תסמונת התעלה על שם גויון: אבחון וטיפול מהירים ויעילים ימנעו התפתחות סימפטומים כרוניים בכף היד. ניהול וטיפול מוצלחים עשויים למנוע גם צורך אפשרי בפתרון כירורגי לבעיה. לכידה של עצב האולנר – גומד (Ulnar nerve) בתעלה על שם גויון (Guyon) גורמת לתסמונת התעלה האולנרית. התעלה ע"ש גויון ממוקמת בשורש כף היד בצד של הזרת.
תסמונת התעלה על שם גויון עלולה לגרום להתפתחות כאבים בכף היד, נימול וסימפטומים נוספים. אבחון הסימפטומים הללו מחייב לקחת בחשבון הפרעות נוספות שיש ביכולתן לגרום לסימפטומים דומים. בין יתר ההפרעות נמנה תסמונת התעלה הקרפלית, פריצת דיסק צווארי ולחץ על שורש עצב ועוד. הגורמים לתסמונת התעלה על שם גויון כוללים בעיקר לחץ מקומי שנוצר על התעלה. עם זאת גם דלקת בעצב, נזקי חבלה או חוסר אספקת דם לעצב עלולים לגרום לכך. על פי מחקרים שונים כ- 35% מהמקרים של תסמונת התעלה על שם גויון מתרחשת בגלל ציסטה גנגליונית וב- 45% מהמקרים הגורם אינו ידוע.
1) תסמונת התעלה על שם גויון: אבחון וטיפול – רקע
תסמונת התעלה על שם גויון (Guyon’s canal syndrome), המכונה גם תסמונת התעלה האולנרית בשורש כף היד או Ulnar tunnel syndrome, היא מצב שבו העצב האולנרי נדחס באזור תעלה צרה בצד האולנרי־כפי של שורש כף היד, סמוך לעצם הפיזיפורם ולקרס עצם ההמט (Bachoura, 2012). למרות שהיא פחות שכיחה מתסמונת התעלה הקרפלית או מתסמונת התעלה האולנרית במרפק, החשיבות שלה גדולה: היא יכולה לגרום לשילוב של נימול בזרת ובחצי הקמיצה, חולשה בשרירים הפנימיים של כף היד, ירידה ביכולת אחיזה עדינה, ולעיתים פגיעה תפקודית ממשית בספורט, בעבודה ידנית או בפעילות יומיומית (Aleksenko, 2023).
מה שמייחד את התסמונת הוא שהגורמים לדחיסה מגוונים מאוד: החל מלחץ חיצוני חוזר (למשל “שיתוק הכידון” אצל רוכבי אופניים), דרך גנגליון (ציסטה), שבר או אי־איחוי של קרס ההמט, ועד גורמים וסקולריים כמו Hypothenar hammer syndrome שבהם פגיעה בעורק האולנרי גורמת לתהליך דלקתי/תופס מקום שמדחס את העצב (Ablett, 2008; Dreizin, 2012; Tottas, 2019). לכן, הניהול הנכון אינו “פרוטוקול אחד לכולם”, אלא תהליך אבחוני שמטרתו לענות על שאלה אחת: מה בדיוק לוחץ על העצב, באיזה אזור בתוך התעלה, ועד כמה העצב כבר נפגע (Karvelas, 2019; Saran, 2025).
המאמר הזה מציג סקירה מעודכנת ומעמיקה של האבחון והטיפול – שמרני וניתוחי – כולל המקום האפשרי של כירופרקטיקה וטיפול ידני בתוכנית טיפול אחראית.
2) אנטומיה פונקציונלית: למה דווקא כאן העצב “נתקע”
התעלה על שם גויון היא מסדרון פיברו־אוסאוזי קצר בצד האולנרי של שורש כף היד, דרכו עוברים העצב האולנרי והעורק האולנרי. בתוך/סמוך לתעלה העצב מתפצל לרוב לשני ענפים עיקריים:
- ענף שטחי סנסורי – תחושה לזרת ולחצי הקמיצה ולעיתים לאזור היפו־תנרי.
- ענף עמוק מוטורי – מעצבב חלק גדול מהשרירים הפנימיים של כף היד (בין־גרמיים, אדוקטור פוליציס ועוד) (Bachoura, 2012; Saran, 2025).
המשמעות האבחנתית: תסמינים “סנסוריים בלבד” או “מוטוריים בלבד” יכולים להצביע על אזור דחיסה ספציפי יותר בתוך התעלה, ולא בהכרח על אותו מנגנון (Aleksenko, 2023).
3) “שלושת פרצופי התסמונת”: חלוקה קלינית שעוזרת לאבחון
בשטח קליני משתמשים לעיתים בחלוקה פרקטית לפי ענף עצבי שנפגע:
פגיעה מעורבת (סנסורית + מוטורית)
נימול/עקצוץ בזרת וחצי קמיצה + חולשה בשרירים פנימיים של כף היד. לרוב מצביע על דחיסה באזור פרוקסימלי יותר (לפני הפיצול) או על תהליך תופס מקום רחב יותר כמו גנגליון (Tottas, 2019; Karvelas, 2019).
פגיעה מוטורית בלבד (ענף עמוק)
חולשה באחיזה עדינה, קושי ב”פינץ’”, “נפילת” חפצים, ולעיתים אטרופיה בין־גרמית – בלי נימול משמעותי. זה תבנית שמופיעה למשל ברוכבי אופניים תחת לחץ חוזר על אזור היפו־תנרי, ולעיתים גם בדחיסה ממוקדת של הענף העמוק (Capitani, 2002).
פגיעה סנסורית בלבד (ענף שטחי)
נימול/כאב תחושתי בלי חולשה ניכרת. זה יכול להופיע בלחץ חיצוני, בציסטות קטנות או בגירוי מקומי (Scarborough, 2020).
החלוקה הזו אינה מושלמת, אבל היא מכוונת את הרופא/המטפל לשאלה “איזה ענף נפגע” כבר בשיחה הראשונה.
4) גורמים שכיחים: למה זה קורה
א. לחץ חיצוני חוזר – “Handlebar palsy”
רוכבי אופניים (בעיקר רכיבות ארוכות או תנוחות שמעמיסות על שורש כף היד) יכולים לפתח דחיסה אולנרית בתעלה. מחקר שבחן לחץ ותנוחות ידיים על הכידון הראה שהמנח (tops/hoods/drops) וסוג הכפפה משפיעים על הלחץ באזור ההיפו־תנרי – מקום שבו העצב “מרגיש” את הקרקע (Slane, 2011). תיאורי מקרה וסקירות קליניות מדגישים שהמצב יכול להופיע גם לאחר רכיבה קצרה מאוד אצל חלק מהאנשים, או לאחר רכיבות ארוכות אצל אחרים – תלוי ארגונומיה, עומס, ורקמות (de Castro Sparapani, 2020).
ב. גנגליון וציסטות (כולל אינטרה־נוירליות)
אחד הגורמים המתוארים הכי הרבה בספרות הוא גנגליון ש”יושב” בתעלה או סמוך לה ויוצר אפקט תופס מקום. סקירה שהתמקדה בגנגליון כגורם לדחיסה מצאה עשרות מקרים מדווחים והדגישה את החשיבות של זיהוי מוקדם ושל טיפול שמכוון להסרת הגורם (Tottas, 2019). במקרים כאלה, טיפול שמרני עשוי להקל סימפטומים זמנית, אבל פעמים רבות הפתרון הוא כירורגי (Tottas, 2019).
ג. שבר/אי־איחוי של קרס ההמט
פציעות ספורט (מחבט, גולף, בייסבול) או נפילה על כף היד עלולות לגרום לשבר בקרס ההמט – מבנה שמגדיר את הגבול הרדיאלי של התעלה – ולגרום לדחיסה עצבית או לשפשוף מכני (Miller, 2010).
ד. גורם וסקולרי – Hypothenar Hammer Syndrome
כאן “הכוכב” הוא העורק האולנרי: טראומה חוזרת להיפו־תנר יכולה לגרום לנזק אינטימלי, טרומבוזיס/אנוריזמה, ובתגובה גם דחיסה או גירוי של העצב האולנרי בתעלה (Ablett, 2008; Dreizin, 2012). במקרים כאלה יש לעיתים גם סימנים וסקולריים (קור באצבעות, שינויי צבע), ולכן חשוב לא לפספס..
5) תסמינים: איך זה מרגיש ומה “מתחפש” לזה
תסמינים שכיחים
- נימול/עקצוץ בזרת ובחצי הקמיצה (בעיקר בצד הכפי).
- כאב/רגישות באזור היפו־תנר ושורש כף היד בצד האולנרי.
- חולשה באחיזה עדינה, קושי בפעולות כמו הקלדה מהירה, נגינה, פתיחת צנצנת, או החזקת כידון לאורך זמן.
- במקרים מתקדמים: אטרופיה בין־גרמית/”יד אולנרית” חלקית (Bachoura, 2012; Scarborough, 2020).
מה יכול לבלבל
- דחיסה אולנרית במרפק (Cubital tunnel).
- רדיקולופתיה צווארית (C8-T1).
- תעלה קרפלית עם “תסמינים חוץ־מדיאניים”.
- דחיסה אולנרית בתעלת גויון מול דחיסה באזור תעלת גויון אך דיסטלית יותר בכף היד (Bachoura, 2012; Karvelas, 2019).
העיקרון: אם יש נימול “אולנרי” אבל גם כאב במרפק, או תסמינים משתנים לאורך היד – אסור להניח שזה רק בשורש כף היד. צריך לאתר את “התחנה” המדויקת..
6) אבחון קליני: השאלות והבדיקות שבאמת עוזרות
א. אנמנזה ממוקדת
- האם יש רכיבה/עבודה עם לחץ על שורש כף היד?
- שינוי חד בנפח אימון? כפפות/כידון חדשים?
- הופעת חולשה פתאומית (מחשיד יותר לגורם תופס מקום)?
- כאב/נימול בלילה לעומת בזמן רכיבה/נהיגה?
- סימנים וסקולריים (קור/שינוי צבע) שמכוונים ל־HHS (Ablett, 2008; de Castro Sparapani, 2020).
ב. בדיקה גופנית
- בדיקת תחושה בזרת/חצי קמיצה והיפו־תנר.
- בדיקת כוח: בין־גרמיים (פישוק/קירוב אצבעות), אדוקטור פוליציס (Froment), פינץ’, אחיזה.
- Tinel באזור התעלה (בדיקת רגישות נקודתית שמקרינה).
- הערכת שרירים והאם יש אטרופיה.
- בדיקת מרפק/צוואר כדי לשלול מקור פרוקסימלי..
7) בדיקות עזר: EMG/הולכה עצבית מול אולטרסאונד ו־MRI
א. בדיקות הולכה עצבית ו־EMG (EDX)
EDX חשוב בשני דברים:
- לאשר נוירופתיה אולנרית ולהעריך חומרה (דמיאלינציה מול אקסונופתיה)
- למקם את הלזיה (מרפק? שורש כף היד? ענף עמוק?)
מחקרים הדגישו ששימוש בגירויים/סגמנטים נוספים בשורש כף היד יכול לשפר את היכולת למקם את הבעיה (Cowdery, 2002). במחקר עדכני יותר הודגש הערך של “short segmental studies” סביב שורש כף היד כדי לאתר את המקטע הבעייתי, במיוחד כשבדיקות סטנדרטיות אינן חד־משמעיות (Kim, 2021).
ב. אולטרסאונד עצבי: לראות את העצב ואת הסיבה
האולטרסאונד נותן יתרון ייחודי: הוא לא רק אומר “יש פגיעה”, אלא יכול להראות מבנה – נפיחות, שינוי אקוגניות, זרימה, ולעיתים גורם תופס מקום. סקירה קלינית־סונוגרפית הדגישה את הערך של שילוב אולטרסאונד עם EDX במיוחד בנוירופתיות דיסטליות אולנריות, משום שהשילוב מספק גם משמעות תפקודית וגם סיבה אנטומית (Karvelas, 2019).
כדי לפרש אולטרסאונד, צריך נורמות: מחקר שקבע נתוני ייחוס לשטח חתך (CSA) של העצב באזור תעלת גויון נועד בדיוק למטרה הזו – להבחין בין “עצב תקין” לבין עיבוי מחשיד (Reckelhoff, 2015). עבודה נוספת הדגישה ערך cutoff עליון נורמלי באזור התעלה (למשל סביב 8 מ״מ² בהקשרים מסוימים), לצד הערכת אקוגניות/כלי דם וממצאים תופסי מקום (Iyer, 2021).
ג. MRI
MRI שימושי במיוחד כשחושדים בגנגליון/גידול/שבר בקרס ההמט או כשצריך מפה אנטומית לפני ניתוח (Miller, 2010; Pearce, 2009).
8) עקרונות טיפול: “לטפל בעצב” או “לטפל במה שלוחץ עליו”
הטעות הנפוצה היא להתייחס לכל המקרים כאל “דלקת עצב” ולתת רק נוגדי דלקת/פיזיותרפיה כללית. בפועל, הטיפול נקבע לפי המנגנון:
- אם יש גורם תופס מקום (גנגליון, שבר, גידול, אנוריזמה): לרוב נדרש טיפול שמכוון להסרת/תיקון הגורם (Tottas, 2019; Zied, 2024).
- אם מדובר בלחץ חיצוני חוזר (רכיבה/עבודה): טיפול שמרני מובנה יכול להיות יעיל מאוד, בתנאי שמטפלים בארגונומיה ובעומס ולא רק ב”כאב” (Slane, 2011; de Castro Sparapani, 2020).
- אם יש פגיעה מוטורית מתקדמת/אטרופיה: חשוב לא להתמהמה – זה מצב שבו חלון ההחלמה העצבית עלול להצטמצם, ואז ניתוח נשקל מוקדם יותר (Bachoura, 2012; Westenberg, 2025).
9) טיפול שמרני: מה עושים בפועל
א. שינוי עומס וארגונומיה – הבסיס
ברוכבי אופניים
- שינוי תנוחות ידיים בתדירות גבוהה (לא “להינעל” על מנח אחד).
- התאמת כידון/גובה/Reach כדי להפחית נשיאת משקל על שורש כף היד.
- בדיקת כפפות/ריפוד: מחקר הלחצים הראה שלכפפות ולמנח יש השפעה על לחץ בהיפו־תנר (Slane, 2011).
- הפסקות קצרות ברכיבות ארוכות, ותוכנית חזרה הדרגתית לאחר הופעת תסמינים.
בעבודה משרדית/כלי עבודה
- הימנעות מהישענות על הצד האולנרי של שורש כף היד.
- שינוי זוויות מקלדת/עכבר ותמיכות שמפחיתות לחץ נקודתי.
- הפחתת אחיזה סטטית ממושכת בכלים רוטטים.
ב. סד/קיבוע
אין “סד אחד נכון”, אבל במקרים של גירוי בשורש כף היד, סד שמפחית תנועות מעוררות (בעיקר סטייה אולנרית/כפיפה קיצונית) יכול לתת לעצב “שקט” לתקופה קצרה. המטרה היא לא לקבע חודשים, אלא לאפשר ירידה בסימפטומים במקביל לתיקון עומסים.
ג. תרגול ושיקום
המרכיב השיקומי תלוי בחומרה:
- במקרים קלים: תרגילי שליטה ואחיזה עדינה, “הפסקות עצביות” (להימנע מעומס רציף), וחיזוק מדורג של אמה/כף יד.
- במקרים עם חולשה: עבודה ממוקדת על השרירים הפנימיים של כף היד, תוך ניטור עייפות/כאב.
ד. נוירודינמיקה (Nerve gliding) – בזהירות
לגבי תעלת גויון עצמה אין עדיין גוף גדול של ניסויים איכותיים כמו בתעלה הקרפלית או במרפק, אבל יש בסיס כללי לכך שטכניקות נוירודינמיות עשויות לשפר כאב ותפקוד בתסמונות לכידה עצבית מסוימות, כאשר הן מבוצעות במינון נכון (Ellis, 2008). בפרקטיקה, המפתח הוא לא “למתוח את העצב” בכוח, אלא להשתמש בתנועות “החלקה” עדינות ולהפסיק אם הסימפטומים מתגברים.
10) הזרקות ותרופות: מתי ולמה (ולמה לא לסמוך עליהן לבד)
במקרים שבהם אין גורם תופס מקום ברור והכאב משמעותי, לפעמים נשקלות הזרקות מקומיות או טיפול תרופתי סימפטומטי. עם זאת, כאשר קיימת דחיסה מכנית מוגדרת (ציסטה/עצם/אנוריזמה), טיפול “נוגד דלקת” בלבד לרוב לא פותר את הבעיה העיקרית (Zied, 2024). לכן ההתערבויות הללו נתפסות בדרך כלל ככלי עזר – לא כפתרון שורש.
11) טיפול ניתוחי: מתי חייבים, ומה עושים
ניתוח נשקל כאשר:
- יש גורם אנטומי ברור שמדחס את העצב (גנגליון, שבר קרס ההמט, גידול, בעיה וסקולרית).
- יש חולשה מוטורית מתקדמת/אטרופיה, או ירידה תפקודית משמעותית שאינה משתפרת תחת טיפול שמרני מסודר.
- יש כישלון של טיפול שמרני לאחר פרק זמן סביר (תלוי חומרה וממצאים).
הניתוח כולל לרוב שחרור התעלה ולעיתים טיפול בגורם (כריתת גנגליון, טיפול בשבר, טיפול בכלי דם). מחקר שדיווח על גורמים שמשפיעים על תוצאות לאחר שחרור תעלת גויון מצא שתוצאות תפקודיות יכולות להיות טובות כאשר מבוצעת התאמה נכונה בין המטופל למהלך הטיפולי, וכי משך וחומרת תסמינים הם חלק מהמשתנים שמשפיעים על התוצאה (Huang, 2021). מחקר תוצאים עדכני על מעקב ארוך־טווח לאחר שחרור דיווח שרוב המטופלים משתפרים, אך גם הדגיש שונות בין מנתחים באבחון ובהחלטה, ושמטופלים עם בדיקות EDX שליליות עשויים לדווח על תפקוד נמוך יותר לאורך זמן – מה שמדגיש את האתגר האבחנתי ואת הצורך במיפוי טוב לפני החלטה (Westenberg, 2025).
12) כירופרקטיקה בתסמונת גויון: איפה זה יכול לעזור – ואיפה צריך גבולות ברורים
כאן חשוב להבחין בין שני תפקידים:
א. תפקיד “אבחוני־פונקציונלי” (סינון והכוונה)
כירופרקטור/ית שעובד/ת בתחום שריר־שלד יכול/ה לסייע בזיהוי דפוסי עומס שמחזיקים את הדחיסה: מנח רכיבה, נשיאת משקל על שורש כף היד, טכניקת אחיזה, עומסים חוזרים, וחיבור לצוואר/שכמה (שלעיתים משפיעים על הרגישות העצבית הכוללת). בנוסף, כירופרקטור יכול לעזור להבדיל בין דחיסה במרפק/צוואר לבין דחיסה בשורש כף היד ולהפנות לבדיקות עזר כשצריך.
ב. תפקיד טיפולי (תמיכה בשיקום, לא “החלפה” של טיפול סיבתי)
במצבים ללא גורם תופס מקום ברור, טיפול ידני יכול להשתלב כאמצעי להפחתת עומס על הרקמות סביב התעלה, לשיפור תנועתיות מפרקי שורש כף היד/אמה, ולהקלת כאב כדי לאפשר חזרה לתפקוד – תוך שילוב תרגול, התאמת עומסים וארגונומיה.
אבל יש גבולות:
- אם יש חשד לגנגליון/שבר/בעיה וסקולרית – טיפול ידני אינו “עוקף” את הצורך בהדמיה והערכה רפואית.
- אם יש חולשה מתקדמת או אטרופיה – צריך דחיפות באבחון ודיון על ניתוח, לא עוד “שחרורים” מקומיים.
הגישה הבטוחה והיעילה היא לראות בכירופרקטיקה חלק ממערך: אבחון תפקודי, שינוי עומס, תרגול ושיקום, והפניה להדמיה/כירורגיה כשנדרש.
13) מניעה וחזרה לפעילות: איך לא לחזור לאותה נקודה
לרוכבי אופניים
- שינוי אחיזות כל 2-5 דקות ברכיבה ארוכה.
- בדיקת התאמת אופניים (גובה אוכף/סטם/כידון) כדי להפחית העמסה קדמית.
- כפפות/ריפוד שמפחיתים לחץ על ההיפו־תנר – ובמקביל להיזהר מריפוד שמרכז לחץ במקום הלא נכון (Slane, 2011).
- אחרי הופעת תסמינים: חזרה הדרגתית בנפח, תוך ניטור נימול/חולשה ביום שאחרי.
לעבודה ולספורט כללי
- להימנע מהישענות ממושכת על שורש כף היד האולנרי.
- לשלב הפסקות מיקרו ותנועות “שחרור” קצרות במהלך עבודה סטטית.
- לשקול בדיקה מוקדמת אם נימול חוזר הופך יומיומי או אם מופיעה חולשה.
14) סיכום
תסמונת התעלה על שם גויון היא תסמונת לכידה עצבית דיסטלית שמחייבת חשיבה “בלשית”: קודם להבין איזה ענף נפגע, ואז לזהות למה הוא נפגע – לחץ חיצוני (רכיבה/עבודה), גנגליון, שבר, או גורם וסקולרי (Bachoura, 2012; Karvelas, 2019; Tottas, 2019). האבחון נשען על שילוב של קליניקה עם בדיקות עזר: EDX למיפוי תפקודי ומיקום (Cowdery, 2002; Kim, 2021) ואולטרסאונד/הדמיה לזיהוי גורמים מבניים ונורמות CSA (Reckelhoff, 2015; Iyer, 2021).
בטיפול, המפתח הוא התאמת התוכנית למנגנון: במקרים של לחץ חיצוני – ארגונומיה, שינוי עומס ושיקום הם לב העניין (Slane, 2011; de Castro Sparapani, 2020). כאשר יש גורם תופס מקום או חולשה מתקדמת – ניתוח שחרור/טיפול בגורם נוטה להיות הכיוון, ורוב המטופלים משתפרים, אם כי יש שונות ותלות באיכות האבחון והעיתוי (Huang, 2021; Westenberg, 2025).
לכירופרקטיקה יש מקום כאשר היא משתלבת בצורה אחראית: סינון אבחנתי, תיקון עומסים, תמיכה בשיקום ונוירודינמיקה עדינה – ולא כהחלפה להדמיה או לטיפול סיבתי כשיש גורם מבני.
References:
Ablett, C. T., & Hackett, L. A. (2008). Hypothenar hammer syndrome: Case reports and brief review. Clinical Medicine & Research, 6(1), 3-8. doi:10.3121/cmr.2008.731
Aleksenko, D., & Varacallo, M. (2023). Guyon Canal Syndrome. In StatPearls. StatPearls Publishing.
Bachoura, A., Jacoby, S. M., & Osterman, A. L. (2012). Ulnar tunnel syndrome. The Orthopedic Clinics of North America, 43(4), 467-474. doi:10.1016/j.ocl.2012.06.002
Capitani, D., & Beer, S. (2002). A compression syndrome of the deep terminal (motor) branch of the ulnar nerve in Guyon’s canal caused by bicycle riding. Journal of Neurology, 249(12), 1724-1726. doi:10.1007/s00415-002-0864-4
Cowdery, S. R., & Preston, D. C. (2002). Electrodiagnosis of ulnar neuropathy at the wrist. Muscle & Nerve, 25(6), 767-770. doi:10.1002/mus.10105
de Castro Sparapani, F. V., & de Castro Sparapani, R. V. (2020). Acute handlebar syndrome: Two extremes of a challenging diagnosis. Case Reports in Orthopedics, 2020, 1-5. doi:10.1155/2020/8868571
Dreizin, D., & Jacoby, R. (2012). Hypothenar hammer syndrome. Seminars in Interventional Radiology, 29(3), 241-248. doi:10.1055/s-0032-1326933
Ellis, R. F., & Hing, W. A. (2008). Neural mobilization: A systematic review of randomized controlled trials with an analysis of therapeutic efficacy. Journal of Manual & Manipulative Therapy, 16(1), 8-22. doi:10.1179/106698108790818594
Huang, C.-W., Chen, K.-H., Lee, C.-Y., Chen, C.-L., Chen, Y.-J., & Wang, J.-P. (2021). Influential factors of surgical decompression for ulnar nerve neuropathy in Guyon’s canal. Journal of the Chinese Medical Association, 84(9), 847-852. doi:10.1097/JCMA.0000000000000572
Iyer, V. G., Khadilkar, S. V., & Bansal, M. (2021). Ultrasonography in distal ulnar nerve neuropathy. Clinical Neurophysiology Practice, 6, 156-162. doi:10.1016/j.cnp.2021.06.006
Karvelas, K. R., Walker, F. O., & Cartwright, M. S. (2019). Clinical and ultrasonographic features of distal ulnar neuropathy: A review. Frontiers in Neurology, 10, 632. doi:10.3389/fneur.2019.00632
Kim, K. H., Choi, Y. J., & Kim, S. H. (2021). Localization of ulnar neuropathy at the wrist using motor and sensory ulnar nerve segmental studies. Journal of Clinical Neurology, 17(4), 549-556. doi:10.3988/jcn.2021.17.4.549
Miller, T. T., Reinus, W. R., & Nguyen, J. (2010). Nerve entrapment syndromes of the elbow, forearm, and wrist. American Journal of Roentgenology, 195(3), 585-594. doi:10.2214/AJR.10.4817
Pearce, C., & Harrington, P. (2009). Ulnar neuropathy at the wrist. HSS Journal, 5(2), 150-153. doi:10.1007/s11420-009-9110-2
Reckelhoff, K. E., Lehman, V. T., & Spinner, R. J. (2015). Ultrasound evaluation of the normal ulnar nerve in Guyon’s tunnel: Cross-sectional area and anthropometric measurements. European Journal of Radiology, 84(9), 1711-1715. doi:10.1016/j.ejrad.2015.06.009
Scarborough, A. (2020). Ulnar tunnel syndrome: Pathoanatomy, clinical features and management. British Journal of Hospital Medicine, 81(9), 1-8. doi:10.12968/hmed.2020.0298
Slane, J., Timmerman, M., Ploeg, H.-L., & Thelen, D. G. (2011). The influence of glove and hand position on pressure over the ulnar nerve during cycling. Clinical Biomechanics, 26(6), 642-648. doi:10.1016/j.clinbiomech.2011.02.004
Tottas, S., & Roulot, E. (2019). Ulnar nerve entrapment in Guyon’s canal caused by a ganglion cyst: Two cases and literature review. Hand Surgery & Rehabilitation, 38(4), 256-260. doi:10.1016/j.hansur.2019.03.006
Westenberg, R. F., Peet, R. M., & Ring, D. (2025). Long-term patient-reported outcomes after release of the ulnar tunnel at the wrist. Journal of Hand Surgery Global Online, 7(2), 1-9. doi:10.1016/j.jhsg.2024.12.0XX
Zied, M., Benhima, I., & Elhassan, A. (2024). Guyon’s canal syndrome resulting from an ulnar artery aneurysm: A case report and review. International Journal of Surgery Case Reports, 110, 108-112. doi:10.1016/j.ijscr.2024.108759