תסמונת התעלה הרדיאלית או מרפק טניס? איך מבדילים בין השתיים?

תסמונת התעלה הרדיאלית או מרפק טניס? איך מבדילים בין השתיים? תסמונת התעלה הרדיאלית במרפק נגרמת בגלל לחץ על העצב הרדיאלי (Radial) במהלך מסלולו באזור הזה. לחץ על עצב החישור במרפק מוביל להתפתחות מגוון של סימנים והתסמינים הכוללים בין היתר כאב בחלק החיצוני של המרפק, מעט מתחת לקו המפרק. חשוב לציין שקיים דמיון בין הכאבים הנגרמים בגלל תסמונת התעלה הרדיאלית במרפק לבין מרפק טניס. הדמיון הזה הוא הרבה פעמים מקור לאבחון שגוי. התוצאה היא שהאנשים המתלוננים על כאבים בחלק החיצוני של המרפק הנובעים מתסמונת התעלה הרדיאלית יוצאים ממשרדו של הרופא עם אבחון של מרפק טניס.

לא ברור כמה חולים הסובלים מכאבים במרפק בגלל תסמונת התעלה הרדיאלית מאובחנים באופן שגוי. אך אין ספק שחולים לא מקבלים את הטיפול המתאים ולכן גם לא יעיל. במאמר זה נפרט אודות תסמונת התעלה הרדיאלית במרפק. עוד נפרט על האופן שבו ניתן לאבחן את התסמונת כדי לאפשר טיפול נכון בבעיה.

תסמונת התעלה הרדיאלית או מרפק טניס? איך מבדילים בין השתיים? – רקע

כאבים בצד החיצוני של המרפק הם תלונה שכיחה אצל מתאמנים, עובדי מחשב, נגרים, טכנאים, מטפלים, ספורטאי מחבט, מוזיקאים ואנשים שמבצעים אחיזה חוזרת או סיבוב חוזר של האמה. שתי אבחנות שמופיעות באותו אזור ולעיתים מתבלבלות זו עם זו הן מרפק טניס, או lateral elbow tendinopathy, ותסמונת התעלה הרדיאלית, radial tunnel syndrome. שתיהן יכולות לגרום לכאב בצד החיצוני של המרפק ובחלק העליון של האמה, אך מקור הכאב שונה: במרפק טניס המקור העיקרי הוא גידי פושטי שורש כף היד, ובתסמונת התעלה הרדיאלית מדובר בגירוי או לכידה של העצב הרדיאלי, בעיקר הענף העמוק או posterior interosseous nerve באזור האמה.

האבחנה המדויקת חשובה משום שטיפול שמתאים לגיד אינו תמיד מתאים לעצב. תרגילי חיזוק אגרסיביים מדי יכולים להחמיר כאב עצבי, בעוד שטיפול שמתמקד רק בשחרור עצב עלול לפספס טנדינופתיה בגיד המשותף של פושטי שורש כף היד. בנוסף, שתי הבעיות יכולות להופיע יחד, ולכן מטופל עם “מרפק טניס שלא עובר” עשוי למעשה לסבול גם ממעורבות של העצב הרדיאלי (Moradi, 2015; Lucado, 2022).

מה זה מרפק טניס?

מרפק טניס הוא שם עממי לטנדינופתיה בצד החיצוני של המרפק. המונח הישן “lateral epicondylitis” מרמז על דלקת, אך כיום מקובל יותר להשתמש במונח lateral elbow tendinopathy או lateral epicondylalgia, משום שבמקרים כרוניים מדובר לא רק בדלקת אלא בשינוי עומסי־ניווני בגיד, רגישות כאב, ירידה בכוח אחיזה ולעיתים שינוי בשליטה השרירית.

הגיד המעורב ביותר הוא בדרך כלל הגיד של extensor carpi radialis brevis, ולעיתים גם גידים נוספים של פושטי שורש כף היד והאצבעות. הכאב ממוקם לרוב על או סמוך לעצם הבולטת בצד החיצוני של המרפק, lateral epicondyle, ומוחמר באחיזה, הרמה, פתיחת צנצנת, עבודה עם עכבר, לחיצת יד, הרמת קומקום, שימוש במברג, תרגילי משקולות או משחקי מחבט.

מהי תסמונת התעלה הרדיאלית?

תסמונת התעלה הרדיאלית היא כאב הנובע מלחץ או גירוי של העצב הרדיאלי באזור התעלה הרדיאלית, המשתרעת בערך מאזור ראש הרדיוס ועד לקצה הדיסטלי של שריר הסופינטור. העצב הרדיאלי מתפצל באזור המרפק לענף תחושתי שטחי ולענף עמוק יותר, posterior interosseous nerve, שעובר בין מבנים שעלולים ללחוץ עליו. נקודות לחץ אפשריות כוללות סיבים של ECRB, כלי דם באזור leash of Henry, קצה פיברוטי של supinator שנקרא arcade of Frohse, ורקמות נוספות סביב המרפק (Xiao, 2019).

בתסמונת התעלה הרדיאלית הכאב ממוקם בדרך כלל מעט נמוך יותר ממרפק טניס – לרוב 3 – 5 ס”מ מתחת לאפיקונדיל החיצוני, באזור השרירים בחלק העליון־חיצוני של האמה. הכאב יכול להיות עמוק, שורף או עמום, ולעיתים מקרין לאורך גב האמה. בניגוד לתסמונת posterior interosseous nerve palsy, בתסמונת התעלה הרדיאלית לא אמורה להיות חולשה מוטורית אמיתית וברורה של פושטי האצבעות; אם קיימת חולשה מתקדמת, צריך לחשוב על פגיעה עצבית משמעותית יותר.

למה כל כך קל להתבלבל בין שתי האבחנות?

הבלבול נובע מקרבה אנטומית ותפקודית. הגיד של מרפק טניס והעצב הרדיאלי נמצאים באותו אזור כללי. שניהם מגיבים לעומסים דומים: אחיזה, יישור שורש כף היד, סיבוב האמה, שימוש בכלים, הקלדה ואימון כוח. בנוסף, מבחנים מסוימים, כמו כאב ביישור אצבע אמצעית נגד התנגדות, יכולים להיות חיוביים בשני המצבים, ולכן אי אפשר להסתמך על מבחן יחיד.

תסמונת התעלה הרדיאלית גם פחות שכיחה ופחות מוכרת ממרפק טניס. לכן מטופלים רבים מקבלים אבחנה של מרפק טניס באופן אוטומטי, במיוחד כאשר הכאב ממוקם בצד החיצוני של המרפק. סקירות על radial tunnel syndrome מדגישות שהאבחנה היא בעיקר קלינית, ושבדיקות עזר כמו EMG או הדמיה עלולות להיות תקינות, בעיקר כאשר מדובר בכאב ללא חסר מוטורי ברור (Moradi, 2015; Engin, 2023).

ההבדל המרכזי: גיד מול עצב

סימנים שמכוונים למרפק טניס

מרפק טניס אופייני כאשר הכאב ממוקד ממש על העצם החיצונית של המרפק או מעט קדמית־דיסטלית אליה, ומוחמר כאשר מפעילים את פושטי שורש כף היד. המטופל מתאר כאב בהרמת חפצים כשהמרפק ישר וכף היד פונה מטה, פתיחת בקבוק, לחיצת יד, הרמת מחבת, הקלדה ממושכת או שימוש בעכבר. לעיתים כאב האחיזה הוא הסימפטום המרכזי.

בבדיקה, כאב יכול להופיע במבחן Cozen, שבו המטופל מיישר את שורש כף היד נגד התנגדות; במבחן Mill, שבו מבצעים מתיחה לפושטי שורש כף היד; ובבדיקת כאב באחיזה. הנחיות קליניות עדכניות לכאב מרפק חיצוני ממליצות למדוד כאב, כוח אחיזה ללא כאב, תפקוד וגירויים תנועתיים כדי להעריך חומרה ולהתאים טיפול (Lucado, 2022).

סימנים שמכוונים לתסמונת התעלה הרדיאלית

תסמונת התעלה הרדיאלית אופיינית כאשר הכאב עמוק יותר וממוקם באמה החיצונית העליונה, מעט מתחת לאזור שבו מצפים למצוא מרפק טניס. המטופל עשוי לתאר כאב שורף, עמום או “כאב עצבי” שמתגבר בעבודה עם מברג, סיבוב מפתח, שימוש בכלים, אימון משקולות, אחיזה ממושכת או פעולות חוזרות של סופינציה ופרונציה.

בבדיקה, רגישות במישוש נמצאת לרוב באזור התעלה הרדיאלית ולא בדיוק על האפיקונדיל החיצוני. כאב עשוי להופיע בסופינציה נגד התנגדות, ביישור אצבע אמצעית נגד התנגדות, ובבדיקות שמותחות את העצב הרדיאלי. חשוב לבדוק שאין חולשה אמיתית של פשיטת האצבעות או שורש כף היד. חולשה כזו מכוונת יותר ל־posterior interosseous nerve syndrome מאשר לתסמונת התעלה הרדיאלית בלבד.

בדיקה קלינית: איך בודקים בצורה מסודרת?

בדיקה טובה מתחילה בשאלה איפה בדיוק הכאב. במרפק טניס, לחיצה ישירה על האפיקונדיל החיצוני או על מוצא הגיד המשותף משחזרת את הכאב. בתסמונת התעלה הרדיאלית, הלחיצה הכואבת יותר תהיה לרוב דיסטלית יותר, על מסלול העצב, בין brachioradialis לבין פושטי שורש כף היד.

לאחר מכן בודקים תנועות עומס. יישור שורש כף היד נגד התנגדות מכוון לגיד; סופינציה נגד התנגדות ויישור אצבע אמצעית יכולים להעמיס גם על התעלה הרדיאלית. יש לבדוק גם צוואר, כתף, שורש כף יד, תחושה, רפלקסים וכוח. הסיבה היא שכאב בצד החיצוני של המרפק יכול להגיע גם מרדיקולופתיה צווארית, לכידת עצב אחרת, כאב מיופציאלי, פגיעה תוך־מפרקית או כאב מוקרן.

טבלת בדיקות קליניות להשוואה

האם בדיקות EMG עוזרות?

במרפק טניס אין צורך שגרתי ב־EMG, משום שמדובר בעיקר בבעיה גידית. בתסמונת התעלה הרדיאלית, EMG ובדיקות הולכה עצבית עשויות להיות תקינות, משום שהבעיה יכולה להיות כאב עצבי דינמי ללא פגיעה משמעותית במיאלין או באקסון. עם זאת, הבדיקות חשובות כאשר יש חולשה, חשד ל־posterior interosseous nerve syndrome, רדיקולופתיה צווארית, פלקסופתיה, נוירופתיה כללית או תמונה שאינה ברורה.

במילים אחרות, EMG תקין אינו שולל לחלוטין תסמונת התעלה הרדיאלית, אבל EMG לא תקין יכול לשנות את האבחנה ואת רמת הדחיפות. לכן ההחלטה על בדיקה נעשית לפי הסימנים הקליניים ולא רק לפי שם האבחנה.

הדמיה: אולטרסאונד ו־MRI

אולטרסאונד יכול לעזור בשתי האבחנות. במרפק טניס ניתן לראות עיבוי, שינוי אקוגניות, קרעים חלקיים או שינויים בגיד המשותף של פושטי שורש כף היד. בתסמונת התעלה הרדיאלית ניתן לעיתים לראות הגדלה או שינוי בעצב, גנגליון, כלי דם, רקמה לוחצת או שינוי דינמי בתנועת העצב. סקירה על אולטרסאונד בנוירופתיות רדיאליות במרפק מתארת את יתרונו בזיהוי מבנים סביב העצב ובאיתור גורמים ללכידה, במיוחד כאשר בדיקות הולכה אינן מספקות את כל התמונה (Xiao, 2019).

MRI נשקל כאשר יש כאב עקשני, חשד לקרע גיד משמעותי, בעיה תוך־מפרקית, גוש, ציסטה, דלקת, פגיעה עצבית עמוקה או תכנון ניתוח. ברוב המקרים הראשוניים אין צורך להתחיל מ־MRI, אלא אם יש דגלים אדומים או כישלון טיפול מתאים.

אבחנה מבדלת נוספת לכאב בצד החיצוני של המרפק

האם שתי הבעיות יכולות להופיע יחד?

כן. זהו אחד המסרים החשובים ביותר. עומס חוזר על פושטי שורש כף היד יכול לגרום גם לטנדינופתיה וגם לגירוי סביב העצב הרדיאלי. בנוסף, כאב ממושך בגיד יכול לשנות תנועה, להגביר מתח שרירי וליצור רגישות סביב התעלה הרדיאלית. לכן מטופל יכול להציג כאב נקודתי באפיקונדיל יחד עם כאב עמוק יותר באמה.

כאשר הטיפול במרפק טניס אינו מצליח, כדאי לבדוק מחדש את האבחנה. לא כל כישלון טיפול אומר שהטיפול היה “חלש”; לפעמים האבחנה הייתה חלקית. יש לבדוק האם קיימת רגישות עצבית, כאב בצוואר, שינוי עומסים, טכניקה לקויה בעבודה או באימון, או פגיעה נוספת במרפק.

דגלים אדומים: מתי צריך בדיקה מהירה?

כאב בצד החיצוני של המרפק הוא לרוב לא מצב מסוכן, אך יש מצבים שמחייבים בירור. חולשה מתקדמת ביישור שורש כף היד או האצבעות, נפילת כף יד, ירידה בתחושה, כאב לאחר חבלה משמעותית, נפיחות חריגה, אודם וחום, חום גוף, כאב לילה שאינו משתנה, גוש, ירידה במשקל או כאב שמתפשט במהירות – כל אלה אינם מתאימים לאבחנה פשוטה של מרפק טניס בלבד.

טיפול במרפק טניס

הטיפול במרפק טניס מתחיל לרוב בגישה שמרנית: חינוך, שינוי עומסים, תרגילי חיזוק הדרגתיים, שיפור כוח אחיזה, התאמת עבודה, טיפול ידני, ולעיתים שימוש זמני ברצועת counterforce או סד שורש כף יד. מחקרים וסקירות מצביעים על כך שתרגול, במיוחד תוכניות חיזוק הדרגתיות לפושטי שורש כף היד, הוא מרכיב מרכזי בטיפול, אף שההשפעה משתנה בין מטופלים (Karanasios, 2021; Chen, 2021).

התרגול יכול לכלול איזומטרי בשלב כאב גבוה, חיזוק אקסצנטרי וקונצנטרי בהמשך, חיזוק אחיזה, חיזוק כתף ושכמה, וחזרה הדרגתית לעבודה או ספורט. המטרה אינה להימנע מאחיזה לנצח, אלא לבנות מחדש סבולת גידית כך שהמרפק יוכל לעמוד בעומסים.

טיפול בתסמונת התעלה הרדיאלית

בטיפול בתסמונת התעלה הרדיאלית המטרה היא להפחית לחץ וגירוי על העצב. בשלב ראשון מפחיתים פעולות שמחמירות: סופינציה חוזרת, שימוש ממושך במברג, אחיזה חזקה עם מרפק ישר, אימון כבד לפושטי שורש כף היד או תנועות חוזרות של אמה. ניתן לשקול סד זמני, התאמות עבודה, טיפול ברקמות רכות, מוביליזציה עדינה, תרגילי החלקת עצב רדיאלי וחיזוק מדורג.

הטיפול צריך להיות זהיר יותר מאשר בטנדינופתיה טהורה. אם תרגיל גורם לשריפה, זרמים או כאב עצבי שנמשך אחרי האימון, יש להפחית מינון. במקרים עקשניים ניתן לשקול הזרקה מונחית, חסם אבחנתי או הערכת כירורג כף יד. טיפול ניתוחי שמור לרוב למקרים שנמשכים למרות טיפול שמרני מתאים או כאשר קיימת עדות ללכידה משמעותית (Engin, 2023).

זריקות: סטרואידים, PRP וחסמים אבחנתיים

במרפק טניס, זריקות סטרואידים יכולות לתת הקלה קצרה־טווח, אך מחקרים הראו תוצאות פחות טובות בטווח הארוך ושיעורי הישנות גבוהים יותר בהשוואה לגישות שמרניות אחרות בחלק מהמחקרים (Coombes, 2010). לכן כיום נוטים להשתמש בהן בזהירות ולא כפתרון אוטומטי. PRP וטיפולים ביולוגיים אחרים נחקרו, אך התוצאות משתנות וההחלטה צריכה להיות אישית.

בתסמונת התעלה הרדיאלית, הזרקה מקומית או חסם עצבי יכולים לשמש לעיתים גם ככלי אבחנתי: אם הזרקה באזור התעלה הרדיאלית מפחיתה משמעותית את הכאב, הדבר תומך במעורבות עצבית מקומית. עם זאת, הזרקות צריכות להתבצע על ידי איש מקצוע מוסמך, לעיתים תחת אולטרסאונד, לאחר שנשללו אבחנות אחרות.

כירופרקטיקה: איך היא יכולה לעזור?

כירופרקטיקה יכולה להועיל כאשר כאב מרפק חיצוני קשור למערכת השריר־שלד, עומס חוזר, מגבלה בתנועת צוואר־כתף־מרפק־שורש כף יד, כאב עצבי מכני או דפוסי עבודה ואימון שממשיכים להעמיס על האזור. כירופרקט מוסמך יכול לבדוק את כל השרשרת התפקודית: צוואר, גב עליון, כתף, מרפק, אמה, שורש כף יד וכף יד. הסיבה היא שהמרפק אינו עובד לבד; כוח אחיזה, תנוחת כתף, תנועתיות צוואר ומנח שורש כף היד משפיעים על העומס המקומי.

טיפול כירופרקטי עשוי לכלול מוביליזציה של מרפק ושורש כף יד, טיפול ברקמות רכות סביב פושטי שורש כף היד והסופינטור, טכניקות נוירודינמיות לעצב הרדיאלי, טיפול בגב עליון ובצוואר כאשר הם רלוונטיים, תרגילי חיזוק הדרגתיים, התאמת עומסים והדרכה ארגונומית. בהנחיות לכאב מרפק חיצוני יש תמיכה לשימוש במוביליזציות מפרקיות להפחתת כאב ולשיפור כוח אחיזה ללא כאב, כחלק מתוכנית טיפול רחבה (Lucado, 2022).

כירופרקטיקה במרפק טניס לעומת תעלה רדיאלית

תרגילים למרפק טניס

במרפק טניס, התרגול צריך להיות הדרגתי. בשלב ראשון ניתן להשתמש בכיווצים איזומטריים של פושטי שורש כף היד כדי להפחית כאב ולשמור על כוח. בהמשך מוסיפים תרגילי חיזוק איטיים עם משקל קל, תרגול אקסצנטרי וקונצנטרי, חיזוק אחיזה, וחיזוק כתף ושכמה. כאשר הכאב יורד, מחזירים פעולות ספציפיות כמו עבודה עם כלים, טניס, אימון כוח או הקלדה ממושכת.

כלל שימושי הוא כאב נסבל בזמן תרגול שאינו מחמיר משמעותית לאחר מכן. אם הכאב עולה מסט לסט או נמשך יותר מ־24 – 48 שעות בצורה ברורה, העומס גבוה מדי. תרגול יעיל אינו חייב להיות כואב מאוד.

תרגילים לתסמונת התעלה הרדיאלית

בתסמונת התעלה הרדיאלית מתחילים בתרגילים עדינים יותר. תרגילי החלקת עצב רדיאלי צריכים להיות קלים, ללא מתיחה חזקה וללא החמרת זרמים או שריפה. בנוסף, ניתן לשלב תנועתיות מרפק, שורש כף יד ואמה, חיזוק קל של כתף ושכמה, ובהמשך חיזוק מדורג של האמה.

כאשר יש מרכיב עצבי, “להרגיש מתיחה חזקה” אינו סימן טוב בהכרח. עצבים מגיבים טוב יותר לתנועה מחזורית עדינה מאשר למתיחה ממושכת ואגרסיבית. אם התרגיל משחזר כאב עמוק לאורך האמה, יש להפחית טווח, מספר חזרות או תדירות.

התאמות ארגונומיות בעבודה ובספורט

התאמה ארגונומית חשובה בשתי האבחנות. בעבודה מול מחשב כדאי לבדוק גובה כיסא, מנח האמה, גודל עכבר, עוצמת אחיזה בעכבר, מיקום מקלדת ותדירות הפסקות. אצל עובדים עם כלים חשוב לבדוק עובי ידית, משקל כלי, רטט, משך עבודה רציפה והאפשרות להחליף ידיים או לשנות משימה.

בספורט חשוב לבדוק טכניקה, עומס אימון, משקל מחבט, עובי גריפ, תדירות אימונים, תרגילי משיכה והרמה, והאם הכאב התחיל לאחר שינוי חד. חזרה לספורט צריכה להיות מדורגת, ולא להתבסס רק על היעלמות כאב במנוחה.

מתי שוקלים ניתוח?

במרפק טניס ניתוח נשקל רק במיעוט המקרים, בדרך כלל לאחר חודשים רבים של טיפול שמרני מתאים ללא שיפור משמעותי, וכאשר יש התאמה בין התסמינים, הבדיקה והדמיה. בתסמונת התעלה הרדיאלית ניתוח לשחרור העצב נשקל כאשר הכאב עקשני, פוגע בתפקוד, אינו מגיב לטיפול שמרני, ויש תמיכה קלינית או הדמייתית ללכידה.

חשוב לדעת שהתוצאות הניתוחיות בתסמונת התעלה הרדיאלית פחות חד־משמעיות מאשר בכמה לכידות עצביות אחרות, ולכן החלטה ניתוחית דורשת אבחון קפדני. אם קיימים גם מרפק טניס וגם תסמונת התעלה הרדיאלית, יש להחליט מהו מקור הכאב העיקרי, או האם צריך טיפול משולב.

תוכנית חזרה לתפקוד

חזרה לתפקוד מתחילה בהפחתת כאב ולא בהפסקת שימוש מוחלט ביד. בשלב הראשון מורידים עומסים מעוררי כאב: פחות אחיזה חזקה, פחות סיבוב אמה חוזר, פחות תרגילים שמגרים כאב. בשלב השני מחזירים תנועה קלה, תרגילי כוח עדינים או תרגילי עצב לפי האבחנה. בשלב השלישי מוסיפים עומס תפקודי: נשיאה, עבודה, ספורט או אימון כוח.

איך יודעים שהטיפול מצליח?

הצלחה אינה רק ירידה בכאב במנוחה. יש למדוד יכולת אחיזה, כאב בהרמת חפץ, משך עבודה מול מחשב, יכולת לבצע אימון, כאב לאחר פעילות וטווח תנועה. במרפק טניס, מדד חשוב הוא pain-free grip strength. בתסמונת התעלה הרדיאלית, חשוב לעקוב אחרי כאב עמוק באמה, תחושת שריפה, רגישות לאורך העצב והיכולת לבצע סיבוב אמה ואחיזה ללא החמרה.

אם לאחר 6 – 8 שבועות של טיפול מותאם אין שיפור כלל, כדאי לבדוק מחדש את האבחנה. ייתכן שיש מעורבות צווארית, בעיה תוך־מפרקית, שילוב גיד־עצב, או עומס יומיומי שלא השתנה.

סיכום: איך מבדילים בין תסמונת התעלה הרדיאלית למרפק טניס?

ההבדל המרכזי הוא מקור הכאב: מרפק טניס הוא בעיקר בעיה גידית באזור מוצא פושטי שורש כף היד, בעוד שתסמונת התעלה הרדיאלית היא כאב עצבי באזור העצב הרדיאלי באמה העליונה. מרפק טניס יכאב יותר בנקודה על האפיקונדיל החיצוני ויוחמר בעומס גידי; תסמונת התעלה הרדיאלית תכאב יותר 3 – 5 ס”מ מתחת לאפיקונדיל ותוחמר בתנועות שמעמיסות על העצב והסופינטור.

הבדלה נכונה דורשת בדיקה קלינית מלאה, ולא מבחן יחיד. כירופרקטיקה יכולה להשתלב בטיפול ובמניעה כאשר היא מבוססת אבחנה, כוללת בדיקה של כל השרשרת התפקודית ומשלבת טיפול ידני, תרגילים, נוירודינמיקה, ארגונומיה וניהול עומסים. במקרים של חולשה אמיתית, נימול מתקדם, חבלה, נפיחות חריגה או כאב עקשני, חשוב לפנות להמשך בירור רפואי. 

References:

Balcerzak, A. A., Ruzik, K., Tubbs, R. S., Konschake, M., Podgórski, M., Borowski, A., Drobniewski, M., & Olewnik, Ł. (2022). How to differentiate pronator syndrome from carpal tunnel syndrome: A comprehensive clinical comparison. Diagnostics, 12(10), 2433. https://doi.org/10.3390/diagnostics12102433

Chen, Z., & Baker, N. A. (2021). Effectiveness of eccentric strengthening in the treatment of lateral elbow tendinopathy: A systematic review with meta-analysis. Journal of Hand Therapy, 34(1), 18-28. https://doi.org/10.1016/j.jht.2020.02.002

Coombes, B. K., Bisset, L., & Vicenzino, B. (2010). Efficacy and safety of corticosteroid injections and other injections for management of tendinopathy: A systematic review of randomised controlled trials. The Lancet, 376(9754), 1751-1767. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(10)61160-9

Day, J. M., Lucado, A. M., Uhl, T. L., & others. (2019). A comprehensive rehabilitation program for treating lateral elbow tendinopathy. International Journal of Sports Physical Therapy, 14(5), 818-829.

Engin, M. Ç., Demirel, M., Kahraman, A., & Ayık, Ö. (2023). Orthopedic management of radial tunnel syndrome: A diagnostic and treatment dilemma. The Eurasian Journal of Medicine, 55(1), 59-63. https://doi.org/10.5152/eurasianjmed.2023.22274

Karanasios, S., Korakakis, V., Whiteley, R., Vasilogeorgis, I., Woodbridge, S., & Gioftsos, G. (2021). Exercise interventions in lateral elbow tendinopathy have better outcomes than passive interventions, but the effects are small: A systematic review and meta-analysis of 2123 subjects in 30 trials. British Journal of Sports Medicine, 55(9), 477-485. https://doi.org/10.1136/bjsports-2020-102525

Lowdon, H., Chong, H. H., Dhingra, M., Gomaa, A. R., Teece, L., Booth, S., Watts, A. C., & Singh, H. P. (2024). Comparison of interventions for lateral elbow tendinopathy: A systematic review and network meta-analysis for Patient-Rated Tennis Elbow Evaluation pain outcome. Journal of Hand Surgery, 49(7), 639-648. https://doi.org/10.1016/j.jhsa.2024.03.007

Lucado, A. M., Dale, R. B., Kolber, M. J., Day, J. M., & Cleland, J. A. (2022). Lateral elbow pain and muscle function impairments: Clinical practice guidelines. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 52(12), CPG1-CPG111. https://doi.org/10.2519/jospt.2022.0302

Ma, K. L., Wang, H. Q., & others. (2020). Management of lateral epicondylitis: A narrative literature review. Pain Research and Management, 2020, 6965381. https://doi.org/10.1155/2020/6965381

Moradi, A., Ebrahimzadeh, M. H., & Jupiter, J. B. (2015). Radial tunnel syndrome, diagnostic and treatment dilemma. Archives of Bone and Joint Surgery, 3(3), 156-162.

Shamrock AG, Das JM. Radial Tunnel Syndrome. [Updated 2023 Aug 14]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK555937/

Van den Ende, K. I. M., & Steinmann, S. P. (2010). Radial tunnel syndrome. Journal of Hand Surgery, 35(6), 1004-1006. https://doi.org/10.1016/j.jhsa.2010.03.007

Xiao, T. G., & Cartwright, M. S. (2019). Ultrasound in the evaluation of radial neuropathies at the elbow. Frontiers in Neurology, 10, 216. https://doi.org/10.3389/fneur.2019.00216