כאבים במפשעה אצל ספורטאים: גורמים וטיפול

כאבים במפשעה אצל ספורטאים: גורמים וטיפול נדונים כאן בהרחבה. כאבים במפשעה אצל ספורטאים מהווים את אחת הבעיות המורכבות והמתסכלות ביותר ברפואת ספורט, המושכת תשומת לב רבה בשל פוטנציאל ההשבתה הממושך שלה. פציעה זו שכיחה במיוחד בענפים המאופיינים בהאצות, בלימות פתאומיות, בעיתות ושינויי כיוון חדים – כגון כדורגל, כדורסל, רוגבי וטניס. המפשעה משמשת כצומת ביומכני מרכזי המעביר עומסים עצומים בין פלג הגוף העליון לתחתון, ולכן היא פגיעה מאוד לעומסי יתר ולפציעות אקוטיות.

האתגר הגדול טמון באבחון; האנטומיה המורכבת של האזור מייצרת לעיתים קרובות חפיפה בין פתולוגיות שונות. כאב במפשעה יכול לנבוע ממתיחה או דלקת בשרירים המקרבים, מתסמונת "בקע ספורטאים" (Athletic Pubalgia), מפגיעות במפרק הירך או מבעיות ביציבות האגן. הזנחה או טיפול שגוי עלולים להוביל לכאב כרוני שיפגע בביצועים ואף יסכן את הקריירה המקצועית. מאמר זה יסקור את הגורמים המובילים לכאבי מפשעה בספורט, יסביר כיצד מבודדים את מקור הבעיה, ויציג את שיטות הטיפול והשיקום המתקדמות ביותר שישיבו אתכם למגרש בבטחה.

כאבים במפשעה אצל ספורטאים: גורמים וטיפול – רקע

כאבים במפשעה אצל ספורטאים הם בעיה שכיחה, מורכבת ולעיתים מתסכלת במיוחד. הם יכולים להתחיל ברגע אחד במהלך בעיטה, ספרינט או שינוי כיוון, אך במקרים רבים הם מתפתחים בהדרגה עד שהספורטאי מגלה שאינו מסוגל לרוץ במהירות, לבעוט בעוצמה או להתאמן ללא כאב. בכדורגל, הוקי, רוגבי, כדוריד, ריצה וענפים הכוללים שינויי כיוון מהירים, אזור המפשעה חשוף לעומסים חוזרים וגבוהים.

המונח “כאב במפשעה” אינו אבחנה אחת. מקור הכאב יכול להיות בשרירי המקרבים, בגיד ה־iliopsoas, בעצם החיק, בתעלה המפשעתית, במפרק הירך או במבנים אחרים. אצל אותו ספורטאי יכולים להתקיים גם כמה מקורות כאב במקביל. מחקרים שבהם נבדקו ספורטאים באופן רב־תחומי הראו שחפיפה בין אבחנות אינה יוצאת דופן (Weir et al., 2015; Thorborg et al., 2018).

הטיפול תלוי אפוא באבחנה ולא רק במיקום שבו הספורטאי מצביע על כאב. ברוב המקרים הטיפול מתחיל בגישה שמרנית הכוללת התאמת עומס, חיזוק הדרגתי, שיפור יכולת הירך והאגן להתמודד עם דרישות הספורט וחזרה מדורגת לפעילות. כירופרקטיקה יכולה להשתלב בתוכנית כאשר היא מבוססת על הערכה שרירית־שלדית, טיפול ידני מותאם, תרגול ושיתוף פעולה עם רפואת ספורט ומקצועות שיקום נוספים.

מהם כאבים במפשעה אצל ספורטאים?

המפשעה נמצאת באזור החיבור שבין הבטן התחתונה, האגן והחלק העליון־פנימי של הירך. באזור קטן יחסית נפגשים גידים ושרירים רבים, מפרק הירך, עצם החיק, התעלה המפשעתית, עצבים וכלי דם. זו אחת הסיבות לכך שכאב ממקור אחד עלול להרגיש כמעט זהה לכאב שמקורו במבנה אחר.

בעבר נעשה שימוש במונחים רבים ולא אחידים, כגון “מפשעת ספורטאים”, sports hernia, osteitis pubis ו־Gilmore's groin. חוסר האחידות הקשה להשוות מחקרים ולבחור טיפול. הסכמת דוחה שפורסמה ב־2015 הציעה סיווג קליני פשוט יותר ומקובל כיום במחקר וברפואת ספורט (Weir et al., 2015).

הסיווג העיקרי של כאבי מפשעה בספורטאים

חשוב לדעת:

הסיווג אינו אומר שכל מטופל נכנס לקופסה אחת. כאב הקשור למקרבים יכול להופיע יחד עם כאב פובי או עם בעיה במפרק הירך. לכן אבחון המבוסס על מבחן יחיד או על MRI בלבד עלול להיות מטעה (Thorborg et al., 2018; Bisciotti et al., 2024).

עד כמה כאבים במפשעה שכיחים אצל ספורטאים?

פציעות ירך ומפשעה מהוות חלק משמעותי מהפציעות בענפי ספורט קבוצתיים. בכדורגל מקצועני תואר לאורך שנים עומס משמעותי של פציעות מפשעה, כאשר פגיעות הקשורות למקרבים מהוות קבוצה מרכזית (Werner et al., 2009; Hölmich et al., 2014).

היקף הבעיה עלול להיות אפילו גדול יותר כאשר מודדים לא רק היעדרות מאימונים אלא גם ספורטאים שממשיכים להתאמן למרות כאב. כאב מפשעה כרוני מאפשר לעיתים לספורטאי להמשיך להשתתף, אך פוגע בעוצמת הבעיטה, בהאצה וביכולת לבצע שינוי כיוון. לכן מחקרים המבוססים רק על “ימי היעדרות” עלולים להמעיט בעומס האמיתי.

סקירת גורמי סיכון מ־2025 חיזקה את ההבנה שכאב מפשעה הוא בעיה רב־גורמית ולא פציעה הנובעת מליקוי יחיד. היסטוריה קודמת של כאב, כוח קירוב ירך מופחת, הגבלת סיבוב של הירך והכנה לא מספקת לעונה היו בין הגורמים העקביים יותר בספרות שנבדקה (Martins et al., 2025).

כאב במפשעה הקשור למקרבי הירך

שרירי המקרבים ממוקמים בחלק הפנימי של הירך וכוללים בין היתר את adductor longus, adductor brevis, adductor magnus, gracilis ו־pectineus. הם משתתפים בקירוב הירך, אך תפקידם בספורט רחב בהרבה וכולל ייצוב, שליטה באגן, האטת תנועה והפקת כוח במהלך ספרינט ובעיטה.

Adductor-related groin pain הוא אחד הסוגים השכיחים ביותר של כאב מפשעה אצל ספורטאים. האבחנה הקלינית מבוססת בעיקר על רגישות באזור המקרבים ועל שחזור הכאב בזמן קירוב הירך נגד התנגדות (Weir et al., 2015).

מתיחת מקרבים חריפה

פציעה חריפה מתרחשת בדרך כלל ברגע מוגדר. הספורטאי יכול להרגיש כאב חד בזמן בעיטה, החלקה, פישוק, שינוי כיוון או ספרינט. לעיתים ניתן להצביע כמעט במדויק על הרגע שבו “נתפסה המפשעה”. במקרים קלים קיימת מתיחה של סיבי שריר ללא אובדן משמעותי של תפקוד. במקרים חמורים יותר יכול להתרחש קרע חלקי או מלא באזור השריר, החיבור שריר־גיד או החיבור לעצם.

כאב פתאומי, חולשה ברורה, נפיחות או שטף דם מצדיקים הערכה מסודרת, במיוחד אצל ספורטאי צעיר שבו קיימת אפשרות לשבר תלישה באזור האגן.

טנדינופתיה כרונית של המקרבים

כאשר הכאב נבנה במשך שבועות או חודשים, המנגנון שונה לרוב מפציעה חריפה. גיד המקרב הארוך (adductor longus) עשוי להפוך רגיש לעומס לאחר תקופה שבה דרישות האימון עולות על יכולת הרקמה להסתגל.

הכאב מופיע בדרך כלל סמוך לעצם החיק ומוחמר בבעיטות, ספרינט, שינויי כיוון או לחיצה של הרגליים זו כנגד זו. במצב כרוני לא נכון בהכרח להתייחס לבעיה כאל “דלקת” שצריך להעלים. הטיפול המרכזי הוא בנייה מחודשת של יכולת השריר והגיד לשאת עומס (Bisciotti et al., 2021).

כאב מפשעה הקשור לאיליופסואס (iliopsoas)

האיליופסואס הוא מכופף ירך עמוק וחזק. הוא עובד בכל צעד בריצה, בהאצה, בעלייה ובפעולות שבהן הברך עולה במהירות לכיוון הגוף. כאב הקשור לאיליופסואס מורגש בדרך כלל בחלק הקדמי והעמוק של המפשעה. הספורטאי עשוי להרגיש אותו בהרמת הברך, בריצה בעלייה, ביציאה מספרינט או במעבר מתנועה לאחור לתנועה קדימה. לעיתים מופיע גם קליק באזור הקדמי של הירך.

לפי סיווג דוחה, האבחנה נעשית סבירה יותר כאשר קיימת רגישות באזור האיליופסואס והכאב משוחזר בכיפוף ירך נגד התנגדות או במתיחה של מכופפי הירך (Weir et al., 2015). חשוב לא להניח שכל קליק הוא פגיעה בגיד. תסמינים דומים יכולים להגיע ממפרק הירך או מהלברום, ולכן יש להעריך את הירך כולה.

כאב הקשור לעצם החיק

עצם החיק והפוביס סימפיזיס (pubic symphysis) נמצאות בנקודת מפגש בין כוחות המגיעים מהגפיים התחתונות לבין שרירי הבטן. ריצה, בעיטה ושינוי כיוון מעבירים עומסים חוזרים דרך אזור זה. Pubic-related groin pain מוגדר בעיקר באמצעות רגישות מקומית מעל עצם החיק. לעיתים קיימת גם רגישות משני הצדדים, וכאב יכול להתקיים יחד עם פגיעה במקרבים או בדופן הבטן (Weir et al., 2015).

המונח אוסטאיטיס פוביס (osteitis pubis) מופיע עדיין בשימוש, אך אינו תמיד מתאר היטב את הסיבה לכאב. שינויים בעצם בצילום או ב־MRI יכולים להופיע גם אצל ספורטאים ללא תסמינים. לכן הממצא הרדיולוגי אינו אבחנה בפני עצמו (Branci et al., 2015; Bisciotti et al., 2024).

כאב הקשור לתעלה המפשעתית ו“בקע ספורטאים”

הכינוי sports hernia יכול להיות מבלבל משום שלעיתים אין בקע אנטומי רגיל. המונח המועדף בסיווג דוחה הוא inguinal-related groin pain כאשר הכאב נמצא באזור התעלה המפשעתית, קיימת רגישות באזור ואין בקע מוחשי ברור (Weir et al., 2015).

הכאב יכול להתגבר בשיעול, עיטוש, פעולת Valsalva, כפיפות בטן, ספרינט או שינוי כיוון. אצל חלק מהספורטאים מורגשת הקרנה לכיוון שק האשכים או הירך הפנימית. כאשר קיימת בליטה ממשית, כאב חריף או חשד לבקע כלוא, נדרשת הערכה רפואית או כירורגית. טיפול ידני ותרגילים אינם תחליף לבירור של בקע אמיתי.

מפרק הירך כמקור לכאב במפשעה

אחד המקורות החשובים ביותר לכאב מפשעה הוא מפרק הירך עצמו. הדבר נכון במיוחד אצל ספורטאים צעירים ומבוגרים צעירים המבצעים כמויות גדולות של ריצה, בעיטות וסיבובים. תסמונת הצביטה בירך (Femoroacetabular impingement syndrome – FAIS), היא מצב שבו צורת עצם הירך והאצטבולום בשילוב עם תסמינים וממצאים קליניים גורמת להתנגשות מכאנית בתנועות מסוימות. חשוב להבדיל בין מבנה cam או pincer בצילום לבין תסמונת FAIS. מבנה גרמי לבדו אינו מחלה, משום שמורפולוגיה כזו שכיחה גם אצל ספורטאים ללא כאב (Griffin et al., 2016).

תסמינים אפשריים של כאב שמקורו בירך

כאב עמוק במפשעה המופיע בישיבה ממושכת, סקוואט עמוק, סיבוב, בעיטה או שינוי כיוון עשוי להעלות חשד למקור תוך־מפרקי. חלק מהספורטאים מתארים קליק, תחושת תפיסה או מגבלה בסיבוב הירך.

בדיקות כמו FADIR עשויות לשחזר את התסמין, אך אינן ספציפיות מספיק כדי לקבוע אבחנה לבדן. אבחון FAIS מחייב שילוב בין תסמינים, סימנים קליניים וממצאי הדמיה (Griffin et al., 2016; Thorborg et al., 2018). גם קרע בלברום עשוי לגרום לכאב עמוק במפשעה. ההחלטה אם ממצא בלברום רלוונטי תלויה בהתאמה בין ההיסטוריה, הבדיקה וההדמיה.

שבר מאמץ בצוואר הירך: אבחנה שאסור להחמיץ

אצל רצים, חיילים וספורטאים המעלים במהירות את עומס האימון, כאב מפשעה יכול לנבוע משבר מאמץ בצוואר הירך. זוהי אבחנה חשובה משום שהמשך ריצה על שבר מסוים עלול להפוך פגיעה יציבה לפגיעה מסובכת יותר (Bernstein et al., 2022).

הכאב נוטה להיות עמוק ולהחמיר בנשיאת משקל. בתחילה הוא עשוי להופיע רק בריצה, ובהמשך גם בהליכה. צילום רנטגן מוקדם יכול להיות תקין, ולכן כאשר החשד הקליני גבוה ייתכן צורך ב־MRI. ספורטאי עם כאב הולך ומתגבר, כאב בהליכה או כאב לילי לאחר עלייה משמעותית בנפח ריצה אינו צריך לנסות “למתוח את המפשעה” עד שהאפשרות הזאת נשללה.

גורמים נוספים לכאבים במפשעה אצל ספורטאים

לא כל כאב באזור המפשעה מגיע ממקרבים, ירך או עצם החיק. פגיעה ב־rectus femoris, obturator externus או שרירים עמוקים אחרים יכולה לחקות כאב מפשעה. גם עמוד השדרה המותני עשוי ליצור הקרנה לאזור הקדמי של הירך והמפשעה. פגיעה עצבית יכולה להתבטא בתחושת שריפה, נימול או שינוי בתחושה ולא רק בכאב מכאני.

קיימים בנוסף גורמים אורולוגיים, גינקולוגיים ומערכתיים. כאב באשך, חום, הפרשה, כאב שאינו מושפע כלל מתנועה או תסמינים כלליים אינם צריכים להיות מיוחסים אוטומטית לפציעת ספורט.

טבלה: דפוסי כאב שמסייעים באבחנה המבדלת

מהם גורמי הסיכון לכאבי מפשעה בספורטאים?

המחקר אינו תומך ברעיון שפציעת מפשעה נובעת תמיד מ“אגן עקום”, גמישות ירודה או שריר חלש יחיד. מדובר בדרך כלל בשילוב בין היסטוריית פציעות, יכולת גופנית, עומס אימונים ודרישות הענף.

סקירה שיטתית עדכנית מ־2025 זיהתה היסטוריה קודמת של כאב במפשעה, כוח קירוב אקסצנטרי נמוך יותר, הגבלה מסוימת בסיבובי הירך והכנה לא מספקת לעונה כגורמים שחזרו במספר מחקרים. עם זאת, איכות הראיות הייתה נמוכה עד בינונית והמחקרים כללו בעיקר גברים (Martins et al., 2025).

פציעת מפשעה קודמת

פציעה קודמת היא אחד מגורמי הסיכון העקביים ביותר. הסיבה יכולה להיות שילוב של רגישות רקמתית, חזרה מוקדמת מדי לספורט, אובדן כוח או חזרה לעומסים הגבוהים ללא תקופת הסתגלות מספקת (Whittaker et al., 2015).

המשמעות המעשית היא שהיעלמות הכאב אינה שווה בהכרח להחלמה מלאה. ספורטאי יכול להרגיש טוב בריצה קלה אך עדיין לא להיות מוכן לספרינט, בעיטה מקסימלית או שינוי כיוון.

כוח מקרבים מופחת

מחקרים מצאו קשר בין כוח מקרבים לבין הסיכון לפציעות מפשעה, במיוחד בענפי כדורגל והוקי. עם זאת, כוח נמוך הוא רק משתנה אחד במערכת מורכבת (Whittaker et al., 2015; Martins et al., 2025). בדיקת squeeze יכולה לסייע להערכת כוח וכאב, אך אינה “מנבאת פציעה” בוודאות. מבחני סינון בודדים אינם יכולים לזהות מראש כל מי שייפצע.

עומס אימונים והכנה לעונה

המעבר מפגרה לאימוני קדם־עונה, עלייה במספר הספרינטים או חזרה ממשחקים צפופים יכולים להגדיל במהירות את הדרישה מהמקרבים ומהירך. הפתרון אינו להימנע מעומס, אלא לבנות אותו בצורה מדורגת. רקמות מתחזקות בעקבות עומס מתאים. הבעיה נוצרת כאשר קצב העלייה בעומס גדול מיכולת ההסתגלות של הספורטאי.

כיצד מאבחנים כאבים במפשעה אצל ספורטאים?

האבחון מתחיל בהיסטוריה מפורטת. השאלה הראשונה אינה “איפה כואב?” בלבד אלא כיצד התחיל הכאב, מה מחמיר אותו, מה מקל עליו ואיך הוא משפיע על התפקוד הספורטיבי. בפציעה חריפה חשוב לשחזר את המנגנון: האם הכאב הופיע בזמן בעיטה, שינוי כיוון, החלקה או ספרינט? בכאב כרוני חשוב להבין כיצד השתנה עומס האימונים בשבועות שלפני הופעת התסמינים.

בדיקה טובה כוללת את הירך, המפשעה והאגן ולעיתים גם את עמוד השדרה, הברך והבטן. אין בדיקה יחידה שמסוגלת לאבחן את כל כאבי המפשעה (Thorborg et al., 2018).

מישוש ובדיקות התנגדות

מישוש של adductor longus, אזור עצם החיק, התעלה המפשעתית ואיליופסואס יכול לסייע כאשר הוא משחזר את הכאב המוכר. כאב בקירוב ירך נגד התנגדות תומך במקור מקרבים. כאב בכיפוף ירך נגד התנגדות יכול להתאים לאיליופסואס. כיווץ שרירי בטן או שיעול יכולים לעזור להעריך מקור מפשעתי. הערך של הבדיקה עולה כאשר כמה ממצאים יוצרים דפוס עקבי. בדיקה בודדת אינה מספיקה.

בדיקת כוח ותפקוד

דינמומטר ידני יכול לשמש למדידת כוח מקרבים בצורה מדויקת יותר מבדיקה ידנית בלבד. ניתן להשוות בין צדדים ולעקוב לאורך השיקום. בשלבים מתקדמים יותר חשוב לבדוק גם סקוואט, ריצה, קפיצה, האצה, בלימה ושינוי כיוון. ספורטאי אינו נדרש רק להיות “חזק על מיטת הטיפול”; עליו להיות מסוגל להפיק כוח במהירות ובתנאים הדומים לענף שלו.

האם צריך MRI לכאב במפשעה?

לא בכל מקרה. כאב הקשור למקרבים ניתן לעיתים לאבחן קלינית ולנהל ללא MRI. הדמיה נעשית חשובה כאשר האבחנה אינה ברורה, כאשר הייתה טראומה משמעותית, כאשר קיים חשד לשבר או כאשר התסמינים אינם משתפרים כצפוי.

MRI מספק מידע על גידים, שרירים, עצם החיק, בצקת בעצם, שברי מאמץ, לברום ומבנים נוספים. עם זאת, גם אצל ספורטאים שאינם סובלים מכאב יכולים להופיע ממצאים חריגים לכאורה (Branci et al., 2015; Bisciotti et al., 2024). לכן MRI צריך לענות על שאלה קלינית ולא להחליף בדיקה. “קרע”, “בצקת” או “tendinosis” בדוח אינם בהכרח הסיבה לתסמינים.

אולטרסאונד

אולטרסאונד מאפשר להעריך גידים ורקמות רכות בצורה דינמית. הוא עשוי להיות שימושי במיוחד בחשד לפגיעת גיד, בקע או בעיה באזור התעלה המפשעתית. יתרונו הוא האפשרות לראות את המבנה בזמן תנועה או מאמץ. מגבלתו היא תלות גבוהה במיומנות הבודק. כמו ב־MRI, גם ממצא באולטרסאונד חייב להתאים לתמונה הקלינית.

טיפול בכאבים במפשעה אצל ספורטאים

אין טיפול יחיד המתאים לכל מקור של כאב. עם זאת, ברוב הפגיעות השריריות־שלדיות הטיפול השמרני מבוסס על שלושה עקרונות: התאמת עומס, שיקום כוח ויכולת, וחזרה הדרגתית לדרישות הענף.

סקירות שיטתיות מצאו כי טיפול אקטיבי המבוסס על תרגילים הוא רכיב מרכזי במיוחד בכאב ממושך הקשור למקרבים. טיפול פסיבי יכול להקל על תסמינים, אך לבדו אינו מלמד את הרקמה להתמודד עם ספרינט, בעיטה ושינוי כיוון (Charlton et al., 2017; Bisciotti et al., 2021).

שלב ראשון: ניהול עומס בלי להפסיק כל פעילות

מנוחה מלאה יכולה להיות מוצדקת לזמן קצר לאחר פציעה חריפה חמורה, אך ברוב כאבי המפשעה אין צורך להפסיק כל תנועה. ספורטאי יכול לעיתים להמשיך בפעילות שאינה מחריפה משמעותית את התסמינים. לדוגמה, שחקן כדורגל עשוי להפחית זמנית ספרינטים ובעיטות ארוכות אך להמשיך באופניים, חיזוק פלג גוף עליון ותרגילי רגליים המתאימים למצבו.

התגובה למחרת היא מדד שימושי. כאשר אימון יוצר החמרה גדולה שנמשכת ימים, העומס היה כנראה גבוה מדי. כאשר הכאב נשאר קל וחוזר לרמת הבסיס, ניתן לעיתים לשמור על העומס ולהתקדם בהדרגה.

חיזוק המקרבים כמרכיב מרכזי בשיקום

חיזוק המקרבים מתחיל בעומס שהספורטאי מסוגל לסבול ומתקדם בהדרגה לעומסים כבדים ומהירים יותר. בשלב מוקדם ניתן להשתמש בכיווצים איזומטריים או בקירוב ירך בעומס קל. בהמשך עוברים לעבודה דינמית, תרגילים חד־צדדיים ותרגילים הכוללים מנופים ארוכים יותר.

תרגיל Copenhagen Adduction הפך לכלי מוכר משום שהוא מאפשר לייצר עומס משמעותי על המקרבים. מחקרים הראו שהוא מסוגל להעלות כוח קירוב אקסצנטרי, אך יש להתאים את הגרסה ואת נפח העבודה לרמת הספורטאי (Schaber et al., 2021).

Copenhagen אינו תרגיל קסם

התרגיל אינו מתאים בכל שלב. ספורטאי עם כאב חריף מאוד עשוי להזדקק תחילה לגרסה קלה בהרבה. מצד אחר, ספורטאי מתקדם יכול להזדקק לעומסים גדולים יותר מאשר Copenhagen בסיסי.

המטרה אינה להשלים מספר מסוים של חזרות אלא לשחזר את יכולת המקרבים להתמודד עם הדרישות הממשיות של הענף. חיזוק צריך לכלול גם שרירי ירך נוספים, שוק, שרירי ישבן וגו בהתאם לצורכי הספורטאי.

שיקום תנועה, ריצה ושינויי כיוון

כוח בחדר הטיפולים אינו מספיק כדי להחזיר ספורטאי לתחרות. ככל שהשיקום מתקדם, יש להכניס בהדרגה ריצה, האצות, בלימות ושינויי כיוון. מחקרי שיקום אצל ספורטאים עם כאב מפשעה הראו תוצאות חיוביות כאשר התוכנית כללה עבודה על שליטה בין הגו, האגן והגפיים ולא רק חיזוק מבודד (King et al., 2018).

עם זאת, אין משמעות הדבר שלכל מטופל קיימת “בעיית יציבות באגן”. תרגילי שליטה נבחרים משום שהם מדמים דרישות ספורטיביות, ולא משום שהאגן צריך להיות מוחזק במנח מושלם.

טיפול בפציעה חריפה של המקרבים

לאחר פציעה חריפה המטרה הראשונה היא לשלוט בתסמינים ולשמור ככל האפשר על יכולת שאינה מכאיבה. לאחר מכן מתחילה העמסה הדרגתית. מחקר פרוספקטיבי של Serner ועמיתיו השתמש בשיקום המבוסס על קריטריונים ולא רק על מספר ימים מאז הפציעה. החזרה לספורט התבססה בין היתר על מצב קליני, כוח ויכולת לבצע משימות הקשורות לספורט (Serner et al., 2020).

גישה זו חשובה משום ששתי פציעות הנראות דומות ב־MRI אינן בהכרח מחלימות באותו קצב.

טיפול בכאב מפשעה ממושך

כאב שנמשך חודשים דורש לעיתים סבלנות רבה יותר. המטרה היא לא לחפש בכל פעם טכניקה חדשה שתעלים את הכאב במהירות אלא לבנות יכולת בהדרגה. תוכניות שיקום יכולות להימשך מספר שבועות עד מספר חודשים, בהתאם למשך הבעיה, דרישות הספורט ומידת הפגיעה בתפקוד. חיזוק המקרבים, הירך והגו, יחד עם חזרה מדורגת לריצה ולפעילות ספציפית לענף, מהווים את בסיס הטיפול (Bisciotti et al., 2021). כאשר אין התקדמות למרות תוכנית מתאימה, יש לבחון מחדש את האבחנה ולא רק להגביר את עוצמת הטיפול.

טיפול ידני בכאבים במפשעה

טיפול ידני יכול לכלול מוביליזציה של מפרק הירך, טיפול ברקמות רכות, טכניקות למקרבים או טיפול בעמוד השדרה כאשר קיימת בעיה רלוונטית באזור זה. בניסוי אקראי אצל ספורטאים עם כאב ממושך הקשור למקרבים הושוותה תוכנית טיפול ידני רב־רכיבית לתוכנית מבוססת תרגול. הטיפול הרב־רכיבי היה קשור לחזרה מהירה יותר לספורט בחלק מהמדדים, אך שיעור החזרה המלאה לא הראה שטיפול ידני הוא פתרון עצמאי או עדיף באופן גורף (Weir et al., 2011). המסקנה המעשית היא שטיפול ידני יכול לשמש כתוספת להפחתת כאב או שיפור תנועה, אך העמסה וחיזוק נשארים חיוניים.

האם מתיחות עוזרות לכאב במפשעה?

מתיחות הן רכיב נפוץ מאוד בתוכניות שיקום, אך הראיות להשפעה הספציפית שלהן מוגבלות. סקירה שיטתית שהתמקדה במתיחות בכאב מפשעה מצאה שאין די ניסויים שבהם המתיחה הייתה ההתערבות המבדילה כדי לקבוע מהי תרומתה העצמאית (Afonso et al., 2021). לכן אין הצדקה למתוח את המפשעה באגרסיביות רק משום שהיא כואבת או מרגישה “קצרה”. גיד רגיש יכול להיפגע מהפעלת מתח רב מדי. מתיחות עדינות עשויות להשתלב כאשר קיימת מגבלת תנועה רלוונטית, אך הן אינן תחליף לחיזוק.

האם זריקות PRP עוזרות?

הראיות לגבי PRP בכאב הקשור למקרבים עדיין מוגבלות. קיימים דיווחי מקרה ותוצאות חיוביות בחלק מהמטופלים, אך אין בסיס חזק מספיק לקבוע ש־PRP עדיף על תוכנית שיקום איכותית.

דוח מקרה מ־2024 תיאר שחקן כדורגל צעיר עם כאב ממושך הקשור למקרבים שחזר לספורט לאחר שילוב של PRP בהנחיית אולטרסאונד ושיקום רב־שלבי. מחברי הדוח הדגישו שלא ניתן לדעת אם ההזרקה עצמה הייתה הגורם המרכזי לשיפור (Zeppieri et al., 2024). לכן PRP אינו צריך להיות מוצג כטיפול קו ראשון או כדרך “לרפא” גיד במהירות.

מה לגבי תרופות וזריקות סטרואידים?

משככי כאבים ונוגדי דלקת עשויים להיות רלוונטיים לתקופות קצרות ובמצבים מתאימים, בהנחיית רופא. הם אינם משחזרים כוח או יכולת ספורטיבית. גם זריקות סטרואידים אינן פתרון אוניברסלי. באזור המפשעה קיימים מבנים רבים, וההשפעה תלויה מאוד באבחנה ובמיקום ההזרקה. במיוחד בטנדינופתיה כרונית, שבה “דלקת” אינה בהכרח הבעיה העיקרית, הפחתת כאב זמנית אינה מבטיחה יכולת טובה יותר של הגיד להתמודד עם עומס.

מתי צריך ניתוח?

מרבית כאבי המפשעה הקשורים לשרירים ולגידים מטופלים תחילה ללא ניתוח. ניתוח נשקל כאשר קיימת אבחנה מבנית ברורה, תסמינים משמעותיים וטיפול שמרני איכותי שלא הצליח. ב־FAIS סימפטומטי ניתן לשקול ארתרוסקופיה במקרים המתאימים, אך קיום מבנה cam בצילום בלבד אינו סיבה לניתוח. בכאב מפשעתי הקשור לדופן הבטן או בבקע אמיתי, ייתכן צורך בהערכה כירורגית. ההחלטה צריכה להיות מותאמת לסיבה, ולא להתבסס על המונח הכללי “כאב מפשעה”.

כירופרקטיקה וכאבים במפשעה אצל ספורטאים

כירופרקטיקה יכולה להיות מקצוע רלוונטי לניהול כאב מפשעה כאשר המטפל מיומן ברפואת שריר־שלד ובשיקום ספורטיבי. התפקיד אינו להניח שהאגן “יצא מהמקום”, אלא לבצע הערכה, לזהות את המבנים והפעולות המעוררים כאב ולהחליט אם המקרה מתאים לטיפול שמרני או דורש הפניה.

הערכה כירופרקטית עשויה לכלול טווחי תנועה של הירך, כוח מקרבים, בדיקת עמוד השדרה המותני, תפקוד האגן, הליכה, סקוואט ופעולות ספורטיביות. כאשר קיימת מגבלת תנועה או כאב שרירי־שלדי שניתן לשינוי, ניתן לשלב טיפול ידני עם תרגול. המטרה צריכה להיות שיפור התפקוד והחזרה לפעילות, ולא תלות ממושכת בטיפול פסיבי.

טיפול כירופרקטי ידני

כירופרקט יכול להשתמש במוביליזציה של מפרקי הירך או עמוד השדרה, טיפול ברקמות רכות וטכניקות נוספות כאשר הן מתאימות לממצאים. קיימות עדויות ברמה נמוכה, כולל דיווחי מקרה כירופרקטיים, המתארות שיפור אצל ספורטאים עם adductor tendinopathy או osteitis pubis במסגרת טיפול רב־רכיבי (Avrahami & Choudur, 2010; Jarosz, 2011). מאחר שמדובר בעיקר בדיווחי מקרה, אי אפשר להסיק מהם שכירופרקטיקה כשלעצמה מרפאת כאב מפשעה. ראיות טובות יותר קיימות לטיפול ידני באופן כללי כחלק מתוכנית הכוללת תרגול ושיקום (Weir et al., 2011).

כירופרקטיקה כשער לשיקום פעיל

לעיתים כאב או נוקשות מקשים על ביצוע תרגילים. טיפול ידני עשוי להפחית זמנית את התסמינים ולאפשר לספורטאי להתאמן בצורה טובה יותר. במקרה כזה הערך של הטיפול אינו רק ההקלה המיידית, אלא היכולת להשתמש בה כדי לבנות כוח ותנועה. לאחר מכן רצוי להפחית בהדרגה את התלות בטיפול הפסיבי ולהגדיל את העצמאות. כירופרקט שעוסק בספורט יכול לשלב תרגילי מקרבים, חיזוק ירך, תרגילי שינוי כיוון והדרכה לניהול עומסים במסגרת המותרת בהכשרתו ובמערכת הבריאות שבה הוא פועל.

כירופרקטיקה ומניעת פציעות מפשעה

אין ראיות לכך שמניפולציה בעמוד השדרה או באגן מונעת פציעת מפשעה. מניעה יעילה יותר מתבססת על גורמים שנחקרו ישירות: חיזוק, הכנה לעומס, ניהול תסמינים מוקדמים וחזרה מלאה לאחר פציעה. כירופרקט יכול לתרום למניעה כאשר הוא מדריך תוכנית כזו, עוקב אחר תסמינים ועוזר לספורטאי לשמור על יכולת תנועה וכוח. זהו תפקיד של ניהול שריר־שלד ושיקום, ולא של “יישור” תקופתי.

Copenhagen Adduction למניעת כאבי מפשעה

אחת ההתערבויות שנחקרו ביותר היא תוכנית לחיזוק המקרבים המבוססת על Copenhagen Adduction. בניסוי אשכולות אקראי בקרב שחקני כדורגל גברים, תוכנית חיזוק מקרבים פשוטה הפחיתה באופן משמעותי את שיעור בעיות המפשעה במהלך העונה (Harøy et al., 2019).

המשמעות אינה שכל ספורטאי צריך להתחיל מיד בגרסה הקשה ביותר. לתרגיל קיימות רמות קושי שונות, והמינון צריך להיות מותאם לגיל, לכוח ולהיסטוריית הפציעות. היתרון העיקרי של התוכנית הוא שהיא מוסיפה באופן מסודר עומס ישיר על המקרבים – מרכיב שלעתים חסר בתוכניות חימום כלליות.

טבלה: אסטרטגיות למניעת כאבי מפשעה בספורטאים

כיצד חוזרים לספורט לאחר כאב במפשעה?

החלטת החזרה אינה צריכה להתבסס רק על מספר שבועות שעברו מאז הפציעה. עדיף להשתמש בקריטריונים המתייחסים לכאב, כוח, תפקוד ויכולת לבצע את דרישות הספורט (Serner et al., 2020). בשלב הראשון הספורטאי צריך לבצע פעולות יומיומיות ותרגילי כוח ללא תגובה משמעותית. לאחר מכן ניתן להתקדם לריצה ישרה, להאצות, לשינויי כיוון ולתרגילים ספציפיים לענף. שחקן כדורגל צריך לבנות מחדש גם את הבעיטה. היכולת לרוץ עשרה קילומטרים אינה מוכיחה שהמפשעה מוכנה לבעיטה חזקה או לפנייה מהירה תחת לחץ של יריב.

קריטריונים מעשיים לחזרה

חשוב לדעת:

בדיקות הדמיה אינן משמשות לבדן להחלטה אם מותר לחזור לספורט. מומחים מדגישים יותר את המצב הקליני, מבחני ביצוע והיכולת להשלים משימות ספציפיות לענף.

כמה זמן נמשכת ההחלמה?

משך ההחלמה משתנה מאוד. מתיחה קלה של מקרבי הירך עשויה להשתפר בתוך שבועות ספורים, בעוד שכאב כרוני הנמשך חודשים יכול לדרוש תקופת שיקום ארוכה. גם חומרת הממצא ב־MRI אינה קובעת לבדה את זמן ההחלמה. פציעות שונות מתנהגות בצורה שונה, וספורטאים שונים מגיבים אחרת לאותו עומס.

ככל שהבעיה קיימת זמן רב יותר וככל שהספורטאי המשיך להתחרות דרך כאב משמעותי, כך לעיתים נדרש תהליך ארוך יותר לשחזור כוח וביטחון. חזרה מהירה אינה תמיד חזרה מוצלחת. הישנות לאחר מספר משחקים עלולה להיות יקרה יותר מאשר שבוע נוסף של שיקום.

טעויות נפוצות בטיפול בכאב במפשעה

להניח שכל כאב הוא “מתיחת מפשעה”

כאב מפשעה יכול להגיע מהירך, מעצם החיק, מבקע או משבר מאמץ. טיפול אוטומטי במתיחות למקרבים עלול לעכב אבחנה נכונה.

לנוח עד שהכאב נעלם ואז לחזור מיד

מנוחה יכולה להפחית תסמינים בלי לשפר את יכולת הרקמה. כאשר חוזרים ישירות לאותו עומס, הכאב עלול לחזור.

להסתמך רק על טיפול פסיבי

עיסוי, טיפול ידני או מכשור יכולים לעזור בכאב, אך אינם מחליפים העמסה מדורגת. ספורטאי זקוק ליכולת לייצר ולספוג כוח.

לרדוף אחר סימטריה מושלמת

הבדלים מסוימים בין הצדדים הם נורמליים אצל ספורטאים. יש לטפל בחסר שמגביל תפקוד ולא בכל מספר שאינו זהה.

להתייחס ל־MRI כאבחנה מוחלטת

ממצאי הדמיה שכיחים גם אצל אנשים ללא כאב. התמונה הקלינית היא שמכריעה אם הממצא משמעותי (Branci et al., 2015; Bisciotti et al., 2024).

מתי לפנות לרופא באופן דחוף?

כאב מפשעה לאחר פעילות אינו תמיד פציעת ספורט פשוטה. הערכה רפואית מהירה חשובה במיוחד כאשר קיימים חוסר יכולת לדרוך, כאב חריף בעקבות טראומה, עיוות, נפיחות משמעותית או כאב שמתגבר במהירות.

1. כאב באשך, נפיחות באשך, חום, בחילה או בליטה כואבת במפשעה דורשים בירור ולא טיפול שרירי־שלדי בלבד.
2. גם כאב לילי משמעותי, ירידה בלתי מוסברת במשקל, חולשה, נימול או כאב שמופיע במנוחה ללא קשר לתנועה מצדיקים בדיקה.
3. אצל רץ עם כאב עמוק שמחמיר בדריכה לאחר עלייה בנפח האימונים יש לשלול שבר מאמץ בצוואר הירך לפני המשך ריצה (Bernstein et al., 2022).

שאלות נפוצות על כאבים במפשעה אצל ספורטאים

האם אפשר להמשיך להתאמן עם כאב במפשעה?

לעיתים כן, אך צריך להתאים את העומס. כאב קל שאינו מחמיר ואינו פוגע בטכניקה יכול להיות נסבל בחלק מתוכניות השיקום. כאב הגורם לצליעה, ירידה ניכרת בכוח או החמרה במשך ימים מצדיק הפחתת עומס והערכה.

האם כאב במפשעה תמיד מגיע מהמקרבים?

לא. המקרבים הם מקור שכיח, אבל מפרק הירך, iliopsoas, עצם החיק, התעלה המפשעתית ושבר מאמץ יכולים לגרום לתסמינים דומים.

האם חייבים MRI?

לא. מקרים רבים ניתנים לאבחון ראשוני באמצעות היסטוריה ובדיקה. MRI מומלץ יותר כאשר קיים ספק, חשד לפגיעה משמעותית או היעדר התקדמות.

האם Copenhagen עוזר גם בזמן שכבר קיים כאב?

התרגיל יכול להיות חלק משיקום, אך המינון והגרסה חייבים להתאים ליכולת. לעיתים מתחילים בכיווצים פשוטים יותר ורק לאחר מכן עוברים ל־Copenhagen.

האם מתיחות פותרות כאב במפשעה?

אין הוכחה שמתיחות לבדן הן טיפול יעיל. הן יכולות להשתלב בתוכנית במקרים המתאימים, אך חיזוק וניהול עומס חשובים יותר ברוב המצבים הכרוניים (Afonso et al., 2021).

האם כירופרקטיקה יכולה לעזור לכאב במפשעה?

כירופרקטיקה יכולה לסייע כחלק מטיפול שרירי־שלדי הכולל הערכה, טיפול ידני, תרגילים וניהול עומס. היא אינה מחליפה בירור של שבר, בקע או בעיה תוך־מפרקית, והראיות הספציפיות למניפולציה כטיפול עצמאי בכאב מפשעה מוגבלות.

האם “אגן לא מאוזן” הוא הסיבה לכאב?

אין ראיות לכך שמיקום סטטי קטן של האגן מסביר לבדו כאב מפשעה. תנועה אנושית כוללת באופן טבעי אסימטריה. חשוב יותר לבדוק כוח, סבילות לעומס, כאב ותפקוד.

מתי אפשר לחזור למשחק?

כאשר הספורטאי מסוגל לרוץ במהירות, לשנות כיוון ולבצע את הפעולות הספציפיות לענף ללא כאב משמעותי או תגובה חריגה ביום שאחרי. החזרה צריכה להיות מבוססת קריטריונים ולא רק זמן (Serner et al., 2020).

סיכום: כאבים במפשעה אצל ספורטאים דורשים אבחנה ולא ניחוש

כאבים במפשעה אצל ספורטאים אינם מחלה אחת. כאב הקשור למקרבים הוא שכיח מאוד, אך גם iliopsoas, עצם החיק, התעלה המפשעתית ומפרק הירך יכולים להיות המקור. במקרים מסוימים קיימים כמה מקורות בו־זמנית. האבחון מתחיל בהיסטוריה ובבדיקה קלינית. MRI ואולטרסאונד שימושיים כאשר קיימת שאלה ספציפית, אך אינם אמורים להחליף את הבדיקה או לקבוע לבדם מה גורם לכאב.

ברוב הפגיעות השריריות־שלדיות, שיקום אקטיבי הוא בסיס הטיפול. התאמת עומס, חיזוק מקרבים, חיזוק הירך והגו, ריצה מדורגת ותרגול פעולות ספציפיות לענף מאפשרים לבנות מחדש את יכולת הרקמות. תרגיל Copenhagen יכול להיות כלי יעיל לחיזוק ואף להשתלב במניעת בעיות מפשעה, אך הוא רק חלק מתוכנית רחבה. טיפול ידני ומתיחות יכולים לספק תועלת מסוימת, אך אינם מחליפים העמסה מתקדמת.

כירופרקטיקה יכולה להשתלב בצורה מועילה כאשר היא מתמקדת באבחון שרירי־שלדי, הפחתת כאב, שיפור תנועה ושיקום פעיל. אין בסיס להצגת מניפולציה כפתרון יחיד או כדרך “להחזיר את האגן למקום”. במקביל, כירופרקט צריך לזהות סימנים לשבר, בקע, מחלה של מפרק הירך או בעיה שאינה שרירית־שלדית ולהפנות להמשך בירור. המטרה הסופית אינה רק שהמפשעה “לא תכאב במנוחה”, אלא שהספורטאי יחזור בהדרגה לרוץ, לבעוט, להאיץ ולשנות כיוון ברמה הנדרשת ממנו – עם מספיק כוח, סבילות וביטחון כדי להקטין את הסיכון להישנות.

References:

Afonso, J., Ramirez-Campillo, R., Moscão, J., Rocha, T., Zacca, R., Martins, A., Milheiro, A. A., Ferreira, J., Sarmento, H., & Clemente, F. M. (2021). Stretching for recovery from groin pain or injury in athletes: A critical and systematic review. Journal of Functional Morphology and Kinesiology, 6(3), 73. https://doi.org/10.3390/jfmk6030073

Avrahami, D., & Choudur, H. N. (2010). Adductor tendinopathy in a hockey player with persistent groin pain: A case report. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 54(4), 264-270.

Bernstein, E. M., Kelsey, T. J., Cochran, G. K., Deafenbaugh, B. K., & Kuhn, K. M. (2022). Femoral neck stress fractures: An updated review. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 30(7), 302-311.

Bisciotti, G. N., Chamari, K., Cena, E., Garcia, G. R., Vuckovic, Z., Bisciotti, A., Bisciotti, A., Zini, R., Corsini, A., & Volpi, P. (2021). The conservative treatment of longstanding adductor-related groin pain syndrome: A critical and systematic review. Biology of Sport, 38(1), 45-63.

Bisciotti, G. N., Di Pietto, F., Rusconi, G., Barillaro, A., Auci, A., Bisciotti, A., Bisciotti, A., & Volpi, P. (2024). The role of MRI in groin pain syndrome in athletes. Diagnostics, 14(8), 814. https://doi.org/10.3390/diagnostics14080814

Branci, S., Thorborg, K., Bech, B. H., Boesen, M., Nielsen, M. B., & Hölmich, P. (2015). MRI findings in soccer players with long-standing adductor-related groin pain and asymptomatic controls. British Journal of Sports Medicine, 49(10), 681-691.

Charlton, P. C., Drew, M. K., Mentiplay, B. F., Grimaldi, A., & Clark, R. A. (2017). Exercise interventions for the prevention and treatment of groin pain and injury in athletes: A critical and systematic review. Sports Medicine, 47(10), 2011-2026. https://doi.org/10.1007/s40279-017-0742-y

Griffin, D. R., Dickenson, E. J., O’Donnell, J., Agricola, R., Awan, T., Beck, M., Clohisy, J. C., Dijkstra, H. P., Falvey, E., Gimpel, M., Hinman, R. S., Hölmich, P., Kassarjian, A., Martin, H. D., Martin, R., Mather, R. C., Philippon, M. J., Reiman, M. P., Takla, A., Thorborg, K., Walker, S., Weir, A., & Bennell, K. L. (2016). The Warwick Agreement on femoroacetabular impingement syndrome (FAI syndrome): An international consensus statement. British Journal of Sports Medicine, 50(19), 1169-1176. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-096743

Harøy, J., Clarsen, B., Wiger, E. G., Øyen, M. G., Serner, A., Thorborg, K., Hölmich, P., Andersen, T. E., & Bahr, R. (2019). The Adductor Strengthening Programme prevents groin problems among male football players: A cluster-randomised controlled trial. British Journal of Sports Medicine, 53(3), 150-157. https://doi.org/10.1136/bjsports-2017-098937

Hölmich, P., Thorborg, K., Dehlendorff, C., Krogsgaard, K., & Gluud, C. (2014). Incidence and clinical presentation of groin injuries in sub-elite male soccer. British Journal of Sports Medicine, 48(16), 1245-1250. https://doi.org/10.1136/bjsports-2013-092627

Jarosz, B. S. (2011). Individualized multi-modal management of osteitis pubis in an Australian Rules footballer. Journal of Chiropractic Medicine, 10(2), 105-110.

King, E., Franklyn-Miller, A., Richter, C., O’Reilly, E., Doolan, M., Moran, K., Strike, S., & Falvey, É. (2018). Clinical and biomechanical outcomes of rehabilitation targeting intersegmental control in athletic groin pain: Prospective cohort of 205 patients. British Journal of Sports Medicine, 52(16), 1054-1062. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-097089

Machotka, Z., Kumar, S., & Perraton, L. G. (2009). A systematic review of the literature on the effectiveness of exercise therapy for groin pain in athletes. Sports Medicine, Arthroscopy, Rehabilitation, Therapy & Technology, 1, 5.

Markovic, G., Šarabon, N., Pausic, J., & Hadžić, V. (2020). Adductor muscles strength and strength asymmetry as risk factors for groin injuries among professional soccer players: A prospective study. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(14), 4946. https://doi.org/10.3390/ijerph17144946

Martins, T. B., Martins, T. B., Migliorini, F., Maffulli, N., & Okubo, R. (2025). Risk factors associated with groin pain in athletes: A systematic review. Life, 15(11), 1688. https://doi.org/10.3390/life15111688

Mitrousias, V., Chytas, D., Banios, K., Fyllos, A., Raoulis, V., Chalatsis, G., Baxevanidou, K., & Zibis, A. (2023). Anatomy and terminology of groin pain: Current concepts. Journal of ISAKOS, 8(5), 381-386.

Schaber, M., Guiser, Z., Brauer, L., Jackson, R., Banyasz, J., Miletti, R., & Hassen-Miller, A. (2021). The neuromuscular effects of the Copenhagen Adductor Exercise: A systematic review. International Journal of Sports Physical Therapy, 16(5), 1210-1221. https://doi.org/10.26603/001c.27975

Serner, A., Weir, A., Tol, J. L., Thorborg, K., Lanzinger, S., Otten, R., & Hölmich, P. (2020). Return to sport after criteria-based rehabilitation of acute adductor injuries in male athletes: A prospective cohort study. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 8(1), 2325967119897247. https://doi.org/10.1177/2325967119897247

Tak, I., Engelaar, L., Gouttebarge, V., Barendrecht, M., van den Heuvel, S., Kerkhoffs, G., Langhout, R., Stubbe, J., & Weir, A. (2017). Is lower hip range of motion a risk factor for groin pain in athletes? A systematic review with clinical applications. British Journal of Sports Medicine, 51(22), 1611-1621. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-096619

Thorborg, K., Reiman, M. P., Weir, A., Kemp, J. L., Serner, A., Mosler, A. B., & Hölmich, P. (2018). Clinical examination, diagnostic imaging, and testing of athletes with groin pain: An evidence-based approach to effective management. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 48(4), 239-249. https://doi.org/10.2519/jospt.2018.7850

Weir, A., Brukner, P., Delahunt, E., Ekstrand, J., Griffin, D., Khan, K. M., Lovell, G., Meyers, W. C., Muschaweck, U., Orchard, J., Paajanen, H., Philippon, M., Reboul, G., Robinson, P., Schache, A. G., Schilders, E., Serner, A., Silvers, H., Thorborg, K., Tyler, T., Verrall, G., de Vos, R.-J., & Hölmich, P. (2015). Doha agreement meeting on terminology and definitions in groin pain in athletes. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 768-774. https://doi.org/10.1136/bjsports-2015-094869

Weir, A., Jansen, J. A., van de Port, I. G., van de Sande, H. B., Tol, J. L., & Backx, F. J. G. (2011). Manual or exercise therapy for long-standing adductor-related groin pain: A randomised controlled clinical trial. Manual Therapy, 16(2), 148-154.

Werner, J., Hägglund, M., Waldén, M., & Ekstrand, J. (2009). UEFA injury study: A prospective study of hip and groin injuries in professional football over seven consecutive seasons. British Journal of Sports Medicine, 43(13), 1036-1040.

Whittaker, J. L., Small, C., Maffey, L., & Emery, C. A. (2015). Risk factors for groin injury in sport: An updated systematic review. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 803-809. https://doi.org/10.1136/bjsports-2014-094287

Zeppieri, G., Jr., Smith, M. S., & Roach, R. P. (2024). Nonsurgical management of adductor-related groin pain with ultrasound-guided platelet-rich plasma injection and physical therapy in a competitive soccer player: A case report. International Journal of Sports Physical Therapy, 19(7), 898-909. https://doi.org/10.26603/001c.120209