תת פריקת כתף – גורמים ותסמינים עשויים להועיל בזיהוי והערכת החומרה של הנזקים. פריקת כתף היא מהפציעות השכיחות ביותר. תת פריקה של הכתף שכיחה בקרב אנשים עם גפה עליונה חלשה במיוחד.
בפריקת כתף ראש עצם הזרוע יוצא לחלוטין ממקומו בשקע הגלנואידי. במצב של תת פריקה ראש עצם הזרוע יוצא מהשקע באופן חלקי ושב במהירות למקומו האנטומי. הגורם לפריקה הוא לרוב חולשה ברקמות הממוקמות ופועלות סביב המפרק שהאמורות לתמוך במפרק במקומו ולייצבו. סימנים ותסמינים שכיחים של תת פריקת כתף כוללים כאבים בכתף, מגבלות תנועה ועוד. אבחון מהיר של תת פריקת כתף יאפשר שיקום מוצלח של המפרק.
תת פריקת כתף גורמים ותסמינים – רקע
מפרק הכתף (glenohumeral joint) נהנה מטווחי התנועה הגדולים ביותר מבין המפרקים בגוף האדם. יכולות התנועה המרשימה שלו היא תוצאה של המבנה האנטומי. מדובר במפרק מסוג מכתש ועלי שמקנה את התנועתיות הרחבה. הרקמות התומכות והמייצבות את הכתף פועלות באופן המאפשר את טווחי התנועה המרהיבים של הכתף. השרירים הפועלים סביב המפרק הזה הם אלו שעליהם נשען מפרק הכתף לצורך ייצובו. לעתים קרובות מידי אין די בכך. טווחי התנועה העצומים וחוסר היציבות של המפרק הם גורמי הסיכון האנטומיים החושפים אותו לפריקות. למעשה מדובר במפרק הנוטה לפריקה יותר מכול מפרק אחר בגוף.
- בפריקה מלאה ראש עצם הזרוע יוצא לחלוטין ממקומו
- במצב של תת פריקה ראש עצם הזרוע יוצר באופן חלקי בלבד ממקומו
בדומה לפריקה המלאה גם במצב של פריקה חלקית ראש עצם הזרוע יכול לצאת קדימה, אחורה או למטה. אף פעם לא למעלה. הבדל נוסף בין שני סוגי הפריקות המלאה והחלקית הוא:
- ברוב המקרים במצב של פריקה החלקית ראש עצם הזרוע חוזר למקומו ספונטנית
אפידמיולוגיה
רוב המחקרים מתמקדים בפריקות כתף ורק מעט מחקרים מתמקדים בתת פריקה של הכתף. מחקר שבדק ספורטאים באקדמיה הצבאית בארה"ב הראה כי:
- 84.6% מהמקרים של חוסר היציבות בכתף שנגרמו מספורט נבעו מתת פריקה של הכתף
- 15.4% מהמקרים של חוסר יציבות בכתף בגלל ספורט נבעו מפריקת כתף
מחקר שנערך ביפן דיווח כי בקרב האוכלוסייה עם מוגבלות כתף:
- 3.9% סבלו מתת פריקה לא טראומטית של כתף.
- 17% עד 81% מחולי השבץ סבלו מתת פריקה של הכתף
על פי מחקרים שונים השכיחות של תת פריקת הכתף שווה בין המינים.
אנטומיה בסיסית של הכתף
עצם הזרוע, עצם השכמה ועצם הבריח יוצרים למעשה ארבעה מפרקים שונים המהווים את החלק הגרמי של מפרק הכתף. ארבעת המפרקים בכתף כוללים את:
- מפרק הזרוע (Gleno humeral)
- המפרק בין עצם החזה ועצם הבריח (Sternoclavicular)
- מפרק שיא הכתף והבריח (Acromioclavicular)
- גם ציר התנועה בין עצם השכם וכלוב הצלעות (Scapulothoracic) מהווה סוג של מפרק
השקע הגלנואידי מועמק בזכות רקמה טבעתית הקרויה לברום, המפרק עטוף במעטפת רחבה ונתמך על ידי מספר רצועות. הרצועות העיקריות שתפקידן כאמור לתמוך במפרק כוללות את הרצועות הבאות:
- גלנו הומרל (glenohumeral)
- קורקו הומרל (coracohumeral)
- רצועה ושמה קורקו אקרומיאל (coracoacromial )
- קורקו הומרל (acromiohumeral)
- אקרומיו קלביקולה (acromioclavicular) היא רצועה נוספת מחזקת את המעטפת של מפרק שיא הכתף והבריח. הרצועה מעניקה יציבות נוספת לחלק העליון של מפרק הכתף.
עקב הרפיון היחסי של מעטפת המפרק ושל הרצועות תלוי מפרק הכתף לצורך יציבותו בשרירים המסובבים הפועלים סביבו. השרירים הללו שכוללים את:
- השריר הרום קוצי (Supraspinatus)
- את השריר המך קוצי (Infraspinatus)
- השריר העגול הקטן (Teres minor)
- ואת השריר התת-שכמי (Subscapularis)
השרירים הללו תורמים ליציבות של המפרק יותר מכול הרקמות האחרות גם יחד. קבוצת השרירים הללו הקרויה מסובבי הכתף או השרוול המסובב (rotator cuff) לא תמיד מצליחים לעמוד במשימה על הגנת המפרק מפני פריקות מלאות או חלקיות.
גורמים אפשריים לתת פריקת כתף
ניתן לסווג את הסיבות לתת פריקה של מפרק הכתף לשלוש קבוצות:
גורמים טראומטיים
טראומה כגורם לתת פריקת כתף שכיחה בעיקר בקרב צעירים העוסקים בספורט אגרסיבי. סוגי ספורט אגרסיביים עם סיכון כזה כוללים אגרוף, אומנויות לחימה אחרות, כדורגל, סקי, היאבקות ועוד. גורמים אפשריים נוספים לתת פריקת כתף כוללים נפילה על יד מושטת לפנים, תאונת דרכים, פציעת ספורט ועוד.
גורמים לא טראומטיים
מתייחס להפרעות שליטה בשרירים או מפגיעה אחרת במפרק הכתף שלא שוקמה במלואה. אלה גורמים לתפקוד שאינו אופטימאלי ומעלים את הסבירות לתת פריקה של הכתף מכל נפילה או תנועה. גם ביצוע תנועות חוזרניות עם הכתפיים כשהידיים מושטות לפנים עלולות להוביל לתת פריקה כזאת.
גורמים עצביים-שריריים
מגוון הפרעות ובכללן שבץ מוחי, שיתוק מוחין, ופגיעה במקלעת הזרוע משבשים את יכולת השליטה של מערכת העצבים בשרירי הכתף. חוסר שליטה מעלה את הסבירות להתפתחות הפרעה זאת.
גורמי סיכון לתת פריקה של מפרק הכתף
בין גורמי הסיכון לגרימת תת פריקת כתף נמנה:
- גמישות יתר של הרקמות המעורבות ביציבות המפרק כולל שרירים וגידים, רצועות מעטפת המפרק וטבעת הלברום,
- חולשה של השרירים המסובבים של הכתף על רקע שבץ מוחי או בגלל שיתוק של הגפה העליונה או מסיבה אחרת
- מבנה אנטומי לקוי של המפרק כמו מחבת (שקע גלנואידי) שטוח יותר, ראש של עצם הזרוע פחות עגול ויותר אובלי (ביצי) ועוד.
- הריון מכיוון שהוא יכול להוביל להתפתחות גמישות יתר של הרקמות התומכות במפרק
- סוגים של פעילות גופנית שחושפים את העוסקים בהם לפריקת כתף אפשרית כמו משחקי כדור יד ועוד
- שליטה עצבית קלושה בשרירי המפרק
- נזקי חבלה מוקדמים לרקמות האוחזות במפרק ובכלל זה שרירים וגידים, רצועות, מעטפת המפרק וטבעת הלברום ועוד
- ניוון וחולשה מוקדמים של השרירים מסובבי הכתף ואחראים לייצוב המפרק.
שינויים תפקודיים וניווניים מוקדמים אלה עלולים להתרחש בגלל חוסר העשייה הגופנית מובילה בין היתר גם לניוון שרירים בגוף ובכלל זה בשרירים בכתף. שינויים מוקדמים אלה ביכולת שליטה על הכתף מתקיימת גם בקרב אנשים משותקים או משותקים חלקית בגפה העליונה כמו לאחר שבץ מוחי, פציעה של הצמה הברכיאלית ועוד.
תת פריקה של מפרק הכתף – סימנים ותסמינים
סוג הסימנים והתסמינים במקרה של תת פריקה של מפרק הכתף וחומרתם תלויים בסוג הנזק שהתרחש. הסימנים והתסמינים עלולים לכלול חלק או את כל הסימנים והתסמינים הבאים:
- כאב במפרק
- נוקשות
- מגבלות תנועה
- נפיחות
- שינויים תחושתיים כמו נימול או הירדמות לאורך הזרוע
- חולשה
- חופש תנועה רחב של ראש עצם הזרוע במפרק
- רעשים הבוקעים מהמפרק
- תחושת תפיסות ונעילת הכתף במצב של תנועה ובעיקר תנועה רחבה וגבוהה של המפרק ועוד
הסימנים והתסמינים צפויים להיות חריפים יותר אם נוצרים נזקים נוספים במפרק ובכלל זה:
- קרעים במעטפת המפרק
- קרע של כלי
- מתיחה או קרע של סיבי עצב
- בצקת לשדית בעצם
חשוב לציין שלאחר פריקה ראשונה מפרק הכתף מאבד מיציבותו והוא נמצא סיכון גבוה יותר לפריקות חוזרניות.
References:
Eljabu W, Klinger HM, von Knoch M. The natural course of shoulder instability and treatment trends: a systematic review. J Orthop Traumatol. 2017 Mar;18(1):1-8.
Najenson T, Yacubovich E, Pikielni SS. Rotator cuff injury in shoulder joints of hemiplegic patients. Scand J Rehabil Med. 1971;3(3):131-7.
Owens BD, Duffey ML, Nelson BJ, DeBerardino TM, Taylor DC, Mountcastle SB. The incidence and characteristics of shoulder instability at the United States Military Academy. Am J Sports Med. 2007 Jul;35(7):1168-73.
Paci M, Nannetti L, Rinaldi LA. Glenohumeral subluxation in hemiplegia: An overview. J Rehabil Res Dev. 2005 Jul-Aug;42(4):557-68.
Elkwood AI, Rose MI, Kaufman MR, Patel TR, Ashinoff RL, Saad A, Schneider LF, Wimmers EG, Abdollahi H, Yu D. Shoulder Subluxation Pain as a Secondary Indication for Trapezius to Deltoid Transfer. J Brachial Plex Peripher Nerve Inj. 2018 Jan;13(1):e20-e23.
Lee SB, Kim KJ, O'Driscoll SW, Morrey BF, An KN. Dynamic glenohumeral stability provided by the rotator cuff muscles in the mid-range and end-range of motion: a study in cadavera. J Bone Joint Surg Am. 2000;82(6):849-57.
Arya KN, Pandian S, Puri V. Rehabilitation methods for reducing shoulder subluxation in post-stroke hemiparesis: a systematic review. Top Stroke Rehabil. 2018 Jan;25(1):68-81.
Lephart SM, Warner JJ, Borsa PA, Fu FH. Proprioception of the shoulder joint in healthy, unstable, and surgically repaired shoulders. J Shoulder Elbow Surg. 1994;3(6):371-80.
Ovesen J, Nielsen S. Posterior instability of the shoulder: a study of 25 cases with special reference to anatomical lesions and possibilities for conservative treatment. Acta Orthop Scand. 1985;56(4):314-7.
