לכידה של העצב האולנרי והתפתחות נוירופתיה היא תופעה שכיחה. העצב האולנרי (עצב הגומד) הוא אחד מהעצבים המרכזיים בגפה העליונה. הוא ענף של מקלעת הזרוע (Brachial plexus) הנוצר משורשי העצבים C8-T1. העצב רץ לאורך הצד הפנימי של הגפה ותפקידו לעצבב מוטורית ותחושתית. לכידה של העצב במרפק ו/או בשורש כף היד עלולה לגרום לנזק בעצב ולסימנים ותסמינים שונים. סימנים ותסמינים אלו השתנו בהתאם למיקום הנזק ולחומרתו.
נוירופתיה עצבית אולנרית (Ulnar entrapment neuropathy) עלולה לגרום בין היתר לכאב ושינויים תחושתיים בגפה העליונה. ברוב המקרים הכאבים ושאר הסימנים והתסמינים התמקדו, תלוי במקום הנזק, במרפק או בכף היד. כמו בכול תסמונת לכידה של עצב יש חשיבות לאבחון מהיר ומדויק. אבחון כזה יאפשר טיפול יעיל בעצב וימנע נזקים בלתי הפיכים ותסמינים כרוניים.
1) לכידה של העצב האולנרי – רקע
העצב האולנרי הוא “קו תקשורת” מרכזי בין חוט השדרה לבין חלק מהתחושה והשליטה העדינה ביד: הוא אחראי לתחושה בזרת ובחצי האולנרי של הקמיצה, ומפעיל חלק גדול מהשרירים הפנימיים של כף היד שמאפשרים דיוק, פינץ’ (Pinch), אחיזה עדינה ותיאום בין האצבעות. לכן, כשהעצב הזה נלכד (Entrapment) לאורך מסלולו – במרפק, באמה, בשורש כף היד או בכף היד – הנזק אינו רק “נימול מציק”: הוא עלול לשנות יכולת עבודה, ספורט, נגינה, כתיבה, הקלדה, ואף לגרום לחולשה מתקדמת ואטרופיה אם לא מאבחנים בזמן.
מבחינה קלינית, “תסמונות לכידה של העצב האולנרי” הן לא מחלה אחת אלא משפחה של מצבים. הנפוצה ביותר היא לכידה במרפק – תסמונת התעלה האולנרית במרפק (Cubital Tunnel Syndrome) – אך קיימות גם לכידות בשורש כף היד בתעלת גויון (Guyon’s canal / Ulnar tunnel), ולכידות פחות שכיחות לאורך האמה והזרוע. בנוסף, לא מעט מטופלים חווים מצב “מעורב” או “דו־שלבי” (Double crush), שבו העצב רגיש בגלל לחץ במקום אחד ומגיב ביתר קלות ללחץ במקום נוסף.
המפתח לניהול מוצלח הוא להבין עיקרון אחד: הטיפול הטוב ביותר אינו “כללי לעצב”, אלא מכוון למנגנון הלכידה ולחומרת הפגיעה – האם מדובר בלחץ תנוחתי, לחץ חיצוני חוזר, גורם תופס מקום (כמו גנגליון), חוסר יציבות של העצב במרפק, שינוי אנטומי, או פגיעה מתקדמת עם אובדן אקסונים. מכאן נגזרים גם הבחירה בבדיקות עזר, וגם השאלה מתי טיפול שמרני מספיק ומתי צריך לשקול ניתוח.
2) איפה העצב האולנרי “נלכד” ולמה זה חשוב
א. המרפק – האתר המרכזי (Cubital Tunnel / UNE)
במרפק העצב עובר מאחורי האפיקונדיל המדיאלי בתוך תעלה אנטומית; בזמן כפיפת מרפק הלחץ בתעלה עולה, העצב נמתח, והמרחב עלול להצטמצם. לכן תסמינים רבים מוחמרים בלילה (שינה עם מרפק כפוף) או בפעולות כמו טלפון, נהיגה והקלדה עם מרפק כפוף (Burahee, 2021). תסמונת התעלה הקיביטלית היא אחת הנוירופתיות הדחיסתיות השכיחות בגפה העליונה אחרי תעלה קרפלית (Mondelli, 2005).
ב. שורש כף היד – תעלת גויון (Guyon’s canal / Ulnar tunnel)
בתעלה זו העצב והעורק האולנרי עוברים בצד האולנרי־כפי של שורש כף היד ומתפצלים לענף תחושתי שטחי ולענף מוטורי עמוק. המשמעות: יש תבניות תסמינים שיכולות להיות “תחושתיות בלבד”, “מוטוריות בלבד” או משולבות – לפי מיקום הלכידה ביחס לפיצול (Karvelas, 2019). אצל רוכבי אופניים מוכרת תמונה של “handlebar palsy”, שבה לחץ חוזר על אזור ההיפו־תנר מגרה/דוחס את העצב (Slane, 2011).
ג. אתרים נוספים – פחות נפוצים אך קליניים
יש לכידות אפשריות באזור הזרוע והאמה (כגון מעבר דרך מחיצות/רקמות חיבור), ולעיתים נדירות יותר גורמים אנטומיים חריגים. התמונה הזו חשובה במיוחד כשיש תסמינים “לא טיפוסיים” למרפק או לשורש כף היד, או כאשר טיפול באחד האתרים לא משפר כמצופה.
3) איך זה מרגיש: שלוש תבניות שמכוונות את האבחון
תבנית תחושתית דומיננטית
נימול/עקצוץ בזרת ובחצי הקמיצה, לעיתים החמרה בלילה או בתנוחות מסוימות. זה שכיח בשלבים מוקדמים במרפק ולעיתים גם בתעלת גויון.
תבנית מוטורית דומיננטית
חולשה באחיזה עדינה, קושי בפינץ’, נפילת חפצים, “עייפות” ביד, ולעיתים אטרופיה של השרירים הבין־גרמיים. בתעלת גויון זה יכול להופיע גם בלי נימול משמעותי, בגלל פגיעה בענף המוטורי העמוק (Karvelas, 2019).
תבנית משולבת
גם נימול וגם חולשה. תבנית זו מחייבת הערכת חומרה מוקפדת, כי היא יכולה לשקף לחץ משמעותי יותר או משך זמן ארוך יותר.
הנקודה הקריטית: חולשה מתקדמת או אטרופיה הן “דגל צהוב־אדום” – לא כי חייבים ניתוח מיד, אלא כי חלון ההחלמה המלאה מצטמצם ככל שהפגיעה האקסונלית מתקדמת (Graf, 2022).
4) מה גורם ללכידה: לחץ, מתיחה, חיכוך – ולפעמים “תופס מקום”
במרפק
- תנוחה: כפיפה ממושכת (שינה, מסך, נהיגה).
- לחץ ישיר: הישענות על מרפק.
- חוסר יציבות: “קפיצה”/תזוזה של העצב סביב האפיקונדיל בזמן תנועה.
- גורמים אנטומיים או רקמתיים: עיבוי רקמות/מבנים סמוכים (Mezian, 2021).
בתעלת גויון
- לחץ חיצוני חוזר (אופניים, כלים, משענות).
- גנגליון או ציסטה (גורם תופס מקום).
- בעיות מבניות בעצמות הקרובות (למשל סביב קרס ההמט) או טראומה מקומית.
- לעיתים גורמים וסקולריים באזור התעלה (Karvelas, 2019).
המסר: כאשר יש גורם תופס מקום, טיפול שמרני יכול להקל סימפטומים אבל לא תמיד פותר את “הסיבה המכאנית” – ולכן ההחלטה על הדמיה ועל כיוון טיפול משתנה.
5) אבחון: למה אין “בדיקת זהב” אחת, ואיך בכל זאת מאבחנים היטב
אבחון איכותי נשען על שלישייה: היסטוריה, בדיקה גופנית, ובדיקות עזר לפי צורך.
א. היסטוריה (Anamnesis) שממקמת את הלכידה
- איפה ומתי מתחיל הנימול: בלילה? בזמן כפיפת מרפק? בזמן רכיבה?
- האם יש תחושת לחץ במרפק או בשורש כף היד?
- האם יש שינוי ביצועים (נגינה, הקלדה, אחיזה)?
- האם יש גורם עומס חדש (יותר רכיבה/יותר עבודה ידנית/שינוי עמדה)?
ב. בדיקה גופנית
- תחושה: מיפוי תחושת הזרת/חצי קמיצה.
- כוח: בין־גרמיים (פישוק/קירוב אצבעות), אדוקטור אגודל (מבחן Froment), פינץ’, אחיזה.
- פרובוקציות: Tinel במרפק או בתעלת גויון; מבחן כפיפת מרפק; הערכת תזוזת העצב במרפק.
- בדיקות דיפרנציאליות: צוואר (C8-T1), מוצא בית החזה, תעלה קרפלית, ומצבים נוספים.
ג. בדיקות הולכה עצבית ו־EMG (EDX)
EDX עוזר בשלושה דברים:
- לאשר פגיעה עצבית ולהעריך חומרה,
- להבדיל בין דמיאלינציה לבין פגיעה אקסונלית,
- למקם את הלכידה (מרפק מול שורש כף היד, ולעיתים אף סגמנטים קצרים) (Caliandro, 2016).
במקרים של חשד ללכידה בשורש כף היד, שימוש במחקרי “סגמנטים” יכול לסייע למיקום מדויק יותר (Kim, 2021).
חשוב: EDX הוא כלי חזק, אך אינו מושלם. לפעמים התמונה הקלינית חזקה וה־EDX גבולי/שלילי בשלבים מוקדמים או בלכידה דינמית – ולכן יש ערך לשילוב כלים ולא להישען על בדיקה אחת בלבד (Graf, 2022).
ד. אולטרסאונד עצבי
אולטרסאונד מאפשר לראות את העצב: נפיחות, שינוי מבני, ולעיתים גורם תופס מקום. במרפק, מטא־אנליזה מצאה שעצב אולנרי ב־CuTS לרוב מעובה יותר, וההבדלים ב־CSA בולטים במיוחד סביב האפיקונדיל המדיאלי (Chang, 2018).
בתעלת גויון, יש עבודות נורמטיביות שמספקות ערכי ייחוס לשטח חתך (CSA) באזור התעלה, ומדגישות את תרומת האולטרסאונד במיוחד כשמשלבים אותו עם EDX (Reckelhoff, 2015; Karvelas, 2019). בנוסף, סקירה שיטתית על ערכי CSA תקינים לאורך העצב האולנרי מספקת בסיס להשוואה קלינית (Boers, 2022)..
6) עקרונות טיפול: “שמרני קודם” – אבל לא בכל מחיר
במרבית המקרים הקלים-בינוניים, טיפול שמרני הוא קו ראשון סביר, ולעיתים יעיל מאוד. סקירת Cochrane על UNE הדגישה שהראיות הטובות ביותר לטיפול שמרני הן דווקא סביב מידע, שינוי הרגלים והימנעות מתנוחות מעוררות, ושלא תמיד הוספת סד/תרגילי החלקת עצב הראתה יתרון מובהק מעבר לכך באותו ניסוי מסוים (Caliandro, 2016). עם זאת, מחקרים פרוספקטיביים הראו שסד לילה קשיח יחד עם שינוי פעילות יכול להביא לשיעור גבוה של הימנעות מניתוח במקרים קלים-בינוניים (Shah, 2013).
כאן חשוב לדייק: “שמרני קודם” לא אומר “לחכות לנצח”. כאשר יש חולשה מתקדמת, ירידה מוטורית ניכרת או אטרופיה, יש הצדקה לשקול מוקדם יותר הערכה כירורגית, כי הסיכוי לחזרה מלאה של תפקוד יורד ככל שהפגיעה מתמשכת (Graf, 2022).
7) טיפול שמרני במרפק (Cubital tunnel): מה עושים בפועל
א. חינוך ושינוי עומסים – הבסיס
- להימנע מהישענות על מרפק.
- להפחית כפיפת מרפק ממושכת (שינוי סידור עמדת עבודה, טלפון באוזנייה, הפסקות תנועה).
- התאמת שינה: מניעת כפיפה עמוקה בלילה.
זה נשמע פשוט, אבל זה לעיתים המרכיב שמכריע – במיוחד בשלבים מוקדמים (Caliandro, 2016).
ב. סד לילה (Night splinting)
סד שמגביל כפיפה עמוקה (לרוב סביב 30-45 מעלות) עשוי להפחית לחץ ומתיחה ליליים. מחקר פרוספקטיבי הראה תוצאות טובות עם סד קשיח יחד עם שינוי פעילות במקרים קלים-בינוניים (Shah, 2013). בפועל, הצלחת סד תלויה בהתאמה, נוחות ושיתוף פעולה – ולכן כדאי להגדיר מראש תקופת ניסיון (למשל 6-12 שבועות) ומדדי הצלחה ברורים.
ג. נוירודינמיקה (Nerve gliding) ושיקום תפקודי
מטרת נוירודינמיקה היא לשפר תנועת עצב ביחס לרקמות ולהפחית רגישות מכנית – אבל במינון נכון. עבודת מעקב על סדרת מקרים תיארה שיפור במדדים קליניים עם שילוב נוירודינמיקה בתוך תוכנית שמרנית (Oskay, 2010). בשנים האחרונות הופיעו גם מחקרים מבוקרים שמצאו יתרון לטכניקות נוירודינמיות אמיתיות לעומת טיפול דמה במקרים קלים-בינוניים (Wolny, 2025), וכן מחקר התערבותי שבו טיפול ידני מבוסס נוירודינמיקה הראה שיפור משמעותי (Wieczorek, 2025).
ד. זריקות
עדויות לגבי זריקות סטרואידים ב־UNE אינן משכנעות. סקירת Cochrane מציינת שאין עדות ברורה לשיפור סימפטומים עם סטרואיד לעומת פלצבו, בעוד שבחלק מהעדויות מוזכרת אפשרות של דקסטרוז בהקשרים מסוימים – אך התחום עדיין דורש דיוק וזהירות בפרשנות (Caliandro, 2025). לכן, זריקה – אם נשקלת – נתפסת לרוב כ”כלי עזר” ולא כפתרון עיקרי.
8) טיפול שמרני בתעלת גויון: דגש על “מקור הלחץ”
כאן ההבדל הגדול הוא שמיקום הלכידה קרוב מאוד למגע עם משטחי עבודה/ספורט, ולכן ארגונומיה ועומס משחקים תפקיד מרכזי.
א. רוכבי אופניים – דוגמה קלאסית
מחקר ביומכני הראה שמנחי יד שונים וסוגי כפפות שונים משנים את הלחץ באזור ההיפו־תנר שבו העצב חשוף (Slane, 2011). ברמה המעשית:
- שינוי אחיזות תכוף (tops/hoods/drops).
- התאמת אופניים (reach/גובה כידון/אוכף) כדי להפחית נשיאת משקל על כפות הידיים.
- כפפות וריפוד שמפחיתים לחץ נקודתי (אבל לא “מגדילים לחץ” במקום אחר).
- הורדת נפח זמנית וחזרה הדרגתית.
ב. תומכים, סדים ושינוי עמדת עבודה
במקרים של לחץ בעבודה (עכבר/מקלדת/כלים), המטרה היא להפסיק לחץ ישיר על הצד האולנרי של שורש כף היד, לאזן זוויות, ולהוסיף הפסקות קצרות. סד/תמיכה זמניים יכולים לעזור כאשר יש גירוי חריף – אבל השיקום האמיתי הוא שינוי עומס.
ג. נוירודינמיקה ושיקום שרירים פנימיים של כף היד
הספרות בתחום הדיסטלי קטנה יותר מאשר במרפק, ולכן כדאי לשמור על ציפיות ריאליות. עדיין, כאשר אין גורם תופס מקום ברור, עבודה עדינה על החלקת עצב ושיקום כוח/סבולת של השרירים הפנימיים יכולה להשתלב – תוך ניטור שהתרגול לא מגביר נימול/כאב.
9) מתי ניתוח נכנס לתמונה, ואיזה ניתוח
א. במרפק: דקומפרסיה פשוטה מול טרנספוזיציה
הוויכוח הקלאסי הוא האם לבצע שחרור פשוט (in situ decompression) או טרנספוזיציה קדמית (העברת העצב קדימה). מטא־אנליזות של ניסויים אקראיים מצאו שאין יתרון ברור ועקבי לטרנספוזיציה על פני שחרור פשוט במדדים קליניים/אלקטרופיזיולוגיים במקרים “סטנדרטיים” (Zlowodzki, 2007; Macadam, 2008). לכן, בחירת הטכניקה לרוב תלויה בנסיבות: חוסר יציבות של העצב, מבנה אנטומי, צלקת, כישלון ניתוח קודם, או שיקולי מנתח/מטופל (Graf, 2022).
ב. בתעלת גויון: שחרור תעלה + טיפול בגורם
אם יש גורם תופס מקום (כמו גנגליון) או לחץ מבני משמעותי – שחרור התעלה וטיפול בגורם הם לעיתים הפתרון היעיל ביותר. מחקר על גורמים המשפיעים על תוצאות לאחר דקומפרסיה בתעלת גויון הראה שתוצאים תפקודיים יכולים להיות טובים, ושהערכה נכונה של מאפיינים קליניים היא חלק מהסיפור (Huang, 2021). מחקר תוצאים ארוך טווח דיווח שרוב המטופלים משתפרים לאחר שחרור תעלה, אך גם הדגיש שונות באבחון בין מנתחים ואת האתגר במקרים עם בדיקות EDX שליליות (Westenberg, 2025)..
10) כירופרקטיקה בתסמונות לכידה אולנריות: תפקיד אפשרי, עם גבולות ברורים
כדי לדבר ברצינות על כירופרקטיקה כאן, צריך להפריד בין “מניפולציה כפתרון קסם” לבין טיפול שריר־שלד מבוסס הערכה ושיקום.
א. מה יכול להיות שימושי
- דיפרנציאל והכוונה: איתור האם התמונה מתאימה יותר למרפק, לשורש כף היד, לצוואר/מקלעת, או לשילוב.
- ארגונומיה וניהול עומסים: התאמת עמדת עבודה, שינה, הרגלי טלפון, והכוונה לספורט (למשל רכיבה).
- טיפול ידני תומך + תרגול: עבודה על רקמות רכות ושרשרת תנועה (צוואר-שכמה-אמה) יכולה להפחית עומס עקיף ולעזור להחזיר תפקוד, אך כמעט תמיד כחלק מתוכנית שיקום ולא כטיפול יחיד.
- נוירודינמיקה: זהו תחום שבו יש כבר עדויות ספציפיות ל־CuTS, כולל מחקרי תוצא ותוצאות טובות בניסויים מסוימים (Oskay, 2010; Wolny, 2025; Wieczorek, 2025).
ב. איפה הגבולות
- הופעת חולשה מתקדמת, אטרופיה, או ירידה תפקודית משמעותית מחייבות הערכה רפואית/כירורגית בזמן, לא “עוד סדרת טיפולים”.
- חשד לגורם תופס מקום בתעלת גויון או בעיה מבנית דורש הדמיה/בדיקות עזר מתאימות.
- טיפול כירופרקטי מודרני, כשהוא מומלץ בהנחיות לכאבי שריר־שלד מסוימים, כמעט תמיד נתפס כחלק ממכלול שמדגיש פעילות ושיקום, לא כמענה יחיד (Trager, 2024).
11) תוכנית מעשית לניהול: איך נראית התקדמות “נכונה”
שלב א: מיפוי חומרה ומיקום (שבוע 0-2)
לכידה של העצב האולנרי במרפק בדיקה קלינית מלאה + החלטה על EDX/אולטרסאונד לפי צורך.
- התחלת שינוי הרגלים מיידי (כפיפה/לחץ).
- קביעת מדדי בסיס: נימול לילה (כן/לא, תדירות), זמן החמרה בהקלדה/רכיבה, מבחני כוח פונקציונליים.
שלב ב: טיפול שמרני מובנה (שבוע 2-12)
- סד לילה במרפק במקרים מתאימים (Shah, 2013).
- תרגול הדרגתי: נוירודינמיקה עדינה + חיזוק מותאם + הפסקות עומס.
- התאמות ארגונומיה וספורט (Slane, 2011).
- הערכת מגמה: שיפור עקבי בשינה/נימול/תפקוד חשוב יותר מיום “רע” בודד.
שלב ג: נקודת החלטה (סביב 8-12 שבועות, או מוקדם יותר אם יש החמרה)
- אם יש שיפור ברור: ממשיכים ומרחיבים תפקוד.
- אם אין שיפור, או יש חולשה/אטרופיה/הידרדרות: דיון על התקדמות אבחונית/כירורגית (Graf, 2022).
סיכום
תסמונות לכידה של העצב האולנרי דורשות חשיבה מדויקת: לא רק “האם זה אולנרי”, אלא איפה הוא נלכד, מה גורם ללחץ, וכמה העצב כבר נפגע. במרפק, טיפול שמרני איכותי שמתחיל בשינוי הרגלים ולעיתים משלב סד לילה ותרגול נוירודינמי יכול להיות יעיל במיוחד בשלבים קלים-בינוניים (Caliandro, 2016; Shah, 2013; Wolny, 2025). בתעלת גויון, ארגונומיה וזיהוי גורם תופס מקום הם לעיתים ההבדל בין שיפור מהיר לבין “לופ” של החמרות, במיוחד אצל רוכבי אופניים (Slane, 2011; Karvelas, 2019).
כאשר יש ירידה מוטורית מתקדמת או גורם מבני מובהק, ניתוח הופך לשיקול משמעותי, והראיות מצביעות שבמרפק אין עליונות עקבית לטרנספוזיציה על פני דקומפרסיה פשוטה במקרים רבים (Zlowodzki, 2007; Macadam, 2008). בכירופרקטיקה, המקום היעיל ביותר הוא בתוך תוכנית מבוססת בדיקה: דיפרנציאל, ניהול עומסים, שיקום ונוירודינמיקה – במקביל להפניה בזמן להדמיה או כירורגיה כשנדרש (Trager, 2024).
References:
Burahee, A. S., Sanders, A. D., Shirley, C., & Power, D. M. (2021). Cubital tunnel syndrome. EFORT Open Reviews, 6(9), 743-750. https://doi.org/10.1302/2058-5241.6.200129
Caliandro, P., La Torre, G., Padua, R., Giannini, F., & Padua, L. (2016). Treatment for ulnar neuropathy at the elbow. Cochrane Database of Systematic Reviews, (11), CD006839. https://doi.org/10.1002/14651858.CD006839.pub4
Caliandro, P., La Torre, G., Padua, R., Giannini, F., & Padua, L. (2025). Treatment for ulnar neuropathy at the elbow (update). Cochrane Database of Systematic Reviews. CD006839. (עדכון סקירה; פרטי כרך/חוברת לפי מהדורת Cochrane)
Chang, K.-V., Wu, W.-T., Han, D.-S., & Özçakar, L. (2018). Ulnar nerve cross-sectional area for the diagnosis of cubital tunnel syndrome: A meta-analysis of ultrasonographic measurements. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, 99(4), 743-757. https://doi.org/10.1016/j.apmr.2017.08.467
Graf, A., Ahmed, A. S., Roundy, R., Gottschalk, M. B., & Dempsey, A. (2022). Modern treatment of cubital tunnel syndrome: Evidence and controversy. JSES Reviews, Reports, and Techniques, 2(4), 547-560. https://doi.org/10.1016/j.xrrt.2022.07.008
Huang, C.-W., Yin, C.-Y., Huang, H.-K., Chen, T.-M., Hsueh, K.-K., Yang, C.-Y., Huang, Y.-C., Chang, M.-C., & Wang, J.-P. (2021). Influential factors of surgical decompression for ulnar nerve neuropathy in Guyon’s canal. Journal of the Chinese Medical Association, 84(9), 885-889. https://doi.org/10.1097/JCMA.0000000000000583
Karvelas, K. R., Walker, F. O., & Cartwright, M. S. (2019). Clinical and ultrasonographic features of distal ulnar neuropathy: A review. Frontiers in Neurology, 10, 632. https://doi.org/10.3389/fneur.2019.00632
Kim, K. H., Choi, Y. J., & Kim, S. H. (2021). Localization of ulnar neuropathy at the wrist using motor and sensory ulnar nerve segmental studies. Journal of Clinical Neurology, 17(4), 549-556. https://doi.org/10.3988/jcn.2021.17.4.549
Macadam, S. A., Gandhi, R., Bezuhly, M., & Lefaivre, K. A. (2008). Simple decompression versus anterior subcutaneous and submuscular transposition of the ulnar nerve for cubital tunnel syndrome: A meta-analysis. The Journal of Hand Surgery, 33(8), 1314.e1-1314.e12. https://doi.org/10.1016/j.jhsa.2008.03.006
Mezian, K., Ali, M., & Özçakar, L. (2021). Ulnar neuropathy at the elbow: From ultrasound scanning to treatment. Frontiers in Neurology, 12, 661441. https://doi.org/10.3389/fneur.2021.661441
Mondelli, M., Giannini, F., Ballerini, M., Ginanneschi, F., & Martorelli, E. (2005). Incidence of ulnar neuropathy at the elbow in the province of Siena (Italy). Journal of the Neurological Sciences, 234(1-2), 5-10. https://doi.org/10.1016/j.jns.2005.02.010
Oskay, D., Meriç, A., Kirdi, N., Firat, T., Ayhan, C., & Leblebicioğlu, G. (2010). Neurodynamic mobilization in the conservative treatment of cubital tunnel syndrome: Long-term follow-up of 7 cases. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 33(2), 156-163. https://doi.org/10.1016/j.jmpt.2009.12.001
Reckelhoff, K. E., Lehman, V. T., & Spinner, R. J. (2015). Ultrasound evaluation of the normal ulnar nerve in Guyon’s tunnel: Cross-sectional area and anthropometric measurements. European Journal of Radiology, 84(9), 1711-1715. https://doi.org/10.1016/j.ejrad.2015.06.009
Shah, C. M., Calfee, R. P., Gelberman, R. H., & Goldfarb, C. A. (2013). Outcomes of rigid night splinting and activity modification in the treatment of cubital tunnel syndrome. The Journal of Hand Surgery, 38(6), 1125-1130.e1. https://doi.org/10.1016/j.jhsa.2013.02.039
Slane, J., Timmerman, M., Ploeg, H.-L., & Thelen, D. G. (2011). The influence of glove and hand position on pressure over the ulnar nerve during cycling. Clinical Biomechanics, 26(6), 642-648. https://doi.org/10.1016/j.clinbiomech.2011.03.003
Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. https://doi.org/10.3390/jcm13195668
Westenberg, R. F., Hooven, T. A., & Ring, D. (2025). Long-term patient-reported outcomes after release of the ulnar tunnel at the wrist. HAND. Advance online publication. https://doi.org/10.1177/15589447251325827
Wieczorek, M., & Wolny, T. (2025). Efficacy of manual therapy and electrophysical modalities for treatment of cubital tunnel syndrome: A randomized interventional trial. Life, 15(7), 1059. https://doi.org/10.3390/life15071059
Wolny, T., & Wieczorek, M. (2025). Real versus sham-based neurodynamic techniques in the treatment of cubital tunnel syndrome: A randomized placebo-controlled trial. Journal of Clinical Medicine, 14(6), 2096. https://doi.org/10.3390/jcm14062096
Zlowodzki, M., Chan, S., Bhandari, M., Kalliainen, L., & Schubert, W. (2007). Anterior transposition compared with simple decompression for treatment of cubital tunnel syndrome: A meta-analysis of randomized, controlled trials. The Journal of Bone and Joint Surgery. American Volume, 89(12), 2591-2598. https://doi.org/10.2106/JBJS.G.00183