כאבים במפשעה מה גורם להם

כאבים במפשעה מה גורם להם? אין כמעט ענפי ספורט מלבד שחמט שאזור המפשעה בין הבטן לירכיים לא חשוף בהם לעומסים ולסכנת פציעה. כאבי מפשעה נגרמים לרוב בגלל נזק לרקמות הפועלות באזור או מופנים מהגב התחתון ומאזורים אחרים בגוף. הגורם העיקרי להתפתחות נזקים ברקמות המפשעה הם עומסי יתר חוזרניים הנגרמים בריצה, רכיבת אופניים, משחקי כדור, הליכה ממושכת ועוד. גורמים נוספים לנזקים ברקמות המפשעה כוללים נזקי חבלה (תאונות, פציעות ספורט ונפילות) ונזקי מחלות (דלקות פרקים ועוד).

מורכבותו האנטומית של האזור וריבוי הרקמות שבו הופכים כל כאב בין הבטן לקו מפרקי הירך לאתגר אבחוני. מורכבות אנטומית זאת אינה פוטרת את הקלינאים מהצורך לאבחן במדויק את מקור הבעיה. ללא אבחון איכותי אין טיפול איכותי והסיכוי לכך שהבעיה תהפוך לכרונית גדל. הכרת האנטומיה של האגן היא המפתח לאבחון מוצלח. בין יתר הרקמות שנבדוק כדי לקבוע מה גורם כאבים במפשעה נמנה את הגב התחתון, מפרק הירך, מפרקי עצה וכסל, אברים פנימיים ועוד.

כאבים במפשעה מה גורם להם – רקע

כאבים במפשעה (Groin Pain) מהווים אחת התלונות השכיחות, המורכבות והמאתגרות ביותר בתחום הקליני. הפרעה זאת שכיחה מאוד באוכלוסייה הצעירה והפעילה, אך גם בקרב מבוגרים, נשים בהריון ואנשים עם מחלות מפרקים כרוניות. האזור האנטומי של המפשעה, המהווה את צומת החיבור בין הגו (Trunk) לגפיים התחתונות, הוא מוקד לעומסים ביומכניים אדירים ולמפגש צפוף של מערכות שריר-שלד, עצבים, כלי דם ואיברים פנימיים. השכיחות של פציעות מפשעה גבוהה במיוחד בענפי ספורט הדורשים שינויי כיוון חדים, בעיטות, והאצות/האטות פתאומיות. מדובר באחת הסיבות העיקריות להיעדרות ממושכת מפעילות ולעתים לפגיעה בקריירה.

נתונים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שפציעות מפשעה מהוות בין 4% ל-19% מכלל הפציעות בכדורגל גברים ובין 2% ל-14% בכדורגל נשים (Waldén, 2015). יתרה מכך, שיעור הפציעות החוזרות הוא גבוה, מה שמעיד על הקושי בשיקום מלא ועל הצורך בהבנה מעמיקה יותר של גורמי הסיכון והמנגנונים הפתופיזיולוגיים. המורכבות של האזור הובילה לאורך השנים לבלבול טרמינולוגי נרחב ולתת-אבחון או אבחון שגוי, כאשר ספורטאים רבים סובלים מכאב כרוני המגביל את יכולתם לתפקד ולחזור לפעילות מלאה. האבחונים השונים מוגדרים בשנים האחרונות באופן מדויק יותר על פי "הסכם דוחה" (Doha Agreement) בשנת 2015, אשר שמה דגש על סיווג המבוסס על בדיקה קלינית ואנטומיה תפקודית.

הגדרות וסיווג מודרני של כאבי מפשעה

בשנים האחרונות נעשתה עבודה רבה כדי לעשות סדר במונחים. "הסכמות דוחה" (Doha agreement) גיבשו ב-2015 סיווג קליני מוסכם לכאבי מפשעה בספורטאים (Weir, 2015). על פי הסיווג, כאב במפשעה אצל ספורטאים מתחלק ל־3 כותרות עיקריות:

1) יישויות קליניות מוגדרות במפשעה (Defined clinical entities):

• כאב קשור – אדוקטורים (Adductor-related) – רגישות במישוש של האדוקטורים וכאב בהתנגדות לאדוקציה.
• כאב קשור – איליופסואס (Iliopsoas-related).
• כאב קשור – מפשעה/תעלה מפשעתית (Inguinal-related) – כולל מה שמכונה לעתים “ספורטס הרניה” או athletic pubalgia.
• כאב קשור – לפוביס/סימפיזיס (Pubic-related).

2) כאב מפשעה שמקורו במפרק הירך (Hip-related groin pain)

• לדוגמה תסמונת לכידת ירך (FAI), קרע בלברום, אוסטיאוארתריטיס מוקדם.

3) גורמים אחרים לכאב במפשעה

• שברי מאמץ, בקעים, פתולוגיות עצביות, גידולים, זיהומים, בעיות אורולוגיות וגינקולוגיות ועוד.

הגישה הזו מדגישה שהמפשעה היא "צומת" של מערכות רבות: שרירים וגידים, עצמות, מפרק הירך, עצבים, כלי דם ואיברי בטן ואגן – ולכן גורמים שונים מאוד יכולים להתבטא באותו אזור.

אפידמיולוגיה ותבניות שכיחות

ספורטאים לעומת כלל האוכלוסייה

בכדורגל עלית נמצא ששיעור פציעות המפשעה גבוה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים (כ-12.8% מול 6.9% מסך הפציעות בעונה) (Waldén, 2015). בספורטאים מקצועיים אחרים – הוקי קרח, רוגבי, כדורסל – מדווחים שיעורי פציעה דומים, בעיקר בספורט הדורש ספרינטים, שינויי כיוון חדים ובעיטות בעוצמה.

כאב מפשעה כרוני ותבניות קליניות

מחקר פרוספקטיבי קלאסי של Hölmich (2007) הראה כי כאב מפשעה כרוני בספורטאים נוטה להתארגן לשלוש ישויות עיקריות:

1. כאב נובע מהאדוקטורים.
2. הכאב נובע מהמפשעה (inguinal).
3. כאב נובע מהפוביס/סימפיזיס (osteitis pubis).

לעיתים קרובות אותן ישויות מופיעות יחד (כאב "משולב"), וזה מסבך את האבחנה ואת הטיפול.

גורמים פתולוגיים עיקריים לכאבים במפשעה

פציעות שריר-גיד סביב המפשעה

א. מתיחות וקרעים של האדוקטורים

המקרב הארוך (Adductor Longus): השריר הפגוע ביותר בפציעות מפשעה (כ-60% מהמקרים). יוצא מהחלק הקדמי של הפוביס ומתחבר ל-Linea Aspera בפמור. הגיד שלו מתמזג לעיתים קרובות עם גיד ה-Rectus Abdominis ויוצר "Common Aponeurosis". מתיחת אדוקטורים היא פציעת המפשעה השכיחה בכדורגל, עם שיעורי היארעות של 10-18% בעונה בקבוצה (Sedaghati, 2013; McHugh, 2023). גורמים פתולוגיים כאן כוללים עומס מתיחה גבוה באקסצנטריות (למשל בעת בעיטה או שינוי כיוון), גמישוּת ירודה, וחולשת אדוקטורים יחסית לשרירי הירך האחרים.

ב. פתולוגיה של האיליופסואס

Iliopsoas: המורכב מה-Psoas Major (היוצא מעמוד השדרה המותני) וה-Iliacus (היוצא מהאגן). הם מתאחדים לגיד משותף הנאחז ב-Lesser Trochanter. זהו הכופף העיקרי של הירך, החיוני לשלב הנפת הרגל (Swing Phase) בריצה ובעיטה. פגיעה בשריר זה כוללת טנדינופתיה, בורסיטיס, ותסמונת הירך הנוקשת הפנימית (internal snapping hip). כאב אופייני בקדמת המפשעה, מוחמר בכיפוף הירך או בהרמת הרגל.

ג.אוסטאיטיס פוביס (Osteitis pubis) ושינויים סביב הסימפיזיס

שילוב של עומסי גזירה חוזרים באזור הסימפיזיס גורם לבצקת עצם, שינויים ניווניים של המפרק ואי־יציבות יחסית. סקירה רדיולוגית הדגישה ארבעה ממצאים טיפוסיים: שינויים ניווניים בסימפיזיס, פתולוגיה בהיאחזות האדוקטורים, בצקת מח עצם בסימפיזיס וסימן החריץ המשני (secondary cleft sign) ממצא אבחנתי בבדיקות הדמיה, לרוב MRI, המשמש כסמן למיקרו-קרעים או הפרעה במבנה הסחוס בנקודת החיבור של שרירי המפשעה ועצם האגן (symphysis pubis) אצל ספורטאים (Branci, 2013).

ד. בקע ספורטאים (Sports hernia) / פובלגיה של ספורטאים (Athletic pubalgia)

למרות השם העממי "בקע ספורטאים", מבחינה רפואית המצב הוא למעשה פגיעה כרונית בשרירים ובגידים של דופן הבטן התחתונה והמפשעה, ואינו "בקע" קלאסי שבו איבר פנימי חודר דרך חור או חולשה בדופן הבטן. הרקמות המעורבות לרוב כוללות את השריר המקרב הארוך והשריר הישר של הבטן (Rectus Abdominis). האחרון הוא שריר הליבה הקדמי, הנאחז ב-Pubic Crest.

חולשתו ביחס למקרבים החזקים היא גורם מרכזי בפתוגנזה של כאבי מפשעה. גם מבנים פאשיאליים אחרים באזור יכולים לגרום לכך. סקירת Cureus עדכנית מתארת מצב מורכב, שבו המעורבות יכולה להיות של מספר מבנים יחד, עם כאב מפשעה עמום המוחמר במאמץ, שיעול או בתמרון ולסלבה (Valsalva maneuver) (Kopscik, 2023).

פתולוגיות של מפרק הירך

תסמונת תפס הירך / תסמונת צביטה של הירך (F.A.I – Femoroacetabular Impingement)

FAI הוא מקור מרכזי לכאבים במפשעה בצעירים פעילים. מדובר במגע לא תקין בין ראש הירך לבין האצטבולום, בגלל שינויי צורה גרמיים. הסוגים הם:

סוג Cam (זיז/דבשת):

• קיים מבנה עצם עודף בצורת "דבשת" או בליטה בקצה ראש עצם הירך.
• במהלך כיפוף הירך, הבליטה נתקלת בקצה שקע האגן, ו"דוחפת" את הסחוס והלברום.

סוג Pincer (צביטה):

• שקע האגן (האצטבולום) מכסה יתר על המידה את ראש הירך, או בעל מבנה מעט שונה (כמו "צבת").
• כתוצאה מכך, קצה שקע האגן "צובט" את הלברום ואת ראש הירך בתנועות מסוימות, בעיקר כיפוף.

מאפיינים הן של סוג Cam (זיז/דבשת על ראש הירך) והן של סוג Pincer (כיסוי יתר או צביטה על ידי שקע האגן) באותו מפרק הירך:

• ראש הירך אינו עגול לחלוטין.
• בו בזמן, שקע האגן עמוק יתר על המידה או מכסה את ראש הירך במידה רבה יותר מהרגיל.

סקירת Fortier ועמיתיו (2022) מדגישה ש-FAI שכיח במיוחד בספורטאים צעירים בענפי כוח ומהירות (כדורגל, הוקי, כדורסל) וקשור בסיכון מוגבר לשחיקת סחוס מוקדמת ולקרעים בלברום (Fortier, 2022). ל-FAI מאפייני סיכון אנטומיים (cam/pincer), אך לעיתים גם ללא עיוות גרמי – טווחי תנועה קיצוניים (לדוגמה בבלט או אומנויות לחימה) יכולים ליצור "לכידה פונקציונלית" גם במבנה יסודי תקין.

שברי מאמץ ומחלות עצם

במפשעה ובאגן ניתן לראות שברי מאמץ בצוואר הירך, בענפי העצה, ברמוס הפוביס ובאצטבולום, בעיקר אצל רצים, חיילים וספורטאי סבולת. בבדיקת MRI ניתן לזהות בצקת עצם ושבר מאמץ, והם גורם שכיח לכאב מפשעה שאינו מוסבר על ידי שריר בלבד (Bisciotti, 2024). אצל מתבגרים, אפופיזיטיס של הפוביס ואזורי לוחית גדילה עשויה להיות מקור כאב – במיוחד בעומסים גבוהים בתקופת צמיחה מהירה.

פתולוגיות אחרות

• בקעים מפשעתיים ופמורליים קלאסיים – שכיחים יותר בגברים (מפשעתיים) ובנשים (פמורליים), ולעיתים מתבטאים רק בכאב ללא בליטה ברורה.
• לכידות עצביות – למשל של עצב האובטורטור, האיליו-אינגווינאלי או גניטופמורלי.
• מקור בטן ואגן: פתולוגיה אורולוגית (אבנים, זיהומים), גינקולוגית (ציסטות שחלתיות, אנדומטריוזיס), מפרק סקרואיליאקי, עמוד שדרה מותני ועוד.

המשותף לכול – הביטוי יכול להיות כאב במפשעה, ולכן הבנת ההקשר הקליני וגורמי הסיכון חיונית.

גורמי סיכון פנימיים (Intrinsic) לכאב ופציעות במפשעה

היסטוריה של פציעת מפשעה קודמת

פציעה קודמת היא אחד גורמי הסיכון העקביים ביותר. מחקר פרוספקטיבי גדול בקרב 508 כדורגלנים מצא שהיסטוריה של פציעת מפשעה חריפה מעלה משמעותית את הסיכון לפציעה חדשה (Engebretsen, 2010). סקירת Whittaker (2015) מצאה כי רוב המחקרים מצביעים על פציעה קודמת, ירידה בכוח האדוקטורים וירידה בטווחי תנועה כגורמי סיכון מרכזיים (Whittaker, 2015).

כוח השרירים מקרבי הירך ויחסי כוח סביב הירך

מחקרים פרוספקטיביים הראו כי כוח איזומטרי נמוך של השרירים מקרבי הירך (נמדד בדינמומטריה) מנבא סיכון גבוה יותר לפציעות מפשעה. במחקר של Engebretsen ועמיתיו (2010) רמת כוח נמוכה יותר הייתה קשורה בסיכון מוגבר, גם לאחר תיקנון לגורמים אחרים (Engebretsen, 2010).

במחקר פרוספקטיבי נוסף בקרב כדורגלנים מקצועיים, Markovic ועמיתיו (2020) מצאו כי שחקנים שנפצעו בעונה היו בעלי כוח אדוקטורים נמוך בכ-26% בהשוואה לבריאים, וכי חולשה של השרירים מקרבי הירך היה מנבא משמעותי לפציעת מפשעה, בעוד אסימטריה בין צדדים לא נמצאה כגורם משמעותי (Markovic, 2020).

מחקר חדש יותר על יחסי כוח של שרירים מקרבי/מרחיקי ירך מצא כי חוסר איזון ביחס (למשל מקרבים חלשים יחסית) עשוי להעלות סיכון לפציעות מפשעה, כחלק מדפוס של דיספונקציה לומבו-פלוויאנית (Kekelekis, 2024).

טווחי תנועה מוגבלים של הירך

סקירה שיטתית גדולה בחנה את הקשר בין טווחי תנועה של הירך לבין כאב במפשעה בספורטאים. נמצא כי סך הרוטציה של שתי הירכיים מתחת ל-85° בתחילת העונה הוא גורם סיכון משמעותי להתפתחות כאב במפשעה (Tak, 2017).

לעומת זאת, אין ראיות חזקות לכך שטווחי תנועה בודדים (למשל רק רוטציה פנימית או רק אבדוקציה) הם גורמי סיכון מובהקים בפני עצמם. המשמעות: איבוד מסוים של "מרחב תנועה זמין" של הירך עשוי להגביר עומס גזירה וכוחות פיצוי על הפוביס, האדוקטורים ותעלת המפשעה.

מורפולוגיה גרמית של הירך – FAI והקשר למפשעה

Fortier ועמיתיו (2022) מתארים מספר גורמי סיכון אנטומיים ל-FAI:

• גיל צעיר וספורט אינטנסיבי בתקופת הגדילה (במיוחד ענפי בעיטה ושינויי כיוון).
• רקע משפחתי ללכידת ירך.
• עיוותים גרמיים כמו תסמונת התפס בירך (FAI), לעיתים מתפתחים כתגובה לעומס גבוה על לוחיות הגדילה.

FAI עצמו הוא גורם סיכון עקיף לכאבי מפשעה, דרך:

• הגבלת טווחי תנועה.
• פגיעה בלברום ובסחוס.
• שינוי תבניות תנועה והעברת עומס יתר לפוביס, לאדוקטורים ולשרירי הבטן התחתונה.

גיל, מין וגובה

סקירת Whittaker (2015) מצאה כי:

• גיל מבוגר יותר (יחסית לקבוצת הספורט) קשור בסיכון גבוה יותר לפציעות מפשעה.
• גובה רב יותר הופיע במספר מחקרים כגורם סיכון, אם כי הממצא אינו עקבי.
• גברים בספורט קבוצתי מציגים שיעור גבוה יותר של פציעות מפשעה מנשים, אף שנשים עשויות לסבול יותר מפתולוגיות אחרות של הירך והאגן.

בנוסף, Bisciotti (2024) מציין שבכאב מפשעה כרוני (Groin Pain Syndrome) פתולוגיה מפשעתית (בקעים או חולשה דפינית) אחראית ליותר מ-50% מהמקרים בשני המינים, אך דפוסי הבקעים שונים בין גברים לנשים (Bisciotti, 2024).

גורמי סיכון חיצוניים (Extrinsic)

 עומס אימון ותחרות

עומס אימון ותחרות מוגדרים ככמות ואינטנסיביות הפעילות לאורך זמן. עומסים גבוהים ללא התאמה הדרגתית או ללא התאוששות מספקת זוהו באופן עקיף כגורמי סיכון לפציעות מפשעה.

Short ועמיתיו (2021) מדגישים כי:

•  עונות עם קדם-עונה קצר.
•  לוח משחקים צפוף.
•  ושינויים חדים בעומס (קפיצה מהירה בכמות האימונים או המשחקים).

מגבירים את ביטוי גורמי הסיכון הפנימיים כגון חולשת אדוקטורים וטווח תנועה מוגבל (Short, 2021).

מחקרי עומס באליפויות שונות הראו שעודף משחקים בשבוע, במיוחד בלי סבב רוטציה, קשור עלייה בפציעות ירך-מפשעה.

סוג הספורט ודפוס התנועה

הסיכון לפציעות מפשעה גבוה במיוחד בענפים הכוללים:

•  בעיטות חוזרות (כדורגל, כדוריד).
•  שינוי כיוון חד במהירות (כדורגל, כדורסל, רוגבי).
•  החלקה ובלימה מהירה (הוקי קרח).

סקירות אפידמיולוגיות בכדורגל ובספורט קבוצתי מדגישות כי עצם ההשתתפות בענפים אלו הוא גורם סיכון מרכזי לכאב במפשעה (Waldén, 2015; Short, 2021; Fortier, 2022). בענפים הדורשים גמישות קיצונית (בלט, התעמלות) נראים לעיתים דפוסים שונים – יותר FAI פונקציונלי, שברי מאמץ בצוואר הירך, או בורסיטיס איליופסואס.

ציוד, משטח וחוקי משחק

הראיות כאן מוגבלות יותר, אך ישנה השפעה סבירה ל:

•  סוג הנעליים וסוליית הנעל בכדורגל (השפעה על מומנטים במפרק הירך).
•  סוג המשטח (טבעי מול סינתטי, קשיח מול רך).
•  שינויי חוקים המגבירים כמות ספרינטים ועצירות.

בהשוואה לגורמים כמו כוח שריר וטווח תנועה, התרומה של משתנים אלה כנראה מתונה, אך עדיין רלוונטית בהחלטת המאמן והצוות הרפואי.

מנגנונים ביומכניים מרכזיים

ביומכניקה ומנגנוני פציעה

הבנת המכניקה של הפציעה חיונית להבנת הגורמים. פציעות מפשעה מתרחשות לרוב במנגנונים של עומס יתר, תנועות גזירה, ומתיחה אקצנטרית.

מנגנון הבעיטה ושינויי כיוון (Cutting)

בספורט כמו כדורגל, הבעיטה מייצרת עומסים אדירים. במהלך שלב ההנפה (Swing Phase) וטרום-המגע בכדור, שרירי המקרבים וכופפי הירך פועלים בצורה אקצנטרית חזקה כדי לבלום את התנועה ולייצב את האגן. במקביל, הרגל התומכת (Stance Leg) נושאת את משקל הגוף ומייצבת את האגן כנגד מומנטים סיבוביים. כאשר שחקן מבצע שינוי כיוון חד (Cutting), נוצר מומנט של הרחקת ירך וסיבוב חיצוני חזק, בעוד שהשרירים המקרבים מנסים להתכווץ כדי לשמור על מרכז הכובד. כוחות מנוגדים אלו יוצרים עומס מתיחה (Tensile Load) גבוה על גיד ה-Adductor Longus ועל חיבורו לפוביס (Kiel & Kaiser, 2023).

תיאוריית ה-Shear Force בסימפיזיס פוביס

הסימפיזיס פוביס מהווה נקודת ציר ("Pivot"). שרירי הבטן (Rectus Abdominis) מושכים את האגן כלפי מעלה (Posterior Tilt), בעוד שהמקרבים מושכים כלפי מטה. במצב תקין, כוחות אלו מאוזנים. אצל ספורטאים רבים, שרירי המקרבים חזקים ודומיננטיים מאוד ("Hypertrophic"), בעוד ששרירי הבטן עשויים להיות חלשים יחסית או עייפים. חוסר איזון זה יוצר כוחות גזירה אנכיים על הסימפיזיס, המובילים למיקרו-טראומה כרונית, דלקת, שחיקה של הדיסק הסימפיזיאלי, ובצקת במח העצם (Osteitis Pubis) (Angoules, 2015).

חוסר איזון לומבו-אגן ושליטה תנועתית

חולשה של שרירי ליבת האגן (core) יחד עם חולשת מקרבים/מרחיקים ושרירי בטן תחתונה גורמת לחוסר יציבות סביב האגן. התוצאה:

• גלגול מוגבר של האגן.
• גזירה בסימפיזיס.
• מתיחת יתר של גידי האדוקטורים והרקטוס אבדומיניס.
• עומס מוגבר בתעלה המפשעתית.

מחקרים קליניים וביומכניים הראו שתוכניות שיקום ומניעה המתמקדות בשליטה בין מקטעית (intersegmental control) של האגן, הירך והגו יכולות להפחית כאבי מפשעה ואת שיעור הפציעות (King, 2018; Short, 2021).

שילוב בין מבנה לבין תנועה

FAI הוא דוגמה מצוינת לאינטראקציה בין מבנה לבין תנועה:

1.  מבנה גרמי חריג (cam/pincer).
2.  טווח תנועה קיצוני או דפוסי תנועה לא מיטביים (כיפוף עמוק, אדוקציה ורוטציה פנימית).

התוצאה סיכון מוגבר לכאב מפשעה, קרע בלברום וכאב מפשעה משני בעומסים על הפוביס והאדוקטורים (Fortier, 2022; Bisciotti, 2024).

גורמי סיכון מערכתיים וכלליים

לצד גורמי הסיכון ה"ספורטיביים", יש לזכור גורמים כלליים:

•  מחלות מפרקים ניווניות – אוסטיאוארתריטיס של הירך.
•  מצבים הורמונליים – בהריון, למשל, כאב מפשעה יכול להיגרם מרפיון רצועות, שינוי מנח האגן ושינויים בעומס על הסימפיזיס.
•  מחלות ראומטיות וזיהומיות – סינוביטיס, ספונדילו-ארתרופתיות, זיהומי מפרק הירך.
•  עודף משקל – מגביר עומסים על מפרק הירך והאגן ויכול להחמיר פתולוגיה קיימת.

הראיות לגבי גורמים אלה כגורמי סיכון ספציפיים לפציעות במפשעה אצל ספורטאים מוגבלות יחסית, אך מבחינה קלינית הם בהחלט משפיעים על הסיכון לכאב במפשעה באוכלוסייה הכללית.

הקשר בין גורמי סיכון והשלכות קליניות

סקירת Whittaker (2015) הדגישה שאין "גורם יחיד" המספיק לניבוי פציעת מפשעה. במקום זאת קיימת רשת של גורמים, ביניהם: פציעה קודמת, כוח אדוקטורים, טווחי תנועה, גיל, עומס וגורמים מבניים.

Thorborg ועמיתיו (2018) מציעים גישה מבוססת-ראיות הכוללת:

•  אנמנזה מדויקת – סוג הספורט, משך כאב, פציעות קודמות, שינויים בעומס.
•  בדיקה קלינית ממוקדת לפי סיווג דוחה – זיהוי: קשור למקרבים, קשור לעצם החיק (פוביס), קשור למפרק הירך, קשור לאזור המפשעה / לתעלה המפשעתית.
•  שימוש מושכל בהדמיה – MRI כסטנדרט זהב לזיהוי מגוון רחב של פתולוגיות במפשעה (שריריות, גרמיות ומפרקיות), לצד אולטרסאונד ובדיקות נוספות לפי צורך (Thorborg, 2018; Bisciotti, 2024).

הבנה של גורמי הסיכון מאפשרת:

1. סקר (Screening) מושכל – מדידת כוח אדוקטורים, טווחי תנועה, איתור פציעות קודמות. חשוב לזכור שטסטים אלו אינם "בודקים נבואיים" מושלמים, אך יכולים לגלות חולשות משמעותיות.
2. בנייה של תוכניות מניעה מותאמות – לדוגמה:

•   אימוני חיזוק ספציפיים לאדוקטורים (למשל Copenhagen Adduction).
•   שיפור שליטת ליבה-אגן.
•   ניהול עומס הדרגתי לאורך העונה.

3. קבלת החלטות טיפוליות – למשל, האם לחפש פתולוגיה של FAI שדורשת הערכה קלינית, או להתמקד בשיקום שרירי וגבי.

סיכום

כאב במפשעה הוא תוצאה של שילוב מורכב בין:

•  גורמים מקומיים – פציעות שריר-גיד, בקע ספורטאים, דלקת בפוביס סימפיזיס, שברי מאמץ, פתולוגיות מפרק הירך (FAI, קרע בלברום), פתולוגיות נוירולוגיות ואחרות.
•  גורמי סיכון פנימיים – פציעות קודמות, כוח אדוקטורים נמוך, ירידה בטווחי תנועה, מורפולוגיה גרמית של הירך, גיל, מין וגובה.
•  גורמי סיכון חיצוניים – עומס אימון ותחרות, סוג הספורט, משטח וציוד.

הסיווג המודרני (Doha) והסקירות השיטתיות האחרונות מאפשרים שפה משותפת בין קלינאים וחוקרים, וקידמו הבנה טובה יותר של הפתופיזיולוגיה ושל גורמי הסיכון. עדיין, היכולת לנבא בדיוק מי יפתח כאב במפשעה מוגבלת; מה שניתן לעשות הוא להפחית סיכון באמצעות:

•  איתור ועבודה על חולשות כוח וטווח,
•  ניהול עומס חכם,
•  שיפור טכניקה ושליטה לומבו-פלוויאנית,
•  ואבחון מוקדם של פתולוגיות מפרק הירך והסימפיזיס.

References:

Weir, A., Brukner, P., Delahunt, E., Ekstrand, J., Griffin, D., Khan, K. M., Lovell, G., Meyers, W. C., Muschaweck, U., Orchard, J., Paajanen, H., Philippon, M., Reboul, G., Robinson, P., Schache, A. G., Schilders, E., Serner, A., Silvers, H., Thorborg, K., Tyler, T., Verrall, G., de Vos, R. J., Vuckovic, Z., & Hölmich, P. (2015). Doha agreement meeting on terminology and definitions in groin pain in athletes. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 768-774. 

Whittaker, J. L., Small, C., Maffey, L., & Emery, C. A. (2015). Risk factors for groin injury in sport: An updated systematic review. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 803-809.

Engebretsen, A. H., Myklebust, G., Holme, I., Engebretsen, L., & Bahr, R. (2010). Intrinsic risk factors for groin injuries among male soccer players: A prospective cohort study. American Journal of Sports Medicine, 38(10), 2051-2057.

Tak, I., Engelaar, L., Gouttebarge, V., Barendrecht, M., van den Heuvel, S., Kerkhoffs, G., & Ahmed, H. (2017). Is lower hip range of motion a risk factor for groin pain in athletes? A systematic review with clinical applications. British Journal of Sports Medicine, 51(22), 1611-1621.

Markovic, G., Šarabon, N., Pausic, J., & Hadžić, V. (2020). Adductor muscles strength and strength asymmetry as risk factors for groin injuries among professional soccer players: A prospective study. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(14), 4946.

Fortier, L. M., Popovsky, D., Durci, M. M., Norwood, H., Sherman, W. F., & Kaye, A. D. (2022). An updated review of femoroacetabular impingement syndrome. Orthopedic Reviews, 14(3), Article 37513.

Short, S. M., MacDonald, C. W., & Strack, D. (2021). Hip and groin injury prevention in elite athletes and team sport – Current challenges and opportunities. International Journal of Sports Physical Therapy, 16(1), 270-281.

Bisciotti, G. N., Di Pietto, F., Rusconi, G., Bisciotti, A., Auci, A., Zappia, M., & Romano, S. (2024). The role of MRI in groin pain syndrome in athletes. Diagnostics, 14(8), 814.

Angoules AG. Osteitis pubis in elite athletes: Diagnostic and therapeutic approach. World J Orthop. 2015 Oct 18;6(9):672-9.

Kiel J, Kaiser K. Adductor Strain. [Updated 2023 Jun 12]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.

Kopscik, M., Crisman, J. L., Lomasney, L., Smith, S., & Jadidi, S. (2023). Sports hernias: A comprehensive review for clinicians. Cureus, 15(8), e43283.

Waldén, M., Hägglund, M., & Ekstrand, J. (2015). The epidemiology of groin injury in senior football: A systematic review of prospective studies. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 792-797.

Branci, S., Thorborg, K., Nielsen, M. B., & Hölmich, P. (2013). Radiological findings in symphyseal and adductor-related groin pain in athletes: A critical review of the literature. British Journal of Sports Medicine, 47(10), 611-619.

Hölmich, P. (2007). Long-standing groin pain in sportspeople falls into three primary patterns, a “clinical entity” approach: A prospective study of 207 patients. British Journal of Sports Medicine, 41(4), 247-252.

Thorborg, K., Reiman, M. P., Weir, A., Kemp, J. L., Serner, A., Mosler, A. B., & Hölmich, P. (2018). Clinical examination, diagnostic imaging, and testing of athletes with groin pain: An evidence-based approach to effective management. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 48(4), 239-249.