מבנה הצוואר אנטומיה וביומכניקה הם תחומי ידע הכרחיים לקלינאי המאבחן ומטפל בפגיעות וכאבי צוואר. סימפטומים המתפתחים בחלק הזה של עמוד השדרה או ברקמות סביבו מהווים תלונה שכיחה. תחומי ידע אלה יועילו בהליך האבחוני של מקור הכאב ויאפשרו טיפול יעיל ומדויק יותר.
החוליות והרקמות התומכות בעמוד השדרה מאפשרות את נשיאת הראש ומספקות יציבות ויכולת תנועה של הצוואר. עמוד השדרה הצווארי כמו עמוד השדרה המותני הנם חופשיים יחסית וחשופים לעומסי יתר ופגיעות. זאת לעומת עמוד השדרה החזי שמוגן על ידי הצלעות ובית החזה. מסיבה זאת רוב הפגיעות בעמוד השדרה מתמקדות בצוואר ובגב התחתון. במאמר "מבנה הצוואר אנטומיה וביומכניקה" נדון בנושא בהרחבה.
מבנה הצוואר אנטומיה וביומכניקה – רקע
עמוד השדרה הצווארי מהווה מרכיב מרכזי במערכת השלד־שריר, ותפקידו לשאת את משקל הראש, לאפשר טווח תנועה נרחב, ולספק הגנה חיונית לחוט השדרה ולשורשי העצבים. הייחודיות של הצוואר נובעת מהשילוב בין מבנה אנטומי עדין וגמיש ובין הצורך ביציבות גבוהה תחת עומסים מתמשכים (Bogduk, 2016). כאבי צוואר הם תופעה נפוצה ביותר, עם שיעורי שכיחות משתנים בין אוכלוסיות שונות. מחקרים מצביעים על כך ששכיחות נקודתית של כאבי צוואר נעה בין 4.9% ל־70%, תלוי בהגדרות המחקר והאוכלוסייה הנבדקת (Hoy et al., 2014). השכיחות גבוהה במיוחד בקרב אנשים העובדים מול מחשב שעות רבות, ספורטאים חשופים לעומסים חוזרניים, ובקרב האוכלוסייה המבוגרת שבה תהליכים ניווניים נפוצים יותר (Fejer, Kyvik, & Hartvigsen, 2006).
כאבי צוואר נחשבים לגורם מוביל לירידה בתפקוד, היעדרות מעבודה ופגיעה באיכות החיים (Côté et al., 2008). הבנה מעמיקה של האנטומיה והביומכניקה של עמוד השדרה הצווארי מהווה תנאי הכרחי לאבחון מדויק ולטיפול יעיל במצבים קליניים שונים, החל מכאבי צוואר מכאניים ועד נוירופתיות מורכבות. אבחון הפרעות בצוואר מחייב ידע אנטומי של מבנים אנטומיים סמוכים כולל בין היתר לסת, גפה עליונה (כתף, מרפק, שורש כף היד וכף היד) חזה ועוד. במאמר "מבנה הצוואר אנטומיה וביומכניקה" נרחיב בנושא.
אנטומיה של עמוד שדרה צווארי
עמוד השדרה הצווארי הוא החלק העליון של עמוד השדרה התומך בראש ומאפשר את תנועתו. הוא מורכב משבע חוליות, ממוספרות מ-C1 עד C7. מגוון רחש שלשרירים ורצועות מניעים ומייצבים אותו. בתוך עמוד השדרה קיימת תעלת השדרה ובתוכה ממוקם חוט השדרה הצווארי. שמונה זוגות של שורשי עצבים בוקעים מחוט השדרה ועושים דרכם לגפיים העליונות.
האנטומיה והביומכניקה של עמוד השדרה הצווארי מורכבות ומשתנות בהתאם לאזור. עמוד השדרה הצווארי העליון (C1-C2) אחראי לכ-50% מכלל סיבוב הצוואר. ואילו עמוד השדרה הצווארי התחתון (C3-C7) תורם יותר לכיפוף ופשיטה. לעמוד השדרה הצווארי יש גם עקמומיות לורדוטית המסייעת לשמור על איזון הקשת של עמוד השדרה.
מבנה גרמי – החוליות הצוואריות
עמוד השדרה הצווארי מורכב משבע חוליות (C1–C7), שכל אחת מהן מותאמת לתפקידה הביומכני הייחודי:
- C1 (אטלס) – חסרת גוף חוליה, בעלת מבנה טבעתי שתומך בגולגולת ומאפשר תנועת כפיפה ופשיטה בין הראש והצוואר (Panjabi & White, 1990).
- C2 (ציר, Axis) – מאופיינת בזיז שיני (Dens) המשמש ציר סיבוב ומאפשר תנועת רוטציה נרחבת בין הראש לגוף (Bogduk, 2000).
- C3–C6 – חוליות טיפוסיות עם גוף חוליה קטן, פתח רחב לחוט השדרה, וזיזים רוחביים הכוללים את ה־foramen transversarium דרכו עוברת עורק החוליות.
- C7 ("חוליה בולטת") – בעלת זיז אחורי ארוך ובולט, מהווה נקודת ציון אנטומית.
המבנה הקומפקטי והייחודי של חוליות הצוואר מאפשר ניידות רבה, אך גם הופך אותן לפגיעות לעומסי יתר ולפגיעות טראומטיות (Debnath et al., 2023).
הדיסקים הבין־חולייתיים
בין C2 ל־C7 קיימים דיסקים בין־חולייתיים המורכבים מגרעין ג'לטיני (nucleus pulposus) ומטבעת פיברוטית (annulus fibrosus). תפקידם לספוג זעזועים, לשמור על גובה בין החוליות ולאפשר תנועה מבוקרת (Peng & DePalma, 2018). ייחודיות הצוואר היא בכך שגובה הדיסקים מהווה כרבע מגובה עמוד השדרה הצווארי, ולכן תרומתם לטווחי התנועה גדולה יחסית לעומת אזורים אחרים (Nordin & Frankel, 2001).
מפרקים בעמוד השדרה הצווארי
עמוד השדרה הצווארי כולל מספר מערכות מפרקים:
- מפרקי האטלס־אוקסיפיטל (C0–C1) – מאפשרים כ־30° כפיפה ופשיטה וכ־10° כפיפה צידית (Rahman & Das, 2023).
- מפרק האטלס־ציר (C1–C2) – אחראי לכ־50% מתנועת הסיבוב של הצוואר.
- מפרקי הפאצט (Zygapophyseal joints) – בין C2–C7, בנויים בזווית של 45°, המאפשרת שילוב בין כפיפה־פשיטה לרוטציה וכפיפה צידית (Bogduk, 2016).
- מפרקי לושקה (Uncovertebral joints) – מופיעים בין C3–C7 ותורמים ליציבות צידית אך גם מהווים מוקד לניוון ודחיסת שורשים עצביים (Ramieri et al,. 2022).
רצועות בעמוד השדרה הצווארי
הרצועות (Ligaments) הצוואריות תורמות ליציבות הסטטית של עמוד השדרה ומגבילות תנועה חריגה:
- הרצועה האורכית הקדמית (Anterior longitudinal ligament) מונעת פשיטה עודפת.
- הרצועה האורכית האחורית (Posterior Longitudinal Ligament) מגינה מפני בליטות דיסק אחוריות.
- הרצועה הצהובה (Ligamentum flavum) מסייעת בחזרה לפשיטה.
- Transverse & Alar ligaments – מקנות יציבות ייחודית למפרק האטלס־ציר (Sillevis & Hogg, 2020).
שרירים
שרירי הצוואר אחראים בעיקר על תנועת הראש לכל הכיוונים. הם מחולקים לקבוצות קדמיות, אחוריות וצידיות:
קבוצת שרירי הצוואר הקדמיים כוללים:
- פלטיזמה (Platysma): יריעת שריר דקה המכסה חלק מהכתף והחזה העליון, ומאריכה את הלסת. זה עוזר עם תנועות הלסת והפה, כמו גם הידוק העור בפנים התחתונות והצוואר.
- סטרנוקלידומסטואיד (Sternocleidomastoid): אחד השרירים הגדולים בצוואר, עוזר להזיז את הראש, לפשוט את הצוואר ולשלוט על המפרק הלסת. מתחיל ממש מאחורי האוזן ונמתח עד עצם הבריח.
- סובקלביוס (Subclavius): מייצב את עצם הבריח בעת הזזת הכתף והזרוע.
- סופרהיואידים (Suprahyoids): ארבעה שרירים שמזיזים את עצם היואיד (עצם בחלק העליון של הצוואר, ממש מתחת לקו הלסת) כשבולעים ומדברים.
- אינפרא-היואידים (Infrahyoids): ארבעה שרירים מתחת לעצם היואיד שמניעים את הגרון (תיבת הקול) למעלה ולמטה.
- סקלנוס (Scalenes): שלושה שרירים שמניעים את שתי הצלעות הראשונות למעלה ולמטה, כדי לשאוף אוויר כשנושמים. הם גם עוזרים להזיז את הראש ולייצב את חוליות הצוואר.
שרירי הצוואר האחוריים כוללים:
- ספלניוס קפיטיס (Splenius capitis) וספלניוס סרויסיס (Splenius cervicis): שרירים דמויי רצועה בחלק האחורי של הצוואר המסייעים לפשוט ולסובב את הראש.
- שרירים תת-עורפיים (Suboccipital muscles): ארבעה שרירים ממש מתחת לעצם העורפית בבסיס הגולגולת. הם עוזרים להאריך את הראש לכיוונים שונים.
- טרנסורסוספינליס (Transversospinalis): חמישה שרירים המסייעים להזיז את הראש קדימה ואחורה, כמו גם להטות אותו מצד לצד. הם גם עוזרים לייצב את עמוד השדרה ולהזיז את אזורי הצוואר, החזה והמותן בעמוד השדרה.
שרירי הצוואר הצדיים כוללים:
- רקטוס קפיטיס קדמי וצידי (Rectus capitis anterior and rectus capitis lateralis): שני שרירים השולטים בתנועות הראש מבסיס הגולגולת (Bogduk, 2016; Ramieri et al., 2022).
- לונגוס קולי וקפיטיס (Longus capitis ו-longus colli): שני שרירים עוזרים לך לסובב את הראש מצד לצד, כמו גם לסובב ולהטות את עמוד השדרה הצווארי.
- מרים שכמה (Levator scapulae) תורם ליציבה ולכפיפה צידית.
קשתות עמוד השדרה
בהתבוננות מאחור על עמוד שדרה נגלה שהוא לרוב ישר. במבט מהצד נזהה את העקומות הפיזיולוגיות שלו – קשתות עמוד השדרה. במצבו המיטבי מצויד עמוד השדרה בשלוש קשתות:
- לורדוזיס (קיעור – Lordosis) בצוואר.
- קיפוזיס (קימור – kyphosis) גבי.
- לורדוזיס (קיעור – Lordosis) מותני.
המבנה הזה מקנה חוזק, יציבות וגמישות לעמוד השדרה ומשמש בסיס ליציבה נכונה ובריאה.
ביומכניקה של עמוד השדרה הצווארי
טווחי תנועה
עמוד השדרה הצווארי הוא הגמיש ביותר במערכת השלד־שריר:
- כפיפה–פשיטה: 130°–160° בסך הכול (מחצית במפרק C0–C1, מחצית בעמוד השדרה התחתון).
- כפיפה צידית: 80°–90°.
- סיבוב: כ־140°–150°, מחציתו מתבצע במפרק C1–C2 (Atlanto-occipital joint) שבין הגולגולת לחולייה הצווארית הראשונה (Panjabi et al., 1975). החלק זה של עמוד השדרה הצווארי קרוי – "מכלול עצם העורף אטלס ציר" (Occipital-atlantoaxial complex) מאפשר כשליש מתנועת הכפיפה והפשיטה וכמחצית מהכפיפה לצדדים של כול עמוד השדרה הצווארי.
השילוב בין טווחי התנועה מתאפשר בזכות מבנה מפרקי ייחודי ומיקום זוויתי של הפאצטים.
חלוקת עומסים ויציבות
הצוואר נושא משקל ממוצע של 4–6 ק"ג (משקל הראש), אך העומס המכניקלי משתנה בהתאם ליציבה. לדוגמה, בהטיית ראש קדימה של 45° העומס על חוליות הצוואר עשוי להגיע ל־22 ק"ג (Hansraj, 2014).
היציבות הצווארית נשמרת באמצעות:
- מבנה גרמי – זיזים וחיבורי מפרקים.
- רצועות – מונעות טווחי תנועה מסוכנים.
- שרירים – מספקים יציבות דינמית ומגיבים לשינויים מהירים (Debnathet al., 2023).
מנגנוני פגיעה פתולוגיים
הביומכניקה של הצוואר היא גם מקור לפגיעות שכיחות כגון:
- צליפת שוט (Whiplash) – תנועת האצה־בלימה פתאומית המובילה למתיחה עודפת של רצועות ושרירים.
- ניוון דיסק – ירידה בגובה הדיסק ופגיעה במנגנון בלימת הזעזועים (Peng & DePalma, 2018).
- עמס חוזרני – יציבה לקויה, עבודה מול מסך ממושך או שימוש בניידים (“text neck”) גורמים לשינויים כרוניים (Binder, 2007).
האזור המועד לפורענות בצוואר
מסיבות ביו מכניות והתנהלות ארגונומית ויציבה הבלאי והפציעות הקשות ביותר מתרחשות בין חוליית הצוואר הרביעית לחוליית הצוואר השביעית (C4-C7). שורשי העצבים שעוברים בין החוליות האלה כוללים את העצבים C5, C6, C7. באזור הזה מתרחשים עיקר השינויים הניווניים והעיקר הנזקים לדיסקים הבין חולייתיים.
שינויים ניווניים עלולים לגרום להיצרות וללחץ על שורש עצב או על חוט השדרה הצווארי. אף על פי שהמפרקים ע"ש לושקה אינם מפרקים אמיתיים הם עדיין עלולים להישחק. שחיקה כזאת תצר את החריר הבין חולייתי (Intervertebral foramen) שדרכו עובר שורש העצב בצוואר. שינויים ניווניים עלולים לגרום:
- לבלט או פריצת דיסק צווארי. נזק לדיסק עלול לגרום לדלקת צווארית רדיקולרית (Cervical radiculopathy) או להיצרות תעלת השדרה הצווארית.
מבנה הצוואר אנטומיה וביומכניקה: סיכום
האנטומיה והביומכניקה של עמוד השדרה הצווארי מהוות בסיס להבנת התסמונות הקליניות הנפוצות באזור זה. המבנה הייחודי שלו מאפשר גמישות גבוהה אך חושף אותו לעומסי יתר, פציעות וניוון. שילוב של ידע אנטומי וידע ביומכני חיוני לקלינאים בבואם לאבחן, לטפל ולפתח אסטרטגיות מניעה.
