איך ריקוד בלט מונע סחרחורת? סחרחורת מהווה בעיה קשה הפוגעת באיכות החיים של כרבע מהאוכלוסייה הבוגרת. החוקרים במחקר המסוקר כאן שאלו את עצמם למה לרקדני בלט אין סחרחורת? כדי לענות על השאלה הזאת החוקרים עקבו אחר רקדניות בלט. מסקנתם: יתכן שאפשר להתגבר על סחרחורת באמצעות דיכוי האותות המדווחים עליו שמקורם במוח.
רקדנים ובכלל זה רקדני בלט חשופים לעיתים קרובות לפציעות הנובעות מעומסי יתר וביצע מטלות חוזרניות. עם זאת על פי המחקר הנוכחי ריקוד בלט "מחסן" את העוסקים בו מפני סחרחורות. מתברר שרקדנים שעיסוקם כולל סיבובים (פירואטים) סובלים פחות מסחרחורת בהשוואה ליתר האוכלוסייה. אז למה לרקדני בלט אין סחרחורת? מתברר שהריקוד האינטנסיבי גורם בין היתר לדיכוי המידע הנובע ממרכזי שיווי המשקל במוח. הדבר מודגם באופן ברור אצל רקדני בלט. אז איך ריקוד בלט מונע סחרחורת? על שאלה זאת ננסה לענות.
איך ריקוד בלט מונע סחרחורת? – רקע
סחרחורת היא תחושת סחרור או חוסר יציבות שעלולה להיגרם ממגוון סיבות, לרבות הפרעות במערכת שיווי המשקל, בעיות עצביות, מחלות אוזן פנימית ועוד. אחת השיטות היעילות לטיפול ולמניעת סחרחורות היא בלט, פעילות גופנית המשלבת תנועות עדינות ומבוקרות של הגוף, שמטרתה לשפר את שיווי המשקל, הכוח השרירי והתיאום המוטורי. במאמר זה נענה על השאלה איך בלט מונע סחרחורות? בין היתר נבחן את הקשר בין ביצוע בלט לבין הפחתת תסמיני סחרחורות, תוך התייחסות למחקרים מדעיים עדכניים. ראשית נלמד מהי מערכת שיווי המשקל, מה הם מרכיביה וכיצד היא פועלת.
מהי מערכת שיווי המשקל?
מערכת שיווי המשקל (הטריאדה הסנסורית) היא מערכת מורכבת ומשולבת בגוף האדם, המאפשרת לנו לשמור על יציבות, להתמצא במרחב, ללכת ישר ולמקד את הראייה בזמן תנועה. היא פועלת כמערכת איסוף נתונים רב-ערוצית: המוח מקבל מידע משלושה מקורות תחושתיים שונים, משקלל אותם בזמן אמת, ושולח פקודות תיקון מיידיות לשרירי הגוף והעיניים. כדי לשמור על שיווי משקל, המוח מסתמך על שילוב קבוע של שלושה מערכים.
מערך ראשון – שלושת הרכיבים של מערכת שיווי המשקל (המקורות התחושתיים):
א. המערכת הווסטיבולרית (האוזן הפנימית)
זוהי ה"מצפן" או ה"פלס" הביולוגי של הגוף, הממוקם עמוק בתוך הגולגולת, באוזן הפנימית. היא מורכבת משני חלקים עיקריים:
- שלוש התעלות החצי-מעגליות (Semicircular Canals): תעלות הממוקמות בשלוש זוויות שונות במרחב (כמו פינה של חדר). הן מלאות בנוזל (אנדולימפה) ומכילות תאי שערה רגישים. כאשר הראש מסתובב (למשל, תנועת "לא" או "כן"), הנוזל זז, מכופף את תאי השערה, ואלו מתרגמים את התנועה לאותות חשמליים המדווחים על תאוצה זוויתית (סיבוב).
- איברי המרכז (הנאדון והשקון – Utricle & Saccule): מבנים המכילים קריסטלים קטנים של סידן (אוטוליטים) היושבים על גבי ג'ל ותאי שערה. הם מגיבים לכוח הכבידה ולתנועה בקו ישר (כמו נסיעה במכונית או עמידה במעלית שעולה), ומדווחים על תאוצה קווית ועל מנח הראש ביחס לקרקע.
ב. מערכת הראייה (Visual System)
העיניים מספקות למוח מידע חזותי קבוע על מיקום הגוף ביחס לסביבה (למשל: האם האופק ישר, כמה אנחנו קרובים לקיר או לחפץ מסוים). הראייה קריטית לפיצוי על חוסר יציבות. זו הסיבה שקשה בהרבה לעמוד על רגל אחת בעיניים עצומות – המוח מאבד את אחד ממקורות המידע המרכזיים שלו.
ג. המערכת הפרופריוצפטיבית (תחושת הגוף העמוקה)
רשת של חיישנים עצביים (רצפטורים) הנמצאים בשרירים, בגידים, ברצועות ובמפרקים, ובמיוחד בכפות הרגליים ובצוואר. החיישנים הללו מדווחים למוח בכל שבריר שנייה על מצב השריר (מתוח או רפוי) ועל זווית המפרק. חיישני הלחץ בכפות הרגליים מדווחים למוח בדיוק כיצד המשקל מחולק על הקרקע והאם הגוף נוטה קדימה, אחורה או הצידה.
מערך שני – מרכז העיבוד: המוח
כל המידע הזורם מהאוזן הפנימית, מהעיניים ומהגוף מגיע אל גזע המוח ואל המוח הקטן (Cerebellum). המוח הקטן מתפקד כמחשב-על המבצע אינטגרציה (שקלול) של כל הנתונים. אם יש התאמה מלאה בין המקורות (למשל: האוזן אומרת שאנחנו זזים קדימה, העיניים רואות שהקירות זזים אחורה, וכפות הרגליים מרגישות את התנועה), המוח מעבד זאת כתנועה תקינה. כאשר יש סתירה בין המערכות (למשל: בנסיעה ברכב, האוזן הפנימית מרגישה תנועה ופניות, אך העיניים שמביטות בנייד אומרות למוח שהגוף סטטי), נוצר "קצר" בעיבוד, שמתבטא בבחילות, סחרחורת וחוסר יציבות.
מערך שלישי – אופן התפקוד (מנגנוני התגובה והתיקון)
לאחר שקלול המידע, המוח מפעיל רפלקסים מהירים במיוחד כדי להגן על הגוף:
- רפלקס הראייה-אוזן (VOR – Vestibulo-Ocular Reflex): זהו המנגנון שמייצב את הראייה שלנו בזמן תנועה. כשאתה רץ או מניד את הראש מצד לצד, המערכת הווסטיבולרית מזהה את מהירות הסיבוב ושולחת פקודה מיידית לשרירי העיניים לזוז בדיוק באותה מהירות אך בכיוון ההפוך. הודות לכך, התמונה בעיניים נשארת יציבה ולא "רועדת".
- רפלקס היציבה (VSR – Vestibulospinal Reflex): המוח שולח פקודות דרך חוט השדרה אל שרירי הליבה, הגב והרגליים. אם הגוף מתחיל ליפול הצידה, השרירים בצד הנגדי יתכווצו באופן אוטומטי ומיידי כדי להחזיר את מרכז הכובד למרכז ולמנוע נפילה.
מהי סחרחורת וממה היא נגרמת?
סחרחורת היא תלונה רפואית שכיחה ביותר, אך מדובר במושג רחב שמתאר תחושות שונות. סחרחורת יכולה לפגוע משמעותית באיכות החיים, לגרום לירידה בתפקוד היומיומי ולסיכון לנפילות, בעיקר בקרב קשישים (Agrawal et al., 2012). כדי להבין ממה היא נגרמת, הרפואה מחלקת את הסחרחורת לשני סוגים עיקריים, המערבים מערכות גוף שונות לחלוטין. ישנם מספר סוגים של סחרחורת:
- ורטיגו (Vertigo) שהיא תחושה מוטעית שהסביבה או הגוף עצמו נמצאים בתנועה סיבובית (כמו בקרוסלה) או תנועת שיוט. סוג זה קשור כמעט תמיד לבעיה במערכת שיווי המשקל (האוזן הפנימית או מסלולי העצב במוח).
- תחושת שייט או קלות ראש (Lightheadedness / Dizziness) שהיא תחושה של עילפון קרב, ערפול, "ראש קל" או חוסר יציבות כללי ללא תחושת סיבוב. סוג זה קשור לרוב למערכת הדם, הלב, או גורמים מטבוליים ונפשיים.
הגורמים השכיחים לסחרחורת מסוג ורטיגו (מקור וסטיבולרי)
כאשר הסחרחורת היא סיבובית, הגורמים מחולקים לבעיות באוזן הפנימית (פריפרי) או במוח (מרכזי):
א. גורמים פריפריים (באוזן הפנימית) – השכיחים ביותר
- ורטיגו תנוחתי התקפי שפיר (BPPV) הוא הגורם השכיח ביותר. נגרם כאשר "קריסטלים" קטנים של סידן זזים ממקומם באוזן הפנימית ונופלים לתוך התעלות החצי-מעגליות. הדבר גורם להתקפי ורטיגו קצרים (שניות עד דקה) בעת שינוי תנוחת הראש (כמו התהפכות במיטה או מבט למעלה).
- דלקת בעצב השמע ושיווי המשקל (Vestibular Neuritis / Labyrinthitis) נגרם לרוב בגלל זיהום נגיפי (ויראלי) ופוגע במידע העובר בין האוזן למוח. מתבטא בוורטיגו חריף ומתמשך (ימים), המלווה לעיתים בבחילה קשה וחוסר יציבות.
- מחלת מנייר (Ménière's disease) הנגרמת מהצטברות יתר של נוזלים באוזן הפנימית. היא מתאפיינת בשילוב של התקפי ורטיגו ממושכים (שעות), ירידה בשמיעה, תחושת מלאות או אטימות באוזן, וטינטון (רעש באוזניים).
ב. גורמים מרכזיים (במערכת העצבים המרכזית) (Bisdorff et al., 2009)
- מיגרנה וסטיבולרית היא סוג של מיגרנה שבה התסמין המרכזי הוא סחרחורת ורטיגו, עם או בלי כאב ראש נלווה.
- אירוע מוחי (שבץ) או חוסר אספקת דם זמני (TIA) פוגעים באספקת הדם לאזור גזע המוח או המוח הקטן (האחראי על שיווי המשקל). זהו מצב חירום רפואי המלווה לרוב בתסמינים נוספים (כמו חולשת איברים, קושי בדיבור או כפל ראייה).
3. הגורמים השכיחים לקלות ראש וחוסר יציבות (מקור סיסטמי)
כאשר התחושה אינה סיבובית אלא של ערפול או עילפון, הסיבות לרוב כלל-גופניות:
- ירידה בלחץ הדם (Orthostatic Hypotension) גורמת לתחושת סחרחורת קלה המתרחשת בעת קימה מהירה משכיבה או ישיבה לעמידה, בשל צניחה זמנית של לחץ הדם במוח.
- התייבשות או אנמיה גורמת חוסר בנוזלים או מחסור בכדוריד דם אדומות (הנושאות חמצן) מפחיתים את זרימת החמצן התקינה למוח.
- תופעות לוואי של תרופות רבות, במיוחד להורדת לחץ דם, תרופות הרגעה, או נוגדי דילקת, עלולות לגרום לסחרחורת כתוצאת לוואי.
- נפילת סוכר (היפוגליקמיה) שהיא מצב שכיח אצל חולי סוכרת או לאחר צום ממושך, כאשר המוח אינו מקבל מספיק גלוקוז לתפקודו.
- מצבי לחץ נפשי, התקפי חרדה או נשימת יתר (היפרוונטילציה) משנים את מאזן הגזים בדם ומובילים לתחושת שייט וערפול.
כיצד ריקוד בלט משפיע על מערכת שיווי המשקל?
בלט הוא אמנות תנועה המשלבת תנועות עדינות, מדויקות, והרמוניות של כל הגוף, תוך דגש על תיאום, יציבה, וקואורדינציה (Koutedakis & Sharp, 2004). התרגול המודרני של בלט כולל עבודה על יציבה נכונה, חיזוק שרירי הליבה, ושיפור היכולת לשמור על שיווי משקל בתנאים משתנים. תרגול בלט מחזק את המערכת המוטורית והווסטיבולרית, תורם לשיפור תחושת המיקום במרחב, ומעודד יצירת קשרים עצביים חדשים במוח (Hwang et al., 2019). פעילויות אלו עשויות לשפר את היציבות המוטורית ולמנוע תחושות סחרור.
רקדי בלט מסוגלים לבצע סיבובים מהירים ורבים (כמו פירואטים) מבלי לאבד שיווי משקל או לחוש ברע. "חסינות" זו אינה מולדת, אלא תוצאה של אימון ממושך המשנה פיזית את האופן שבו המוח מעבד תנועה, לצד שימוש בטכניקה פיזיולוגית קפדנית. ההשפעה של הבלט על מערכת שיווי המשקל מורכבת משני מנגנונים מרכזיים: טכניקת ה"ספוטינג" ושינוי מבני במוח (נוירופלסטיות).
הטכניקה הפיזיולוגית: ספוטינג (Spotting)
כאשר אדם לא מאומן מסתובב, ראשו וגופו נעים יחד באותו קצב. נוזל האוזן הפנימית זז ברציפות וממשיך לנוע גם כשהסיבוב נפסק, מה שמייצר תחושת ורטיגו. רקדנים עוקפים את הבעיה הזו באמצעות טכניקת ראש ייחודית:
- מיקוד המבט: לפני תחילת הסיבוב, הרקדן ממוקד בנקודה ספציפית בגובה העיניים (ה"ספוט").
- השהיית הראש: בזמן שהגוף מתחיל להסתובב, הראש נשאר קבוע במקומו וממשיך להביט בנקודה כמה שניתן.
- הצלפת הראש (The Whip): ברגע שהגוף השלים כמעט סיבוב שלם והצוואר אינו יכול להתפתל יותר, הרקדן מסובב את הראש במהירות שיא – מהר יותר מקצב תנועת הגוף – כדי "לתפוס" מחדש את אותה נקודת מבט.
- התוצאה: הראש אינו נמצא בתנועה סיבובית רציפה, אלא בסדרה של עצירות קטנות ומהירות. הדבר מונע מהנוזל באוזן הפנימית לצבור תאוצה ומונע תנודות עיניים בלתי רצוניות (ניסטגמוס).
השינוי המבני במוח: דיכוי האותות (Vestibular Suppression)
מחקרים נוירולוגיים (כגון מחקר בולט מאוניברסיטת אימפריאל קולג' בלונדון) גילו שספוטינג הוא רק חצי מהפתרון. הבלט משנה את האנטומיה של המוח עצמו בתהליך של נוירופלסטיות (גמישות מוחית) (Hwang et al., 2019):
- הקטנת אזורים במוח הקטן: לחוקרים התברר כי אצל רקדני בלט, האזור במוח הקטן (Cerebellum) שאחראי על קבלת המידע מהאוזן הפנימית הוא קטן ומצומצם יותר בהשוואה לאנשים רגילים.
- פילטור ודיכוי אותות (Suppression): במשך שנות אימונים רבות, המוח לומד שהאותות המגיעים מחיישני התנועה של האוזן הפנימית במהלך סיבוב אינם אמינים ומפריעים לתפקוד. המוח הקטן מתחיל לפעול כ"פילטר" אגרסיבי – הוא חוסם ומדכא באופן אקטיבי את אותות הסחרחורת מלהגיע לקליפת המוח (Cerebral Cortex), האזור שבו התחושה הופכת למודעת.
- ניתוק הרפלקס מהתחושה (Uncoupling): אצל אדם רגיל, תנועת נוזל זר בתוך האוזן גורמת אוטומטית לרפלקס עיניים ולתחושת ורטיגו בו-זמנית. אצל רקדנים, המוח מנתק את הקשר הזה: העיניים יכולות לבצע את הרפלקס הנדרש, אך תחושת ה"אני מסתובב ומאבד שליטה" מבוטלת.
שדרוג מערכת התחושה העמוקה (פרופריוצפציה)
כיוון שהרקדנים מדכאים את המידע שמגיע מהאוזן הפנימית, המוח שלהם לומד להסתמך כמעט לחלוטין על שני המקורות האחרים בטריאדה:
- מערכת הראייה: שנשארת מעוגנת בזכות הספוטינג.
- המערכת הפרופריוצפטיבית: החיישנים בשרירי הליבה, בקרסוליים ובכפות הרגליים של רקדני בלט הופכים לרגישים ומדויקים להפליא. המוח יודע בדיוק היכן הגוף נמצא במרחב לפי הלחץ על הבוהן או מתח השריר בגב, מבלי להזדקק ל"פלס" של האוזן הפנימית (Song et al., 2017).
- בזכות שילוב זה – החלפה של תנועה רציפה בתנועה מקוטעת (ספוטינג), חסימה מוחית של אותות האוזן, וחיזוק החיישנים ברגליים – רקדני בלט מחוסנים כמעט לחלוטין מסחרחורות עבודה, ומחקרים אלו אף משמשים כיום לפיתוח טיפולי פיזיותרפיה חדשניים עבור חולים הסובלים מסחרחורת כרונית.
מחקרים על השפעת בלט על סחרחורות
מחקר חשוב של Hwang ועמיתיו (2019) בדק את השפעת תכנית אימוני בלט על יכולות שיווי המשקל בקרב קשישים עם תלונות על סחרחורות. התוצאות הראו שיפור משמעותי ביכולת לשמור על שיווי המשקל וירידה בתדירות הסחרחורות לאחר 8 שבועות של אימונים. החוקרים הסבירו כי תרגול הבלט תרם לשיפור הקואורדינציה, חיזוק השרירים, והפעלה של מערכות העצבים הקשורות לשיווי המשקל.
בנוסף, מחקר של Song et al. (2017) מצא כי ריקוד בלט משולב בשיקום ווסטיבולרי יכול לשפר משמעותית את היציבות המוטורית ואת תחושת הביטחון בהליכה בקרב מטופלים עם הפרעות שיווי משקל.
מנגנונים פיזיולוגיים לפעולת הבלט במניעת סחרחורות
חיזוק שרירי הליבה והגפיים והקשר למניעת סחרחורת בקרב רקדני בלט
כן, בהחלט. לחיזוק שרירי הליבה (Core) והגפיים יש תפקיד מכריע, פיזיולוגי ונוירולוגי, במניעת סחרחורת אצל רקדני בלט (Koutedakis & Sharp, 2004). בעוד שטכניקת ה"ספוטינג" והשינוי המוחי מפחיתים את האותות השגויים מהאוזן הפנימית, שרירי הליבה והגפיים הם אלו שמספקים למוח את הנתונים החלופיים הדרושים לו כדי למנוע את תחושת איבוד השליטה והסחרור. חיזוק השרירים הללו מונע סחרחורת באמצעות שלושה מנגנונים מרכזיים:
1. שדרוג ה"פרופריוצפציה" (תחושת הגוף העמוקה)
כפי שצוין קודם, מערכת שיווי המשקל מורכבת מטריאדה (אוזן פנימית, ראייה וגוף). כאשר רקדן מסתובב, הוא מדכא באופן אקטיבי את המידע מהאוזן הפנימית כדי לא לחוש ורטיגו. שרירי ליבה וגפיים חזקים ומאומנים מכילים רשת צפופה ורגישה יותר של קולטני תחושה עמוקה (פרופריוצפציה). ככל שהשרירים חזקים ומגיבים מהר יותר, הם מזרימים למוח זרם קבוע, מדויק ואינטנסיבי של נתונים על מיקום הגוף במרחב. מידע חזק וברור זה "מפצה" על היעדר המידע מהאוזן הפנימית ומספק למוח עוגן תחושתי מוצק המונע ערפול או תחושת שיוט.
2. שמירה על "ציר הסיבוב" (Alignment) ומניעת סטייה במוח
סחרחורת נוצרת או מוחמרת כאשר המוח מזהה סתירה בין מערכות התחושה (למשל, כשהגוף נוטה הצידה אך הראייה מנסה להתייצב). שרירי הליבה (בטן עמוקה, גב תחתון, מקרבי ירך) פועלים כחליפת לחץ הידראולית הנועלת את עמוד השדרה והאגן בקו אנכי מושלם אחד. שרירי הגפיים (במיוחד שרירי היציבה התחתונה כמו התאומים, הירך והישבן) מייצבים את הרגל העומדת בנקודה אחת על הרצפה.
כאשר הליבה והרגל חזקות, הרקדן מסתובב סביב ציר קבוע ויציב (אנכי), בדומה לסביבון. אם השרירים הללו חלשים, הגוף יתנדנד ויסטה מהציר (Off-axis) במהלך הסיבוב. סטייה זו מאלצת את נוזל האוזן הפנימית לזוז בזוויות משתנות ולא צפויות, דבר שמפעיל מחדש את מערכת הוורטיגו ויוצר סחרחורת מיידית.
3. יצירת "אנרגיה מייצבת" מודעת (Disengaging)
במחקרים נוירולוגיים שבדקו רקדנים עלה אלמנט קוגניטיבי-שרירי מעניין. רקדנים העידו כי ברגע שהם חשים בתחילתה של תחושת סחרור או שיוט, הם מפעילים באופן יזום ומודע כיווץ חזק של שרירי הבטן והגב ("Pulling up"). פעולה זו משדרת למוח פקודה תפקודית מיידית – מעבר ממצב של תנועה נוזלית ורפויה (המעודדת סחרחורת) למצב של אנרגיה מייצבת וקשיחה. הכיווץ האקטיבי של הליבה מנתק את תשומת הלב של המוח מתחושת הגירוי הסיבובי שבאוזן וממקד אותו בהחזקת הגוף, מה שמפסיק את הסחרחורת בעודה באיבה.
4. הפחתת חרדה ותחושת ביטחון מוגברת
הסחרחורות לעיתים מוחמרות בשל חרדה ופחד מנפילות. תרגול בלט משפר את תחושת הביטחון העצמי והקואורדינציה, וכך מפחית את החרדה הקשורה בסחרחורות (Quiroga Murcia et al., 2010).
יתרונות נוספים של בלט לבריאות הכללית
מעבר להפחתת סחרחורות, תרגול בלט תורם לשיפור איכות החיים בכמה היבטים נוספים: שיפור הגמישות, חיזוק המערכת הקרדיו-וסקולרית, והפחתת כאבים כרוניים (Koutedakis & Sharp, 2004). בנוסף, בלט משפר את הריכוז, המודעות לגוף והקואורדינציה המוטורית.
טיפול כירופרקטי בסחרחורת
סחרחורת יכולה לנבוע מגורמים שונים, ביניהם הפרעות במערכת הווסטיבולרית (מערכת השיווי המשקל שבאוזן הפנימית), בעיות בעמוד השדרה הצווארי, או גורמים נוירולוגיים. טיפול כירופרקטי, המתמקד בשיקום ותפקוד תקין של מערכת השריר-שלד ובעיקר של עמוד השדרה, יכול לסייע רבות במצבים בהם סחרחורת נובעת מחסימות מפרקיות או מתח שרירי באזור הצוואר והגב.
מה כולל הטיפול הכירופרקטי בסחרחורות?
הטיפול הכירופרקטי כולל מניפולציות עדינות של חוליות עמוד השדרה, שחרור רקמות רכות ותרגילים לשיפור היציבה והקואורדינציה. מחקרים הראו כי התאמות ספינליות באזור הצוואר מסייעות בשיפור זרימת הדם והעצבים לאזור המוח והאוזן הפנימית, דבר התורם להפחתת תסמיני הסחרחורות. כמו כן, הטיפול מסייע בהפחתת המתח השרירי שמקשה על מערכת השיווי המשקל לפעול כראוי.
מחקר של Eagle et al. (2016) מצא כי מטופלים שקיבלו טיפול כירופרקטי בשילוב עם שיקום ווסטיבולרי דיווחו על שיפור משמעותי בתדירות ועוצמת הסחרחורות וכן בשיפור היכולת התפקודית היומיומית. יתרה מזאת, טיפול כירופרקטי נחשב לגישה בטוחה יחסית, ללא שימוש בתרופות, עם תופעות לוואי מועטות.
לא לכול הסוגים
חשוב להדגיש כי לא כל סוגי הסחרחורות מגיבים לטיפול כירופרקטי, ויש לבצע אבחון מדויק לפני תחילת הטיפול. סחרחורות הנובעות ממחלות מערכתיות או נוירולוגיות מורכבות דורשות טיפול מותאם ממוקד יותר. לכן, שילוב הטיפול הכירופרקטי עם הערכה רפואית מקצועית הוא המפתח להשגת תוצאות מיטביות.
איך ריקוד בלט מונע סחרחורת: סיכום
בלט מהווה פעילות גופנית יעילה ומדויקת המסייעת בשיפור תפקוד מערכת שיווי המשקל ובהפחתת תחושות סחרור. דרך חיזוק השרירים, שיפור הקואורדינציה ועיבוד המידע המוחי, וכן הפחתת החרדה, תרגול בלט מסייע לשמור על יציבות ולמנוע סחרחורות. מחקרים מדעיים תומכים בשימוש בבלט ככלי טיפולי ומניעתי במצבים של הפרעות שיווי משקל וסחרחורות, במיוחד בקרב אוכלוסיות מבוגרות. טיפול כירופרקטי מהווה אפשרות טיפולית מבטיחה לסחרחורות הנובעות מבעיות שלד-שריר, בעיקר באזור הצוואר, ומשפר את איכות החיים על ידי הפחתת התסמינים ושיקום תפקודי.
References:
Agrawal, Y., Carey, J. P., Della Santina, C. C., Schubert, M. C., & Minor, L. B. (2012). Disorders of balance and vestibular function in US adults: data from the National Health and Nutrition Examination Survey, 2001-2004. Archives of Internal Medicine, 169(10), 938-944.
Bisdorff, A., Von Brevern, M., Lempert, T., & Newman-Toker, D. E. (2009). Classification of vestibular symptoms: towards an international classification of vestibular disorders. Journal of Vestibular Research, 19(1-2), 1-13.
Quiroga Murcia, C., Kreutz, G., Clift, S., & Bongard, S. (2010). Shall we dance? An exploration of the perceived benefits of dancing on well-being. Arts & Health, 2(2), 149-163.
Hwang, S., Kim, S., & Park, H. (2019). Effects of ballet training on balance and motor function in older adults with dizziness: A randomized controlled trial. Geriatrics & Gerontology International, 19(7), 658-664.
Koutedakis, Y., & Sharp, N. C. C. (2004). The fit and healthy dancer. Journal of Dance Medicine & Science, 8(4), 85-88.
Chaibi A, Tuchin PJ. Chiropractic spinal manipulative treatment of cervicogenic dizziness using Gonstead method: a case study. J Chiropr Med. 2011 Sep;10(3):194-8. doi: 10.1016/j.jcm.2011.06.001. Epub 2011 Aug 6. PMID: 22014910; PMCID: PMC3259942.
Strunk, Richard & Hawk, Cheryl. (2009). Effects of chiropractic care on dizziness, neck pain, and balance: a single-group, preexperimental, feasibility study. Journal of Chiropractic Medicine. 8. 156-64. 10.1016/j.jcm.2009.08.002.