הפרעות במפרק הלסת: תסמינים, סימנים ואבחון ראשוני, זהו נושא המאמר. הכאב הטורדני והמסתורי באזור הפנים, הלחי או האוזן, שמלווה לעיתים קרובות ברעשי נקישה (קליקים) בכל פתיחה של הפה, הוא לעיתים קרובות סימן ראשון להפרעות במפרק הלסת (TMJ). מדובר באחד המפרקים המורכבים והפעילים ביותר בגופנו, האחראי על פעולות בסיסיות כמו דיבור, לעיסה, בליעה ואפילו פיהוק. כאשר המפרק הזה, או השרירים המקיפים אותו, יוצאים מאיזון, הפגיעה באיכות החיים היא מידית ומקיפה. מדובר בבעיה נפוצה מאוד, אך כזו שלעיתים קרובות זוכה לאבחון שגוי או מאוחר בשל מגוון התסמינים הרחב שהיא מייצרת, המטעים הן את המטופלים והן את הרופאים.
הפרעות במפרק הלסת יכולות להתבטא בקשת רחבה של סימנים: החל מכאבי ראש עמוקים, כאבי שיניים ללא סיבה ברורה ונוקשות בצוואר, ועד לנעילה זמנית של הלסת המונעת פתיחה מלאה של הפה. זיהוי נכון של התסמינים הללו הוא המפתח למניעת הידרדרות המצב והפיכתו לכרוני. מאמר זה נועד לעשות סדר בערפל, להציג את התסמינים והסימנים המרכזיים של הבעיה, ולהסביר כיצד מתבצע תהליך האבחון הראשוני. הבנת המנגנון והסימנים תאפשר לכם לפנות לאנשי המקצוע הנכונים, לקבל אבחנה מדויקת, ולהתחיל בדרך לטיפול יעיל שישיב לכם את הנוחות ואת היכולת לחייך, לדבר ולאכול ללא סבל.
הפרעות במפרק הלסת: תסמינים, סימנים ואבחון ראשוני – רקע
מהן הפרעות במפרק הלסת? הפרעות במפרק הלסת, או TMD, הן קבוצה של מצבים המשפיעים על מפרק הלסת, שרירי הלעיסה, הדיסק המפרקי, הרצועות והרקמות הקשורות לתנועת הלסת. מפרק הלסת, הנקרא TMJ, מחבר בין הלסת התחתונה לעצם הרקה בגולגולת, והוא אחד המפרקים הפעילים ביותר בגוף. הוא משתתף בדיבור, לעיסה, פיהוק, בליעה, הבעות פנים ולעיתים גם בתנועות לא מודעות כמו הידוק שיניים או חריקת שיניים.
הפרעות במפרק הלסת יכולות להתבטא בכאב בלסת, קליקים, חריקות, קושי לפתוח את הפה, סטייה של הלסת בזמן פתיחה, כאבי ראש, כאבי אוזניים, כאבי צוואר, רגישות בשרירי הפנים וקושי בלעיסה. חשוב להבין ש־TMD אינו מצב אחד, אלא שם כולל למגוון בעיות. לכן אבחון ראשוני נכון הוא הצעד החשוב ביותר לפני בחירת טיפול.
שכיחות הפרעות במפרק הלסת
הפרעות במפרק הלסת שכיחות יותר מכפי שרבים חושבים. סקירות שיטתיות ומטא־אנליזות מצביעות על כך ששכיחות TMD משתנה מאוד בין אוכלוסיות, גילאים ושיטות אבחון. מטא־אנליזה עולמית העריכה כי TMD מופיע בשיעורים משמעותיים באוכלוסייה הכללית, עם שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים ובגילאים צעירים־בוגרים, במיוחד סביב גילאי 20 – 40 (Zieliński, 2024). סקירה עולמית נוספת העריכה שכיחות לפי גיל, מין ויבשת, והדגישה שהפערים בין מחקרים נובעים גם מהבדלים בין שאלוני סקר לבין בדיקה קלינית לפי קריטריונים אחידים (Alqutaibi, 2025).
שכיחות בילדים, מתבגרים ומבוגרים
בעבר נטו לחשוב שהפרעות במפרק הלסת הן בעיקר בעיה של מבוגרים, אך מחקרים עדכניים מצביעים גם על שכיחות לא מבוטלת בילדים ובני נוער. סקירה ומטא־אנליזה שבחנה ילדים ומתבגרים לפי Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders מצאה טווח שכיחות רחב, והדגישה את הצורך באבחון זהיר ולא בהסקת מסקנות רק לפי קליק או תלונה בודדת (Minervini, 2023). אצל מבוגרים, שכיחות התסמינים עולה במיוחד כאשר קיימים כאב כרוני, סטרס, הידוק שיניים, כאבי צוואר או כאבי ראש נלווים (Valesan, 2021).
למה מפרק הלסת רגיש לכאב ולתפקוד לקוי?
מפרק הלסת שונה ממפרקים רבים אחרים משום שהוא פועל כזוג: מפרק ימין ומפרק שמאל חייבים לעבוד יחד בכל פתיחה וסגירה של הפה. כאשר צד אחד מוגבל, כואב או מתפקד אחרת, הצד השני עשוי לפצות. בנוסף, הלסת קשורה לתפקוד שרירי הפנים, הצוואר, הראש, הכתפיים והמערכת העצבית. לכן כאב במפרק הלסת יכול להיות מקומי, אך הוא יכול גם להשתלב עם כאבי צוואר, כאבי ראש, כאבי אוזניים ותחושת מתח בפנים.
מפרק, שריר ודיסק: שלושה מקורות מרכזיים
מקור הכאב יכול להיות מפרקי, שרירי או משולב. כאב מפרקי עשוי להגיע מהרקמות בתוך המפרק, הדיסק, הקפסולה או שינויים ניווניים. כאב שרירי יכול להגיע מהמסטר, הטמפורליס ושרירי לעיסה נוספים. בעיות בדיסק המפרקי עשויות לגרום קליקים, תזוזה לא חלקה או הגבלת פתיחה. סקירה על תפקודי מפרק הלסת מתארת כי תזוזה קדמית של הדיסק היא אחד ההסברים השכיחים לקליק בזמן תנועת הלסת, אך קליק לבדו אינו תמיד מצב מסוכן או מחייב טיפול (González-Sánchez, 2023).
תסמינים נפוצים של הפרעות במפרק הלסת
התסמין השכיח ביותר הוא כאב באזור הלסת, הלחי, הרקה או לפני האוזן. הכאב יכול להיות עמום, חד, לוחץ, שורף או מקרין. לעיתים הוא מחמיר בזמן לעיסה, דיבור ממושך, פיהוק, נגיסה במזון קשה, הידוק שיניים או פתיחה רחבה של הפה. אצל חלק מהאנשים הכאב מופיע בבוקר, בעיקר כאשר יש חשד להידוק או חריקת שיניים בלילה.
קליקים, חריקות ונעילה
קליק במפרק הלסת הוא תסמין שכיח. הוא עשוי להופיע בעת פתיחת הפה, סגירת הפה או תנועה הצידה. במקרים רבים קליק שאינו כואב ואינו מלווה בהגבלה אינו מצריך טיפול אגרסיבי. לעומת זאת, קליק כואב, תחושת תפיסה, קושי לפתוח את הפה או נעילה של הלסת דורשים בדיקה. נעילה יכולה להיות פתוחה, כאשר קשה לסגור את הפה, או סגורה, כאשר קשה לפתוח אותו. במקרים כאלה חשוב לאבחן האם מדובר בבעיה בדיסק, שריר, מפרק או שילוב ביניהם.
כאבי ראש, אוזניים וצוואר
הפרעות במפרק הלסת יכולות להרגיש כמו כאב אוזניים, כאב ברקה, כאב ראש לוחץ או כאב שמקרין לצוואר. חלק מהמטופלים מגיעים תחילה לרופא אף־אוזן־גרון בגלל תחושת לחץ באוזן, צפצוף, מלאות או כאב סביב האוזן, אך הבדיקה האוזנית תקינה. מחקרים מצביעים על קשר בין TMD לבין כאבי צוואר וכאבי ראש אצל חלק מהמטופלים, ולכן אבחון ראשוני צריך לכלול גם שאלות על צוואר, יציבה, עומסי מחשב וסטרס (Bizzarri, 2024).
סימנים שאפשר לראות בבדיקה ראשונית
בבדיקה ראשונית בודקים כיצד הפה נפתח ונסגר, האם יש סטייה של הלסת, האם קיימת הגבלת פתיחה, האם יש קליק, האם שרירי הלעיסה רגישים, והאם הכאב מוכר למטופל בעת לחיצה על אזורים מסוימים. בנוסף בודקים האם יש שחיקת שיניים, סימני הידוק, רגישות בשיניים, מגבלת תנועה בצוואר או רגישות בשרירי הצוואר והכתפיים.
מדידת פתיחת פה
פתיחת פה תקינה משתנה בין אנשים, אך הגבלה משמעותית, כאב בזמן פתיחה או חוסר יכולת לפתוח מספיק כדי לאכול בנוחות הם סימנים שדורשים בדיקה. ב־DC/TMD משתמשים במדידות ובקריטריונים קליניים כדי להבדיל בין כאב שרירי, כאב מפרקי, כאבי ראש הקשורים ל־TMD והפרעות דיסק (Schiffman, 2014). המדידה אינה רק מספר; חשוב לבדוק האם הפתיחה ישרה, האם יש סטייה, האם הקליק מופיע בתחילת התנועה או בסופה, והאם הכאב משוחזר.
גורמים אפשריים להפרעות במפרק הלסת
הפרעות במפרק הלסת הן לרוב רב־גורמיות. לא תמיד ניתן להצביע על סיבה אחת ברורה. גורמים אפשריים כוללים הידוק שיניים, חריקת שיניים, סטרס, חבלה בלסת או בצוואר, טיפול שיניים ממושך עם פתיחת פה ארוכה, לעיסת מסטיק ממושכת, יציבה ותפקוד צווארי, כאב כרוני, שינה לא טובה, רגישות מערכת העצבים, דלקת מפרקית ולעיתים שינויים מבניים בדיסק או במפרק.
הידוק שיניים וחריקת שיניים
ברוקסיזם הוא מונח המתאר חריקת שיניים או הידוק שיניים, ביום או בלילה. הוא אינו תמיד מחלה בפני עצמו, ולעיתים הוא התנהגות שמושפעת מסטרס, שינה, תרופות, הרגלים ותפקוד מערכת העצבים. הקשר בין ברוקסיזם לבין TMD מורכב: לא כל מי שחורק שיניים יסבול מכאב בלסת, ולא כל כאב בלסת נגרם מחריקה. סקירה על הקשר בין ברוקסיזם להפרעות במפרק הלסת מצאה קשרים אפשריים אך לא חד־משמעיים, ולכן יש להיזהר מאבחון יתר (Manfredini, 2010).
סטרס, חרדה וכאב כרוני
הפרעות במפרק הלסת קשורות לעיתים לסטרס, חרדה, דיכאון, כאב כרוני ורגישות יתר לכאב. אין פירוש הדבר שהכאב “נפשי בלבד”. המשמעות היא שמערכת הלעיסה ומערכת העצבים מושפעות גם ממצב רגשי, שינה, עומס עבודה והרגלי התמודדות. סקירות עדכניות מצאו קשר בין TMD לבין גורמים פסיכולוגיים, במיוחד כאשר מדובר בכאב מתמשך או כאב שרירי (AlSahman, 2023; Santos, 2022).
אבחון ראשוני של הפרעות במפרק הלסת
אבחון ראשוני מתחיל בשיחה מסודרת. המטפל צריך לברר מתי הכאב התחיל, האם היה טריגר ברור, האם הכאב קשור ללעיסה או פתיחת פה, האם יש קליקים, האם הלסת ננעלת, האם יש כאבי ראש, כאבי אוזניים, כאבי צוואר, טיפולי שיניים אחרונים, הידוק שיניים או סטרס. חשוב גם לשאול האם הכאב חד־צדדי או דו־צדדי, והאם הוא משתנה במהלך היום.
DC/TMD: הגישה המקובלת לאבחון
Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders, או DC/TMD, היא מערכת קריטריונים שנועדה לשפר את הדיוק והאחידות באבחון TMD. היא משלבת ציר פיזי, הכולל בדיקה קלינית של מפרק הלסת ושרירי הלעיסה, עם ציר ביופסיכוסוציאלי, הכולל כאב, תפקוד, מצוקה והשפעת הבעיה על החיים. הקריטריונים נועדו הן למחקר והן לשימוש קליני, והם מסייעים להבחין בין תתי־סוגים שונים של TMD (Schiffman, 2014; Schiffman, 2016).
מה כוללת הבדיקה הקלינית?
הבדיקה כוללת הסתכלות על תנועת הפה, מדידת פתיחה, האזנה או תחושה של קליקים, מישוש שרירי לעיסה, מישוש מפרק הלסת, בדיקת תנועות הצידה וקדימה, הערכת כאב מוכר ובדיקת תפקוד צווארי בסיסי. לעיתים נבדקת גם היכולת ללעוס, לדבר, לפהק או לפתוח את הפה ללא פחד. המטרה אינה רק למצוא “קליק”, אלא להבין האם יש הפרעה תפקודית משמעותית.
מתי צריך הדמיה למפרק הלסת?
לא כל כאב בלסת דורש צילום, CT או MRI. ברוב המקרים, אבחון ראשוני מתחיל בסיפור ובבדיקה. הדמיה נשקלת כאשר יש חשד לפגיעה מבנית משמעותית, נעילה מתמשכת, חבלה, חשד לשינוי ניווני, חוסר תגובה לטיפול שמרני או צורך בתכנון טיפול מתקדם. MRI מתאים במיוחד להערכת הדיסק והרקמות הרכות של מפרק הלסת, בעוד ש־CBCT או CT מתאימים יותר להערכת מבנים גרמיים.
למה MRI אינו תמיד הצעד הראשון?
MRI יכול להראות תזוזת דיסק גם אצל אנשים שאין להם כאב משמעותי. לכן ממצא הדמייתי אינו תמיד הסבר מלא לתסמינים. אבחון טוב מתבסס על התאמה בין הסיפור, הבדיקה וההדמיה. סקירות על הדמיית TMJ מדגישות שיש לבחור את הבדיקה לפי השאלה הקלינית: דיסק ורקמות רכות, שינוי גרמי, דלקת, טראומה או תכנון התערבות (Nahar, 2024; Singh, 2024).
אבחנה מבדלת: מה יכול לחקות הפרעה במפרק הלסת?
לא כל כאב באזור הלסת נובע מ־TMD. כאב שיניים, דלקת חניכיים, סינוסיטיס, דלקת אוזניים, נוירלגיה, מיגרנה, כאב ראש מקבצי, דלקת מפרקים, כאב צווארי, בעיה בבלוטות רוק או כאב ממקור לבבי נדיר יכולים להתבטא באזור הפנים או הלסת. לכן חשוב במיוחד להיזהר כאשר הכאב אינו קשור לתנועת הלסת, מופיע עם חום, נפיחות חריגה, קושי בבליעה, ירידה במשקל או כאב חזה.
סימנים שמחייבים בדיקה רפואית מהירה
יש לפנות לבדיקה רפואית אם יש נפיחות משמעותית בפנים או בלסת, חום, קושי בבליעה, קושי בנשימה, טראומה, נעילה פתאומית חמורה, ירידה בתחושה בפנים, כאב חזק שאינו דומה לכאב רגיל, כאב שמופיע עם תסמינים נוירולוגיים, או כאב לסת שמופיע במאמץ יחד עם לחץ בחזה או קוצר נשימה. במקרים אלה לא מניחים שמדובר ב־TMD בלבד.
טיפול ראשוני: מה עושים אחרי האבחון?
ברוב המקרים, מתחילים בטיפול שמרני. טיפול שמרני יכול לכלול הדרכה, הפחתת עומס על הלסת, הימנעות זמנית ממזון קשה, הפחתת לעיסת מסטיק, חימום מקומי, תרגילי פתיחה עדינים, הרפיית שרירי לעיסה, טיפול בצוואר, שיפור שינה, ניהול סטרס ולעיתים סד לילה לפי שיקול רופא שיניים. סקירות טיפול מדגישות כי גישה רב־תחומית ושמרנית היא לרוב הצעד הראשון, במיוחד כאשר אין חבלה, נעילה חמורה או מחלה מפרקית מתקדמת (González-Sánchez, 2023; Mauro, 2024).
תרגול והרגלים יומיומיים
תרגול עדין יכול לכלול פתיחת פה מבוקרת מול מראה, הרפיית לשון, מיקום מנוחה של הלסת, תנועות צד עדינות ונשימה מרגיעה. חשוב לא לבצע תרגילים בכוח ולא לפתוח את הפה בכאב חד. כלל בסיסי הוא “שפתיים יחד, שיניים בנפרד, לשון במנוחה”. הרעיון הוא ללמד את הלסת להפסיק לעבוד גם כשהפה סגור, במיוחד אצל אנשים שמחזיקים את השיניים מהודקות במהלך היום.
כירופרקטיקה והפרעות במפרק הלסת
כירופרקטיקה יכולה להועיל לחלק מהמטופלים עם TMD, בעיקר כאשר קיימים כאבי צוואר נלווים, הגבלה בתנועת הצוואר, מתח בשרירי הלעיסה והצוואר, כאב מכני או דפוסי תנועה לקויים של הראש והלסת. כירופרקט מיומן יכול לבדוק את הקשר בין הצוואר, הגולגולת, הלסת, הכתפיים והיציבה התפקודית, ולשלב טיפול ידני עם תרגול והדרכה.
טיפול ידני בלסת ובצוואר
טיפול ידני עשוי לכלול מוביליזציות עדינות למפרק הלסת, טיפול בשרירי הלעיסה, עבודה על שרירי הצוואר והשכמות, תרגול שליטה בפתיחת פה, תרגילי צוואר והדרכת הרגלים. סקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מצאה כי טיפול ידני עשוי לשפר כאב, פתיחת פה ומוגבלות בחלק מהמטופלים עם TMD, אם כי איכות הראיות משתנה ונדרשים מחקרים מדויקים יותר (Vieira, 2023). סקירה קודמת מצאה שטיפול ידני ותרגול יכולים להועיל, במיוחד כחלק מגישה משולבת ולא כטיפול יחיד (Armijo-Olivo, 2016).
כירופרקטיקה אינה מחליפה רופא שיניים או רופא
כירופרקטיקה אינה תחליף לבדיקה דנטלית כאשר יש חשד לכאב שיניים, זיהום, בעיית חניכיים או צורך בסד. היא גם אינה מחליפה רופא כאשר יש חום, נפיחות חריגה, חבלה, סימנים נוירולוגיים או כאב לא מוסבר. הערך של כירופרקטיקה הוא בשיפור תנועה, הפחתת עומס שרירי, טיפול בצוואר ובלסת והדרכת תפקוד – כחלק מתוכנית רחבה יותר.
סד לילה, שיניים וסגר: מה חשוב לדעת?
סד לילה יכול לעזור לחלק מהמטופלים, במיוחד כאשר יש הידוק שיניים, שחיקה, כאבי שרירים בבוקר או עומס על השיניים. עם זאת, סד אינו פתרון אוטומטי לכל כאב בלסת. הוא צריך להיות מותאם על ידי רופא שיניים, ולעיתים יש לשלב אותו עם הדרכה, תרגול, טיפול ידני וניהול סטרס. שימוש לא נכון בסד או סד לא מותאם עלולים לגרום אי־נוחות או שינוי בעומסים.
האם בעיות סגר הן הסיבה המרכזית ל־TMD?
בעבר ייחסו משקל רב לסגר השיניים כגורם מרכזי להפרעות במפרק הלסת. כיום התמונה זהירה יותר. סקירה שיטתית על הקשר בין סגר לבין TMD הצביעה על כך שהקשר אינו מספיק חזק כדי להסביר את רוב מקרי TMD או להצדיק טיפולי סגר בלתי הפיכים כקו ראשון (Manfredini, 2017). לכן ברוב המקרים מומלץ להתחיל בגישה שמרנית והפיכה, ולא בשיוף שיניים או שינויי סגר קבועים ללא הצדקה ברורה.
מתי הפרעת מפרק הלסת הופכת לבעיה כרונית?
כאשר כאב בלסת נמשך חודשים, מגביל אכילה ודיבור, גורם פחד מתנועה או משתלב עם כאבי ראש, צוואר, שינה ירודה וסטרס, הוא עלול להפוך לבעיה כרונית. במצב כזה המטרה אינה רק “להשתיק קליק”, אלא לשפר תפקוד, להפחית רגישות מערכתית, לטפל בהרגלים ולבנות תוכנית רב־תחומית. כאב כרוני במפרק הלסת דורש התייחסות לגוף כולו ולחיי היומיום, לא רק למפרק קטן ליד האוזן.
למה טיפול מוקדם יכול למנוע החמרה?
אבחון מוקדם מאפשר לזהות הרגלי הידוק, עומס לעיסה, מגבלה בתנועת הצוואר, סטרס, שינה ירודה או בעיה דנטלית לפני שהכאב מתקבע. ככל שהבעיה נמשכת זמן רב יותר, כך ייתכן שיהיה צורך בתוכנית רחבה יותר. טיפול מוקדם אינו חייב להיות מורכב: לעיתים הדרכה נכונה, הפחתת עומס, תרגילים עדינים ושיפור הרגלים מספקים הקלה משמעותית.
שאלות נפוצות על הפרעות במפרק הלסת
האם קליק בלסת תמיד מסוכן?
לא. קליק שאינו כואב, אינו מחמיר ואינו מלווה בנעילה או הגבלה לרוב אינו מסוכן. עם זאת, אם הקליק כואב, מופיע עם נעילה, או אם הפתיחה הולכת ומצטמצמת, כדאי להיבדק.
האם כאב אוזניים יכול להיות ממפרק הלסת?
כן. מפרק הלסת נמצא סמוך לאוזן, ושרירים ועצבים באזור יכולים ליצור תחושת כאב סביב האוזן. אם בדיקת האוזן תקינה והכאב מוחמר בלעיסה או פתיחת פה, TMD הוא אפשרות סבירה.
האם צריך להפסיק ללעוס לגמרי?
לא. בדרך כלל אין צורך להימנע מכל לעיסה. מומלץ זמנית להימנע ממזון קשה מאוד, מסטיקים ופתיחת פה רחבה, אך לשמור על תפקוד רגיל ככל האפשר. מנוחה מוחלטת של הלסת לאורך זמן אינה פתרון.
סיכום: איך מזהים הפרעה במפרק הלסת ומתי להיבדק?
הפרעות במפרק הלסת הן קבוצה שכיחה של מצבים שיכולים לגרום כאב בלסת, קליקים, הגבלת פתיחת פה, כאבי ראש, כאבי אוזניים, כאבי צוואר וקושי בלעיסה. האבחון הראשוני מבוסס על סיפור קליני, בדיקה של תנועת הלסת, מישוש שרירים ומפרק, בדיקת קליקים, מדידת פתיחה והערכת גורמים נלווים כמו סטרס, הידוק שיניים וצוואר. ברוב המקרים אין צורך בהדמיה מיידית, אך MRI או CBCT יכולים לעזור כאשר יש חשד לבעיה מבנית משמעותית.
הטיפול הראשוני הוא לרוב שמרני: הדרכה, הפחתת עומס, תרגול עדין, סד במקרים מתאימים, טיפול ידני וניהול סטרס. כירופרקטיקה יכולה להועיל כאשר היא משולבת באבחון מקצועי, טיפול בלסת ובצוואר, תרגול והדרכת הרגלים. כאשר יש חום, נפיחות חריגה, חבלה, נעילה משמעותית, קושי בבליעה או כאב לא אופייני – יש לפנות לבדיקה רפואית ולא להסתפק בטיפול שמרני.
"החכם איננו מחפש הנאה,
אלא חוסר כאב בלבד."
אריסטו
References:
Alqutaibi, A. Y., Alhammadi, M. S., Hamadallah, H. H., Altarjami, A. A., Malosh, O. T., Aloufi, A. M., Alkahtani, L. M., Alharbi, F. S., Halboub, E., & Almashraqi, A. A. (2025). Global prevalence of temporomandibular disorders: A systematic review and meta-analysis. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 39(2), 48-65. https://doi.org/10.22514/jofph.2025.025.
AlSahman, L. A., Albagieh, H. N., AlSadhan, S. A., & Alqahtani, N. D. (2023). Association of stress, anxiety and depression with temporomandibular disorders in young adults: A systematic review. Archives of Medical Science. https://doi.org/10.5114/aoms/171955.
Armijo-Olivo, S., Pitance, L., Singh, V., Neto, F., Thie, N., & Michelotti, A. (2016). Effectiveness of manual therapy and therapeutic exercise for temporomandibular disorders: Systematic review and meta-analysis. Physical Therapy, 96(1), 9-25. https://doi.org/10.2522/ptj.20140548.
Bizzarri, P., Manfredini, D., Koutris, M., Bartolini, M., Buzzatti, L., Bagnoli, C., & Scafoglieri, A. (2024). Temporomandibular disorders in migraine and tension-type headache patients: A systematic review with meta-analysis. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 38, 11.
Manfredini, D., & Lobbezoo, F. (2010). Relationship between bruxism and temporomandibular disorders: A systematic review of literature from 1998 to 2008. Oral Surgery, Oral Medicine, Oral Pathology, Oral Radiology, and Endodontology, 109(6), e26-e50. https://doi.org/10.1016/j.tripleo.2010.02.013.
Manfredini, D., Lombardo, L., & Siciliani, G. (2017). Temporomandibular disorders and dental occlusion: A systematic review of association studies: End of an era? Journal of Oral Rehabilitation, 44(11), 908-923. https://doi.org/10.1111/joor.12531.
Mauro, G., Chessa, G., Deregibus, A., & Castroflorio, T. (2024). Temporomandibular disorders management-What’s new? A scoping review. Dentistry Journal, 12(5), 157. https://doi.org/10.3390/dj12050157.
Minervini, G., Franco, R., Marrapodi, M. M., Fiorillo, L., Cervino, G., & Cicciù, M. (2023). Prevalence of temporomandibular disorders in children and adolescents evaluated with Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders: A systematic review with meta-analysis. Journal of Oral Rehabilitation, 50(6), 522-530. https://doi.org/10.1111/joor.13446.
Nahar, N., Sai Sankar, A. J., Prasanthi, B., Ramesh, T., Kumar, A., & Kiranmayi, M. (2024). Imaging of temporomandibular joint disorders. Journal of Indian Academy of Oral Medicine and Radiology, 36(3), 273-278.
Santos, E. A., Peixoto, K. O., Cardoso, T. F., & Cunha, T. M. (2022). Association between temporomandibular disorders and anxiety: A systematic review. Frontiers in Psychiatry, 13, 990430. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2022.990430.
Schiffman, E., & Ohrbach, R. (2016). Executive summary of the Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders for clinical and research applications. Journal of the American Dental Association, 147(6), 438-445. https://doi.org/10.1016/j.adaj.2016.01.007.
Schiffman, E., Ohrbach, R., Truelove, E., Look, J., Anderson, G., Goulet, J. P., List, T., Svensson, P., Gonzalez, Y., Lobbezoo, F., Michelotti, A., Brooks, S. L., Ceusters, W., Drangsholt, M., Ettlin, D., Gaul, C., Goldberg, L. J., Haythornthwaite, J. A., Hollender, L., Jensen, R., John, M. T., De Laat, A., de Leeuw, R., Maixner, W., van der Meulen, M., Murray, G. M., Nixdorf, D. R., Palla, S., Petersson, A., Pionchon, P., Smith, B., Visscher, C. M., Zakrzewska, J., & Dworkin, S. F. (2014). Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders (DC/TMD) for clinical and research applications: Recommendations of the International RDC/TMD Consortium Network and Orofacial Pain Special Interest Group. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 28(1), 6-27. https://doi.org/10.11607/jop.1151.
Singh, D., Laller, S., & Saini, R. (2024). Clinical and MRI-based assessment of patients with temporomandibular disorders. Journal of Clinical and Diagnostic Research.
Valesan, L. F., Da-Cas, C. D., Réus, J. C., Denardin, A. C. S., Garanhani, R. R., Bonotto, D., Januzzi, E., & de Souza, B. D. M. (2021). Prevalence of temporomandibular joint disorders: A systematic review and meta-analysis. Clinical Oral Investigations, 25(2), 441-453. https://doi.org/10.1007/s00784-020-03710-w.
Vieira, L. S., Pestana, P. R. M., Miranda, J. P., Soares, L. A., Silva, F., Alcantara, M. A., & Oliveira, V. C. (2023). The efficacy of manual therapy approaches on pain, maximum mouth opening and disability in temporomandibular disorders: A systematic review of randomised controlled trials. Life, 13(2), 292. https://doi.org/10.3390/life13020292.
Zieliński, G., Pająk-Zielińska, B., & Ginszt, M. (2024). A meta-analysis of the global prevalence of temporomandibular disorders. Journal of Clinical Medicine, 13(5), 1365. https://doi.org/10.3390/jcm13051365.