סחרחורת: גורמים וגורמי סיכון לכך נדונים כאן בהרחבה. סחרחורת היא אחת התלונות הרפואיות השכיחות ביותר בעולם, המשפיעה על מיליוני בני אדם ומייצגת מגוון רחב של מצבים גופניים ונפשיים. למרות שמדובר לרוב בתחושה חולפת, סחרחורת אינה מחלה בפני עצמה אלא תסמין (סימפטום) המאותת שמשהו במערכות הגוף יצא מאיזון. התחושה יכולה לנוע בין חוסר יציבות קל, דרך תחושת שייט, ועד ל"ורטיגו" – תחושה עזה שהעולם מסתובב סביבנו. המנגנון האחראי על שיווי המשקל שלנו מורכב ושברירי, והוא נשען על שילוב מדויק בין האוזן הפנימית, העיניים, מערכת העצבים והמוח. הפרעה בכל אחד מהגורמים הללו עלולה להוביל להופעת הסחרחורת.
סחרחורת: גורמים וגורמי סיכון – רקע
מהי סחרחורת ולמה חשוב לאבחן אותה נכון? סחרחורת היא מונח רחב שמתאר תחושות שונות: קלילות בראש, תחושת עילפון, חוסר יציבות, שיוט, טשטוש, חולשה, או תחושה שהחדר מסתובב. כאשר האדם מרגיש שהוא או הסביבה מסתובבים, משתמשים במונח ורטיגו. ההבחנה הזו חשובה מאוד, משום שסחרחורת יכולה לנבוע מהאוזן הפנימית, מהמוח, מהצוואר, מלחץ דם, מתרופות, מהתייבשות, ממיגרנה, מחרדה, מבעיות לב או משילוב של כמה גורמים. טיפול נכון מתחיל בהבנה מדויקת של סוג הסחרחורת, לא רק בעצם העובדה ש“מסוחררים”.
שכיחות סחרחורת באוכלוסייה
סחרחורת היא אחת התלונות השכיחות ברפואה ראשונית, אף־אוזן־גרון, נוירולוגיה ורפואה דחופה. מחקרים אפידמיולוגיים מצאו שסחרחורת וורטיגו משפיעים על כ־15% עד יותר מ־20% מהמבוגרים בכל שנה, ושהסיכון עולה עם הגיל (Neuhauser, 2016). ורטיגו וסטיבולרי, כלומר סחרחורת שמקורה במערכת שיווי המשקל של האוזן הפנימית או במסלולים הקשורים אליה, מהווה בערך רבע ממקרי הסחרחורת באוכלוסייה הכללית (Neuhauser, 2016).
במחקר אמריקאי נמצא שתפקוד וסטיבולרי לקוי שכיח במיוחד מעל גיל 40, וקשור לעלייה בסיכון לנפילות (Agrawal, 2009). לכן סחרחורת אינה רק תחושה לא נעימה; היא עלולה להשפיע על הליכה, נהיגה, עבודה, פעילות גופנית ועצמאות.
סחרחורת, ורטיגו, עילפון וחוסר יציבות: מה ההבדל?
ורטיגו
ורטיגו הוא תחושת סיבוב או תנועה. האדם מרגיש שהחדר מסתובב, שהוא נמשך הצידה, או שהקרקע זזה. ורטיגו מכוון לעיתים קרובות למקור וסטיבולרי, כמו BPPV, דלקת בעצב הווסטיבולרי, מחלת מנייר או מיגרנה וסטיבולרית. עם זאת, גם מצבים מוחיים מסוימים יכולים לגרום לוורטיגו, ולכן חשוב לבדוק סימני אזהרה.
תחושת עילפון
תחושת עילפון, או lightheadedness, היא תחושה שעומדים להתעלף, שהראש “ריק”, או שהראייה מחשיכה. היא שכיחה יותר במצבים כמו ירידת לחץ דם בקימה, התייבשות, אנמיה, הפרעות קצב, תרופות מסוימות או ירידת סוכר. כאן מקור הבעיה אינו בהכרח האוזן הפנימית, אלא זרימת דם, מערכת לב־כלי דם או חילוף חומרים.
חוסר יציבות
חוסר יציבות הוא תחושה שקשה ללכת ישר, שצריך להיאחז בקיר, או שהגוף אינו “מוצא מרכז”. הוא יכול לנבוע מירידה בתחושה בכפות הרגליים, חולשת שרירים, בעיות ראייה, מחלות נוירולוגיות, גיל מבוגר, תרופות, בעיות אוזן פנימית או פחד מנפילה. לעיתים אין סחרור, אלא תחושה כללית של חוסר ביטחון בהליכה.
גורמים וסטיבולריים לסחרחורת
BPPV – קריסטלים באוזן הפנימית
BPPV, או ורטיגו תנוחתי התקפי שפיר, הוא אחד הגורמים השכיחים ביותר לוורטיגו. הוא מתבטא בהתקפי סחרור קצרים, בדרך כלל של שניות עד פחות מדקה, שמופיעים בסיבוב במיטה, קימה משכיבה, הרמת ראש או התכופפות. הסיבה היא תזוזה של חלקיקים זעירים באוזן הפנימית לתוך תעלה שבה הם אינם אמורים להימצא.
הנחיות קליניות ממליצות לאבחן BPPV באמצעות בדיקות תנוחתיות, כמו Dix-Hallpike, ולטפל בתמרוני החזרת גבישים, כגון תמרון Epley, כאשר האבחנה מתאימה (Bhattacharyya, 2017). תרופות נגד סחרחורת עשויות להקל על בחילה, אך הן אינן מחזירות את הגבישים למקומם.
דלקת וסטיבולרית
דלקת בעצב הווסטיבולרי גורמת לרוב לסחרחורת חזקה ומתמשכת שנמשכת שעות עד ימים. בניגוד ל־BPPV, כאן הסחרחורת אינה רק לכמה שניות בשינוי תנוחה. היא יכולה להופיע עם בחילה, הקאות, חוסר יציבות וקושי ללכת. בדרך כלל אין ירידה בשמיעה; אם יש ירידה בשמיעה, יש לחשוב גם על מצבים אחרים.
לאחר השלב החריף, שיקום וסטיבולרי יכול לעזור למוח להסתגל לחוסר האיזון בין שתי האוזניים. הנחיות מקצועיות מציינות שיש ראיות חזקות לכך ששיקום וסטיבולרי משפר תפקוד, יציבות מבט ושיווי משקל באנשים עם ירידה וסטיבולרית היקפית (Hall, 2022).
מחלת מנייר
מחלת מנייר מתבטאת בדרך כלל בהתקפים של ורטיגו שנמשכים 20 דקות עד שעות, יחד עם טנטון, תחושת מלאות באוזן וירידה משתנה בשמיעה. היא שונה מ־BPPV משום שההתקפים ארוכים יותר ומלווים בתסמינים שמיעתיים.
הנחיות קליניות למחלת מנייר מדגישות אבחון המבוסס על סיפור קליני, בדיקות שמיעה ושלילת גורמים אחרים (Basura, 2020). כאשר סחרחורת מופיעה יחד עם ירידה בשמיעה, טנטון חדש או לחץ באוזן, מומלץ לפנות לאף־אוזן־גרון.
מיגרנה וסטיבולרית
סחרחורת על רקע מערכת מיגרנוטית
מיגרנה וסטיבולרית היא גורם נפוץ להתקפי סחרחורת חוזרים, ולעיתים היא מופיעה גם בלי כאב ראש חזק. היא יכולה לכלול ורטיגו, רגישות לתנועה, בחילה, רגישות לאור, רגישות לרעש, תחושת שיוט או חוסר יציבות.
הקריטריונים של Bárány Society וה־International Headache Society מגדירים מיגרנה וסטיבולרית לפי התקפים וסטיבולריים חוזרים, היסטוריה של מיגרנה או מאפיינים מיגרנוטיים, וקשר זמני בין הסחרחורת לבין תסמיני מיגרנה (Lempert, 2022). מיגרנה וסטיבולרית יכולה להיות מאובחנת באיחור משום שאנשים מצפים שמיגרנה תהיה תמיד כאב ראש בלבד.
גורמי סיכון למיגרנה וסטיבולרית
גורמי סיכון כוללים היסטוריה אישית או משפחתית של מיגרנה, רגישות לתנועה, שינה לא סדירה, סטרס, שינויים הורמונליים, אורות חזקים, רעש, מזונות מסוימים אצל חלק מהאנשים והתייבשות. הטיפול כולל זיהוי טריגרים, סדירות שינה, פעילות מותאמת, ולעיתים טיפול תרופתי מניעתי לפי נוירולוג.
סחרחורת ממקור לחץ דם ולב
ירידת לחץ דם בקימה
סחרחורת שמופיעה כשקמים מהמיטה או מכיסא, במיוחד עם תחושת עילפון, ראייה שחורה או חולשה, עשויה להצביע על ירידת לחץ דם תנוחתית. מצב זה שכיח יותר אצל מבוגרים, אנשים עם התייבשות, סוכרת, מחלות נוירולוגיות או שימוש בתרופות להורדת לחץ דם.
סקירה שיטתית מצאה שירידת לחץ דם תנוחתית שכיחה אצל מבוגרים בקהילה ובמסגרות טיפול ארוך טווח, אם כי השכיחות משתנה מאוד לפי שיטת המדידה (Saedon, 2020). לכן מדידת לחץ דם בשכיבה או ישיבה ואז בעמידה יכולה להיות חלק חשוב מהבירור.
הפרעות קצב ובעיות לב
סחרחורת שמופיעה עם דופק לא סדיר, כאב בחזה, קוצר נשימה, עילפון או חולשה פתאומית מחייבת בירור רפואי. במקרים כאלה לא נכון להניח שמדובר באוזן הפנימית. הפרעות קצב, ירידה בתפוקת הלב או בעיות כלי דם יכולות לגרום לתחושת עילפון או חוסר יציבות, ולעיתים דורשות טיפול דחוף.
סחרחורת מתרופות
תרופות נפוצות שיכולות לגרום לסחרחורת
תרופות רבות יכולות לגרום לסחרחורת, במיוחד בתחילת טיפול, בהעלאת מינון או בשילוב כמה תרופות. בין הקבוצות האפשריות: תרופות להורדת לחץ דם, תרופות שינה והרגעה, תרופות נגד חרדה, תרופות מסוימות לכאב, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות אנטי־אפילפטיות, תרופות משתנות ותרופות המשפיעות על האוזן הפנימית.
הסיכון עולה במיוחד אצל מבוגרים ואנשים הנוטלים כמה תרופות במקביל. אין להפסיק תרופה לבד, אך חשוב להביא לרופא רשימת תרופות מלאה כאשר מופיעה סחרחורת חדשה.
פוליפרמציה וגיל מבוגר
ריבוי תרופות מגביר סיכון לתופעות לוואי, אינטראקציות, נפילות וחוסר יציבות. כאשר מטופל מבוגר מתלונן על סחרחורת, סקירת תרופות היא חלק מהבירור ולא שלב צדדי. לעיתים שינוי זמן נטילה, הורדת מינון או החלפת תרופה, בהנחיית רופא בלבד, יכולים להפחית סחרחורת משמעותית.
סחרחורת ממקור נוירולוגי
שבץ ומצבים מרכזיים
רוב מקרי הסחרחורת אינם שבץ, אך שבץ באזור המוחון או גזע המוח יכול להתבטא בסחרחורת חריפה, חוסר יציבות, בחילה וקושי ללכת. זהו מצב מסוכן משום שבתחילה הוא עלול להיראות כמו בעיית אוזן פנימית.
הנחיות GRACE-3 לרפואה דחופה מדגישות את החשיבות של אבחון לפי דפוס הסחרחורת, בדיקה נוירולוגית, בדיקות עיניים מיומנות והערכת סיכון, ולא רק לפי CT ראש שיכול להיות לא רגיש בשלבים מוקדמים של שבץ אחורי (Edlow, 2023).
סימני אזהרה נוירולוגיים
יש לפנות בדחיפות אם הסחרחורת מופיעה עם חולשה בצד אחד, קושי בדיבור, ראייה כפולה, צניחת פנים, בלבול, קושי בבליעה, כאב ראש חדש וחזק, חוסר יכולת ללכת, נימול משמעותי או אובדן קואורדינציה. סימנים אלה אינם מתאימים לסחרחורת פשוטה ודורשים בירור רפואי מיידי.
PPPD – סחרחורת מתמשכת לאחר אירוע
מהי סחרחורת תפיסתית־תנוחתית מתמשכת?
Persistent Postural-Perceptual Dizziness, או PPPD, היא סחרחורת או חוסר יציבות שנמשכים ברוב הימים במשך שלושה חודשים או יותר. היא מוחמרת בעמידה, בתנועה, ובסביבות עם עומס חזותי כמו קניון, כביש עמוס, מסכים או תאורה מרצדת.
הקריטריונים של Bárány Society מתארים PPPD כמצב שיכול להתפתח לאחר אירוע וסטיבולרי, מחלה רפואית, נפילה, התקף חרדה או תקופה של סחרחורת חריפה (Staab, 2017). זהו מצב אמיתי ולא “דמיון”, אך הוא כולל אינטראקציה בין מערכת שיווי המשקל, מערכת הראייה, דריכות מערכת העצבים ופחד מתנועה.
גורמי סיכון ל־PPPD
גורמי סיכון כוללים התקף סחרחורת חריף שלא עבר הסתגלות טובה, חרדה, נטייה לדריכות גופנית, הימנעות מתנועה, פחד מנפילה, מיגרנה וסטיבולרית או שיקום לא מספק לאחר בעיה וסטיבולרית. טיפול כולל לרוב חינוך, שיקום וסטיבולרי, חשיפה הדרגתית לתנועה וסביבה, ולעיתים טיפול פסיכולוגי או תרופתי לפי צורך.
סחרחורת ממקור צווארי
האם הצוואר יכול לגרום לסחרחורת?
סחרחורת ממקור צווארי היא אבחנה מורכבת. היא נשקלת כאשר סחרחורת מופיעה יחד עם כאב צוואר, נוקשות, מגבלת תנועה או החמרה בתנועות צוואר, לאחר שנשללו גורמים וסטיבולריים, נוירולוגיים וכלי דם. אין בדיקה אחת שמוכיחה בוודאות “סחרחורת צווארית”, ולכן צריך להיזהר מאבחון מהיר מדי (Kristjansson & Treleaven., 2009).
הצוואר מכיל קולטני תחושה רבים שמסייעים למוח להבין את מיקום הראש. כאשר יש כאב, נוקשות או הפרעה בתחושה הצווארית, ייתכן שמידע זה תורם לחוסר יציבות או תחושת שיוט אצל חלק מהאנשים.
כירופרקטיקה וסחרחורת צווארית
כירופרקטיקה יכולה להועיל במקרים מתאימים שבהם יש מרכיב צווארי ברור, לאחר שלילת סימני אזהרה. טיפול עשוי לכלול בדיקת צוואר, גב עליון, תנועות עיניים, שיווי משקל, טיפול ידני עדין, תרגילים, הדרכת יציבה ושיקום תנועתי.
סקירות על טיפול ידני בסחרחורת צווארית מצאו עדות אפשרית לשיפור, אך גם הדגישו שהראיות מוגבלות ושיש שונות בין מחקרים (Lystad, 2011; Yaseen, 2018). לכן כירופרקטיקה אינה טיפול לכל סחרחורת, אלא אפשרות רק כאשר האבחנה מתאימה ובטיחותית.
גורמי סיכון כלליים לסחרחורת
גיל
הסיכון לסחרחורת, חוסר יציבות ונפילות עולה עם הגיל. הסיבות כוללות ירידה בתפקוד האוזן הפנימית, ירידה בראייה, ירידה בתחושה בכפות הרגליים, חולשת שרירים, מחלות רקע, תרופות ושינויים בלחץ הדם. בגיל מבוגר, סחרחורת היא לעיתים רב־גורמית: לא בעיה אחת, אלא שילוב של כמה מערכות.
נשים
מחקרים אפידמיולוגיים מצאו שוורטיגו שכיח יותר אצל נשים, לעיתים פי שניים עד שלושה מגברים (Neuhauser, 2009). הסיבות אינן ברורות לחלוטין, אך ייתכן שיש קשר לשכיחות גבוהה יותר של מיגרנה, שינויים הורמונליים, BPPV ומחלות מסוימות של מערכת שיווי המשקל.
מיגרנה
אנשים עם מיגרנה נמצאים בסיכון גבוה יותר לסחרחורת וסטיבולרית. לפעמים הסחרחורת היא הביטוי המרכזי של המיגרנה, ולא כאב הראש. לכן אדם עם סחרחורת חוזרת, בחילה, רגישות לאור או תנועה, והיסטוריה של מיגרנות, צריך לשקול בירור בכיוון זה.
סוכרת ונוירופתיה
סוכרת יכולה להשפיע על עצבים היקפיים, תחושה בכפות הרגליים וכלי דם קטנים. כאשר התחושה בכפות הרגליים יורדת, המוח מקבל פחות מידע על הקרקע, והסיכון לחוסר יציבות עולה. בנוסף, סוכרת יכולה להיות קשורה לשינויים בלחץ דם ובתפקוד אוטונומי.
חרדה וסטרס
חרדה יכולה לגרום לתחושת סחרחורת, נשימה שטחית, תחושת ניתוק, רגישות לתנועה ופחד מנפילה. מצד שני, סחרחורת אמיתית יכולה ליצור חרדה. לכן לא נכון לומר “זה רק חרדה” לפני שבודקים גורמים רפואיים; אבל גם לא נכון להתעלם מההשפעה של דריכות ופחד על מערכת שיווי המשקל.
אבחון סחרחורת: מה חשוב לבדוק?
תזמון וטריגרים
האבחון מתחיל בשאלות פשוטות: האם הסחרחורת נמשכת שניות, דקות, שעות או ימים? האם היא מופיעה בסיבוב במיטה? בקימה? בזמן הליכה? בסביבה עמוסת גירויים? האם יש ירידה בשמיעה? כאב ראש? נימול? חולשה? דופק מהיר?
הגישה המודרנית לאבחון סחרחורת מתמקדת בדפוסי תזמון וטריגרים, ולא רק בשאלה אם האדם מתאר “סיבוב” או “טשטוש” (Edlow, 2023). כך אפשר להבדיל טוב יותר בין BPPV, מיגרנה, בעיית לחץ דם, דלקת וסטיבולרית או מצב נוירולוגי.
בדיקה גופנית
בדיקה יכולה לכלול לחץ דם ודופק בשכיבה ובעמידה, בדיקת עיניים וניסטגמוס, בדיקות תנוחתיות, שמיעה, הליכה, שיווי משקל, בדיקה נוירולוגית ובדיקת צוואר. לעיתים יש צורך בבדיקות שמיעה, בדיקות וסטיבולריות, בדיקות דם, אק”ג או הדמיה, בהתאם לתמונה הקלינית.
מתי סחרחורת מחייבת פנייה דחופה?
יש לפנות בדחיפות אם הסחרחורת חדשה וחזקה במיוחד, מופיעה עם חולשה, קושי בדיבור, ראייה כפולה, כאב ראש חריג, כאב בחזה, קוצר נשימה, עילפון, בלבול, חוסר יכולת ללכת, ירידה פתאומית בשמיעה או תסמינים נוירולוגיים. גם סחרחורת לאחר חבלת ראש או נפילה משמעותית מצריכה בדיקה.
כאשר מדובר בהתקפים חוזרים מוכרים שאובחנו בעבר, ניתן לפעול לפי תוכנית הטיפול שניתנה. אך שינוי באופי ההתקפים, החמרה פתאומית או הופעת תסמין חדש מחייבים הערכה מחדש.
טיפול ומניעה לפי גורם
BPPV
ב־BPPV הטיפול המרכזי הוא תמרון החזרת גבישים. כאשר התמרון מתאים ומבוצע נכון, הוא יכול להביא לשיפור מהיר. מנוחה מוחלטת ותרופות אינן מטפלות במנגנון עצמו. אם הסחרחורת חוזרת, יש לבדוק מחדש איזו תעלה מעורבת.
ירידת לחץ דם
כאשר הסיבה היא ירידת לחץ דם, הטיפול יכול לכלול שתייה מספקת, קימה הדרגתית, בדיקת תרופות, גרביים אלסטיות במקרים מסוימים וטיפול במחלות רקע. כל שינוי תרופתי צריך להיעשות על ידי רופא.
שיקום וסטיבולרי
כאשר יש ירידה וסטיבולרית, חוסר יציבות לאחר אירוע, או PPPD, שיקום וסטיבולרי יכול להיות מרכזי. התרגול מלמד את המוח להסתגל לתנועת ראש, גירויים חזותיים והליכה. הימנעות מוחלטת מתנועה עלולה להאריך את הבעיה.
טיפול צווארי וכירופרקטיקה
כאשר יש כאב צוואר, נוקשות ותבנית שמתאימה לסחרחורת צווארית, כירופרקטיקה יכולה להשתלב בטיפול. עם זאת, טיפול ידני חייב להיות זהיר, מותאם, וללא מניפולציות אגרסיביות כאשר מקור הסחרחורת אינו ברור. כירופרקט אחראי צריך לדעת להפנות לרופא כאשר יש סימני אזהרה.
איך להפחית סיכון לנפילות בזמן סחרחורת?
בזמן תקופה פעילה של סחרחורת חשוב להפוך את הסביבה לבטוחה: להדליק אור בלילה, להסיר שטיחים מחליקים, להשתמש במעקה במדרגות, לקום לאט, להימנע מנהיגה בזמן התקף, ולא לבצע עבודה בגובה. אצל מבוגרים או אנשים עם נפילות חוזרות, יש מקום להערכת שיווי משקל, בדיקת ראייה, סקירת תרופות ותרגול כוח רגליים.
סיכום: סחרחורת היא סימפטום, לא אבחנה אחת
סחרחורת יכולה לנבוע ממגוון רחב של גורמים: BPPV, מיגרנה וסטיבולרית, דלקת וסטיבולרית, מחלת מנייר, ירידת לחץ דם, תרופות, בעיות לב, גורמים נוירולוגיים, PPPD, חרדה או בעיות צוואר. לכן הטיפול הנכון תלוי באבחון מדויק של דפוס הסחרחורת וגורמי הסיכון האישיים.
כירופרקטיקה יכולה להועיל בחלק מהמקרים, בעיקר כאשר יש מרכיב צווארי או צורך בשיקום תנועתי, אך היא אינה מחליפה בירור רפואי כאשר יש סימני אזהרה. המטרה היא לזהות את מקור הסחרחורת, להפחית סיכון לנפילות, לשפר ביטחון בתנועה ולהחזיר את האדם לתפקוד בטוח.
References:
Basura, G. J., Adams, M. E., Monfared, A., Schwartz, S. R., Antonelli, P. J., Burkard, R., Bush, M. L., Bykowski, J., Colandrea, M., Derebery, J., Kelly, E. A., Kerber, K. A., Koopman, C. F., Kuch, A. A., Marcolini, E., McKinnon, B. J., Ruckenstein, M. J., Valenzuela, C. V., Vosooney, A., Walsh, S. A., Nnacheta, L. C., Dhepyasuwan, N., & Buchanan, E. M. (2020). Clinical practice guideline: Ménière’s disease. Otolaryngology-Head and Neck Surgery, 162(2_suppl), S1-S55. doi: 10.1177/0194599820909438.
Bhattacharyya, N., Gubbels, S. P., Schwartz, S. R., Edlow, J. A., El-Kashlan, H., Fife, T., Holmberg, J. M., Mahoney, K., Hollingsworth, D. B., Roberts, R., Seidman, M. D., Steiner, R. W. P., Do, B. T., Voelker, C. C. J., Waguespack, R. W., & Corrigan, M. D. (2017). Clinical practice guideline: Benign paroxysmal positional vertigo (update). Otolaryngology-Head and Neck Surgery, 156(3_suppl), S1-S47. doi: 10.1177/0194599816689667.
Dani, M., Dirksen, A., Taraborrelli, P., Torocastro, M., Panagopoulos, D., Sutton, R., & Lim, P. B. (2021). Orthostatic hypotension in older people: Considerations, diagnosis and management. Clinical Medicine, 21(3), e275-e282. doi: 10.7861/clinmed.2020-1044. (PMC)
Edlow, J. A., Carpenter, C., Akhter, M., Khoujah, D., Marcolini, E., Meurer, W. J., Morrill, D., Ombrellaro, M., Robey, T. E., Siket, M. S., & Newman-Toker, D. E. (2023). Guidelines for reasonable and appropriate care in the emergency department 3 (GRACE-3): Acute dizziness and vertigo in the emergency department. Academic Emergency Medicine, 30(5), 442-486. doi: 10.1111/acem.14728.
Hall, C. D., Herdman, S. J., Whitney, S. L., Cass, S. P., Clendaniel, R. A., Fife, T. D., Furman, J. M., Getchius, T. S. D., Goebel, J. A., Shepard, N. T., & Woodward, N. J. (2022). Vestibular rehabilitation for peripheral vestibular hypofunction: An updated clinical practice guideline from the Academy of Neurologic Physical Therapy of the American Physical Therapy Association. Journal of Neurologic Physical Therapy, 46(2), 118-177. doi: 10.1097/NPT.0000000000000382.
Lempert, T., Olesen, J., Furman, J., Waterston, J., Carey, J., Bisdorff, A., Versino, M., Evers, S., Kheradmand, A., & Newman-Toker, D. (2022). Vestibular migraine: Diagnostic criteria (update). Journal of Vestibular Research, 32(1), 1-6. doi: 10.3233/VES-201644.
Lystad, R. P., Bell, G., Bonnevie-Svendsen, M., & Carter, C. V. (2011). Manual therapy with and without vestibular rehabilitation for cervicogenic dizziness: A systematic review. Chiropractic & Manual Therapies, 19, 21. doi: 10.1186/2045-709X-19-21.
Neuhauser, H. K. (2009). Epidemiology of vertigo. Current Opinion in Neurology, 22(1), 40-46. doi: 10.1097/WCO.0b013e32831f8e3d. (edoc-Server)
Neuhauser, H. K. (2016). The epidemiology of dizziness and vertigo. Handbook of Clinical Neurology, 137, 67-82. doi: 10.1016/B978-0-444-63437-5.00005-4.
Saedon, N. I., Pin Tan, M., Frith, J., & colleagues. (2020). The prevalence of orthostatic hypotension: A systematic review and meta-analysis. The Journals of Gerontology: Series A, 75(1), 117-122. doi: 10.1093/gerona/gly188.
Staab, J. P., Eckhardt-Henn, A., Horii, A., Jacob, R., Strupp, M., Brandt, T., & Bronstein, A. (2017). Diagnostic criteria for persistent postural-perceptual dizziness (PPPD): Consensus document of the Committee for the Classification of Vestibular Disorders of the Bárány Society. Journal of Vestibular Research, 27(4), 191-208. doi: 10.3233/VES-170622.
Yaseen, K., Hendrick, P., Ismail, A., Felemban, M., & Alshehri, M. A. (2018). The effectiveness of manual therapy in treating cervicogenic dizziness: A systematic review. Journal of Physical Therapy Science, 30(1), 96-102. doi: 10.1589/jpts.30.96.
Reid, S. A., & Callister, R. (2019). Cervicogenic dizziness: A review of diagnosis and management. Journal of Clinical Medicine, 8(11), 1953. [https://doi.org/10.3390/jcm8111953](https://doi.org/10.3390/jcm8111953)
Reid, S. A., Rivett, D. A., Katekar, M. G., & Callister, R. (2014). Sustained natural apophyseal glides (SNAGs) are effective in the management of cervicogenic dizziness. Manual Therapy, 19(1), 37-44. [https://doi.org/10.1016/j.math.2013.07.004](https://doi.org/10.1016/j.math.2013.07.004)