מרפק טניס: המדריך המלא לאבחון וטיפול מפורט כאן במאמר הנוכחי. מדובר בכאב המתפתח בצד החיצוני של המרפק הנובע מפציעה של הגידים ו/או השרירים שאחראים לפשיטה של כף היד. הגורם לתסמונת זאת בדומה לפציעות מרפק שכיחות נוספות הוא לרוב פציעת ספורט על רקע ביצוע תנועות חוזרניות כמו במשחק טניס. כאב במפרק המרפק הוא עניין שכיח כאשר הפציעה המפורסמת הקרויה מרפק טניס היא שכיחה במיוחד.
למעשה מעל מחצית משחקני הטניס מתלוננים על סימפטומים הנובעים מההפרעה הזאת. יחד עם זאת, חשוב לציין שפציעה זאת עלולה להיגרם גם בקרב אנשים שאינם ספורטאים. סובלים מהתופעה גם פועלים, גננים, חשמלאים, אנשים שסוחבים סלים מהסופר, דיפלומטים המרבים ללחוץ ידיים ועוד. השימוש הרב שאנו עושים עם המרפק מעלה את הסיכון שפציעה במפרק הזה תיעשה כרונית. אבחון מדויק ומוקדם עשוי לאפשר טיפול יעיל ומניעת נזקים כרוניים.
מרפק טניס: המדריך המלא לאבחון וטיפול – רקע
מרפק טניס, או אפיקונדיליטיס לטרלי, הוא מצב כאב בצד החיצוני של המרפק, לרוב באזור החיבור של גידי פושטי שורש כף היד לעצם הזרוע. למרות השם, רוב האנשים שסובלים ממנו אינם שחקני טניס מקצועיים. מדובר באחת הסיבות השכיחות ביותר לכאב במרפק בקרב עובדים, מתאמנים ואנשים שמבצעים פעולות חוזרות של אחיזה, הרמה, סיבוב אמה, הקלדה, עבודה עם כלי יד או פעילות ספורטיבית. כיום מקובל יותר לראות במרפק טניס טנדינופתיה, כלומר הפרעה בגיד עקב עומס, שינוי מבני, רגישות כאב ותהליך ריפוי לא יעיל, ולא “דלקת” פשוטה בלבד. לכן טיפול יעיל אינו מתבסס רק על הפחתת דלקת, אלא על אבחון מדויק, ניהול עומסים, שיקום הדרגתי, תרגול מותאם ולעיתים גם טיפול מנואלי או כירופרקטי כחלק מתוכנית רחבה (Coombes, 2009; Karabinov, 2022).
שכיחות מרפק טניס באוכלוסייה
מרפק טניס הוא מצב שכיח יחסית. בספרות מדווחת לרוב שכיחות של כ־1%-3% באוכלוסייה הכללית, עם הופעה אופיינית בעיקר בגילאי 40 – 60. במחקר אוכלוסייה גדול בארצות הברית נמצא כי מדובר במצב שמייצר עומס משמעותי על מערכת הבריאות, על תפקוד יומיומי ועל היעדרויות מעבודה (Sanders, 2015). מחקרים נוספים הראו כי הסיכון עולה אצל אנשים שעובדים עם עומסים חוזרים של כף היד והאמה, במיוחד כאשר יש שילוב של כוח, חזרתיות ותנוחות לא ניטרליות של שורש כף היד (Shiri, 2006; Herquelot, 2013; Bretschneider, 2022).
למה מרפק טניס אינו רק בעיה של המרפק
השם “מרפק טניס” גורם לעיתים לחשוב שהבעיה נמצאת רק בנקודה אחת במרפק. בפועל, האבחון והטיפול צריכים להתייחס לכל שרשרת התנועה: שורש כף היד, אמה, מרפק, כתף, שכמה ולעיתים גם צוואר. כאשר הכתף והשכמה אינן מייצבות היטב, כאשר שורש כף היד עובד בזוויות מאומצות, או כאשר יש עומס חוזר בעבודה, הגיד באזור המרפק עלול לשאת עומס גדול יותר ממה שהוא מסוגל לספוג. לכן מדריך אבחון וטיפול מלא חייב לכלול לא רק “איפה כואב”, אלא גם “מה מעמיס”, “מה מחמיר”, “מה חלש”, “מה נוקשה”, ו”מה צריך לשנות ביום־יום” (Lucado, 2022; Park, 2021).
גורמים מרכזיים למרפק טניס
עומס חוזר על גידי פושטי שורש כף היד
הגורם המרכזי למרפק טניס הוא עומס חוזר על הגידים שמיישרים את שורש כף היד והאצבעות, במיוחד גיד השריר Extensor Carpi Radialis Brevis. פעולות כמו אחיזה חזקה, הרמת חפצים עם כף יד כלפי מטה, הברגה, שימוש בעכבר, עבודה עם כלי יד, סחיטה, חבטה במחבט או אימון כוח עם אחיזה ממושכת עלולות להעמיס על הגיד. כאשר העומס חוזר שוב ושוב בלי התאוששות מספקת, נוצרים שינויים בגיד: עיבוי, רגישות, ירידה בסבילות לעומס ולעיתים כאב מתמשך גם בפעולות פשוטות (Alfredson, 2000; Fan, 2009).
עבודה, ספורט ועלייה מהירה מדי בעומס
עובדים במקצועות ידניים, מוזיקאים, טבחים, נגרים, חשמלאים, עובדי מחשב אינטנסיביים וספורטאים חובבים נמצאים בסיכון כאשר הפעילות חוזרת על עצמה לאורך זמן. בספורט, הבעיה שכיחה בטניס, סקווש, בדמינטון, טיפוס, אימוני משקולות וקרוספיט, בעיקר כשיש עלייה מהירה בעומס או טכניקה לא מותאמת. אצל מתאמנים רבים הכאב מתחיל אחרי שינוי קטן לכאורה: מחבט חדש, תוכנית אימון חדשה, מעבר למשקל גבוה יותר, או חזרה לפעילות אחרי הפסקה. הגיד מסתגל לאט יותר מהשריר, ולכן אפשר להרגיש “חזקים מספיק” בזמן שהגיד עדיין לא מוכן לעומס החדש (Haahr, 2003; Shiri, 2011).
תסמינים של מרפק טניס
כאב בצד החיצוני של המרפק
התסמין הקלאסי הוא כאב בצד החיצוני של המרפק, לרוב מעל האפיקונדיל הלטרלי או מעט מתחתיו. הכאב מחמיר באחיזה, הרמה, סיבוב מפתח, פתיחת צנצנת, לחיצת יד, הרמת קומקום, עבודה עם עכבר או נשיאת שקיות. לעיתים הכאב מקרין לאמה, אך בדרך כלל אינו מלווה בנימול ברור. בתחילת הדרך הכאב מופיע רק בזמן מאמץ, אך במקרים כרוניים הוא יכול להופיע גם במנוחה או לאחר פעילות קלה.
ירידה בכוח אחיזה
אחת התלונות השכיחות היא תחושה שהיד “חלשה”. בפועל, הירידה בכוח אינה תמיד חולשה שרירית אמיתית, אלא כאב שמונע אחיזה חזקה. לכן בדיקת כוח אחיזה ללא כאב היא כלי חשוב גם באבחון וגם במעקב. אם המטופל מסוגל לאחוז חזק יותר כאשר המרפק כפוף או כאשר שורש כף היד נתמך, הדבר עשוי ללמד שהבעיה קשורה לעומס על גידי הפושטים ולא לפגיעה עצבית משמעותית (Karanasios, 2022).
אבחון מרפק טניס
אבחון מתחיל בסיפור הקליני
האבחון מתחיל בשיחה מדויקת: מתי הכאב התחיל, האם הייתה חבלה או שהכאב התפתח בהדרגה, אילו פעולות מחמירות אותו, האם יש כאב בלילה, האם יש נימול, האם יש כאב צוואר או כתף, ומה השתנה בעבודה או באימון בתקופה האחרונה. מרפק טניס טיפוסי מתחיל בהדרגה, קשור לעומס חוזר וממוקם בצד החיצוני של המרפק. כאב שהתחיל אחרי נפילה, כאב עם נפיחות חריגה, חום, אודם, נימול משמעותי או חולשה מתקדמת דורש חשיבה רחבה יותר ולעיתים בירור רפואי לפני טיפול שמרני רגיל.
בדיקה גופנית של המרפק
בבדיקה גופנית מחפשים רגישות ממוקדת באזור האפיקונדיל הלטרלי, כאב בהתנגדות לפשיטת שורש כף היד, כאב בהתנגדות לפשיטת האצבע האמצעית, וכאב במתיחה של פושטי האמה. הבדיקות המוכרות כוללות Cozen’s test, Mill’s test ו־Maudsley’s test. סקירה שיטתית מצאה כי Cozen’s test ומדידת כוח אחיזה עשויים להיות שימושיים באבחון, אך גם הדגישה שהמחקר על חלק מהבדיקות אינו אחיד ולכן אין להסתמך על מבחן יחיד בלבד (Karanasios, 2022).
בדיקת שורש כף היד, כתף, שכמה וצוואר
אבחון טוב אינו מסתיים במרפק. יש לבדוק גם טווחי תנועה של שורש כף היד, כוח אחיזה, תנועתיות כתף, שליטה בשכמה ותפקוד הצוואר. כאב שמוקרן מהצוואר, לחץ על עצב רדיאלי, תסמונת התעלה הרדיאלית או בעיה בכתף יכולים להיראות כמו מרפק טניס או להחמיר אותו. לכן מטפל מנוסה יבדוק את כל הגפה העליונה, במיוחד כאשר הכאב עקשני, חוזר או אינו משתפר עם טיפול רגיל.
אבחנות מבדלות שחשוב לשלול
תסמונת התעלה הרדיאלית
תסמונת התעלה הרדיאלית עלולה לגרום לכאב בצד החיצוני של המרפק והאמה, ולעיתים להתבלבל עם מרפק טניס. ההבדל הוא שהרגישות בדרך כלל ממוקמת מעט רחוק יותר מהאפיקונדיל, באזור מהלך העצב הרדיאלי. הכאב עשוי להחמיר בסיבוב אמה, פשיטת אצבעות או מאמץ ממושך, ולעיתים פחות ממוקד בנקודת החיבור של הגיד.
כאב מוקרן מהצוואר
כאבים שמקורם בצוואר יכולים להקרין לזרוע ולמרפק. כאשר יש נימול, תחושת זרמים, חולשה, כאב שמושפע מתנועות צוואר או כאב שממשיך מתחת למרפק בצורה עצבית, חשוב לבדוק גם את עמוד השדרה הצווארי. מרפק טניס וכאב צוואר יכולים גם להופיע יחד, ולכן האבחנה אינה תמיד “או זה או זה”.
בעיות מפרקיות, שבר או מחלה דלקתית
כאשר הכאב הופיע אחרי חבלה, כאשר יש נפיחות משמעותית, הגבלה חריפה בתנועה, חום מקומי, כאב במנוחה שאינו משתנה עם עומס או סימנים מערכתיים, צריך לשלול אבחנות אחרות. אלה יכולות לכלול שבר, פגיעה תוך־מפרקית, דלקת מפרקים, זיהום נדיר או פתולוגיות אחרות. במקרים כאלה טיפול מנואלי או תרגול אגרסיבי ללא אבחון עלולים להיות לא מתאימים.
האם צריך הדמיה לאבחון מרפק טניס
ברוב המקרים האבחון הוא קליני
ברוב המקרים אין צורך בצילום, אולטרסאונד או MRI כדי לאבחן מרפק טניס טיפוסי. האבחנה מבוססת על סיפור קליני ובדיקה גופנית. הדמיה נשקלת כאשר יש חבלה, חשד לקרע משמעותי, כאב שאינו טיפוסי, כישלון טיפול ממושך, חשד לאבחנה אחרת או תכנון פעולה פולשנית.
אולטרסאונד ו־MRI
אולטרסאונד יכול להראות עיבוי גיד, שינויים ניווניים, קרעים חלקיים או הסתיידויות. MRI יכול להדגים רקמות רכות בצורה מפורטת יותר, אך לא תמיד הממצא בהדמיה תואם לעוצמת הכאב. ייתכן אדם עם שינוי מבני בגיד וכאב קל, ואדם אחר עם כאב משמעותי וממצא הדמייתי לא דרמטי. לכן הדמיה היא כלי עזר, לא תחליף לאבחון תפקודי.
טיפול במרפק טניס: העיקרון החשוב ביותר
הטיפול צריך להחזיר לגיד יכולת לשאת עומס
הטעות הנפוצה היא לחפש טיפול אחד ש”מוריד את הדלקת”. בפועל, הטיפול צריך לשנות את היחס בין עומס לבין יכולת הרקמה. מצד אחד מפחיתים זמנית פעולות שמגרות את הכאב; מצד שני בונים בהדרגה כוח, סבולת ותפקוד. הגישה הזו חשובה כי מנוחה מוחלטת יכולה להרגיע כאב לזמן קצר, אך אינה מחזירה את הגיד ליכולת תפקודית. לכן טיפול נכון כולל ניהול עומסים, תרגילים, התאמות עבודה, ולעיתים אמצעי עזר כמו חבק, טיפול מנואלי, טייפינג או זריקות במקרים נבחרים (Lucado, 2022; Karanasios, 2021).
טיפול שמרני במרפק טניס
חינוך וניהול עומסים
השלב הראשון הוא להסביר למטופל שהכאב אינו בהכרח סימן לנזק חמור, אך הוא כן סימן שהעומס הנוכחי גבוה מדי ביחס ליכולת הגיד. לרוב לא צריך להפסיק הכול, אלא לבצע “מנוחה יחסית”: להפחית פעולות שמעלות כאב משמעותי, לשנות צורת אחיזה, לחלק עומסים, להשתמש בשתי ידיים כשאפשר, ולתכנן הפסקות קצרות. בעבודה ידנית חשוב לבדוק כלי עבודה, גובה משטח, משקל חפצים, רטט, אחיזה ממושכת ותדירות משימות (Herquelot, 2013; Bretschneider, 2022).
תרגילי חיזוק מדורגים
תרגול הוא אחד המרכיבים החשובים בטיפול. סקירה שיטתית ומטא־אנליזה הראתה כי לתרגילים יש יתרון על פני התערבויות פסיביות בלבד, אם כי גודל ההשפעה לרוב קטן עד בינוני ותלוי באיכות התוכנית ובהתאמה למטופל (Karanasios, 2021). התרגול יכול לכלול כיווצים איזומטריים להפחתת כאב והתחלת העמסה, חיזוק אקסצנטרי וקונצנטרי של פושטי שורש כף היד, תרגול אחיזה, חיזוק כתף ושכמה, ובהמשך תרגול תפקודי שמדמה עבודה או ספורט.
מתיחות ושיפור תנועתיות
מתיחות עדינות של פושטי שורש כף היד יכולות לעזור לחלק מהמטופלים, בעיקר כחלק מתוכנית משולבת. עם זאת, מתיחה חזקה מדי על אזור רגיש עלולה להחמיר כאב. לכן עדיף להתחיל בטווח נסבל, לשלב נשימה והרפיה, ולמדוד תגובה לאחר כמה שעות וביום שאחרי. המטרה אינה “לקרוע הידבקויות”, אלא לשפר תנועה ולצמצם רגישות.
כירופרקטיקה ומרפק טניס
איך כירופרקטיקה יכולה להשתלב בטיפול
כירופרקטיקה יכולה להועיל במרפק טניס כאשר היא חלק מגישה רחבה של טיפול בשריר־שלד. כירופרקט מיומן עשוי לבדוק את המרפק, שורש כף היד, הכתף, השכמה והצוואר, ולזהות מקומות שבהם תנועתיות לקויה או שליטה שרירית לא טובה מעמיסות על הגיד. טיפול כירופרקטי עשוי לכלול מוביליזציות של המרפק ושורש כף היד, טיפול ברקמות רכות, שיפור תנועתיות צווארית־חזית, הדרכת עומסים ותרגול הדרגתי. סקירה ומטא־אנליזה על מוביליזציות מפרקיות מצאה שטכניקות כאלה יכולות לשפר כאב, כוח אחיזה ותפקוד אצל מטופלים עם טניס אלבו (Lucado, 2019).
מה חשוב שלא לצפות מכירופרקטיקה
כירופרקטיקה אינה “תיקון” חד־פעמי של גיד פגוע. אם המטופל חוזר לאותה עבודה, לאותה טכניקת אימון ולאותו עומס בלי שינוי, סביר שהכאב יחזור. הערך המרכזי של טיפול כירופרקטי הוא כאשר הוא מאפשר ירידה בכאב, שיפור תנועה והתקדמות טובה יותר בתרגול. לכן טיפול פסיבי בלבד, ללא חיזוק וניהול עומסים, לרוב אינו מספיק. בנוסף, במקרים של חבלה, נפיחות חריגה, נימול משמעותי, חולשה מתקדמת או כאב לא טיפוסי, צריך לשקול הערכה רפואית לפני טיפול מנואלי.
חבק, סד וטייפינג
מתי חבק למרפק יכול לעזור
חבק מרפק, המכונה לעיתים counterforce brace, עשוי להפחית עומס על אזור החיבור של הגיד בזמן אחיזה והרמה. הוא לא מרפא את הגיד, אך יכול לאפשר תפקוד פחות כואב בזמן שהמטופל מבצע תרגול ושינוי עומסים. חלק מהמטופלים מרגישים הקלה משמעותית, ואחרים לא מרגישים שינוי. לכן מומלץ להתייחס אליו ככלי עזר זמני ולא כטיפול עיקרי.
סד לשורש כף היד וטייפינג
במקרים שבהם הכאב מחמיר מאוד מפשיטת שורש כף היד, סד זמני לשורש כף היד עשוי להפחית עומס. טייפינג יכול לעזור בטווח קצר על ידי שינוי תחושת עומס ותמיכה תנועתית. גם כאן, אין לראות באביזרים פתרון מלא. הם יעילים יותר כאשר הם מאפשרים למטופל לבצע פעולות חשובות תוך שמירה על תוכנית השיקום.
תרופות ומשככי כאב
נוגדי דלקת ומשחות מקומיות
נוגדי דלקת לא סטרואידליים יכולים להקל כאב בטווח קצר, במיוחד כאשר יש רגישות גבוהה. משחות מקומיות עשויות לעזור לחלק מהמטופלים עם פחות תופעות לוואי מערכתיות. עם זאת, מכיוון שמרפק טניס כרוני אינו דלקת פשוטה בלבד, תרופות אינן מספיקות כטיפול יחיד. הן יכולות להפחית כאב כדי לאפשר תנועה ותרגול, אך אינן מחליפות שיקום.
מתי להיזהר מתרופות
אנשים עם בעיות קיבה, כליות, לחץ דם, נטילת מדללי דם או מחלות רקע צריכים להתייעץ עם רופא לפני שימוש בנוגדי דלקת. גם כאשר התרופה מקלה, אין להשתמש בה כדי “לעקוף” כאב ולהמשיך עומס שמחמיר את הבעיה.
זריקות למרפק טניס
סטרואידים: הקלה קצרה, זהירות בטווח הארוך
זריקת סטרואידים יכולה להפחית כאב בטווח קצר, ולעיתים ההקלה מהירה. עם זאת, מחקרים הראו שתוצאות ארוכות טווח עלולות להיות פחות טובות בהשוואה לגישות שמרניות אחרות, ושיעורי חזרה של כאב יכולים להיות גבוהים יותר. במחקר אקראי גדול, זריקת סטרואידים נקשרה לתוצאה פחות טובה בטווח הארוך לעומת פלצבו, בעוד פיזיותרפיה תרמה לשיפור בטווחים מסוימים (Coombes, 2013). לכן סטרואידים אינם צריכים להיות ברירת מחדל לכל מטופל, אלא אפשרות נקודתית לאחר שיקול קליני, בעיקר כאשר הכאב חוסם תפקוד בסיסי.
PRP וזריקות ביולוגיות
PRP, או פלזמה עשירה בטסיות, נועד לעודד תהליכי ריפוי באמצעות גורמי גדילה. המחקר בנושא מעורב: חלק מהסקירות מציעות יתרון אפשרי בטווח בינוני־ארוך, אחרות מדגישות שונות גדולה בין פרוטוקולים, איכות מחקרים לא אחידה וחוסר ודאות לגבי מי באמת מרוויח מהטיפול. לכן PRP אינו טיפול קסם, אך יכול להישקל במקרים כרוניים לאחר כישלון טיפול שמרני איכותי, תוך הסבר על עלויות, חוסר אחידות בתוצאות וזמן תגובה אפשרי (Tang, 2020; Dejnek, 2022).
טיפולים נוספים: לייזר, אולטרסאונד, גלי הלם ודיקור יבש
גלי הלם
גלי הלם, או ESWT, משמשים במגוון טנדינופתיות. בחלק מהמחקרים נמצא שיפור בכאב ובתפקוד, אך התוצאות אינן אחידות ותלויות בפרוטוקול, סוג המכשיר, עוצמה, מספר טיפולים ומשך המעקב. בדרך כלל אין לראות בגלי הלם תחליף לתרגול, אלא אפשרות משלימה במקרים שבהם תרגול וניהול עומסים אינם מספיקים.
דיקור יבש וטיפולים אלקטרופיזיקליים
דיקור יבש, לייזר, אולטרסאונד טיפולי ו־TENS מופיעים בהנחיות ובסקירות כאפשרויות טיפול, אך רמת הראיות משתנה. חלק מהמטופלים מרגישים הקלה, אך השאלה החשובה היא האם ההקלה מתורגמת לחזרה לתפקוד ולעומס. לכן גם כאשר משתמשים בטיפול כזה, רצוי לשלבו עם תרגול וחינוך ולא להסתמך עליו בלבד (Lucado, 2022).
ניתוח למרפק טניס
מתי שוקלים ניתוח
רוב מקרי מרפק הטניס משתפרים ללא ניתוח. ניתוח נשקל בעיקר כאשר יש כאב ממושך, תפקוד ירוד, כישלון טיפול שמרני איכותי במשך חודשים רבים, ולעיתים ממצא מבני משמעותי בהדמיה. מטרת הניתוח היא לטפל ברקמה הגידית הפגועה באזור החיבור, ולעיתים לשחרר או להסיר רקמה פתולוגית.
למה ניתוח אינו השלב הראשון
ניתוח אינו מבטיח פתרון מלא, ודורש תקופת החלמה ושיקום. בנוסף, חלק מהמטופלים משתפרים גם לאחר תקופה ארוכה יחסית של טיפול שמרני נכון. לכן לפני ניתוח חשוב לוודא שהמטופל באמת קיבל תוכנית שיקום מסודרת: ניהול עומסים, חיזוק מדורג, בדיקת כתף וצוואר, התאמות עבודה וטיפול בכאב. כאשר מרפק טניס מוגדר “עמיד לטיפול”, צריך לוודא שלא פספסו אבחנה אחרת כמו תסמונת התעלה הרדיאלית.
שיקום וחזרה לעבודה או ספורט
שלב ראשון: הרגעת כאב בלי השבתה מוחלטת
בשלב הראשון מפחיתים פעולות שמעלות כאב חד, אך שומרים על תנועה קלה. אפשר להתחיל בכיווצים איזומטריים של פושטי שורש כף היד, תרגילי טווח תנועה, ושינויים בעבודה. המטרה היא להוריד רגישות ולאפשר התחלת עומס בטוח.
שלב שני: בניית כוח וסבולת
בשלב השני מוסיפים תרגילי כוח מדורגים. לדוגמה, פשיטת שורש כף יד עם משקל קל, הורדה איטית, תרגילי אחיזה, פרונציה־סופינציה עם התנגדות, וחיזוק כתף ושכמה. ההתקדמות נקבעת לפי תגובת הכאב בזמן התרגול וב־24 השעות שאחריו.
שלב שלישי: חזרה לפעילות הספציפית
בשלב מתקדם חוזרים לפעולות האמיתיות: חבטות, הרמות, עבודה עם כלי יד, הקלדה ממושכת, משקולות או מטלות בית. החזרה צריכה להיות מדורגת. מי שחוזר בבת אחת לעומס מלא לאחר ירידה בכאב מסתכן בחזרה של הבעיה.
מניעת חזרה של מרפק טניס
שינוי סביבת עבודה
מניעה כוללת התאמת כלי עבודה, הפחתת אחיזה חזקה, הפסקות קצרות, גיוון משימות, שמירה על שורש כף יד קרוב לניטרלי והימנעות מהרמות חוזרות כשהמרפק ישר ושורש כף היד בפשיטה. בעבודה משרדית, כדאי לבדוק גובה כיסא, מיקום עכבר, תמיכת אמה ומנח שורש כף היד.
שגרת תרגול תחזוקתית
גם לאחר שהכאב משתפר, כדאי לשמור על תרגול פעמיים־שלוש בשבוע: חיזוק פושטי שורש כף היד, אחיזה, כתף ושכמה. המטרה היא שהגיד יישאר בעל “רזרבה” לעומסים עתידיים. מניעה טובה אינה רק הימנעות מעומס, אלא בניית יכולת לעמוד בעומס.
מתי לפנות לאבחון מקצועי
יש לפנות לבדיקה כאשר הכאב נמשך יותר משבועיים־שלושה למרות שינוי עומסים, כאשר הכאב מגביל עבודה או אימון, כאשר יש ירידה בכוח אחיזה, או כאשר הכאב חוזר שוב ושוב. יש לפנות במהירות רבה יותר אם הכאב הופיע אחרי חבלה, אם יש נפיחות חריגה, אודם, חום, נימול, חולשה מתקדמת או הגבלה קשה בתנועה. אבחון מוקדם יכול למנוע מצב שבו כאב קצר הופך לטנדינופתיה כרונית.
סיכום: הדרך היעילה לטפל במרפק טניס
מרפק טניס הוא מצב שכיח, אך טיפול נכון בו דורש יותר מהנחת קרח או זריקה. האבחון צריך להבדיל בין טנדינופתיה לטרלית לבין כאב עצבי, כאב צווארי, פגיעה מפרקית או בעיה אחרת. הטיפול היעיל ביותר לרוב מתחיל בשמרנות: חינוך, ניהול עומסים, תרגילי חיזוק מדורגים, התאמות עבודה ושיפור תפקוד של כל שרשרת היד. כירופרקטיקה יכולה להיות גורם מועיל כאשר היא משתלבת בתוכנית רחבה וכוללת טיפול מנואלי, מוביליזציות, בדיקת צוואר־כתף־שכמה, הדרכה ותרגול. זריקות, גלי הלם וניתוח שמורים למקרים מתאימים, בעיקר כאשר טיפול שמרני איכותי לא הספיק. המטרה אינה רק להעלים כאב, אלא להחזיר את המרפק ליכולת אמיתית לשאת עומסי עבודה, ספורט וחיי יום־יום.
References:
Alfredson, H., Ljung, B. O., Thorsen, K., & Lorentzon, R. (2000). In vivo investigation of ECRB tendons with microdialysis technique-No signs of inflammation but high amounts of glutamate in tennis elbow. Acta Orthopaedica Scandinavica, 71(5), 475-479. https://doi.org/10.1080/000164700317381162
Bisset, L., Beller, E., Jull, G., Brooks, P., Darnell, R., & Vicenzino, B. (2006). Mobilisation with movement and exercise, corticosteroid injection, or wait and see for tennis elbow: Randomised trial. BMJ, 333(7575), 939. https://doi.org/10.1136/bmj.38961.584653.AE
Bretschneider, S. F., Los, F. S., Eygendaal, D., Kuijer, P. P. F. M., & van der Molen, H. F. (2022). Work-relatedness of lateral epicondylitis: Systematic review including meta-analysis and GRADE work-relatedness of lateral epicondylitis. American Journal of Industrial Medicine, 65(1), 41-50. https://doi.org/10.1002/ajim.23303
Coombes, B. K., Bisset, L., & Vicenzino, B. (2009). A new integrative model of lateral epicondylalgia. British Journal of Sports Medicine, 43(4), 252-258. https://doi.org/10.1136/bjsm.2008.052738
Coombes, B. K., Bisset, L., Brooks, P., Khan, A., & Vicenzino, B. (2013). Effect of corticosteroid injection, physiotherapy, or both on clinical outcomes in patients with unilateral lateral epicondylalgia: A randomized controlled trial. JAMA, 309(5), 461-469. https://doi.org/10.1001/jama.2013.129
Dejnek, M., Tęsiorowski, M., & Król, A. (2022). Effectiveness of lateral elbow tendinopathy treatment depends on the content of biologically active compounds in autologous platelet-rich plasma. Journal of Clinical Medicine, 11(4), 1035. https://doi.org/10.3390/jcm11041035
Degen, R. M., Conti, M. S., Camp, C. L., Altchek, D. W., Dines, J. S., & Werner, B. C. (2018). Epidemiology and disease burden of lateral epicondylitis in the USA: Analysis of 85,318 patients. HSS Journal, 14(1), 9-14. https://doi.org/10.1007/s11420-017-9559-3
Fan, Z. J., Silverstein, B. A., Bao, S., Bonauto, D. K., Howard, N. L., Spielholz, P. O., & Viikari-Juntura, E. (2009). Quantitative exposure-response relations between physical workload and prevalence of lateral epicondylitis in a working population. American Journal of Industrial Medicine, 52(6), 479-490. https://doi.org/10.1002/ajim.20700
Haahr, J. P., & Andersen, J. H. (2003). Physical and psychosocial risk factors for lateral epicondylitis: A population based case-referent study. Occupational and Environmental Medicine, 60(5), 322-329. https://doi.org/10.1136/oem.60.5.322
Herquelot, E., Guéguen, A., Roquelaure, Y., Bodin, J., Sérazin, C., Ha, C., Leclerc, A., Goldberg, M., Zins, M., & Descatha, A. (2013). Work-related risk factors for incidence of lateral epicondylitis in a large working population. Scandinavian Journal of Work, Environment & Health, 39(6), 578-588. https://doi.org/10.5271/sjweh.3380
Karabinov, V., & Georgiev, G. P. (2022). Lateral epicondylitis: New trends and challenges in treatment. World Journal of Orthopedics, 13(4), 354-364. https://doi.org/10.5312/wjo.v13.i4.354
Karanasios, S., Korakakis, V., Moutzouri, M., Drakonaki, E. E., Koci, K., Pantazopoulou, V., Tsepis, E., & Gioftsos, G. (2022). Diagnostic accuracy of examination tests for lateral elbow tendinopathy (LET): A systematic review. Journal of Hand Therapy, 35(4), 541-551. https://doi.org/10.1016/j.jht.2021.02.002
Lucado, A. M., Dale, R. B., Vincent, J. I., & Day, J. M. (2019). Do joint mobilizations assist in the recovery of lateral elbow tendinopathy? A systematic review and meta-analysis. Journal of Hand Therapy, 32(2), 262-276.e1. https://doi.org/10.1016/j.jht.2018.01.010
Lucado, A. M., Day, J. M., Vincent, J. I., MacDermid, J. C., Fedorczyk, J. M., Grewal, R., Martin, R. L., Dewitt, J., Paulseth, S., Dauber, J. A., Szekeres, M., & Beattie, P. F. (2022). Lateral elbow pain and muscle function impairments: Clinical practice guidelines linked to the International Classification of Functioning, Disability and Health from the Academy of Hand and Upper Extremity Physical Therapy and the Academy of Orthopaedic Physical Therapy of the American Physical Therapy Association. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 52(12), CPG1-CPG111. https://doi.org/10.2519/jospt.2022.0302
Park, H. B., Gwark, J. Y., Im, J. H., & Na, J. B. (2021). Factors associated with lateral epicondylitis of the elbow. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 9(5), 23259671211007734. https://doi.org/10.1177/23259671211007734
Sanders, T. L., Jr., Maradit Kremers, H., Bryan, A. J., Ransom, J. E., Smith, J., & Morrey, B. F. (2015). The epidemiology and health care burden of tennis elbow: A population-based study. The American Journal of Sports Medicine, 43(5), 1066-1071. https://doi.org/10.1177/0363546514568087
Shiri, R., & Viikari-Juntura, E. (2011). Lateral and medial epicondylitis: Role of occupational factors. Best Practice & Research Clinical Rheumatology, 25(1), 43-57. https://doi.org/10.1016/j.berh.2011.01.013
Shiri, R., Viikari-Juntura, E., Varonen, H., & Heliövaara, M. (2006). Prevalence and determinants of lateral and medial epicondylitis: A population study. American Journal of Epidemiology, 164(11), 1065-1074. https://doi.org/10.1093/aje/kwj325
Tang, S., Wang, X., Wu, P., Wu, P., Yang, J., Du, Z., & Fan, H. (2020). Platelet-rich plasma versus autologous blood versus corticosteroid injections in the treatment of lateral epicondylitis: A systematic review, pairwise and network meta-analysis of randomized controlled trials. PM&R, 12(4), 397-409. https://doi.org/10.1002/pmrj.12287