כאבים בכף הרגל ובקרסול: הפרעות שכיחות

כאבים בכף הרגל ובקרסול: הפרעות שכיחות מפורטות כאן. כף הרגל והקרסול האנושיים מהווים מערכת ביומכנית מורכבת הנדרשת לעמוד בעומסים הגבוהים פי כמה ממשקל הגוף בזמן פעילות דינמית. בשל כך, האזור חשוף לשכיחות גבוהה של פציעות טראומטיות וכרוניות המהוות נטל בריאותי וכלכלי כבד. תסמינים שכיחים של הפרעות בריאותיות בכפות רגליים ובקרסול כוללים כאבים, הגבלות תנועה ותפקוד ועוד. אין להתעלם מכך שכאבים בכף הרגל ובקרסול יכולים גם להשפיע על הנפש ובכלל זה מצב הרוח, ההתנהגות, יכולת הטיפול העצמי ועוד.

כאבים בכף הרגל ובקרסול יכולים לנבוע גם ממחלות פרקים, מחלות מטבוליות וגם כאב מופנה. לעיתים קרובות מקור הכאב שאנו חשים בברכיים נמצא בברך, בירך או בעמוד השדרה התחתון. אבחון נכון של מקור הכאב הוא ראשית ההחלמה. במאמר "הפרעות כאב שכיחות בכף רגל ובקרסול" נרחיב בנושא.

כאבים בכף הרגל ובקרסול: הפרעות שכיחות – רקע

כאבים בכף הרגל ובקרסול הם תלונה שכיחה מפני שאזור קטן יחסית נדרש לשאת את משקל הגוף, לבלום זעזועים, להסתגל למשטח ולייצר כוח בכל צעד. אותה תלונה יכולה לנבוע מפגיעה ברצועה, גיד, עצם, מפרק, פסיה או עצב, ולכן המיקום ואופי הכאב חשובים לא פחות מעוצמתו. כאב שמתחיל לאחר ריצה שונה מכאב חד לאחר סיבוב הקרסול; כאב בעקב בצעדים הראשונים בבוקר מכוון לאבחנות אחרות מכאב שורף בין האצבעות. סקירות עדכניות מדגישות כי הערכה נכונה של foot and ankle disorders מתחילה בהיסטוריה, במיקום אנטומי ובבדיקה תפקודית, ורק לאחר מכן מחליטים אם נדרשת הדמיה או בדיקה נוספת (Albano & Nelson, 2020).

כאבים בכף הרגל ובקרסול: מהן ההפרעות השכיחות?

מיקום כאב בכף הרגל ובקרסול מסייע לבנות אבחנה מבדלת

כאבים בכף הרגל ובקרסול אינם אבחנה בפני עצמם. באזור העקב נפוצים כאב פלנטרי הקשור לפסיה הפלנטרית והפרעות בגיד אכילס, בעוד בקדמת כף הרגל שכיחות מטטרסלגיה, נוירומה על שם מורטון, פגיעות ב־plantar plate והפרעות במפרק הבוהן. סביב הקרסול, נקע לטרלי הוא אחת הפציעות המוכרות ביותר, אך כאב דומה יכול להיגרם מפגיעת גידים פרונאליים, חוסר יציבות כרוני, פגיעה אוסטאוכונדרלית או תסמונת צביטה. בצד המדיאלי יש להביא בחשבון את גיד הטיביאליס האחורי, התעלה הטרסלית ומבנים רצועתיים. לכן השאלה "למה כואבת כף הרגל בזמן הליכה?" אינה נענית רק לפי נקודת הכאב. יש לבדוק מה מעורר אותו, האם הייתה עלייה בעומס, האם קיימת נפיחות, האם התחושה מכנית או שורפת, והאם האדם מסוגל לשאת משקל כרגיל (Albano & Nelson, 2020).

כאבים לאחר פעילות אינם תמיד "עומס יתר" פשוט

בפעילות גופנית אותה תנועה חוזרת אלפי פעמים, ולכן כאבים בכף הרגל אחרי ריצה או כאב בקרסול אחרי פעילות גופנית יכולים להופיע כאשר העלייה בעומס מהירה יותר מיכולת ההסתגלות של הגיד, העצם או המפרק. עם זאת, לא נכון להניח שכל כאב שהופיע לאחר אימון הוא טנדינופתיה. שבר מאמץ, למשל, יכול להתחיל ככאב עמום בזמן פעילות ולהפוך בהמשך לכאב מוקדי יותר. חוסר יציבות לאחר נקעים קודמים יכול לייצר כאב ונפיחות לאחר אימון ללא פציעה חדשה ברורה.

גם נעל חדשה, שינוי משטח, שינוי טכניקת ריצה או חזרה מהירה לספורט לאחר הפסקה יכולים לשנות את חלוקת הכוחות. משום כך האבחון הטוב ביותר אינו מחפש רק "איפה כואב" אלא מחבר בין המיקום, מנגנון העומס, התפתחות הכאב והבדיקה הקלינית. גישה זו מפחיתה את הסיכון לטפל בגיד כאשר הבעיה למעשה גרמית, עצבית או מפרקית.

כאב בעקב: מהם הגורמים השכיחים?

כאב בעקב אינו בהכרח דורבן

כאבים בעקב מזוהים לעיתים באופן אוטומטי עם "דורבן", אך האבחנה המבדלת רחבה בהרבה. Tu תיארה כאב פלנטרי מהפסיה הפלנטרית כגורם שכיח במיוחד, אך ציינה גם שבר מאמץ של הקלקנאוס, לכידת עצב, פגיעה בכרית השומן, נוירופתיות, הפרעות בגיד אכילס ומצבים נוספים (Tu, 2018). סקירה רדיולוגית עדכנית יותר מדגישה כי שלושת המבנים המרכזיים שיש לחשוב עליהם בכאב בעקב הם הפסיה הפלנטרית, הקלקנאוס וגיד אכילס, לצד בורסות ומבנים עצביים (Liu וחבריו, 2024).

דפוס הכאב בעקב עוזר להבדיל בין המקורות

כאב מדיאלי־פלנטרי שמחמיר בצעדים הראשונים לאחר מנוחה מתאים לעיתים קרובות לפלנטר פשיאופתיה. כאב עמוק במרכז העקב, המתואר כמו חבורה, עשוי להתאים יותר לבעיה בכרית השומן. כאב שהולך ומתגבר עם ריצה או קפיצות ומלווה ברגישות גרמית צריך לעורר חשד לשבר מאמץ. כאב אחורי באזור החיבור בין השוק לעקב מכוון יותר לגיד אכילס או לרקמות הסמוכות לו. כאשר הכאב מלווה בשריפה, נימול או עקצוץ, האבחנה צריכה לכלול גם פגיעה עצבית כגון תסמונת התעלה הטרסלית או לכידה של ענף עצבי אחר. המונח "דורבן בעקב" מתאר ממצא גרמי שניתן לראות בצילום, אך נוכחותו אינה מוכיחה שהוא מקור הכאב. לכן טיפול בכאב בעקב צריך להתבסס על התסמינים והבדיקה ולא על ממצא רדיוגרפי יחיד.

פלנטר פשיאופתיה: סיבה שכיחה לכאב בעקב

הכאב האופייני מופיע לעיתים בצעדים הראשונים לאחר מנוחה

פלנטר פשיאופתיה, המכונה לעיתים plantar fasciitis, היא אחת האבחנות המרכזיות בכאב פלנטרי בעקב. התיאור הקלאסי הוא כאב באזור החיבור המדיאלי של הפסיה לקלקנאוס, אשר בולט בצעדים הראשונים בבוקר או לאחר ישיבה ממושכת. לאחר מספר דקות הוא עשוי להירגע, אך לחזור לאחר עמידה או הליכה ממושכות. הנחיית הפרקטיקה הקלינית המעודכנת של Koc וחבריו מתייחסת לאבחנה בעיקר כמכלול של כאב פלנטרי בעקב, מגבלה תפקודית וממצאים קליניים מתאימים ולא כמצב שחייב להיות מוכח באמצעות MRI (Koc וחבריו, 2023).

עומס מצטבר חשוב יותר מחיפוש אחר גורם יחיד

הפסיה הפלנטרית משתתפת בתמיכה בקשת האורכית ובהעברת עומסים במהלך ההליכה. לכן עלייה חדה בכמות ההליכה או הריצה, שינוי בעומסים, מבנה כף הרגל וגורמים גופניים נוספים יכולים להשתלב בהתפתחות התסמינים. חשוב להבחין בין קשר סטטיסטי לבין סיבה בודדת: לא לכל מי שיש קשת נמוכה יתפתח כאב, ולא כל מטופל עם פלנטר פשיאופתיה סובל מאותו גורם. "דורבן" גרמי אינו תנאי לאבחנה, ולכן צילום אינו נדרש בכל מקרה טיפוסי. כאשר התמונה אינה רגילה, למשל כאב לילה משמעותי, נימול, כאב גרמי ממוקד או חוסר שיפור למרות ניהול מתאים, יש לשקול אבחנה חלופית. Koc וחבריו מדגישים שהטיפול וההערכה צריכים להיות מבוססי־תפקוד, ושיש להבדיל כאב פלנטרי טיפוסי ממצבים אחרים שיכולים לחקות אותו (Koc וחבריו, 2023).

כאבים בגיד אכילס וטנדינופתיה של גיד אכילס

כאב בגיד אכילס מופיע לרוב תחת עומס

טנדינופתיה של גיד אכילס מתבטאת בדרך כלל בכאב, נוקשות וירידה ביכולת להפיק כוח בעת הליכה מהירה, ריצה, קפיצה או עלייה על קצות האצבעות. נהוג להבחין בין midportion Achilles tendinopathy, שבה התסמינים נמצאים בחלק האמצעי של הגיד, לבין insertional tendinopathy באזור חיבור הגיד לקלקנאוס. Chimenti וחבריו מדגישים בהנחיית 2024 כי האבחון של טנדינופתיה אמצעית מבוסס בעיקר על כאב תלוי־עומס, רגישות מקומית והיסטוריה מתאימה; הדמיה אינה חובה בכל מקרה טיפוסי (Chimenti וחבריו, 2024).

טנדינופתיה אינה זהה לקרע בגיד אכילס

כאב שהתפתח בהדרגה במשך שבועות או חודשים שונה מקרע חריף. בטנדינופתיה קיימים לרוב כאב ונוקשות, אך הגיד עדיין מעביר כוח. בקרע אקוטי המטופל עשוי לתאר תחושה כאילו מישהו בעט בו מאחור, "פופ" פתאומי וקושי משמעותי בדחיפה או בעמידה על קצות האצבעות. Silbernagel וחבריה מדגישים כי בטנדינופתיה לא מספיק להעלים כאב בלבד; התפקוד של יחידת השריר־גיד והיכולת לשאת עומס צריכים להשתקם באופן הדרגתי (Silbernagel וחבריה, 2020). כאבים בגיד אכילס לאחר ריצה יכולים לנבוע משינוי עומס, אך קיימים גם גורמים אחרים ולכן אין להסתפק בהנחה שמדובר ב"שריר תפוס". כאשר מופיעים כאב חד מאוד, אובדן כוח פתאומי או פגם מורגש בגיד, נדרשת הערכה רפואית מהירה יותר.

נקע בקרסול: אחת מפציעות הקרסול השכיחות

נקע לטרלי בקרסול מערב לרוב את מערכת הרצועות החיצונית

נקע בקרסול מתרחש לעיתים קרובות בתנועה מהירה של inversion בשילוב מנח שמעמיס על הרצועות הלטרליות. הרצועה הקדמית talofibular ligament היא אחת הנפגעות השכיחות, אך חומרת הפגיעה משתנה ממתיחה קלה ועד קרעים משמעותיים, ולעיתים מעורבים גם מבנים נוספים. Martin וחבריו מציינים בהנחיות הקליניות כי הערכה צריכה לכלול את מנגנון הפציעה, יכולת נשיאת המשקל, נפיחות, כאב, טווח תנועה, יציבות ותפקוד ולא להסתפק באמירה כללית ש"הקרסול הסתובב" (Martin וחבריו, 2021).

לא כל כאב אחרי סיבוב הקרסול הוא נקע פשוט

פגיעה בעצם, בסינדסמוזיס, בגידים הפרונאליים או במשטח הסחוסי של הטאלוס יכולה להתלוות לחבלה ולהיראות בתחילה כמו נקע רגיל. לכן כאב גרמי ממוקד, אי־יכולת לשאת משקל, נפיחות חריגה או כאב שאינו משתפר כצפוי מצדיקים הערכה נוספת. בחלק מהמקרים נעזרים בכללי החלטה קליניים כדי לקבוע אם נדרש צילום, ובהמשך אפשר לשקול MRI או בדיקות אחרות אם החשד לפגיעה נלווית נותר גבוה. אחד העקרונות החשובים לאחר נקע הוא שהיעלמות הנפיחות אינה בהכרח שווה להחלמה מלאה: כוח, שליטה עצבית־שרירית ותחושת יציבות יכולים להישאר פגועים. זו אחת הסיבות שבחלק מהאנשים מתפתחים כאבים חוזרים או תחושה שהקרסול "בורח" גם חודשים לאחר הפציעה (Martin וחבריו, 2021).

חוסר יציבות כרוני בקרסול וכאבים חוזרים

תחושת "בריחה" של הקרסול אחרי נקעים חוזרים אינה רק חולשה

חוסר יציבות כרוני בקרסול מתאר מצב שבו לאחר נקע אחד או יותר נמשכים תסמינים כגון giving way, תחושת חוסר ביטחון, נקעים חוזרים, כאב או ירידה בתפקוד. לא בכל אדם קיימת אותה סיבה. אצל חלק נותרת רפיון מכני של הרצועות; אצל אחרים הבעיה העיקרית קשורה לשליטה עצבית־שרירית, פרופריוספציה, כוח או תכנון תנועה. Hong וחבריו מדגישים כי chronic lateral ankle instability היא תוצאה אפשרית משמעותית של נקע לטרלי וכי האבחון צריך לשלב היסטוריה של נקעים, בדיקה קלינית והדמיה בעת הצורך (Hong וחבריו, 2024).

חוסר יציבות ממושך יכול להשפיע גם על המפרק עצמו

התוצאה של חוסר יציבות אינה בהכרח רק עוד נקע. מכניקה לא תקינה לאורך זמן יכולה להיות קשורה לעומסים חריגים במפרק ולפגיעות נלוות בסחוס ובמבנים אחרים. לכן אדם המתאר כאבים בקרסול בהליכה חודשים לאחר פציעה, נפיחות לאחר פעילות או חוסר ביטחון בשטח לא ישר צריך להיבדק גם אם אין נקע חדש. הטיפול הראשוני ברבים מהמקרים מתמקד בשיקום פעיל הכולל כוח, שיווי משקל ושליטה בתנועה; במקרים עמידים עם חוסר יציבות מכני משמעותי נשקלות אפשרויות נוספות. Hong וחבריו מציינים כי חוסר יציבות כרוני עשוי להיות קשור בטווח הארוך לאוסטיאוארתריטיס פוסט־טראומטית, ולכן לא נכון להתייחס לנקעים חוזרים כאל אירועים חסרי משמעות (Hong וחבריו, 2024).

כאבים בחלק הקדמי של הקרסול: מה יכול לגרום להם?

תסמונת צביטה קדמית היא גורם חשוב לכאב בדורסיפלקסיה

כאב בחלק הקדמי של הקרסול שמוחמר בכיפוף עמוק של הברך מעל כף הרגל, בסקוואט, בירידה במדרגות או בתנועת dorsiflexion יכול להתאים ל־anterior ankle impingement. Leiber-Wackenheim מתאר את התסמונת ככאב קדמי המשוחזר במישוש ובדורסיפלקסיה מאולצת, ומדגיש שהגורמים יכולים להיות פוסט־טראומטיים, מיקרוטראומטיים, ניווניים או קשורים לחוסר יציבות (Leiber-Wackenheim, 2025).

כאב קדמי אינו אבחנה אחת

כאבים בחלק העליון של כף הרגל או בחלק הקדמי של הקרסול יכולים לנבוע גם מגידי המיישרים וה־tibialis anterior, מפגיעה במשטח האוסטאוכונדרלי של הטאלוס, מאוסטיאוארתריטיס או מפגיעה בעקבות חבלה. לכן המיקום לבדו אינו מספיק. נפיחות מפרקית, נעילות, תחושת תפיסה או כאב עמוק לאחר נקע יכולים להעלות חשד לפגיעה תוך־מפרקית, בעוד כאב לאורך גיד שמוחמר בהפעלה כנגד התנגדות מתאים יותר למקור גידי. Leiber-Wackenheim מדגיש כי בהערכת impingement יש חשיבות להבנת הסיבה ולא רק לזהות שקיימת "צביטה"; MRI והדמיה אחרת עשויים לסייע כאשר רוצים לזהות אוסטאופיטים, פגיעה בסחוס או רקמה רכה שמעורבת בתהליך (Leiber-Wackenheim, 2025).

כאבים בצד החיצוני של הקרסול וכף הרגל

הגידים הפרונאליים הם מקור שכיח שניתן לפספס

כאב בצד החיצוני של הקרסול יכול להגיע מהרצועות הלטרליות, אך גם מהגידים peroneus longus ו־peroneus brevis העוברים מאחורי הפטישון החיצוני. הפרעות אלה כוללות טנדינופתיה, קרעים ותת־פריקה או פריקה של הגיד. Mostovoy ו־Chang מדגישים כי פתולוגיה פרונאלית אצל ספורטאים נוטה לעיתים להיות מאובחנת באיחור משום שהתסמינים דומים לנקע כרוני. בדיקה אנטומית ממוקדת והבנת הפעילות שמפעילה את הכאב חיוניות להבדלה בין המקורות (Mostovoy & Chang, 2023).

כאב בצד החיצוני של כף הרגל יכול להגיע גם מהעצם או מהמפרק

כאשר הכאב ממוקם רחוק יותר לכיוון בסיס המסרק החמישי, יש לשקול פגיעה גרמית, לרבות שבר חריף או שבר מאמץ, בהתאם למנגנון. כאב עמוק באזור sinus tarsi יכול להופיע לאחר נקעים ולהיות קשור לתפקוד המפרק הסובטלרי. לכן השאלה "מה גורם לכאב בצד החיצוני של כף הרגל?" דורשת למפות במדויק את הרגישות: מאחורי הפטישון, מתחתיו, באזור הסינוס טרסי או לאורך המסרק החמישי. הפעלה נגד התנגדות, בדיקות יציבות והערכת היכולת לקפוץ או לשאת משקל יכולים לסייע. כאשר הסיפור מצביע על חבלה משמעותית או כאב גרמי ממוקד, צילום הוא לעיתים השלב הראשון; בפתולוגיה גידית מורכבת MRI או אולטרסאונד יכולים לספק מידע נוסף (Mostovoy & Chang, 2023).

כאבים בצד הפנימי של הקרסול וכף הרגל

גיד הטיביאליס האחורי והקשת המדיאלית קשורים זה בזה

כאב בצד הפנימי של הקרסול יכול להופיע לאורך גיד tibialis posterior, העובר מאחורי הפטישון המדיאלי וממשיך לכף הרגל. כאשר תפקוד הגיד ומייצבים נוספים נפגעים באופן מתקדם, יכולה להתפתח Progressive Collapsing Foot Deformity, שבעבר כונתה adult-acquired flatfoot deformity או posterior tibial tendon dysfunction. Gowda וחבריו מתארים את המצב כמכלול שבו הגיד, spring ligament ומבנים נוספים משתתפים בשינוי הדרגתי של צורת כף הרגל, ולא כ"בעיה של גיד אחד" בלבד (Gowda וחבריו, 2023).

כאב שורף בצד הפנימי מכוון גם למערכת העצבים

מאחורי הפטישון המדיאלי נמצא ה־tarsal tunnel, שבו עובר העצב הטיביאלי יחד עם גידים וכלי דם. דחיסה של העצב יכולה לגרום לכאב שורף, נימול ועקצוץ המתפשטים לעקב או לסוליית כף הרגל. Sha מתאר את תסמונת התעלה הטרסלית כמצב שבו התמונה הקלינית יכולה להיות מגוונת, ולעיתים האבחנה מתעכבת משום שאין בדיקה יחידה שמאשרת אותה בכל המקרים (Sha, 2024). לכן כאב בצד הפנימי של הקרסול אינו צריך להיות מסווג אוטומטית כ"טנדיניטיס". אם יש שינוי בתחושה, שריפה או נימול, יש לבדוק גם מקור עצבי. אם קיימת ירידה מתקדמת בקשת, עיוות, חולשה בעלייה על קצות האצבעות או כאב לאורך הטיביאליס האחורי, האבחנה המבדלת משתנה בהתאם.

מטטרסלגיה: כאבים בכרית כף הרגל

מטטרסלגיה היא תיאור של מיקום הכאב ולא מחלה יחידה

המונח מטטרסלגיה מתייחס לכאב בקדמת כף הרגל, בדרך כלל מתחת לראשי עצמות המסרק. Afonso וחבריה מגדירים central metatarsalgia ככאב סביב המסרקים הקטנים ומפרקי ה־MTP שלהם, ומדגישים שהאבחנה המבדלת כוללת בין היתר נוירומה על שם מורטון ופגיעה ב־plantar plate (Afonso וחבריה, 2023). המשמעות היא שכתיבת "מטטרסלגיה" בתיק אינה בהכרח סוף האבחון אלא תחילתו.

חלוקת עומס בקדמת כף הרגל משפיעה על הכאב

כאב בכרית כף הרגל יכול להתפתח כאשר העומס מתרכז באזור מסרק מסוים, בעקבות מבנה כף הרגל, שינוי במנח הבוהן, נעליים, פעילות חוזרת או פגיעה במפרק. לעיתים קיימות יבלות המעידות על נקודת לחץ, אך גם הן אינן מוכיחות מהו המקור. כאב תחת המסרק השני עם תחושת חוסר יציבות של האצבע יכול להתאים לפגיעה ב־plantar plate, בעוד כאב שורף המתפשט בין האצבעות מתאים יותר לחשד לנוירומה. שבר מאמץ של מסרק יכול להידמות למטטרסלגיה בשלב מוקדם. Afonso וחבריה מדגישים שבגלל החפיפה בין הסימנים הקליניים וההדמייתיים של הפרעות שונות, MRI ואולטרסאונד יכולים להיות שימושיים כאשר הבדיקה אינה מספקת תשובה ברורה (Afonso וחבריה, 2023). לכן כאבים בכרית כף הרגל הנמשכים למרות שינוי עומס מצדיקים בירור מדויק של המבנה המעורב.

נוירומה על שם מורטון וכאב בקדמת כף הרגל

מורטון נוירומה מתבטאת לעיתים בכאב שורף בין האצבעות

נוירומה על שם מורטון היא נוירופתיה כואבת של העצב הדיגיטלי הפלנטרי המשותף, שכיחה במיוחד במרווח השלישי ולעיתים השני. Matthews וחבריו מתארים תסמינים כגון כאב שורף או יורה במרווח שבין המסרקים, הקרנה לאצבעות ותחושה כאילו הולכים על אבן קטנה (Matthews וחבריו, 2024). עם זאת, התיאור האחרון אינו מספיק כדי לקבוע את האבחנה.

הבדיקה צריכה להבדיל בין נוירומה לפגיעות אחרות בקדמת כף הרגל

Pitcher וחבריו בחנו באופן שיטתי את הדיוק של התסמינים והמבחנים הקליניים ומצאו שחלק מהתיאורים המקובלים אינם מדויקים מספיק בפני עצמם. לעומת זאת, דיווח על clicking מסוים היה ספציפי יחסית, ומבחן רגישות מותאם במרווח הבין־מסרקי הראה רגישות גבוהה במחקרים שנכללו, אם כי איכות הראיות הייתה מוגבלת (Pitcher וחבריו, 2024).

מכיוון ש־intermetatarsal bursitis ופגיעה ב־plantar plate יכולות לייצר תסמינים דומים, אולטרסאונד או MRI עשויים לסייע כאשר ההערכה הקלינית אינה חד־משמעית. חשוב גם לזכור שממצא הדמייתי של עיבוי עצבי אינו בהכרח הסבר לכל כאב בקדמת כף הרגל. האבחנה הטובה ביותר מתקבלת כאשר מיקום הכאב, התסמינים והבדיקה תואמים לממצא. זו דוגמה נוספת לכך שכאב בכף הרגל אינו אמור להיות מאובחן לפי תמונה בלבד.

בוהן קלובה וכאבים במפרק הבוהן

Hallux valgus משנה את מבנה קדמת כף הרגל אך לא תמיד גורם לכאב

בוהן קלובה, hallux valgus, מתארת סטייה של הבוהן הגדולה לצד הלטרלי בשילוב שינוי במנח המסרק הראשון ומפרק ה־MTP. Barnes וחבריה מדגישים שמדובר בעיוות רב־גורמי שבו משתלבים אנטומיה, מכניקה וגורמים סביבתיים, ושמידת העיוות אינה תמיד תואמת לעוצמת הכאב (Barnes וחבריה, 2024). אדם יכול להציג בליטה משמעותית עם מעט תסמינים, ואילו אחר יסבול מכאב בנעליים, דלקת מקומית או קושי בדחיפה למרות עיוות מתון.

כאב במפרק הבוהן יכול לנבוע גם מ־hallux rigidus

כאשר התלונה המרכזית היא כאב ונוקשות במפרק הבוהן, במיוחד בזמן dorsiflexion בשלב הדחיפה בהליכה, יש לחשוב גם על hallux rigidus. זהו תהליך ניווני של מפרק ה־MTP הראשון המתאפיין בהדרגה בירידה בתנועה ולעיתים באוסטאופיטים דורסליים. Acker וחבריו מציינים כי hallux rigidus שכיח יותר עם הגיל וכי התמונה הקלינית תלויה בחומרת הכאב ובמגבלת התנועה, לא רק במראה הצילום (Acker וחבריו, 2024).

כאבים חריפים מאוד בבוהן עם אודם וחום מקומי יכולים להיות בעלי מקור אחר לחלוטין, לרבות גאוט. לכן "כאב בבוהן" יכול לייצג עיוות מכני, שחיקת מפרק, פגיעה חריפה או דלקת, וההבדלה ביניהם חשובה לפני בחירת טיפול.

שברי מאמץ בכף הרגל ובקרסול

שבר מאמץ מתפתח כאשר קצב העומס עולה על יכולת הבנייה של העצם

שברי מאמץ נוצרים בעקבות עומסים תת־מקסימליים חוזרים כאשר לעצם אין מספיק זמן להשלים תהליכי תיקון ורימודלינג. Paavana וחבריו מציינים שכף הרגל והקרסול הם אתרים שכיחים יחסית בקרב ספורטאים וחיילים, ושעלייה חדה באימון, עייפות, טעויות בתכנית האימון וגורמי עצם מטבוליים יכולים להשתלב בסיכון (Paavana וחבריו, 2024).

צילום מוקדם יכול להיות תקין למרות שקיים שבר מאמץ

התסמין הקלאסי הוא כאב שמתחיל בהדרגה, מוחמר בפעילות ונרגע בתחילה במנוחה. עם התקדמות הפגיעה הוא עשוי להופיע מוקדם יותר באימון ואף במהלך פעולות יומיומיות. הרגישות הופכת לרוב מוקדית יותר מעל העצם. אחת המלכודות החשובות היא שרנטגן בתחילת התהליך יכול להיות תקין. Paavana וחבריו מדגישים כי MRI יעיל מאוד כאשר החשד הקליני גבוה וצילום אינו מראה שבר, בעוד CT יכול לסייע באפיון שברים מסוימים ובהערכת החלמה (Paavana וחבריו, 2024).

לא כל שברי המאמץ בכף הרגל בעלי אותה רמת סיכון. שברים באזורים כגון navicular, talus וחלק מהשברים במסרק החמישי או בעצמות הססמואידיות עשויים להיות בעלי סיכון גבוה יותר לעיכוב איחוי. זו הסיבה שכאב ממוקד בעצם אצל רץ אינו מצב שכדאי "לרוץ דרכו" בלי הערכה.

דלקת מפרקים וכאבים בכף הרגל ובקרסול

אוסטיאוארתריטיס בקרסול קשורה לעיתים קרובות לפציעה קודמת

בניגוד לברך ולירך, שבהן אוסטיאוארתריטיס ראשונית שכיחה יותר, חלק גדול מהמקרים בקרסול הם פוסט־טראומטיים. Anastasio וחבריו מדווחים כי כ־75% – 80% מהמקרים המוצגים של ankle osteoarthritis קשורים להיסטוריה של פגיעה גרמית או רצועתית (Anastasio וחבריו, 2024). התסמינים יכולים לכלול כאב בהליכה, נוקשות, נפיחות וירידה בטווח התנועה.

דלקת מפרקים אינה תמיד שחיקה

כאבים בכף הרגל ובקרסול יכולים להיות חלק ממחלה דלקתית מערכתית. בדלקת מפרקים שגרונית, למשל, עשויים להיות מעורבים מפרקי כף הרגל, גידים ומעטפות גידים; מחקרי אולטרסאונד הראו שמעורבות זו יכולה להופיע גם בשלבים מוקדמים של המחלה. גאוט הוא דוגמה נוספת. Bernal וחבריו מדגישים שמעורבות כף הרגל בגאוט אינה מוגבלת להתקף הקלאסי בבוהן, ושמשקעי urate יכולים להיות קשורים לכאב, מגבלת הליכה ונזק מבני גם באזורים אחרים (Bernal וחבריו, 2021).

כאב מפרקי שמלווה באודם, חום, נפיחות חריפה או מעורבות של כמה מפרקים מצריך חשיבה שונה מכאב עומס רגיל. במצבים כאלה הערכה רפואית, בדיקות מעבדה ולעיתים הדמיה או שאיבת מפרק יכולות להיות חשובות לזיהוי המקור.

כאבים בכף הרגל ובקרסול: מתי חשוב לפנות לבדיקה?

כאב משמעותי לאחר חבלה או חוסר יכולת לדרוך מצדיקים הערכה

כאבים בכף הרגל ובקרסול אינם מחייבים תמיד בדיקה דחופה, אך יש מצבים שבהם המתנה אינה בחירה טובה. עיוות לאחר חבלה, חוסר יכולת לשאת משקל, רגישות גרמית בולטת, נפיחות מהירה או כאב חריג לאחר נפילה או סיבוב מעלים חשד לשבר או לפציעה משמעותית. Albano ו־Nelson מדגישים כי הערכת פציעות כף רגל וקרסול צריכה לשלב מנגנון חבלה, בדיקה אנטומית והחלטה מושכלת לגבי הדמיה, משום שפגיעות שונות יכולות להיראות דומות בתחילת הדרך (Albano & Nelson, 2020).

גם כאב ללא חבלה יכול לדרוש בירור מהיר

כאב מתמשך שמתגבר למרות הורדת עומס, כאב לילה משמעותי, נפיחות חריגה, אודם וחום מקומי, פצע מזוהם, שינוי צבע או קור של כף הרגל, נימול מתקדם וחולשה אינם תסמינים שכדאי לייחס אוטומטית ל"עומס". אצל ספורטאים כאב גרמי ממוקד שהולך ומחמיר מחייב חשיבה על שבר מאמץ גם ללא טראומה חד־פעמית (Paavana וחבריו, 2024). כאב שורף עם הפרעה תחושתית יכול להצביע על לכידת עצב, וחולשה מתקדמת מצדיקה הערכה עצבית.

העיקרון החשוב ביותר הוא שהזמן לבירור נקבע לא רק לפי עוצמת הכאב אלא לפי דפוסו והשפעתו על התפקוד. כאב קל אך הולך ומחמיר במשך שבועות עשוי להיות משמעותי יותר מכאב חזק שחולף במהירות לאחר עומס צפוי. כאשר כאבים בכף הרגל בהליכה או כאבים בקרסול בהליכה משנים את דפוס הצעד, מגבילים פעילות או חוזרים שוב ושוב, אבחון מדויק בשלב מוקדם עשוי למנוע הפיכת פציעה זמנית לבעיה ממושכת.

סיכום

הפרעות כאב שכיחות בכף הרגל ובקרסול – מפלנטר פציאיטיס וטנדינופתיה של גיד אכילס דרך נקעים, הלוקס ולגוס, אוסטאוארתריטיס, רגל שטוחה נרכשת, נוירומה של מורטון ועד שברי מאמץ – חולקות מכנה משותף של עומס מכאני חוזר על מערכת מורכבת ועדינה.

הבנה מעמיקה של הביומכניקה, זיהוי מוקדם של גורמי סיכון, שימוש בדימות מושכל, ושילוב בין טיפול שמרני (כירופרקטיקה, פיזיותרפיה, אורתוטיקה, תרופות ושינויי סגנון חיים) לבין ניתוח במקרים המתאימים – הם הבסיס להפחתת כאב, שיפור תפקוד ומניעת נכות ארוכת טווח. מחקרים עדכניים ממשיכים לבחון טיפולים חדשניים – מהזרקות ביולוגיות לשיקום גידים ועד מיקוד נוירומודולציה במוח בחוסר יציבות כרונית).

References:

Acker, A. S., Mendes de Carvalho, K. A., & Hanselman, A. E. (2024). Hallux rigidus: Update on conservative management. Foot and Ankle Clinics, 29(3), 405-415. https://doi.org/10.1016/j.fcl.2023.09.010

Afonso, P. D., Britto, S. V., Spritzer, C. E., & Souza, P. M. E. (2023). Differential diagnosis of metatarsalgia. Seminars in Musculoskeletal Radiology, 27(3), 337-350. https://doi.org/10.1055/s-0043-1764388

Albano, A. W., Jr., & Nelson, V. (2020). Approaching foot and ankle injuries in the ambulatory setting. Primary Care: Clinics in Office Practice, 47(1), 133-145. https://doi.org/10.1016/j.pop.2019.10.007

Anastasio, A. T., Lau, B., & Adams, S. (2024). Ankle osteoarthritis. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 32(16), 738-746. https://doi.org/10.5435/JAAOS-D-23-00743

Barnes, D., Matijasich, P., Maxwell, A., Yatsonsky, D., Ballard, A., Ebraheim, N., & Elattar, O. (2024). From etiology to intervention: A holistic review of bunion pathophysiology and care. Advances in Orthopedics, 2024, 9910410. https://doi.org/10.1155/2024/9910410

Bernal, J.-A., García-Campos, J., Marco-Lledó, J., & Andrés, M. (2021). Gouty involvement of foot and ankle: Beyond flares. Reumatología Clínica (English Edition).

Chimenti, R. L., Neville, C., Houck, J., Cuddeford, T., Carreira, D., & Martin, R. L. (2024). Achilles pain, stiffness, and muscle power deficits: Midportion Achilles tendinopathy revision – 2024. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 54(12), CPG1-CPG32. https://doi.org/10.2519/jospt.2024.0302

Gowda, P., Kohli, A., & Chhabra, A. (2023). Two-dimensional and 3-dimensional MRI assessment of progressive collapsing foot deformity – Adult acquired flat foot deformity. Foot and Ankle Clinics, 28(3), 551-566. https://doi.org/10.1016/j.fcl.2023.04.009

Hong, C. C., Tan, K. J., & Calder, J. (2024). Chronic lateral ankle ligament instability – Current evidence and recent management advances. Journal of Clinical Orthopaedics and Trauma, 48, 102328. https://doi.org/10.1016/j.jcot.2023.102328

Koc, T. A., Jr., Bise, C. G., Neville, C., Carreira, D., Martin, R. L., & McDonough, C. M. (2023). Heel pain – Plantar fasciitis: Revision 2023. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 53(12), CPG1-CPG39. https://doi.org/10.2519/jospt.2023.0303

Leiber-Wackenheim, F. (2025). Anterior ankle impingement. Orthopaedics & Traumatology: Surgery & Research, 111(1S), 104063. https://doi.org/10.1016/j.otsr.2024.104063

Martin, R. L., Davenport, T. E., Fraser, J. J., Sawdon-Bea, J., Carcia, C. R., Carroll, L. A., Kivlan, B. R., & Carreira, D. (2021). Ankle stability and movement coordination impairments: Lateral ankle ligament sprains revision 2021. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 51(4), CPG1-CPG80. https://doi.org/10.2519/jospt.2021.0302

Matthews, B. G., Thomson, C. E., Harding, M. P., McKinley, J. C., & Ware, R. S. (2024). Treatments for Morton's neuroma. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2024(2), CD014687. https://doi.org/10.1002/14651858.CD014687.pub2

Mostovoy, A., & Chang, T. (2023). Peroneal pathology in the athlete. Clinics in Podiatric Medicine and Surgery, 40(1), 139-155. https://doi.org/10.1016/j.cpm.2022.07.009

Paavana, T., Rammohan, R., & Hariharan, K. (2024). Stress fractures of the foot – Current evidence on management. Journal of Clinical Orthopaedics and Trauma, 50, 102381. https://doi.org/10.1016/j.jcot.2024.102381

Pitcher, M., Moulson, A., Pitcher, D., Herbland, A., & Cairns, M. C. (2024). Diagnostic accuracy of subjective features and physical examination tests for Morton neuroma: A systematic review. Foot & Ankle Orthopaedics, 9(4), 24730114241291055. https://doi.org/10.1177/24730114241291055

Sha, I. (2024). Tarsal tunnel syndrome – A comprehensive review. Iowa Orthopaedic Journal, 44(2), 32-36.

Silbernagel, K. G., Hanlon, S., & Sprague, A. (2020). Current clinical concepts: Conservative management of Achilles tendinopathy. Journal of Athletic Training, 55(5), 438-447. https://doi.org/10.4085/1062-6050-356-19

Tu, P. (2018). Heel pain: Diagnosis and management. American Family Physician, 97(2), 86-93.