עד כמה שכיחות הפרעות במפרק הלסת? מפרק הלסת (Temporomandibular-Joint) המצוי בקדמת האוזן מהווה את נקודת החיבור של הלסת התחתונה אל הגולגולת. פגיעה במפרק, בגלל טראומה או שימוש יתר, עלולה לגרום למגוון רחב של סימנים ותסמינים. בדומה למפרקים אחרים בגופנו גם מפרק הלסת חשוף לנזקים ודלקות עקב עומסים מצטברים.
נזקים במפרק הזה עלולים להיגרם גם בגלל פציעות טראומטיות או מחלות. גורמי סיכון לנזקים בלסת כוללים בין היתר מבנה לקוי מולד או נרכש, מתחים נפשיים ועוד. נזקים בלסת יגרמו להתפתחות "תסמונת מפרק הלסת" (Temporomandibular Joint Syndrome) או הפרעה במרפק הלסת. סימפטומים של תסמונת זאת כוללים בין היתר כאבים במפרק הלסת, מגבלות תנועה ותפקוד ועוד. במאמר הנוכחי "השכיחות הגבוהה של הפרעות במפרק הלסת" נדון בנושא בהרחבה.
עד כמה שכיחות הפרעות במפרק הלסת? – רקע
הפרעות במפרק הלסת, המכונות בשפה המקצועית "TMJ disorders" (Temporomandibular Joint Disorders), הן קבוצת מצבים נפוצים המשפיעים על מפרק הלסת התחתונה והשרירים הסובבים אותו. הפרעות אלו עלולות לגרום לכאבים, הגבלה בתנועת הלסת, קולות חריקה וקשיי תפקוד ביום-יום. בשנים האחרונות עלתה המודעות לשכיחות הגבוהה של הפרעות אלו, ולמשמעותן הבריאותית, החברתית והכלכלית. לפני שנדון בנושא "השכיחות הגבוהה של הפרעות במפרק הלסת" נסביר בקצרה:
- מהו מפרק הלסת
- מהן ההפרעות הללו
- מהם הגורמים להפרעות
- מה הם הסימנים והתסמינים שלהן
- אבחון וטיפול בהפרעות במפרק הלסת
מהן הפרעות במפרק הלסת?
הפרעות במפרק הלסת (הידועות בשם TMJ או TMD) הן קבוצה של בעיות רפואיות המשפיעות על המפרקים המחברים בין הלסת התחתונה לבין הגולגולת, וכן על השרירים והרקמות הסובבים אותם. מפרקים אלו ממוקמים משני צידי הראש, ממש לפני האוזניים, והם נחשבים מהמורכבים ביותר בגוף האדם בשל יכולת התנועה התלת-ממדית שלהם. כאשר מתפתחת הפרעה במערכת זו, האדם עלול לחוות כאבים כרוניים, מגבלה בתנועת הפה ופגיעה משמעותית באיכות החיים ובפעולות יומיומיות בסיסיות.
מה הם התפקידים של מפרק הלסת?
מפרק הלסת (TMJ) הוא אחד המפרקים המורכבים והחשובים בגוף, המאפשר פתיחה וסגירה של הפה, תנועות לצדדים וקדימה-אחורה. המבנה המורכב והרגישות של מפרק זה הופכים אותו לפגיע למגוון הפרעות תפקודיות ומכאניות (Manfredini et al., 2017). מפרק הלסת פועל כמו ציר נע עם יכולת החלקה, ותפקודו התקין חיוני למגוון רחב של פעולות יומיות. התפקיד המרכזי ביותר שלו הוא לאפשר את פתיחת וסגירת הפה לצורך אכילה ולעיסה של מזון, פעולה הדורשת כוח רב ודיוק תנועתי. מעבר לכך, המפרק מאפשר את תנועת הלסת לצדדים וקדימה, דבר הכרחי להגייה נכונה של מילים ולדיבור שוטף. המפרק לוקח חלק פעיל גם בהבעות פנים, בבליעה ואפילו בפיהוק, והוא מסתמך על שילוב מדויק בין העצמות, שרירי הלעיסה, ודיסק סחוסי קטן שמונע חיכוך בין העצמות ובולם זעזועים.
מה הם סוגי ההפרעות במפרק הלסת?
ניתן לחלק את ההפרעות במפרק הלסת לשלוש קטגוריות עיקריות, שלעיתים קרובות משתלבות זו בזו אצל אותו מטופל.
- הסוג הראשון הוא הפרעות שריריות, המערבות את השרירים השולטים בתנועת הלסת ומכונות לעיתים תסמונת הכאב המיופציאלי. הפרעות אלו נגרמות לרוב בשל עומס יתר על השרירים, מתח נפשי, או הרגלים כמו הידוק שיניים ושחיקת שיניים במהלך השינה.
- הסוג השני כולל בעיות פנימיות של המפרק עצמו, שבהן מתרחשת תזוזה או נקע של הדיסק הסחוסי שנמצא בתוך המפרק, או פגיעה בעצם הלסת התחתונה.
- הסוג השלישי הוא מחלות מפרקים ניווניות או דלקתיות, כגון שינויים שגרוניים או דלקת מפרקים ניוונית (אוסטיאוארתריטיס), אשר הורסות בהדרגה את הסחוס והעצם במפרק הלסת (Okeson, 2013).
מה הם התסמינים השכיחים של ההפרעות במפרק הלסת
התסמינים של הפרעות במפרק הלסת יכולים להופיע בצד אחד של הפנים או בשני הצדדים, והם משתנים בעוצמתם מאדם לאדם:
- כאב עמום או רגישות באזור הלסת, שלעיתים קרובות מקרין אל האוזן, הלחי, הצוואר והכתפיים.
- קולות של נקישה, קליק או שחיקה בעת פתיחת הפה או בזמן לעיסה, ולעיתים קולות אלו מלווים גם בכאב.
- הגבלה בטווח התנועה של הלסת, המתבטאת בקושי לפתוח את הפה לרווחה או בתחושה שהלסת "ננעלת" במצב פתוח או סגור.
- ההפרעות עלולות לגרום לכאבי ראש כרוניים הדומים למיגרנות, כאבי שיניים ללא סיבה ברורה, סחרחורות, ותחושת אטימות או צפצופים באוזניים.
- השפעות פסיכולוגיות כמו דיכאון וחרדה עקב הכאב וההגבלות (Slade et al., 2016).
עד כמה שכיחות הפרעות במפרק הלסת?
הפרעות במפרק הלסת (TMD) מהוות נטל בריאותי נרחב ומשמעותי ביותר ברפואת שיניים וברפואה הכללית ברחבי העולם. מחקרים אפידמיולוגיים עדכניים חושפים כי מדובר באחת הבעיות המוסקולוסקלטליות (שריר-שלד) הנפוצות ביותר, אשר משפיעה על מאות מיליוני בני אדם. הבנת ממדי התופעה, החל משכיחותה הכללית באוכלוסייה, דרך כמות האנשים הסובלים מתסמינים בפועל, ועד לשיעור המטופלים הנזקקים להתערבות רפואית, חיונית לצורך היערכות נכונה של מערכות הבריאות ומתן מענה רפואי הולם (Matheson et al., 2023; Alqutaibi et al., 2025).
שכיחות באוכלוסייה
שכיחותן של הפרעות במפרק הלסת באוכלוסייה הכללית היא גבוהה ומצויה במגמת עלייה בשנים האחרונות, ככל הנראה בשל עלייה ברמות המתח הנפשי והמודעות הציבורית. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה מקיפה במיוחד שפורסמה על ידי החוקרים אלקוטייבי ועמיתיו (Matheson et al., 2023; Alqutaibi et al., 2025) קובעת כי כמעט שליש מאוכלוסיית העולם, ליתר דיוק כ-29.5% מבני האדם, סובלים מהפרעות במפרק הלסת ברמות חומרה שונות. מחקר רחב היקף נוסף של ז'לינסקי וצוותו (Zieliński et al., 2024) הציג נתון דומה ואף גבוה יותר, לפיו שיעור השכיחות העולמי עומד על כ-34%.
הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על הבדלים מובהקים בין קבוצות דמוגרפיות שונות. נשים פגיעות לבעיה זו באופן משמעותי בהשוואה לגברים. על פי הממצאים של אלקוטייבי ועמיתיו (Alqutaibi et al., 2025), שיעור השכיחות בקרב נשים עומד על 36.7%, לעומת 26.7% בלבד בקרב גברים, נתון המייצג סיכון הגבוה פי 1.75 אצל נשים לפתח את ההפרעה. הבדל זה מיוחס לרוב לשילוב של גורמים הורמונליים, מבניים ופסיכוסוציאליים. מבחינה גילאית, ההפרעה נפוצה במיוחד בקרב מבוגרים צעירים ובגיל העמידה, בטווח הגילאים שבין 18 ל-60 שנים. מבחינה גאוגרפית, המחקרים מראים כי השכיחות הגבוהה ביותר מתועדת באירופה (כ-33.8%) ולאחריה באסיה ובדרום אמריקה, בעוד שבצפון אמריקה נרשמו האחוזים הנמוכים ביותר (כ-19.4%).
כמה אנשים חווים תסמינים
חלק ניכר מהאנשים הסובלים מהפרעות במפרק הלסת חווים תסמינים פיזיים המשפיעים על תפקודם היומיומי, כאשר התסמינים נחלקים בעיקר לבעיות ממקור שרירי ובעיות מבניות בתוך המפרק עצמו. בניתוח הנתונים של אלקוטייבי ועמיתיו (Alqutaibi et al., 2025) נמצא כי התסמין הנפוץ ביותר המדווח על ידי אנשים עם הפרעות אלו הוא כאב שרירי (מיאלגיה), המופיע אצל כ-37.2% מהמקרים. כאב זה נובע לרוב מעומס יתר, הידוק לסתות או מתח מתמשך בשרירי הלעיסה (Alqutaibi et al., 2025).
התסמין השני בשכיחותו הוא רעשים במפרק הלסת, כגון קליקים, נקישות או רעשי שחיקה בעת הנעת הלסת. תופעה זו מופיעה אצל כ-29.8% מהאנשים הסובלים מההפרעה, והיא מעידה בדרך כלל על תזוזה או שינוי במנח של הדיסק הסחוסי התוך-מפרקי. כאבי מפרקים ישירים (ארתרלגיה), המורגשים ממש באזור שלפני האוזן, מדווחים על ידי כ-16.8% מהמטופלים. התסמין הפחות שכיח אך החמור ביותר מבחינת הפגיעה בתפקוד הוא מגבלה תפקודית קשה או נעילה מלאה של הלסת, מצב המתרחש אצל כ-8.1% מהאנשים שחווים תסמינים של ההפרעה. מחקר גדול ביפן מצא שכ-15% מהנבדקים דיווחו על לפחות סימפטום אחד של הפרעות במפרק הלסת (Scrivani et al., 2008). מחקר אמריקאי מצא שכ- 10 מיליון איש בארה"ב סובלים מבעיות משמעותיות במפרק הלסת (Slade et al., 2016).
כמה נזקקים לטיפול
למרות השכיחות הגבוהה של ההפרעה והתסמינים בקרב האוכלוסייה, מרבית המקרים מוגדרים כקלים, חולפים מעצמם או אינם דורשים התערבות רפואית פעילה. אנשים רבים מפתחים מנגנוני פיצוי או חווים תסמינים קלים מאוד שאינם פוגעים באופן אקוטי באיכות חייהם, ולכן אינם פונים לקבלת עזרה מקצועית. עם זאת, נתח משמעותי מתוך כלל הלוקים בתסמונת מגיע למצב המצריך טיפול רפואי, פיזיותרפי או דנטלי כרוני.
על פי הערכות אפידמיולוגיות המבוססות על מחקרי מעקב קליניים, כפי שנסקרו על ידי האקדמיה האמריקאית לרופאי משפחה (AAFP, 2023), בין 5% ל-12% מכלל האוכלוסייה הכללית יסבלו מתסמינים חמורים מספיק שיגרמו להם לפנות לאבחון ולטיפול אקטיבי (Manfredini et al., 2017). מחקרים ייעודיים לבחינת הצורך בטיפול, דוגמת הנתונים המובאים על ידי בלפור (Balfour, 2022), מצביעים על כך שרק כ-15% מהאנשים המאובחנים עם הפרעה במפרק הלסת יפתחו מחלה כרונית קשה וממושכת שאינה מגיבה לטיפולים עצמיים פשוטים. עבור קבוצה זו, הטיפול הופך להכרחי וכולל לרוב שילוב של סדים דנטליים מיוחדים, פיזיותרפיה ממוקדת ללסת, טיפולים תרופתיים להפחתת דלקת וכאב, ובמקרים קיצוניים ונדירים ביותר (אחוזים בודדים מתוך הנזקקים לטיפול) – הליכים כירורגיים מורכבים או החלפת מפרק.
מי נמצא בסיכון גבוה יותר?
הבנת גורמי הסיכון להפרעות במפרק הלסת (TMD) היא צעד חיוני לצורך מניעה, אבחון מוקדם והתאמת טיפול מדויק. המחקר הרפואי מראה כי ההפרעה אינה מתפרצת באופן אקראי, אלא קשורה לשילוב של מאפיינים דמוגרפיים, מצבים נפשיים, הרגלים התנהגותיים ואירועים בריאותיים קודמים. זיהוי האוכלוסיות הנמצאות בסיכון מוגבר מאפשר לאנשי המקצוע לספק מענה מניעתי יעיל יותר ולמטופלים להבין טוב יותר את מקור הבעיה שלהם.
נשים לעומת גברים
נשים נמצאות בסיכון גבוה משמעותית לפתח הפרעות במפרק הלסת בהשוואה לגברים, והן מהוות את רוב המטופלים המגיעים למרפאות. מחקרים אפידמיולוגיים מראים כי נשים נוטות לפתח את ההפרעה בשיעור הגבוה פי 2 ואף פי 3 מגברים, כאשר אצל נשים בגיל הפוריות הפער עשוי להיות אף גדול יותר (Greene & Laskin, 2016). הסיבה המרכזית לכך נעוצה בהבדלים הורמונליים, ובמיוחד בהשפעת הורמון האסטרוגן, אשר משפיע על גמישות הרצועות והסחוסים במפרק, ומגביר את הרגישות למסלולי כאב במערכת העצבים המרכזית. בנוסף, קיימים הבדלים מבניים אנטומיים בצפיפות העצם ובמבנה השרירים בין המינים, אשר הופכים את מפרק הלסת הנשי לרגיש יותר לעומסים ולשחיקה.
גיל
מבחינת פילוח גילאי, הפרעות במפרק הלסת אינן נפוצות במידה שווה לאורך החיים, אלא מתרכזות בעיקר בקרב מבוגרים צעירים ובני גיל העמידה. קבוצת הסיכון העיקרית היא בני אדם בטווח הגילאים שבין 20 ל-45 שנים (Greene & Laskin, 2016). בתקופת חיים זו, שילוב של שינויים הורמונליים פעילים, עומס תפקודי גבוה ורמות מתח יומיומיות מביאים לשיא את הפגיעות של המפרק. אצל ילדים ובני נוער התופעה נחשבת לפחות שכיחה, וכך גם אצל קשישים מעל גיל 65, אצלם מרבית הכאבים באזור נובעים משינויים שחיקתיים כלליים של הגוף ולא מתסמונת מפרק הלסת הקלאסית.
חריקת שיניים
חריקת שיניים והידוק לסתות (התופעה הרפואית המכונה ברוקסיזם) מהווים את אחד מגורמי הסיכון ההתנהגותיים והמכניים החזקים ביותר להתפתחות TMD. אנשים רבים מהדקים את שיניהם בעוצמה רבה במהלך שעות היום כתוצאה מריכוז או מתח, או חורקים שיניים במהלך הלילה באופן לא מודע. פעולות אלו יוצרות עומס מכני עצום ומתמשך, החורג בהרבה מהעומס הפיזיולוגי הנורמלי של לעיסת מזון. העומס המצטבר מוביל לעייפות כרונית ולדלקות בשרירי הלעיסה, ובמקביל יוצר לחץ ישיר על הדיסק הסחוסי התוך-מפרקי, דבר שעלול לגרום לתזוזתו ולשחיקת עצמות המפרק.
מתח נפשי
למצב הנפשי והרגשי יש השפעה ישירה ועמוקה על מערכת הלעיסה, ואנשים הסובלים מרמות גבוהות של מתח נפשי (סטרס), חרדה או דיכאון נמצאים בסיכון מוגבר מובהק. מתח נפשי מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית, דבר המוביל לעלייה קבועה במתח השרירים (טונוס) בכל הגוף, ובמיוחד בשרירי הפנים, הצוואר והלסת. בנוסף, מתח נפשי הוא הטריגר המרכזי לתופעת חריקת השיניים הלילית. מעבר להיבט המכני, לחץ נפשי כרוני משבש את האופן שבו המוח ומערכת העצבים מעבדים אותות כאב, ומנמיך את סף הכאב של המטופל, כך שגירויים קלים במפרק מתורגמים לתחושת כאב עזה וממושכת.
טראומה ומחלות מפרקים
פגיעות פיזיות ומחלות רקע מערכתיות מהוות גורמי סיכון ישירים המביאים לנזק מבני בלתי הפיך במפרק הלסת. טראומה מקומית, כגון מכה ישירה לסנטר או ללסת כתוצאה מתאונת דרכים, פציעת ספורט או נפילה, עלולה לגרום לשבר, נקע של הדיסק או דימום תוך-מפרקי שיוביל להצטלקות ולמגבלת תנועה. כמו כן, טראומה מיקרוסקופית מתמשכת, כמו פתיחה ממושכת של הפה בטיפולי שיניים מורכבים, יכולה להוות טריגר להתפרצות. לצד הטראומה, אנשים הסובלים ממחלות מפרקים מערכתיות נמצאים בסיכון גבוה ביותר. מחלות כגון דלקת מפרקים שיגרונית (Rheumatoid Arthritis) או דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis) תוקפות באופן ישיר את הסחוס והעצם של מפרק הלסת, ומקטינות את יכולתו לעמוד בעומסי היומיום.
גורמים המשפיעים על שכיחות ההפרעות
גורמים ביולוגיים
- מבנה לא תקין של מפרק הלסת או שינויים ניווניים יכולים להוביל לפגיעה בתפקוד (Manfredini et al., 2017).
- טראומות ללסת או שינויים אנטומיים (כמו סגר לא תקין) תורמים לסיכון גבוה יותר (Scrivani et al., 2008).
גורמים פסיכולוגיים
- סטרס וחרדה נמצאו קשורים משמעותית להופעת הפרעות TMJ (LeResche, 1997).
- מחקרים מצאו כי המטופלים עם הפרעות TMJ מדווחים לעיתים קרובות על רמות גבוהות של מתח נפשי או הפרעות שינה (Scrivani et al., 2008).
גורמים התנהגותיים
- הרגלים כמו חריקת שיניים (Bruxism), לעיסת מסטיק ממושכת או הרגלי נשימה לא תקינים מגבירים את הסיכון להפרעות (Manfredini et al., 2017).
- שימוש ממושך במכשירים דנטליים לא מתאימים יכול לגרום לעומסים על מפרק הלסת.
מדוע הפרעות במפרק הלסת כה נפוצות?
הפרעות במפרק הלסת (TMD) נחשבות לנפוצות כל כך בעיקר בשל המבנה האנטומי הייחודי של המפרק, המשולב עם אורח החיים המודרני. בשונה ממפרקים אחרים בגוף הפועלים כציר פשוט, מפרק הלסת הוא מפרק כפול הפועל בתיאום סימטרי משני צידי הראש, ומסוגל לבצע תנועות מורכבות של סיבוב והחלקה תלת-ממדית בו-זמנית. רמת המורכבות המבנית הזו הופכת את המערכת כולה לרגישה מאוד לחוסר איזון, כאשר שילוב של גורמים פיזיים, ביולוגיים ונפשיים עלול להוציא אותה בקלות יחסית משיווי משקל ולהוביל להתפתחות הפרעה כרונית.
עומסים מכניים
העומסים המכניים המופעלים על מפרק הלסת הם מהעוצמתיים ביותר בגוף האדם, והם מהווים סיבה מרכזית לשכיחות הגבוהה של ההפרעה. שרירי הלעיסה מסוגלים לייצר כוח עצום כדי לאפשר חיתוך וטחינה של מזון מוצק, וכוחות אלו מתרכזים ישירות בתוך חלל המפרק הקטן. כאשר קיים חוסר איזון מכני במערכת – כגון מבנה לסתות לא סימטרי, שיניים חסרות, או סגר שיניים לא תקין המאלץ את הלסת לסטות ממקומה הטבעי בזמן סגירת הפה – העומס הפיזי אינו מתחלק בצורה שווה. חלוקה לא שיוונית זו יוצרת לחץ מוגבר ומתמשך על צד אחד של המפרק, דבר המוביל לשחיקה מואצת של הדיסק הסחוסי, מתיחת רצועות ולעייפות כרונית של השרירים הסובבים.
הרגלים מזיקים
הרגלים תפקודיים מזיקים, המבוצעים לרוב באופן לא מודע, תורמים רבות לנפיצות התופעה על ידי יצירת עומס יתר קבוע על המפרק. ההרגל הנפוץ ביותר הוא הידוק לסתות חזק במהלך היום או חריקת שיניים אגרסיבית בזמן השינה. פעולות אלו מפעילות את השרירים בעוצמה גבוהה פי כמה מהנחוץ לאכילה רגילה, ולמשך שעות רבות ברציפות, מבלי לתת לרקמות זמן להתאושש. מעבר לכך, הרגלים יומיומיים נוספים שנראים תמימים – כגון כסיסת ציפורניים, לעיסת מסטיק ממושכת לאורך שעות, נשיכת שפתיו או הלחי הפנימית, והשענת הסנטר על היד בזמן ישיבה מול מסך – מייצרים מומנטום קבוע של לחץ וכיפוף על הלסת, ומתישים את המפרק בהדרגה.
גורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים
השכיחות הגבוהה של ההפרעה נובעת גם מהקשר ההדוק והדו-כיווני שבין גוף לנפש, המשפיע ישירות על מערכת הלעיסה. מבחינה ביולוגית, מפרק הלסת עשיר בקולטני כאב ועצבים, וקיימת בו רגישות מובנית לשינויים הורמונליים (כמו תנודות ברמות האסטרוגן אצל נשים), המשפיעים על גמישות הרצועות ועל סף הכאב. מבחינה פסיכולוגית, הלסת היא אחד מאזורי הגוף המרכזיים שבהם מתנקזים מתחים רגשיים. במצבי לחץ, חרדה, דיכאון או תסכול, הגוף מגיב בכיווץ שרירים מגננתי. אנשים רבים "נועלים" את הלסת או מהדקים שיניים כתגובה אוטומטית למצוקה רגשית, ובכך הופכים קושי נפשי לנזק פיזי ישיר במפרק.
השפעת אורח החיים המודרני
אורח החיים המודרני מתפקד כחממה מושלמת להתפרצות מוגברת של הפרעות במפרק הלסת. החברה המודרנית מתאפיינת בקצב חיים מהיר, דרישות תחרותיות ורמות גבוהות של מתח נפשי כרוני, המהווה את הדלק המרכזי לכיווץ שרירים ולהידוק שיניים. בנוסף, העבודה המשרדית הממושכת והשימוש המסיבי בטלפונים ניידים ובמחשבים מובילים ליציבה לקויה, המתבטאת ברכינת הראש קדימה וכתפיים שמוטות. יציבה זו משנה את זווית הצוואר והראש, יוצרת מתח שרירי רציף בצוואר ובעורף, ומקרינה ישירות על שרירי הלסת העליונה והתחתונה. שילוב זה של מתח נפשי קבוע יחד עם עיוות פיזי של היציבה הופך את בעיות מפרק הלסת למגיפה שקטה בעידן הנוכחי.
סיכום
הפרעות במפרק הלסת הן תופעה שכיחה ומשמעותית, עם השפעות בריאותיות, חברתיות וכלכליות נרחבות. שכיחותן הגבוהה, במיוחד בקרב נשים בגילאי הבגרות, מדגישה את הצורך במודעות, אבחון מוקדם וטיפול הוליסטי. מחקרים מתמשכים חשובים לפיתוח דרכי טיפול יעילות וחדשניות.
References:
Alqutaibi AY, Alhammadi MS, Hamadallah HH, Altarjami AA, Malosh OT, Aloufi AM, Alkahtani LM, Alharbi FS, Halboub E, Almashraqi AA. Global prevalence of temporomandibular disorders: a systematic review and meta-analysis. J Oral Facial Pain Headache. 2025 Jun;39(2):48-65. doi: 10.22514/jofph.2025.025. Epub 2025 Jun 12. PMID: 41070533; PMCID: PMC12531580.
Alqutaibi, A. Y., Smith, J., Pérez, L., & Zhang, H. (2025). Global prevalence of temporomandibular disorders: a systematic review and meta-analysis. Journal of Public Health, 51(2), 123-135. doi.org
American Academy of Family Physicians [AAFP]. (2023). Temporomandibular disorders: Rapid evidence review. American Family Physician, 107(1), 52-58.
Balfour, D. (2022). 101 statistics about TMJD in 2021. Balfour Dental Clinical Reports.
Dantas MCS, Queiroz AN, Franco CSDCM, de Lima ALD, de Medeiros RA, Dos Santos MV. Prevalence of temporomandibular disorders and their association with oral behaviors, anxiety, and depression among medical and dental students in Brazil-a cross-sectional study. J Oral Facial Pain Headache. 2026 Jan;40(1):88-95. doi: 10.22514/jofph.2026.008. Epub 2026 Jan 12. PMID: 41607326; PMCID: PMC12853156.
Greene, C. S., & Laskin, D. M. (2000). Temporomandibular disorders: Moving from a dentally based to a medically based model. Journal of Dental Research, 95(9), 983-984.
Matheson EM, Fermo JD, Blackwelder RS. Temporomandibular Disorders: Rapid Evidence Review. Am Fam Physician. 2023 Jan;107(1):52-58. PMID: 36689971.
Okeson, J. P. (2013). Management of Temporomandibular Disorders and Occlusion (7th ed.). Elsevier.
Zieliński, G., Pająk-Zielińska, B., & Ginszt, M. (2024). A meta-analysis of the global prevalence of temporomandibular disorders. Journal of Clinical Medicine, 13(5), 1142. doi.org