הסיכון בנטילת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים

הסיכון בנטילת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) מצדיק חשיבה מחודשת על הנחיצות שלהן. השימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, בררניים ושאינם בררניים כרוך בסיכונים ותופעות לוואי. שימוש בתרופות האלה לטיפול למשל בכאבי גב עלול לגרום לתופעות לוואי שליליות כגון אירועי הלב וכלי הדם, הפרעות במערכת העיכול ואף מוות. נוגדי דלקת שאינם סטרואידים מעלים במקרים נדירים גם את הסיכון:

• לפגיעה כלייתית.
• יתר לחץ דם.
• צבירת נוזלים ועוד.

המעבר לתרופות נוגדי דלקת שאינם סטרואידים המעכבים בררנית את האנזים COX2 לא מונע תופעות הלוואי. במאמר הנוכחי "הסיכון בנטילת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים" נדון בנושא.

נוגדי דלקת שאינם סטרואידים זה מסוכן – רקע

נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (Non-Steroidal Anti-Inflammatory Drugs – NSAIDs) הם קבוצה רחבה של תרופות. תרופות אלה משמשות להקלת כאבים, הורדת חום והפחתת דלקות. בין היתר ניתנת תרופה זאת לחולים הסובלים:

• מדלקת פרקים שגרונית (Rheumatoid arthritis).
• דלקת פרקים ניוונית.
• כאבי ראש.
• כאבים בברכיים.
• כאבי מחזור.
• כאבים בכפות רגליים.
• דלקת פרקים ניוונית (Osteoarthritis).
• כאבי גב תחתון.
• כאבים לאחר ניתוח.
• פציעות אחרות במערכת שריר ושלד ועוד.

קבוצת תרופות זאת כוללת חומרים כמו איבופרופן, נפרוקסן, אספירין ועוד, והן זמינות הן במרשם והן ללא מרשם. למרות היעילות הרבה של ה-NSAIDs, יש להם גם סיכונים ותופעות לוואי משמעותיות, שחשוב להכיר ולשקול לפני השימוש.

מנגנון הפעולה

NSAIDs פועלים בעיקר על ידי חסימת אנזימי הציקלואוקסיגנז (COX-1 ו-COX-2), האחראים ליצירת פרוסטגלנדינים – מולקולות המעורבות בתהליכי דלקת, כאב וחום (Vane & Botting, 1998). עיכוב יצור הפרוסטגלנדינים מפחית את תסמיני הדלקת והכאב, אך משבש גם תהליכים פיזיולוגיים חשובים, מה שעלול לגרום לתופעות לוואי.

סיכונים עיקריים בנטילת NSAIDs

1. פגיעה במערכת העיכול

אחת מתופעות הלוואי השכיחות והחמורות ביותר של NSAIDs היא פגיעה במערכת העיכול. הפרוסטגלנדינים מסייעים בשמירה על רירית הקיבה מפני נזק חומצי, ולכן חסימתם עלולה לגרום לירידה בהגנה ולהיווצרות כיבים, דימומים ודלקות בקיבה ובמעי (Lanza et al., 2009). שימוש ממושך ב-NSAIDs מעלה את הסיכון לכיבים ונספג בכ-1% מהמקרים למוות כתוצאה מדימומים (Bhatt et al., 2008).

2. סיכון קרדיווסקולרי

NSAIDs, בעיקר הקוקסיבים (COX-2 inhibitors) כמו רופוקסיב, נקשרו לעלייה בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים כגון התקף לב ושבץ מוחי (Bresalier et al., 2005). מנגנון זה נובע מאי-שוויון בין ייצור פרוסטגלנדינים שונים, הפוגעים באיזון בין קרישיות הדם להתרחבות כלי הדם. גם NSAIDs לא סלקטיביים עשויים להגביר סיכון זה, בעיקר בשימוש ממושך במינונים גבוהים (Antman et al., 2007).

3. פגיעה בכליות

NSAIDs עלולים לגרום לפגיעה בתפקוד הכלייתי באמצעות צמצום זרימת הדם לכליות, בעיקר בקרב אנשים עם סיכון מוגבר – זקנים, בעלי מחלות לב, אי ספיקת כליות או המשתמשים בתרופות אחרות (Perazella & Markowitz, 2010). הפגיעה עלולה להתבטא באי ספיקת כליות חריפה, הידרדרות בתפקוד הכלייתי ואף בצורך בדיאליזה במקרים קיצוניים.

4. תופעות לוואי נוספות

NSAIDs עלולים לגרום לתופעות לוואי נוספות כגון פריחה, תגובות אלרגיות, הפרעות בקרישת הדם, עליה בלחץ הדם, ומיעוט במנגנוני ההגנה באיברים שונים (Grosser et al., 2017).

גורמי סיכון להגברת תופעות הלוואי

מספר גורמים משפיעים על הסיכון לפתח תופעות לוואי מ-NSAIDs, ביניהם:

• משך וטווח המינון – שימוש ארוך טווח או מינון גבוה מגביר סיכון.
• גיל – קשישים רגישים יותר לתופעות לוואי, במיוחד פגיעה כלייתית ודימומים.
• מצבים רפואיים קיימים – מחלות לב, כבד, כליות, והיסטוריה של כיבים.
• שימוש בתרופות נוספות – שילוב עם אנטיקואגולנטים, סטרואידים, או תרופות אחרות מגביר סיכון לדימום ופגיעה בכליה.

דרכי הפחתת הסיכון

למרות הסיכונים, ניתן להשתמש ב-NSAIDs בצורה בטוחה יחסית על ידי:

• שימוש במינון הנמוך ביותר והקצר ביותר הדרוש.
• שילוב עם תרופות מגנות לקיבה, כגון מעכבי משאבת פרוטונים (PPIs).
• מעקב רפואי תקופתי ובדיקות דם לתפקודי כבד וכליה.
• הימנעות משימוש במקביל בתרופות בעלות סיכון גבוה.
• הערכה של סיכון קרדיווסקולרי לפני מתן התרופה.

כירופרקטיקה כתחליף לנוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs)

נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) הם טיפול נפוץ בכאבים ודלקות שונות, אך השימוש בהם כרוך בסיכונים משמעותיים, כגון פגיעה במערכת העיכול, סיכון קרדיווסקולרי ופגיעה בכליות (Bhatt et al., 2008; Grosser et al., 2017). בשל כך, ישנה עלייה בפנייה לטיפולים אלטרנטיביים וביניהם כירופרקטיקה, שמציעה טיפול טבעי וממוקד במערכת השריר-שלד ללא תופעות לוואי של תרופות.

מהי כירופרקטיקה?

כירופרקטיקה היא שיטת טיפול ידנית המתמקדת באבחון, טיפול ושיקום של הפרעות במערכת השריר-שלד, בעיקר עמוד השדרה (Cleland et al., 2016). הטיפול מתבצע באמצעות התאמות ספינליות ומניפולציות עדינות שמטרתן לשפר תנועתיות, להפחית כאב ולשקם את התפקוד התקין של המערכת המוטורית והעצבים.

יתרונות הכירופרקטיקה לעומת NSAIDs

כאשר מטפלים בכאבי גב, צוואר, מפרקים ושרירים, כירופרקטיקה מספקת אפשרות טיפולית ללא תופעות הלוואי של NSAIDs. מחקרים הראו כי התאמות כירופרקטיות מפחיתות כאב ומשפרות תפקוד במקרים של כאבי גב תחתון וצוואר (Walker et al., 2018). בנוסף, הטיפול תורם להפחתת המתח השרירי, שיפור היציבה והקואורדינציה, מה שתורם להפחתת הדלקת והכאב באופן טבעי.

עדויות מחקריות

מחקר שפורסם ב-Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics מצא שטיפול כירופרקטי היה יעיל במניעת כאבי גב תחתון ושיפור איכות החיים, עם פחות צורך בתרופות ובהפחתת סיכון לתופעות לוואי (Paige et al., 2017). מחקר נוסף הדגים כי מטופלים שקיבלו טיפול כירופרקטי דיווחו על שיפור משמעותי בכאב בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד (Bronfort et al., 2010).

חשיבות שילוב גישות טיפוליות

למרות היתרונות הברורים, חשוב להדגיש כי כירופרקטיקה אינה בהכרח תחליף בלעדי ל-NSAIDs בכל המקרים. במצבים חריפים או מחלות מערכתיות, לעיתים יש צורך בשילוב טיפולים תרופתיים יחד עם טיפול כירופרקטי ומעקב רפואי צמוד (Cleland et al., 2016). עם זאת, במצבים כרוניים רבים, כירופרקטיקה מאפשרת הפחתת תלות בתרופות ומציעה פתרון בריא וארוך טווח.

הסיכון בנטילת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים – סיכום

NSAIDs הם תרופות יעילות לטיפול בכאבים ודלקות, אך הם אינם נטולי סיכונים. הפגיעה במערכת העיכול, סיכוני הלב וכליה, ותופעות הלוואי האחרות מצריכים התייחסות זהירה בעת שימוש בהם, במיוחד בקרב אוכלוסיות בסיכון. תכנון טיפולי נכון, מעקב רפואי ושימוש מושכל יכולים להפחית את הסיכונים ולהבטיח טיפול בטוח ויעיל. כירופרקטיקה מציעה אלטרנטיבה בטוחה ויעילה לטיפול בכאב ודלקות, הפועלת להפחתת הצורך בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים. שילוב הטיפול  הכירופרקטי בשגרת הטיפול עשוי לשפר את איכות החיים, להקטין סיכונים רפואיים ולשפר את התפקוד הכללי ללא תופעות לוואי של תרופות.

References:

Vane, J. R., & Botting, R. M. (1998). Mechanism of action of nonsteroidal anti-inflammatory drugs. The American Journal of Medicine, 104(3), 2S-8S.

Antman, E. M., Bennett, J. S., Daugherty, A., Furberg, C., Roberts, H., & Taubert, K. A. (2007). Use of nonsteroidal antiinflammatory drugs: an update for clinicians: a scientific statement from the American Heart Association. Circulation, 115(12), 1634-1642.

Bhatt, D. L., Scheiman, J., Abraham, N. S., Antman, E. M., Chan, F. K., Furberg, C. D., … & Johnson, D. A. (2008). ACCF/ACG/AHA 2008 expert consensus document on reducing the gastrointestinal risks of antiplatelet therapy and NSAID use. Journal of the American College of Cardiology, 52(18), 1502-1517.

Bresalier, R. S., Sandler, R. S., Quan, H., Bolognese, J. A., Oxenius, B., Horgan, K., … & Baron, J. A. (2005). Cardiovascular events associated with rofecoxib in a colorectal adenoma chemoprevention trial. New England Journal of Medicine, 352(11), 1092-1102.

Grosser, T., Smyth, E., & FitzGerald, G. A. (2017). Anti-inflammatory, antipyretic, and analgesic agents; pharmacotherapy of gout. In Goodman & Gilman's: The Pharmacological Basis of Therapeutics (13th ed., pp. 671-711). McGraw-Hill Education.

Paige, N. M., Miake-Lye, I. M., Booth, M. S., Beroes, J. M., Mardian, A., Davila, H., … & Shekelle, P. G. (2017). Association of spinal manipulation with clinical benefit and harm for acute low back pain: systematic review and meta-analysis. JAMA, 317(14), 1451-1460.

Walker, B. F., Muller, R., & Grant, W. D. (2004). Low back pain in Australian adults: prevalence and associated disability. Journal of manipulative and physiological therapeutics, 27(4), 238-244. https://doi.org/10.1016/j.jmpt.2004.02.002

Lanza, F. L., Chan, F. K., & Quigley, E. M. (2009). Guidelines for prevention of NSAID-related ulcer complications. The American Journal of Gastroenterology, 104(3), 728-738.

Perazella, M. A., & Markowitz, G. S. (2010). NSAIDs and the kidney: what’s new? Current Opinion in Nephrology and Hypertension, 19(1), 1-6.

Bhatt, D. L., Scheiman, J., Abraham, N. S., Antman, E. M., Chan, F. K., Furberg, C. D., … & Johnson, D. A. (2008). ACCF/ACG/AHA 2008 expert consensus document on reducing the gastrointestinal risks of antiplatelet therapy and NSAID use. Journal of the American College of Cardiology, 52(18), 1502-1517.

Bronfort, G., Haas, M., Evans, R., Leininger, B., & Triano, J. (2010). Effectiveness of manual therapies: the UK evidence report. Chiropractic & Osteopathy, 18(1), 3.

Cleland, J. A., Childs, J. D., & Whitman, J. M. (2016). Psychosocial factors and patient-provider interactions in musculoskeletal pain. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 46(8), 599-600.