כאבים בכתף: שיקום וחזרה לספורט

כאבים בכתף: שיקום וחזרה לספורט זהו נושאו של המאמר. שיקום הכתף וחזרה לספורט הם תהליכים הדרגתיים המבוססים על שלבים פיזיולוגיים, שמטרתם להחזיר למפרק את השילוב הקריטי של טווח תנועה, כוח ויציבות דינמית. מפרק הכתף הוא הגמיש ביותר בגוף, ולכן פגיעתו דורשת התייחסות מיוחדת למניעת פציעות חוזרות.  תהליך השיקום מחולק לרוב לארבעה שלבים עיקריים, כאשר המעבר ביניהם מותנה בעמידה ביעדים תפקודיים ולא רק בזמן שחלף. ארבעת השלבים כוללים:

1. שלב ההגנה והפחתת כאב
2. שלב החזרת טווחי התנועה
3. שלב החיזוק והיציבות הדינמית
4. ושלב החזרה לספורט ופעילות פליאומטרית.

החזרה למשחק מלא מותנית לרוב בעמידה במדדים כגון טווח תנועה מלא, השגת לפחות 80% – 90%, השגת יציבות וחוסר פחד מתנועות והצלחה בביצוע מטלות ספציפיות לענף. הכירופרקט ממלא תפקיד משלים וקריטי בשיקום הכתף, כאשר הדגש העיקרי שלו הוא על איזון ביומכני של כל חגורת הכתפיים, עמוד השדרה והמערכת העצבית. בעוד שהפיזיותרפיה מתמקדת לרוב בחיזוק השרירים, הכירופרקט מוודא שה"מכונה" פועלת ללא הפרעות מכניות. במאמר הנוכחי "כאבים בכתף: שיקום וחזרה לספורט" נרחיב בנושא.

1) דלקת בכתף: גורמים אבחון וטיפול – רקע

הכתף היא המפרק הנייד ביותר בגוף, ולכן גם אחד הפגיעים ביותר. בניגוד למפרקי “יציבות” כמו הירך, הכתף בנויה כדי לאפשר טווחי תנועה גדולים במיוחד – הרמה מעל הראש, זריקה, חבטה, תלייה, נפילה, דחיפה ומשיכה – והמחיר הוא תלות גבוהה במערכת מורכבת של שרירים, גידים, רצועות, קופסית מפרקית ותיאום עצבי-שרירי עדין. כאשר אחד המרכיבים הללו נפגע, או כאשר העומס עולה מהר מדי, מופיעים כאב, ירידה בביצועים ולעיתים גם פגיעה נפשית-תפקודית (למשל פחד מתנועה או פחד מחזרה למגע). השיקום המודרני מכוון לא רק “להעלים כאב”, אלא לבנות מחדש יכולת: איכות תנועה, כוח, סבולת, שליטה, ביטחון – ורק אז לחזור בהדרגה לספורט (Kibler, 2008).

2) אנטומיה ותפקוד: מה באמת “עובד” כשמרימים יד

למרות שמדברים על “כתף”, בפועל מדובר במתחם מפרקי: מפרק הזרוע-שכמה (גלנו-הומרלי), מפרק האקרומיו-קלביקולרי (AC), מפרק הסטרנו-קלביקולרי, ומפרק שכמה-בית החזה (סקפולו-תורקי). כדי שהיד תעלה בצורה יעילה, השכמה חייבת להסתובב ולייצב, עמוד השדרה החזי צריך לאפשר יישור מספק, ושרוול המסובבים (Rotator Cuff) צריך להחזיק את ראש הזרוע “במרכז” תוך כדי תנועה. כאשר התיאום הזה משתבש, לעיתים נראה “דיסקינזיס של השכמה” – שינוי בדפוס תנועה/מנח של השכמה – שאינו אבחנה בפני עצמה אלא ליקוי תפקודי שמחייב הערכה ושיקום ממוקדים (Sciascia, 2022; Kibler, 2012). אצל ספורטאי “מעל הראש” (כדורעף, שחייה, טניס, בייסבול) גם נוקשות אחורית של הכתף וחסר בסיבוב פנימי (GIRD) יכולים לשנות מכניקה ולהעלות עומס בגידים וברקמות (Mine, 2017).

3) דפוסי פציעה נפוצים בכתף בספורט

א. כאב הקשור לשרוול המסובב וסב-אקרומיאל (RCRSP / “אימפינג’מנט”)

אחד המצבים השכיחים הוא כאב שמוחמר בהרמה קדמית/צידית, בשכיבה על הכתף או בפעילות חוזרת. ההבנה העדכנית מדגישה שמדובר לרוב בתהליך רב-גורמי: עומס מצטבר, איכות תנועה, כושר שרירי, גיל, שינה, סטרס ועוד – ולכן טיפול שמבוסס בעיקר על חיזוק מתקדם, חינוך לעומס והדרגתיות הוא קו ראשון (Chepeha, 2025).

ב. כאב הקשור לאי-יציבות קדמית (פריקה/תת-פריקה) ופגיעות לברום

בענפי מגע או בענפים עם נפילות (כדורסל, כדוריד, ג’ודו, הוקי, רוגבי), שכיחים אירועי פריקה/תת-פריקה. גם לאחר ניתוח ייצוב, חלק מהספורטאים אינם חוזרים לרמתם הקודמת – לא רק בגלל כאב/חולשה, אלא גם בגלל חשש, הימנעות או שינוי מוטיבציה (Pasqualini, 2025). לכן, חזרה לספורט אחרי אי-יציבות מחייבת גם הערכה פסיכולוגית-תפקודית וגם סוללת מבחנים של כוח, שליטה, ויכולת ספציפית לענף (Popchak, 2017).

ג. קרע בשרוול המסובב, שיקום אחרי תיקון ניתוחי

בקרעים משמעותיים (במיוחד מעל גיל מסוים, או אחרי טראומה/עומס מתמשך) השאלה המרכזית אצל ספורטאים היא “מתי אחזור?”. סקירות מראות שיעורי חזרה גבוהים יחסית, אך ירידה ביכולת לחזור לרמה תחרותית מלאה – בייחוד בענפי זריקה/מעל הראש (Altintas, 2020; Klouche, 2016). מכאן נובע הצורך בקריטריונים ברורים ולא רק “עברו X חודשים” (Bravi, 2022).

ד. כאב הקשור למפרק AC (חבלה/“הפרדה”) ושברים סביב הכתף

נפילות ישירות על הכתף שכיחות ברכיבה, כדורגל, סקי ואמנויות לחימה. ההחלמה תלויה בדרגת הפגיעה, אך גם כאן עקרונות השיקום דומים: שליטה בכאב, החזרת טווחים, בניית כוח ותפקוד הדרגתיים, וחזרה מבוקרת למגע/נפילות.

4) הנזק הגופני: מה קורה כשמתעלמים מכאב

כאב בכתף שאינו מטופל בצורה נכונה עלול לגרום לשרשרת השלכות: ירידה בטווח תנועה (במיוחד סיבוב חיצוני/פנימי), חולשת שרוול ושכמות, פיצוי דרך הצוואר והגב העליון, עומסים משניים על מרפק/שורש כף יד, והחמרה של דפוסי תנועה לקויים. פעמים רבות מתפתח “מעגל כאב-הימנעות”: הכאב מוביל להפחתת פעילות, מה שמוביל לירידה בכושר השרירי ולפחות יציבות – ואז הכאב מופיע מוקדם יותר ובעוצמה גדולה יותר. לכן, בשיקום מודרני לא “מחכים שהכאב יעבור”, אלא מנהלים עומס ותנועה בצורה מדורגת, תוך שמירה על תפקוד ככל האפשר (Chepeha, 2025; Kibler, 2008).

5) הנזק הנפשי-תפקודי: פחד, קיניופוביה וההשפעה על חזרה לספורט

אצל ספורטאים, כאב בכתף אינו רק “בעיה מקומית”. פציעה יכולה לפגוע בזהות (“אם אני לא מתאמן – מי אני?”), במעמד בקבוצה, ובביטחון העצמי. מחקרים מראים שפחד מפציעה חוזרת וקיניופוביה (פחד מתנועה) קשורים לתפקוד נמוך יותר ולסיכוי נמוך יותר לחזור לרמת ספורט קודמת – even כשהמדדים הפיזיים משתפרים (Brindisino, 2023; Hsu, 2017). בתחום אי-יציבות כתף, הוכח קשר בין דיכאון/פחד/קיניופוביה לבין כאב, איכות חיים ותוצאות חזרה לספורט, ולכן מומלצת גישה רב-מקצועית שמשלבת גם התייחסות פסיכולוגית (Brindisino, 2023). בנוסף, פותחו מדדים ייעודיים כמו SIRSI להערכת מוכנות פסיכולוגית לחזרה לספורט אחרי אי-יציבות כתף (Gerometta, 2018), ומדגישים כיום את הצורך לשלב “מוכנות מנטלית” בתוך החלטת ה-RTS ולא רק “כוח וטווח” (Pasqualini, 2025).

6) והערכה בשיקום: מה חשוב לבדוק לפני שמתחילים “לחזק”

שיקום יעיל מתחיל בהבנה מדויקת של מקור הכאב והגורמים שמתחזקים אותו. הערכה טובה כוללת:

1. סיפור מקרה: מנגנון פציעה, עומסים (נפח/עצימות), שינויי תוכנית אימון, איכות שינה, סטרס, תסמינים ליליים, הקרנה, נימול, “תפיסות” וחוסר יציבות.
2. טווחי תנועה: במיוחד סיבוב פנימי/חיצוני, טווח בהרמה, והבדלים בין צדדים.
3. כוח וסבולת: שרוול מסובבים, מייצבי שכמה, שרירי גב/חזה, ולעיתים גם “השרשרת הקינטית” (ירך-גו-שכמה-זרוע).
4. תנועה ותפקוד: איכות הרמה, שליטה בשכמה, מבחני תפקוד ספציפיים לענף, ועומס נסבל.
5. מדדי תוצאה: שימוש בשאלונים כמו SPADI, ובמדדי פחד/הימנעות כשהם רלוונטיים (Mintken, 2010).

במקרים של “דגלים אדומים” (חום, ירידה לא מוסברת במשקל, כאב לילי חריג שאינו משתנה, חולשה נוירולוגית מתקדמת, טראומה משמעותית וכו’) יש צורך בהערכה רפואית מיידית.

7) עקרונות השיקום: לא “תרגילים”, אלא תהליך מדורג

שלב 1: הרגעה וניהול עומס

המטרה היא להוריד רגישות ולאפשר תנועה בסיסית. זה כולל התאמת אימון (לא בהכרח הפסקה מוחלטת), עבודה על טווחים לא מכאיבים, תרגילי איזומטריה מתאימים, ושמירה על כושר כללי. ההדרכה כאן קריטית: כאב לא תמיד שווה נזק, אך כאב שמחריף בעקביות אחרי עומס הוא סימן להתאמה מחדש.

שלב 2: החזרת טווח תנועה וקואורדינציה של שכמה

עובדים על תנועת השכמה, תזמון, וגמישות אחורית/קופסית בהתאם לצורך. במצבי GIRD/נוקשות אחורית, מתיחות כמו cross-body יכולות לשפר טווח בטווח הקצר (Mine, 2017), אך לרוב יש צורך גם בעבודה אקטיבית ויציבה כדי שהטווח “יישאר”.

שלב 3: בניית כוח וסבולת ספציפיים

במקום “חיזוק כללי”, מתמקדים בשרוול המסובבים (שליטה אקצנטרית), מייצבי שכמה (סראטוס קדמי, טרפז תחתון/אמצעי), ובאינטגרציה עם גו-ירך. בגישה מודרנית, ההתקדמות היא קריטריונית: עוברים שלב כשעומדים במדדים תפקודיים, לא רק לפי זמן (Chepeha, 2025; Bravi, 2022).

שלב 4: חשיפה הדרגתית לענף וסימולציות עומס

כאן מכניסים תבניות תנועה של הספורט: זריקות, חבטות, תרגילי מגע, נפילות מבוקרות, שחייה בנפח עולה, וכד’. השלב הזה הוא גם “אימון מערכת העצבים”: דיוק, קצב, תגובתיות ועייפות. אצל ספורטאים אחרי ייצוב קדמי, מומלץ לשלב סוללת מבחנים (כוח, טווח, יציבות, תפקוד) לפני אישור חזרה לספורט (Popchak, 2017).

8) חזרה לספורט (RTS/RTP): מה הקריטריונים שמקובלים היום

הספרות מצביעה על כך שגישה המבוססת בעיקר על זמן (“6 חודשים וזהו”) עדיין נפוצה, אך אינה מספיקה. סקירה על קריטריונים לחזרה לאחר ניתוחי שרוול מסובבים מצאה מגוון קריטריונים – זמן, טווח, כוח, כאב, התאוששות תפקודית, פרופריוספציה ותוכנית אימון ספציפית – אך גם חוסר סטנדרטיזציה (Bravi, 2022). לכן בפועל, החלטה איכותית משלבת:

• כאב: נמוך/נסבל ואינו מחמיר לאחר עומסים עולים.
• טווח תנועה: סימטריה תפקודית לענף (לא תמיד 100% סימטריה אנטומית).
• כוח: יחס שרוול/דלתואיד, סבולת ויכולת חזרתיות.
• שליטה בשכמה: ללא “בריחה” בולטת תחת עייפות.
• יכולת ענפית: ביצוע מיומנויות בעומס עולה (מהירות, דיוק, מגע).
• מוכנות פסיכולוגית: ביטחון, היעדר הימנעות חריפה, מדדי מוכנות כמו SIRSI באוכלוסיית אי-יציבות (Gerometta, 2018; Pasqualini, 2025).

9) כירופרקטיקה בשיקום כתף: איפה זה נכנס, ומה אומרים הנתונים

בישראל ובעולם, כירופרקטים עובדים לעיתים קרובות עם ספורטאים הסובלים מכאבי כתף – בעיקר במסגרת גישה שמרנית שמשלבת מניפולציה/מוביליזציה, עבודה על רקמות רכות, תרגול ושינוי עומסים. סקירה שיטתית רחבה בתחום הטיפול המנואלי והכירופרקטי לכאבי כתף מצאה ראיות ברמות שונות (תלויות מצב קליני), והדגישה שברבים מהמקרים התוצאות הטובות יותר מתקבלות כאשר טיפול ידני משולב עם תרגול ושיקום פעיל, ולא כטיפול יחיד (Brantingham, 2011).

במקביל, מחקר רב-מרכזי הראה שהוספת טיפול מנואלי צווארי-חזי לתוכנית תרגול לא בהכרח משפרת כאב/נכות במדדים ראשיים לעומת תרגול בלבד, אך עשויה לשפר “הצלחה נתפסת” ושביעות רצון בחלק מהמדדים (Mintken, 2016). לעומת זאת, בניסוי שבו הושוותה תוספת טיפול ידני אמיתי לעומת “שאם” כתוספת לתרגול בכאב כתף לא-ספציפי – לא נמצאו יתרונות בין-קבוצתיים מובהקים, וכל הקבוצות השתפרו (Naranjo-Cinto, 2022). התמונה שעולה היא מאוזנת: טיפול כירופרקטי/מנואלי יכול להיות רכיב תומך – במיוחד לשיפור תנועה, הפחתת כאב קצר טווח, ושיפור חוויית המטופל – אבל הוא צריך להשתלב בתוך תוכנית תרגול הדרגתית, חשיפה ענפית, וחינוך לעומס.

א. איך כירופרקטיקה יכולה לתרום בפועל (במסגרת גישה מבוססת ראיות)

1.  שיפור תנועתיות בית חזה וצוואר עליון: אצל חלק מהספורטאים, הגבלה ביישור/רוטציה חזית יכולה להשפיע על מנח השכמה והעמסת הכתף. טיפול מנואלי עשוי לסייע כחלק מתהליך שמחזיר “חלון תנועה” לתרגול איכותי (Mintken, 2016).
2. וויסות כאב קצר טווח: הפחתת כאב יכולה לאפשר תרגול מוקדם יותר, אך המטרה היא לתרגם את ההקלה לשיפור תפקוד ולא להישאר תלויים בטיפול פסיבי (Brantingham, 2011).
3. עבודה על שרשרת קינטית: אצל ספורטאים, “כאב כתף” לעיתים קשור גם לעומסים בגו, בירך וביציבה תנועתית – ולכן גישה שמעריכה ומטפלת גם מעבר למפרק עצמו יכולה לשפר תוצאות, כל עוד היא מגובה באימון פעיל (Kibler, 2008).
4. מניעת פציעות: מניעה יעילה אינה “יישור” או “שחרור” בלבד, אלא ניהול עומסים, חיזוק סבולת שרוול ושכמות, ושמירה על טווחים רלוונטיים (Kibler, 2012; Mine, 2017). כירופרקטיקה יכולה לשמש כלי משלים בתוך תוכנית כזו – לא תחליף.

ב. מה כולל הטיפול הכירופארקטי בכאבי כתף?

הכירופרקט ממלא תפקיד משלים וקריטי בשיקום הכתף, כאשר הדגש העיקרי שלו הוא על איזון ביומכני של כל חגורת הכתפיים, עמוד השדרה והמערכת העצבית. בעוד שהפיזיותרפיה מתמקדת לרוב בחיזוק השרירים, הכירופרקט מוודא שה"מכונה" פועלת ללא הפרעות מכניות. התרומות המרכזיות של הכירופרקט לשיקום:

• כוונון מפרקי (Adjustments): החזרת תנועתיות תקינה לא רק למפרק הכתף עצמו (הגלונו-הומורלי), אלא גם למפרקים המשלימים כמו עצם הבריח (AC joint) ועצם החזה. תיקון הגבלות במפרקים אלו חיוני להשגת טווח תנועה מלא ללא כאב.
• איזון עמוד השדרה הצווארי והגבי: הכתף תלויה ליציבותה בעמוד שדרה גבי (Thoracic) נייד ובצוואר תקין. כירופרקט מטפל בסטייה של חוליות שעלולה להקרין כאב לכתף או להגביל את יכולת השכמה לנוע בחופשיות.
• שיפור התקשורת העצבית-שרירית: על ידי הפחתת לחץ על עצבים היוצאים מעמוד השדרה ומעצבבים את שרירי השרוול המסובב (Rotator Cuff), הכירופרקט מסייע לשרירים "להידלק" ולפעול בעוצמה ובזמן הנכון.
• טיפול ברקמות רכות: שימוש בטכניקות כמו ART (Active Release Technique) או Graston לפירוק הידבקויות וצלקות בגידים ובשרירים, מה שמזרז את זרימת הדם ותהליך הריפוי.
• מניעת תנועות פיצוי (Compensations): ספורטאים נוטים לפצות על כאב בכתף על ידי שינוי היציבה. הכירופרקט מזהה ומתקן את דפוסי התנועה השגויים הללו כדי למנוע פציעות משניות בצוואר או בגב התחתון.
• שילוב בתוכנית השיקום: הכירופרקט פועל לרוב בשלבי הביניים והמתקדמים של השיקום כדי "לשחרר" את המפרק ולאפשר לפיזיותרפיסט לבנות עליו כוח בצורה יעילה יותר. עבור ספורטאים בענפי זריקה או מגע, הטיפול הכירופרקטי עוזר לשמור על דיוק תנועתי תחת עומס.

ג. טכניקות ומכשור מתקדם בשימוש כירופרקטי

הכירופרקט משלב מגוון טכניקות מתקדמות ומכשור טכנולוגי כדי להאיץ את תהליך הריפוי של הכתף, תוך התמקדות בחידוש רקמות והפחתת דלקות. השימוש בטכנולוגיות אלו מומלץ במיוחד כאשר הכתף אינה מגיבה לטיפול שמרני רגיל, או כאשר ישנה דלקת עקשנית המונעת מהספורטאי להתקדם לשלב החיזוקים. טכנולוגיות אלה כוללות:

• גלי הלם (Shockwave Therapy): אחת הטכניקות היעילות ביותר לטיפול בדלקות גידים כרוניות, "כתף קפואה" והסתיידויות. גלי הקול חודרים לעומק הרקמה, מפרקים הידבקויות ומשקעי סידן, וממריצים זרימת דם וייצור קולגן לחידוש הגיד.
• גירוי חשמלי (Electrical Stimulation / TENS): שימוש בזרמים חשמליים עדינים להפחתת כאב מיידית (על ידי חסימת אותות כאב למח) והרפיית התכווצויות שרירים סביב המפרק.
• אולטרסאונד טיפולי: שימוש בגלי קול בתדר גבוה ליצירת חימום עמוק ברקמות. הטיפול עוזר להפחתת נפיחות, שיפור גמישות הגידים והחשת תהליכי הריפוי התאיים.
• לייזר רך (Cold Laser Therapy): שימוש באנרגיית אור לעירור תהליכים פוטו-כימיים בתא (Photobiomodulation), המסייעים בהפחתת דלקת ובשיקום רקמות רכות פגועות.
• טכניקת שחרור אקטיבי (ART) ומניפולציות מכשיריות: מעבר ללחיצות ידניות, כירופרקטים משתמשים לעיתים במכשירים ייעודיים (כמו 'אקטיבטור') לביצוע כיוונונים מדויקים ומהירים במפרק הכתף או בחוליות הצוואר המשפיעות עליו.
• קיניזיו-טייפינג (Kinesio Taping): הדבקת סרטים אלסטיים מיוחדים התומכים במפרק מבלי להגביל את התנועה, עוזרים בניקוז לימפטי ומספקים משוב תחושתי (פרופריוספציה) לספורטאי בזמן פעילות.

10) מניעה: איך מפחיתים סיכון לכאבי כתף חוזרים

מניעת פציעות כתף בספורט נשענת על ארבעה עקרונות:

1. הדרגתיות בעומס: עלייה בנפח/עצימות צריכה להיות מדודה, במיוחד אחרי חופשה/מבחנים/שינוי מאמן.
2. סבולת שרוול ושכמות: תרגול קצר-תדיר עדיף לעיתים על “אימון כוח” נדיר וכבד.
3. טווחים תפקודיים: שמירה על סיבוב פנימי/חיצוני ומודעות ל-GIRD אצל ספורטאי מעל הראש (Mine, 2017).
4. בריאות כללית ומנטלית: שינה, סטרס ופחד מפציעה משפיעים על כאב ועל חזרה לפעילות. זיהוי מוקדם של הימנעות או חשש מוגזם יכול למנוע “היתקעות” בשיקום (Hsu, 2017; Brindisino, 2023).

11) סיכום

כאבים בכתף אצל ספורטאים הם תופעה נפוצה ורב-גורמית: עומסים, איכות תנועה, ליקויים בשכמה/שרוול, נוקשות אחורית, טראומה או אי-יציבות – ולצדם גם מרכיבים פסיכולוגיים משמעותיים כמו פחד מפציעה חוזרת וקיניופוביה. שיקום מודרני מתבסס על התקדמות קריטריונית, בניית יכולת הדרגתית, ושילוב של הערכה תפקודית עם מוכנות מנטלית. כירופרקטיקה וטיפול מנואלי יכולים לתרום כחלק מתוכנית רחבה – במיוחד כאשר הם משולבים עם תרגול פעיל, חינוך לעומס, וחשיפה ספציפית לענף – וכאשר מציבים מטרה ברורה: לא רק להרגיש טוב, אלא לחזור לשחק טוב ובטוח.

References:

Altintas, B., Anderson, N., Dornan, G. J., Boykin, R. E., Logan, C., & Millett, P. J. (2020). Return to sport after arthroscopic rotator cuff repair: Is there a difference between the recreational and the competitive athlete? The American Journal of Sports Medicine, 48(10). https://doi.org/10.1177/0363546519825624 (PubMed)

Brantingham, J. W., Cassa, T. K., Bonnefin, D., Jensen, M., Globe, G., Hicks, M., & Korporaal, C. (2011). Manipulative therapy for shoulder pain and disorders: Expansion of a systematic review. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 34(5), 314-346. https://doi.org/10.1016/j.jmpt.2011.04.002 (PubMed)

Bravi, M., Fossati, C., Giombini, A., Macaluso, A., Lazzoli, J. K., Santacaterina, F., Bressi, F., Vorini, F., Campi, S., Papalia, R., et al. (2022). Criteria for return-to-play (RTP) after rotator cuff surgery: A systematic review of literature. Journal of Clinical Medicine, 11(8), 2244. https://doi.org/10.3390/jcm11082244 (Semantic Scholar)

Brindisino, F., Garzonio, F., Di Giacomo, G., Pellegrino, R., Olds, M., & Ristori, D. (2023). Depression, fear of re-injury and kinesiophobia resulted in worse pain, quality of life, function and level of return to sport in patients with shoulder instability: A systematic review. Journal of Sports Medicine and Physical Fitness. https://doi.org/10.23736/S0022-4707.22.14319-7 (PubMed)

Chepeha, J., Silveira, A., Sheps, D., Luciak-Corea, C., Styles-Tripp, F., & Beaupre, L. (2025). A standardized criteria-based progressive shoulder exercise program is effective in managing rotator cuff-related shoulder pain: A prospective cohort study. PLOS ONE. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0328728 (Semantic Scholar)

Gerometta, A., Klouche, S., Herman, S., Lefevre, N., & Bohu, Y. (2018). The Shoulder Instability-Return to Sport after Injury (SIRSI): A valid and reproducible scale to quantify psychological readiness to return to sport after traumatic shoulder instability. Knee Surgery, Sports Traumatology, Arthroscopy, 26(1), 203-211. https://doi.org/10.1007/s00167-017-4645-0 (PubMed)

Hsu, C.-J., Meierbachtol, A., George, S. Z., & Chmielewski, T. L. (2017). Fear of reinjury in athletes. Sports Health, 9(2), 162-167. https://doi.org/10.1177/1941738116666813 (PubMed)

Kibler, W. B., & Sciascia, A. (2008). Rehabilitation of the athlete’s shoulder. Clinics in Sports Medicine, 27(4), 821-831. https://doi.org/10.1016/j.csm.2008.07.001 (PubMed)

Kibler, W. B., Sciascia, A., & Wilkes, T. (2012). Scapular dyskinesis and its relation to shoulder injury. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 20(6), 364-372. https://doi.org/10.5435/JAAOS-20-06-364 (PubMed)

Kibler, W. B., & McMullen, J. (2003). Scapular dyskinesis and its relation to shoulder pain. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons. (PubMed)

Klouche, S., Lefevre, N., Herman, S., Gerometta, A., & Bohu, Y. (2016). Return to sport after rotator cuff tear repair: A systematic review and meta-analysis. The American Journal of Sports Medicine, 44(7), 1877-1887. https://doi.org/10.1177/0363546515598995 (PubMed)

Mine, K., Nakayama, S., Milanese, S., & Grimmer, K. (2017). Effectiveness of stretching on posterior shoulder tightness and glenohumeral internal-rotation deficit: A systematic review of randomized controlled trials. Journal of Sport Rehabilitation. (PubMed)

Mintken, P. E., Cleland, J. A., Carpenter, K. J., Bieniek, M. L., Keirns, M., & Whitman, J. M. (2010). Psychometric properties of the Fear-Avoidance Beliefs Questionnaire and Tampa Scale of Kinesiophobia in patients with shoulder pain. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy. (PubMed)

Mintken, P. E., McDevitt, A. W., Cleland, J. A., Boyles, R. E., Beardslee, A. R., Burns, S. A., Haberl, M. D., Hinrichs, L. A., & Michener, L. A. (2016). Cervicothoracic manual therapy plus exercise therapy versus exercise therapy alone in the management of individuals with shoulder pain: A multicenter randomized controlled trial. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 46(8), 617-628. https://doi.org/10.2519/jospt.2016.6319 (PubMed)

Naranjo-Cinto, F., Fernández-Carnero, J., et al. (2022). Real versus sham manual therapy in addition to therapeutic exercise in the treatment of non-specific shoulder pain: A randomized controlled trial. Journal of Clinical Medicine, 11(15), 4395. https://doi.org/10.3390/jcm11154395 (PubMed)

Pasqualini, I., et al. (2025). Psychological readiness for return to sport after shoulder instability. Open Access Journal of Sports Medicine, 16, 55-65. https://doi.org/10.2147/OAJSM.S505455 (Semantic Scholar)

Popchak, A., Patterson-Lynch, B., & Christain, H. (2017). Rehabilitation and return to sports after anterior shoulder stabilization. Annals of Joint, 2, 62. https://doi.org/10.21037/aoj.2017.10.06

Sciascia, A., & Kibler, W. B. (2022). Current views of scapular dyskinesis and its possible clinical relevance. International Journal of Sports Physical Therapy.