אוסטאיטיס פוביס

אוסטאיטיס פוביס (Osteitis Pubis) זוהי דלקת במפרק סימפיזיס פוביס וברקמות סביבו. הדלקת נגרמת לרוב בגלל פעילות גופנית חוזרת או מוגזמת הכוללת את הירכיים, האגן והמפשעה. דוגמאות לפעיליות כאלה כוללות כדורגל, ריקוד, ריצה או אומנויות לחימה. בעיטות חוזרניות גורמות לכך שהפציעה הזאת שכיחה במיוחד בקרב שחקני כדורגל. עם זאת, אוסטאיטיס פוביס עלולה להתפתח גם בהריון, לאחר לידה, בגלל מחלות פרקים וניתוחים אורולוגיים וגניקולוגיים.

האבחנה של אוסטאיטיס פוביס מבוססת על היסטוריה, בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה. בדיקות אלה יכולות להראות שינויים בפוביס סימפיזיס והרקמות סביב כגון, הרחבת המפרק, שחיקה או בצקת. הטיפול באוסטאיטיס פאביס תלוי בחומרת ומשך הסימפטומים. מטרת הטיפול היא להפחית דלקת וכאב ולהחזיר תפקוד תקין. לרוב, די בטיפול שמרני הכולל מנוחה, הימנעות מפעילויות מחמירות כאב וכירופרקטיקה כדי לרפא את הבעיה. לעיתים יהיה צורך בתרופות אנטי דלקתיות, זריקות סטרואידים או ניתוח כדי לתקן את הבעיה.

אוסטאיטיס פוביס – סקירה קלינית מקיפה

אוסטאיטיס פוביס היא דלקת לא‑זיהומית במפרק סימפיזיס פוביס וברקמות סביבה, הנגרמת לרוב עקב פעילות גופנית חוזרת או מוגזמת (Fricker et al., 1991). המפרק הוא מפרק סחוסי בלתי-סינוביאלי, המחבר את שני חלקי האגן קדמית. עומס חוזר על שרירי הבטן או המקרבים, כדוגמת בעיטות בכדורגל, מהווה גורם סיכון עיקרי לפוליגיה אצל ספורטאים (Maffulli et al., 2015). בנוסף לכך, אוסטאיטיס פוביס יכולה להתפתח בהריון, לאחר לידה, או עקב ניתוחים אורולוגיים או גינקולוגיים (Scott et al., 2003; Angoules et al., 2010). מחקרים מדווחים על שכיחות של 0.5%-8% באוכלוסיות ספורטיביות, עם שיעורים גבוהים במיוחד בקרב שחקני כדורגל ושחקני ריצה (Choi et al., 2011; Rodriguez et al., 2001; Verrall et al., 2005).

דלקת במפרק הזה גורמת לדרגות שונות של כאבי בטן תחתונה ואגן. בגלל ריבוי המקרים של הפרעה זאת בקרב ספורטאים נקראת גם פובלגיה של ספורטאים (Athletic Pubalgia). האבחנה של אוסטאיטיס פוביס מבוססת על היסטוריה קלינית, בדיקה גופנית וממצאי הדמיה. הטיפול באוסטאיטיס פוביס הוא שמרני בעיקרו, ומורכב ממנוחה, שינוי באורח חיים, כירופרקטיקה, תרופות אנטי דלקתיות וזריקות סטרואידים. ניתוח שמור למקרים עקשנים שאינם מגיבים לאמצעים שמרניים.

גורמי סיכון ופתופיזיולוגיה

פעילות ספורטיבית חוזרת ונשנית

ספורטאים בענפי ספורט בהם יש שימוש חוזר ונשנה כגון בעיטות חוזרות, שינויי כיוון מהירים, או ריצה ממושכת מתמודדים עם עומס ביומכני שגורם למיקרוטראומות ולחוסר איזון שרירי הפוביס (Fricker et al., 1991; Maffulli et al., 2015). מחקר איכותי של Choi et al. (2011) מראים לגבי הקשר בין imbalance בין שרירי הבטן למקרבים ככלי אבחוני מרכזי.

תנאים רפואיים והתוויות אחרות

גברים סובלים מדלקת זו פי 2-5 לעומת נשים, אך הפער הולך וקטן עם השתתפות הגבוהה של נשים בספורט (Scott et al., 2003). בהריון, לשינויים הורמונליים ולשחרור הרצועות של האגן תפקיד בהדגשת התנועתיות ולחץ על הסימפיזיס (Angoules et al., 2010; Usta et al., 2003). בנוסף, מחלות ראומטולוגיות (כמו אנקילוזינג ספונדיליטיס), טראומה ישירה או ניתוחי אגן יכולים להוביל לאוסטאיטיס פוביס (Scott et al., 2003).

ביומכניקה פגומה וטווח תנועה מוגבל בירך

מחקרים רבים מדווחים על קשר בין FAI (Femoroacetabular impingement) לשכיחות גבוהה יותר של אוסטאיטיס פוביס אצל ספורטאים (Verrall et al., 2005). בנוסף, ביומכניקה לקויה של מפרק הירך או חולשת שרירים מסייעים להעצמת העומס הנוצר על הסימפיזיס (Rodriguez et al., 2001; DeVries & Berlet, 2010).

גורמי סיכון נוספים

מגוון גורמי סיכון מעלים את הסבירות להתפתחות אוסטאיטיס פוביס. בין היתר נציין גורמי הסיכון כגון:

חוסר איזון בין השרירים האגוניסטים והאנטגוניסטים הפועלים על האגן.
שינויים בתפקוד התקין של מפרק הפוביס סימפיזיס.
יציבה לקויה.
חולשת שרירים.
עלייה מהירה בעצימות האימון.
פעילות גופנית על משטחים קשים.
כפות רגליים שטוחות.
נעילת נעליים לא מתאימות בעת פעילות גופנית.
שרירים תפוסים בירך, במפשעה ובישבן.
הריון.
הליכים אורולוגיים וגניקולוגיים קודמים.
הפרעות ראומטולוגיות.
שינויים בביומכניקה של הירך, כגון אלה הנראים עם תסמונת הצביטה בירך (FAI).

מחקרים שבחנו את הקשר בין שינויים בביומכניקה של הירך והתפתחות אוסטאיטיס פוביס מצאו:

86% מהמאובחנים עם אוסטאיטיס פוביס שעברו התערבות ניתוחית היה FAI בצילומי רנטגן.
במחקר MRI של נבדקים שאינם אתלטיים, אלו עם FAI היו בסיכון גבוה פי 13.89 ללקות באוסטאיטיס פוביס.
Verrall ועמיתיו מצאו שאנשים עם טווח תנועה מוגבל בירך היו בסיכון גבוה יותר לפגיעה בפוביס סימפיזיס לעומת אלה עם טווח תנועה נורמלי.
סאיטו ועמיתיו הראו כי לכ-68% משחקני הכדורגל עם FAI סימפטומטי הייתה עדות רדיוגרפית לאוסטאיטיס פאביס.

שכיחות

עד כה, לא נערך מחקר אפידמיולוגי כדי לקבוע את השכיחות האמיתית של אוסטאיטיס פוביס. באופן כללי, נמצא שאוסטאיטיס פוביס שכיחה פי 2 – 5 יותר אצל גברים. יחד עם זאת, ככל שההשתתפות הספורטיבית של נשים גדלה, ההערכה היא כי הפער מצטמצם. על פי הערכות:

בקרב ספורטאים, היארעות הדלקת נעה בין 0.5% ל־8%, עם שיעור גבוה של עד 3%-5% מכלל הפציעות בספורט כמו כדורגל ואוסטרליאן פוטבול (Choi et al., 2011)
רצים למרחקים ושחקני כדורגל גברים האחראים ל-10% עד 18% מפציעות הפוביס בשנה.

במחקר MRI שנערך בקרב 97 ספורטאים עם כאבים במפשעה, נמצא אוסטאיטיס פוביס אצל:

מחקר מבוסס MRI בקרב 97 ספורטאים עם כאבי מפשעה מצא שאוסטאיטיס עם מיקרו-קרעים נמצאה בכ־42% מהמקרים (Verrall et al., 2005).

סימפטומים של אוסטאיטיס פוביס

כאבי מפשעות, המחמיר בהליכה, ריצה, בעיטה, שינוי כיוון או שיעול (Choi et al., 2011).
לרוב מלווה בתחושת קליק, קפיצה או צליעה עקב חוסר יציבות (Rodriguez et al., 2001).
רגישות למגע מעל הסימפיזיס, ולעיתים נפיחות מקומית.
כאבים עשויים להיות קבועים או להחמיר על ידי תנועה, כגון סיבוב, הליכה, ריצה, עלייה במדרגות, שיעול, התעטשות, בעיטה, שינוי כיוון או שכיבה על צד אחד.

אבחנה קלינית

היסטוריה רפואית

יש לבדוק תדירות, עוצמה, חזרה ואופי הכאב, פעילות ספורטיבית, סיבוכי היריון או ניתוחים קודמים.

בדיקה גופנית

כל השרשרת הקינטית של הגפיים התחתונות יכולה להיות מעורבת ודורשת הערכה. נבחן את מפרק הסקרואיליאק, מפרק הירך, לברום הירך, השרירים המקרבים, שרירי הבטן ועוד. הפרעה בכל אחד מהאזורים הללו עלולה להוביל להתפתחות אוסטאיטיס פוביס.

בשלב של הבדיקה הגופנית נתבונן, נמשש, ונניע את האגן.
נחפש כאב, עיוות, נפיחות, מגבלות תנועה.

נבצע בדיקות פרובוקטיביות, כגון adductor squeeze test, "single adductor" ו‑“FABER”, וכן הערכת יציבות האגן ותנועתיות בירך (Verrall et al., 2005; Maffulli et al., 2015).

הדמיה

צילום רנטגן: הרחבת המרווח בין העצמות, הצטלקות או סקלרוזה (Rodriguez et al., 2001).
MRI: המחלה מוצגת כממצא אופייני של בצקת בעצם (bone marrow oedema), דלקת והרחבת המרווח (Maffulli et al., 2015).
CT או סינדיקציה גרעינית: עשויים להדגים שינויי עומס או stress reaction באזור הסימפיזיס (DeVries & Berlet, 2010).

אבחנה מבדלת

האבחנה המבדלת של אוסטאיטיס פוביס כוללת פתולוגיות של דופן הבטן כולל בקע של ספורטאים ופגיעות שרירים מקרבים. פגיעות בשרירים המקרבים מתאפיינות ברגישות מעל שרירי הירך המקרבים (אדוקטורים) ובכאב במתיחת שרירים אלה בפיסוק וסיבוב חיצוני של מפרק הירך. חובה לשלול בקעים, פגיעות באדוקטורים, בעיות מגדריות (גניקולוגיה) או אורולוגיות, וכן מחלות ראומטיות או זיהומיות (Choi et al., 2011).

טיפול שמרני – קו ראשון

בשלב הזה נתחיל בטיפול שמרני (Choi et al., 2011) הכולל:

שיטת RICE
מנוחה ושינוי פעילות
הפחתה או הפסקה זמנית של אימונים, בעיקר פעילויות טעונות כמו ריצה ובעיטות.
שימוש בטיפולים תרופתיים עם נוגדי דלקת שאינם סטרואידים NSAIDs

פיזיותרפיה ותוכנית אימון מותאמת

הדגש הוא על שיקום השרירים המייצבים של האגן (אדוקטורים, בטן תחתונה, gluteus) ועבודה ביומכנית לפיזור עומס שווה (Hölmich et al., 1999; Cheatham et al., 2015).

טיפול בכירופרקטיקה

מספר מקרים תועדו שבהם כירופרקטיקה עם מניפולציות לאגן או sacroiliac ושיקום תנועתי הביאו להקלה משמעותית בכאב ולהתאוששות מלאה (Jarosz, 2011; Irizarry Porrata et al., 2025). בדוגמה אחת, מטופלת עם כאב כרוני לאחר לידה הטופלה במניפולציות לצד הגוף (side‑posture manipulation), גרסה עדינה של mobilization, בשילוב תרגול ביתי – לאחר 9 מפגשים הושגה ריפוי, ובמעקב של 7 חודשים הכאב לא חזר (Irizarry Porrata et al., 2025).

טיפולים נוספים ואפשרות לניתוח

טיפול בגלי הלם (ESWT)

כמחקר רטרוספקטיבי תועד מקרה של ESWT בשילוב פיזיותרפיה לאישה שלאחר לידה, עם שיפור ניכר כאב תוך שישה שבועות (Usta et al., 2003).

זריקות סטרואידים או פרוליפרציה

בחלק מהמקרים בנקודה המקומית של הסימפיזיס נעשה תיאום זריקות תרופה או פתרון סחוסי ("prolotherapy") – מדווח על שיפור של כ־80% בכאב עם היענות חזרה לספורט תוך כשלושה חודשים (Topol & Reeves, 2008).

התערבות ניתוחית

ניתוח שמור רק למקרים עקשנים שלא מגיבים לשיקום שמרני (5%-10% מהספורטאים). קיימות מספר גישות ניתוח, כאשר תוצאות משתנות וסיבוכים עשויים לכלול אי-איחוי, זיהום או כאב כרוני (Hopp et al., 2013; Domb, 2015). רק כ-5% – 10% מהספורטאים זקוקים לטיפול כירורגי. במידת הצורך ניתוח להסרת סחוס או חלק מהסימפיזיס או איחוי של המפרק (arthroscopic debridement, curettage או symphysectomy).

סיכום ובהירות

אוסטאיטיס פוביס היא הפרעה שכיחה אצל ספורטאים ובמיוחד באלה העוסקים בפעילויות עם עומס חוזר על האגן והירכיים. ההיארעות מוערכת ב־0.5%-8%, תוך דגש על ספורטאים בענפי kicking sports. אבחון מדויק מבוסס על היסטוריה, בדיקה גופנית והשוואת הדמיה כגון צילום רנטגן ו‑MRI. קו הטיפול הראשון כולל מנוחה, שיקום שרירים ותוכנית פיזיותרפיה מותאמת. טיפול כירופרקטי בשילוב עם תרגול ביתי עשוי לתת תוצאות טובות אפילו במקרים כרוניים. טיפולים נוספים כמו ESWT או פרוליפרציה מסייעים לאוכלוסיות מסוימות. לאחר כ־6 חודשים של טיפול כושל, ניתן לשקול ניתוח – אך רק בכ־5%-10% מהמטופלים.