבעיה הרפואית וקצב ההחלמה הוא ברור ומוכח מחקרית.
References:
Hodgson Phillips L. Sports injury incidence. British Journal of Sports Medicine 2000;34:133-136.
Sports Injury Statistics. Johns Hopkins Medicine. https://www.hopkinsmedicine.org/health/conditions-and-diseases/sports-injuries/sports-injury-statistics
Common Sports Injuries: Incidence and Average Charges. Office of the Assistant Secretary for Planning and Evaluation. https://aspe.hhs.gov/reports/common-sports-injuries-incidence-average-charges-0
Ambrose SA, Levy SM. National Health Statistics Reports: Sports- and Recreation-related Injury Episodes in the United States, 2011–2014. Centers for Disease Control and Prevention. https://www.cdc.gov/nchs/data/nhsr/nhsr099.pdf
Kerr ZY, Dompier TP, Snook EM et al. National Collegiate Athletic Association Injury Surveillance System: Review of Methods for 2004–2005 Through 2013–2014 Data Collection. Journal of Athletic Training 2014;49:552-560.
Ekegren CL, Gabbe BJ, Finch CF. Sports Injury Surveillance Systems: A Review of Methods and Data Quality. Sports Medicine 2016;46:49-65.
Finch CF. A new framework for research leading to sports injury prevention. Journal of Science and Medicine in Sport 2006;9:3-9.
Emery CA, Meeuwisse WH. The effectiveness of a neuromuscular prevention strategy to reduce injuries in youth soccer: a cluster-randomised controlled trial. British Journal of Sports Medicine 2010;44:555-562.
Hootman JM, Dick R, Agel J. Epidemiology of collegiate injuries for 15 sports: summary and recommendations for injury prevention initiatives. Journal of Athletic Training 2007;42:311-319.
Bahr R, Krosshaug T. Understanding injury mechanisms: a key component of preventing injuries in sport. British Journal of Sports Medicine 2005;39:324-329.