נימול בכף הרגל

נימול בכף הרגל – אבחון וטיפול מהירים עשויים לזרז את ההחלמה ולמנוע נזק כרוני. תחושת הנימול או ההירדמות בכף הרגל נובעת לרוב מלחץ זמני על כלי דם או עצב. לחץ כזה נוצר במקרים אלו בעקבות ישיבה על האסלה או באופן אחר. במצבים אלו, קימה והליכה של מספר צעדים מחזירה את התחושה לקדמותה.

אך יש לעתים שהפגיעה היא משמעותית יותר. העצבים המעצבבים את כפות הרגליים או כלי הדם המספקים דם לכפות הרגליים נפגעים בחומרה. במקרים אלו חשוב לאבחן מהר ובמדויק את הגורם לתחושת ההירדמות ובמידת הצורך לטפל בו. חשוב לזכור שנזק עצבי ממושך עלול להוביל לחסרים תחושתיים ומוטוריים כרוניים.

נימול בכף הרגל – רקע

נימול או הירדמות בכף הרגל היא תופעה שכיחה יחסית, המתבטאת בתחושת עקצוץ, צריבה או אובדן תחושה זמני. לעיתים מדובר במצב חולף הנגרם מלחץ זמני על עצב או כלי דם, אך במקרים אחרים נימול הוא סימן לבעיה חמורה יותר — כגון נוירופתיה פריפרית, פגיעה עצבית, או מחלת כלי דם. אבחון מוקדם של מקור הנימול חיוני, שכן עיכוב באבחנה או טיפול עלול להוביל לנזק תחושתי ומוטורי קבוע. מאמר זה "נימול בכף הרגל" סוקר את:

• שכיחות התופעה והגורמים האפשריים
• את גורמי הסיכון ואת התסמינים הנלווים
• שיטות האבחון והטיפול, תוך מתן דגש מיוחד על תרומת הטיפול הכירופרקטי במצבים הרלוונטיים.

 שכיחות נימול בכף הרגל

הסיבה השכיחה ביותר לנימול רגעי היא לחץ זמני על עצב או כלי דם, למשל ישיבה ממושכת או נעילת נעליים לוחצות. אולם, כאשר מדובר בבעיה מתמשכת, עולה החשש למחלות רקע. בקרב האוכלוסייה הכללית:

• שכיחות נוירופתיה פריפרית נעה בין 1% ל-7%, עם עלייה משמעותית אחרי גיל 50 (Castelli, 2020).מחקר עוקבה רחב היקף דיווח שכ-14.6% מהנבדקים סבלו מתסמינים של נוירופתיה פריפרית (Franse et al., 2000).
• בקרב חולי סוכרת, הסיכון גדול בהרבה: כ-25%–50% מהחולים יפתחו נוירופתיה סוכרתית במהלך חייהם, והיא אחד הגורמים המרכזיים לנימול בכפות הרגליים (Hicks, 2019).

מחלות כלי דם פריפריות (PAD) שכיחות גם הן:

• כ-8.5 מיליון אמריקאים סובלים מהמצב, עם סימפטומים הכוללים נימול, כאבים והפרעות בהליכה (Criqui & Aboyans, 2015).

גורמים וגורמי סיכון להתפתחות נימול בכף הרגל

1. לחץ זמני על עצבים וכלי דם

• ישיבה ממושכת על אסלה, הרמת רגליים או נעליים צרות גורמות ללחץ על העצב הטיביאלי או על כלי דם בכף הרגל. מה שגורם לנימול בכף הרגל ולעיתים גם באצבעות כפות הרגליים. ברוב המקרים מדובר במצב חולף.

2. מחלות כלי דם

•  מחלת כלי דם פריפריים (PAD): נגרמת מהצטברות טרשתית בעורקים, גורמת לנימול, כאבים לסירוגין ותחושת קור (Criqui & Aboyans, 2015).
•  פקקת ורידים עמוקה (DVT): קריש דם החוסם וריד עמוק ברגל עלול לגרום לנפיחות, כאב ולעיתים גם נימול (Kearon, 2016).
•  מחלת ריינו: כיווץ כלי דם פריפריים בתגובה לקור או מתח נפשי, גורם שינוי תחושתי באצבעות כפות הידיים ו/או הרגליים, שינוי צבע עור ואף נמק במקרים חמורים (Herrick, 2012).
•  מחלת בירגר: מחלה דלקתית של כלי דם הקשורה בעישון, גורמת לנימול, כאבים והפרעות תחושתיות (Olin, 2000).

3. פגיעות טראומטיות ועומס מכני 

• פריצת דיסק מותני: לחץ על שורש עצב עלול לגרום לכאבים ונימול לאורך הרגל ועד כף הרגל (Mansfield et al., 2017).
•  פגיעה בעצב השוקיתי המשותף: נפוצה במקרים של חבלה באזור השוקית, גבס לוחץ או שיכול רגליים, עלולה להוביל לשמיטה של כף הרגל (Foot drop) ולנימול (Stewart, 2008).
•  תסמונת התעלה הטארסלית (TTS): לחץ על העצב הטיביאלי באזור הקרסול גורם לנימול ותחושת בערה בכף הרגל (Kiel & Kaiser, 2024). 

4. מחלות נוירולוגיות ומטבוליות 

• נוירופתיה סוכרתית: גורם מרכזי לנימול, עקב פגיעה בעצבים פריפריים בשל רמות סוכר גבוהות בדם (Hicks, 2019).
• חסר בוויטמין B12: גורם לנוירופתיה תחושתית, מתבטאת בנימול ברגליים (O’Leary & Samman, 2010).
• טרשת נפוצה (MS): מחלה אוטואימונית של מערכת העצבים המרכזית הגורמת לנימול בגפיים (Compston & Coles, 2008).

• 

  אלכוהוליזם כרוני: ידוע כגורם לנוירופתיה פריפרית (Julian et al., 2021).

תסמינים נלווים להתפתחות נימול בכף הרגל

התסמינים הנלווים לנימול בכף הרגל תלויים במקור הנזק ועשויים לספק רמזים חיוניים לאבחון:

• נזקים נוירולוגיים: נימול, כאב שורף, ירידה בתחושה, צניחת כף רגל.
• נזק וסקולרי: תחושת קור, שינוי צבע עור, פצעים שאינם מתרפאים.
• נזקים מערכתיים: חולשה, ירידה ביכולת הליכה, ולעיתים שיתוק.

במחלות כרוניות כמו נוירופתיה סוכרתית, הנימול מלווה בכאב שורף ובתחושת "גרביים מהודקות" (Nagai et al., 2023).

נימול בכף הרגל – אבחון

התפתחות חוזרנית או ממושכת של נימול בכף הרגל עלולה להתרחש גם בגלל מחלות והפרעות בריאותיות משמעותיות. חשוב שאדם הסובל מהתופעה התייעץ עם איש מקצוע בתחום כדי לאבחן את מקור הבעיה. טיפול שאינו מוענק בזמן עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים הכוללים בין היתר קושי ללכת או שיתוק ובמקרים נדירים גם למוות. האבחון כולל שילוב של אנמנזה רפואית, בדיקה גופנית, בדיקות הדמיה, ו-בדיקות נוירולוגיות. 

היסטוריה רפואית

מלאכת האבחון תתחיל בהיסטוריה הרפואית שבה נלמד:

• מתי החלו השינויים התחושתיים בכפות הרגליים?
• באיזה חלק בכף או בכפות הרגליים נפגעה התחושה?
• האם אובדן התחושה מקיף את שתי כפות הרגליים או רק כף רגל אחת?
• כמה זמן נמשך הנימול בכף הרגל?
• מה מחמיר או מפחית את עוצמת הנימול בכף הרגל?

נברר האם מלבד הנימול ישנם סימנים ותסמינים נוספים כמו:

• חולשה בגפיים.
• הירדמות של אזורים אחרים בגוף.
• כאבים.
• מוגבלות תנועתית ועוד.

בדיקה גופנית

בבדיקה הגופנית ננסה באמצעות מגוון של תנועות ומהלכים:

• לשחזר את התסמינים שמהם אתם סובלים.
• לאתר את מיקום הנזק.
• ולהעריך את חומרתו.

בין היתר נתבונן באופן שבו אתם עומדים, נעים ומבצעים תנועות מסוימות. נמשש את חלקי הגוף הרלוונטיים. נמדוד טווחי תנועה באופנים שונים וכמובן נערוך סדרה של בדיקות אורתופדיות, כירופרקטיות ונירולוגיות. אלה כוללות:

• בדיקות לזיהוי לחץ עצבי בעמוד השדרה (כגון SLR) בדיקת רפלקסים, טונוס שרירים ומבחני טינל (Tinel).

בדיקות מתקדמות

במידת הצורך נפנה את החולה לביצוע בדיקות מתקדמות כגון צילומי רנטגן, CT או MRI ו/או בדיקות מעבדה. אלה עשויים לכלול:

• בדיקות חשמליות: EMG והולכה עצבית לאבחון פגיעה עצבית פריפרית (Preston & Shapiro, 2015).
•  הדמיה: MRI לזיהוי פריצת דיסק או לחץ על עצב (Mansfield et al., 2017).
•  בדיקות דם: רמות סוכר, B12, תפקוד כליות ובלוטת התריס.

תסמינים מסוימים כמו אובדן שליטה על הסוגרים, חום גבוה, ירידה בלתי מוסברת במשקל ועוד מהווים דגל אדום ומחייבים הפנייה דחופה לחדר מיון להמשך בירור. תסמינים נפשיים כמו דיכאון, חרדה ומצב רוח נפול מהווים דגל צהוב ומצביעים על האפשרות שהטיפול עלול להמשך זמן רב.

נימול בכף הרגל – אבחנה מבדלת

במהלך ביצוע האבחון חייב הקלינאי לבצע תהליך של אבחנה מבדלת שבה הוא שולל את מגוון הסיבות האפשריות לתלונות של החולה. האבחנה המבדלת מתבסס על הממצאים שמופקים מההיסטוריה הרפואית ומהבדיקה הגופנית. כך למשל:

• נימול חד־צדדי הקשור לכאבי גב תחתון יכוון לפריצת דיסק או נזק לעצב פריפרי ברגל, בעוד נימול סימטרי דו־צדדי עשוי להצביע על מחלה מערכתית כמו סוכרת או חסר תזונתי.
• כאשר מלבד נימול בכף הרגל החולה מתלונן גם על כאבי גב המושלכים לרגל יש לחשוד שמקור הבעיה נמצא בגב התחתון.
• כאשר מלבד נימול בכך הרגל החולה מתלונן על תחושות גירוד ודגדוג עזים יש לחשוד בטרשת נפוצה.
• נחשוד באירוע מוחי כאשר החולה שמתלונן על נימול בכף הרגל ובמקביל גם על דיבור מבולבל, קושי ללכת, אובדן שליטה על הסוגרים, שיתוק בגפיים, אובדן תחושה פתאומי ועוד.

גישות טיפול

הטיפול בהתפתחות נימול בכף הרגל משתנה על פי הגורם:

 טיפול שמרני ותרופתי

•  איזון סוכר בחולי סוכרת.
•  תרופות נוגדות כאב נוירופתי (כגון דולוקסטין, פרגבלין).
•  פיזיותרפיה לחיזוק ושיקום תפקודי.
•  התאמת נעליים ותמיכות אורתופדיות.

טיפול ניתוחי

במקרים של לחץ מכני קבוע (כגון גידול, פריצת דיסק חמורה או תסמונת התעלה הטרסלית שאינה מגיבה לטיפול שמרני) נדרשת התערבות כירורגית.

טיפול כירופרקטי

הטיפול הכירופרקטי מתמקד בשיפור ביומכניקה, הפחתת לחץ עצבי ושיפור תנועתיות.

גיבוי מחקרי:

• תסמונת התעלה הטארסלית: מחקר RCT הראה כי הוספת נוירו־מוביליזציה של העצב הטיביאלי לשיקום ביתי שיפרה משמעותית תסמינים בהשוואה לתרגול בלבד (Leblebicier et al., 2022).
• מקרה קליני נוסף תיאר טיפול משולב (אורטוטיקה + מניפולציה רקמתית + שחרור מפרקי) שהביא להחלמה תוך 10 שבועות (Hudes, 2010).
• צניחת כף רגל עקב פגיעה בעצב פרוניאלי: מקרה מתועד הראה כי טיפול כירופרקטי שכלל מניפולציות סייע לשיקום מלא אצל נערה עם כף רגל שנשמטה (Francio, 2013).
• מחקר נוסף תיאר טיפול המשלב מניפולציה, טיפול ידני וטייפ קינסיולוגי שהביא להחלמה תוך שבעה מפגשים (LaCourt et al., 2022).

יתרונות הטיפול הכירופרקטי כוללים:

1. שחרור לחץ עצבי ומפרקי.
2. שיפור טווח תנועה ויציבה.
3. הפחתת כאב ושיקום תחושה.
4. גישה שמרנית, לא פולשנית, שניתן לשלב עם טיפול רפואי מקובל. 

נימול בכף הרגל: סיכום

נימול בכף הרגל יכול לנבוע מגורמים פשוטים וזמניים או להוות סימן לבעיה רפואית חמורה. שכיחותו גבוהה בקרב חולי סוכרת וחולי מחלות כלי דם פריפריים, אך קיימים גם גורמים טראומטיים ומטבוליים נוספים. האבחון מבוסס על שילוב של היסטוריה, בדיקה גופנית, בדיקות נוירולוגיות והדמיה. הטיפול מותאם לגורם: החל משינויים באורח חיים, טיפול תרופתי או ניתוחי, ועד טיפולים כירופרקטיים שמציעים יתרונות משמעותיים במצבים של לחץ עצבי או בעיות ביומכניות. אבחון וטיפול מהירים עשויים לזרז החלמה ולמנוע נזק כרוני.

References:

Castelli, G. (2020). Peripheral neuropathy: Evaluation and differential diagnosis. American Family Physician, 102(12), 732–739.

Compston, A., & Coles, A. (2008). Multiple sclerosis. Lancet, 372(9648), 1502–1517.

Criqui, M. H., & Aboyans, V. (2015). Epidemiology of peripheral artery disease. Circulation Research, 116(9), 1509–1526.

Francio, V. T. (2013). Chiropractic management of a 14-year-old girl with peroneal nerve palsy and foot drop: A case report. Journal of Chiropractic Medicine, 12(1), 36–42.

Franse, L. V., Valk, G. D., Dekker, J. H., Heine, R. J., & van Eijk, J. T. (2000). ‘Numbness of the feet’ is a poor indicator for polyneuropathy in Type 2 diabetic patients. Diabetic Medicine, 17(2), 105–110.

Herrick, A. L. (2012). The pathogenesis, diagnosis and treatment of Raynaud phenomenon. Nature Reviews Rheumatology, 8(8), 469–479.

Hicks, C. W. (2019). Epidemiology of peripheral neuropathy and lower extremity disease. Journal of the American Medical Association, 322(8), 756–766.

Hudes, K. (2010). Conservative management of a case of tarsal tunnel syndrome. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 54(2), 100–106.

Julian, T., Glascow, N., Syeed, R., Zis, P. (2021). Alcohol-related peripheral neuropathy: A systematic review and meta-analysis. Journal of Neurology, 268, 2904–2914.

Kearon, C. (2016). Natural history of venous thromboembolism. Circulation, 134(14), 1231–1241.

Kiel J, Kaiser K. Tarsal Tunnel Syndrome. [Updated 2024 Feb 9]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.

LaCourt, M., et al. (2022). Conservative treatment of common peroneal nerve entrapment: A case study. International Journal of Neuromedicine, 2(1), 45–52.

Leblebicier, M. A., et al. (2022). The Effect of tibial nerve mobilization in patients with tarsal tunnel syndrome: A randomized controlled trial. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 45(5), 345–353.

Mansfield, C. J., Bleacher, J., Tadak, P., & Briggs, M. S. (2017). Differential examination, diagnosis and management for tingling in toes: Fellow’s case problem. Journal of Manual & Manipulative Therapy, 25(5), 294–299.

Nagai, S., et al. (2023). The relationship between numbness and quality of life. Journal of Clinical Medicine, 12(4), 1324.

O’Leary, F., & Samman, S. (2010). Vitamin B12 in health and disease. Nutrients, 2(3), 299–316.

Olin, J. W. (2000). Thromboangiitis obliterans (Buerger’s disease). The New England Journal of Medicine, 343(12), 864–869.

Preston, D. C., & Shapiro, B. E. (2015). Electromyography and neuromuscular disorders: Clinical-electrophysiologic correlations. Elsevier Health Sciences.

Stewart, J. D. (2008). Foot drop: Where, why and what to do? Practical Neurology, 8(3), 158–169.