מרפק טניס או מרפק גולף: מה ההבדל

מרפק טניס או מרפק גולף: מה ההבדל? מאמר זה מציג ניתוח מעמיק, משווה ומקיף של שתי הפתולוגיות השכיחות ביותר הגורמות לכאב במרפק: אפיקונדיליטיס לטראלי (המכונה "מרפק טניס") ואפיקונדיליטיס מדיאלי (המכונה "מרפק גולף"). למרות שכיחותן הגבוהה באוכלוסייה הכללית ובקרב ספורטאים, ההבנה הקלינית של מצבים אלו עברה תמורה משמעותית בעשורים האחרונים. המעבר מהמודל הדלקתי המסורתי ("itis") למודל הניווני ("osis") שינה את הפרדיגמה הטיפולית משימוש בנוגדי דלקת לשיקום ביו-מכני וביולוגי.

אנו סוקרים כאן את האנטומיה היישומית של שתי התסמונות ואת הסיבות להתפתחותן. נבהיר כיצד לבצע אבחנה מבדלת (כולל נוירופתיות פריפריות), ונפרט את הגישות הטיפוליות העדכניות ביותר לשנת 2025, החל מתרגול, שימוש בגלי הלם ומוביליזציות ועד לטכניקות ניתוחיות זעיר-פולשניות.

מרפק טניס או מרפק גולף: מה ההבדל – רקע

כאב במרפק הוא אחת התלונות השלד-שריריות הנפוצות ביותר במרפאות הראשוניות והמקצועיות. אפיקונדיליטיס לטרלי (Lateral Epicondylitis – LE) וגם אפיקונדיליטיס מדיאלי (Medial Epicondylitis – ME) מייצגים כשל מבני בנקודות החיבור של הגידים לעצם הזרוע. בעוד שהמונחים "מרפק טניס" ו"מרפק גולף" השתרשו בשפה המדוברת ואף בספרות הרפואית, הם מטעים. הרוב המכריע של המקרים אינו נובע מעיסוק בספורט אלא מפעילות תעסוקתית חזרתית או גורמים מטבוליים.

התסמונות הללו אינן מופיעות רק אצל שחקני טניס או גולף אלא בעיקר אצל אנשים שעובדים עם הידיים. למשל, כאלה שמתאמנים בחדר כושר, מנגנים, מטפלים בילדים, מקלידים שעות, או מבצעים פעולות אחיזה והרמה חוזרות. בשתי התסמונות מדובר לרוב בבעיה של גיד-שריר (טנדינופתיה) שנגרמת מעומס יתר מצטבר, ולא “דלקת” קלאסית בלבד (Ragni Kumari & Gyan 2025).

ההבדל המרכזי ביניהן הוא איפה כואב, איזו קבוצת שרירים-גידים מעורבת, אילו תנועות מחמירות, ומה חשוב לא לפספס באבחנה המבדלת כדי לא לטפל בגיד הלא נכון (Vaquero-Picado, 2016; Lucado, 2022; Barco, 2017). במאמר "מרפק טניס או מרפק גולף: מה ההבדל" נעשה סדר (Lucado, 2022; Coombes, 2013; Konarski, 2023):

• נבין את ההבדלים האנטומיים והביומכניים.
• נלמד את דפוסי הכאב האופייניים.
• נפרט, איך מאבחנים את התסמונות הללו (כולל טעויות נפוצות).
• נכיר את ההבדלים בגורמי סיכון, ואיך נראית גישה עדכנית לטיפול ושיקום.

דמוגרפיה וגורמי סיכון

הפרופיל הדמוגרפי האופייני של המטופל הוא אדם בעשור הרביעי או החמישי לחייו (גילאי 35-55), ללא הבדל מובהק בין המינים, אם כי מחקרים מסוימים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים בגילאי 42-46, העשויה להגיע עד ל-10%.1 גילאים אלו תואמים את התהליכים הניווניים הטבעיים ברקמות החיבור, המפחיתים את יכולת הגיד להתאושש מעומסי מיקרו-טראומה. גורמי הסיכון המערכתיים והתעסוקתיים (Ragni Kumari & Gyan 2025) משחקים תפקיד מכריע באטיולוגיה של המחלה, לעתים אף יותר מהעומס המכני הישיר:

עישון:

מחקרים עדכניים מזהים קשר חזק בין עישון (הווה ועבר) לבין התפתחות אפיקונדיליטיס עמיד לטיפול. מנגנון הפגיעה המשוער הוא פגיעה במיקרו-סירקולציה (זרימת הדם הקפילרית) לגיד, שהוא מלכתחילה איבר בעל אספקת דם דלה (Hypovascular zone), מה שמקשה על תיקון נזקי שחיקה יומיומיים.

השמנת יתר (Obesity):

אינדקס מסת גוף (BMI) מעל 27 נמצא במתאם חיובי להתפתחות המחלה. הקשר אינו רק מכני (עומס על הגפיים) אלא ככל הנראה דלקתי-מטבולי, שכן רקמת שומן עודפת מפרישה ציטוקינים פרו-דלקתיים המשפיעים על בריאות הגידים בגוף כולו.

גורמים תעסוקתיים:

שילוב קטלני של תנועות חזרתיות (Repetitive movements) יחד עם הפעלת כוח (Forceful exertion) מעלה את הסיכון לתחלואה פי 5.6. מקצועות בסיכון גבוה כוללים עובדי כפיים, נגרים, קצבים, ועובדי פס ייצור, אך גם עובדי משרד המשתמשים במקלדת ועכבר שעות רבות ביום בתנוחה לא ארגונומית.

 פתופיזיולוגיה והיסטופתולוגיה

ההבנה של התהליך המתרחש ברמת הרקמה בחיבור הגיד אל העצם היא קריטית להבנת הכישלון של טיפולים מסוימים וההצלחה של אחרים.

שלבי התפתחות המחלה על פי Nirschl

ד"ר נירשל (Nirschl) סיווג את התהליך הפתולוגי לארבעה שלבים, המקובלים עד היום כבסיס להבנת המחלה (Cohen et al., 2015):

• שלב 1: תגובה דלקתית ראשונית הפיכה. בשלב זה, הנוצר לאחר עומס חריג חד-פעמי או קצר טווח, ייתכנו תאים דלקתיים. זהו השלב היחיד שבו המונח "Tendonitis" מדויק.
• שלב 2: "Angiofibroblastic Degeneration". תחילת השינוי הניווני. פיברובלסטים (תאי גיד) מתרבים בצורה לא תקינה, סיבי הקולגן מתחילים להתפרק, ונוצרים כלי דם חדשים ופגומים.
• שלב 3: טנדינוזיס מתקדם עם כשל מבני (Structural Failure). מיקרו-קרעים או קרעים חלקיים בגיד. הרקמה הופכת להיות אפורה, בצקתית ופריכה (Friable).
• שלב 4: כל המאפיינים של שלב 3 בתוספת פיברוזיס (צלקת קשה), הסתיידויות (Calcifications) בתוך הגיד, ולעיתים מעורבות של המפרק עצמו.

המאפיינים המיקרוסקופיים של טנדינוזיס

בניגוד לרקמה בריאה, המאופיינת בסיבי קולגן מסוג 1 המאורגנים במקביל ובוהקים, רקמה פתולוגית של מרפק טניס/גולף מציגה :

• חוסר ארגון של הקולגן (Collagen Disarray): איבוד המבנה המקבילי המקנה לגיד את כוחו.
• היפרצלולריות (Hypercellularity): עלייה במספר הפיברובלסטים, אך אלו תאים בעלי מראה מעוגל ולא תקין (Tenocytes עגולים במקום שטוחים).
• אפופטוזיס (Apoptosis): מוות תאי מתוכנן מוגבר, המוביל להידלדלות הרקמה החיונית.
• היעדר תאי דלקת: היעדר נויטרופילים, לימפוציטים ומקרופאגים מאשש את הטענה כי לא מדובר בדלקת קלאסית בשלבים הכרוניים.

אז מה ההבדל בין מרפק טניס לבין מרפק גולף: ?

1) ההבדל בשורה אחת

• מרפק טניס (Lateral Elbow Tendinopathy / Lateral Epicondylalgia): כאב בצד החיצוני של המרפק, לרוב סביב האפיקונדיל הלטרלי; קשור בעיקר לעומס יתר על מיישרי שורש כף היד (במיוחד אזור הגיד של ECRB) ועל דפוסי אחיזה והרמה (Vaquero-Picado, 2016; Lucado, 2022).
• מרפק גולף (Medial Epicondylitis / Medial Epicondylalgia): כאב בצד הפנימי של המרפק, סביב האפיקונדיל המדיאלי; קשור בעיקר לעומס יתר על מכופפי שורש כף היד והפרונטורים (קבוצת ה-flexor-pronator) (Barco, 2017; Konarski, 2023; DeLuca, 2023).

אבל במציאות, ההבדל החשוב באמת הוא: בצד המדיאלי קיימים “מתחזים” רבים יותר (למשל עצב אולנרי או פגיעה ברצועה UCL בספורט זריקה), ולכן מרפק גולף “אמיתי” הוא לפעמים פחות נפוץ ממה שחושבים (Barco, 2017; Konarski, 2023).

2) אנטומיה תפקודית: למה הצד הלטרלי והמדיאלי מתנהגים אחרת?

מרפק טניס: המערכת של אחיזה + יישור שורש כף היד

כשאנחנו אוחזים חזק (מחבט, כלי עבודה, משקולת, תיק), הגוף נוטה להפעיל יחד עם האחיזה גם יישור קל של שורש כף היד כדי לייצב את היד. המייצבים האלו הם מיישרי שורש כף היד והאצבעות, שמתחברים באזור הלטרלי. לכן פעולות כמו:

• הרמת קומקום/סיר עם כף יד מטה.
• פתיחת צנצנת.
• נשיאת תיק בצד.
• דדליפט/מתח/חתירה עם אחיזה חזקה.

מעמיסות במיוחד על האזור הלטרלי (Vaquero-Picado, 2016; Lucado, 2022).

מרפק גולף: המערכת של כיפוף + פרונציה + סיבוב

בצד המדיאלי יושבת קבוצת שרירים שמכופפת את שורש כף היד ומסובבת את האמה פנימה (פרונציה). פעולות שמערבות:

• כיפוף שורש כף היד תחת עומס.
• סיבוב פנימה של האמה.
• משיכות עם “קיפול” שורש כף היד.

עלולות להחמיר כאב מדיאלי (DeLuca, 2023; Konarski, 2023).

אצל חלק מהספורטאים (למשל זורקים מעל הראש), הצד המדיאלי סופג גם עומסי ולגוס משמעותיים-ואז הכאב המדיאלי יכול להיות רצועתי או עצבי ולא גידי (Barco, 2017).

3) שכיחות ופרופיל אוכלוסייה: מי נפגע יותר?

מבחינה אפידמיולוגית, אפיקונדיליטיס לטראלי (מרפק טניס) נפוץ משמעותית ממקבילו המדיאלי, ביחס של כ-7 עד 10 מקרים לטראליים על כל מקרה מדיאלי אחד. שכיחות של מרפק טניס באוכלוסייה הכללית מוערכת בכ-1% עד 3%, בעוד שאפיקונדיליטיס מדיאלי (מרפק גולף) מופיע בכ-0.4% בלבד מהאוכלוסייה.

נתונים אלו מדגישים את העומס המכני והביולוגי הייחודי המופעל על המדור המיישר (Extensor compartment) של האמה בהשוואה למדור המכופף (Flexor compartment) (Barco, 2017; Konarski, 2023; Ragni Kumari & Gyan 2025).

בפועל זה מייצר הטיה: אנשים עם כאב מדיאלי מקבלים לפעמים אוטומטית אבחנה של “מרפק גולף”, למרות שהגורם יכול להיות עצב אולנרי, UCL, או מקור אחר (Barco, 2017).

4) איך זה מרגיש? דפוסי כאב, תסמינים

מרפק טניס: התמונה הקלאסית

• כאב/רגישות בצד החיצוני של המרפק.
• החמרה באחיזה (לחיצת יד, נשיאת שקיות, מחבט).
• החמרה בהרמה עם שורש כף היד נוטה ליישור.
• לעיתים ירידה בכוח אחיזה “בגלל כאב” (Lucado, 2022).

נקודת כאב טיפוסית היא ממש על/קרוב לאפיקונדיל הלטרלי, אך יכולה להיות מעט דיסטלית.

מרפק גולף: התמונה הקלאסית

• כאב/רגישות בצד הפנימי של המרפק.
• החמרה בכיפוף שורש כף היד נגד התנגדות (כמו “להרים עם פרק מקופל”) או בפרונציה נגד התנגדות.
• לעיתים כאב בזמן פעולות “משיכה-סיבוב” (DeLuca, 2023; Konarski, 2023).

שני “רמזים” שמייד מחייבים חשיבה אחרת

1. נימול/עקצוץ בזרת ובחצי האולנרי של הקמיצה: יותר מתאים לעצב אולנרי (Cubital Tunnel) מאשר להפרעת מרפק גולף טהור (Barco, 2017).
2. קליקים/נעילות/תחושת “בריחה”: יכול לרמז על בעיה מפרקית/אי-יציבות ולא טנדינופתיה פשוטה (Lucado, 2022; Barco, 2017).

5) בדיקה קלינית: איך מבדילים?

בדיקות שמחזקות חשד למרפק טניס

• כאב ביישור שורש כף היד נגד התנגדות (עם מרפק ישר/כפוף).
• כאב בהארכת אצבעות נגד התנגדות.
• כאב במתיחה פסיבית של המיישרים (שורש כף היד בכיפוף).
• כאב/ירידה בכוח אחיזה שנמדדים באופן עקבי (Lucado, 2022).

בדיקות שמחזקות חשד למרפק גולף

• כאב בכיפוף שורש כף היד נגד התנגדות.
• כאב בפרונציה נגד התנגדות.
• כאב במתיחה של קבוצת המכופפים/פרונטורים (DeLuca, 2023; Konarski, 2023).

מה חשוב במיוחד בצד המדיאלי?

בגלל השכנות של העצב האולנרי והרצועה UCL, מומלץ שבכל כאב מדיאלי ייבדקו גם:

• תסמיני עצב (תחושה, מבחני פרובוקציה לעצב).
• יציבות מדיאלית במידת הצורך, ובמיוחד אצל זורקים/ספורטאי אוברהד (Barco, 2017).

6) אבחנה מבדלת: המתחזים הגדולים של כל צד

המתחזים של מרפק טניס

האתגר בכאב לטרלי הוא להבין שלא כל כאב בצד החיצוני הוא גיד. הפרעות נוספות שעלולות לגרום לכך כוללות:

• תסמונת התעלה הרדיאלית (Radial Tunnel Syndrome) – תסמינים: כאב עמוק יותר באמה הפרוקסימלית, לעיתים נקודת כאב מעט דיסטלית מהאפיקונדיל, ותגובה שונה לטיפול גידי (Vaquero-Picado, 2016).
• בעיות מפרקיות רדיוקפיטלריות (בעיקר בספורטאים צעירים או עומסים מיוחדים), אם יש תסמינים מכניים (Vaquero-Picado, 2016).

לכן אם אין שיפור תחת תכנית שיקום טובה, צריך לעצור ולבדוק מחדש (Lucado, 2022).

המתחזים של מרפק גולף

בכאב מדיאלי הרשימה קריטית. הפרעות נוספות שעלולות לגרום לכך כוללות:

• תסמונת התעלה הקוביטלית (Cubital Tunnel Syndrome) (לכידה של העצב אולנרי) – תסמינים: נימול 4 – 5, החמרה בכיפוף מרפק ממושך או לחץ ישיר (Barco, 2017).
• פגיעה ברצועה האולנרית הפנימית (Medial Collateral Ligament Injury) – קרע (Rupture) או מתיחה (Sprain) של ה-UCL. מתרחשת במיוחד בספורט זריקה-כאב בזמן זריקה, ירידה בביצועים, תחושת אי-יציבות (Barco, 2017).
• כאב מושלך מצוואר (רדיקולופתיה צווארית) או כתף-בייחוד אם התסמינים אינם “נקודתיים” (Barco, 2017).

7) הדמיה: מתי צריך אולטרסאונד או MRI?

ברוב המקרים האבחנה היא קלינית, והדמיה נשקלת כשיש:

• סימנים לא טיפוסיים.
• חשד לקרע משמעותי/בעיה רצועתית.
• תסמינים מכניים (נעילות).
• כישלון טיפול שמרני איכותי (Vaquero-Picado, 2016; Barco, 2017).

אולטרסאונד יכול להדגים שינויים בגידים ולהיות זמין ומהיר, ולעיתים שימושי להכוונת זריקות. MRI שימושי יותר כשצריך להעריך רצועות, סחוס או אבחנות מורכבות בספורטאים (Vaquero-Picado, 2016; Barco, 2017).

טיפול ושיקום: במה זה דומה ובמה זה שונה?

מה דומה בטיפול בשתי התסמונות?

הגישה העדכנית לשתיהן נשענת על 4 עקרונות:

1. ניהול עומסים: להפחית זמנית פעולות שמחמירות, בלי “לכבות” את היד לחלוטין.
2. שיקום מדורג של יכולת העמסה: חיזוק מתקדם של השרירים-גידים המעורבים (ולא רק טיפולים פסיביים).
3. טיפול ידני/מודאליות כעזר כדי לאפשר תרגול טוב יותר-לא כפתרון יחיד.
4. חזרה הדרגתית לפעילות עם קריטריונים (כאב נסבל, התאוששות טובה, שיפור תפקודי) (Lucado, 2022; Konarski, 2023).

במרפק טניס יש הנחיות קליניות מאוד מפורטות לשיקום פיזיותרפי, כולל מדדים כמו pain-free grip strength, וניהול תרגול של המיישרים והשרשרת הפרוקסימלית (Lucado, 2022). במרפק גולף הידע הקליני פחות עשיר יחסית, אך עקרונות ניהול העומס והחיזוק המדורג דומים (Konarski, 2023; DeLuca, 2023).

מה שונה בטיפול בשתי התסמונות?

• מרפק טניס: הדגש הוא על מיישרי שורש כף היד, אחיזה, ולעיתים תיקון דפוסי עומס באימון כוח/מחבט.
• מרפק גולף: הדגש הוא על מכופפים/פרונטורים, ובמקביל-ויותר מאשר בלטרלי-על שלילת רכיב עצבי (אולנרי) או רצועתי (UCL) לפני שמעמיסים “כמו על גיד” (Barco, 2017; DeLuca, 2023).

מה עם זריקות?

במרפק טניס קיימת ספרות עשירה יותר:

• במחקר אקראי גדול נמצא שסטרואידים יכולים לתת הקלה מהירה אך היו קשורים לתוצאות פחות טובות וליותר הישנות בהמשך בהשוואה לגישות אחרות, ולכן כיום מתייחסים אליהם בזהירות ובסלקציה (Coombes, 2013).
• מטא-אנליזה עדכנית הראתה שבטווח של חודש סטרואידים לעיתים “מנצחים” בכאב, אך בטווח של 3 – 6 חודשים PRP הראה יתרון על סטרואיד במדדים מרכזיים (Hohmann, 2023).

במרפק גולף יש פחות מחקר איכותי, אך סקירות קליניות מתארות שימוש באפשרויות דומות (NSAIDs, פיזיותרפיה, זריקות במקרים מסוימים, וניתוח במקרים עמידים), תוך הדגשה שרוב המטופלים משתפרים בטיפול שמרני (Konarski, 2023; DeLuca, 2023).

נקודות פרקטיות: איך אדע איזה מהם יש לי?

1. איפה הכאב?

חיצוני – יותר מרפק טניס, פנימי – יותר מרפק גולף.

2. איזו תנועה מחמירה?

אחיזה + יישור שורש כף היד – מרפק טניס (Lucado, 2022).

כיפוף שורש כף היד/פרונציה – מרפק גולף (DeLuca, 2023).

3. יש נימול בזרת/קמיצה?

אם כן-להעלות חשד לעצב אולנרי (Barco, 2017).

4. הטיפול הקלאסי לא עובד?

לשקול אבחנה מבדלת (למשל תסמונת התעלה הרדיאלית בכאב בלטרלי, תסמונת התעלה הקוביטלית, פגיעה ברצועה האולנרית הפנימית בכאב במדיאלי) (Vaquero-Picado, 2016; Barco, 2017).

טבלת סיכום השוואתית: מרפק טניס מול מרפק גולף

פרוגנוזה: כמה זמן זה לוקח?

במרפק טניס יש תיאור קלאסי של מהלך של חודשים עד שנה+ בחלק מהאנשים, עם נטייה לשיפור אצל רבים תחת טיפול שמרני עקבי, אך קיימים גם מקרים עקשניים (Vaquero-Picado, 2016; Lucado, 2022).

במרפק גולף, למרות שכיחותו הנמוכה יותר, ברוב המקרים התוצאות שמרניות טובות, אך חשוב שהאבחנה תהיה נכונה ושלא יפספסו מרכיב עצבי או רצועתי (Konarski, 2023; Barco, 2017).

סיכום

מרפק טניס ומרפק גולף הן שתי טנדינופתיות שונות סביב המרפק: הראשונה בצד החיצוני ומערבת בעיקר את מיישרי שורש כף היד; השנייה בצד הפנימי ומערבת בעיקר את מכופפי שורש כף היד והפרונטורים. הדמיון ביניהן הוא בכך שבשתיהן המפתח להחלמה יציבה הוא ניהול עומס + שיקום כוח/סבילות מדורג. ההבדל הקליני הגדול הוא שבצד המדיאלי יש יותר “מתחזים” משמעותיים (עצב אולנרי, UCL), ולכן אבחון מדויק חשוב עוד יותר לפני שמתקדמים בתוכנית שיקום אינטנסיבית (Lucado, 2022; Barco, 2017; Konarski, 2023).

References:

Barco, R., & Antuña, S. A. (2017). Medial elbow pain. EFORT Open Reviews, 2(8), 362-371.

Cohen M, da Rocha Motta Filho G. LATERAL EPICONDYLITIS OF THE ELBOW. Rev Bras Ortop. 2015 Dec 8;47(4):414-20.

Coombes, B. K., Bisset, L., Brooks, P., Khan, A., & Vicenzino, B. (2013). Effect of corticosteroid injection, physiotherapy, or both on clinical outcomes in patients with unilateral lateral epicondylalgia: A randomized controlled trial. JAMA, 309(5), 461-469.

DeLuca, M. K., Cage, E., & Stokey, P. J. (2023). Medial epicondylitis: Current diagnosis and treatment options. Journal of Orthopaedic Reports, 2(3), 100172.

Hohmann, E., Tetsworth, K., & Glatt, V. (2023). Corticosteroid injections for the treatment of lateral epicondylitis are superior to platelet-rich plasma at 1 month but platelet-rich plasma is more effective at 6 months: An updated systematic review and meta-analysis of level 1 and 2 studies. Journal of Shoulder and Elbow Surgery, 32(9), 1770-1783.

Konarski, W., Poboży, T., Kotela, A., Hordowicz, M., & Poboży, K. (2023). Current concepts of natural course and in management of medial epicondylitis: A clinical overview. Orthopedic Reviews, 15, 84275.

Dr. Ragni Kumari, & Gyan Jyoti. (2025). Lateral Epicondylitis: Epidemiology, Occupational Risk Factors, and Public Health Implications. GPH-International Journal of Biological & Medicine Science, 8(4), 10-22.

Lucado, A. M., Day, J. M., Vincent, J. I., MacDermid, J. C., Fedorczyk, J., Grewal, R., & Martin, R. L. (2022). Lateral elbow pain and muscle function impairments: Clinical practice guidelines linked to the International Classification of Functioning, Disability and Health from the Academy of Orthopaedic Physical Therapy of the American Physical Therapy Association. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 52(12), CPG1-CPG111.

Vaquero-Picado, A., Barco, R., & Antuña, S. A. (2016). Lateral epicondylitis of the elbow. EFORT Open Reviews, 1(11), 391-397.