כאבים בלסת: למה זה קורה ומי נמצא בסיכון? כאב בלסת הוא תופעה שכיחה ומטרידה, המשפיעה באופן ישיר על איכות החיים ועל פעולות בסיסיות כמו דיבור, לעיסה ובליעה. לרוב, המקור לכאב נעוץ במפרק הלסת (TMJ) או בשרירים הסובבים אותו, הפועלים יחד כדי לאפשר את תנועת הפה. הסיבות להופעת הכאב מגוונות וכוללות גורמים פיזיים ונפשיים כאחד. הסיבה הנפוצה ביותר היא שחיקת שיניים או הידוק לסתות (ברוקסיזם), המתרחשים לרוב באופן לא מודע במהלך השינה. תופעה זו מוחמרת משמעותית כתוצאה ממתח נפשי, לחץ וחרדה, הגורמים לכיווץ כרוני של שרירי הפנים.
סיבות נוספות כוללות פגיעות פיזיות או חבלות בלסת, דלקות מפרקים (כמו ארתריטיס), בעיות במבנה המנשך, ואף טיפולי שיניים ממושכים שדרשו פתיחה רחבה של הפה. מי נמצא בסיכון הגבוה ביותר? מחקרים מראים כי נשים בגילאי הפריון (20 – 40) סובלות מבעיות בלסת בשכיחות גבוהה יותר מגברים. בנוסף, אנשים החווים לחץ נפשי קבוע בעבודה או בלימודים נמצאים בסיכון מוגבר עקב נטייתם להדק שיניים. קבוצות סיכון נוספות כוללות אנשים הסובלים ממחלות מפרקים ניווניות, מי שעברו חבלות ראש או צוואר, ואלו בעלי הרגלים מזיקים כמו לעיסת מסטיק ממושכת או כסיסת ציפורניים, המפעילים עומס חריג על המפרק.
כאבים בלסת: למה זה קורה ומי נמצא בסיכון? – רקע
מה חשוב להבין בכול הנוגע לכאבים בלסת? כאבים בלסת הם תופעה נפוצה, אך לעיתים מבלבלת. אדם יכול להרגיש כאב ליד האוזן, כאב בזמן לעיסה, קליקים במפרק הלסת, קושי לפתוח את הפה, כאב בשיניים, כאב ברקות, כאבי ראש או תחושת לחץ בשרירי הפנים. בגלל הקרבה בין הלסת, השיניים, האוזן, הצוואר והראש, לא תמיד קל לדעת אם מקור הכאב הוא במפרק הלסת, בשרירי הלעיסה, בשיניים, בצוואר או במערכת אחרת.
ברוב המקרים, כאבים בלסת קשורים לקבוצה שנקראת הפרעות במפרק הלסת ובשרירי הלעיסה, או TMD. אלו מצבים המשפיעים על מפרק הלסת, שרירי הלעיסה והרקמות סביבם. עם זאת, כאב בלסת אינו תמיד TMD. הוא יכול לנבוע גם מבעיה דנטלית, דלקת, כאב עצבי, בעיית אוזן, סינוסים, חבלה, מחלה מפרקית, ולעיתים נדירות יותר גם ממצב רפואי דחוף.
שכיחות כאבי לסת והפרעות מפרק הלסת
הפרעות במפרק הלסת הן אחת הסיבות המרכזיות לכאב פנים שאינו נובע ישירות מהשיניים. סקירות עולמיות מצביעות על כך ש־TMD הוא מצב שכיח, אך שיעורי השכיחות משתנים מאוד לפי גיל, מגדר, שיטת מדידה והאם משתמשים בשאלון בלבד או בבדיקה קלינית (Valesan, 2021). מטא־אנליזה עדכנית העריכה ששכיחות TMD באוכלוסיות שונות היא משמעותית, עם שכיחות גבוהה יותר בנשים ובמבוגרים לעומת ילדים ומתבגרים בחלק מהמחקרים (Zieliński, 2024).
סקירה עולמית נוספת שפורסמה ב־2025 מצאה כי TMD נפוץ במדינות ואזורים רבים, וכי תסמינים כמו כאב שרירי, כאב מפרקי, רעשים בלסת והגבלת פתיחה מופיעים בשיעורים שונים בין אוכלוסיות (Alqutaibi, 2025). המשמעות הקלינית היא שכאבים בלסת אינם תופעה נדירה או “מוזרה”; הם חלק מוכר ממשפחת כאבי השריר־שלד והכאב האורופציאלי.
למה השכיחות גבוהה יותר אצל נשים?
מחקרים רבים מצאו שכאבי TMD מדווחים יותר אצל נשים, במיוחד בגילאי צעירים־מבוגרים ובגילאי ביניים. הסיבות לכך אינן חד־משמעיות. ייתכן שיש השפעה של גורמים הורמונליים, רגישות כאב, עומסים תפקודיים, הבדלים בדיווח על כאב, סטרס, הפרעות שינה או שילוב של כמה גורמים יחד. לכן אין להסיק שכל כאב לסת אצל אישה “הורמונלי”, אלא לראות במגדר גורם סיכון אחד בתוך תמונה רחבה.
מהו מפרק הלסת ולמה הוא רגיש?
מפרק הלסת, הנקרא TMJ, מחבר בין הלסת התחתונה לבין עצם הגולגולת. זהו מפרק מיוחד משום שהוא פועל בזוג: ימין ושמאל עובדים יחד בכל פתיחת פה, לעיסה, דיבור, פיהוק ובליעה. בין עצמות המפרק נמצא דיסק קטן שמסייע בתנועה חלקה.
המפרק עובד יחד עם שרירי הלעיסה, שרירי הצוואר, הלשון, מערכת השיניים, מערכת העצבים והיציבה הכללית של הראש והצוואר. לכן כאב בלסת יכול להופיע לא רק בגלל “בעיה במפרק”, אלא גם בגלל עומס שרירי, חריקת שיניים, הידוק לסתות, צוואר נוקשה, מתח נפשי או שינוי בהרגלי לעיסה.
הסיבה השכיחה: הפרעות במפרק הלסת ובשרירי הלעיסה
TMD כולל כמה מצבים שונים. חלקם קשורים לשרירים, כמו כאב בשרירי הלעיסה. חלקם קשורים למפרק עצמו, כמו כאב מפרקי, רעשים, נעילה או הגבלה. חלקם קשורים לדיסק של המפרק, למשל מצב שבו הדיסק זז ממקומו ויוצר קליק, או מצב שבו יש הגבלה בפתיחת הפה.
הגישה המודרנית לאבחון TMD נשענת על שילוב של היסטוריה, תסמינים ובדיקה קלינית. קריטריוני DC/TMD נחשבים כלי מרכזי ומבוסס לאבחון מחקרי וקליני של הפרעות שכיחות במפרק הלסת ובכאבים הקשורים אליו (Schiffman, 2014). הקריטריונים מדגישים גם את ההיבט הפיזי וגם את ההיבט התפקודי והפסיכו־חברתי של הכאב.
כאב שרירי לעומת כאב מפרקי
כאב שרירי בלסת מורגש לרוב בלחיים, ברקות, באזור שרירי הלעיסה או סביב הלסת. הוא עשוי להחמיר בלעיסה ממושכת, הידוק שיניים, דיבור ממושך או סטרס. כאב מפרקי מורגש יותר ליד האוזן, בתוך אזור המפרק, ולעיתים מלווה בקליקים, חריקות, תחושת תפיסה או הגבלה בפתיחת הפה. ההבדלה אינה תמיד פשוטה, ולכן בדיקה מקצועית חשובה.
חריקת שיניים והידוק לסתות
חריקת שיניים והידוק לסתות, הנקראים ברוקסיזם, הם גורמי סיכון חשובים לכאבי לסת אצל חלק מהאנשים. ברוקסיזם יכול להתרחש בשינה או בערות. בשינה האדם לרוב אינו מודע לכך, ובערות הוא עשוי לשים לב שהוא מחזיק את השיניים צמודות בזמן ריכוז, נהיגה, עבודה, לימודים או מתח.
סקירה שיטתית על הקשר בין ברוקסיזם ל־TMD מצאה קשר אפשרי בין השניים, אך גם הדגישה שהקשר מורכב ואינו זהה אצל כל אדם (Manfredini, 2010). מחקרים עדכניים יותר מחזקים את הרעיון שהידוק וחריקה יכולים להעמיס על השרירים והמפרק, אך אינם ההסבר היחיד לכל כאב לסת.
איך הידוק לסתות יוצר כאב?
כאשר שרירי הלעיסה עובדים שעות רבות בעומס נמוך אך מתמשך, הם עלולים להפוך רגישים ועייפים. זה דומה לשרירי צוואר שמתחילים לכאוב אחרי ישיבה ממושכת מול מחשב. הלסת אינה צריכה “מאמץ גדול” כדי לכאוב; לעיתים מספיק הרגל של הידוק שיניים לאורך היום. סימן שימושי הוא לשים לב האם השיניים נוגעות זו בזו בזמן מנוחה. במנוחה תקינה, השפתיים יכולות להיות סגורות, אך השיניים אינן חייבות להיות צמודות.
סטרס, שינה וכאב בלסת
כאב בלסת מושפע לא רק ממבנה המפרק. סטרס, חרדה, דיכאון, עומס רגשי ושינה ירודה יכולים להגביר רגישות לכאב ולהעלות נטייה להידוק לסתות. סקירות על גורמים פסיכולוגיים מצאו קשר בין TMD לבין סטרס, חרדה ודיכאון, אף שהקשר יכול להיות דו־כיווני: סטרס יכול להגביר כאב, וכאב מתמשך יכול להגביר סטרס (Al-Khudhairy, 2022).
כאב כרוני בלסת יכול גם לפגוע בשינה, ליצור עייפות, להקשות על אכילה ולפגוע בריכוז. לכן טיפול יעיל אינו יכול להתמקד רק במפרק. יש צורך להתייחס גם להרגלי יום, איכות שינה, עומס נפשי, נשימה, פעילות גופנית והרגלי לעיסה.
כאב בלסת וצוואר: הקשר החשוב
הלסת והצוואר קשורים מבחינה אנטומית ותפקודית. תנועת הראש, מיקום הצוואר, שרירי בסיס הגולגולת ושרירי הלעיסה פועלים יחד. לכן כאבי צוואר, נוקשות בצוואר וכאבי ראש עשויים להופיע יחד עם כאבים בלסת. סקירה שיטתית מצאה קשר בין הפרעות במפרק הלסת לבין תפקוד צווארי, כאב וטריגר פוינטס בשרירים לעיסתיים וצוואריים (Petronis, 2023).
עם זאת, חשוב לא לפשט יתר על המידה. אין הוכחה שכל כאב לסת נגרם מיציבה או צוואר. הקשר הוא מערכתית־תפקודי: אצל חלק מהמטופלים, טיפול בצוואר ובגב העליון יכול לעזור להפחית עומס על הלסת, אך אצל אחרים מקור הכאב הוא בעיקר דנטלי, מפרקי או התנהגותי.
גורמים דנטליים וכאב לסת
כאבי שיניים, עששת, דלקת חניכיים, זיהום, שן כלואה, טיפול שורש בעייתי או רגישות לאחר טיפול דנטלי יכולים להרגיש כמו כאב לסת. לפעמים אדם חושב שמדובר ב־TMJ, אך המקור הוא בכלל שן. לכן כאשר הכאב חד, ממוקד בשן, מחמיר בחום או קור, מלווה בנפיחות, רגישות לניקוש על שן או טעם רע בפה, יש צורך בבדיקת רופא שיניים.
מצד שני, TMD יכול להרגיש כמו כאב שיניים גם כאשר השיניים תקינות. זו אחת הסיבות לכך שאבחון כאב פנים ולסת דורש שיתוף פעולה בין רופא שיניים, רופא משפחה, מומחה כאב פנים, פיזיותרפיסט, כירופרקט או גורם מקצועי אחר לפי הצורך.
כאב בלסת ממקור מפרקי או דלקתי
לעיתים כאב בלסת קשור לדלקת במפרק, דלקת מפרקים, אוסטיאוארתריטיס, מחלה ראומטולוגית או טראומה. במקרים כאלה ייתכנו כאב עמוק באזור המפרק, רעשים, הגבלה בפתיחה, כאב בבוקר או סימנים במפרקים נוספים בגוף.
אם קיימים כאבים במפרקים נוספים, נוקשות בוקר ממושכת, נפיחות, חום מקומי או מחלה ראומטולוגית ידועה, יש מקום לבירור רפואי. טיפול ידני בלבד אינו מספיק כאשר קיימת מחלה דלקתית פעילה.
מי נמצא בסיכון לכאבים בלסת?
גורמי הסיכון המרכזיים כוללים מין נקבה, גיל צעיר־מבוגר עד גיל ביניים, ברוקסיזם, הידוק לסתות, סטרס, חרדה, שינה ירודה, כאבי צוואר, כאבי ראש, טראומה ללסת, עומס לעיסה, היסטוריה של כאב כרוני והרגלים כמו לעיסת מסטיק ממושכת או כסיסת ציפורניים. סקירה של מחקרי עוקבה מצאה שגורמי סיכון ל־TMD כוללים שילוב של גורמים ביולוגיים, התנהגותיים, פסיכולוגיים וכאב קודם (Da-Cas, 2024).
גורמי סיכון אצל עובדי מחשב וסטודנטים
עובדי מחשב, סטודנטים ותלמידים עשויים להיות בסיכון בגלל שילוב של ישיבה ממושכת, צוואר נוקשה, סטרס, ריכוז ממושך והידוק לסתות בזמן עבודה. השימוש במסכים אינו גורם יחיד, אך הוא יכול להשתלב עם הרגלי לסת וצוואר. כאשר אדם יושב שעות עם כתפיים מתוחות, נשימה שטחית ולסת מהודקת, מערכת הלעיסה עלולה להפוך רגישה.
גורמי סיכון אצל ספורטאים
ספורטאים עלולים להדק לסת בזמן מאמץ, לסבול מחבלות, להשתמש במגני שיניים או להעמיס על הצוואר והראש. בענפי מגע, פציעות לסת, ראש וצוואר יכולות להשפיע על כאבי לסת. אם יש כאב לאחר חבלה, הגבלה חדה בפתיחת הפה, שינוי בסגירת השיניים או נפיחות, נדרשת בדיקה רפואית או דנטלית.
סימנים שכיחים של כאבי לסת
התסמינים השכיחים כוללים כאב בזמן לעיסה, כאב ליד האוזן, כאב ברקות, כאבי ראש, קליקים בלסת, הגבלת פתיחת פה, עייפות בשרירי הלעיסה, כאב בבוקר, תחושת נעילה, רגישות בשיניים ללא בעיה דנטלית ברורה או כאב שמחמיר בסטרס.
האם קליקים בלסת תמיד מסוכנים?
לא. קליק בלסת יכול להופיע גם ללא כאב משמעותי וללא צורך בטיפול מורכב. קליק הופך חשוב יותר כאשר הוא מלווה בכאב, נעילה, החמרה, ירידה ביכולת לפתוח את הפה או פגיעה בתפקוד. המטרה בטיפול אינה תמיד “להעלים כל קליק”, אלא להפחית כאב, לשפר תפקוד ולמנוע החמרה.
סימני אזהרה: מתי כאב בלסת דורש בדיקה מהירה?
יש לפנות לבדיקה רפואית או דנטלית בהקדם אם כאב הלסת מלווה בנפיחות בפנים, חום, קושי בבליעה, קושי בנשימה, כאב שיניים חזק, הפרשה, טראומה, שינוי פתאומי בסגירת השיניים, חוסר יכולת לפתוח את הפה, חולשה בפנים, נימול חריג או כאב חזק שמחמיר במהירות.
חשוב במיוחד להכיר סימן שאינו קשור ישירות ל־TMD: כאב בלסת יכול לעיתים להופיע כחלק מכאב לבבי, בעיקר אם הוא מלווה בכאב בחזה, קוצר נשימה, הזעה, בחילה, חולשה או כאב שמקרין לזרוע. במצב כזה יש לפנות לעזרה רפואית דחופה.
איך מאבחנים כאבים בלסת?
האבחון מתחיל בשיחה: איפה הכאב, מתי התחיל, האם הוא קשור ללעיסה, פיהוק, דיבור, שינה, סטרס, טיפול שיניים או חבלה. חשוב לברר אם יש קליקים, נעילה, כאבי ראש, כאבי צוואר, כאבי שיניים, נימול, רעשי אוזניים או תסמיני אוזן.
לאחר מכן מבצעים בדיקה: פתיחת פה, תנועות הלסת לצדדים, מישוש שרירי הלעיסה, בדיקת מפרק הלסת, בדיקת צוואר, הערכת שיניים וסגר לפי צורך, ובדיקה נוירולוגית בסיסית אם יש תסמינים עצביים. קריטריוני DC/TMD מספקים מסגרת מאורגנת לאבחון מצבים שכיחים, אך במרפאה יש להתאים את הבדיקה לאדם ולסימנים שלו (Schiffman, 2014).
האם צריך MRI או צילום?
לא תמיד. ברוב כאבי TMD, האבחון מתחיל בבדיקה קלינית. MRI או הדמיה נשקלים כאשר יש נעילה משמעותית, חשד לבעיה תוך־מפרקית, חבלה, מחלה דלקתית, כאב שאינו משתפר או תסמינים לא רגילים. צילום שיניים חשוב כאשר יש חשד למקור דנטלי.
טיפול בכאבים בלסת: למה מתחילים בשמרני?
ברוב המקרים הטיפול הראשוני בכאבי לסת הוא שמרני והפיך. ההיגיון ברור: TMD הוא מצב רב־גורמי, ורוב המטופלים אינם זקוקים לטיפול פולשני. הנחיית BMJ משנת 2023 לטיפול בכאב כרוני הקשור ל־TMD מדגישה התערבויות שמרניות ומדגישה התאמה אישית, קבלת החלטות משותפת והימנעות מטיפולים בלתי הפיכים ללא צורך ברור (Busse, 2023).
טיפול שמרני יכול לכלול הדרכה, שינוי הרגלים, תרגילי לסת, טיפול ידני, טיפול בצוואר, סד לילה במקרים מתאימים, ניהול סטרס, טיפול תרופתי קצר לפי צורך, פיזיותרפיה, ולעיתים טיפול רב־תחומי. סקירה עדכנית של מחקרים אקראיים מצאה שהתערבויות שמרניות ומינימליות עשויות להועיל, אך התוצאות משתנות לפי סוג ההתערבות וסוג המטופל (Cordero, 2025).
תרגילים לכאבי לסת
תרגילי לסת יכולים לכלול פתיחה וסגירה מבוקרות, הנחת לשון על החך, תנועות צד עדינות, תרגול פתיחה ללא סטייה, הרפיית שרירי לעיסה ותרגילי נשימה. סקירה שיטתית מצאה שתרגול עשוי להפחית כאב ולשפר ניידות לסת אצל מטופלים עם TMD כאוב, אם כי עדיין נדרשת התאמה אישית והראיות אינן אחידות לכל תת־סוג (Shimada, 2023).
מה לא לעשות בזמן כאב פעיל?
כדאי להימנע זמנית מפיהוקים גדולים, לעיסת מסטיק, מזון קשה מאוד, פתיחה קיצונית של הפה, נשיכת ציפורניים, נשיכה של עטים או ניסיון “להחזיר את הלסת למקום” בכוח. המטרה אינה להשבית את הלסת, אלא להפחית עומס מיותר ולחזור בהדרגה לתפקוד רגיל.
סד לילה: למי זה מתאים?
סד לילה יכול לעזור לחלק מהאנשים עם ברוקסיזם, שחיקת שיניים, כאב שרירי או עומס על מערכת הלעיסה. הוא אינו “מרפא” את כל סוגי כאב הלסת, אך עשוי להפחית עומס על השיניים והשרירים בזמן שינה. התאמת סד צריכה להיעשות אצל רופא שיניים, במיוחד כדי למנוע שינוי לא רצוי בסגר או שימוש לא מתאים.
סד אינו מחליף טיפול בהרגלי יום. אדם יכול להשתמש בסד בלילה אך להמשיך להדק לסתות כל היום מול מחשב. לכן הטיפול צריך לכלול גם מודעות להרפיית לסת, הפסקות, נשימה ושינוי עומסים.
כירופרקטיקה וכאבים בלסת: איך היא יכולה להועיל?
כירופרקטיקה יכולה להועיל בחלק מהמקרים של כאבי לסת, בעיקר כאשר הכאב קשור למערכת השריר־שלד: צוואר, בסיס הגולגולת, שרירי הלעיסה, גב עליון, תנועת ראש־צוואר, כאבי ראש או עומס תפקודי. כירופרקט מיומן יכול לבדוק את הלסת יחד עם הצוואר והשכמות, לזהות מגבלות תנועה, לבדוק דפוסי נשימה והרגלי יציבה, ולהפנות לרופא שיניים או רופא כאשר יש חשד למקור דנטלי, זיהומי או פנימי.
סקירה על טיפול ידני ב־TMD מצאה שטיפול ידני עשוי לשפר כאב, פתיחת פה ותפקוד אצל חלק מהמטופלים, במיוחד כאשר הוא משולב עם תרגול והתערבויות פעילות (Vieira, 2023). הקשר בין הצוואר ללסת תומך בגישה שבה מטפלים לא רק במפרק הלסת, אלא גם במערכת הצווארית־קרניומנדיבולרית כאשר הבדיקה מצביעה על כך (Petronis, 2023).
מה כולל טיפול כירופרקטי אחראי בלסת?
טיפול כירופרקטי אחראי יכול לכלול טיפול ידני עדין לצוואר ולגב העליון, מוביליזציה עדינה של מפרק הלסת כאשר מתאים, עבודה על שרירי לעיסה, תרגילי לסת, תרגילי צוואר, הדרכה להרפיית לסת, התאמת סביבת עבודה וניהול עומסים. טיפול טוב אינו אמור להבטיח “יישור לסת” או להחליף בדיקת שיניים. הוא אמור להיות חלק מתוכנית שמרנית, זהירה ומבוססת תפקוד.
מתי כירופרקטיקה אינה מספיקה?
כירופרקטיקה אינה טיפול מתאים כקו ראשון כאשר יש חשד לזיהום שיניים, נפיחות בפנים, חום, שבר, פריקה חדה, בעיית אוזן חריפה, כאב עצבי קשה, מחלה דלקתית פעילה או סימנים לבביים. במצבים כאלה יש לפנות לרופא, רופא שיניים או חדר מיון לפי חומרת הסימנים.
גם כאשר הכאב הוא שריר־שלד, טיפול ידני בלבד אינו מספיק בדרך כלל. אם המטופל ממשיך להדק לסתות, ללעוס מסטיק, לישון מעט ולעבוד שעות בלי הפסקה, הכאב עלול לחזור. לכן התוכנית צריכה לכלול כלים שהמטופל עושה בעצמו.
מניעה: איך להפחית סיכון לכאבי לסת?
מניעה מתמקדת בהפחתת עומס מיותר על מערכת הלעיסה. כדאי לשים לב במהלך היום שהשיניים אינן צמודות, להימנע מלעיסת מסטיק ממושכת, להפחית נשיכת עטים או ציפורניים, לקחת הפסקות מסך, לשחרר כתפיים וצוואר ולשלב פעילות גופנית.
הרגל פשוט: “שפתיים יחד, שיניים בנפרד”
זהו כלל שימושי לאנשים שמגלים שהם מהדקים לסתות. השפתיים יכולות להיות סגורות בעדינות, הלשון יכולה לנוח על החך, והשיניים נשארות מעט מופרדות. תזכורות קטנות בטלפון או במדבקה ליד המסך יכולות לעזור. שינוי כזה אינו מחליף טיפול, אך יכול להפחית עומס מצטבר.
סיכום: למה כואבת הלסת ומי נמצא בסיכון?
כאבים בלסת נגרמים לרוב מהפרעות במפרק הלסת ובשרירי הלעיסה, אך יכולים לנבוע גם משיניים, צוואר, אוזן, סינוסים, חבלה, כאב עצבי או מחלה מפרקית. גורמי הסיכון המרכזיים כוללים ברוקסיזם, הידוק לסתות, סטרס, שינה ירודה, כאבי צוואר, כאבי ראש, מין נקבה, כאב קודם והרגלים שמעמיסים על הלסת.
האבחון צריך להיות רחב וזהיר: לשלב בדיקת לסת, שיניים, צוואר, שרירי לעיסה וסימני אזהרה. ברוב המקרים מתחילים בטיפול שמרני: הדרכה, תרגילים, שינוי הרגלים, סד במקרים מתאימים, טיפול ידני, ניהול סטרס ושיקום תפקודי. כירופרקטיקה יכולה להועיל כאשר מקור הכאב קשור למערכת השריר־שלד ולצוואר, אך אינה מחליפה רופא שיניים או רופא כאשר יש סימנים דנטליים, זיהומיים או רפואיים דחופים.
References:
Al-Khudhairy, M. W., Al Ramel, F., & Al Jader, G. (2022). A self-reported association between temporomandibular joint disorders, headaches, and stress. Cureus, 14(6), e25940. https://doi.org/10.7759/cureus.25940.
Alqutaibi, A. Y., Alhammadi, M. S., Hamadallah, H. H., Altarjami, A. A., Malosh, O. T., Aloufi, A. M., Alkahtani, L. M., Alharbi, F. S., Halboub, E., & Almashraqi, A. A. (2025). Global prevalence of temporomandibular disorders: A systematic review and meta-analysis. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 39(2), 48-65. https://doi.org/10.22514/jofph.2025.025.
Busse, J. W., Casassus, R., Carrasco-Labra, A., Durham, J., Mock, D., Zakrzewska, J. M., Palmer, C., Samer, C. F., Coen, M., Guevremont, B., Hoppe, T., Guyatt, G. H., Crandon, H. N., Yao, L., Sadeghirad, B., Vandvik, P. O., Siemieniuk, R. A. C., Lytvyn, L., Hunskaar, B. S., & Agoritsas, T. (2023). Management of chronic pain associated with temporomandibular disorders: A clinical practice guideline. BMJ, 383, e076227. https://doi.org/10.1136/bmj-2023-076227.
Cordero, A. A. I., Jaramillo, A. F., Orellana, M. F., & colleagues. (2025). Conservative and minimally invasive interventions for temporomandibular disorders: A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Cureus, 17(9), e92093. https://doi.org/10.7759/cureus.92093.
Da-Cas, C. D., Valesan, L. F., Nascimento, L. P. D., Denardin, A. C. S., Januzzi, E., Fernandes, G., Stuginski-Barbosa, J., & de Souza, B. D. M. M. (2024). Risk factors for temporomandibular disorders: A systematic review of cohort studies. Oral Surgery, Oral Medicine, Oral Pathology and Oral Radiology, 138(4), 502-515. https://doi.org/10.1016/j.oooo.2024.06.007.
Kapos, F. P., Exposto, F. G., Oyarzo, J. F., & Durham, J. (2020). Temporomandibular disorders: A review of current concepts in aetiology, diagnosis and management. Oral Surgery, 13(4), 321-334. https://doi.org/10.1111/ors.12473.
Manfredini, D., & Lobbezoo, F. (2010). Relationship between bruxism and temporomandibular disorders: A systematic review of literature from 1998 to 2008. Oral Surgery, Oral Medicine, Oral Pathology, Oral Radiology, and Endodontology, 109(6), e26-e50. https://doi.org/10.1016/j.tripleo.2010.02.013.
Petronis, Z., Pliatkute, I., Janovskiene, A., & Leketas, M. (2023). The relationship between cervical spine abnormalities and temporomandibular joint internal disorders: A systematic review of literature. Annals of Dental Specialty, 11(4), 20-28.
Schiffman, E., Ohrbach, R., Truelove, E., Look, J., Anderson, G., Goulet, J.-P., List, T., Svensson, P., Gonzalez, Y., Lobbezoo, F., Michelotti, A., Brooks, S. L., Ceusters, W., Drangsholt, M., Ettlin, D., Gaul, C., Goldberg, L. J., Haythornthwaite, J. A., Hollender, L., Jensen, R., John, M. T., De Laat, A., de Leeuw, R., Maixner, W., van der Meulen, M., Murray, G. M., Nixdorf, D. R., Palla, S., Petersson, A., Pionchon, P., Smith, B., Visscher, C. M., Zakrzewska, J., & Dworkin, S. F. (2014). Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders (DC/TMD) for clinical and research applications: Recommendations of the International RDC/TMD Consortium Network and Orofacial Pain Special Interest Group. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 28(1), 6-27. https://doi.org/10.11607/jop.1151.
Shimada, A., Ogawa, T., Sammour, S. R., Narihara, T., Kinomura, S., Koide, R., Noma, N., & Sasaki, K. (2023). Effectiveness of exercise therapy on pain relief and jaw mobility in patients with pain-related temporomandibular disorders: A systematic review. Frontiers in Oral Health, 4, 1170966. https://doi.org/10.3389/froh.2023.1170966.
Valesan, L. F., Da-Cas, C. D., Réus, J. C., Denardin, A. C. S., Garanhani, R. R., Bonotto, D., Januzzi, E., & de Souza, B. D. M. (2021). Prevalence of temporomandibular joint disorders: A systematic review and meta-analysis. Clinical Oral Investigations, 25(2), 441-453. https://doi.org/10.1007/s00784-020-03710-w.
Zieliński, G., Pająk-Zielińska, B., & Ginszt, M. (2024). A meta-analysis of the global prevalence of temporomandibular disorders. Journal of Clinical Medicine, 13(5), 1365. https://doi.org/10.3390/jcm13051365.