מה גורם להתפתחות תסמונת התעלה האולנרית? גורמים אפשריים להתפתחות תסמונת התעלה האולנרית (תעלת הגומד) כוללים פציעות ומחלות שונות בשורש כף היד. בין הגורמים נמנה ציסטה מקומית ופציעות הנגרמות בשל עומסים חוזרניים על התעלה או חבלה מקומית. עצב הגומד (Ulnar) הוא אחד משלושת העצבים העיקריים בגפה העליונה. השניים הנוספים כוללים את עצב התווך (Median) ועצב החישור (Radial). עצב הגומד נפגע לעיתים במיקומו בתעלה ע"ש גויון (Guyon's canal) או בתעלת הגומד המצויה בשורש כף היד.
פגיעה בעצב הגומד בתוך התעלה תגרום להתפתחות תסמונת תעלת הגומד. תסמונת זאת נקראת גם תסמונת התעלה ע"ש גויון ( Guyon's canal syndrome). השכיחות המדויקת של הפרעה בריאותית זאת אינה ידועה. ציסטה מקומית מהווה גורם מרכזי להתפתחותה. נשים חשופות להתפתחות הפרעה זאת יותר מגברים. אבחון מדויק וטיפול מהיר עשויים למנוע נזקים כרוניים וכאבים בידיים.
מה גורם להתפתחות תסמונת התעלה האולנרית – רקע
תסמונת התעלה האולנרית (Ulnar Tunnel Syndrome, Guyon's Canal Syndrome) היא תסמונת לכידה נוירולוגית נדירה יחסית, הנגרמת מלחץ או פגיעה בעצב הגומד (ulnar nerve) בשורש כף היד. עצב הגומד הוא אחד משלושת העצבים המרכזיים של הגפה העליונה (לצד עצב החישור ועצב התווך), ומסלולו האנטומי הייחודי חושף אותו לנזקים טראומטיים, עומסים חוזרניים, שינויים ניווניים ומחלות מקומיות (Aleksenko & Varacallo, 2023).
רקע אנטומי – מהי תעלת גויון?
תעלת גויון (Guyon’s Canal) היא תעלה צרה הממוקמת בצד האולנרי (המדיאלי) של שורש כף היד. גבולותיה:
- גג – רצועה ולרית (Volar carpal ligament)
- רצפה – רצועה רוחבית של כף היד (Transverse carpal ligament)
- קיר לטראלי – זיז עצם האנקול (Hook of hamate)
- קיר מדיאלי – עצם העדשה (Pisiform) ורקמה רכה (Abductor digiti minimi)
- עצב הגומד חוצה את התעלה עם עורק הגומד וורידים נלווים. עובדה זו הופכת את האזור לרגיש לכל שינוי בנפח, דלקת, או טראומה (Aleksenko & Varacallo, 2023).
שכיחות, מגדר ומי בסיכון?
השכיחות האמיתית אינה ברורה, אך ידוע שמדובר בנוירופתיה השנייה בשכיחותה בגפה העליונה (אחרי תסמונת התעלה הקרפלית). מחקרים מראים שנשים מצויות בסיכון מעט גבוה יותר, כנראה בשל שוני אנטומי וחשיפה תעסוקתית (Lewańska & Walusiak-Skorupa, 2017). תסמונת זו עשויה להופיע בגילאים שונים, אך היא שכיחה בעיקר אצל מבוגרים צעירים ופעילים גופנית.
הגורמים המרכזיים להתפתחות תסמונת התעלה האולנרית
ציסטות וגנגליונים
ציסטות גנגליוניות (Ganglion cysts) הן הגורם השכיח ביותר להתפתחות לחץ על עצב הגומד בתעלת גויון, ומזוהות ב-30-40% מהמקרים. גנגליון בשורש כף היד לוחץ על העצב או העורק, ויוצר תסמינים תחושתיים ומוטוריים (Quang et al., 2022; Nobuta et al., 2021).
עומסים חוזרניים ופעילות מקצועית/ספורטיבית
לחץ חיצוני חוזר על שורש כף היד – למשל בעת רכיבת אופניים ("Handlebar palsy"), הקלדה ממושכת, שימוש בכלי עבודה, ציור, הרמת משקולות – מעלה משמעותית את הסיכון. מאמר סקירה מראה כי שכיחות התסמונת עולה במיוחד בקרב רוכבי אופניים, ציירים, וטכנאים (Chun-Wei Li et al., 2023).
חבלות מקומיות/שברים
חבלות ישירות, נפילות, פציעות ספורט, שברים בעצמות שורש כף היד (במיוחד זיז האנקול, עצם העדשה), או קרעים ברקמות הרכות – כולם עלולים לגרום להיצרות התעלה ולדחיסת העצב (Afonso et al., 2021).
מחלות דלקתיות, גידולים ומפרצות
דלקת פרקים ניוונית, גידול שומני, גידולים סרטניים, מפרצת (Aneurysm), פקקת עורקית (Hypothenar Hammer Syndrome) – כל אלה עלולים לפגוע במרכיבי התעלה ולגרום ללחץ על העצב (HIROOKA et al., 1997; Quang et al., 2022).
ליקויים אנטומיים מולדים/נרכשים
תעלה צרה מלידה, עודף רקמה שומנית, מבנה לא תקין של השריר מצדיד הזרת או של כלי הדם, כל אלה מהווים גורמי סיכון מובנים (Aleksenko & Varacallo, 2023).
אבחון ואבחנה מבדלת
האבחון מבוסס על תיאור קליני, בדיקה נוירולוגית, בדיקות הולכה עצבית (NCS), ולעיתים הדמיה (US, MRI). יש להבדיל בין:
- לכידה של העצב בתעלה הקוביטלית במרפק (Cubital tunnel syndrome)
- נוירופתיה צווארית
- תסמונת התעלה הקרפלית (Nobuta et al., 2021; Kakako et al., 2014)
סימנים ותסמינים אופייניים
נזק לעצב הגומד בתעלת גויון יכול להוביל לסימפטומים תחושתיים (נימול, שריפה, כאב), סימנים מוטוריים (חולשת שרירים קטנים, קושי בהפרדת אצבעות, אחיזה ירודה), ולעיתים אטרופיה שרירית ועיוות אצבעות ("Ulnar Claw"). הופעת התסמינים תלויה במיקום ומידת הלחץ על העצב (Nobuta et al., 2021; Karvelas & Walker, 2019).
גורמי סיכון נוספים
- ענפי ספורט הכרוכים בעומסים חוזרניים על כף היד
- מקצועות המחייבים עבודה מאומצת של כפות הידיים
- נשים בסיכון גבוה יותר
- ליקויים אנטומיים מולדים או נרכשים
- עבודה עם כלים רוטטים, נגינה, הרמת משאות ועוד (Lewańska & Walusiak-Skorupa, 2017).
דגשים בטיפול ומניעה
זיהוי מוקדם של התסמונת, טיפול בציסטה או בגנגליון, הימנעות מעומסים חוזרניים, התאמת עמדת עבודה, שימוש ברפידות לתמיכת שורש כף היד, חיזוק גפה עליונה, ושיקום פיזיותרפי – כולם עשויים להפחית את הסיכון לפגיעה נוירולוגית כרונית (Nobuta et al., 2021; Chun-Wei Li et al., 2023). במקרים קשים – טיפול ניתוחי לשחרור הלחץ עשוי להידרש.
טיפול מנואלי כירופרקטי בתסמונת התעלה האולנארית
תסמונת התעלה האולנארית היא מצב שבו נגרמת לחץ או דחיסה של עצב האולנארי באזור המרפק, בעיקר בתעלה האולנארית. מצב זה עלול לגרום לכאבים, נימול, חולשה והפרעות תפקודיות ביד ובאצבעות, בעיקר באצבעות הקטנות והטבעת. טיפול יעיל במצב זה חשוב על מנת למנוע נזק עצבי קבוע ולשפר את איכות החיים. הטיפול המנואלי הכירופרקטי מהווה גישה שמרנית חשובה לטיפול בתסמונת זו, ובמקרים רבים מסייע בהפחתת הלחץ על עצב האולנארי ובהקלת התסמינים. הטיפול כולל הערכה ביומכנית מקיפה של המרפק, האמה והכתף, וזיהוי נקודות לחץ, הגבלות תנועה וחוסר יציבות שעשויים להחמיר את מצב העצבים.
כירופרקטים משתמשים במגוון טכניקות מנואליות כגון מניפולציה עדינה של מפרק המרפק, שחרור רצועות, עיסוי רקמות רכות, וטיפולים להרחבת התעלה האולנארית. טיפולים אלו נועדו לשפר את טווח התנועה, להפחית דלקת מקומית ולשחרר לחצים על העצבים והגידים באזור. מחקרים מצביעים על כך שטיפול מנואלי משולב עם תרגילים לשיקום שרירים ויציבה יכול לשפר משמעותית את התפקוד ולהפחית כאב בתסמונת התעלה האולנארית. חשוב שהטיפול יתבצע על ידי מומחה מוסמך, לאחר אבחון מדויק, בכדי להימנע מפגיעה נוספת ולהתאים את הטיפול לצרכים הספציפיים של המטופל.
References:
Kakako E, et al. Nerve conduction study of Guyon canal syndrome. Japanese Journal of Medical Technology, 2014, 63(1):41-47.
Karvelas, K. R., & Walker, F. O. (2019). Clinical and Ultrasonographic Features of Distal Ulnar Neuropathy: A Review. Frontiers in Neurology, 10, 1264.
