סחרחורת לא אצל רקדני בלט! סחרחורת מהווה בעיה קשה הפוגעת באיכות החיים של כרבע מהאוכלוסייה הבוגרת. החוקרים במחקר המסוקר כאן שאלו את עצמם למה לרקדני בלט אין סחרחורת? כדי לענות על השאלה הזאת החוקרים עקבו אחר רקדניות בלט. מסקנתם: יתכן שאפשר להתגבר על סחרחורת באמצעות דיכוי האותות המדווחים עליו שמקורם במוח.
רקדנים ובכלל זה רקדני בלט חשופים לעיתים קרובות לפציעות הנובעות מעומסי יתר וביצע מטלות חוזרניות. עם זאת על פי המחקר הנוכחי ריקוד בלט "מחסן" את העוסקים בו מפני סחרחורות. מתברר שרקדנים שעיסוקם כולל סיבובים (פירואטים) סובלים פחות מסחרחורת בהשוואה ליתר האוכלוסייה. אז למה לרקדני בלט אין סחרחורת? מתברר שהריקוד האינטנסיבי גורם בין היתר לדיכוי המידע הנובע ממרכזי שיווי המשקל במוח. הדבר מודגם באופן ברור אצל רקדני בלט. סחרחורת – לא אצל רקדני בלט.
סחרחורת לא אצל רקדני בלט – רקע
מערכת שיווי המשקל
שיווי המשקל שלנו נסמך על מידע הנשלח אל המוח מחלקי גוף שונים:
- מערכת הראייה
- המערכת הווסטיבולרית באוזן הפנימית
- מידע פרופריוספציה הנשלח מהעור, מפרקים, גידים ושרירים
המידע נקלט:
- בגזע המוח
- מטפס אל המוח הקטן המהווה מרכז שליטה
- ממשיך אל קליפת המוח המהווה את מרכז החשיבה והזיכרון
המידע עובר פענוח ועיבוד ופקודות נשלחות חזרה לחלקי הגוף השונים כדי:
- לשפר את שיווי המשקל
- להשביח את איכות הפעולות שלנו
- לשפר את היציבה
המוח מאפשר לדעת בכול רגע נתון היכן ממוקמים חלקי הגוף השונים והאם הם נמצאים בתנועה או נייחים.
הגורמים לסחרחורת
25% מהאוכלוסייה הבוגרת חשוף לסחרחורת בשלב כזה או אחר של החיים. בקרב חלק מהאנשים הללו סחרחורת היא עניין כרוני. התחושות של סחרחורת וורטיגו עלולות להתפתח ממספר סיבות. ברוב המקרים הגורם לתחושות הללו הוא ליקוי באיבר הווסטיבולרי באוזן התיכונה פנימית. איבר זה מצויד בשלוש צינוריות חצי עגולות מלאות בנוזל, הניצבות זו לזו. תנודות של הראש לכיוונים שונים מניעות את הנוזל בתוך הצינוריות. תנועת הנוזל בתוך הצינוריות מפעילה חיישנים מקומיים שתפקידם לדווח למוח על מיקום ומצב הראש.
לדעת החוקרים שנים של אימונים עשויים לעזור לרקדנים לנטרל אותות מאיברי שיווי המשקל המצויים באוזן התיכונה. חוקרים מצאו שינויים במבנה המוח של רקדני בלט שאולי מסבירים את העובדה שהם סובלים פחות מסחרחורת למרות שהם מבצעים פירואטים. הממצאים הללו עשויים להועיל לשפר את מצבם של חולים הסובלים מסחרחורת כרונית.
למה לרקדני בלט אין סחרחורת – המחקר
במסגרת המחקר שנועד לבדוק את השפעת ריקוד הבלט על תחושת הסחרחורת נבדקו:
- 29 רקדניות
- 20 נשים שעסקו בספורט החתירה והיוו את קבוצת הביקורת.
כול הבנות היו בגילים דומים ובכושר גופני דומה. החוקרים סובבו את המתנדבות על כיסא מסתובב בחדר חשוך שנטרל את חוש הראייה. המתנדבות התבקשו לציין כמה זמן לאחר שהפסיקו לסובב אותן הן המשיכו להרגיש את התחושה הסיבובית. עוד מדדו החוקרים את הרפלקסים העיניים בחיפוש אחר תנועות עיניים בלתי רצוניות. בין היתר בדקו החוקרים את רפלקס האישון בתגובה לאור, התאמה (Accommodation) ועוד. בשלב מאוחר יותר גם בחנו את מוחם של המתנדבים באמצעות סריקת MRI.
ממצאי המחקר
בקרב רקדני בלט גם הרפלקסים העיניים וגם התחושה הסיבובית נמשכה זמן קצר יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת. סריקת MRI הראתה שינויים במוחם של הרקדנים בשני אזורים:
- במוח הקטן במקום שבו מידע מהאיבר הווסטיבולרי מועבד
- בקליפת המוח ששם אנו תופסים את תחושת הסחרחורת
באופן מפתיע האזור במוח הקטן שבו אנו מעבדים מידע שמגיע מהאיבר הווסטיבולרי היה קטן יותר בקרב רקדנים לעומת קבוצת הביקורת. יתכן שזה נובע מכך שרקדנים פיתחו מנגנון אחר שעוקף את המערכת הווסטיבולרית. בעוד שבקרב רוב בני האדם לתחושה הסיבובית והמסחררת נלווים גם רפלקסים עיניים המופעלים על ידי אותות מהאיבר הווסטיבולרי הרי שבקרב רקדנים שתי התופעות הללו היו נפרדות. התחושה הסיבובית הייתה נפרדת מהרפלקסים שגרמו לתזוזה בלתי רצונית של העיניים.
מסקנות החוקרים
נראה שרקדני בלט אימנו את עצמם לא להיכנס למצב של סחרחורת. לאחר שנות אימון רבות:
- דיכוי האותות היוצאים מהאזור הווסטיבולרי
- הקטנת האזור בקליפת המוח שאמור לתפוס את תחושת הסחרחורת
להערכת החוקרים יתכן שהמידע הזה עשוי להועיל בטיפול בחולים הסובלים מסחרחורת כרונית. לאור העובדה שלא תמיד התחושות הסיבוביות מופיעות יחדיו עם רפלקסים עיניים אין להסתפק רק בבדיקה של הרפלקסים העיניים.
Cerebral Cortex, Volume 25, Issue 2, 1 February 2015, Pages 554–562
